אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן קיא

סימן קי

הנה עין הרואה עין בעין יראה כי לדון משפט זה לאשורו צריך לעמוד על שני הכתות ועל ראיותיהם ועל הכחשות שביניהם כדי להוציא דין לאמתו אלא שעל צד ההכרח שלא יכולתי להשיב פני יחידי קהלינו אשר אלצוני והפצירו בי להודיע דעתי עפ"י הדברים הללו ונעתרתי לבקשתם, והוא דלענין דינא עפ"י מה שכתוב בדברי קדשו של החכם הפוסק ועפ"י האמור בקב"ע שאחר שידע הרד"א במכר הנז' ושומתו האמתית שתק עידן ועידנין ולא תבע זכותו ואדרבא בקחתו הגוף מהגוי לקח ממנו מחצית דמי המקנה פשוט הוא שאיבד זכותו.

איברא אלו היתה שתיקתו קודם שידע שומת המכר האמתית אמרינן ודאי דשתיקה בטעות היתה דלא שתק אלא לחושבו שהמכר היה בסך או"ו - ש"ם ושכן כתב בשטר המכר ועל שומא זו הוא דשתק משום דלא נתרצה לקנות בשומא זו ואחר שנודעה השומא האמתית שקנוניא וערמה עשו המוכר והקונה להוסיף בשטר מכר על השומא האמתית אפילו כמה שנים בה שעתא שנודעה הוא זמן המצרנות אלא שאם אח"כ נתרשל ושהה ולא תבע המצרנות אחר שנודע לו האמת איהו דאפסיד אנפשיה ושתיקתו הויא מחילה ודין זה דהוי כמי שלא נתגלה לו המכר עד עידן ועידנין דלא איבד זכותו עד שיתפרסם המכר וישהה אח"ך מלתובעו בדין כפסק מר"ן קע"ה סעיף ל"ב אחר שיגע ומצא דלא כהרשב"א ועיין מהרי"ט שאלה ס"ח דהוכיח מדברי הרשב"א עצמו כפסק מר"ן ועיין מטה אהרן ח"א שאלה נ"ג ד' ק"ה ע"א ועיין בשיטה מקובצת מציעא סוף דף ק"ח מדפי הגמרא תשובת מהר"י ן' מיגאש מועתקת מלשון ערבי שכל שלא נתפרסם הדבר אין לנו לדון את המצרן שכבר ידע מבלי ראיה ומופת לזה יע"ש, הרי דכל שיש התנצלות לבן המצר על שתיקתו אפילו אחר כמה שנים לא איבד זכותו ומ"ש החכם הפוסק נר"ו מדלא בא לב"ד לחקור על המכר בכמה ודאי מחל אינה טענה של כלום שהרי נודע שבשטר כתוב או"ו - ש"ם ומה נשאר לו לחקור יותר, ואם מחמת שלא הטיל חרם על הלוקח מה בכך אם הוא נאמן בעיניו ולא רצה להשביעו חנם וכ"ש שלא עלתה על לבו שהמוכר יוסיף להזיק את עצמו שהרי מכר כדי לעלות לא"י והו"ל לחוש שמא יחזור מללכת ויטול ממנו הלוקח יותר ממה שקבל לכך לא חש להשביעו ואדרבא תבא עליו ברכת טוב שנמנע מלהשביעו, ואעפ"י שהוא דבר ברור מצינו דוגמתו בשיטה מקובצת באותה תשובה של ר"י ן' מיגאש שנשאל על א' שקנה מחבירו וכתב המכר ע"ש בתו ואחר שתי שנים נתגלה שבמרמה עשה ופסק דיש לו התנצלות לשתיקתו שתי שנים בזה ולא ביטל דין בן המצר יע"ש, הרי דהתם נמי בכותב ע"ש בתו היה רשאי בן המצר להטיל עליו חרם שלא הערים ואעפ"כ לא אמרינן כיון שלא חקר בדבר תכף איבד זכותו. ומה שדימה החכם הפוסק נר"ו דין מוכר כדי לעלות לא"י לדין מוכר למנת המלך אין כן דעת הפוסקים שכתבו בהדיא דאית דינא דבר מצרא אלא שכתבו דהוי כמוכר על תנאי דאינו מסלקו עד שיוחלט המכר והיינו אחר שיגיעו למחוז חפצם ויתיישבו שם ולא נשאר מונע אז יבא בן המצר ויסלק ללוקח עיין בהרב גנת ורדים חלק חשן משפט כלל ו' סימן ח' ובפסק מר"ן קע"ה ס"ד גבי תנאי יע"ש, ובסי' ר"ז ס"ג חשיב למוכר לעלות לא"י כמוכר על תנאי יע"ש וכ"ש שלא נאמרו הדברים במנת המלך עצמה אלו במצרן ולא בשותף דעדיף ממצרן וכמו שמפורש בתשובת מהר"ם במיימוני בתשובות דשייכי לס' קנין סי' ל"ה הביא דבריו מר"ן ב"י סי' קע"ה בס"ט בשם תשובת מהרי"ל יע"ש בלי שום חולק, ועם היות שהרב מהראנ"ח כתב בתשובה י"ט שהריב"ש חולק בדבר בסי' תפ"ג שלא חילק בין מצרן לשותף ביתום שקנה לו אפוטרופוס חצי שדה שטרפו מהלוקח שהיה לו חצי שדה וקנה החצי האחר מב"ח של אבי היתום והלוקח טען שהוא שותף ויתן ליתום מה ששוה חצי השדה וע"ז כתב הריב"ש אמנם אם הם יתומים קטנים לית בהו דינא דבר מצרא אלא ישאר הקרקע בשיתוף הלוקח יע"ש. משמע דלית בהו דינא דבר שותפא, מ"מ מר"ן לא חש להזכיר סברא זו ומה גם שמהרי"ט בחלק ח"מ סי' ס"ט כתב דאינו חולק דאפשר דהריב"ש מיירי ביתום ולא באשה וכו' ולטעמיה אזיל דטעמא דיתמי לאו בני מיעבד מצות ועשית הטוב והישר נינהו יע"ש, ולפי זה גם השתי ראיות שהביא מההיא דסעיף מ"ב המוכר שדה רע וכו' ומההיא דהגה סעיף מ"ט אם הלוקח לית ליה ארעא וכו' אין הדברים אמורים אלא בבן המצר ולא בשותף דעדיף מיניה וכמו שכלל מהר"ם דבכל הני דאמרינן לית בהו משום דינא דבר מצרא מצרן דוקא ולא שותף יע"ש, והוא שהיה בן המצר במדינה אחרת שכתב מהר"מ אלשקר דגם מדינא דבר שותפא אימעיט משום פסידא דמוכר דלא מצי למכור את שלו בהא דוקא השוה אותם וכן הרדב"ז בסוף שאלות הישנות סי' ש' משום הפסד ואע"ג דבכולהו יש חשש הפסד להפסד מועט לא חששו.

ומה גם דיש לומר דלא דבר מהר"ם אלא באותן שנזכרו בתלמוד ולא דבר בזו שחדשו הגאונים מכח סברא אף על פי שלא נזכר בתלמוד אותה סברא שייכא בכולהו לכך לא חלקו בין מצרן לשותף דכל אותן שהזכירו בתלמוד דלית בהו דינא דבר מצרא דינא דבר שותפא אית בהו. באופן דמדינא אין כאן דבר המבטלו מלסלק הלוקח זולת מה ששהה מלתבוע אחר שנודע לו האמת דאיהו ניהו דמחיל זכותו, וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה צפרו בשבט שנת וק"ם הבי"ת לפ"ק וקיים.

שאול ישועה ס"ט

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה