אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן קיח
ראיתי לעמוד ע"ע זמן ביה"ש עפ"י דין תוה"ק, יען כי רבו בו הדעות והמבוכות יותר מדאי, וכל המרבה לתור ולחפש בס' הפוס' יוסיף מבוכה על מבוכתו, ולא יבא עד חקר תבונתו, ולא בלבד לענין דינא, אבל גם לענין המנהג מצינו הפרש בדברי הפוס', י"א שמנהג העולם כס' הגאונים דמתחילת השקיעה מתחיל תכף זמן ביה"ש, וי"א שמנהג העולם כס' ר"ת שאין זמן ביה"ש מתחיל אלא סמוך לצה"כ בכדי ג' רבעי מיל וכפסק מר"ן ז"ל בש"ע או"ח סי' רס"א כמו שיתבאר, ואם אמנם שלענין פרישות מהמלאכה נוכל להחמיר לצאת ידי כלם וכן ראוי לנהוג כמו שיתבאר, מ"מ לענין מצות מילה לתינוק שנולד אחר שקי' החמה בין בחול בין בשבת לא יגהה מזור להחמיר ולדחות מילה בזמנה דהוי חומרא דאתיא לידי קולא כמ"ש מהר"מ אלשקר בתשו' סי' צ"ו והרב מ"כ בקונטרס מבו"ה מאמר א' פ"ו יע"ש, הנה כי כן נכספה גם כלתה נפשי לעמוד ע"ע זה ולברר ההלכה והמנהג מפי סופרים ומפי ספרים עד מקום שידי מגעת, והאל החונן לאדם דעת יחוננו דעה בינה והשכל ואל יציל מפי דבר אמת אכי"ר.
וטרם אחלה לדבר נבאר תחילה מהות השקיעה הפשוטה הנק' בפי חז"ל בשם שקיעת החמה והוא משתשקע עגולת השמש תחת האופק ולא יראה ממנה כלום ליושבי חלד שאז אין זריחתה נכרת גם בראש המקומות הגבוהים, וכל עוד שהאדם יראה לעינים אפי' ניצוץ קטן מהעגולה וכל עוד שזריחתה נכרת אפי' רק בראשי ההרים הוי יום גמור לכ"ע [מלבד סברת הר"א מימיץ בס' יראים ולית דחש לה וכמ"ש לקמן] שע"ז אמרו במתני' פ"ק דשבת וכלן ב"ה מתירין עם השמש, וכן מבואר בפ' במה מדליקין דף ל"ה דא"ל רבה לאריסיה אתון דלא קים ליכון בשיעורא דרבנן אדאיכא שמשא בריש דקלי אדליקו שרגא וכו' מבואר שגם שאין השמש נראית אלא בראש הדקלים הגבוהים הוי יום גמור בלי ספק גם להבלתי יודעים בשעורין והוי דומיא דהנץ החמה דבזריחת ניצוץ הא' ממנה הוי יום גמור לכל הדברים שמצותן ביום כנודע, וכן פירש להדיא רבינו אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל בתשו' הובאה בתשו' מהר"מ אלשקר הנ"ל ובקונט' מבוא השמש מאמר א' פ"א וז"ל וביה"ש יש בו מן היום ויש בו מן הלילה והוא משתערוב השמש ועד שיראו ג' ככבים בינוניים לא ככבים הנראים ביום ולא ככבים שא"א שיראו עד לב הלילה וקודם שתערוב השמש הרי הוא יום ודאי ויכולים לעשות בו מלאכה יום ששי והעושה בו מלאכה בסוף יום השבת חייב סקילה ואפילו ששקע רוב עגולת השמש באופק ולא נשאר ממנה כ"א דבר מועט כל עוד שלא נשקע כל העגולה בכללה ותערוב השמש תחת עגולת האופק הרי הוא יום ומשפטו כמשפט חצי היום וכשיראו ג' ככבים בינוניים אחר ערובת השמש הוא ודאי לילה, והזמן שיש בין ערובת השמש לראיית הככבים הבינוניים הוא ספק אם הוא מן היום או מן הלילה והוא זמן ביה"ש ודינו להחמיר מהעיקר שיש בידינו ספיקא דאורייתא לחומרא וכו' עד וצריך ליזהר ולפרוש מעשיית המלאכה קודם ערובת השמש דבר מועט כמו שנזהרים ונמנעים מאכילת חמץ בשעה ששית וכו', וזהו אומרם ז"ל מוסיפין מחול על הקדש עכ"ל, הרי מבואר כמ"ש, אלא שיש להעיר על מ"ש בדב"ק שמוסיפין מחול עה"ק וזה הפך ס' מר אביו ז"ל דס"ל דלא נאמרו הדברים דמוסיפין מחול וכו' אלא בעיוה"ך ולענין אכילה ושתיה דוקא כמ"ש הרב"י ז"ל בסי' רס"א ובסי' תר"ח דו"ק ותשכח.
מעתה נבאר זמן ביה"ש לכל מר כדאית ליה, וז"ל מר"ן ב"י בסי' רס"א על מ"ש רבינו הטור וז"ל וזמנו משתשקע החמה ואילך כ' וז"ל שם בסוף הפרק איפליגו תנאי במלתא ואפסיקא הלכתא בגמ' כר' יהודה דאמר איזהו ביה"ש משתשקע החמה וכ"ז שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ופירש"י וכו' ואע"ג דאפליגו אמוראי בפירוש דברי ר"י כבר פסקו הרי"ף והרמב"ם בפ"ה דהלכה כרבה דהק' איזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה [ומפרש בגמ' דלדידיה הוי שיעור ביה"ש תלתא רבעי מיל שהם י"ג דקים ומחצה ולדעת רב יוסף שיעורו תרי תלתי מיל שהם י"ב דקין] וזהו שכתב רבינו בסי' תר"ח וזמן ביה"ש אלף ות"ק אמה קודם הלילה והתו' הקשו ע"ז מדתניא בפ' מי שהיה טמא ר"י אומר משקיעת החמה עד צה"כ ד' מילין [שהם שעה וחומש] ואומר ר"ת דהתם קאמר מתחילת השקיעה והכא קאמר מסוף השקיעה והר"ן כ' דברים אלו יותר מבוארים וז"ל תי' ר"ת דשתי שקיעות הן דמשתשקע החמה דמתני' דשמעתין היינו מסוף שקיעת החמה כלו' משעה שנשקעת ברקיע והיא עדיין כנגד חלונה ולפי שלא עברה חלונה ועדיין אינה מהלכת אחורי כיפה פני רקיע מאדימין כנגד מקומה ומשקיעת החמה דפ' מי שהיה טמא היינו מתחי' שקיעת החמה שהתחילה ליכנס ברקיע, נמצא שמתחי' השקיעה עד ביה"ש שהוא סוף השקיעה ג' מילין ורביע והכי איתא בירושלמי עכ"ל וכו' וכ"כ הה"מ בפ"ה בשם ר"ת והרמב"ן וכ' שכן הדברים נראים עכ"ל הרב"י ז"ל וכ"ע שם שכן דעת הרא"ש בפ"ק דתענית [ובתשו' הרדב"ז שנביא לקמן כתב ג"כ שהרא"ש בתוספותיו העלה כר"ת] וכ"פ בשו"ע שם, הנה נתבאר דעת ר"ת דג' רבעי מיל שהם י"ג דקים ומחצה קודם צה"כ הוא זמן ביה"ש וקודם לכן הוא יום גמור לכל מילי.
והרב מהר"מ אלשקר סי' צ"ו הנז"ל סתר ס' רבינו תם מכל וכל ודחאה מהלכה והביא ס' הגאונים רב שרירא ורב האי ורבינו נסים בתשובה כ"י וכן היא סברת רבינו אברהם הנז"ל דזמן ביה"ש מתחיל תכף מתחי' שקיעת החמה שאינה נראית על הארץ [ולא פורש בדב"ק מהו סוף זמן ביה"ש כמו שנכתוב לקמן בע"ה] וכ' שם שכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל, ועיקר יסודו בסתירת ס' ר"ת ז"ל הוא מהכחשת המציאות שלפי האמת אין החמה מהלכת בלילה על כיפת הרקיע אלא מתחת לארץ [ולקמן יתבאר שאין זה מן התימה] וכדעת חכמי אומ"ה שחזרו חכמ"י והודו לדבריהם כמ"ש בפסחים שם, ולפי"ז אין כאן לא חלון ולא עובי הרקיע, ואין כאן אלא שקיעה א', זהו תוכן כונתו בקצרה. וכן הקשה הרב לח"מ בפ"ה מהל' שבת ה"ד וכ' בס' ארץ החיים סי' רס"א שכן פסק מהריק"ש והרב גו"ר בתשו' מהר"י פאראגי והגר"א ז"ל והגאון ר"ז בעל ס' התניא בסידור תפלה שלו [ולקמן נביא דבריו בש"ע שלו שפסק להדיא כר"ת] והגאון מהר"י חבר מטקטין דבין השמשות מתחיל תכף מתחילת שקיעת החמה וכו' עכ"ל.
והנה אנכי הרואה שיש מבוכה גדולה בהבנת ד' הגאונים ז"ל דמפשט לשונם בתשו' כ"ו הנז"ל מפורש יוצא דמתחילת השקיעה עד צה"כ הוא הזמן הנק' ביה"ש שכ"כ שם הרב מהר"מ אלשקר בהדיא ומבואר יותר בתשו' רב נסים גאון שהביא שם שכ' וז"ל ואמנם מה שאמרה המשנה תפלת המנחה עד הערב ששאלת עליו, התשובה גבול עד הערב עד שתפול העגולה של השמש והוא שקיעת החמה ומשקיעת החמה עד צה"כ ביה"ש וכו' עכ"ל, הרי שכ' להדיא דמשק"ה עד צה"כ הוי ביה"ש וכן מבואר מדברי רבי' אברהם ז"ל הניתנים למעלה, וזה דבר תמוה מאד מתרי טעמי, חדא שהחוש מכחיש שלא יהיה מתחי' השקיעה עד צה"כ רק ג' רבעי מיל לרבה, או תרי תלתי לרב יוסף שהם רק י"ב דקים או י"ג וחצי, ועוד שהרי רבי יהודה גופיה בפסחים שם הוא דקאמר דמשקיעת החמה עד צה"כ ד' מילין והיא קו' התו' הנז"ל דלא מתרצא אלא לשיטת ר"ת דב' שקיעות יש כנ"ל, והרב מהר"מ אלשקר ז"ל שם חתר ליישב הקו' הזאת השנית וכ' שר' יהודה חזר בו מההיא דפסחים וכו' וחזר והודה לחכמי אומ"ה וכו' ואין בין השקיעה לצה"כ אלא ג' רבעי מיל למר או תרי תלתי למר יעו"ש, והרב מ"ך בקונט' הנז' מאמר א' פ"ח סתר כל דבריו אחת לאחת וזל"ה האחת שא"א שנאמר שחזר בו ר"י וכו', השנית כי אף שנודה שחזר בו ר"י וכו' עדיין לא יצאנו מן הקושיא כי איך אפשר שיסבור ר"י שמן השקיעה וכו' לא יש אלא שיעור ג' רבעי מיל וכו' שהרי נר' לחוש שיש יותר ויותר מזה השיעור יע"ש ובפ' א' שהאריך בזה ובפ"ח שם רצה לפרש דברי הגאונים וליישב גם הקו' הנ"ל וז"ל שאמת הוא שלדעת ר"י משקיעת החמה עד צה"כ יש שיעור ד' מילין כמ"ש בפסחים וכמו שנר' לחוש אבל עכ"ז סובר שזמן ביה"ש א"א ג' רבעי מיל אחר השקיעה והזמן הנשאר עד צה"כ שהוא שלשה מילין ורביע סובר שהוא לילה גמור וכו' עכל"ה, וכן הבינו בדברי הגאונים רבותינו האחרונים שהביא הרב ויאמר יצחק בפס"ד שבסוף חיב והרב פקודת אלעזר בסי' רס"א יעו"ש שכתבו כן להדיא וכל זה איננו שוה מכמה טעמי וכמ"ש הרב מבו"ה גופיה בפ' ט' באורך. ואני בעניי מוסיף על דבריו שמדברי הגאונים עצמם ומשטחיות לשונם מובן להדיא שכל הזמן שמן השקיעה עד צה"כ נק' ביה"ש כמש"ל וכן מפורש בתשו' רבינו אברהם הנז"ל באופן שדעת הגאונים ז"ל [לפי מה שהבין בדבריהם מהר"מ אלשקר ודעמיה] שגבה ממנו' ומה גם שאנכי הרואה שס' הגאונים ז"ל נעלמה מעיני רבותינו הראשונים ז"ל ה"ה הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן והה"מ וגם מר"ן ז"ל והב"ח והמ"א והט"ז והרדב"ז [שנביא דבריו לקמן] יחד כלם לא העלו סברא זו על דל שפתם [אלא שהב"ח הזכיר ס' זו בסי' רס"א בשם ראב"ן] ולא מצינו שנזכרה ס' הגאונים ז"ל אלא בתשו' מהר"מ אלשקר ז"ל ואחריו כל ישרי לב רבותינו האחרונים שאבו מימיו הקדושים והביאו ס' זו בשמו ופרסמו אותה בראש הומיות, ונשתפכו עליה כמה דיות, וזה באמת דבר רחוק שנעלמו דברי הגאונים מעיני קדשם של רבותינו גדולי המורים שהיו שותים בצמא את דבריהם כנודע ובפרט הרדב"ז ז"ל שכל תשובותיו ממולאים ומשובצים בדברי הגאונים ז"ל כידוע ובתשובתו שנביא לקמן בענין זה לא הזכיר מדבריהם כלום אחר שפשפש ולא מצא אשר מכ"ז נלע"ד דהיינו מ"ש הרבנים שהביא הברכ"י ז"ל באו"ח סי' רס"א וז"ל שם והרב מהר"י פארג'י מהמה בתשו' כ"י סי' נ"א השיב על הרב הנז' הוא הרב גו"ר שהביא שם שהגאונים ס"ל כר"ת ורב האי גאון והרי"ף והרמב"ם ז"ל ס"ל כר"ת וכו' והרב המוסמך מהר"ח אבולעאפיא הזקן וכו' אמר דבתלמוד מוכח ופשוט כר"ת אין בו ספק אלא דדשו בו רבים היפך ר"ת ויפה שתיקה לחכמים עכ"ל, הנראה מדבריהם ז"ל שהם מפרשים כונת הגאונים ז"ל וגם הרי"ף והרמב"ם ז"ל שכתבו ג"כ כלשונם דמיירי בשקיעה השנית כדברי ר"ת ולזה כתבו סתם דמהשקיעה עד צה"כ [שהוא באמת ג' רבעי מיל לכ"ע] הוא הזמן הנק' ביה"ש, וכן יש להעמיס בכונת רבי' אברהם ז"ל דמ"ש משתערוב השמש ועד שיראו גכ"ב וכו' וכן מ"ש כ"ע שלא נשקע כל העגולה בכללה ותערוב השמש כוונתו שתשקע כל העגולה תחת האופק וגם תערוב ותחשך השמש והאור אחר השקיעה ואל תתמה על החפץ שהרי גם הרמב"ם ז"ל כ' בפ"ה כלשון הגאונים ועכ"ז מצינו להרדב"ז ז"ל בתשו' סי' רפ"ב ובלשונות הרמב"ם סי' ו' [שנביא דבריו לקמן בע"ה] ושאר מפרשים, וכן נראה מדברי הה"מ ז"ל שפירשו דעת הרמב"ם ז"ל כדעת ר"ת, באופן שדעת הרבנים הנז' שס' הנז' המיוחסת לגאונים ז"ל איננה במציאות שגם הם כדעת ר"ת ס"ל, ובזה יבוא הכל על נכון ותשקוט הארץ אלא שרבים וכן שלימים לא דרכו בדרך זו ובדעת הרי"ף והרמב"ם זה מושך לכאן וזה מושך לכאן, ולענין דינא אין נפקותא בזה דכבר עלתה הסכמת הפוס' ראשונים ואחרונים רוב ככל כדעת ר"ת וכמ"ש לקמן ומה גם דרובא דאיתיה קמן יחסו ס' זו גם להרי"ף והרמב"ם, והרא"ש פסק כן להדיא כמש"ל.
ומן האמור יש להעיר על הרב ויאי"ץ ז"ל בפס"ד הנז' שכ' שם וז"ל ואף לדעת מר"ן שפסק כר"ת הרי כתב בסי' רס"א ס"ג וז"ל מי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות וכו' נמצא דחשש לס' הגאונים למי שאינו בקי לשער שיעור דר"ת וכו' עכ"ל, ולפי האמור א"א לו' דמר"ן ז"ל חשש לס' הגאונים אשר לא ראה ולא ידע ולא עלתה על לבו, ועוד שדברי מר"ן ז"ל הם תלמוד ערוך מההיא דא"ל רבא לאריסיה כמש"ל דאתיא ודאי גם לר"ת ז"ל והיינו מצד החומרא שהחמיר עליהם לגדר וסייג ונתן להם זמן רשום ומוגבל שלא ישנה את תפקידו הגם שהוא זמן מופלג לדעת ר"ת כיון דא"א בלא"ה והשעה צריכה לכך וגם מר"ן ז"ל לא כ"כ אלא לשאינו בקי משום גדר וסייג וזה פשוט, ונלע"ד דאדרבא משם ראיה לר"ת דמדקאמר אתון דלא קים ליכו וכו' מוכח דלמי שהוא בקי עדיין יכול להמתין שלא להדליק אז ולס' הגאונים ז"ל אם לא עכשיו אימתי שהרי צריך להוסיף מחול עה"ק והיינו ודאי בעוד השמש בראש האילנות דאח"ך מתחיל תכף זמן ביה"ש לדעתם ז"ל, אם לא שנאמר דס"ל לגאונים ז"ל כדעת הרמב"ם דאין צריך להוסיף מחול עה"ק אלא ביוה"ך וכמש"ל ודו"ק, ואפשר לו' דכונת הרב ויאי"ץ ז"ל לומר דכיון דמר"ן ז"ל חשש לשאינו בקי הרי הכל אינם בקיאים ובע"כ לנהוג כס' הגאונים.
[אחז"ר שכתבתי זה הראני ידידי כמהר"י ן' נאיים הי"ו קונטרס לרב אשכנזי מעיה"ק צפת ת"ו הנקרא רכב על דבר אמת חלק גבולי שבת וראיתי לו שם שכ' על ההיא דא"ל רבא לאריסיה וכו' הנז"ל וז"ל וכתב הרמב"ן דמזה ראיה גמורה דה"א למאן דבקי בשיעורא דרבנן אפי' נסתלקה מראש האילנות יום הוא וכו' ע"כ הרי ממש כדברינו תלי"ת, עוד האריך שם לסתור דברי מהר"מ אלשקר ז"ל מדברי הגאונים עצמם וז"ל הצ"ל, והנה מה שמביא בשם. המצאתי כתוב בשם הגאונים הנה הבעה"מ בריש ברכות הביא בשם הגאונים גירסא בגמ' עי"ש ומשמע שם בהפך:
דאחר השקיעה של השמש עדיין יום הוא ולא לילה רק אחר שנסתלק האור מחללו של עולם וכן הרשב"א בחידושיו על דברי ר"א שאמר בברייתא משעה שקדש היום בערבי שבתות הביא בשם רב האי ע"ז וכ' נמצינו למידין לדברי רב האי שאין הפי' משעה שקדש היום דהיינו בביה"ש כפרש"י רק משעה שראוי ליקדש משום תוספת שבת וכו' וכ"כ הב"י בסי' רמ"ט שהה"מ הביא בשם הראב"ד לענין תענית בע"ש שאין להשלים רק עד שקיעת החמה שאז מתחיל זמן תוספת שבת וכ' שם הד"מ באות א' דהיינו תחילת השקיעה והם הם דברי רב האי וכדברי הרמב"ן שהביא המחבר בסימן:
רס"א כדברי ר"ת, הרי להדיא דרב האי סובר כדברי הרמב"ן וכשיטת ר"ת ודלא כמו שהביא מהר"ם אלשקר בשמו ומי כמוהם בקיאים בדברי הגאונים וכו' עכל"ה, עוד כתב שם דהרב מ"ך בשער מבו"ה מפלפל בדברי הרי"ף והרמב"ם ומסיים שדעתם כר"ת וכן הרלב"ח בהל' קדה"ח כ' שיותר נוח לפרש דברי הרמב"ם כר"ת ע"כ, והרי הרמב"ם אדרבא בפי' המשניות פ"ב דשבת כ' בפי' שאחר תחילת השקיעה הוא יום ואפי' נראה כוכב א' וכו' וכן בפ' ראוהו ב"ד כ"כ וכ"כ בהל' קד"ה וכן הרי"ף מביא מימרת א"ר יהודה א"ש כוכב א' יום וכו' וכן הביא סתמא דגמרא בריש פסחים והא קי"ל דעד צה"כ יממא הוא וגם ההיא דאמר רבא לאריסיה וכו' וכ' הרמב"ן וכו' כמש"ל עכ"ל, עוד כתב שם שהפר"ח בקונט' בי שמשי אחר שהביא כל השיטות וכו' וסיים ומחוורתא כר"ת, וגם הרב פני יהושע בפ' ב"מ כתב דסוגיית הש"ס בבלי כר"ת וכן מהר"ח אבולעאפייא הרעיש העולם בזה ועשה כמה תקנות בזה באיזמיר ובטבריא וכן מהר"י פירדא מהספרדים כ' כר"ת וכן נושאי כלי הש"ע הא"ר והתוס' שבת והפרמ"ג ובעל דרך החיים וכדומה לא נדדו כנף לחלוק בזה נגד סתמת הש"ע עכ"ל, עוד כ' שם:
וז"ל והנה הש"ך בהלכות מילה סי' רס"א כ' בל' זה עיין בדברי מהר"ם אלשקר שהאריך בענין תנוק הנולד וכו' ולא סיים לבאר דעתו בזה וכו' ואדרבא בסק"ט כתב דככבים הבינוניים הם הנראים סמוך לחשיכה וגם בס"ק א' כתב דשיעורא דר' יוסי סמוך לחשיכה ממש, מזה נר' שאין דברי מהר"מ אלשקר נראים בעיניו להלכה אפי' להחמיר עכ"ל עוד כתב שם לשון בעל העיטור שער השני חלק ג' שאחר שהביא סוגית הגמ' בפ' ב"מ וכו' והרב אלפסי וסיים ועבדינן לחומרא ככולהו תנאי ואמוראי וכו' כמו שהביא לשונו המחבר בהל' מילה סי' רס"ו ס"ט, אחר זה כתב וז"ל ופי' ה"ר שמשון בשם ה"ר יעקב [הוא ר"ת ז"ל] דמשתשקע החמה לא ביאת שמשו הוא שאינה נראית ברקיע דהא משתשקע החמה עד צה"כ הוא ד' מילין וביה"ש לא הוי רק ג' רבעי מיל, אלא משתשקע החמה היינו ביאת אורו והוא סמוך ללילה וכו' וכהא דאמרי בחנוכה משתשקע החמה ביאת אורו הוא והיינו הוא דקתני משתשקע החמה משמע שכבר שקעה והתם דקתני משקיעת החמה מתחי' שקיעתה עכ"ל בעה"ע והם הם דברי ר"ת וכו' ע"כ, עוד כ' שם בהשגותיו על הגאון בעל התניא בסידורו שכ' שם שהרב"י חזר בו ביו"ד הל' מילה וע"ז כתב וז"ל בודאי כוון למ"ש המחבר בסימן רס"ו לשון בעה"ע וכו' וכתב דנקטינן ככלהו תנאי ואמוראי וכו' והלכך תנוק הנולד משתשקע החמה וכו' והבין שכונתו מתחילת השקיעה, אבל האמת אינו כן דהרי המג"א בסי' של"א סק"ב מביא זה וכותב דכונתו מסוף שקיעה וכמ"ש בסי' ר ס"א כשיטת ר"ת וכו', ע"כ דברי הקונטרס הנז' אשר ראיתי נחוץ להעתיק פה סיוע לדברינו].
והרב חיד"א ז"ל בברכ"י ובמחב"ר סי' של"א כ' בשם הרב ב"ד או"ח סי' קכ"ו וז"ל כל שנראה שמש אפי' בראש הדבר הגבוה יותר שבעיר מונין אותו יום וכשאין נר' כלל בשום דבר מונין להבא וכן נתפשט המנהג בעיר ירושלים ת"ו ובעיר עז לנו חברון ת"ו מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו עכ"ל, וזה נמשך לשיטת הגאונים וכתב הרב זל"א וז"ל ואף למנהג הרב"ד וכו' גם הוא מסיק דמנהג זה א"א חומרא בעלמא עכ"ל, והבי"ד ה' פקודת אלעזר דפ"ט והטעם דאילו הרב"ד גופיה ס"ל בהל' פסח סי' רי"ט בפשיטות כר"ת ולקמן נעתיק דבריו בע"ה. האמנם מה שהיה קשה עלי למאד על דברי הרב"ד דבשלמא בחלוקה א' דבעוד השמש בראש הדבר הגבוה מונים לאותו יום ניחא דבודאי יום הוא כמש"ל, אכן מ"ש בחלוקה שניה דכשאין נר' כלל מונין להבא הוא דבר שאין לו שחר דלפ"ז תנוק הנולד לאחר שקי' החמה מראש האילנות מונים להבא ונימול בש' ויו"ט וזה דלא כמאן דאף לשיטת הגאונים זהו תחילת ביה"ש ונדחה ליום א' ואיך כ' דמונים להבא, והיום זכיתי דאתאי לידי ס' פקודת אלעזר וראיתי לו שהק' כן בסגנון אחר וז"ל דלפ"ז דין ביה"ש פרח באויר דזה משנה וגמ' וכל הפוס' דביה"ש של חול נימול לט' ושל שבת נימול ליו"ד ולפי' הנז' אם יש שמש אפי' כל שהוא נימול ביום ו' וכשלא יש נימול בשבת א"כ היכן הוא זמן ביה"ש וספיקו דנימול ליו"ד יעו"ש, והאריך בזה והעתיק תשו' הרב"ד גופה אשר מתוך דבריו נלמוד שלא כ"כ אלא לנולד בחול שהרי כתב שם וז"ל בשביל כך נהגו שכל שיש שמש בעולם דנין אותו להבא שאז בחול נימול לט' ואין נימול לח' כ"א הנולד כל שעדיין שמש בעולם כנז' וזהו מנהג מצד חומרא לא מן הדין עכ"ל הרב"ד ז"ל הצ"ל, וסיים ע"ז הרב הנז' וז"ל ומזה יתבאר דין נולד ע"ש אחר תחילת השקיעה שלא יש תכף שמש כלל שע"פ המנהג להחמיר הנז' אין למולו עד יום א' שהוא יו"ד וכו' כמ"ש הרב"ד להדיא שאם ימולו אותו בשבת אין קולא גדולה מזו כנלע"ד פשוט בדעת הרב"ד ז"ל. וא"כ מ"ש הברכ"י בקיצור בסי' של"א הנז' אין כונתו למולו בשבת ממש כשנולד תכף כשאין שמש וכו' אלא כונתו ע"ד הנז' וקיצר בדבר שהוא פשוט בש"ס ופוס' דנולד ביה"ש דערב שבת נימול ליו"ד דוקא עכל"ה, וע"ע שם שכ' שחקר לנשים העומדות על זה ומצא שהיו נכשלים בזה יע"ש שהאריך להסיר המכשלה הזאת ודפח"ח.
באופן שלענין זמן ביה"ש הדבר שנוי במחלוקת מערכה לקראת
מערכה ומאן ספין ומאן רקיע, ומי הוא זה יוכל להכריע וכבר דשו בו רבים וכתבו כמה תשו' וכמה קונט' מחכמי הדורות דור אחר דור מאין ספורות וכל הוגה בם יתבלבל דעתו, ולא יבין לאחריתו, לכן הטוב והישר ללכת בעקבותיהם של רבינו הטור ומר"ן ומור"ם ז"ל אשר מפיהם אנו חיים בכל דיני התורה כקוליהון וכחומריהון שפסקו להדיא כס' ר"ת, ואף גם זאת שכן עלתה הסכמת רוב הפוס' קמאי ובתראי וגם כל נושאי כליו של הש"ע פסקו כן לדבר פשוט [ואין גם אחד שהזכיר ס' הגאונים ז"ל כמש"ל] וכמו שנעתיק דבריהם בע"ה והרווחנו בזה ללכת בדרך ישרה ויצאנו מן המבוכות שיש בהבנת דברי הגאונים כמש"ל.
וז"ל מר"ן ז"ל בש"ע או"ח סי' רס"א ושיעור זמן ביה"ש הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה וכתב המג"א שם סק"ט שהוא כמו רביע שעה קודם צה"כ, וכ"כ בסי' של"א סק"ב וז"ל והוא לערך רביעית שעה קודם צה"כ ואם נולד קודם לכן מונים ביום ו' דהא אפי' לענין מלאכה דהוי איסור סקילה פסקינן הכי כמש"ל, וכ"פ המ"כ במבו"ה מאמר ב' פ"ה וכו' אבל במדינותינו לפעמים אין מקבלים שבת עד סמוך לרביעית שעה קודם צה"כ כמ"ש סי' רס"א, א"כ ה"ה לענין מילה יש למולו בשבת:
דהא כל גדולי הפוס' סוברים כן עכ"ל, וכן פסק הלבוש כאן בסי' רס"א וביו"ד סי' רס"ו ס"ט כ' וז"ל דקודם ג' רבעי מיל הוא יום ונימול אפי' בשבת עכ"ל, וכ"פ כל מפרשי הש"ע הא"ר ותוס' שבת ושאר מפרשים, וכ"פ מפרשי המשנה הרע"ב והתפא"ו בפ' ב"מ על דברי המשנה ספק חשכה וכו', וכ"פ בש"ע של הגאון רו"ש בעל ס' התניא [אעפ"י שבסידורו פ' כס' הגאונים כמש"ל] בסי' רס"א ס"א וס"ד שזמן ביה"ש הוא כדי מהלך ג' רבעי מיל קודם צה"כ ובסי' של"א כתב כדברי הנז' שבמדינות אלו אין מקבלין שבת לפעמים ועושין ל המלאכות עד רביעית שעה קודם צה"כ וכו' וכ"פ הב"ח ביו"ד סי' רס"ו ובתשו' סי' קנ"ד וז"ל בתשו' שם וכבר נחלקו גדולי המפרשים ר"ת והר"א מימיץ בס' יראים סי' ק"ב [הו"ד במג"א סי' רס"א ס"ט] וכו' ולענין הלכה רוב המחברים תפסו פירושו של ר"ת ז"ל, וכ"פ הב"י בהל' שבת וכן מנהג כל ישראל דאלו לפי' הרא"ם וכו' [עיני הקורא תחזינה שלא בא לשלול רק ס' הרא"ם אבל ס' הגאונים לא עלתה על לבו וכן כל הפוס' שפסקו כר"ת היינו לאפוקי ס' הרא"ם אבל ס' הגאונים לא נזכרה אלא בדברי האחרונים שנמשכו אחרי מהר"ם אלשקר ז"ל וכמש"ל] וא"כ לפ"ז בנ"ד אם בבירור נולד לפחות שליש שעה [חשש לס' הרמב"ם דשיעור מיל ב' חומשי שעה שהם כ"ד דקים וא"כ ג' רבעי מיל הם י"ח דקים ועם ביה"ש דר' יוסי וכו' הו"ל קרוב לשליש וכו' כ"כ הרב פקודת אלעזר סי' רס"א] קודם שנראו ג' ככבים בינוניים כאשר הרקיע מזהיר ולא נתקשר בעבים בודאי אין דוחים ליום העשירי וכו' יעו"ש, וכ' הרב פקודת אלעזר שם על דבריו וז"ל מ"ש הב"ח באו"ח דלדעתו ס' הרא"ם עיקר היינו להחמיר שלא במקום ביטול מצוה אבל לענין מילה עמ"ש בסי' של"א וכו' וביו"ד סי' רס"ו כ' וז"ל ומה שהביא ב"י בשם בעל העיטור בדין שיעור בה"ש הוא מגומגם וביארתי דבריו בתשו' והמסקנא הלכה למעשה בינוקא דאתייליד בסמוך לשקיעת החמה אין להקל וכו' אא"כ בדאיכא עדיין ג' רבעי מיל קודם התחלת צה"כ דר' יהודה ואיכא נמי שיעור בה"ש דר' יוסי שהוא מתאחר אחר בה"ש דר' יהודה וכו' ואם נולד קודם הזמן הזה נימול לח' הלא"ה תדחה המילה עכ"ל, וכ"פ הרדב"ז בחדשות סי' רפ"ב וז"ל אם הדבר ודאי שנולד בין תחילת שקיעה לסוף שקיעה הדבר פשוט דנימול לח' דאכתי יום הוא וכ"כ התו' בשבת ובפסחים וכ"כ בתו' רבי' חזקיה ור"ת והמרדכי והרמב"ן והרא"ש ז"ל בתוספותיו והריטב"א והר"ן ורבינו ירוחם והסמ"ג ובעל מגיד משנה וכו' וכולם העלו דב' שקיעות הוו ולא הוי בין השמשות עד סוף השקיעה כתלתא רבעי מיל כרבא דקי"ל כוותיה וכו' ואני לא ראיתי בכל הפוס' והמפרשים הנמצאים אצלנו מי שחולק בדין זה אלא הרא"ם וכו' יע"ש שהכריח מדברי הרי"ף והרמב"ם דהכי ס"ל, ובסו"ד כ' וז"ל הילכך זה התינוק אם הדבר ודאי שנולד בין תחי' השקיעה לסופה נימול לח' דהיינו ליום ו' דאכתי יום הוא לכל דבר אלא שאם רצו לעשותו תוס' לשבת עושה ובזה אין להסתפק עכל"ה, אחד הרואה אמרי קדוש ההוא אמר שפשפש ולא מצא חולק על ר"ת זולת הרא"ם ז"ל ולא הגאונים ז"ל הגם דשמעתתייהו בפומיה כמש"ל, וכ"פ הרב ב"ד בהל' פסח סי' רי"ט [ה"ד ה' פקוד"א שם] וז"ל וביאור הענין כי בעוד השמש בעולם הוא ודאי יום וכן אחר השקיעה ג"כ עד ג' מילין ורביע ואח"ך מתחיל זמן בה"ש ונמשך עד ג' רבעי מיל, והענין דאיתא בשבת וכו' והנה כ"ז לפי דין חכמי ישראל שאומרים ביום מהלכת החמה תחת הכיפה ובלילה ע"ג הכיפה ואף עפ"י שמהר"מ אלשקר סי' צ"ו האריך מענהו עד בוש לדחות ס' ר"ת מהלכה,. נר' שדברי ר"ת עיקר דחזינן למר"ן ז"ל בב"י דלא חש להביא רק דברי ר"ת ונר' דטעמא משום דרבי הוא דקאמר התם שנראין דברי חכמי או"ה ולא קי"ל כוותיה נגד חכמי ישראל כי לא מצינו שחזרו חכמי ישראל והודו לחכמי או"ה, גם מצינו שתקנו ביוצר שבת האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה וכו' דמשמע בהדיא שבלילה מהלכת ע"ג הכיפה עכ"ל, וכ"כ החת"ס בתשו' חא"ח סי' פ' וז"ל ולהיות מצותו עוברת עלי וכו' לחוות דעתי וכאשר קבלתי גם מרבותי כי ההלכה רווחת בזה בלי שום פקפוק כדעת המג"א ריש סי' של"א וכל האחרונים הסכימו כן יע"ש בא"ר ותוספת שבת שתפסו במוחלט שיעור ביה"ש אינו כ"א ג' רבעי מיל קודם צה"כ והוא מסוף שקיעת החמה לתחת האופק וכו' ובסו"ד כ' וז"ל אמנם מר כי אתריה בשידוע לו שהיה יותר מרחק צה"כ הנהוג לעת כזאת כשהשמים בהירים יותר מג' רבעי מיל וכו' אזי הלא גם דעתי נוטה להקל עכל"ה, וכ"פ הגאון האבר"ך ז"ל בס' שלחנו של אברהם א"ח סי' רס"א דין ב' שעמש"ש מר"ן ז"ל ס"ב ג' מילין ורביע כ' וז"ל סתם כס' ר"ת פרק ב"מ דשני שקיעות יש, וכן הסכים ב"ם מבו"ה והפר"ח בקונט' בי שמשי וכו' והרב"ד הל' פסח סי' רי"ט דלא כמהר"ם אלשקר סי' צ"ו והרב בית יהודה במנהגים בדיני מילה בשם רבו כ' מעת שקיעת החמה עד צה"כ בכלל ביה"ש ועפ"ז כ' דחצי שעה קודם קריאת הקורא אלמגרב וחצי שעה לאחריו נכנס בגדר ביה"ש עי"ש, ואזיל בשיטת הגאונים [נ"ל דאזיל גם בשיטת ר"ת ומזה נמשך לו חצי שעה קודם וחצי שעה אחר] אבל לדעת מר"ן והנמשכים אחריו ליתנהו להני מילי, שו"ר להרב ב"י ח"ב סימן נ"ז שהמנהג שנהגו הוא לחומרא לבד אבל לדינא ודאי דהעיקר כפסק מר"ן עכ"ל הרב שש"א ז"ל, וז"ל הרב"י בתשו' ח"ב הנז' ודע דזה שמקובל בידינו דזמן אלמגרב הוא זמן חצי ביה"ש וחצי שעה קודם לו וחצי שעה אחריו הוא שיעור ביה"ש נר' דהוא שלא בדקדוק דבסי' רס"א מבואר דג' רבעי מיל הוא שיעור ביה"ש ואינו מגיע לשיעור רביעית שעה וכו' ולא נהגו הראשונים שיעור זה המוזכר בהאלמגרב אלא לחומרא לענין מילה שאינו נימול אלא בתשיעי ואינו נימול בשבת אבל לשאר מילי אוקמוה אדיניה וכדכתי' בס"ד עכ"ל, והנה היה מקום לו' שלא חזר בו אלא מההיא דחצי שעה קודם וחצי שעה אחר כיון דבה"ש אינו אלא ג' רבעי מיל אבל לענין אי ס"ל כר"ת וכמו שהבין בדבריו הרב שש"א ז"ל הנז' זה אינו מבואר בדבריו אכן בתשו' ח"א סי' כ"ח מוכח דס"ל כר"ת שהרי כ' שם וז"ל דהא ביה"ש ג' רבעי מיל והתם לא שייך תוס' אלא בשקיעה א' שהוא ג' מילין ורביע כמבואר סי' רס"א עכ"ל, באופן שהרב ז"ל משלנו הוא לענין דינא כס' ר"ת ז"ל ומ"מ יש להעיר על דבריו בתשו' הנז' שכתב דלא החמירו אלא לענין מילה אבל לא לשאר מילי וכו', ונהפוך הוא דלענין מילה אין להחמיר דהוי חומרא דאתיא לידי קולא כמ"ש מהר"ם אלשקר והמ"כ בקונט' הנז' וכ"נ מדברי הב"ח כמש"ל, וכ"פ בס' מאמ"ר סי' של"א סק"ד דמנהג פשוט הוא דאפי' לא נולד אלא רביע שעה קודם צה"כ ודאי נימול לח' וכו' ולכן נקטינן כס' ר"ת ורוב הפוס' וכמו שנהגו העולם עכ"ל. וכ"פ הרב חס"ל תאומים סי' כ"ב [ה"ד הרב פקוד"א שם] ואחר שהעלה כס' ר"ת ז"ל סיים ע"ז וכ' וז"ל וכן הסכימו רוב הראשונים ז"ל וכו' ולכן תקע הב"י את עצמו לקבוע הלכה כר"ת וכ"כ בשו"ת ב"ח סי' קנ"ד דהכי קבעי רבנן קשישאי להלכה ולמעשה כשי' ר"ת וא"כ זמן בה"ש כשיעור ג' רבעי מיל קודם צה"כ וכ"ז יהיה נחשב לפי שיעור היום שהוא יום בינוני לפי מה ששיערו חז"ל מהלך אדם בינוני וכו' ובימי הקיץ שהיום גדול צריך לחשוב שעות זמניות לפי גודל היום וע"ז צריך להוסיף מחול עה"ק וכו' עכל"ה, וע"ע להרב ארץ החיים בסי' רס"א שכ' שכן פסקו ה' מהר"י פארג'י סי' מ"ז והרב מהר"ח אלפאנדרי והרב פתח הבית האריכו מאד לקיים שיטת ר"ת וכ' מהר"י פארג'י הנז' ששמע מהגאון מהר"ח אבולעאפיא שהדבר פשוט וברור כשיטת ר"ת אלא שלא נהגו כן יע"ש.
אחרי כתבי נדפס ס' משפטים צדיקים לרבני טיטואן הא' זיע"א וראיתי שם בסי' קל"ב פס"ד להרה"ג כמוהר"ר מנחם נהון זלה"ה תנא דמסייע לן וז"ל שם לדידן דקי"ל ע"פ מה שפסק מר"ן בא"ח שבה"ש הוא אלף ות"ק אמה עולה וכו' לפי השיעור שלנו י"ג מינוטין וחצי ואם נולד ילד קודם י"ג מינוטין וחצי עד צה"כ נחשב יום ונימול לח' ימים עם אותו יום ואם היה בעש"ק נימול ביום ו' ולדידן דנוהגים לקרות הקורא שלהם אלמגרב אם נולד ב' מינוטין קודם אלמגרב נימול ביום ו' לפי שנתברר לי שמשעה שקורא הגוי אלמגרב עד צה"כ הוא י"ג מינוטין למיעוט ושני מינוטין קודם הוא ט"ו נמצא שנולד קודם בה"ש והוא יום וזה פשוט מצד עצמו ועיין בר"ן פ' יוה"ך ובמ"א סי' של"א ובהרדב"ז סי' רפ"ב ובש"ך יו"ד סי' רס"ו וב"ח סי' קנ"ד, הן אמת דלס' הב"ח דכ' שליש שעה צריך שיהיה נולד ז' מינוטין קודם אנן אין לנו אלא מ"ש האחרונים ע"פ ס' הב"י ומור"ם סי' רס"א דבה"ש הוא כמו רביע שעה ואף שכתב מהר"י עייאש במנהגי ארזיל ששעה אחת קודם צה"כ הוא בה"ש וכו' אנן לא קי"ל הכי שהרי אף לענין מלאכה שהיא באיסור סקילה אין לנו אלא דברי ב"י שפסק בסי' רס"א כנ"ל כ"ש לענין מילה שנחשב יום כל שנולד קודם י"ג מינוטין וחצי לצה"כ דהיינו ג' ככבים בינוניים וכל שנולד ב' מינוטין קודם האלמגרב הדבר פשוט שנימול ביום ו' עכ"ל.
מעתה אסיים בכי טוב מסקנא דהלכתא שכ' בקונטרס מבו"ה מאמר ב' פ"א אחר שכבר פסק בפרקים הקודמים כס' ר"ת כ' וז"ל הנה לפ"מ שהוכחנו וכו' שדעת ר"ת הוא העיקר בענין זמן ביה"ש ושעדיין אחר השקיעה שיעור ג' מילין ורביע הוא יום גמור לכל דבר, נר' שאם נולד תינוק באותה שעה קודם זמן בה"ש שמונין לו מאותו היום ונימול לח' שהרי כשנולד היה יום בודאי כפי תורתינו ולא בלבד אם נולד בחול אלא אפי' בע"ש אחר שקיעה"ח ואפי' אחר שקבלו הקהל שבת הר"ז נימול לח' אם נולד קודם זמן בה"ש ואין קבלת שבת או תפלת ערבית מעלה ולא מורדת לענין זה עכל"ה, עו"כ שם וז"ל והנה צ"ע אם נולד תינוק בסוף יום השבת אחר שקיע"ה אם נימול לשבת הבאה או לאו כיון שיש שם ס' איסור סקילה בחילול שבת במילה שלא בזמנה לדעת הגאונים וכו', ונ"ל שגם תינוק שנולד בסוף יום השבת קודם זמן ביה"ש אפי' נולד אחר שקיע"ה שנימול לשבת הבאה דאכתי יום גמור הוא כפי תורתינו ובתנאי שלא יראו ב' ככבים מאיזה גודל שיהיו שאין אנו בקיאים בגודל הככבים הבינוניים וגם שיהיה שם בקי בשיעור זמן בה"ש שידע שנולד התינוק בתוך מהלך ג' מילין ורביע אחר השקיעה וכו' והנה מהרי"ק פסק בא"ח סי' רס"א כדעת ר"ת והתיר לעשות מלאכה בע"ש אחר שקיע"ה קודם זמן ביה"ש אעפ"י שיש שם איסור סקילה על עשיית מלאכה בשבת לדעת הגאונים וגם שאין שם קיום מצוה שיש בענין מילה דחביבה מצוה בשעתה כנ"ל לענין הלכה אבל לא למעשה אא"כ יסכימו בזה רוב חכמ"י עכל"ה, והמג"א בסי' של"א סק"ב כתב על דבריו וז"ל ומשמע מדבריו דספק שלו לפי שנהגו כל ישראל במקומו לקבל שבת משתשקע החמה א"כ ה"ה לענין מוצ"ש. אבל במדינותינו לפעמים אין מקבלין שבת עד סמוך לרביעית שעה לצה"כ וכו' ה"ה לענין מילה יש לסמוך ע"ז למולו בשבת וכו' והבאתי דבריו לעיל יע"ש. ואנן בדידן כבר קבלנו הוראות מר"ן בכל דיני התורה בין להקל בין להחמיר ודיני שבת בכלל, וגם לפי מ"ש מריש ועד כען נתברר שדעת רוב חכמ"י וכל גדולי המורים קמאי ובתראי כס' ר"ת אלא שצריך זהירות גדולה וכל ערום יעשה בדעת לבל יכשל באיסור שבת החמורה וכמ"ש.
ומה שהקשו מהר"ם אלשקר והלח"מ על ס' זו של ר"ת ז"ל מהכחשת המציאות שלפ"מ שחזרו חכמ"י והודו לחכמי או"ה אין כאן לא חלון ולא עובי הרקיע לא יער ולא זאבים, הנה כתבנו בשם הרב"ד ז"ל דלא הודה לחכמי או"ה אלא רבי וכו' ונסתייע ממה שקבעו ביוצר של שבת וכו' כמש"ל, עוד זאת מצינו תירוץ מרווח ונכון יותר שתירץ הרדב"ז ז"ל בתשו' הנז"ל וז"ל והוי יודע שאעפ"י שחזרו חכמ"י להודות שהחמה זורחת בלילה תחת כדור הארץ ואינה נכנסת בחלונה אחורי הכיפה כמו שהיו אומרים תחילה דודאי השתא קים לן דככב קבוע וגלגל חוזר [ר"ל דבזה תליא מחלוקת חכמ"י וחכמי או"ה דלא יצדק לומר חלון ועובי רקיע אלא לשיטת האומרים גלגל קבוע וככב חוזר דכיון שהככב מתנועע מעצמו אז יצדק לו' שנכנס בטובי הרקיע ועולה על הכיפה משא"כ לשיטת האומרים ככב קבוע וגלגל חוזר שאז הככב אינו מתנועע מעצמו אלא נגרר אחר תנועת הגלגל אל אשר יהיה שמה רוחו ללכת ולא שייך לומר שנכנס בעובי הרקיע ועולה על הכיפה כיון שהוא קבוע בגלגל ואין בידו ללכת אנה ואנה] לא נפקא מינה מידי לשיעור ביה"ש דבין הכי ובין הכי שיעורו הוא תלתא רבעי מיל דמשעה שמסתלקת החמה מעל הארץ הוי תחילת ביה"ש נ"ל שצ"ל תחילת השקיעה] וכשנשקעת במערב ועדיין לא נראו ג' ככבים הוי ביה"ש ובציור השקיעה היה המחלוקת לא בשיעורה, תדע שהרי כל המפרשים לא הזכירו דבר מזה בהלכות שבת והרי הם היו בקיאים במהלך השמש ויודעים שחזרו חכמ"י והודו לחכמי או"ה, ואם איתא דאיכא נפקותא וכו' הו"ל לפרש אלא ודאי לא נ"מ מידי וכו' וזה ברור בעיני עכ"ל, וכן תירץ בקונט' מבו"ה שם בפיו"ד בביאור רחב ובסו"ד כ' וז"ל ואף שלפי האמת אין השמש נכנס בעובי הרקיע ואין שם שקיעה שנית מ"מ דינו של ר"י הוא אמת ונקטינן כוותיה לעשות זמן ביה"ש ג' רבעי מיל קודם שעת יציאת ג' ככבים בינוניים והזמן הנשאר עד אחר השקיעה נחשוב ליום גמור דהיינו שיעור ג' מילין ורביע וזהו הכלל העולה מפי' ר"ת בין שהשמש יכנס בעובי הרקיע או ישקע תחת הארץ ואין זה מעלה ומוריד לענין זה הדין וכו' י"עש בדב"ק כי נעים כי תשמרם בבטנך.
הראת לדעת אמבוהא דרבנן דור אחר דור מרבני אשכנז וספרד כלם עלו בהסכמה כדעת מר"ן ז"ל שפ' כר"ת ז"ל ודעימיה. וגם יקר סהדותייהו שכן הוא המנהג הפשוט בכל גלילות ישראל כמש"ל, זולת רבני מצרים שנהגו כס' הגאונים עפ"י הוראת מארי דאתרא מהר"ם אלשקר ומהריק"ש והגור כמש"ל [ואפשר שנשתנה מנהגם מימי הרדב"ז ז"ל שהוא מארי קמא דארעא דמצרים כמ"ש הברכ"י סי' רס"א] וגם רבני א"י ת"ו נהגו כן וכתבו דהכי אזלא סוגיא דעלמא וכמו שתראה בפס"ד להרב ויאי"ץ הנז"ל שהביא דבריהם בקצרה, ואנן בני מערבא אית לן יקר סהדותיה של הרב מוהר"ם נהון הנז"ל שהמנהג כס' ר"ת ז"ל וכן הוא האמת לפי מה שראו עינינו ואבותינו ספרו לנו וזה שאם אנו נוהגים כס' ר"ת ז"ל היה לנו לפרוש מהמלאכה ולקבל שבת בעוד השמש על הארץ כאשר נוהגים באמת בעלי סברא זו כמ"ש לקמן בשם מהר"י נבון ז"ל שהרי לסברא זו מתחילת השקיעה שאין השמש על הארץ מתחיל זמן ביה"ש וא"כ יתחייב מזה שיהיה תוספת מחול עה"ק זמן מועט קודם השקיעה והיינו בעוד השמש זורחת בראש ההרים והאילנות וכדא"ל רבא לאריסיה כנז"ל והא קא חזינן שכל העם מקצה האנשים והנשים עוסקים בתבשילין ובצרכי הבית עד סמוך מעט לקריאת הקורא אלמגר'ב שכבר שקעה החמה כמנהג ארצות אשכנז שכ' הפוס' הנז"ל, גם אין מקבלין שבת ולא מתפללין ערבית כ"א אחר קריאת הקורא כמעשהו בחול, ובמוצש"ק נהגו לאחר תפילת ערבית רחוק יותר מקריאת הקורא ומאריכין בזמירות ובפטום הקטורת עד שתחשך והכל יודעים ואומרים בפיהם שכן צריך לפום דינא מה שלא יצדק כ"ז לס' הגאונים, אין זה אלא שנהגו כס' ר"ת, תדע שהרי כ' מהר"י נבון ז"ל בס' גט מקושר והו"ד בפס"ד להרב ויאי"ץ הנז"ל וז"ל ונר' שמנהג העולם נתייסד ע"פ ס' הגאונים ז"ל שאמרו וכו' ולפ"ז התוספת צריך להוסיף קודם שקיע"ה בכניסה וכן נוהגים לקבל שבת מבעו"י והשמש על הארץ ובמו"ש כל ששוהין שיעור מיל אחר שקיע"ה יוצאים י"ח ספק ביה"ש ותוס' מחול עה"ק וכו' עכ"ל, הנה שפתיו ברור מללו שמ"ש רבני א"י ת"ו שנהגו כס' הגאונים היינו לדידהו שנהגו לקבל שבת בעוד השמש על הארץ שזה ודאי הוא עד ממהר שהמנהג כס' הגאונים ז"ל משא"כ למנהגינו בערי המערב שאין מקבלין שבת כ"א לאחר שקיע"ה כמש"ל והרי המג"א והגאון רז"ש ז"ל שהבאנו דבריהם למעלה כ' להדיא דלענין מילה מיהת הדבר תלוי במנהג המקום בקבלת שבת שהרי כ' אבל במדינותינו וכו' א"כ ה"ה לענין מילה וכו' כמש"ל בשמם, וז"ל החת"ס בתשו' הנז"ל והנה אנחנו במדינות אלו עושים במלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רבעי שעה קודם צה"כ נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת ואיך אח"ך בהגיע יום השבת ויהי מוטל עליו למול בנו ביום ח' ללידתו יאמר ויחוש לדעת הסוברים [הוא הרא"ם שהזכיר שם אך ס' הגאונים לא זכר שר בתשו' הנז'] שכבר היה לילה אז ונמצא עביד תרתי קולי דסתרי אהדדי מלאכה עד סמוך לג' רביעית מיל (מזה נראה שמ"ש בתחי' דבריו קרוב לשעה או וכו' הוא ט"ס וצ"ל קרוב למיל או ג' רבעי מיל] ומתעצל במצות עשה וביום השמיני ימול וגו' כאילו אותו זמן היה לילה ויהי מן המתמיהים עכ"ל הזהב דו"ק ותשכח שכל דבריו הק' שייכי נמי לנ"ד וכמ"ש.
ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אימא אנא אנא בלחודאי, אעפ"י שלהכריע איני כדאי, שמצד אחר נכון יותר לתפוס ס' ר"ת משום דנפיק מינה חומרא באפוקי יומא דהכי עדיף טפי מלתפוס ס' הגאונים דנפיק מינה קולא באפוקי יומא שהרי מצינו להמג"א בסי' שמ"ב שעלה ונסתפק אם גם בביה"ש דאפוקי יומא לא גזרו משום שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא דמספיקא לא פקעה קדושה וכו' והניח בצ"ע והגאון האבר"ך בס' מצות כהונה [הנדפס בסו"ס שלחנו ש"א] סי' ל"ה הוכיח מדברי הש"ס ומדברי התו' בכמה דוכתי דבבה"ש דאפוקי יומא החמירו וגזרו גם על השבות כיון שהיום קודש אוקמיה אחזקתיה ואכתי יום הוא, וכתב דמטעם זה אין אנו תוקעין שופר בביה"ש דאפוקי יומא דר"ה שחל להיות בשבת וגם אין נוטלין לולב בו אעפ"י שלא גזרו על השבות בביה"ש יע"ש שהאריך, א"כ אנן נמי נימא הכא בנ"ד דעד סמוך לצה"כ אכתי יום הוא ולא פקע קדושתיה וכדעת ר"ת משא"כ לשיטת הגאונים ז"ל דאחר ג' רבעי מיל מהשקיעה הא' הוי לילה גמור כמש"ל ואע"ג דלדידהו נמי נפיק חומרא בעיולי יומא טפי עדיף להחמיר באפוקי יומא מעיולי יומא וכמ"ש ואע"ג דלענין מילה נפיק מיניה קולא גם לר"ת דהנולד אז מלין אותו בשבת כמש"ל מ"מ לענין מלאכה מיהת נפיק חומרא דודאי טפי לתפוס חומרא במלאכה וקולא במילה מלתפוס חומרא במילה וקולא במלאכה כיון דא"א בלא"ה ודו"ק.
מעתה הבוא נבוא לבאר איזה פרטים דשייכי לענין זה, כתב הרב ארץ החיים שם וז"ל וכ' המ"כ הנז"ל מאמר ב' פ"ה וז"ל וראוי לשער זמן ביה"ש לערך רביעית שעה דהגם דג' רבעי מיל אינם אלא י"ג דקים וחצי כנז"ל מ"מ הא כ' הטור והב"י לקמן סי' רצ"ג ובש"ע יו"ד סי' רס"ו ס"ט שצריך להשלים ביה"ש דר' יוסי דהיינו שיעור מ"ט אמה אחר השלמת שיעור ג' רבעי מיל וכו' וזהו קרוב לרביע שעה עי"ש גם המג"א סי' זה סק"ט ובסי' של"א סק"ב ולעיל סי' קל"ג סק"ג והרב בתי כהונה הנז"ל והמח"ב בקונט' אחרון הנז"ל נקטו בלשונם שיעור רביעית שעה בשיעור ביה"ש עכ"ל. עוד צריך ליזהר בראיית ג' ככבים בינוניים יען שמצינו לתלמידי רבינו יונה פ"ק דברכות שכ' וז"ל ואמרו עלה לא ככבים בינוניים הנראים ביום ולא ככבים קטנים הנראים בלילה וכו' ואין הכל בקיאים בין גדולים לקטנים וצריך ליזהר עד שיראו הקטנים וכו' עכ"ל והיינו באפוקי יומא לענין שבת אבל בע"ש איפכא מסתברא דכל שנראו ג' ככבים מספקינן להו בבינוניים לחומרא וכ"כ הרב החוקר מהר"י סווארס בס' דברי יוסף [ה"ד בס' פקוד"א שם] וז"ל ועתה לענין מלאכה במוצש"ק ודינים כאלה יש להחמיר וכו' שלא נשער כ"א בככבים הקטנים וכו' ומטעם זה גם מר"ן בש"ע או"ח סי' רל"א ובסי' רצ"ג שאינו לילה עד שיראו ג' ככבים קטנים והוא מטעם שכ' הר"י הנז"ל אבל בסי' תקס"ב כ' הרמ"א כיון שנראו ג' ככבים בינוניים הוא לילה לענין תענית והטעם כי מה שאנחנו מאחרים בתענית עד צה"כ הוא דוקא מנהג אבותינו להחמיר כי מדיני הש"ס מותר לאכול תכף אחר השקיעה וכו' א"כ די לנו אם מחמירים עד צה"כ הבינוניים וכו'.
ודע שיש עוד סברא אחרת בענין זמן ביה"ש והיא ס' הרא"ם בס' יראים סי' ק"ב והוא דמתחילת השקיעה הא' הוא לילה גמור וג' רבעי מיל קודם הוא זמן ביה"ש והיא ס' דחויה מכל הפוס' רא' ואחרונים ולית דחש לה אלא חסידים ואנשי מעשה כמ"ש המג"א סי' רס"א סק"ט וכ"כ בס' ארץ החיים בשם הרב"ד או"ח סי' קכ"ו דאין לחוש לשיטת הר"א מימיץ וכו' יע"ש ובקונט' מבו"ה באורך
העולה מן המקובץ שהרוצה לעמוד על זמן ביה"ש כפי. דין תוה"ק ישא עיניו להביט אל השמים בהיות הרקיע מזהיר כמ"ש הב"ח והח"ס הנז"ל וכאשר יראו עיניו ג' ככבים הרא' הנר' ברקיע [דלחומרא מספקינן להו בבינונים] אחר שקיע"ה יחשוב כדי רביעית שעה לאחור [ובמוצ"ש עד שיראו ג' ככבים קטנים כמש"ל] והוא זמן ביה"ש האמתי אלא שבימות הקיץ שהימים ארוכים יש לחשוב הרביע שעה הנז' משעות זמניות לחומרא כמ"ש ה' חס"ל כנז"ל ואפשר דה"ט דהב"ח בתשו' הנ"ל שכ' שליש שעה ונקט מלתא פסיקתא.
כ"ז לא כתבנו רק לענין דינא דוקא ונ"מ לענין מצות מילה בזמנה כמש"ל, אכן לענין דבר הרשות כגון לאפרושי ממלאכה ראוי להחמיר ולהנהיג בעיולי שבתא כס' הגאונים ובאפוקי שבתא כס' ר"ת כיון שהשבת מסורה לכל ואין הכל בקיאין בזה ועל נקלה יבואו להכשל באיסור סקילה שכ"כ להדיא רבינו ירוחם ז"ל ה"ד הרדב"ז ז"ל בתשו' הנ"ל [הגם שהוא מכת הסוברים כר"ת כמ"ש הרדב"ז בשמו כנז"ל] וז"ל ואנן יש לנו להחמיר ואסור לעשות מלאכה מתחילת שקיעה עכ"ל וכ"כ בקונט' מבו"ה הנז"ל מאמר א' פ"ו וז"ל האמנם לענין עשיית מלאכה בע"ש אחר השקיעה נ"ל שראוי להחמיר בזה ולפרוש ממלאכה משקיעת החמה ואילך כדעת הגאונים אפי' מי שסובר לענין הלכה כר"ת ל"מ מי שאינו בקי וכו' שודאי צריך לפרוש ממלאכה משיסתלק אור השמש מראש האילנות, וכדאמר רבא לאריסיה וכו' הביאו הטור ומהריק"א בסי' רס"א וכו' עכ"ל, וכ"כ בהגהת ש"ע להגאון להגאון רז"ש בסי' רס"א וז"ל להודיע ולהזהר ללא יודעים הלכה פסוקה בש"ע והוא תלמוד ערוך בש"ס א"ל רבא לאריסיה אתון דלא קים ליכו וכו' ופירש"י ל'הדליק נר של שבת בעוד שהשמש זורח בראשי הדקלים וכו' דהיינו זמן מועט קודם שתשקע החמה תחת הארץ ולפרוש מכל מלאכה עפ"י ש"ס וש"ע לדידן דלא קים לן בשיעורא דרבנן בעוה"ר אין אתנו יודע עד מה במקומותינו לומר קים לי ובפרט דשבת לכל מסורה ליודעים ולשאינם יודעים ולמדים זה מזה להקל שלא כדת ע"כ מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדיו וידידיו חז"ל יהיה נזהר בנפשו ולהזהיר לבני ביתו זו אשתו בדברים האלה עכ"ל. וכ"כ הרב חס"ל הנ"ל וז"ל ואולם הירא את דבר ה' וחרד אל דברו נכון להחמיר כשיטת הגאונים ז"ל האומרים דשיעור ביה"ש היא שעה וחומש שעה זמניות קודם צה"כ [ר"ל דמתחי' ביה"ש עד צה"כ הוא שעה וחומש שעה] א"נ שהבין דברי הגאונים כפי' קמא הנז"ל, וכן ראוי לכל ת"ח בעירו להחזיק זה למנהג קבוע יען כי הדבר נוגע באיסור סקילה, ואחרי שהעם נגררים אחרי שיטת ר"ת שהוא שיעור קטן קודם צה"כ כמו רביע שעה עי"ז באין להקל יותר באופן שמדליקין נרות בשעת ביה"ש לכל הדעות והמקום יכפר בעד' עכ"ל, ישמע חכם ויוסיף לקח דברים היוצאים מן הלב אשרי אדם שומע, והמזהיר יזהיר כזוהר הרקיע ויזכה לעולם שכלו שבת ומנוחה, וישג ששון ושמחה, אכי"ר, זה מה שהשיגה ידי יד כהה ללקט אורות מספרן ש"ץ והיו למאורות החו"פ צפרו יע"א בשנת מבוא השמש לפ"ג וה' יראנו נפלאות מתורתו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו אכי"ר אנכי איש צעיר.
ע"ה ישועה שמעון עובדיה הי"ו בלאאמו"ר כמוהר"ר מסעוד זלה"ה או לאו כיון שיש שם ס' איסור סקילה בחילול שבת במילה שלא בזמנה לדעת הגאונים וכו', ונ"ל שגם תינוק שנולד בסוף יום השבת קודם זמן ביה"ש אפי' נולד אחר שקיע"ה שנימול לשבת הבאה דאכתי יום גמור הוא כפי תורתינו ובתנאי שלא יראו ב' ככבים מאיזה גודל שיהיו שאין אנו בקיאים בגודל הככבים הבינוניים וגם שיהיה שם בקי בשיעור זמן בה"ש שידע שנולד התינוק בתוך מהלך ג' מילין ורביע אחר השקיעה וכו' והנה מהרי"ק פסק בא"ח סי' רס"א כדעת ר"ת והתיר לעשות מלאכה בע"ש אחר שקיע"ה קודם זמן ביה"ש אעפ"י שיש שם איסור סקילה על עשיית מלאכה בשבת לדעת הגאונים וגם שאין שם קיום מצוה שיש בענין מילה דחביבה מצוה בשעתה כנ"ל לענין הלכה אבל לא למעשה אא"כ יסכימו בזה רוב חכמ"י עכל"ה, והמג"א בסי' של"א סק"ב כתב על דבריו וז"ל ומשמע מדבריו דספק שלו לפי שנהגו כל ישראל במקומו לקבל שבת משתשקע החמה א"כ ה"ה לענין מוצ"ש, אבל במדינותינו לפעמים אין מקבלין שבת עד סמוך לרביעית שעה לצה"כ וכו' ה"ה לענין מילה יש לסמוך ע"ז למולו בשבת וכו' והבאתי דבריו לעיל יע"ש. ואנן בדידן כבר קבלנו הוראות מר"ן בכל דיני התורה בין להקל בין להחמיר ודיני שבת בכלל, וגם לפי מ"ש מריש ועד כען נתברר שדעת רוב חכמ"י וכל גדולי המורים קמאי ובתראי כס' ר"ת אלא שצריך זהירות גדולה וכל ערום יעשה בדעת לבל יכשל באיסור שבת החמורה וכמ"ש.
ומה שהקשו מהר"ם אלשקר והלח"מ על ס' זו של ר"ת ז"ל מהכחשת המציאות שלפ"מ שחזרו חכמ"י והודו לחכמי או"ה אין כאן לא חלון ולא עובי הרקיע לא יער ולא זאבים, הנה כתבנו בשם הרב"ד ז"ל דלא הודה לחכמי או"ה אלא רבי וכו' ונסתייע ממה שקבעו ביוצר של שבת וכו' כמש"ל, עוד זאת מצינו תירוץ מרווח ונכון יותר שתירץ הרדב"ז ז"ל בתשו' הנז"ל וז"ל והוי יודע שאעפ"י שחזרו חכמ"י להודות שהחמה זורחת בלילה תחת כדור הארץ ואינה נכנסת בחלונה אחורי הכיפה כמו שהיו אומרים תחילה דודאי השתא קים לן דככב קבוע וגלגל חוזר [ר"ל דבזה תליא מחלוקת חכמ"י וחכמי או"ה דלא יצדק לומר חלון ועובי רקיע אלא לשיטת האומרים גלגל קבוע וככב חוזר דכיון שהככב מתנועע מעצמו אז יצדק לו' שנכנס בטובי הרקיע ועולה על הכיפה משא"כ לשיטת האומרים ככב קבוע וגלגל חוזר שאז הככב אינו מתנועע מעצמו אלא נגרר אחר תנועת הגלגל אל אשר יהיה שמה רוחו ללכת ולא שייך לומר שנכנס בעובי הרקיע ועולה על הכיפה כיון שהוא קבוע בגלגל ואין בידו ללכת אנה ואנה] לא נפקא מינה מידי לשיעור ביה"ש דבין הכי ובין הכי שיעורו הוא תלתא רבעי מיל דמשעה שמסתלקת החמה מעל הארץ הוי תחילת ביה"ש [נ"ל שצ"ל תחילת השקיעה] וכשנשקעת במערב ועדיין לא נראו ג' ככבים הוי ביה"ש ובציור השקיעה היה המחלוקת לא בשיעורה, תדע שהרי כל המפרשים לא הזכירו דבר מזה בהלכות שבת והרי הם היו בקיאים במהלך השמש ויודעים שחזרו חכמ"י והודו לחכמי או"ה. ואם איתא דאיכא נפקותא וכו' הו"ל לפרש אלא ודאי לא נ"מ מידי וכו' וזה ברור בעיני עכ"ל, וכן תירץ בקונט' מבו"ה שם בפיו"ד בביאור רחב ובסו"ד כ' וז"ל ואף שלפי האמת אין השמש נכנס בעובי הרקיע ואין שם שקיעה שנית מ"מ דינו של ר"י הוא אמת ונקטינן כוותיה לעשות זמן ביה"ש ג' רבעי מיל קודם שעת יציאת ג' ככבים בינוניים והזמן הנשאר עד אחר השקיעה נחשוב ליום גמור דהיינו שיעור ג' מילין ורביע וזהו הכלל העולה מפי' ר"ת בין שהשמש יכנס בעובי הרקיע או ישקע תחת הארץ ואין זה מעלה ומוריד לענין זה הדין וכו' יע"ש בדב"ק כי נעים כי תשמרם בבטנך.
הראת לדעת אמבוהא דרבנן דור אחר דור מרבני אשכנז וספרד כלם עלו בהסכמה כדעת מר"ן ז"ל שפ' כר"ת ז"ל ודעימיה, וגם יקר סהדותייהו שכן הוא המנהג הפשוט בכל גלילות ישראל כמש"ל, זולת רבני מצרים שנהגו כס' הגאונים עפ"י הוראת מארי דאתרא מהר"ם אלשקר ומהריק"ש והגור כמש"ל [ואפשר שנשתנה מנהגם מימי הרדב"ז ז"ל שהוא מארי קמא דארעא דמצרים כמ"ש הברכ"י סי' רס"א] וגם רבני א"י ת"ו נהגו כן וכתבו דהכי אזלא סוגיא דעלמא וכמו שתראה בפס"ד להרב ויאי"ץ הנז"ל שהביא דבריהם בקצרה, ואנן בני מערבא אית לן יקר סהדותיה של הרב מוהר"ם נהון הנז"ל שהמנהג כס' ר"ת ז"ל וכן הוא האמת לפי מה שראו עינינו ואבותינו ספרו לנו וזה שאם אנו נוהגים כס' ר"ת ז"ל היה לנו לפרוש מהמלאכה ולקבל שבת בעוד השמש על הארץ כאשר נוהגים באמת בעלי סברא זו כמ"ש לקמן בשם מהר"י נבון ז"ל שהרי לסברא זו מתחילת השקיעה שאין השמש על הארץ מתחיל זמן ביה"ש וא"כ יתחייב מזה שיהיה תוספת מחול עה"ק זמן מועט קודם השקיעה והיינו בעוד השמש זורחת בראש ההרים והאילנות וכדא"ל רבא לאריסיה כנז"ל והא קא חזינן שכל העם מקצה האנשים והנשים עוסקים בתבשילין ובצרכי הבית עד סמוך מעט לקריאת הקורא אלמגר'ב שכבר שקעה החמה כמנהג ארצות אשכנז שכ' הפוס' הנז"ל, גם אין מקבלין שבת ולא מתפללין ערבית כ"א אחר קריאת הקורא כמעשהו בחול, ובמוצש"ק נהגו לאחר תפילת ערבית רחוק יותר מקריאת הקורא ומאריכין בזמירות ובפטום הקטורת עד שתחשך והכל יודעים ואומרים בפיהם שכן צריך לפום דינא מה שלא יצדק כ"ז לס' הגאונים, אין זה אלא שנהגו כס' ר"ת. תדע שהרי כ' מהר"י נבון ז"ל בס' גט מקושר והו"ד בפס"ד להרב ויאי"ץ הנז"ל וז"ל ונר' שמנהג העולם נתייסד ע"פ ס' הגאונים ז"ל שאמרו וכו' ולפ"ז התוספת צריך להוסיף קודם שקיע"ה בכניסה וכן נוהגים לקבל שבת מבעו"י והשמש על הארץ ובמו"ש כל ששוהין שיעור מיל אחר שקיע"ה יוצאים י"ח ספק ביה"ש ותוס' מחול עה"ק וכו' עכ"ל, הנה שפתיו ברור מללו שמ"ש רבני א"ו ת"ו שנהגו כס' הגאונים היינו לדידהו שנהגו לקבל שבת בעוד השמש על הארץ שזה ודאי הוא עד ממהר שהמנהג כס' הגאונים ז"ל משא"כ למנהגינו בערי המערב שאין מקבלין שבת כ"א לאחר שקיע"ה כמש"ל והרי המג"א והגאון רז"ש ז"ל שהבאנו דבריהם למעלה כ' להדיא דלענין מילה מיהת הדבר תלוי במנהג המקום בקבלת שבת שהרי כ' אבל במדינותינו וכו' א"כ ה"ה לענין מילה וכו' כמש"ל בשמם, וז"ל החת"ס בתשו' הנז"ל והנה אנחנו במדינות אלו עושים במלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רבעי שעה קודם צה"כ נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת ואיך אח"ך בהגיע יום השבת ויהי מוטל עליו למול בנו ביום ח' ללידתו יאמר ויחוש לדעת הסוברים [הוא הרא"ם שהזכיר שם אך ס' הגאונים לא זכר שר בתשו' הנז'] שכבר היה לילה אז ונמצא עביד תרתי קולי דסתרי אהדדי מלאכה עד סמוך לג' רביעית מיל [מזה נראה שמ"ש בתחי' דבריו קרוב לשעה או וכו' הוא ט"ס וצ"ל קרוב למיל או ג' רבעי מיל] ומתעצל במצות עשה וביום השמיני ימול וגו' כאילו אותו זמן היה לילה ויהי מן המתמיהים עכ"ל הזהב דו"ק ותשכח שכל דבריו הק' שייכי נמי לנ"ד וכמ"ש.
ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אימא אנא אנא בלחודאי. אעפ"י שלהכריע איני כדאי, שמצד אחר נכון יותר לתפוס ס' ר"ת משום דנפיק מינה חומרא באפוקי יומא דהכי עדיף טפי מלתפוס ס' הגאונים דנפיק מינה קולא באפוקי יומא שהרי מצינו להמג"א בסי' שמ"ב שעלה ונסתפק אם גם בביה"ש דאפוקי יומא לא גזרו משום שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא דמספיקא לא פקעה קדושה וכו' והניח בצ"ע והגאון האבר"ך בס' מצות כהונה [הנדפס בסו"ס שלחנו ש"א] סי' ל"ה הוכיח מדברי הש"ס ומדברי התו' בכמה דוכתי דבבה"ש דאפוקי יומא החמירו וגזרו גם על השבות כיון שהיום קודש אוקמיה אחזקתיה ואכתי יום הוא. וכתב דמטעם זה אין אנו תוקעין שופר בביה"ש דאפוקי יומא דר"ה שחל להיות בשבת וגם אין נוטלין לולב בו אעפ"י שלא גזרו על השבות בביה"ש יע"ש שהאריך, א"כ אנן נמי נימא הכא בנ"ד דעד סמוך לצה"כ אכתי יום הוא ולא פקע קדושתיה וכדעת ר"ת משא"כ לשיטת הגאונים ז"ל דאחר ג' רבעי מיל מהשקיעה הא' הוי לילה גמור כמש"ל ואע"ג דלדידהו נמי נפיק חומרא בעיולי יומא טפי עדיף להחמיר באפוקי יומא מעיולי יומא וכמ"ש ואע"ג דלענין מילה נפיק מיניה קולא גם לר"ת דהנולד אז מלין אותו בשבת כמש"ל מ"מ לענין מלאכה מיהת נפיק חומרא דודאי טפי לתפוס חומרא במלאכה וקולא במילה שלתפוס חומרא במילה וקולא במלאכה כיון דא"א בלא"ה ודו"ק.
מעתה הבוא נבוא לבאר איזה פרטים דשייכי לענין זה, כתב הרב ארץ החיים שם וז"ל וכ' המ"כ הנז"ל מאמר ב' פ"ה וז"ל וראוי לשער זמן ביה"ש לערך רביעית שעה דהגם דג' רבעי מיל אינם אלא י"ג דקים וחצי כנז"ל מ"מ הא כ' הטור והב"י לקמן סי' רצ"ג ובש"ע יו"ד סי' רס"ו ס"ט שצריך להשלים ביה"ש דר' יוסי דהיינו שיעור מ"ט אמה אחר השלמת שיעור ג' רבעי מיל וכו' וזהו קרוב לרביע שעה עי"ש גם המג"א סי' זה סק"ט ובסי' של"א סק"ב ולעיל סי' קל"ג סק"ג והרב בתי כהונה הנז"ל והמח"ב בקונט' אחרון הנז"ל נקטו בלשונם שיעור רביעית שעה בשיעור ביה"ש עכ"ל. עוד צריך ליזהר בראיית ג' ככבים בינוניים יען שמצינו לתלמידי רבינו יונה פ"ק דברכות שכ' וז"ל ואמרו עלה לא ככבים בינוניים הנראים ביום ולא ככבים קטנים הנראים בלילה וכו' ואין הכל בקיאים בין גדולים לקטנים וצריך ליזהר עד שיראו הקטנים וכו' עכ"ל והיינו באפוקי יומא לענין שבת אבל בע"ש איפכא מסתברא דכל שנראו ג' ככבים מספקינן להו בבינוניים לחומרא וכ"כ הרב החוקר מהר"י סווארם בס' דברי יוסף [ה"ד בס' פקוד"א שם] וז"ל ועתה לענין מלאכה במוצש"ק ודינים כאלה יש להחמיר וכו' שלא נשער כ"א בככבים הקטנים וכו' ומטעם זה גם מר"ן בש"ע או"ח סי' רל"א ובסי' רצ"ג שאינו לילה עד שיראו ג' ככבים קטנים והוא מטעם שכ' הר"י הנז"ל אבל בסי' תקס"ב כ' הרמ"א כיון שנראו ג' ככבים בינוניים הוא לילה לענין תענית והטעם כי מה שאנחנו מאחרים בתענית עד צה"כ הוא דוקא מנהג אבותינו להחמיר כי מדיני הש"ס מותר לאכול תכף אחר השקיעה וכו' א"כ די לנו אם מחמירים עד צה"כ הבינוניים וכו'.
ודע שיש עוד סברא אחרת בענין זמן ביה"ש והיא ס' הרא"ם בס' יראים סי' ק"ב והוא דמתחילת השקיעה הא' הוא לילה גמור וג' רבעי מיל קודם הוא זמן ביה"ש והיא ס' דחויה מכל הפוס' רא' ואחרונים ולית דחש לה אלא חסידים ואנשי מעשה כמ"ש המג"א סי' רס"א סק"ט וכ"כ בס' ארץ החיים בשם הרב"ד או"ח סי' קכ"ו דאין לחוש לשיטת הר"א מימיץ וכו' יע"ש ובקונט' מבו"ה באורך.
העולה מן המקובץ שהרוצה לעמוד על זמן ביה"ש כפי דין תוה"ק ישא עיניו להביט אל השמים בהיות הרקיע מזהיר כמ"ש הב"ח והח"ס הנז"ל וכאשר יראו עיניו ג' ככבים הרא' הנר' ברקיע [דלחומרא מספקינן להו בבינונים] אחר שקיע"ה יחשוב כדי רביעית שעה לאחור [ובמוצ"ש עד שיראו ג' ככבים קטנים כמש"ל] והוא זמן ביה"ש האמתי אלא שבימות הקיץ שהימים ארוכים יש לחשוב הרביע שעה הנז' משעות זמניות לחומרא כמ"ש ה' חס"ל כנז"ל ואפשר דה"ט דהב"ח בתשו' הנ"ל שכ' שליש שעה ונקט מלתא פסיקתא.
כ"ז לא כתבנו רק לענין דינא דוקא ונ"מ לענין מצות מילה בזמנה כמש"ל, אכן לענין דבר הרשות כגון לאפרושי ממלאכה ראוי להחמיר ולהנהיג בעיולי שבתא כס' הגאונים ובאפוקי שבתא כס' ר"ת כיון שהשבת מסורה לכל ואין הכל בקיאין בזה ועל נקלה יבואו להכשל באיסור סקילה שכ"כ להדיא רבינו ירוחם ז"ל ה"ד הרדב"ז ז"ל בתשו' הנ"ל [הגם שהוא מכת הסוברים כר"ת כמ"ש הרדב"ז בשמו כנז"ל] וז"ל ואנן יש לנו להחמיר ואסור לעשות מלאכה מתחילת שקיעה עכ"ל, וכ"כ בקונט' מבו"ה הנז"ל מאמר א' פ"ו וז"ל האמנם לענין עשיית מלאכה בע"ש אחר השקיעה נ"ל שראוי להחמיר בזה ולפרוש ממלאכה משקיעת החמה ואילך כדעת הגאונים אפי' מי שסובר לענין הלכה כר"ת ל"מ מי שאינו בקי וכו' שודאי צריך לפרוש ממלאכה משיסתלק אור השמש מראש האילנות, וכדאמר רבא לאריסיה וכו' הביאו הטור:
ומהריק"א בסי' רס"א וכו' עכ"ל, וכ"כ בהגהת ש"ע להגאון להגאון רז"ש בסי' רס"א וז"ל להודיע ולהזהר ללא יודעים, הלכה פסוקה בש"ע והוא תלמוד ערוך בש"ס א"ל רבא לאריסיה אתון דלא קים ליכו וכו' ופירש"י ל'הדליק נר של שבת בעוד שהשמש זורח בראשי הדקלים וכו דהיינו זמן מועט קודם שתשקע החמה תחת הארץ ולפרוש מכל מלאכה עפ"י ש"ס וש"ע לדידן דלא קים לן בשיעורא דרבנן בעוה"ר אין אתנו יודע עד מה במקומותינו לומר קים לי ובפרט דשבת לכל מסורה ליודעים ולשאינם יודעים ולמדים זה מזה להקל שלא כדת ע"כ מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדיו וידידיו חז"ל יהיה נזהר בנפשו ולהזהיר לבני ביתו זו אשתו בדברים האלה עכ"ל. וכ"כ הרב חס"ל הנ"ל וז"ל ואולם הירא את דבר ה' וחרד אל דברו נכון להחמיר כשיטת הגאונים ז"ל האומרים דשיעור ביה"ש היא שעה וחומש שעה זמניות קודם צה"כ [ר"ל דמתחי' ביה"ש עד צה"כ הוא שעה וחומש שעה] א"נ שהבין דברי הגאונים כפי' קמא הנז"ל, וכן ראוי לכל ת"ח בעירו להחזיק זה למנהג קבוע יען כי הדבר נוגע באיסור סקילה, ואחרי שהעם נגררים אחרי שיטת ר"ת שהוא שיעור קטן קודם צה"כ כמו רביע שעה עי"ז באין להקל יותר באופן שמדליקין נרות בשעת ביה"ש לכל הדעות והמקום יכפר בעד עכ"ל, ישמע חכם ויוסיף לקח דברים היוצאים מן הלב אשרי אדם שומע, והמזהיר יזהיר כזוהר הרקיע, ויזכה לעולם שכלו שבת ומנוחה, וישג ששון ושמחה, אכי"ר, זה מה שהשיגה ידי יד כהה ללקט אורות מספרן ש"ץ והיו למאורות החו"פ צפרו יע"א בשנת מבוא השמש לפ"ג וה' יראנו נפלאות מתורתו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו אכי"ר אנכי איש צעיר.
ע"ה ישועה שמעון עובדיה הי"ו בלאאמו"ר כמוהר"ר מסעוד זלה"ה
סוף הספר