אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן צה
כאשר נשארה עדתינו כצאן אשר אין להם רועה אשר יצא לפניהם לפקח בעניני הצבור ולהיות נדרש לכל חפציהם ונמנו וגמרו למנות הר' מכלוף בהי' דוד ן' הרוש לנגיד עליהם. ובקשו מאת השר אשר ישנו פה עמנו בעיר הזאת והסכים עמהם, וגם השר הגדול שבמכנאם יע"א הסכים ונתן חותמו ומאמרו על מנויו של הר' מכלוף הנז' ובכן נועדו יחדו לפנינו אח"מ ולפני ב"ד זט"ה והנמצאים עמהם מפורעי המס להודות לו שטר מנוי בתנאים נאים המפורשים ונדרשים בשטרי מנוי הנגידים אשר קדמוהו והעידונו ע"ע בקש"מ בדל"ב ונשח"ך כ"א למש"י הזט"ה והנמצאים עמהם מפורעי המס ובכח הקוש"ח הודו ברצון נפשם והשלמת דעתם וקבלוהו עליהם לנגיד על הכללות לעמוד לשרת ולפקח בכל עניניהם עפ"י ראות עיניו בענינים הנהוגים אכן בעניני ההטלות והשוחדות והתשורות אשר יצטרך לתת להשר או משרתיו או לשום אחד מאילי הארץ או לאיזה גדול העובר ושב וכיוצא מאלו הדברים הבלתי נהוגים יעשה עפ"י המלכת אחד משנים כרובים זהב המיוחדים שבעדה המה כה"ר שמואל ן' תמו וכה"ר משה אלבאז ולא יצטרך לקבץ כל היחידים אא"כ הצריכוהו בעלי המלכתו לקבץ כלם באיזה דבר גדול ועפ"ז חייבו עצמם חיוב ושעבוד גמור בכח הש"ח הנז"ל דלא כאס' בעדם ובעד כללות הצבור שכל הפסד ודררא דממונא דתמטייה מחמת הצבור על הצבור ליהדר לשלם במיטבא ובתנאי וע"מ שיכלכל דבריו במשפט ע"פ ב"ד בכל עניניו ולא יעשה דבר אשר לא כדת וגם האמינוהו בכח הש"ח הנז' נאמנות גמורה ומפורשת כשע"ך בעדם ובעד כללות הקהל במה שמכניס ומוציא משל צבור אחר שירדו עמו לחשבון שנים מיחידי הקהל מדי חדש בחדשו שאין אחר חשבונם כלום בלי לחייבו שו"ש ק"ו וג"ש וח"ס בשום פנים ואופן בעולם והודו שטר מנוי מוחזק ומקוים בחסובדי"א בתפיצה וכו' ובאחריות גמורה וכו' שקו"ש כתחז"ל דלא כאס' ודלא כטו"ד ונה"ך בקש"מ בדל"ב ושח"ך באנפי נפשא למ"ש למען תוסיף תת כמה לקיים כל דבר האמור לעיל בקימה שיש בה הידור ולהעמידו בעמידה שיש עמה סמיכה ויסדו לתת לו חלף עבודתו הנז' סך שלשים אוקיות מכט"ק והיינו שיעשה ככל אשר היו עושים הנגידים שקדמוהו והוא מוסיף עליהם שיעמוד לגבות המס ויטול סך אוקייא א' לכל פנקס מלבד שכר משרת השר שעומד עמו על הגבייה שיעמוד לגבות המס והמפנקס לו ולראיה ביד מכלוף הנז' חת"פ והיה זה בר"ח אלול המרוצה משנת שמ"ר מצותי וחיה לפ"ק וקיים.
גם אנכי ח"מ מסכים הולך על מנוי הנגיד הנז' ואעשה לו עזר כנגדו ומבלעדיו לא ירים איש את ידו, ובאתי מן המודיעית שמהיום אשר בקש הר' עזוז הכהן לצאת מהנגידות ועלתה בידו, אבדה עצה מבנים ונוקשו ונלכדו, כי נועצו לב יחדיו לגדור הפרצה הזאת בהרבות נשיאים במספר ירחים אחד בכל חדש איש על ידו, ואין זה בנין אלא סתירה ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט ממונם של ישראל ולהאבידו ואוכלי עמי בראותם פנים חדשות מתחדשי' כחידוש הלבנה אוכלים וחוזרים ואוכלים מן הבא לידו, והנשיאים גם המה בחרו למצא חן בעיניהם נותנים וחוזרים ונותנים איש כמתנת ידו, כל אחד לפי כבודו, ובטרם תבא אליהם המילדת וילדו, ואיש הישר בעיניו יעשה כעם ככהן כעובד אלהים כאשר לא עבדו, ואין אומר השב מהנשיאים ודנו בעצמם דינא דשמור לי היום ואשמור לך למחר ונימנים זה לזה והחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, וקרוביו מרחוק עמדו, וידל ישראל כצאן אשר אין להם רועה עומד על עמדו, וכי יתפוש איש אחיו לאמר שמלה לך והיית לנו לעינים ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש עבד נרצע לעם הזה במרצע ועבדו, מבלי יכולת לשאת טורח ומשא עם ה' אלה טרחנים סרבנים לא יקבלו מרות כל איש מצליח ומשגיח ומפקח לו יש בינינו מוכיח ישית ידו, ויראו כל העדה כי טוב היות האדם לבדו, דבר אחד לדור ואת ישרים סודו, ונתנו עיניהם בה' מכלוף הנז' כי הוא גברא דחזי וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. וכבר נודעה הנהגתו ישרה בהיותו נגיד ופקיד על חברת גומלי חסדים רב אדם וקרא איש חסדו, זריז ונשכר ועומד בפרץ בכל עניני הצבור ומשגיח ומפקח עליהם בעינא פקיחא ומאן דלביש מדא ילבש מדא אלבושיה יקרא כמדו, ועוד יש תועלת לצבור במנויו מצד שעסקיו מועטים וכל היום פנוי הוא לעסוק בצרכי צבור בעצמו ובכבודו, ופטור ועומד הוא מן המס מזמן היותו נגיד על חברת ג"ח וליכא פסידא לצבור במנויו כזולתו שצריכים לפוטרו מן המס וכל נשען על ידו, ומכל צד ראוי והגון הוא אין עוד מלבדו. אלא שראינו הסכמה מהראשונים וז"ל בהסכמתינו אנחנו ק"ק מתא צפרו יע"א וכו' ומתקנים תקנה הגונה וישרה לתועלת וזכות הקהל יש"ץ שמהיום והלאה ועוד כל ימי עולם לא יהיה לנגיד עלינו במתא צפרו יע"א שום אחד ממשפחת בן הרוש בשום אופן בעולם וכל הפורץ גדר זה וירצה להרוס תקנה זו מבינינו בן ע"י בין ע"י אחרים ממנו' אנחנו ובנינו או הבאים אחרינו ומזרע זרעינו עד עולם הרי הוא מנודה לשמים ב"מ וליטריקיה חוייא דרבנן דלית ליה אסוותא רק את אשר יבחרו בו הקהל יש"ץ כל הימים לדור דורים ולנצח נצחים הוא יקריבו אליהם להיות לנגיד עליהם ומבלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו לחזר ולבקש כדי להשתרר עליהם וכו' ועלינו הדבר מוטל חובה לסלק ס"ג בהשתדלותינו בגופינו וממונינו ככל אשר תשיג ידינו את כל הפורץ גדר ואת כל הבא בחזקה ובזרוע נטויה ורמה להשתרר עלינו גם השתרר מבני המשפחה הנ"ל וע"ד שכך קבלנו ח"פ מכנאסא ביום ו' עשרה בחדש סיון משנת עטרת פ"ז לפמ"ה וקיים עכ"ל התקנה, והיא כתובה בכתב יד הקדש כמוהר"ר משה ברדוגו ובלתי חתומה משום א' מקהל צפרו יע"א, אלא שהונח מקום פנוי לחתימות, וע"ג כתוב הסכמת ב"ד שבמכנאס וז"ל בפנינו אחב"ד החתומי' באו מוסכמים כל ראשי ק"ק דמתא צפרו יע"א והגידו את כל הקורות אותם עם הר' יהודה ן' הרוש הנז"ב וכו' וע"כ נמנו בחבורה של מצוה ותקנו התקנה הנז"ב לתועלת הק"ק יש"ץ וראינו דבריהם נכונים וכו' ושמנו ידינו עמהם בענין מה שהסכימו לגזור נדוי על הרוצה לבטל דבר מהסכמתם ולפרוץ גדרה ככל המבואר בפנים וכו' וחתמנו בזמן הנז"ב וחתומים הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה והר' המשבי"ר זלה"ה ועוד ראינו שדבריהם שנוים במעשה ב"ד ששלחו להתרות בהר' יהודה ן' הרוש וז"ל השייך לעניין הסכמה הנז' אחדש"ו באו לפנינו קהל עדתכם מתרעמים וקובלים בדין אודות הר' יהודה ן' הרוש אשר לא השיב ידו וכו' ונסתלק מהנגידות ועדיין רודף אחריה והק"ק אינם בוחרים בו וזה אחר התרו בו בב"ד פעמים שלש ולא הטה אזן וזו גדולה על כולם שאחר שהיתה הסכמה בב"ד הצדק יש"ץ דמתא פאם יע"א כתובה וחתומה כראוי ששום אחד ממשפחתו לא יהיה לנגיד עליהם. עמד בחזקה ותפסה מידם וקרעה [וז"ן התקנה שעמד וקרעה הנעשית במתא פאם יע"א ז"ל במעמד הק"ק קהל צפרו ובמעמד ק"ק קהל פאם יע"א הסכימו קהל צפרו הסכמה גמורה ע"ד רבים שמהיום הזה והלאה לא יתמנה עליהם נגיד ומצוה לא יצחק ן' הרוש ולא שום א' ממשפחת ן' הרוש ולא זולתם כי אם י"ב אנשים וכו' יהיו פקידים עליהם שנים בכל חדש ככל דרך הנגיד לצאת ולבא לפני העם וכו' וסדר הנהגתם זוג זוג ע"פ הגורל וסברו וקבלו עליהם הסכמה זאת דלא להשנייא כל זמן שיראה בעיניהם לנהוג אותה ומנה האנשים שהסכימו וסיים בכ"ד בניסן ההפ"ג ליצירה וקיים. וחתם הרב הגדול כמוהר"ר יהודה ן' עטר זלה"ה] וכן לא יעשה אשר על כן אנו חוזרים ומתרים בו בב"ד התראה גמו' שאם לא יסלק עצמו מלרדוף אחר השררה שמעכשיו הרשות נתונה בידם להוציא וכו' לאחריותו לשלם במיטבא ואף גם זאת מעתה אנו מחדשים התקנה ההיא בב"ד ישצ"ו ששום אחד ממשפחתו כל הנק' בשם ן' הרוש לא יקבלוהו ולא יהיה לנגיד עליהם עוד כל ימי עולם רק את אשר ירצו ויבחרו בו הקהל יקריבו אליהם ומבלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו והפורץ גדר מהם ומהבאים אחריהם ישכנו נחש חוייא דרבנן וכו' ככתוב וחתום שטר התקנה בידם לתועלת הקהל וכו' והאיש אשר יעשה בזדון לבא בחזקה ולפרוץ גדר התקנה הנז' על הק"ק הדבר מוטל חובה לסלקו ס"ג את כל הדברים האלה הגידו הק"ק והתרו בפנינו בעי"ת מכנאסא יע"א ביום ששי בשבת עשרה ימים לחדש סיון מש' כתם פ"ז לפמ"ה וחתומים הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה והרב המשבי"ר זלה"ה.
וס"ל נכתב הסכמת הרב הגדול כמוהר"ר יהודה ן' עטר וחתימתו.
הנה לכאורה אחד הרואה ואחד השומע כדברים האלה הוא פורש ובורח כבורח מן הארי שלא יזדמן למנוי שום א' מהמשפחה ההיא כי היכי דלא ליטריקיה חויא דרבנן דלית ליה אסוותא ב"מ.
אבל כד דייקינן שפיר ביסוד התקנות על מה נתקנו ובדקדוק לשונם דקי"ל מדקדקין לשון הדיוט, וכ"ש לישנא דהני אריוותא דאורייתא וגם ממה שהוגד לנו מהיותר זקנים שבדורינו שהיו מפורעי המס באותו הדור שאחרי מות המסר"א מופלג חזרו והעמידו הקהל יצחק ן' הרוש לנגיד עליהם במלכות המער"א וזהו עצמו אשר הוזכר בשמו בתקנה הראשונה שנתקנה בפאס יע"א כנ"ל ומיתת המסר"א היתה ש' פ"ז כידוע וא"כ מתקני התקנה עצמם איך העמידוהו נגד התקנה אלא ודאי עיקר התקנה היתה שלא יבא א' מהמשפחה הנז' למלוך ולהשתרר עליהם ביד רמה ובזרוע נטייה בלתי רשותם ובחירתם אכן אם המה בחרו בא' מבני המשפחה ההיא ומנוהו לנגיד עליהם שפיר דמי ומש"ה כשבחרו הם עצמם ביצחק ן' הרוש הנז' מנוהו לנגיד עליהם הרי דמתקני התקנה עצמה אשר עמדו בסודה ידעו דאדעתא דהכי נתקנה ואדעתא דהכי לא נתקנה והיא מלתא דטעמא ולא הויא חק וגזירה בלי טעם ולא תקנוה מעיקרא אלא בשביל הר' יהודה ן' הרוש אשר המה לא בחרו בו ורצה למלוך עליהם בחזקה ובחמה שפוכה כאשר מבואר במעשה ידיהם של צדיקים הנז"ל וא"כ אשר לא יבא בחזקה אלא שהקהל בוחרים לקרבו אליהם שומעין להם, ודייק שפיר לשון התקנות הנז' לשיטה זו והוא שבהתקנה הא' שנתקנה בפאס יע"א כתוב וז"ל לא יתמנה עליהם לא יצחק ן' הרוש ולא שום א' ממשפחת ן' הרוש ולא זולתם עכ"ל, ובתקנה שנתקנה בפאם יע"א כתוב וז"ל לא יהיה לנגיד עליהם שום א' ממשפחת ן' הרוש וכו' רק אשר יבחרו בו הק"ק וכו' הוא יקריבו אליהם להיות לנגיד עליהם ומבלעדיו לא ירים איש את ידו לחזר ולבקש כדי להשתרר עליהם עכ"ל, הרי דבכולן תלו הדבר בהנגיד שלא יבא ויתמנה עליהם ולא יהיה לנגיד עליהם משמע דקפידתם על המולך מעצמו מדלא קאמרי שלא ימנו עליהם דמשמע שאפי' לרצונם אינם יכולים למנותו, אלא ודאי דלא קפדי על הבא למלוך עליהם בחזקה ולהכי סיים בלשון התקנה השנית רק אשר יבחרו בו הק"ק הוא יקריבו אליהם וכו' קרא בחיל דאם יבחרו הק"ק בא' מהמשפחה הנז' יקריבוהו אליהם וסיימו בדבריהם וז"ל ומבלעדיו וכו' לחזר ולבקש להשתרר עליהם הרי דלא קפדי אלא על הרודף אחר השררה להשתרר עליהם בחזקה שמבריחין אותה ממנו, וכמו שמבורר היטב בסוף התקנה ההיא וז"ל ועלינו הדבר מוטל לסלק וכו' בגופינו וכו' את כל הבא בחזקה ובזרוע נטויה ורמה להשתרר עלינו גם השתרר מבני המשפחה הנז' עכ"ל, וכן נמי מבורר היטב מלשון המעשה ב"ד הנז"ל שעיקרה נתקנה בשביל יהודה הנז' שהיה רודף אחר השררה ובו היו מתרין והוא שקרע ההסכמה הראשונה והודיעוהו מהתק' שנעשית על ידם בקיצור ששום א' ממשפחתו לא יקבלוהו ולא יהיה לנגיד וכו' רק אשר ירצו ויבחרו בו הקהל הוא יקריבו אליהם עכ"ל, מכל הני ליתני שפירי משמע דביד הקהל תלוי לרחק המקורבים בזרוע ולקרב ברצונם אף המרוחקים מהמשפחה הנז' וכ"ש דבתקנה הא' שנתקנה בפאס יע"א כתוב ממשפחת ן' הרוש ולא זולתם, הרי דכלל כל משפחות ישראל ואיך אנו ממנים נגידים תדיר בלי הפסק עד היום אלא ודאי כדאמרן. ומה גם דסיים בה כל זמן שיראה בעיניהם לנהוג אותה כאמור לעיל.
וא"כ מעולם לא היתה כוונת מתקני התקנה לרחק ולהבדיל משפחה זו ממשפחות ישראל וכולנו בני איש אחד נחנו משפחה ומשפחה כל משפחות ישראל ומצווים על האחדות ומוזהרים על פירוד לבבות רח"ל שהוא גרמא לכל הקורות אותנו ותמצא דפעם אחר פעם הלא מזכיר בלשון התקנות ובלשון המעב"ד לתועלת הקהל, א"כ כל היכא דאיכא תועלת במינוי א' מהמשפחה ההיא כנ"ד דכל מילי אשכחן ביה למעליותא כנז"ל ובחרו בו כל העדה אליו אנו מקריבין לצאת ולבוא לפני העם נגיד ומצוה ועבדינן יומא טבא היום בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל שהותרו זה בזה והיו לאחדים ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ובכן עלתה הסכמתם על מינוי הר' מכלוף הנז' וגם הסכמתי עם הזט"ה בכל מה שעשו ליפות כחו גם במה שנתחייבו בכל הפסד דלימטייה מדעת הצבור ואע"ג שיש תקנה בידינו מש' התפ"ו שלא יכתב לשום אדם שיתמנה שמה שיפסיד והוא בנגידות יתנוהו הקהל וגזרו על זה בגזירת נחש. התם בהפסד שלא מחמת הצבור אכן בהפסד הבא אליו מחמת הצבור מי זה יאמר שלא יתנוהו כיון דאתי מחמתייהו והוא עומד עליהם, ואם זאת יעשו לא ימצאו מי שיעסוק בצרכי צבור להתמנות לנגיד ותהיה עדת ה' כצאן וכו' ואפי' מי שיתמנה יהיה מושך ידו מלעמוד בהצלתם פן יתפש ברשתם ויתן משלו, ובר מן דין כבר תקננו אנחנו בש' התקל"ז תקנה הגונה וישרה שכל איש אשר יעמוד בצרכי צבור ויגיע לו איזה הפסד מאותה עמידה באיזה עלילה שתהיה על כללות הצבור ליהדר וכל חיובם מהכא הרי מחוייבים הם מכח התקנה השנית כי לא נופל הוא מהכללות ולראיה ביד מכלוף הנז' חתמתי בזמן הנז"ב וקיים.
שאול ישועה אביטבול סי"ט