אור ברסלב

אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס

או"ח · סימן קצו

סימן קס

סעיף ג:

וה"ה לשלשה שמודרי' הנאה וכו' שאינם מצטרפין כ"כ התוס' בפ' ג' שאכלו יע"ש וכ' בכ"י וטעמא דאין יכולים לישאל על נדרם נ"ל משום דא"כ כי כהנים אכלי תרומה ת"ל דזר נמי מצי אכיל דאי בעי מיתשל וכו' עכ"ל. וקשה לי דהא אמרינן בנדרים דתרומה ביד כהן לא מצי למיתשל עלה ועוד דמסיק התם דוקא תרומה לא אמרי' בה אי בעי מיתשל משום דלאו מצוה היא לאתשוליה אבל גבי קונם ונדר דמצוה לאיתשולי' שפיר אמרי' האי טעמא וכמו כן קשה על הרשב"א ז"ל שנשאל בתשו' והביאה הר"ב הגה"ה בסי' תרמ"ט ס"ב וז"ל היכא דאסר על עצמו לולבו מהו שיצא בו י"ח משום דאי בעי מיתשל וכו' והשיב דאינו יוצא דא"כ אף באתרוג של תרומה טמאה ביד ישראל יוצא בה דהא אי בעי מיתשיל וכו' ע"כ ומאי ראיה מתרומה אחר דהש"ס מחלק ביניהם וראיתי לה' שער אפרים בתשו' ל"ה חלק א"ח שהק' עליו כן גם הק' עליו דגבי תרומה אף דמיתשל עלה הדרא לטבלה ולא שייך להפריש עלה עוד דהא ביו"ט הוא ואסור להפריש תרומות ומעשרות ביו"ט וכו' יע"ש ולזה אפשר לומ' דכיון דראוי לו בזמן שיהיה חשיב דידיה ויוצא בו וכן ראיתי להשע"ה ה' לולב דף צ"ו ע"ב שכ"כ והכריח הדבר מהא דאמרי' של דמאי יוצא בו מטעמא דאי בעי מפקר ואף דאין מפקירין ביו"ט כמ"ש הריטב"א זל יע"ש. אך אחר העיון נ"ל דליתא אחר המחי' מלבד דמצד עצמו הוא חלוש דלכם בעי' ביום א' עוד נ"ל דהוא הפך סוגייא דעירובין דאמרי' התם דף ל' ע"ב דלסומכוס אף דאמרי' דאי בעי מיתשל וחזי ליה כיון דכבר קידש היום דהא כרבנן ס"ל דעשו אותו כשבת וכו' ולפי דברי הרב מאי משני דהא כיון דראוי לו באיזה זמן שיהיה חשיב דידיה לענין זה ומה שהכריח מהש"ס דסוכה נ"ל דל"ק דכבר כתבו התוס' דהך טעמ' קאי דאיכא טעמ' אחרי' הואיל וחזי לעני ואף דאמרו הכי בעירובין אף דליכא הך. טעמא לסומכוס לק"מ דוקא הכא דלא חיישי' יכתוב דאין כוונתו לזכות בו אחרים וכ"כ הרב ז"ל עצמו בסמוך ונראה על דברי הריטב"א ז"ל ומעתה שפיר תירץ מהר"מ ן' חביב לדעת רש"י דאין פודין ביו"ט ולא אמרינן מגו. דאי בעי פדי ליה וכו' ולעיקר הקושייא על הרשב"א לק"מ משום דס"ל כדעת הרמב"ן דיוצא ביה וכ"כ בהדייא בחי' לסוכה יעו"ש גם הקושייא ראשונ' לק"מ ולא ידעתי אדקשי' ליה על הרשב"א אמאי לא ק"ל על הש"ס בעירובין דקאמר ואילו גבי נזיר ל"פ מ"ט משום דמיתשל ק"נ בתרומה איבעי מיתשל וכו' ומאי קושייא דוקא גבי קונמו' דמצוה לאיתשולי אבל גבי תרומה דלית ביה מצוה לא אמרינן האי טעמא ומעתה לא שייך לומר תירוצו דאדרבא כיון דמצוה לאיתשולי ולא איתשיל קיים לנדריה דהא באמת טעמא דסומכוס בנזיר דמותר ביין הוא משום דאיבעי. מיתשיל וכוונת הגמ' דכיון דבידו להתירו הו"ל דבר שיש לו מתירין אך דוקא דאיכא מצוה בשאלה אבל גבי תרומה דליכא מצוה בשאלה לא אמרי' ה"ט ומאי מק' ומוכרח לומר דכוונת הש"ס דכיון דבעי למיעבד מצוה אנן סהדי דלא ניחא ליה בקיום נדרו ושפיר אמרי' אי בעי מיתשיל ובהכי נמי ל"ק להרשב"א ז"ל ושו"ר להר' ז"ל שתירץ כן משם י"מ ודחה הרב דמנ"ל זה ולע"ד הדבר מוכר' מהש"ס כמו שכתבתי אך מ"ש דמיירי דאין לו אתרוג אלא מתרומה טמאה מגמ' לא משמע הכי דא"כ מאי מקשה לסומכוס לימא דמיירי דאפשר לו למיעב' בחולין והכי דייקא לישנא דקאמר בחולין ועוד מדרבנן נשמע לסומכוס דהא רבנן מתירין אף דאית להו חולין ועלייהו קאי סומכוס אלא ודאי כיון דבעי למיעבד מצוה אף דשייך בחולין שפיר אמרינן וכו' והיינו טעמא משום דגבי תרומה דאמרי' אי בעי מיתשיל משום דאנן סהדי דניחא ליה הכא נמי כיון דהוא רוצה לעשות המצוה בתרומה גלי דעתיה דלא ניחא ליה בקיום נדרו:

מעתה נתיישבו גם דברי הב"י שכתבתי אך קושייא ראשונה קשה להשיב ובס' אליה רבה כתב דוקא הכא משום דמצטרפי לא אמרי' הואיל וכו' וליתא דהא אמרי' דאוכל דמאי אף לכתחלה משום טעמ' דהואיל ולע"ד נראה דכוונת דברי התוס' דלא אמרי' הואיל משום דאיירי לענין דמזמנין עליו לכתחלה והאי טעמא לא מהני להתיר לכתחלה כיון דהוא תלוי במעשה וכ"כ התוס' בפ' כ"ש דל"ה ע"ב בד"ה יוצאין על מגו דאי בעי מפקיר והא דאמרי' בשבת דמפנין לכתחלה דמאי וקאמר דאי בעי מפקר כבר כתבו התוס' דסמך על טעמא אחרינא הואיל וחזי לאחריני דלית ביה מעשה והכא דקאמר דמזמנין על דמאי משום דאי בעי מפקר משום דאיכא טעמא אחרינא דהואיל ובעי לאכול חולין עם אחיו אך צ"ל דאם שלשה אוכלים דמאי אין מזמנין וכו' דהשתא ליכא למימר הך טעמא דאי בעי מפקר אך קשה הא דאמרי' בעירובין דמערבין בדמאי משום טעמא דאי בעי מפקר וראיתי לה' ב"ח שתי' בעירובין הקילו וכתב הר"ב אליה רבה ז"ל דלק"מ דוקא התם משום דאיכא טעמא אחרינא דחזי לאחריני וכו' וליתא דהתם אליבא דסומכוס נמי קאמר דלית ליה האי טעמא:

אמנם הא ק"ל הא דאמרי' בפ' לולב הגזול אתרוג של תרומה טמאה פסול ואמרי' טעמ' משום דלית ביה היתר אכילה ואמאי לא אמרי' כיון דאי בעי מיתשיל וחזי לאכילה השתא נמי לכם קרינא ומתני' סתמא. קתני אף שנטמאת ביד ישראל דיכול לישאל. ונ"ל דלק"מ דלא אמרי' הכי אלא בתרומה טהורה דהשתא מיהא חזי לשום אדם אבל טמאה דלא חזייא לא אמרי' הכי וכה"ג מחלקין התוס' בעירובין דף ל' ע"ב בד"ה וליפרש יעו"ש אך מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' שהבאתי לעי' לא משמע הכי דא"כ מאי מייתי ראייה דלא אמרי' אי בעי. מיתשיל בנדר מלולבו מההיא דתרומה טמאה דוקא התם דלא חזי אבל גבי נדר מלולבו על עצמו דחזי לאחריני שפיר אמרינן בעי מיתשיל וצ"ל דשאני תרומה טמאה כיון דחזייא מיהא בהנאה של כילוי לכהן דדמייא לאכיל' שפיר אמרי' אי בעי מיתשיל ומותר באכיל' קרינן ביה ויוצא בו ולכך מייתי שפיר הרשב"א מינה דלא אמרי' אי בעי מיתשיל ונ"ל דה"ט דכיון דאמרי' דאין נשאלים על הנדרים בשבת ה"ה ביו"ט דהא אמרי' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וכל שבות דאסרינן בשבת כמו כן ביו"ט וכדאמרי' בביצ' וכיון דמיירי ביו"ט לא שייך לומר אי בעי מיתשיל כיון דאיסורא הוא ובהכי ניחא מאי דאמרי' של תרומה טהורה אם נטל כשר, וטעמא דהואיל וחזייא לכהן ופי' לכם דקרא מקצת מכם ואמאי לא קאמר משום דאי בעי מיתשיל וחזי לגופיה וכן נמי אמרי' בפסחים דאין יוצא ישראל בחלה ובתרומ' ואמאי לא אמרי' אי בעי מיתשיל וכן נמי מעשר ב' חוץ לירושלים אינו יוצא בו ולא אמרי' אי בעי מיתשיל והיינו טעמא כיון דאיסורא הוא לא אמרי' הכי ואולם הא ק' לי הא דאמרי' בפ' אלו עוברין דמ"ו ע"ב פליגי ר"א ור"י בהואיל ואי בעי מיתשיל והא כיון דמידי דאיסור' הוא לא אמרי' אי בעי מיתשיל ודוחק לומר משום דלחומרא הוא בשלמא לדעת התוספות לק"מ דלעולם אף ביו"ט נשאלים על הנדרים וה"ט דלא אמרי' גבי אתרוג של תרומה הכי הוא משום דס"ל דאין יוצא בטבל וא"כ אף דאמרי' דמיתשיל עלה הדרא לטבלה ואין מגביהין תרומות ביו"ט: ומעתה תמיהא לי על התו' דפ' אלו עוברין שהק' בד"ה הואי' מהך דאמרי' לר"מ אין יוצאין במע' ב' דאמאי לא אמרי' אי בעי מיתשיל וכולי ומאי קושייא והא הדרא לטבלה אך להרשב"א ז"ל דס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל דיוצא בטבל וכדכתב בהדיא בחידושיו לסוכה ומייתי מינה ראייה לתשו' השואל ק' אמאי באמת לא אמרי' הכי ויוצא בו אשר ע"כ נ"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דל"ג הכי בפ' אלו עוברין והכי כתב רש"י ז"ל בסוף הסוגייא שם ע"ש עוד נ"ל להכריח מהא דאמרי' בקדושין דס"ב דמידי דלאו בידו כגון גר דבעי תלתא לאו בידו מיקרי דמי יימר דמזקקי ליה וכתבו שם התוס' דהאי תלתא לאו מומחין הם וא"כ קשה מהך דפ' אלו עוברין דאמרי' אי בעי מיתשיל והא מי יימר דמזקקי ליה תלתא להתיר לו נדרו ועיין לה' קול יעקב בחידושיו למס' קדושין שהניח קושייא זו בצ"ע והנה מצד זה מוכרח לומר דלא גרסי' לה אך עדיין קשה מהך דאמרינן בעירובין גבי מערבין לנזיר ביין משום איבעי מתשיל וכו' ונ"ל דודאי דוקא התם משום דחכמים הם ולכך אמרינן מי יימר דמזקקי ליה אבל ג' הדיוטות לשאלת הנדר דמצויים הם בכל מקום מזדקקי ליה וגבי גר ודאי מומחין הוא דלא בעי אבל חכמים מיהא בעי דלא ממעטינן מלדורותיכם אלא מומחין והיינו דלית לן סמיכה והכי משמע מדכתב רש"י ז"ל ביבמות דמ"ו ע"ב בד"ה דבעינן מומחין כי הנך רבנן רברבי וכו' משמע דחכמים בלא סמיכה מיהא בעי וראייה לזה מהא דאמרי' התם וב' ת"ח עומדין על גביו ומודיעין וכו' והק' בש"ס הא בעי שלשה ומאי קושייא הא כיון דת"ח אינון לא ליבעי שלשה וכמו התרת נדרים וגבי גר כיון דמתורת עדות הם ליבעי ב' חכמים אלא ודאי אף שלשה הם חכמים וסברא הוא כיון דבעי לאודועי ליה מקצת מצות ודאי הוו חכמים: ושוב ראיתי להרשב"א בחידושיו ליבמות דפ"ח שעמד על תירוץ זה דבגר בעי מומחין אבל גבי שאלת נדר לא בעי אלא ג' הדיוטות ובודאי דמ"ש מומחין לאו דוקא דהא בהדיא אמרי' שם דמ"ו דלא בעי מומחין אלא ר"ל חכמים ודלא כמו שהבין הר"ב הנז':

ועוד קשה לי הא דאמרי' בנדרים דפ"ה ע"א קונם כהנים נהנים לי יטלו בע"כ וקאמר טעמא משום דשוייא כעפרא בעלמא וכו' ואמאי לא אמרי' אי בעי מיתשיל על נדריה והוי טובת הנאה דממון הוא לבעלים וראיתי להרשב"א ז"ל שם שכ' דכיון דהשתא מיהא לא איתשיל לאו ממוניה הוא ונ"ל דס"ל דוקא כשעושה מצוה כגון עירובין מסתמא ודאי ניחא ליה דלא ותקיים נדריה אבל שלא במקום מצוה לא אמרי' הכי אלא להחמיר עליו כההיא דפ' אלו עוברין וכההיא דאמרי' בנדרים דאי בעי מיתשיל כדי דנהוי דשיל"מ דאוסר בכל שהו דהא דאמרי' בפ"ז דנדרים דמיקרי דשיל"מ משום אי בעי מיתשיל לאו למימר' אע"ג דלא מיתשיל הו"ל כאילו איתשיל אלא הכי פירשו כיון דאית לן דשיל"מ לא בטיל האי מיקרי דבר שיל"מ כיון דמצוה עליו להתיר נדרו הו"ל ישל"מ ונאסר עד דיתשיל נדרו:

אך עדיין ק"ל מהך דפ' אלו עוברין וצ"ל דוקא התם להחמיר עליו הוא דאמרי' הכי וכן ראיתי להתוס' שם בד"ה הואיל שכת' כן יע"ש מטעם דלא שכיח אך מה שהביאו ראייה מהא דאמרי' שם גבי לחם הפנים דלא אמרי' איבעי פריק לע"ד נראה דלא דמי דוקא התם משו' דאסור לפדות בי"ט וכן כת' רש"י ז"ל בביצה דכ"ז ע"ב בד"ה בבהמת קדשים יע"ש ועוד קשה מהא דאמרי' בפ"ז דנדרים דגבי תרומה משום דלאו מצוה הוא לא אמרינן אי מיתשיל ואפי' להחמיר עליו לאסור אותו בכל שהו גם מ"ש משום דלא שכיח וכו' קשה לי דהא אמרינן דיוצא בדמאי מגו דאי בעי מפקר וכו' אף דלא שכיח ולזה נראה דוקא התם בדיעבד הוא וק"ל:

תוכן העניינים

אברהם יגל (על השולחן ערוך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה