אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן צו
טופס שטר מכירת חזקה לגוי וז"ן בהיות אמת שנתחייב הי' יעקב ן' אברהם ה"ן שרביט להגוי סי' לחאז בועזזא למכודי בסך מאה אוקיות מכט"ק מחמת שמכר לו ככר משמן זית וכתב עליו האלעק'ד בערכאות בזמן פ' והיום תפסו הגוי בערכאות לפרוע פרעות האלעק'ד הנז' יען הגיע זמן פרעונו ויחפש אחר נכסיו ולא מצא אתו ממה לפרוע וישם פניו אל החזקות שיש ליעקב הנז' בחצר הנק' צ'אר ישראל הן הנה חזקת העליה הסמוכה להמדרגות להעולה להאלפוקי וחזקת העליה הרואה פני מזרח וחזקת העליה הסמוכה לה הרואה פני צפון וחזקת הבית שתחתיה ויבוקש הדבר וימצא שהחזקות הנז' הם ממושכנים ביד הזולת ואחר כמה כרכורי דברים הוצרך יעקב הנז' למכור החזקות האלה להגוי הנז' בסך פ"ם מהחוב הנז' והודה לפנינו ולפני הערכאות במכירה הנז' ונכתב המכר בערכאות ובאמ"ץ חזר הגוי הנז' לאיתנו לתנאו הראשון לערער על העשרים אוקיות שנשארו לו מהחוב הנז' ויפן כה וכה ויאמר אכן נודע הדבר כי אתם היהודים נוהגים כאשר ימכור היהודי החזקה לגוי עוד ישאר ביד היהודי רביע החזקה שהוא חלק מי"ו בהבית, וכראות יעקב הנז' כי נתגלו להגוי הנז' מסתורי החזקות הוצרך למכור לו גם החזקה הקטנה שהיא חזקה דחזקה בסך עשרים אוקיות הנשארים והודה ג"כ בזה לפנינו ולפני הערכאות ונכתב המכר בערכאות, ובאמ"ץ העי' ע"ע בקושח"ך כ"א למש"י הי' יעקב הנז' ובכח הקוש"ח הנז' הודה הודאה גמורה שבעד סך מאה אוקיות מכ"ט הנז' גמר ומכר להגוי הנז' החזקות הנז' חזקה וחזקה דחזקה מכירה גמורה שרירא וקיימא כדת וכהלכה אינהו ואבזרייהו עומקא ורומא בלי שום שיור זכות כלל להמוכר הנז' בחזקת הד' דיורין הנז' ובחזקה דחזקה שכבר סלק עצמו ורשותו וזכותו וכחו ושעבודו ועצם ורשות וזכות וכח ושעבוד כל ב"ך מעל המקח הנז' והקנה הכל לחלוטין ולצמיתות להגוי הנז' ומעתה רשאי הגוי הנז' לעשות במקחו הנז' חו"ר ככל אשר תאוה נפשו לבנות ולסתור ולמכור ולמשכן ולתת ולהחליף וכל מה שלבו חפץ ואין דובר אליו דבר ועל המוכר הנז' לסלק כל עורר וטוען ומשטין ומקטרג ומלגלג מעל המקח הנז' להוצאתו בהשתדלותו בהונו ואונו עד שישאר מנוקה ומשופה מכל ערעור וקטרוג ושטנה שבעולם וצריך לאודועי שעל הגוי הנז' מוטל לפדות החזקות הממושכנים ביד הזולת והודה שטר מוחזק וכו' כתחז"ל דלא כאס' ודלא כטו"ד ונגמר הכל בקושח"ך ולראיה עה"ך חת"פ והיה זה בחוה"מ של פסח ש' התקכ"ז ליצי' וקים. עד כאן נמצא כתוב. ומכר הגוי ליוסף בנו של יעקב הנז' החזקות הנז'.
הנה יש לחקור אי קני הגוי בחובו, כתב מר"ן סי' קצ"ט ב' וז"ל וכן ראובן שמכר מטלטלי לשמעון במנה וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב לראובן בדמים ואח"ך היה לשמעון מטלטלים אחרים למכור וא"ל ראובן מכור אותם בדמים שיש לי בידך מדמי המכר וא"ל הן נקנו אותם המטלטלין וכו' שגם זה דבר שאינו מצוי ולא גזרו ביה רבנן וכו' אבל אם היה עליו חוב שלא מחמת המכר וא"ל מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך ונתרצו שניהם לא קנה, ואסברה הסמ"ע שם ס"ק ד' בשם המ"מ [הביאו מר"ן בב"י] וז"ל הטעם דשאר חובות מחמת הלואה הוא שכיח וגזרו בו משא"כ חוב הבא מחמת מכר וא"ת אעפ"כ במה יקנה כיון דעתה אין המעות בעין, וי"ל דעשאו חז"ל כאלו המכר הא' הוא בעין והחליפו עם הדבר שמוכר לו עתה עכ"ל, וכ"כ רבינו בעה"ט סי' ר"ד ז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל אבל אם היה לו חוב עליו וא"ל מכור לי בחוב שיש לי עליך ונתרצה מוכר ה"ז כמו שנתן דמים עתה והחוזר בו עומד במי שפרע, ובקרקע בכה"ג קונה לגמרי אבל א"א כתב שלא קנה אפי' המעות עדיין ביד הלוה דמלוה להוצאה ניתנה ואינו נותן לו עתה כלום. אבל אם א"ל יקנה לי שדה שלך בהנאת מחילת מלוה קנה וכו' ומר"ן ז"ל שם בב"י כתב עוד שנית טעם הרמב"ם בקיצור וכתב שדעת המפרשים שבכל דינים אלו דעת הרי"ף שוה לדעת הרמב"ם זולת הרמב"ן שנראה מדבריו שסובר דמלוה שאינה מחמת מכר אינו קונה כלל, אבל א"א כתב וכו'. כבר כתבתי בסי' קצ"ט שדעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן כדעת הרא"ש עכ"ל, וכן פסק בשלחנו הטהור ג"כ סי' ר"ד ס"י ז"ל מי שהיה לו חוב אצל חבירו וא"ל מכור לי מטלטלין אלו בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר י"א שה"ז כמי שנתן דמים וכל החוזר בו מקבל מי שפרע ויש חולקים, ואסברה עוד הסמ"ע ס"ק י"ד דע"כ לא פליגי אלא בבא מחמת חוב משא"כ הבא מחמת מכר כולהו מודו ע"ש, וכן הוא בירושלמי הביאו מר"ן בב"י סי' קצ"ט ומ"מ ז"ל ר"ח בר"י קדושי מלוה לחומרא ובקרקעות לא קנה ובמטל' וכו', הרי מבואר דבבא מחמת חוב לא קני, וכן הוא מבואר במהרשד"ם ז"ל בתשובת שאלה סי' שנ"ב ז"ל שנשאל על ראובן שהיתה לו חזקת חנות א' ומשכנה לתיגר ח' בעד סך א' וכו' אח"ך עשה לו שטר מכירה כדין וכהלכה אך היה ביניהם תנאי וכו' ובתשובתו זיכה לראובן והטעם דתניא בפ' הגוזל ומאכיל ישראל וגוי שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדין ישראל זכהו ואמור לו כך דינינו, בדיני אומות העולם זכהו ואמור לו כך דינכם והביאה הרי"ף בהלכות וכן הרא"ש בפסקיו וכן הרמב"ם פ"י ממלכים וכו', ובר מן דין נראה שכפי הנחת השאלה יש מחלוקת וכו' כתב הרב"י כתב הרמב"ם ואם היה לו חוב עליו וא"ל מכור לי בחוב שיש לי עליך ונתרצה המוכר ה"ז כמי שנותן דמים ובקרקע כה"ג קונה לגמרי אבל א"א כתב דלא קנה אפי' המעות עדיין בעין, ונראה שדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל להסכים לדעת הרא"ש ז"ל ולא עוד אלא דסברי דגם הרי"ף דעתו כן אע"ג דלא הביאו סמך על ההיא דאין אשה מתקדשת במלוה וכ"כ המ"מ בפ"ז ממכירה ירושלמי דאמר הקונה קרקעות במלוה לא קנה ע"כ, נמצא דלדעת אותם דסברי דחזקה דין מטלטלי יש לה לכ"ע אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל הקונה במלוה לא קנה ואם נדון אותה כקרקע כמו שכן דעתי כמ"ש בפעמים אחרות הוי פלוגתא דרבוותא וא"כ זכה ראובן דאית לן למימר קרקע בחזקת בעליה עומדת וכו' עכ"ל הצריך לעניינינו. א"כ זאת תורת העולה דישראל לא קני בחובו וכ"ש נכרי, א"כ בשטר הכתוב בפנים נראה פשוט דחוב הוא ואין לומר דמחמת שמכר לו השמן זית הוא החוב וא"כ מחמת מכר הוא דהא בימים ההם בזמן ההוא מעולם לא עלה שער השמן למאה אוקיות וא"כ מוכח שמה שעשה הגוי כן [ראה כמה מהדר הא לאורועי שטרא בדברי נביאות מתנבא מה שלא שמע] לאערומי ברבית קא עביד ולא תעשינה ידיו חושיה כ"ש ששם באר'ה שזקפו עליו במלוה בערכאות של גוים וקבע לו זמן לפירעון א"כ פקע שם מכר מיניה ונעקר וחלף הלך לו וקרי ותני בשינוי השם ואין כאן תורת חליפין כלל דהוא הטעם ככתוב.
וכ"ז נראה דבישראל מיירי אבל בנכרי בעינן דיתן המעות מידו ויכתוב השטר ואז יועיל דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח ממכירה ז"ל הכותי אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וישראל הבא מחמת כותי הרי הוא ככותי ואינו קונה אלא בשטר. ופי' מר"ן שם בכ"מ וז"ל ואפשר לומר שדקדק רבינו שכתב אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף לומר דלא קני דשטר וכסף שניהם יחד צריך.
וג"כ צריך שיקדים כתיבת השטר לנתינת הכסף וזהו הפירוש בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף כלומר עם נתינת הכסף שאחר כתיבת השטר הא אם נתן הכסף ואח"ך כתב לו השטר לא קני וכמ"ש הנ"י בשם המפרשים פ' חזקת גבי נכסי גר הרי הם כמדבר ומ"ש תחילה נראה יותר הא קמן מבואר דלפי' קמא בעינן נתינת הכסף בשעת המכר מ"מ ולא רוב שאפי' מחמת מכר, ולפי' ב' בעינן קודם ואע"ג דכתב דפי' הראשון נראה יותר מ"מ תרווייהו בעינן דנראה יותר קאמר ולא נראה סתם, ובנ"ד לא נמצא בו גם הראשון גם השני כמבואר בשטר הנז"ב דלא נתן כסף ואדרבא לאונסו בערכאותיהם מכר ולא קדם השטר כמבואר שם.
וכד דייקינן שפיר מצאנו ראינו בשטר הנ"ב ריעותא אחרינא דכתיב ביה בקוש"ח והא לך לשון הטור ח"מ סי' קכ"ג ז"ל ר"ת היה נוהג לשלוח הרשאה ביד גוי מדקאמר מכסף מקנתי הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואות וכלים ומאי ניהו חליפין למדנו שבשאר דברים מועילים חליפין לגוי וצריך ליזהר שלא יכתבו בהרשאה שביד הגוי וקנינא מיניה דאין שליחות וזכיה לגוי אלא יכתבו וקנה הגוי עכ"ל, ומר"ן בביתו שם ציין בתוס' וכו' ולבסוף כתב וכ"כ המרדכי בפ' מרובה [ומהרשד"ם נ"ט כתב דהא דר"ת סברת יחיד היא] והרב סמ"ע סמך ידו על סברת ר"ת שם ס"ק כ"א והביאה הכנה"ג בהגהות הטור אות ל', והרב ש"ך פליג בעיקר הדין דגוי לא קני בחליפין כלל והביא דברי מהר"י מינץ דס"ל כוותיה עש"ב, א"כ אחר דבשטר זה איכא קנין לא קני הגוי וברשות מרה קמא קיימא לענין שיד ב"ח של יעקב ן' שרביט הנ"ב נטויה לטרוף מהחזקות הנז' ואע"ג דבשטר נתבאר דהיה עם הקנין ש"ח כרוכים זו בזו אחר דנפל ליה הקנין אזלא לה השבועה דשבועה אין בה כח להקנות דקנין אין כאן שבועה אין כאן מדנפל הקנין דאין קנין לגוי א"כ השבועה שהיא לאשר ולקיים הקנין נפלה דאדעתא דהקנין קיים נשבע ש"ח ובנפול הקנין נפלה לא תוסיף קום השבועה הנז' עמה ודמי הא לההיא דכתב רבינו בעל הטורים סי' כ"ה וז"ל כתב הרמב"ם דיין שטעה וכו' ועשה פשרה עם בע"ד כדי שלא ישבע ואח"ך ידע שאינו בר שבועה אעפ"י שקנו מידו על הפשרה אינו כלום וכו' והרב כנה"ג סי' הנז' בהגהות אות פ"א ולמחילה בטעות אפי' נשבע שבועה על המחילה קנין אין כאן שבועה אין כאן מהרי"ק ז"ל סימן קי"א תומת ישרים סי' ק"י הרשד"ם סי' מ"ד וע"ד ות"ה הר"ש הלוי ח"מ סי' ג', הרי דבנפול הקנין מעיקרו כנ"ד גם השבועה לא תוסיף תת כחה, ואפילו אם היה הקנין נעשה ע"י הגוי עצמו לא מהני כדכתב הרב כנה"ג בהגהת ב"י משם הרב בד"ה אות ך' בסי' ס"ח.
ות"ל מצאתי כ"ז מפורש להרב המוסמך המובהק ס"ד כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בפס"ד א' שכתב על ענין חזקות וז"ל הצריך לענינינו בקיצור, חזקת ישראל היא העיקר ולא מבעיא כשהיה הקרקע של ישראל ונמכר לגוי ומשייר לעצמו הישראל החזקה דאז ודאי כל המשייר לעצמו בעין יפה וכו' אלא אפי' כשהקרקע מעיקרו של גוי ובא ישראל והחזיק וכו' גם כשהקרקע היה של ישראל מתחילה ונמכר לגוי מלבד מה שכתבתי דבעין יפה הוא משייר הא קי"ל דגוי אינו קונה אלא בכסף וגם נתינת השטר ובזמן הזה אין ישראל מודה לגוי על הרוב אלא בעד חוב קדום ואינו קנין וגם לגבי ישראל אינו מועיל אלא ק"ם וגבי גוי לא שייך ק"ם ונמצא שכל מה שקונין הגוים מישראל אינו קנין כלל והמכר שמכר הישראל לגוי אינו אלא למראית העין לבד עכ"ל לשון הזהב.
ובר מן דין אפי' היה המכר באופן המועיל היה מקום לומר דיש לטרוף מיד ישראל הקונה מהכותי דהא כתב רבינו בעל הטורים ז"ל סי' קנ"ד בשם גאון דלא אשכחן דקאי ישראל במקום גוי אלא לגריעותא מהגוי וכו' ומר"ן פסק כוותיה בסי' הנז' י"ח והרב המאסף לכל מחנות הפוסקים הביא סברת כמה וכמה פוסקים שהניחו יד הסכמתם על סברת הגאון יע"ש בסי' הנז' בהגהת הטור אות ס"ת ולכאורה נ"ד הוא דבר מפורש דכתב מר"ן בב"י סוס"י מ"ה וז"ל כתב הרשב"א בתשובה אמרת שטען שמעון שהשטר פסול לפי שהרחיק הסופר חותם ידו יותר משיטה אחת הדין עם ראובן. חדא שכבר האמינו ופרעו, ועוד שהבא מכח גוי הרי הוא כגוי, ואילו בא ראובן לגבות חובו מהגוי ומאותו קרקע שקנה ממנו שמעון גובה מאותו שטר שכן נהגו אף הוא גובה מאותו קרקע משמעון הבא מחמת הגוי עכ"ל, והרב סמ"ע סימן הנז' ס"ק ל"ז פירש בתחלה דהמלוה גוי וכו' ולבסוף הביא משם מור"ם בד"מ וז"ל שוב ראיתי שבד"מ ס"ח שהביא לדברי הרשב"א כתב די"ל אכותי לוה שמכר שדהו לישראל והמלוה ישראל בא לגבות מלוקח ישראל מכח הכותי וכו' וא"כ לק"מ דבכה"ג הוי לגריעותא דלוקח מכותי דחייב לשלם וכו' ונראה דאיישר ואתקיים בעיני הרב בסמ"ע פי' זה מדהביאו לבסוף, והרב כנה"ג סי' הנז' בהגהת ב"י אות כ"א כתב ז"ל ועוד שהבא מכח גוי הרי הוא כגוי וכו', נ"ב יראה דמיירי בכותי לוה שמכר שדהו לישראל והמלוה ישראל בא לגבות מלוקח ישראל מכח הכותי דבכה"ג הוי לגריעותא דלוקח ככותי וכ"כ הסמ"ע בשם ד"מ שהביא תשובת הרשב"א, ואל יקשה בעיניך למה הוצרך הרב בעל המפה ז"ל לאוקומי תשובת הרשב"א ז"ל בלוה כותי ולא במלוה מאחר שהוא ז"ל בסי' קנ"ד פסק כמהר"ם והרא"ש ז"ל דס"ל דהבא מכח וכו' ואפילו למעליותא דהוצרך ז"ל לאוקומי בכותי לוה, משום דהרשב"א ז"ל גופיה ס"ל כדעת הגאון ז"ל שהביא רבינו בעהט"ו ז"ל סי' כ"ט כדמוכח בתשובותיו שהביא רבינו המחבר ז"ל סי' הנז' מחו' י"א כמ"ש הרב מהר"ר בצלאל ז"ל בתשובה סי' ט"ל ולשון אחר כתב בסמ"ע דיש לפרשה אפילו במלוה וכו' ועיין וכו' עכ"ל, הרי מפורש דטריף מיד ישראל הבא מכח כותי.
ולא יקשה לן ממ"ש מר"ן בב"י סי' ס"ו מחו' י"ח ז"ל וגוי שמכר ש"ח לישראל כיון שבדיניהם כל זכותו מכר לו כדיניהם דיינינן ליה שאם חזר ומחלו אינו מחול וכן כל שנתן בדיניהם אפילו בלא כתיבה ומסירה משלם וישראל שמכר לגוי דינו כאילו מכר לישראל, וכן פסק בשלחנו הטהור סי' הנז' כ"ה והנראה משם דהקונה מהגוי קאי בחריקיה אפי' למעליותא וכ"נ ממ"ש ב"י סימן ס"ז מחו' י"ג כתב הרשב"א בתשו' וז"ל שאלת שמעון לוה מעות מגוי וראובן נעשה לו קבלן ועשה לו שמעון שטר בגופן של גוים שישמרנו מנזק והוצרך ראובן לפרוע וכו' מי נימא שתשמטנו שביעית וכו', תשובה מסתברא שאם נתן לוה גוי רשותו בשטר כדרך שעושים הגוים לכל ערב הפורע ומוסרים לו הש"ח אינו משמט שזה אינו בא מכח קבלנותו אלא מכח שטר של גוי שמכרו לו ואין הגוים בתורת שביעית והבא מכח גוי דינו כגוי, וכ"כ מור"ם שם בסימן הנז' יע"ש, מהכא נמי נראה דקאי בחריקיה אפי' למעליותא הא ודאי לא נימא דהא הרב בסמ"ע סי' מ"ה תריצינהו ואוקמינהו אהדדי וכ"כ סי' הנז' ס"ק ל"ב ז"ל הבא מכח כותי וכו' ואע"ג דהוא למעליותא וכ"פ מור"ם לקמן סימן קנ"ד וכו' מיהו י"ל דאפי' המחבר דפסק שם דלא אמרינן הבא וכו' אלא לגריעותא מודי בהא כיון דבשטרותיהן גובין מדינא דמלכותא וכמ"ש סי' מ"ה סי"ז וכו', וכ"כ הרב בכנה"ג סי' ס"ו בהגהות ב"י אות ס"ט ז"ל אמר המאסף לכאורה נראה שדעת הרב הנמק"י דהבא וכו' אפי' למעליו' ושלא כדעת הגאון וכו' דסי' קנ"ד וכו' אבל א"א לומר כן שהרי רבינו המחבר ז"ל בספרו הקצר קנ"ד פסק כגאון ובסי' זה סכ"ח פסק כדברי נ"י וראיתו בסי' מ"ה [אי' שצ"ל בסמ"ע] סי' ל"ז כתב הדין נ"י איתיה לדעת גאון וחלק ביניהם וכו' וכן נראה מסיום לשונו בסי' מ"ה אות כ"א המובא לעיל ז"ל ועי' בטור זה בב"י סי' ס"ו מחודש י"ח ובתשובת הרשב"א סי' תתס"ט הביאו רבינו המחבר מחודש כ"ה ועיין בסמ"ע אות ל"ב, הרי דקשה לו מהנהו מקומות ותי' תירוץ הסמ"ע ע"ש, וביאר הדבר בירור יותר בסי' ס"ז בהגהת ב"י אות ט"ל ז"ל כתב הרשב"א בתשו' סי' נז' דישראל שלקח ש"ח מגוי וכו' נ"ב תימא דמתשובה זו ומהאחרת שהביא רבינו המחבר ז"ל סמוך לזה נראה דס"ל דהבא מכח וכו' אפי' למעליותא וכו' ואלו הוא ז"ל בתשובה סי' אלף קכ"ט הביאה רבינו קנ"ד וכו' כתב דלא אמרינן ישראל הבא וכו' אלא לגריעותא והסמ"ע בסי' זה ובסי' מ"ה אות ל"ז דכיון דבשטרותיהן גובין מד"ד הרי הוא ככותי ואפי' למעליותא מכח ד"ד ולי א"צ לזה דהרי הרשב"א ז"ל נתן טעם שכל חוב שאינו בר השמטה מתחילה שוב אינו משמט, איברא דמתשו' הרשב"א ז"ל שהביא רבי' המחבר בסוס"י הנז' מוכיח דהטעם הוא משום דהבא מכח וכו' הרי נתבאר דלא קאי ישראל הבא מכח כותי אלא לגריעותא, א"כ מכל מ"ש מוכח דטריף מיד ישראל הקונה מיד כותי הקונה מישראל החייב וא"כ נ"ד לא נופל הוא מההוא נדון דעליו נשאל הרשב"א ז"ל דכתב מר"ן ז"ל סי' ע"ה דמה לי טורף ממי שקונה מיד הכותי החייב לדטריף מיד הקונה מגוי הקונה מישראל החייב סוף סוף קרקע הבא לידו גרוע הוא מעיקרו.
אלא שנמ"ך למנהר"ר הרדב"ז זלה"ה בת"א סי' ת"ק ז"ל שאלה ראובן יש עליו כתובת אשה וב"ח ומכר קרקע שהיה לו לגוי ואותו גוי מכר הקרקע ההוא לשמעון באים אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמעון וטוען שמעון אנא מכח הגוי קא אתינא ואין לכם כח לדון עם הגוי לפי שאין דין טירפא בערכאותיהם. וישראל הבא מכח הגוי הרי הוא כגוי יורנו רבינו מורה צדק הדין עם מי ושכמ"ה. תשובה הדין עם שמעון משום דמצי למימר ליהו אי שתקיתו שתקיתי ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולא מציתו לאשתעויי דינא בהדיה, והכי איתא בההיא דאבדה לו דרך שדהו, ותו דמה יועיל שנוציא משמעון והרי שמעון חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית ואפוכי מטרתא למה לי הלכך יעמוד שמעון בשלי, וליכא למימר בנ"ד עד שיעשו פשרה שהרי הגוי לא ירצה לעשות פשרה כיון שהגוי מעמיד לו קרקעו, ולא דמי למאי דשאילו מקמי מר מתתיה הכתובה במרדכי פרק חזקת הבתים דדילמא לא ירצה הגוי להחזיר המקח ולא לבנות לסתום החלונות אבל בנ"ד שהישראל חוזר על הגוי ליקח מעותיו הדבר ברור שיחזור הגוי ויקח את ביתו אלא אדרבא דמיא להך שאלה אשר הסכימו עליה כל גדולי צרפת משום דינא דמלכותא יע"ש, ואין הדעת סובלת שנכוף אותו בכח חרם שלא יחזיר על הגוי ויפסיד מעותיו ואפי' לדעת ראבי"ה דלא אמרינן ישראל הבא מכח גוי הרי הוא כגוי אלא היכא דהורע כחו אבל ליפות כחי לא אמרינן ה"מ היכא דהחזיק הגוי שלא כדין אבל בנ"ד שקנה כדין והחזיק בו כדין לא אמרה ריב"א וק"ל עכ"ל, ולכאורה נראה דיש להקשות ע"ז מכמה אנפי ובפרט דנראה מלשונו הטהור שהוא ז"ל ס"ל דהקונה מהכותי קאי באתריה למעליותא הפך ממ"ש מר"ן ז"ל דדוקא לגריעותא.
אלא שמצאתי ראיתי להרב המאסף לכל מחנות הפוסקים הרב ועצום בעל כנה"ג סי' ק"א בהגהת הטור אות ד' הביא ז"ל תשובה זו ולא פקפק עליה ולא הביא שום חולק כלל ואדרבא הביא תנא דמסייע וז"ל מכר הלוה קרקע שהיה לו לכותי והכותי מכר הקרקע לראובן אין ב"ח של הלוה גובין ממקרקעי שביד ראובן הרדב"ז ח"ב סימן קס"ה מורי הרב בתשובה חח"מ סי' ל"ח ויראה שחוזרים על הלקוחות שקדמו למכר זה וכ"כ בג"ת דף מ"ג עכ"ל, וכן מ"ך מועתק מכ"י מופת הדור הרב המופלג כמוהר"ר ריב"ע זלה"ה ז"ל לעניינינו וגם בענין הב"ח אם יש לו דין נגד הקונה כבר פסק מהר"י מטראני בשם הרדב"ז ז"ל שאין שום זכות נגד הלוקח אי מטעם תקנתא אי מטעם ד"ד יע"ש עכ"ל, הרי מוכח דקבעוה להלכה וחזקוה במסמרים א"כ מוכח מהכא דלא טריף הב"ח מיד הקונה הנז' ואע"ג שיש לומר דבנדון דהרדב"ז ז"ל ק קרקע ובנ"ד חזקה וקצת מטעמיו לא שייכי בחזקה, מ"מ לא ראינו שום גדול ז"ל שחילק בזה.
אמנם בנ"ד נראה דיודה הרדב"ז ז"ל דב"ח גובה דהא בסיום תשו' כתב דדוקא שקנה הגוי כדין והחזיק כדין, ובנ"ד הרי נתבאר דשלא כדין היה קנינו, ותהלות לאל יתברך שמצאתי כתוב חילוק זה מועתק מכ"י הרב המופלג כמוההריב"ע זלה"ה שנשאל על ראובן שהשכיר לגזברי מקום לזמן וכו' וחייב עצמו וכו' בקו"ש שאם ימכרנו תוך הזמן לגוי וכו' שמעכשיו הוא מכור לגזברים וכו' ובתוך הזמן מכרו לגוי וחזר הגוי ומכרו לשמעון וטוענים הגזברים שראובן מכר דבר שאינו שלו וכו' ושמעון משיב שבא מחמת גוי והרי וכו' ותשובתו ז"ל דהניח מעותיו על קרן הצבי דאע"ג דאמרינן מי שאבדה לו וכו' אי שתקיתו וכו' דלפים דיהטא נראה דהכא נמי יטעון שמעון כך ואז לא מצו לאשתעויי דינא בהדי גוי, נדון זה ודאי לא נגע וכו' וגם אין הנדון דומה למה שהובא בשאלות מהר"י מטראני סי' ל"ח בראובן שמכר ביתו לגוי ושוב מכרה הגוי לשמעון ועכשיו בא ב"ח לראובן לטרוף מיד שמעון וכו' וטוען שמעון וכו' מכח הגוי וכו' ושהשאלה הזאת נשאלה ג"כ מהרדב"ז ז"ל והשיב שאין לראובן על שמעון כלום כדאמרינן אי שתקיתו וכו' ול"ד וכו' וכדפריש מהר"י מטראני ז"ל דברי הרדב"ז וכו' בזה אינו ענין לזה כלל דשאני הכא דמכר ראובן דבר שאינו שלו וכו' אבל התם הטעם הוא כמ"ש מהר"י מטראני ז"ל בעשותו סמוכות לדברי הרדב"ז ז"ל משא"כ כאן דהגוי לא היה זוכה כלל אין לשמעון הבא מכחי ולא כלום וכו', ואף לדעת קצת פוסקים שפסקו דבא מכח גוי הרי הוא כגוי ואפילו למעליותא הכא מודו וכל אפיא שוין דאין במכר שמכר לגוי שום ממשות וכן במה שמכר הגוי לשמעון וכאמור וכ"ש לפי רוב הפוסקים שפסקו דדוקא לגריעותא וכמו שפסק הרב המשבי"ר עכ"ל לשון הזהב. הרי מבואר דבמקום דלא קני הגוי כנ"ד הבא מכחו הרי הוא כמוהו ולא קני ויד ב"ח של בעל החזקה נטויה לגבות מהחזקות הנז' ככתוב [ולענין חזקה דחזקה אי מהני בה מכר לגוי הדבר תלוי ביד רבותינו מאורי הגולה והם יורינו אי מהני אי לא], כ"ש בנ"ד שאומר הב"ח שהקונה מהגוי הנז' הוא בנו של המוכר הנז' והבן הנז' היה ערב לגוי הנז' בחוב הנז' ובהגיע עת הפורעין בראות האב כי חייב הבן לגוי נכמרו רחמיו על בנו והערימו ביניהם ועשו כל הכתוב בשטר בערמה, לפי טענה זו אם יתברר הדבר א"צ לכל מה שכתבנו דבמקום ערמה לא תקון רבנן, וכן מ"ך בסיום הפס"ד הא' הנז"ל משם הרב כמוההריב"ע זצוק"ל ז"ל וכ"ז אם לא תמצא שום קנוניא והערמה להפקיע יד הב"ח אבל אם יש איזה קנוניא והערמה בזה או אם כבר החליטו ב"ד את החזקה וכו' והשליטו לב"ח עליה אין לנו להרהר אחר מה שעשו עכ"ל, זהו הנראה לקוצר דעתי וצור ישראל ינחני במעגלי צדק למען שמו ויצילני משגיאות ויאר עיני במאור תורתו ויפרוס על עמו ישראל סוכת שלומו.
נאם הצעיר ע"ה ב"ה יהושע ן' זכרי ס"ט בלא"א אהרן ן' זכרי זלה"ה
בחנם הטריח עצמו בדברים הדברים שלא נגע ולא פגע בנדון שעליו בונה בנינים שהם סתירה, חדא דלא נתן לבו לכל אותה הצעה שהציע הסופר תחילה שהמכר נעשה בגופן של גוים שבהודאה לבד שמודה לפניהם נגמר המכר ואפי' יהיה מחמת חוב וכיוצא מאותן דחיות שדוחה וקי"ל בכמה דוכתי דשטר העשוי בגופן של גוים שטר הוא משום דדינא דמלכותא דינא עיין תשובת הרשב"א הביאה מר"ן ב"י סי' ס"ו מחו' כ"ב ועיין סי' ס"ח ופשוט בכמה מקומות וא"כ כבר נגמר המכר ע"פ הערכאות, ולחשש דמשקרי ליכא שהרי דייק ותני הסופר לפנינו ולפני הערכאות ולתוספת טובא הוא דנכתב השטר מכר ואף אם לא היה נגמר הדבר עפ"י הערכאות היה הדבר נגמר עפ"י השטר מכר הנז' ואף אם היה חוב גמור ומלוה גמורה דל כסף מהכא ישאר השטר והחליפין כדכתב מר"ן הב"י בסי' ס"א י"ו ד"ה ראובן שלוה וכו' אבל עכשיו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ספק שיש לנו לומר דל זוזי מהכא וליקני בקנין ובשטר יע"ש. א"כ גם בנ"ד נימא הכי דדל זוזי ישאר הקנין והשטר כ"ש דאינה מלוה וכמו שכתב הוא עצמו אלא שרצה לכסות עין השמש בכברה בדברי נביאות ומלי דכדי, ומה שרצה לדחותו משום שנעשה בקוש"ח והביא סברת הש"ך דאין הגוי קונה בחליפין יו"ד אקרקפתא קא חזינא הכא איך מלאו לבו לפסוק כדעת הש"ך נגד ר"ת וקבלו דבריו הטור ומר"ן וכמה פוסקים וכ"ש שהש"ך להלכה אמרה ולא למעשה שהוא עצמו למעשה אינו יכול לחלוק על ר"ת שכבר הורה גדול, ובאמת אם הקנין נעשה ע"י עדים אינו קנין משום דאין שליחות וכו', והדבר סתום ויכול להתפרש שנעשה הקנין ע"י גוי והש"ח ע"י עדים ואפי' אם נעשה ע"י העדים דל קנין מהכא יתקיים המכר מחמת הש"ח ואין ממש בדחיות שכתב לדחות השבועה שהוא לא הבין מה רוצים לומר במה שכותבים כ"א למ"ש שכוונתינו דלא נימא דבאה השבועה לחזק הקנין וכיון דאין קנין אין שבועה אלא כל אחד נדרש לעצמו למה שיועיל, ואין צורך להאריך לדחות דברים דחויים מעיקרן, וכבר הגיע השטר הנז' ליד הרבנים המובהקים רבני פאם יע"א ויחזקוהו במסמרים לא ימוט. וכן חכמי מכנאם סמכו ידיהם עליו דאין ב"ח טורף מיד הקונה מהגוי משום אי שתקת וכו' ולראיה חתמתי.
ישועה אביטבול ס"ט