אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן צ
שבוע שעבר הובא לידינו טופס משטר המתנה הנ"ב עם שטר מו' שמסרה הנותנת קודם הרבה למתנה הנ"ב על כל מתנה שתתן לאהרן בנה שהיא בטלה ורצה המדבר בעד יתומי מרדכי הנ"ב לבטל המתנה הנ"ב מכח המו' הנז' לגבי חלק אהרן הנז' וכתבנו שאין במו' הנז' כח לבטל המתנה מהטעמים שנתבארו בפס"ד הנז' תבקשם ותמצאם:
אך כתבנו עוד שמטעם אחר המתנה הנז' בטלה מצד עצמה וזה מה שכתוב בה שלא יהיה שום זכות למקבלים. כ"א לשעה אחת קודם מותה וכל ימי חייה יכולה למכור ולמש' כו' ודמייא לההיא דסוס"י קצ"ז וסי' קצ"ה ס"ה ולאפס פנאי קצרנו באותה שעה במקום שאמרו להאריך ועתה הוצרכנו להאריך ולהרחיב הדברים, דבסוס"י קצ"ז כתב הטור ומר"ן האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום ומשך לא קנה ומבואר בסי' קצ"ה ס"ה דה"ה לקנין חליפין ואפי' לא אמר בל' שלילה ולא תקנה אלא לאחר וכו' אלא בלשון זכייה והקנאה כגון שאמר הקונה קני סודר זה ותקנה חפצך לי לאחר ל' יום אע"פ שלא אמר בל' שלילה ולא תקנה לי אלא לאחר ל' יום דאיכא למימר דתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' יום קאמר עכ"ז לא מהני כיון דלא אמר מעכשיו להדיא, ועוד מבואר שם בב"י וסמ"ע דאפי' באומר מעכשיו להדייא לא סגי לר' יוחנן דאמר בגמרא דמעכשיו הוי שיור בקנין וכי אמר מעכשיו ולאחר ל' יום ה"ק מעכשיו יתחיל הקנין ולא יהיה נגמר עד לאחר ל' יום וכיון דבשעת הגמר הדר סודרא למריה לא קנה עד שיאמר בל' על מנת דהוי לשון תנאי ולא שיור דאז שפיר מפרישינן למילתיה קני מעכשיו אלא שאני מתנה שלא תקחנו אלא עד לאחר ל' יום וכל זה הוא מדברי התוס' בפ' האומר ד' ס"ג ועוד כתבו שם שטוב לו' ע"מ מעכשיו ופירשו כוונתם בב"י וסמ"ע דאע"ג דבע"מ לחוד סגי אפי' לר' יוחנן מ"מ תקנו לו' עוד מעכשיו לפרסם הדבר שמקנה לו מיד דע"מ אינו ל' מפורסם דמקנה לו מעכשיו ובזה יישב הב"י וסמ"ע מ"ש הטור בסיפא דההיא דסי' קצ"ה והעתיקו מר"ן בש"ע ג"כ אבל אם אמר לו ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' יום ע"כ דתרוויהו צריכי ע"מ ומעכשיו וכמ"ש ואע"פ שדברי הטור מיירי באמירת קונה שאומר קנה סודר זה ע"מ שתקנה לי בו והך ע"מ קאי אקנין סודר שמקנה לו הקונה ולא על הקנאת החפץ שמקנה המקנה לקונה וא"כ שפיר איצטריך הטור לו' שניהם דע"מ בלא מעכשיו לא מהני הכא שא"כ נשאר הקנאת המקנה לאחר ל' יום לבד ולא מעכשיו ולר' יוחנן דמעכשיו הוי שיור לא מהני הכא אפי' באמירת מעכשיו כיון דליכא בהדה ע"מ דע"מ דקאמר קונה אסודר קאי שמפני זה תמה הש"ך על דברי הב"י וסמ"ע בסק"ח ע"ש מ"מ נראה דהרב"י וסמ"ע משמע להו דאפי' באמירת מקנה ס"ל לטור ז"ל דבעי ע"מ ומעכשיו לצאת ידי דעת ר"י בגמ' דס"ל דמעכשיו לחוד הוי שיור וכדעת התוס' בגמ' ומש"ה הזכיר באמירת קונה ע"מ ומעכשיו כי היכי דתיהוי ע"מ נדרשת לקנין דסודר ולהקנאת החפץ דלא משמע להו להרב"י וסמ"ע לדחוקי ולמימר דע"מ דנקט הטור סירכא דלישנא בעלמא הוא וכמ"ש הש"ך. שמעינן מדברי הרב"י וסמ"ע דלדעת הטור תרווייהו צריכי לקנאת החפץ ע"מ ומעכשיו בין באמירת קונה בין באמירת מקנה וכדברי התוס' בגמ' ולפ"ד מ"ש הטור בס' קצ"ז ואם אמר קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנה היינו למ"ד דמעכשיו לא הוי שיור אבל לר' יוחנן דמעכשיו הוי שיור בעי למימר קנה ע"מ מעכשיו ולאחר ל' יום אבל מעכשיו לחוד לא מהני, ולכן בנד"ז שלא נזכר כלום שהקנית האשה למקבלים לא בל' ע"מ ולא במעכשיו ולשעה אחת קודם מיתה ולא עוד אלא שכתבו בל' שלילה שלא יקנו עד שעת מיתה ומה גם שהוסיפו לפרש שלא יהיה להם שום זכות כלל עד שעת מותה וכל ימי חייה יכולה למכור ולמשכן פשיטא דלא קנו המקבלים כלום דבשעת הקנייה שהוא לשעה אחת קודם מיתה הדר סודרא למריה, ויותר נראה דברי הא שמפ' הנותן בפי' שלא יהיה שום זכות למקבל כלל עד שעת מיתה אפי' אם הוא או' קנה ע"מ מעכשיו ולשעת מיתה אך לא יהיה לך שום זכות עד שעת מיתה לא זכה המקבל כלום שהרי עיקר הטעם לשיועיל באומרו ע"מ מעכשיו ולאחר ל' יום הוא שאנו אומרים שמעכשיו הקנה לו לגמרי אלא שהוא מתנה שלא יקחנו המקבל להחזיק בו עד לאחר ל' יום וה"ז כאומר גוף מהיום ופירות לאחר ל' יום שגם בתוך ל' הגוף של המקבל אבל אם הוא מפרש להדיא שלא יהיה שום זכות למקבל לא בגוף ולא בפירות עד נאחר ל' יום היאך נפרש דבריו שמקנה לו מעכשיו והוא מפרש להדיא שאינו מקנה לו מעכשיו כלום ואפי' נאמר שכיון שאמר תחילה ע"מ תנאה הוי ולא שיור מ"מ הרי חזר ופי' שהתנאי עוקר המעשה לגמרי ומיהדר הדר ביה ולא קנה כלום דבשעת הקנין שגמר להקנות הדר סודרא למריה וזה אפי' אם אמר תחילה בל' הקנאה קנה ע"מ מעכשיו ולשעת מיתה דכיון שחזר ופי' שמעכשיו אינו קונה כלום הרי חזר בו וכ"ש אם לא כתב תחילה בל' הקנאה כלל אלא קנה ע"מ שלא יהיה לך שום זכות עד שעת מיתה דפשיטא דלא קנה כלום והא גרע מרישא דדינא באומר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום דהתם אינו מפרש להדיא שלא יקנה מעכשיו כלום דאיכא למימר ולא תקנה אלא מעכשיו ולאחר ל' יום קאמר משא"ך בזה שכותב להדיא ע"מ שלא יהיה לך שום זכות עד שעת מיתה דכיון דע"מ מעכשיו הוא הרי הוא כאומר מעכשיו לא יהיה לך שום זכות עד שעת מיתה ומה גם שפירש אח"ך שכל ימי חייה יכולה למכור ולמשכ' ולהשכיר שמזה מפורש דלא הקנית להם מעכשיו כלום לא בגוף ולא בפירות.
ומעתה מה שחזר אהרן הנ"ב וטען שטופס המתנה שבא לידינו חיסרו בו המעתיקים מלשון התורף תיבת ע"מ והביא לידינו תורף המתנה שכתוב בו בזה"ל מתנה ע"מ ובתנאי שלא יהיה בה שום זכות לשום אחד מבניה הנז' במה שנתנה לו אלא לשעה אחת קודם מיתתה וכל עוד שהיא בחיים אם תרצה למכור או למשכן או לשכור איזה קרקע מהקרקע שנתנה לבניה הנ"ל וליהנות בו הרשות בידה שע"מ כן נתנה להם מה שנתנה ולא תהיה שום זכות לשום א' מבניה הנ"ל במה שנתנה לו אלא לשעה אחת קודם מותה ותו לא עכ"ל התורף הנז'.
ומזה רצה אהרן הנז' לקיים המתנה הנז' באומרו שהרי נז' בה ע"מ דהוי כמעשיו לא ראינו שום ממש בדבריו שכבר ביארנו דאפי' בכותב בל' זכייה קני ע"מ מעכשיו ילאחר ל' יום לא קנה המקבל אלא אם אנו יכולין לפ' כוונתו שהוא מקנה לו הגוף מעכשיו אלא שמתנה שלא יקחנו המקבל להחזיק בו עד לאחר ל' יום אבל אם חזר ופי' שלא יהיה למקבל שום זכות בין בגוף בין בפירות מעכשיו כ"א לאחר ל' יום, א"א לפרש שדעתו להקנות לו מעכשיו אלא שמתנה שהרי חזר ופי' שאינו מקנה לו כלום מעכשיו וע"כ מ"ש תחלה מעכשיו שיור הוא ולא תנאי ואפי' אם נאמר שהוא תנאי הרי חזר בו וסתר דבריו הראשונים שאינו רוצה להקנות מעכשיו כלום וכ"ש בנד"ז שלשון ע"מ שכתבה הנותנת אינו בל' זכייה והקנאה כלל אלא אדרבא לשלול הזכייה שכתבה ע"מ שלא יהיה שום זכות למקבלים אלא לשעה א' קודם מיתה וא"כ אדרבא ל' ע"מ בכאן מיגרע גרע וה"ז כאומר מעכשיו לא יהיה לך שום זכות עד לאחר ל' יום דפשיטא דלא קנה כלום דאפי' באומר ולא תקנה אלא לאחר ל' יום לא קנה וכ"ש באומר בפי' ע"מ שלא תקנה מעכשיו כלום כ"א לאחר ל' יום דל' ע"מ נהי דכאומר מעכשיו הוא מ"מ הרי הוא נדרש אחר ל' התנאי שאם התנאי הוא בל' הקנאה יתפרש מעכשיו לא תקנה, ואפי' ידחה הדוחה דנפסיקיה ללישנא בסכינא חריפא ונפרש כך מתנה ע"מ כלומר שמעכשיו יתנו ובתנאי שלא יהיה להם שום זכות עד שעת מיתה מ"מ הרי התנאי סותר המעשה שהרי חזרה בה ממה שאמרה תחלה שיקנו מעכשיו ופירשה שלא יקנו מעכשיו כלום אלא עד שעת מיתה שכל ימי חייה אין להם זכות לא בגוף ולא בפירות וא"כ לא קנו מעכשיו כלום ול"ד לההיא דסי' רנ"ז ס"ז כתב לו מהיום אם לא אחזור בי עד שעת מיתה וכו' יכול לחזור אף מהגוף. דמ"ש דאם לא חזר קנה לאחר מיתה דהתם מקני ליה הגוף מיהא בל' זכייה מהיום כל זמן שלא חזר בו משא"כ כאן שפי' להדייא שלא הקנה לו כלום מעכשיו עד שעת מיתה ובשעת מיתה הדר סודרא למריה והל' שהיה מועיל בזה הוא לכתוב כך מתנה ע"מ שיזכו בה המקבלים מהיום ולאחר מיתה אם נשארו בידה שע"מ כן נתנה להם שכל ימי חייה יכולה למכור ולמשכן ואין זכות למקבלים אלא מהיום ולאחר מיתה אם נשארו בידה ואין לתקן הל' כן ולתלות בט"ס שלא ידע לתקן הל' דקי"ל מדקדקין ל' השטר ודנין על פיו ועוד דא"כ גם בנדון מר"ן נתקן כן [אי משום הא לא אירייא דמרן לא איירי בשטר עמ"א] ואמאי לא קנה ועיין בהגה סי' ר"ן ס"ט בצוואת שכ"מ שכתוב בה מעכשיו שהיא בטילה ולא אמרי' ט"ס הוא ופשוט אצלי דהאי ע"מ שכתבו הסופרים אסיפא קאי וכלו' ע"מ שכל ימי חייה יכולה למכור ולמש' ולא יזכו המקבלים עד שעת מיתה ואהא דלא יזכו לא קאי ע"מ כלל וכן נר' ממה שסיימו אחר אומרם הרשות בידה שע"מ כן נתנה להם מה שנתנה וסיימו ולא תהיה שום זכות לשום א' מבניה וממה שכתבו ולא תהיה בוא'ו ולא שלא תהיה מבואר להדייא דהאי ע"מ אתנאה דהרשות בידה למכור קאי ונשאר התנאי דולא תהיה שום זכות מוכרת לעצמו בלא ע"מ ובלא מעכשיו ולא כלום זהו הנלע"ד וציי"מ ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר הכ"ד החו"פ מכנאסא יע"א בכ"ו לטבת שנת חפצ"תי לפ"ק וקיים.
מרדכי בירדוגו סי"ט יעקב בירדוגו סי"ט
תנינא להא דתנו רבנן בבטול המתנה הנז' ואחזה אנכי אשית לבי כי לפי קוצר דעתי יש להשיב על כל דבריהם לאחר המחילה מכבודם, תחילה כתבו ואפי' לא אמר בל' שלילה ולא תקנה אלא לאחר וכו' אלא בלשון זכייה והקנאה וכו' בזה היה מקום לומר דלא הצריך מר"ן לומר מעכשיו אלא בההיא דמשוך פרה ולא תקנה שהוא ל' שלילה אבל באומר ל' זכייה והקנאה וכההיא דסי' קצ"ה אין צורך למעכשיו ואף שכתב בשם י"א דצריך ליה לא ס"ל ומנא אמינא לה ממ"ש רבינו הטור בי"ד סי' רכ"ג וז"ל כתב הרמב"ם אסר בנו מהנאתו ואמר אם יהיה בן בני ת"ח וכו' וא"א ז"ל כתב שלא קנה בן הבן כיון וכו' וכשיהיה ת"ח הדר סודרא למריה ונתבטל הקנין ומ"מ בן הבן מותר ליהנות מהם וכו' וכתב מרן ב"י וז"ל אבל הרמב"ם פוסק גם בזו כרב נחמן וכתב הר"ן ז"ל וכו' ומ"ש ומ"מ בן הבן מותר ליהנות מהם אע"פ שלא קנהו פשוט הוא ואיני יודע מה מלמדנו עכ"ל ב"י, וכוותיה דהרמב"ם פסק מר"ן בשלחנו הטהור י"ד סי' הנז' וז"ל אסר בנו מהנאתו וכו' ובן הבן מותר בהם וכתב באר הגולה דהאי מותר ר"ל קנה וכן מבואר בכ"מ פ"ה מה' נדרים ה"ז וז"ל וצריך לדחוק ולומר שמ"ש רבינו אם יהיה ת"ח כמו שהתנה לאו למימרא שאם לא יהיה ת"ח יהיה אסור בהם אלא היינו לומר שאם יהיה ת"ח יזכה בהם הוא ולא יוכל אביו לתתם לאחיו וכו' והוי כאלו אמר ובן הבן זכה בהם אם יהיה ת"ח כמו שהתנה אלא דאגב דנקט גבי בן אסור בהם נקט גבי בן הבן מותר בהם ולאו דוקא אלא הוי כאלו אמר ובן הבן זוכה בהם עכ"ל הרי מבואר דלהרמב"ם ז"ל לית ליה הא דהדר סודרא למריה היכא דהל' הוא בל' זכייה והקנאה וכדבעינן למימר לקמן. וא"כ מאחר דמרן ז"ל מפרש בדברי הרמב"ם דהאי מותר קנה ופסק כוותיה על השלחן הטהור מוכרח לומר דהכי ס"ל ומה שיתפרש בדברי הרמב"ם יתפרש בדבריו דאלת"ה תקשי ליה לדידיה מה שהקשה לרבינו הטור ואיני יודע מה מלמדנו ובהא אתי שפיר הא דכתב מר"ן בסי' קצ"ה דעת הרא"ש והר"ן בשם י"א משום דלדידיה לא ס"ל אלא כהרמב"ם כדסתם בי"ד סי' רכ"ג וכ"ת א"כ תקשי פסקי הרמב"ם ומר"ן ז"ל אהדדי דבי"ד פסק כרב נחמן דלא אמרינן הדר סודרא למריה אע"ג דלא אמר מעכשיו ובסוף סי' קצ"ז פסק האומר לחבירו משוך פרה זו וכו' והצריך מעכשיו והיינו טעמא משום דבעת שיחול שקנין הדר סודרא למריה כלומר כלתה המשיכה הא לא קשייא שהרי כתב הר"ן ומביאו ב"י סי' קצ"ה וז"ל ורב נחמן נהי דמודה במקנה לאחר שלשים יום דלא קנה דהוא גופיה אמר בפ' האשה שנפלו דהאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה. עד אחר ל' יום דלא קנה בעומדת באגם הוה ס"ד דר"ן דהכא כיון דלא אמר בהדיה דלא לקני עד דהוי צ"מ כמאן דאמר מעכשיו ולכי הוי דמי עכ"ל וא"כ מה שנאמר ליישב דברי רב נחמן אהדדי יספיק ליישב דברי הרמב"ם ומר"ן אהדדי וא"כ היה נראה לומר דכשאמר בל' זכייה והקנאה לדעת מר"ן אין צריך מעכשיו אלא שלא ראיתי לשום א' מהמפרשים המצויים אצלנו שהעיר בזה ואיך שיהיה בנ"ד אין נפקותא בזה כי הל' הוא דרך שלילה ומ"ש החכמים ישצ"ו ולפ"ז מ"ש הטור בסי' קצ"ז ואם אמר קנה מעכשיו וכו' אבל לר' יוחנן דמעכשיו הוי שיור בקנין בעי למימר קנה ע"מ מעכשיו ולאחר ל' יום אבל מעכשיו לחוד לא מהני עכ"ל לדבר הזה יסלחו הצדיקים דהא אתייא שפיר אף לר' יוחנן ובמעכשיו לחוד סגי דמשום הכי בעינן שתהא עומדת באגם ולא בר"ה וכ"ש ברשות מקנה וז"ל התוס' בכתובות דפ"ב ד"ה הא דאמר מעכשיו וא"ת ור' יוחנן דהכא מאי קא סבר אי חזרה הוי אמאי קנה דכיון דחזר בו הא ביטל מעכשיו ואי תנאה הוי אמאי בעינן שתהא עומדת באגם וכו' וי"ל ר' יוחנן לטעמיה דלית ליה הנאה הוי ולא חזרה הוי אלא מעכשיו מתחיל הקנין ואינו נגמר עד לאחר ל' יום וכו' ולהכי צריך שתהא בסוף שלשים באגם שהוא מקום הראוי למשיכה עכ"ל, וכ"כ בפ' האומר שהביאו החכמים י"ץ וכ"כ סמ"ע סוס"י קצ"ז ס"ק י"ז וז"ל ומ"מ בעינן שיעמוד באגם ולא בר"ה וכ"ש ברשות מוכר דא"כ לא סגי ליה מעכשיו אלא הוה צריכין שיתנה בע"מ וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס קצ"ה עכ"ל. ובאמת פליאה נשגבה על חכמים שכמותם איך עשו עין מעלתם כאלו אינה רואה דברי הסמ"ע סמוכים ונראים ודברי התו' פ' האומ' שהביאו הם בכבודם ובעצמם וסבלו דוחק זה לומר שרבינו הטור ומרן פוסחים על שתי הסעיפים מסימן קצ"ה לסי' קצ"ז ומ"ש דבנ"ד אף דאיכא ע"מ ואף אם היתה גם מילת מעכשיו כיון דלשון התנאי הוא שלא יהיה שום זכות לשום אחד מבניה אלא לש"א קודם מותה הוי כאלו אמרה מעכשיו לא יהיה לך שום זכות עד שעת מיתה, ואף אם נאמר שכיון שאמרה תחי' ע"מ תנאה הוי ולא שיור מ"מ הרי חזר ופי' שהתנאי עוקר המעשה לגמרי ומיהדר הדר ביה ומה גם שפירשה אח"ך שכל ימי חייה יכולה למכור ולמשכן וכו' לזה יש להשיב שהרי ל' מר"ן בסי' קצ"ה ס"ה כך הוא אבל אם אמר לו ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' יום קנה וכתב סמ"ע דהוי כאלו אמר מעכשיו קנהו בסודר זה רק שאני מתנה שלא תקחנו עד לאחר ל' יום עכ"ל וא"כ ה"נ מאחר דאיכא ע"מ דבהכי סגי לאפוקי מכל ספיקא וכמ"ש מר"ן בב"י ונמצא דע"מ משרתת לשני עניינים כאלו אמר מעכשיו ובתנאי כדי שלא נאמר דהוי שיור בקנין ולא הצריכו מעכשיו ובהדי ע"מ אלא לפרסם הדבר כמבואר בב"י וסמ"ע ובודאי דלא מעכבא מאחר דאינה אלא לפרסם וכדדייקי דברי התו' שכתבו ולכך טוב לומר ע"מ מעכשיו וכ"ש לפי מה שפירש הט"ז לדברי התו' וז"ל דמאחר שע"מ הוא במקום מעכשיו וכדאמרי' בעלמא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי היאך ישתמש עוד בל' ע"מ ל' תנאי דהא פשיטא שצריך ג"כ תנאי ולא שיור במקח ע"כ טוב שנכתוב בפי' מעכשיו ונמצא שישתמש ע"מ לתנאי לחוד עכ"ל, וא"כ בנ"ד הרי כתוב מתנה ע"מ ובתנאי שלא וכו' א"כ יצאנו ידי כל הסברות דע"מ במקום מעכשיו ובתנאי במקום ע"מ ור"ל מתנה מעכשיו כי היכי דלא ליהדר סודרא למריה ובתנאי שלא יהיה להם שום זכות דהיינו למכור ולמשכן ולהשכיר אלא לש"א קודם מותה והיינו שום זכות דקאמרה שהרי בנותן נכסיו מהיום ולאחר מיתה דאמרינן קנה גוף מהיום ופירות לאחר מיתה מה זכות יש לו בגוף הרי אינו יכול למכור ואף אם עבר ומכר אינו מכור עד שימות האב ומ"ש ומה גם שפירשה אח"ך שכל ימי חייה יכולה למכור וכו' אדרבא היא הנותנת ומכרחת למה שפירשנו שהרי כתב מר"ן סי' נז"ר ס"ה הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הרי הגוף וכו' האב אינו יכול למכור וכו' וכתב בס"ג עבר האב ומכר וכו' דאלמא לכתחילה אינו יכול למכור וא"כ בשלמא אם נפרש ל' המתנה כמו שפירשנו דהמתנה מעכשיו ובתנאי שלא יהיה להם שום זכות דהיינו למכור ולמשכן וכו' אמטו להכי הוצרכה להתנות דהא אינה יכולה למכור לכתחילה ומכח התנאי תוכל למכור לכתחילה א"ל תנאה לטפויי אתא שיכולה למכור הגוף אם הוצרכ' ולא קרקע לפירותיו כדאמרינן גבי הכותב נכסיו מכורים הפירות עד שימות אלא לדעת החכמים ישצ"ו שרצו לומר שאין חלות למתנה אלא לש"א קודם מותה מה צורך לתנאי זה ומי מעכב על ידה ומי יאמר לה מה תעשה עד שהוצרכה להתנות הא ודאי מורה באצבע דהקנין מעכשיו היה אלא שהטילה תנאי בדבר ועיין סי' ס"ה סעי' ט"ז כתב מר"ן ז"ל יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר ל' הכתוב אלא אחר הכוונה ע"כ, וכאן אומדנא דמוכח מאחר ששיירה לעצמה למכור ולמשכן למה לה תקנה להם כי אם לש"א קודם מותה דוקא בלי טעם ואם יאמר האומר דכל זה דוחק לפרש המתנה כמ"ש אף אתה אמור לו אי אתה מודה מאחר שכתוב במתנה ע"מ ובתנאי דהוי כאומר מעכשיו ובתנאי וא"כ אם נאמר כמ"ש החכמים צריך לומר דמיהדר קא הדרא בה וזה א"א לשווייה הדרנא תוך כ"ד דכל כמה דמצינו לפרושי לישנא כדי שלא לסתור קצתו אל קצתו אף בלשונות מרוחקים וכ"ש בתרי לישני דסמיכי ואפילו בדוחק וכמ"ש סמ"ע סי' מ"ב ס"ק יו"ד מפרשינן וכמ"ש בתשובות מהר"ם דשייכי לס' משפטים סי' ס"ט וז"ל נ"ל שהמתנה שנתן האב לבנו בראשונה קיימת שהרי נתן לו הבית במתנת בריא דלא להשנאה ודלא למיהדר בה ואע"ג דאמרינן פ' גט פשוט כתב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים הכל הולך אחר התחתון וכו' והכא הרי כתב כל ימי חיינו יש לנו כח בנכסינו לעשות כל חפצינו להשכיר ולהחליף ולהשכין ולמכור וליתן וכו' בהא מילתא לא משוינן ליה הדרנא ממאי דאיכתיב ברישא דבכל דוכתא דמצינן לפרושי מילי דשטרא לעשות אחד עבדינן דדוקא כתב מלמעלה מנה ומלמטה מאתים עבדינן דלית נגר בר נגר שיעשה אחד אמרינן הכל הולך אחר התחתון אבל הכא דאיכא לפרושי ודאי דלא סתר למאי דכתב מעיקרא ובנכסינו דקאמר היינו במטלטלים וספרים ולא קרקע שלא כתבם לשום אדם בחייו מעכשיו דהא נכסינו קאמר ומה שכבר הקנה בקנין ועדים לבנו לא מקרי נכסינו ואפי' באותו קרקע שנתן יש לו זכות עדיין שהפירות שלו כל ימי חייו דאם מכרם או נתנם במתנה פי' הבית לפירותיו מכורים ונתונים עד שימות ועדיין היה לו זכות יותר שאם ירד מנכסיו לגמרי היה לו כח למכור וליתן כמבואר בשטר המתנה וכו' אבל לחזור בו לגמרי מן המתנה איכא למימר דלא עלה על דעתו לשוויי נפשיה הדרנא תכ"ד עכ"ל, הנך רואה כמה נדחק הרב כדי לקיים תרי לישני דסתרי, כ"ש בנ"ד דליכא שום דוחק וכן פסק מר"ן סי' מ"ב ס"ה וע"ש בסמ"ע ובש"ך.
ובר מן דין אפי' לפי מה שהחליטו לומר שאין חלות למתנה אלא לש"א קודם מותה וכבר הדר סודרא למריה נר' לקוצר דעתי דהיינו דוקא אי לא היה כ"א קנין בלא שטר אבל כיון דאיכא שטרא יקנו בשטר וכמ"ש מור"ם סוס"י קצ"א וז"ל מכר לו קרקע בשטר או במעות לאחר ל' יום ונקרע השטר או נאבדו המעות אי אמר לו קנה לך מעכשיו ולאחר ל' יום קנה וכו' דאלמא אם השטר קיים אין צריך מעכשיו ואף דדברי מור"ם איירי בשטרי אקנייתא שכתוב בהם שדה מכורה לך שדה נתונה לך מ"מ ה"ה לשטרי דידן דשטרי קנין נינהו וכמ"ש מר"ן בסי' הנז' ס"ג וכתב מור"ם ואם כתב לו בפי' שלא מכר לו בשטר ואינו אלא ראיה אין הקרקע נקנה על ידן עכ"ל, מבואר יוצא מדבריו ז"ל דשטרי דידן שטרי קנין נינהו מן הסתם אא"כ פי' שלא מכר לו בשטר ואינו אלא לראיה הא ל"ה שטרי קנין נינהו ועיין בתשובת הרשב"א שהביא רבינו ב"י סוס"י קצ"א. קנצי למלין כי לקוצר דעתי דעת הדיוט המתנה הנז' מוחזקת ומקויימת ביד מקבלי המתנה כל אחד במה שנתנה לו וכל זה אם יסכימו ארייוותא דבי עילאי יושבי כסאות למשפט וכאשר יגזרו כן יקום, כ"ד הקטן שאין בו דעת ואין ידיעתו מכרעת הלא הוא כמו"ץ
יתר הבז עמרם אלבאז ס"ט
עם היות שזה ימים מקרוב חתמנו עם חכמי מכנאם יע"א שהמתנה בטילה הן היום נראה בעליל לפנינו נוסח המת' האמתי שחתום בו עדים, ולכאורה יש בו מן התי' ממ"נ אי האשה אמרה לעדים שנתנה מתנה גמו' מעכשיו גוף מהיום ופירות לש"א קודם מיתה והמתנה הי' ראינו שכתוב בה תי' מעכשיו [ז"ל הרשב"ץ בתשוב' סי' ש"א בקנין גמור מעכשיו צריך שיאמר מעכשיו שבק"ס אי אין בו מעכשיו ואינו מקנה. אלא לאחר זמן הקנין בטל כדאיתא בנדרים פרק השותפין וכו' יע"ש. עמ"א ס"ט] בתחי' השטר ובסופו ובשח"ך וכתוב בה דלא למהדר בה א"כ איך חזרה בה בתוך כדי דיבור ואמרה שאם רצתה לחזור ולמכור הרשות בידה ואיך הסופרים לא השגיחו על דבריה שסותרים זא"ז והרי אפי' דרדקי דבי רב אם היו שומעים אותה היו משתקים אותה בנזיפה שנשבעה שח"ך שלא לחזור מהמת' ותכף ומיד אמרה אם תרצה למכור הרשות בידה ואיך הסופרים שיודעים לפתוח ספר העלימו עין מזה, ואי לא אמרה להם לתת גוף ופירות כ"א לשעה א' קודם מיתה שטעתה שכסבורה שענין זה יועיל ולא ידעה דבאותה שעה הדר סודר למריה וכמ"ש ע"מ ובתנאי שלא יהיה בה שום זכות לא' מבניה אלא לש"א קודם מיתה א"ך איך הסופרים העידו עדות שקר וכתבו בתחי' השטר ובסופו מעכשיו והרי לא נתנה כ"א לשעה א' קודם מיתה ואיך כתבו בתחי' השטר ובסופו תי' מעכשיו, ולכן מכח זה צריכים אנו לפרש ל' השטר עד"ז והוא אחר שנדקדק ל' השטר שכתוב בו אם תרצה למכור איזה קרקע מהקרקעות דמה הלשון אומרת איזה קרקע היל"ל וכ"ז שהיא בחיים תעשה בשלה מה שתרצה, אלא הכוונה בזה שהאשה הי' נתנה גוף מהיום ופירות ש"א קודם מיתה וכמו שקע"ע בתחי' בקש"מ ונשח"ך לקיים המת' דלא מצית לבטלה כולה, אך לפי שנתנה למקבלים הי' ד' או ה' מקומות התנית שאם רצתה לחזור באיזה קרקע דייקא יכולה למכור, אבל לבטל כל המת' כולה, א"א וטעם דנקטי הסופרים בלשונם שלא יהיה בה שום זכות דמשמע לא בגוף ולא בפירות עם היות שגם חכמי מר"ן פירשו שיכולים לפרש דאפירות קאי ולא עמד לנגדם כ"א מ"ש ואם תרצה למכור, לפי מ"ש יעלה קצת מן הישוב לפי שהאשה התנית שאם רצתה למכור איזה קרקע דהיינו מקצת המת' שהרשות בידה לחזור גם מהגוף לכן כתבו לשון שום זכות יען שכל ימי חיי האשה המקבלים בספיקא יתבי שכל אחד מהם יאמר עלי תחזור לכן כתבו לשון שום זכות, ועם היות שפי' זה יש בו קצת דוחק כל מקום שנוכל לעשות דברי השטר א' ולא יסתור א' דברי חבירו מפרשינן אפי' ע"ץ הדוחק, וכמ"ש החכם הפוסק נ"י מההיא תשו' דשייכי לס' משפטים יע"ש, ואף אי לא היינו יכולים לפרש השטר אפי' ע"ץ הדוחק וישאר הדבר בספק זכה מקבל המת' שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכמו שהאריך בזה הרב הגהות מיימוניות בפ' י"ט מהל' עדות בשטר שי"ל מוקדם וי"ל מאוחר כה"ג לא מחזיקינן ריעותא בשטרא ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא מחזיקינן בעדי השטר שמאוחר הוא וכשר והבא לפסול השטר עליו הראיה, ובסוף כתב שאין חוששין לומר שהסופרים טעו דודאי ידעו ובקיאין יע"ש והדברים ק"ו אם בספק הנופל בשטר אמרינן יד המלוה על העליונה אף להוציא כ"ש בנ"ד שהוא להחזיק מה שבידו ועם היות דאי' בסי' רמ"ו סעי' ה' דכל היכא דאיכא לספוקי בלשון המתנה על המקבל להביא ראיה, בנ"ד אחר שכתוב בסוף השטר דלא כאסמכתא ודלא כטו"ד יד המקבל על העליונה וכדאיתא בסי' מ"ב סי"א.
סוף דבר לפי דעתינו השטר הנז' הוא קיים וכ"ש לפי מ"ש החכם הפוסק מטעם דשטרי דידן שטרי קנין יע"ש וכבר ג"ד בטלו אותו חכמי מקנאס ונימוקם עמם וזה כתבנו בנחיצה רבה דהשואל קאי אחד כרעא וצור ישראל יצילנו משגיאות וקיים.
יהונתן סירירו סי"ט רפאל אהרן מונסוגינו סליט"א יעקב סירירו סי"ט