אור ברסלב

אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס

או"ח · סימן תצו

סימן תצד

סעיף א:

כתב הפר"ח בדיני המנהגים סי' ט"ו משם הרב צ"ץ זל דאם הסכימו הקהל שלא יקנו הדגים ב' חודשים ש"ד והביא ראיה מהך דארשב"ג המעון הזה וכו' עוד הביא ראיה מהך דפ"ב דביצה וכו' וכת' המ"ק ז"ל דה"ל משום דהדין כך דרש להו וכו' ומ"ש ראיה מנאבד העירוב וכו' משום דאי לא הא לא קיימא הא וכו' ע"כ ולדידי יפה כיון הרב דהא בהדיא הא דרשב"ג משום עת לעשות וכו' וגם הרמב"ם בחיבורו הכי מפרש ואף לשיטת רשב"ם ז"ל בפ' ג"פ דקס"ו דס"ל דרשב"ג פליג את"ק מ"מ איך נכנס לב"ד ולימד לעשות כדבריו כיון דפליגי וס"ל דהשאר עליה חובה מאי מהני תקנה זו לבטל דבר אחד מפורש בתורה וגם הם איך העמידו תקנה זו אלא ודאי משום דכיון דרוב הזמן לא יהיה מצוי אפי' אחד ואוכלות בקדשים בטומאה העמידו תקנה זו הכא נמי דאפשר ערוב היותר שלו ברוב הזמן לא יהיה מצוי כלל ויבטל תענוג שבת והוי דומיא להך דעירוב ממש דאיפשר יבטל תענוג שבת ולא יברור ודלא כהרב ז"ל דמרחקן:

עוד כתב בסי' ט"ז דהיכא דאיכא איסור דרבנן לא ינהוג בו היתר במקום שנוהגין וכו' והביא ראיה מהא דלוי איקלע וכו' וכת' המ"ק ז"ל משום דס"ל כרבנן דס"ל דאסו' מדאוריית' ומפני כך לא איכפת ליה במחלוקת כיון דפליגי בהכי לא מיקרי מחלוקת וכו' ע"כ ולא דק דהרא"ש גופיה אית ליה דרבנן לא פליגי אר"ע בבשר עוף יעו"ש גם מ"ש דליכא מחלוקת היכא דאיכא פלוגתא לא ידעתי מהיכן למד זה דכיון דקבעו להם רבותם דמותר איך היה בידו כח לאסור הפך דעת מאריה דאתרא דהוא שם כיון דלאו איהו בר פלוגתיה ורבה בר בר חנא נמי אע"ג דמחלוקתם בפלוגתא דתנאי היא וכמ"ש הר"ן בפ' מ"ש אפ"ה לא הותר לו לעשות כדעת הך תנא כיון דמאריה דאתרא דעתו לאסור אין בידו כח לעשות הפך סברתו במקומו ולכך לא התירו לו אלא בצנעא:

עוד מהא דאמרי' שם בהך עובדא דרב בר שבא דאייתו ליה כבדא שליקא ולא אכל הכי מוכח כיון דאית ליה דאיכא איסורא דרבנן וכמ"ש התוס' שם יעו"ש וכר"י ן' ברוקה כדאיתא לשם לא יכול לשנות אף דאיכא מחלוקת דהא רב נחמן איקפד וקאמר גאמולשבא והיינו משו' דאין הלכה כאותו תנא דס"ל כוותי' כיון דכמה אמוראי עבדי דלא כוותיה הכרח עליו דליבטל דעתו אבל במקומות שאין להם הכרע אלא מסברא דנפשיה קבע להם הלכה כאותו תנא להקל או להחמיר אף דבא חכם אחד לשם ואינו רוצה בהך קביעות הלכה דנהי דהוי מחלוקת כמ"ש מ"מ אין לו להכריח עליו לעשות כמותו ולכך בהך עובדא דלוי לא הכריחו עליו אך בודאי איכא מחלוקת כיון דכבר הורה היתר מאריה דאתרא וכו':

ובאמת נרא' דהתם לא ידעי ביה דאינו אוכל מחמת שהוא אסור אלא משום דאימור דאנינא דעתיה הכי על ר"ה גם מ"ש דהיכא דאיסו' דרבנן הוא מבואר שרי מפני מחלוקת אינו נראה דהא ודאי דבר פשוט הוא כיון דאיכא איסור בדבר קרי ביה ופורץ גדר ישיבנו נחש ובכ"מ אמרינן מנהגא במקום איסורא מי שבקינן לה והך דנהגו בו היתר הוא משום דלא צייתי לן דהא ודאי לא נתנו דבריהם לשיעורין ובכל מקום ובכל זמן לא פלוג רבנן בגזירות ובאיסור והא דכת' הפר"ח ז"ל דאי מדרבנן לא יזקיקו לבער לא דמיא להכא כיון דלא אמרו רבנן דבעי ביעור כ"א בכה"ג מעיקרא לא מצו אמרי הכי כיון דבא לידי מחלוקת אבל בדבר שיש בו איסו' דרבנן בעלמא אף דאתי לידי מחלוקת בשאר מקומות לא יעשה דאין פלוג באיסור דדבריהם שוב ראיתי דהוא עצמו תבריה לגזיזיה לקמן יעו"ש גם מ"ש דבמקום שנהגו והוי איסורא דרבנן מותר לשנות וכו' לא דמי כלל כיון דאינו אלא מכח מנהג ומדינא מותר וכו':

תוכן העניינים

אברהם יגל (על השולחן ערוך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה