אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
או"ח · סימן תעא
סעיף ב:
וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה וכת' המ"א ז"ל דאפי' מי פירות עם מים אין יוצאין בהם י"ח והביא ראיה מהא דהק' הגמ' מחלות תודה וכו' ועוד הק' דא"כ למ"ל ללחם עוני פשיטא ע"כ כונתו מוכרח לומר דאיירי ר"ע בעיסה שנילושה בשמן לחודה וא"כ בלאו לחם עוני ידעי' לה כיון דבעי' שימור וזה סותר למ"ש בסי' תנ"ב כיון דבא ממין החמץ שפיר יוצא בו יעו"ש וכן הק' ג"כ הפר"ח זל על הב"ח ז"ל והמ"ק הבין דמלא תאכל נפקא ולכך הק' דסותר למ"ש בסימן תס"ב יע"ש ואני הדיוט תמיהא לי איך שגג לראות כאותו מקום עצמו להפר"ח ז"ל שכת' דמלא תאכל ליכא ראיה אבל מושמרתם את המצות היא דאיה ברורה וא"כ מק' שפיר למ"ל לחם עוני הא ידעי' מושמרתם וכה"ג הקשה שם על רש"י ז"ל וראיתי לה' קרבן העדה בתוספותיו על הירוש' שהק' על המ"א מירוש' דקאמר דקרא דלחם עוני אתא למצוה וכו' יעו"ש ולע"ד אחר המחילה ליתא דודאי הא דאפליגו שם הוא לר"י הגלילי לפום גמ' דידן דהא מייתי ראיה לדבריו מהך ברייתא דרבוכה ולא קתני משו' דכתי' לחם עוני אלא ודאי משום דס"ל כר"י הגלילי דלחם עוני אתא למצוה ומקרא דושמרתם בעי למעט אף דיעבד אך לר"ע דקאמר פרט לעיסה שנילושה וכו' משמע דיעבד קאמר ועוד דאיך אפש' לומר דקרא אתא למצוה והא לא בעי עיכובא אלא בקדשים ופי' הירוש' הוא קאי על מילתיה דריב"ל דקאמר צריך שלא יהא בה משקין משמע אף דנילושה במים ופליגי ביה למצוה או לעיכוב אבל קרא דלחם עוני לא אתא אלא למעט מעשר שני כר"י הגלילי דאי קרא מיירי למצוה א"כ אף מיעוטא דמעשר שני הוא למצוה וזה אינו למצוה לכ"ע כמבואר אך מה שהכריח המ"א ז"ל מדברי הר"ן ז"ל שכתב דיכול לאכול מצה עשירה דיש בה שמן מעט אבל דיש בה הרבה אין מברכין ב"ה וכו' אין זה מוכרח דכיון דאם קבע עליו מברכין ב"ה בי"ט אוכל קביעותיה והא דכתב הרמב"ם כל שמברכין ב"ה יוצא י"ח למעוטי הנך דאף קביעות דידהו לא מברכין עליה ב"ה ובהדיא אמרינן גבי כובא דארעא כיון דאם קבע ליה מברך ב"ה יוצא בו י"ח ועיין במ"א סי' קס"ח סק"ל ועיין עוד שם סי"ו ועיין עוד סי' ר"ח סט"ו ומה שהביא ראיה מהש"ס דברכות כת' המ"ק אל שאני התם דבקביעות סעודה נמי מברך במ"מ כמ"ש הרמב"ם בפ"ג דברכות ע"כ והמעיין לשם יראה להדיא דמברכין עליו המוציא כר"ש ועיקר קושייא לא קשה כמ"ש הכ"מ ז"ל שם ועיין שם בל"מ ז"ל יעו"ש: