אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן ק

סימן צט

טופס שאלה וז"ן ע"ן

שאלה לאה אשת ראובן שיצא עליה שם רע זה היום כמו שלש שנים מ"מ שהיתה נחשדת עם שמעון ובעל האשה הנז' עמה בעיר והיה השם רע הולך וגדל עד כי גדל הכאב קלא דלא פסיק עד גדר שהוכרח אבי הבעל הנז' להזמין לבנו לפני לדין תורה ולגלות רעתו בקהל להוכיחו על לא טובה השמועה ואמר לו כי הוא איש עני דלית ליה מגרמיה כלום ומנין הי"ל להוציא הוצאות על חד"ד באכילות ושתיות ומרחצאות שחוק וקלות ראש בביתו זו אשתו עם שמעון והוא אינו מקפיד ע"ז להסיר המכשול ולהדריך את אשתו בדרך ישרה, וכראותי הלעז הגדול בעיר שלחתי להתרות בהאשה הנז' שאם מהיום ההוא והלאה יוסיף עוד שמעון ליכנס לביתה כאשר בראשונה שתצא מבעלה בלא כתובה, ויהי כאשר ארכו הימים שהלך בעלה למדינת הים זה היום קרוב לשתי שנים מ"מ יצא עוד לעז בעיר מפי אנשים ונשים גדולים וקטנים איך האשה הנז' הרה לזנונים מו' או ז' חדשים ושהיא עסוקה ברפואות והקזות וסממנים להפיל הולד ושהאשה שהיתה עושה לה קצת רפואות נתנה לה שוחד כדי שתעלים העין, ושלחתי אחר האשה שהיתה עושה לה הרפואות לראות מה בפיה ואמרה שלא היתה סבורה שהיא מעוברת אלא שהיתה אומרת אליה שתהא ממשמשת במעיה כי היה לה איזה רוח במעיה הן אמת שכשהיתה ממשמשת במעיה מרגשת תחת ידיה כמו תפוח בעוגל מתגלגלת במעיה תחת ידיה אבל לא נתנה דעתה לחשוב שהיה עובר יען שלא היה בעלה בכאן לא נחשדה בעיניה על כך, וגם שלחתי אחר האומן המקיז דם ואמר ששלשה פעמים הקיז לה מן הידים ומן הרגלים, כשמעו את קול ד דבריהם שכולם כא' פתחו לחובה שלחתי לומר למילדות ללכת לראות האשה הנז' אם אמת הדבר, והלכו המילדות ובדקו אותה ונשמע הקול בעיר שהמילדות אמרו שאין לה שום עובר במעיה, למחר אותיום חזר הקול לכחו הא' ויותר בכפלי כפלים ממה שהיה עד גדר שהיו מדברים בזה בפומבי ובפרהסיא סיא לקרובי האשה הנז' איך הפילה האשה הנז' ולד אחד והיו מסמנים אותו בסימניו ושהיה לו שער בראשו ובכלי פ' שמו אותו ושבאת אשה א' בכלי מלא מים חמין והוריקה אותו על הילד ומת וחקרנו אח"ז מהיכן יצאו הדברים. והוגד הוגד לנו עפ"י מגידי אמת שזה יצא מפי בתולה אחת שהיתה רגילה אצל הנחשדת והיתה מסיחה לפי תומה בחצר בב"א והיא מצטערת על מיתת הילד באותה מיתה, ושאלנו את בני החצר הנז' והודו לכל האמור שכך שמעו מפי הבתולה הנז' ובראותי שחזר הקול לכמות שהיה יותר ויותר שלחתי אחר המילדות שהלכו אותו יום לראותה לראות מה בפיהן יען שאותו יום שהלכו לראותה לא השיבו דבר, באופן שבאו המילדות ואמרו שכשראו אותה לא היתה מעוברת אבל היו בה סימנים מובהקים הידועים אצלן שהפילה ובכללן סימני חלב בדדיה, גם בררו בעדותם שכריסה היתה שחורה מחמת אש הבינטוזא'ש שהיתה עושה בכריסה, עוד העיד עד א' ואשה א' איך אמת ויציב שקודם שנתפרסם זה הקול נכנס אחי אם הנחשדת הנז' לבית האשה הנז' שהעידה בפחד גדול ושאלה לו האשה הנז' למה הוא מפחד והשיבה שתשבע לו בציציות שלא תגלה זה לשום אדם ויגלה לה מה שבלבו. וכן היה שנשבעה האשה כנז' ואח"ך אמר דוד הנחשדת הנז' לאשה הנז' ולעד הנז' שבת אחותו הנז' היא מעוברת והוא ירא לנפשו פן ישמע הדבר לשר העיר ויפסיד איזה ממון והביא לה איזה כלים וחפצים שתחבא אותם אצלה ושהוא הולך למרחקים למקום שאין מכירין אותו בשביל זה וכן היה שהלך עד עיר ארזילא לא עברו ד' או ה' ימים וחזר, זהו מה שהעידו העד והאשה הנז' אח"ז נשמעו הדברים לשר העיר איך האשה הנז' הרה לזנונים ונתפסה האשה הנז' ומיד ולאלתר פייסו לשר בסך עצום בסתר ויצתה וכשמוע בני קהלינו אלו השמועות רעות וכל העם רואים את הקולות מיקל'א קל'י איסורא שלא פסקו מיום שנשאת עד היום הזה נתקבצו אצלו בבה"ך לשאת ולתת איך יתברר האמת לאמתו כי גדל כאב הקולות מב"ב ושאב"ב ושלחנו אחר דוד הנחשדת להוכיחו על השם רע שהוציא על בת אחותו או אם הם כנים הדברים שיביא ראיה לדבריו. והשיב שמעולם לא הוציא שם רע כלל ולא דיבר הדברים הנז' ושלחנו אחר העד והאשה הנז' שיעידו כל מה ששמעו מפיו בפניו ובאו העד והאשה הנז' והעידו בפניו כל הנז"ל מראש וע"ם, אז השיב דוד הנחשדת הנז' שכנים הדברים שאמר הכל כאשר לכל לעד ולאשה הנז' אך מה ששמע מפי בני אדם אמר להם, ותשובתי היתה אליו שדבריו מהבל ימעטו מתרי טעמי, חדא דאינו במנהג העולם שאדם ששמע איזה שם רע על קרובתו לילך ולספר אותו לזולת ולעד דא"א כדבריו שמה ששמע מאחרים אמר להם למה השביעה בציציות שלא תגלה שום דבר וגם לא היה לו להחביא נכסיו ולפשוט לו את הרגל לילך למרחקים מפני השמעת קול בעלמא אם לא שהיה יודע בטיב הענין יען שהוא דר עמה בחצר, גם שאלנו את פיו אם הוא קנה סממנים הנז' חנתית וכרכום וכיוצא או אם היה מחפש אחריהם לקנותם בשבוע שלפני הילוכו לעיר ארזילא יען שהיו מרננים אחריו בעיר שהוא היה קונה לה סממנים ומחזר אחריהם לקנותם להפיל הולד. והשיב שלא היו דברים מעולם שלא קנה שום דבר ולא היה מחזר אחריהם כלל ותכף ומיד באו שני עדים כשרים והעידו בפניו בתורת עדות גמורה שאפרים הנז' הלך לחנות אחד מהם ושאל לו על חנתית וכרכום ואיזה סממנים אחרים לקנות מהם שהיו נמצאים אצלו מכרם לו ומהם לא היו נמצאים אצלו, עוד העידו שני עדים כשרים שהם נכנסו לבית האשה הנחשדת לאיזה צורך וראו אותה שכריסה מלאה והכירו בה שהיתה מעוברת וא' מהם בהליכתו לביתו אמר לאשתו יודע לך שפ' היא מעוברת ונראו בה סימני מעוברת ואמרה לו אשתו ששתיקתו יפה מדיבורו, עוד העיד לפנינו עד א' איך אמת שהוא היה שכן עם האשה הנחשדת ופעם אחת בבואו לערב בביתו נכנס לבית האשה הנחשדת ומצא שם לבעל הנחשדת שכור ישן בזוית אחת מן הבית והאשה הנז' הנחשדת עם שמעון הנחשד יושבים על המטה בזוית האחר ובראות כך העד הנז' הלך לו לחדרו שהיה נגד חדר האשה הנז' ומבין סדקי דלתי חדרו הנז' ראה שקם שמעון וכבה הנר והלך לו למטה ונשארו כך כמו רביע שעה ואז קם אחד מהם והדליק הנר ויצא הנחשד והלך לו והלכה הנחשדת וסגרה הדלת אחריו. ע"כ מה שהעיד העד הנז' שאירע אחר שהתריתי בה, באופן דמכמה אומדני דמוכחי ומבין ריסי אפרים הנז' היה ניכר ודבריו מוכיחים עליו שכל הדברים כנים ואמתיים אלא שאפרים הנז' היה מעלים ומכחיד האמת תחת לשונו, אז אמרנו לו שאם יאמר האמת מה טוב ואם לאו אנו מלקין ומכין אותו עד שיאמר האמת, ולא באו להכות אותו ב' או ג' מכות עד שצעקה אשתו שהיתה מצויה אצלו בבה"ך ואמרה לו שמה לו ולצרה הזאת שיאמר האמת ולא יארע לו שום דבר, ואז אמרה אשת אפרים הנז' שכל הענין אמת ויציב וכשהיתה מעוברת שאלו לה מה טיבו של עובר זה ואמרה להם שפעם א' היתה הולכת לבית חמיה באשמורת הבוקר כשהיה מעוטף באבלו מילד א' שמת לו בחדש אלול שעבר ופגע בה גוי אחד ותפסה והכניסה לדרא'ז א' ובא עליה ונתעברה ממנו ותכף ביציאת האשה אשת אפרים הנז' מבה"ך אמרה לנשים הדרות בחצר בה"ך שמעת לידתה ולהלן נתפרסם פרסום גדול בכל המדינה כאלו היו כולם מצוים שם בעת הלידה, ותכף באמ"ך באת האשה הנחשדת לבה"ך מאליה ומעצמה ואמרו לה הק"ק שתלך לביתה ולא רצתה ואמרה שרצונה להיות מצויה שם באותו מעמד ופערה פיה לבלי חק על הק"ק יצ"ו בדברי ליצנות מה שאין הפה יכולה לספר ואמרה שאם ישאלו ממנה ממי נתעברה תאמר מפלוני וכשאמרו לה דזה דבר דלא אפשר אמרה מפ', ואז אמרנו לה שאם תאמר האמת ממי נתעברה מה טוב ואם לאו שיהיו מוסריו אותה עד שתאמר האמת, ואז מתחו ידיה על העמוד והלקו אותה איזה הכאות ברצועה שמכין בה תשב"ר ואז הודית הנחשדת הנז' ואמרה כדברי אשת דודה הנז' מראש ועד סוף ולא עוד אלא שהוסיפה לתת סימנים על הדרא"ז הנז' באיזה מקום הוא:

ולהיות שלא נכנסו דבריה אלה באזננו שזה היה באונס מכמה אומדני דמוכחי והיה בדעתינו להוסיף לחקור ולדרוש בענין הזה אלא שנטרפה השעה, זהו מה שעבר בענין המעשה הרע הזה אפס קצהו תראו, ולכן יורונו מורי הצדק היושבים על כסא ההוראה מה יהיה משפט האשה הנחשדת הנז' אם היא אסורה לבעלה או לא, ותשובת מעכ"ת הרמת'ה מהרה תצמיח ושכמ"ה ע"כ:

וחתום כמוה"ר

אברהם טולידאנו נר"ו

עמדתי על דברי השאלה הנז' והגיתי בכל פעליה ואשר נגזר עליה מחכמי פאס יע"א ומהחכם הפוסק נר"ו ואחזה אנכי אשית לבי שאין אותן האומדנות כדאין לאסור אשה על בעלה אם לא בדבר ברור שאם באנו לאוסרה בקינוי וסתירה קינוי אין כאן סתירה אין כאן דמה ששלח החכם הנז' להתרות בה שאם מהיום ההוא והלאה יוסיף עוד שמעון ליכנס לביתה כבראשונה שתצא מבעלה בלא כתובה, אין התראה זו חשיבא קינוי, חדא שאין זו לשון קינוי דבעי' שיאמר בלשון קינוי אל תסתרי עם איש פלוני וכל ששינה הלשון כגון אל תדברי עם איש פ' או לא יהיה לך עסק עם פ' אינו קינוי כמ"ש מהרי"ו שאלה ח' הביאו מור"ם סי' קט"ו ס"ח וכמו שמבואר בסימן קע"ח, ומה גם שלא תלה הדבר בה אלא בשמעון שאם יוסיף ליכנס וכו', ועוד שבעלה מצוי עמה ואינו חושדה עם שמעון ובכגון זו לא אמרו שב"ד מקנין לה כדאיתא סימן קע"ח סי"ח ובהרמב"ם פ"א מהל' סוטה הלכה יו"ד יע"ש.

ועוד אפילו אם היה קינוי גמור מה יועיל קינוי בלא עדי סתירה ואפילו העד שהעיד שהיה בעלה שכור ישן בזוית אחת והאשה ושמעון בזוית אחרת וכו' לא מקרייא עדות סתירה כיון שבעלה עמה בבית אולי ישן הוא ויקץ, הרי אין כאן אפי' עד א' בסתירה, ודברי דודה לא מעלין ולא מורידין אפי' אם היה מעיד בדבר ברור דפסול להעיד בין לזכות בין לחובה, והודאתה שע"י יסורין אינה הודאה אפי' אם הודית שנבעלה ברצון ואם אומרת שנבעלה באונס אפי' היתה הודאתה שלא ע"י יסורין נאמנת במגו דלא היו דברים מעולם כמ"ש מור"ם סי' קע"ח ס"ב ואפי' להי"א אבדה מגו שלה וכו' היינו מחמת שנתיחדה ברצון משא"כ זו שתפסה הגוי והכניסה להאלדרא'ז ואפילו בעיר מקרייא אנוסה דאף דנימא דפתח האלדרא'ז שכיחי עוברים ושבים. ודאי לא תפסה עד שראה שבאותה שעה לא היו עוברים ושבים ובפרט באשמורת הבקר, ומה שלא צעקה נימא דשלף חרבו ואמר לה אם תצעקי וכו' כדכתב הרמב"ם פ"א מהל' נערה בתולה הלכה ב' ועיין תשובת חכם צבי סי' קמ"ו בראיות ברורות דמשכחת אנוסה אפי' לא צעקה בעיר, באופן שכל אותם אומדנות אינן כדאין לאוסרה, ופוק חזי להרב מהריט"ץ בסי' קצ"ב בדבר מכוער יותר באשה שיצא עליה שם רע שהיא מזנה עם העצים והאבנים ושהיא מזנה עם הגוים והלכה מאליה לבית הגוי החשוד וסגרו הדלת בעדם ושהתה עמו זמן רב וכשיצאה יצא הגוי אחריה וחבקה ונשקה בחוץ יע"ש כמה אומדנות וכמה צדדין צדד להחמיר בנד"ז ולבסוף כתב אמנם לבי נוקפי לאסור אשה על בעלה אם לא בדבר ברור יע"ש, ואף העדים שהעידו שראו כריסה מלאה והכירו בה שהיא מעוברת, אין כאן דבר ברור דאפשר מדבר אחר היתה מלאה, אכן בהצטרף לעדות זו עדים שיעידו שראו חלב יוציא מדדיה אמרינן ודאי שאותו מילוי שהיתה כריסה מלאה שהיתה הרה לזנונים שהחלב היוצא מדדיה מוכח שילדה דאם לא ילדה מהיכן בא החלב לדדיה, ודבר זה יכול להתברר ע"פ עדים ולא ע"פ נשים בלבד אלא שהנשים ידחקו דדיה להוציא החלב והעדים רואים ואז תאסר על בעלה ותפסיד כתובתה ולא לסמוך על הנשים שיאמרו ראינו חלב בדדיה.

אכן אם הבעל מאמין לאותן הנשים היכא דאין כאן אלא עדות נשים כיון שדעתו סומכת על הנשים ומהימני ליה יוציא ויתן כתובה כדאיתא בסימן קע"ח וקט"ו ז' ולראית האמת חתמתי בערב חג השבועות שנת ומי כעמך כישרא"ל לפ"ק וקים.

שאול ישועה אביטבול ס"ט

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה