אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן פד

סימן פג

המציא לפנינו הר' דוד ן' משה אזולאי שטר משכונה שכתוב בו שמשה ן' מימון ן' יתאח ואשתו שמחה משכנו ביד הר' משה ן' יצחק אצאייג העליה הקטנה של לווחי הארז שבחצר הידועה להם הנק' צ'אר משה דוד ן' מימון וזמנו שנת ית"ן לפ"ק וע"ג כתוב שמשה ואשתו הנז' משכנו עוד למשה ן' יצחק אצאייג הבית הידוע להם בחצר הנז' ורואה פני מזרח וזמנו ש' תס"ב לפ"ק וס"ל כתוב שהוסיף עוד משה אצאייג הנז' להממשכנים הנז' מעות תוספת על המשכונה באדר תע"ו והמציא לפנינו עקד אשרא ישן נושן כתוב בערכאות ידועים שמשה ן' מימון ן' יתאח אלגול וואזוזיתו שמחה בנת חיים ן' מימון ובנו מימון באעו למשה ן' יצחק אצאייג הנק' ן' עדי אלגרפ'א אסגירא די בתלוויח ומחמולא עלא מגאז אצ'אר והייא פ'צ'אר אדמי וידאל ומזאוורא אלג'רפ'ת אדמי וידאל למדכור עאם תשעתו עשר וומאה וואל'פ וע"ז יסד טענתו דוד אזולאי הנז' ותבע מיעקב ן' אברהם ן' הרוש אשר בידו הבית הנז' והאלתלוויח הנז' שבחצר הנק' היום בפי ההמון צ'אר אברהם ן' הרוש ובשטרי זכיותיה כותבין צ'אר וידאל אלפוקייא ואע"ג שבשטר משכונה כתוב צ'אר דוד ן' מימון כיון שבכתב הערכאות כתוב צ'אר אדמי וידאל וניכרים דברי אמת שעל האלתלוויח שמדבר בשטר המשכונה הוא האלתלוויח הנז' בכתבי הערכאות שהמוכרים הנז' בזה הם הנז' בזה שמכרו להקונה הנז' והזמן שכתוב בכתב הערכאות שנת י"ט להמאה השנית לחשבונם הוא מכוון לזמן חידוש המשכונה בהתוספת שנת תס"ו שעד היום שמונין תקנ"ו הוי תשעים שנה ומשנת י"ט לחשבונם עד היום שמונין אלף ומאתים ועשר הוי שנים ותשעים שנים לערך ז' חדשי העיבור בכל מחזור י"ט וכבר ידוע מנהג הראשונים שהיו כותבים המשכונה בסופרי ישראל ועקד אשרא בערכאות ככתוב בהתקנה שנתקנה שנת כגש"ם והמציא עוד שטר מסירה שנמסרו המשכונות הנז' להר' מסעוד אזולאי [חסר איזה תיבות] הר' משה ן' יצחק אצאייג הנז' ה' בשנת תע"ו לפ"ק והוא זקנו של דוד הממציא לפנינו השטרות הנז' והמציא עוד עקד אשרא כתוב בערכאות סמוך לכתב הערכאות הנ"ל שבו קנה מסעוד אזולאי זקנו של דוד התובע הנז' מהר' משה אצאיג ן' עדי הנז' עאם תמנייא ועשרין ומאה ואלף והוא מכוון לזמן המסירה שהיה בכסלו התע"ו והמציא לפנינו עוד שטר מכר הדיורים שנגמר מאת שמחה הנ"ל אל' משה ן' יתאח הממשכן הנ"ל ומימון בנה והבתולה מרים בתה למסעוד אזולאי הנ"ל ותבע דוד הנז' ליעקב הנז' להוציא שטרי זכיות הדיורין הללו והוציא שטר המקנה שתחילה מכרה זהרא אשת מסעוד אזולאי הנז' זקנו של דוד הנז' חזקת הבית הרואה פני מזרח והאלתלוויח הבלתי בנוי העמום על האסטוואן לאחיה כהה"ר שלמה אביטבול בעד מה שיעשה לה תכריכין וצרכי קבורה ותפקידות וקנה עוד הר"ש גוף הבית מהגוי מולאי ע' ארחמאן וחזר כהר"ש ומכר הכל ליעקב הנז' בסך ק"ם ובאחריות עד כדי זוזי דקבל דוקא והיה זה בש' תקמ"א שהיא שנת הרעב לתפ"ץ וטען עליו דוד הנז' שמכאן נמי הויא הוכחה שהן הנה הדיורים המצויינים בשטרי משכונה הנז"ל בשם חצר דוד ן' מימון שהעליה של לווחי הארז איתה בחצר זו והבית הרואה פני מזרח איתיה שם ועוד שיצאו הדיורים מתחת יד זקינתו הנז' בודאי אמרינן ששם הראשו' שהיתה נקר' צ'אר דוד ן' מימון נשתקע וחזרה ונקר' צ'אר וידאל כשדר בו וידאל והיום נקר' צ'אר אברהם ן' הרוש כשדר בה אברהם ן' הרוש וזכה דוד הנז' בדין ליטול המחצית בהחזקה והמחצית בהאלתלוויח הבלתי בנוי דכיון דנתברר שהדיורין הנז' לזכות מסעוד זקנו כשנלב"ע והניח זהרא אלמנתו הנז' ומשה בנו חולקין לחצאין אכן גוף הבית שקנה כהר"ש מהגוי אין לדוד זכות בו וישאר לזכות יעקב הנז' הקונה מהר"ש ותבע ממנו דוד הנז' שכירות מחצית החזקה דהדרא ארעא והדרי פירי וכפי ערך שהעריכו השמאים השכירות פרע יעקב לדוד אחר נכוי חלקו בההוצאות שהוציא יעקב הנז' בהבית הנז' וקבל חרם דוד הנז' שלא מצא שטר בין, שטרות שהניח אביו שום זכות ליעקב הנז' ושלא צוהו שהחזקה הנז' זכתה בה זהרא לבדה ונטל אביו כנגדה ממקום אחר ומתחילה היה אומר לו יעקב הנז' והר"ש הנז' לדוד הנז' שיש בית אחר ידוע לזקנו הנז' בחצר הנק' ע"ש יחייא אזולאי, ואיפשר שנטל הבית אביו וזקנתו זכתה בהדיורין הללו נגד הבית שבחצר יחייא אזילאי ובכן הוציא דוד הנז' מהמחזיקים בהבית שבחצר יחייא אזולאי ושם מבואר ששניהם מכרו בשוה הבית הנז' זקנתו ואביו כפי חלוקתן מחצה לזה ומחצה לזה ותבע הר' יעקב הנז' להר"ע המוכר לו מכח האחריות שקבל עד כדי הסך ושמו השמאים מחצית החזקה של הבית שיצא מתחת ידו של יעקב הנז' עם מחצית האלתלוויח בסך כ"ם-ה"ם לערך ק"ם סנ לגוף הבית וחזקתו והאלתלוויח ונתן כהר"ש ליעקב הנז' סך כ"ם ה"ם הנזכרים ואיש על מקומו יבא בשלום אלא שהערכים למדוהו לטעון שקר ולערער על מה שכבר נדון באמרו שהיתה האלמנה דרה עם בעלה השני כה"ר מסעוד הכהן וממנו זכתה בהחזקה הנז' ולקול המייתו נתעוררו יורשי הבעל השני ובאו לתבוע שורת הדין שהם יטלו מחצית החזקה ונומיתי להם כבר נתברר שהבית היה בחזקת הבעל הראשון כאמור ולא הכניסה להבעל השני כי אם מחציתו [חסר] בהבית שותפין אין להם חזקה זע"ז ומה גם שאנו יודעים ם שגם משה אבי דוד הנז' [חסר] האשה השניה פנתה לו מקום אמו הנז' ודר שם הוא ואשתו ואחר שכן אין ליורשי הבעל [חסר] מחלק דוד כלום זולת מחלק יעקב הנז' יטול מחציתו ויחזור עוד על הר"ש לפרוע לו דמי הרביע וישאר בידו הרביע שהוא זכות האלמנה המוכרת וגוף הקרקע שקנה הר"ש מהגוי. ולראיה חתמתי וה"ז בר"ח אייר שהוא חדש זו שנת תקנ"ו לפ"ק וקיים.

שאול ישועה ס"ט בכמוהר"ר יצחק אביטבול זלה"ה

יפה דן החכם הפוסק נר"ו בחזקת הבית והאלתלוויח שמכרה זהרא אשת הי' מסעוד ה"ן אזולאי לכהה"ר שלמה אביטבול אחיה והר"ש הנז' מכרה ליעקב בר אברהם ה"ן הרוש הנ"ב שבדין הוא שמכרה דבר שאינו שלה וחייב יעקב הנז' להחזיר מחצית החזקה לדוד אזולאי שהוא יורש אביו משה בן האשה המוכרת הנז' ולא זכה יעקב הנז' כי אם במחצית העולה לחלקה ומה שהוכיח מהאלעקיד דשרא הנ"ב שהדיורין הנז' בהאלעקיד הן הנה בעצמם הדיורין שמכרה האשה הנז' הם דברים כנים ואמתיים ועם היות שהחזקה היא בתורת משכונה ביד מהעוד הנז' כמ"ש בפנים ואין הגוף שלהם כדי שיוכלו למוכרו כאדם המוכר דבר הקנוי בידו לא דקדקתי בזה דאיפשר שהוחלטה בידו אח"ך בתורת מכר או משום שהוסיף תוספת על המש' ונתיקרה יותר מכדי שוויה. או משום שהוציא עליה הוצאות מרובים וכיוצא בזה ובודאי דלא נעלם דבר מעיני החכם הפוסק נר"ו ומידע ידע ודייק דהוחלטה בתורת מכר. [מבואר הוא בדברי החכם הפוסק נ"י שאחר שנמסרו לו המש' הנז' למסעוד הנז' חזר וקנה מאת הבעלים הראשונים ודו"ק וקיים שאול ס"ט]. ולכן מצאה יד האשה למכור ומכרה כנז' ומ"ש החכם הפוסק נר"ו אלא שהערכים למדוהו לטעון שקר ולערער על מה שכבר נדון. באמרו שהיתה האלמנה דרה עם בעלה השני הר' מסעוד הכהן וממנו זכתה בהחזקה הנז' ולקול המייתו נתעוררו יורשי הבעל השני ובאו לתבוע שורת הדין שהם יטלו מחצית החזקה ונומיתי להם כבר נתברר שהבית היה בחזקת הבעל הראשון כאמור ולא הכניסה לבעל השני כי אם מחציתו ע"כ. וראה מסגנון לשון זה דמה שמכרה האשה הנז' הוא אחר מיתת הבעל השני. ולכן פסק דיורשי בעל השני יטלו רביע מיעקב הנז' ויעקב יזכה ברביע העולה לחלקה דכך הוא האמת, אבל אם נאמר שמכרה קודם שתנשא לבעל השני ברור הוא דלא הכניסתו לבעל דכיון שמכרה קודם שנשאת לבעל השני דייקא ומדכרא ואין לה מה להכניס עוד וממילא אין ליורשי בעל הב' כלום אלא ודאי שהמכר הנז' היה אחר שנתאלמנה מבעל הב' דהכניסה אותו לבעל שני וכשנלב"ע הבעל דינא הוא שהמחצית שהכניסה לו יטלו בו יורשיו רביע דמכרה דבר שאינו שלה, והרביע העולה לחלקה יזכה בו יעקב הנז' מכח כסף מקנתו וא"כ גם בזה דינו דין אמת כמ"ש ולראית האמת ח"פ פאם יע"א בחדש הנ"ל שנה הנז"ל והכל קיים.

אליהו הצרפתי ס"ט שאול סרירו סי"ט

ראיתי את כל הרשום בכתב אמת מעשה ידיהם של הרבנים הנז' וכל דבריהם אמת וצדק ומי הוא זה שיבא אחרי המלך מה שכבר עשוהו ולראיה חת"פ. קטן עושין אותו צניף זנב לאריות.

אברהם אציני ס"ט

אחר כל הכתוב חזרתי על כל האמור וראיתי שיש, בזה שגגת תלמוד שאין להוציא הקרקע מיד המוחזק וו באומדנות וידים מוכיחות אלה בראיה ברורה וכיון שאין הדבר ברור שזכה מסעוד אזולאי בחזקת הבית שבחצר הנק' לי צ'אר וידאל אע"פ שאלמנתו היא שמכרה החזקה מאחר שאין ידוע בעדים שזכה בה בעלה הנז' איכא למימר שהאלמ' הנז' זכתה בחזקה הנז' אחרי מות בעלה הראשון גם השני ואין ליורשי הבעלים חלק בה שהרי קי"ל טוענין ללוקח וכ"ש בנד"ז שחזר לוקח ראשון אחר שהחזיק בה כמה שנים ומכרה לאלמנת אברהם ן' הרוש והחזיקה בה כמה וכמה שנים דודאי טענינן לה ככל האמור ואף אם ידוע בעדים שזכה בה בעלה הראשון או השני אפ"ה כיון שמכרה אלמנת מסעוד הנז' ללוקח ראשון והחזיק בה הוא והלוקחת ממנו כמה וכמה שנים כמו שמבואר בשטרי זכיותיהם טענינן לה שגם יורשי הבעלים הסכימו במכר הנז' אלא שאין אנו צריכין לזה שהרי אלמנת מסעוד הנז' מכרה אחרי מות בעלה השני ואין ידוע בעדים אם זכתה בחיי בעלה אם לאו וכיון שאין כאן ראיה ברורה אין להוציא מיד הלוקחים כאמור ולכן הדרי בי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ואחר אחרון אני בא שזכתה אלמנ' אברהם ן' הרוש הנז' בחזקה הנז' ולראיה על דבר אמת ח"פ פאם יע"א בחדש אייר משנת במישו"ר מהאלף הששי ליצירה וקיים.

איש צעיר שאול סרירו סלי"ט

הד"א שאין להוציא מיד המוחזק כי אם בראיה ברורה שאין לך דבר עומד בפני החזקה שאפי' לא החזיק לוקח רא' כי אם יום אחד ולוקח ב' ג' שנים טוענין לו כמ"ש סי' רל"ו ס"ה ולראיה ח"פ בזמן הנז' בפאס יע"א וקיים.

ע"ה יהודה ן' עטר ס"ט רפאל דוד ן' עטר ס"ט

האומדנות הנ"ב חזקים הם מאד גם מצד החזקה יש דברים ובפרט שכבר נפסק הדין ונעשה מעשה אין להחזיר הדין אלא בדברים הניכרים מאד והיה מקום להאריך בזה ולהיות שהמוביל נח"ץ עלי דרך ואין הפנאי מסכים. כתבנו לו מה שהסכימה דעתינו בקצרה כי הטוב והישר בזה היא הפשרה ויבצעו תמימים מחצה למערער ומחצה למחזיק. גם צריך להשקיף על גוף הבית שנמכר לגוים וקנהו הר"ש מאת אסריף מו' עבד ארחמן מי מכרו לגוי הנז' ומאין זכה בו הגוי אולי ימצא שמשה בנה של זהרא אשת מסעוד אזולאי זקנו של דוד המערער הנה משה אבי דוד מכר גוף הבית לגוים ונשארה חזקתה לאמו זהרא וכפ"ז אדרבא אמו ויתרה לו על הכל צריך לחפש ולבדוק בהלעקד שלקחו מהגוי מי הוא המוכר לגוי כדי להעמיד דין אמת לאמתו ולראיה ח"פ בירח זיו שנת במישו"ר לפ"ק וקיים.

יקותיאל סי"ט רפאל בירדוגו ס"ט ברוך טולידאנו ס"ט

סימן פה

שאלה יוריני מורי צדק קטן פחות מבן עשרים שזיכה קרקע שירש ממורישיו לזולת וקודם שזיכה הקרקע ההוא ג"ד בפני עדים שלא ברצונו הוא עושה כן ואין רצונו להוציא את שלו מרשותו ויאכלו אחרים נחלת אבותיו ועכשיו הוציא השטר ג"ד ובא להוציא הקרקע ופירותיו מיד הלוקחים והלוקחים טוענים שכיון שלא מיחה אחר עשרים מעשיו קיימים כדאיתא בחומ"ש סי' רל"ה סי"ד ואם משום שנ"ד הרי כמכר בעינן הכרת אונס וליכא והבן טוען מה נפשך אי זכייה זו נחשבת כמתנה א"כ בג"ד בעלמא סגי ואי חשבינן לה מכר אין לך מחאה גדולה מזו שג"ד אפי' בהיותו קטן שאין רצונו רק לעמוד בשלו יורו המורים הדין עם מי ויבא שכמ"ה.

תשובה לדון משפט זה לאשורו צריך לעמוד על השטר שבו זיכה הקטן קרקעות שירש ממורישיו לזולת ועל שטר ג"ד שג"ד ע"ז להתבונן בהם להוציא הדין לאמתו ומאשר יקרו בעיני דברי אחי הידיד השואל והוא פקד עלי לג"ד ולא יכולתי להשיב פניו ריקם אמרתי אודיעה דברי ודעתי הקצרה עפ"י הבא כתוב בשאלה והנראה בעיני אם הזיכוי שזיכה לזולת הוא בלא דמים אלא שנקש"מ שזיכה קרקע פלוני לפלוני סתם אמינא ודאי ההוא לישנא לישנא דמתנה הוא כההיא דרב ששת [בתרא קמ"ח ע"ב] יטול ויזכה ויחזיק ויקנה כלם לשון מתנה הם ופירש רשב"ם ש"מ שאמר יזכה פלוני בנכסי או יטול וכו' כלם לשון מתנה הם וקנה דלשון מתנה בעינן בש"מ כדאמרינן לעיל ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו לפ' בית זה שידור בו יע"ש. ודעת הרא"ש דלשון מתנה הם בש"מ וכ"ש בבריא שיש עמו קנין עכ"ל, וז"ל הנ"י שם אמר רב ששת אצטריך רב ששת לאשמועינן דבלשונות אלו הם לשון מתנה אף בש"מ דלא תימא כיון שיש שם משיכה ולא קנין לא מהני אלא לשון מתנה והיינו טעמא דהני אחריני יעמוד יקנה ישען עמדה בתיקו ולא קני בהו ואלו בבריא לשון זכייה הם שהקנין מוכיח כיון שהוא אומר ישען עליהם בקנין זה וכל כה"ג לא הוי קנין דברים כדאמרינן דבלשון דין ודברים מהני בשקנו מידו עכ"ל, וכן דעת הרמב"ן הביא לשונו מר"ן הב"י בסי' רנ"ג ב' ודעת הרא"ש ודעמיה הם הי"א קמא שהביא מר"ן סי' רנ"ג ס"ג ודעת הרמ"ה והר"י בן מיגאש והם הי"א בתרא שהביא מר"ן שם וה"מ בש"מ אבל בבריא לא מהני הני לישני הביאם הטור בסי' הנז' וכתב מרן הב"י שכן סברת הרמב"ם דבדווקא נקט ש"מ בפ' ט' הלכה ג' מהל' זכייה ומתנה והוא פסק מרן בסי' רנ"ג שהביא לשון הרמב"ם בדמותו אלא שמלשון הה"מ ולשון הרמב"ן שהביא מרן הב"י שם משמע דלאו לכל מילי ליתיה לדין זה בבריא שהרי ההכרח שיש להם דהרמב"ם סובר דלא מהני בבריא הוא מדכתב בפ"ב מהל' מכירה הל' ח' הביאו מרן קצ"ז ס"ו האומר לחבירו משוך ותקנה וכו' לא קנה שמשמע תקנה להבא וכו' יע"ש הרי דסובר הרמב"ם דלישנא דיזכה יחזיק דמשמעותם להבא אבל לא מהנו בבריא ודוקא בש"מ שמדבר לאחר מיתה הוא דמהני לישנא דלהבא ולא בבריא אבל בעיקר הני לישני אם הם לשון מתנה גם בבריא אין הוכחה מדברי הרמב"ם ואיכא למימר דחלוק הבריא מש"מ בזה והטעם כמ"ש הסמ"ע והלבוש שם דדוקא בש"מ דאין דעתו מיושבת לדבר בלשון מבורר הקילו שלא תטרוף דעתו יע"ש וכו' והיינו דסיים הרמב"ן בסוף לשונו ומיהו שמעינן מיהא בבריא שאמר טול וזכי וחזק וקני כלם לשון מתנה הם עכ"ל איפשר דכוונתו דבהני לישני דמשתמע מנייהו עכשיו כמו טול וזכי וכו' הוי לשון מתנה בבריא אפי' להרמב"ם והיינו טעמא דמרן דבההיא דסי' קצ"ז ס"ו סתם לן סתומי בלי חולק הגם שהרא"ש והראב"ד והרמב"ן חולקים ובההיא דסי' רנ"ג ס"ג כתב יש ויש ודו"ק.

וא"כ בנ"ד דעסקינן בבריא אין באותה זכייה כלום דלדעת הרא"ש ודעמיה דסברי דלישנא דזכייה לישנא דמתנה היא אפי' בבריא הרי בנ"ד איכא ג"ד דמבטלת המתנה ואי לדעת הרמ"ה ודעמיה דסברי דלא הוייא זכייה לישנא דמתנה כ"ש דלא הוייא לישנא דמכר דודאי לישנא דזכייה קרובה יותר ללשון מתנה שהרי בחדא מחתא מחתינהו הרמב"ם הלכות זכייה ומתנה ולא עשה כן בהלכות מכירה לומר זכייה ומכירה, א"כ לסברתם לישנא דזכייה לא מהני בבריא כלל לא בתורת מתנה ולא בתורת מכר ומה גם דקי"ל כיש בתרא הרי זה מוציא מידם בלא ג"ד ואין חזקתו שהחזיק בה כלום דנמצא השטר בטל נתבטלה החזקה כמ"ש מרן ק"מ ה' ובר מן דין אפי' יוציאו הלוקחים שטר מכירה גמור אין טענתם כלום שטוענים שכיון שלא מיחה אחר עשרים מעשיו קיימים ואי משום שג"ד הרי במכר בעינן הכרת אונס עכ"ל, שהרי פחות מבן עשרים שמכר בנכסי מורישיו אין ממכרו ממכר וכשנעשה בן כ' ולא מיחה דאמרינן מעשיו קיימין הוא מטעם דשתיקתו הוייא כהודאה וכששתק ולא מחה מיד מחל וכמ"ש הלבוש בהדיא בסימן הנז' וא"כ דמשום מחילה נגעו בה בג"ד בעלמא מהני במחילה כמו במתנה וכ"ש דאין לך מחאה גדולה מזו דמשעת מכירה ג"ד שאינו חפץ במכירה זו לגרשו מהסתפח בנחלת אבותיו ועליה תמכו אשוריו שלא למחות עד שגדל דאז בודאי אין שתיקתו הודאה כיון שג"ד שאפי' ישתוק אין שתיקתו כלום וכ"ש אם פירש עידן ועידנין כנהוג בשטרי ג"ד ע"כ נמ"ך.

סימן פו

עמדו לפני לדין יחייא לערבי תובע ליחייא אזולאי וטען עליו יחייא לערבי שפרע בעד יחייא אזולאי לשלמה ישראל סך מאה אוקיות שהיה ערב בעדו והמציא לפני שיבר איך הודה שלמה הנז' שהשטר שהיה לו נגד יחייא אזולאי הנז' וזמנו בתשרי תקל"ח שנכנס בו יחייא אלערבי ערב ליחייא אזולאי פרוע הוא כי פרעה יחייא אלערבי הנז' ואמר שהשטר אבד ממנו ולזה נומיתי לו כיון שאין בידו גוף השטר ויחיא אזולאי אומר שפרעה אין עליו אלא שבועה, עוד הוציא ש"ח נגד יחייא אזולאי איך נושא בו יחייא אלערבי הנז' סך מאה אוקיות בתשרי תקל"ט ולזה השיבו יחייא אזולאי שזה השטר כתבו עליו יחייא אלערבי הנז' כדי שילך ויהיה ערב בעדו בסך קם שהיה חייב לשלמה ישראל ואחת היא שפרע ולא נשאר עליו שום חיוב לא מצד יחייא אלערבי ולא מצד שלמה ישראל בהחובות הנז' ואחר ההתבוננות הדק היטב בדבריהם חייבתי ליחייא אזולאי שישבע בנק"ח שלא נשאר אצלו כלום מהחובות הנז' ושכדבריו כן הוא שהשטר הנז' שהוציא עליו יחייא אלערבי לזכותו הוא מחמת הערבות הנז' ונפטר מהכל כי כן דינו הוברר בדברי מרן שפסק כהרמב"ם בסי' צד"י בי"ת בס"ט יע"ש ולראיה שכך דנתי ביניהם הפציר בי יחייא אלערבי לכתוב ולתת בידו מה שפסקתי ביניהם וילך לשוטט אצל בתי דינין יש"ץ חת"פ בכסלו משנת ה' אלהים נת"ן ל"י לשון למודים לפ"ק וקיים.

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן פז

בתלת הוינא ואסהידו קדמנא אברהם ן' זאזון ויעקב ן' עבו בתע"ג אחר הטלת חרם שמעולם לא ראו בהי' שלמה צבע דבר מגונה כלל ולא שום דבר של כיעור עם גוהרא גרושת שלמה הסבעוני ומעולם לא היה נכנס כלל לחצר שלה זולת פ"א או שתים שהפציר בו [הכותב כתב שהפציר בשי'ן וכתבתי עליו שצ"ל בצד'י כמו ויפצר בם מאד, ויפצרו באיש בלוט, ויפצר בו ויקח] א' מן העדים כמה הפצרות והביאו אצלו בביתו בחצר שהיתה דרה בה האשה הנז' וכן פ"א הפציר בו בעלה של האשה והוליכו לביתו ומעולם לא נכנס אצלה. ובאמ"ץ עמד שלמה צבע הנז' לפנינו ונשבע שבועה בס"ת שמעולם לא דיבר עם האשה דבר מכוער ולא נגע בה ולא פגע בה כלל, ובאמ"ץ הגיד ג"כ הר"ש ן' עטר כדברי העדים אין חסר ואין יתר וברר בעדותו הוא ויעקב הנז' שזה דרכו של שלמה הסבעוני שחושד אשתו עם כל אדם ולראית האמת חתמנו תמ"ת והיה זה בפני א' מב"ד ג' במרחשון שנת בישרו"ן לפ"ק וקיים וס"ל הגידו לפנינו במותב ג' הר' יעקב ן' עבו והר' אברהם פרגי בתע"ג ששלמה הסבעוני הנ"ל היה מבקש מהם להעיד לו על משה לוי ועל שלמה ן' עטר שזנתה עמהם ויתן שכרן והם לא רצו להעיד שקר וכשלא הועיל עמהם חזר להסיתן להעיד לו על שלמה צבע שיאמרו שזנהה עם אשתו כדי להפסידה כתובתה ולא שמעו להסתתו וקיים. ד' במרחשון הנז'.

נדרשתי הח"מ לחוות דעתי אם אשה זו שחשדה בעלה עם זה וגרשה אם נאסרה על הנחשד ואמינא ודאי דאין אשה נאסרת על הנחשד עמה אא"כ קינה לה בעלה בפני ב' וא"ל אל תסתרי עם איש פלוני והלכה ונסתרה בפני עדים עם אותו פ' שקינה לה בעלה ושהתה עמו כדי טומאה אזי נאסרה על בעלה ועל זה שנתיחדה עמו כדאיתא סי' קע"ח סי"ז וסי' י"א ס"א ודוקא שאמר לה אל תסתרי עם איש פ' אבל אמר לה בפני ב' אל תדברי עם איש פ' אין זה קנוי שם ס"ו וכתב מהרי"ו סי' ח' שכל ששינה הלשון כגון אל תדברי וכו' ואל יהיה לך עסק עם פ' אינו קנוי הביאו מור"ם סי' קט"ו ס"ח, ואם נסתרה בפני ב' ושהתה כדי טומאה אין אוסרין על היחוד אא"כ קינה לה תחילה בפני ב' והיכא דלא קדם קנוי ובאו עדים שנסתרה עם איש זה ובאו ומצאו דבר מכוער כגון שנכנסו אחריו וכו' או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות במנעול וכיוצא לא תנשא לנטען ואם נשאת לא תצא ואם יצא הקול שזנתה ורננו העיר וכו' ולא היו להם אויבים לא תצא כשיש לה בנים כמבואר סי' י"א ס"א אבל בנ"ד דאין כאן לא קנוי וסתירה ולא סתירה עם דבר מכוער ולא הגפת דלתות אפי' אם העידו שהיה נכנס לביתה אינו כלום ומה גם שהשכנים מעידים שמעולם לא ראו אותו נכנס לביתה ולא ראו שום דבר מכוער מהיכא תיתי למונעו מלישאנה מחמת שבעלה חושדה כדי להפסידה כתובתה והיה מחזר לשכור עדים שיעידו על החשד של פ' ופ' וחזר גם על זה נשכור עדים עליו ודאי דאין בדבריו ממש ואפי' לזות שפתים ליכא ומה גם שנשבע בס"ת שמעולם לא דבר וכו' הרי ניקה עצמו מחשד וההיא דסי' קל"ז ס"א בהגה אינו ענין לנ"ד שהיה בעלה מחזר להעמיד עדי שקר שהורה שהחשד שקר ומה גם שהעידו שזה דרכו כסל לו לחשוד אשתו עם כ"א ודבריו מהבל ימעטו החותם בחשון ס' ירדו במצול"ת כמו אבן.

נאם שאול ישועה ס"ט

סימן פח

שאלה יורו המורי"ם. צדק ומשפט ומישרים, בענין עיר אחת מאחת הערים, שנתמנה בה דיין אחד לבדו דבר ולא שני דברים, ותהי ראשית ממלכתו ומנייו מפי סופרים המאירים לארץ ולדרים, וגם במכתב לאמר דברים ברורים, שקבלוהו עליהם בני קהלו מיד ולדורי דורים, לשמוע בקול דברו ולא יסורו מכל הדברים. וכן היה שמלך מלך והשכיל לצאת ולבוא לפניהם נדרש לכל חפציהם וכל ענייני העיר על פיו נגזרים. למכור ולמשכן בנכסי יתומים ולמנות להם אפוטרופוסים וגזברים. ולעשות משכונה בב"ד ולהפקיע המודעות במקום דחזי וכיוצא מאלה הדברים. ונהג נשיאותו כמה שנים כמו חמשים שנה ספורים. ויהי אחרי כן מינה שנים מתלמידיו לדון ולהורות משפטים ישרים. והוא נשאר כדקאי קאי אב ב"ד וכל העניינים שנזכרו על ידו נעשים ונזכרים, אם אמור נאמר דוקא בהיותו לבדו מהנייא חתימתו ועכשיו שמנה תלמידיו צריך לחתימתם או נימא דהם צריכים להסכמתו והוא אינו צריך להסכמתם דלמה יגרע ויורע כחו חלילה דאטו בשביל שהוא זכה יפסיד ח"ו והרי כיון שנתמנה וכבר עלה לא יגרע כחו בשום אופן ומשעה שנתמנה יחיד הרי הוא כאביר באבירים:

וכמ"ש הסמ"ע סי' ב' ס"ק יו"ד משם ר"ג הביאו המרדכי דכל מי שנתמנה על הציבור הוא כאביר באבירים, ויפתח בדורו וכו' וכל מה שעשה עשוי וכ"כ הרשב"א יע"ש לכן נפש השואל לשאו'ל הגיעה לשאול בתומים ואורים. שמשלימים דבריהם ומאירים, ויבוא שכומ"ה אל אדיר אדירים כי"ר, ע"כ נמ"ך מכת"י הגאון המחבר זצוק"ל.

תשובה דינא הוא דמשכונה בב"ד החתומה בדיין אחד משכונה מעלייתא היא והכי נהוג מימות החכמים הא' ז"ל ומעשה היה במשכונה שבאה ממכנאס יע"א והיו חתומים עליה הרבנים כמוהר"ר יעקב טולידאנו וכמהר"ר חיים אחיו ז"ל ובאה השאלה לכאן מתא פאס יע"א אם היא משכונה מעלייתא אחר שאין שם ב"ד של שלש, והשיבו החכמים שהיו בכאן שמשכו' מעלייתא היא. וכן נמ"ך בפסקי הרב יעב"ץ ז"ל דכמה מדינות לא היה להם כ"א דיין אחד והיה ממשכן קרקעות. והיה בא מעשה לפני הרבנים הא' ולא גמגמו בדבר, וטעמא דמלתא דכל ב"ד העומד בזמן הזה הוא נעשה בהסכמת החכמים והקהל והו"ל כמו שקבלוהו עליהם. וה"ט שהם דנים ביחיד אע"ג דמצות חכמים היא להושיב עמו אחרים אע"פ שהוא מומחה לרבים וכמ"ש בסי' ג' ס"ג, מ"מ אחר דקבלוהו עליהם מותר הוא לכתחילה לדון יחידי וכמ"ש הרב הט"ז סי' זה וא"כ אחר שקבלוהו עליהם רשאי הוא לענוש ולקנוס ולמכור ולמשכן אפי' במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי, דהו"ל כמו אפוטרופוס שיכול למכור ולמשכן. ועיין בסי' ל"ז סכ"ב דהאידנא נהגו לקבל עדים מהקהל על תקנתם וכו' וכשרים אפי' לקרוביהם כיון שקבלום עליהם. וגם הכי אנן נהיגי בהודאה וכפירה דמי שהודה בפני דיין א' כמו שהודה בפני ג' וכפירה בפני אחד ככופר בפני ג' ואע"פ שסברא זאת היא נגד סברת הרמב"ם שהביא הטור ס"ב מ"מ אנן עבדינן כן מטעם האמור דאדעתא דהכי קבלוהו בתחילה לדון יחידי ליפות כחו כב"ד של שלש לכל דבר, וכל זה מדינא, אכן אנן יתמי דיתמי דאנן לסברא כאצבעיתא בבירא. ואין כח בידינו לסמוך על דעתינו ראוי והגון לנו למנוע עצמינו מדבר זה לקיים והייתם נקיים מה' ומישראל, וכך חובותינו וכך יפה לנו לצרף חכמים עמנו באיזה משכונה וכיוצא כי היכי דלמטייאן שיבה מכשורה, וצור ישראל יצילינו משגיאות ולראיה ח"פ וקים איש צעיר שאול סרירו סיל"ט

יהודה ן' עטר יס"ט

אמת נכון הדבר דיחיד שקבלוהו עליהם ההודאה בפניו הוי כב"ד של ג' ועיין בב"י סי' כ"ב מחו' ד' בשם תשובת הרשב"א יחיד שקבלוהו עליהם אין יכולין לשנות הטענות ועיין בהריק"ש סי' י"ב וז"ל כיון שקבלו עליהם חכם לדיין כל מה שטענו והודו בפניו קיים ואינו יכול לחזור ולטעון מחיוב לפיטור וכן במודה מעין כפירתו כגון האומר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי אם באו עדים והכחישו אינו יכול לחזור בו ע"ש ועיין עוד מה שרמז הרב בס' ג' ולפי מ"ש הסמ"ע בס' ג' ס"ק ו' ליישב דברי רמ"א דמ"ש מומחה לרבים ר"ל שהמחום רבים עליהם דכה"ג מהני ע"ש מבואר דאף לשיטת הרמב"ם שאם המחו רבים לאחד להיות רב עליהם וקבלוהו הוי כב"ד של שלש ועיין ש"ך ס"ק ס' ואף לשיטת הש"ך דגם בנדון זה לא הוי כב"ד של ג' לשיטת הרמב"ם ומרן. הרי הרב הגדול מוהריב"ץ ז"ל כתב דעכשיו נהגו דהוי כב"ד של ג' אחר שקבלוהו וכמה מקומות זמן זמנים אין להם כ"א דיין א' או ב' ועוף לא צפצף ואדם לא ערער על זה מעולם ולראיה ח"פ וקיים

רפאל אבן צור סי"ט הדין אמת שמואל אברהם ן' זמרא

אמת לאמיתו שכיון שקבלוהו עליהם ביחידות לדיין כל מה שיעשה עשוי ומקובל עליהם. אלא דלדידי לא צריכנא להאי דכל עי' לא הצריכו משכונה בב"ד כ"א כדי שלא יבוא בעל דבר ויאמר טול מעותיך ונמצא טרח ויגע לחנם ולכן ממשכנים אותה בידו לזמן ידוע אבל אנה"ן אם ליתה משכונה כל עי' אין הפירות נחשבים לרבית ויתנכו מההוצאה ובנ"ד שהמשכונה היתה ביחיד מומחה בעירו ודאי אין לשום חולק לחלוק ע"ז ומה שעשה עשוי כאמור ולראיה ח"פ באלול תקס"ב והשו"ב ונכון וקיים.

נחמיה יהודה הכהן ס"ט

סימן פט

טופס והעתקת שטר צוואה נדרשנו להעתיקו במאמר אחד מבדי"א וז"ן אב"א תב"ת בלי תו"מ אח"מ נכנסנו אצל הכ' מרים בת הרי"ח אסולין גרושת הרי"ץ אלבאז ומצאנוה מועע"ד מיושבת בדעתה משיבה על הן הן ועל לאו לאו כמשפט הבריאות ובכן צוותה מחמת מיתה ונתנה לאחיה לשלשתם בשוה המה הר' משה והר' מרדכי והבחור יחייא שנקרא ע"ש אביו העליה הידועה לה בחצר הנק' ע"ש הר' מכלוף בן דוד ה"ן הרוש גוף וחזקה ואגבה זיכתה להם כל הטלטל הנמצא לה וכל מאי דמתקרי נכסי ושטר משכונת הדיורים שמשכן בידה בעלה הרי"ץ הנז' כשרצה לגרשה שיזכו האחים הנז' במתנה הנז' זכות גמור מהיום ולשעה אחת קודם מותה כ"א כדינו וכמשפטו כפי הדין הברור באו"ה ויתנו מהמתנה הנז' להבן שיש לה מהרי"ץ הנז' סך עשרים אוקיות כ"ט ובזה הפסיקה אותו מהירושה והוכחנוה משום אעבורי אחסנתא ובפי' אמרנו לה שהבן הנז' הוא היורשה מד"ת ונתנה כמה אמתלאות לדבריה יש מהם ידועות לנו ויש שאינם ידועות ואמרה דניחא לה היא דעבדא ועוד אמרה שהיא מתנה על המתנה הנז' שאם יזכה הבן הנז' לחופה שיתנו לו אחיה מהמתנה הנז' המחצית בכל המתנה דהיינו שישלימו לו על סך עשרים אוקיות הנז' המחצית במתנה הנז' ואם לא יזכה הבן לחופה ונלב"ע קודם החופה יזכו הם בכל המתנה שלהם ויתנו ליורשי הבן סך עשרים אוקיות כנ"ל וביארה בצוואתה שהמחצית שיתנו אחיה להבן הנז' יהיה מונח ביד אמה הכ' חנה בת הר' אברהם בן כלפון לתת אותו בעיסקאות ע"י חכם אחד כנהוג בנכסי יתומים פה צפרו יע"א ותקבץ הריוחים עם הקרן עד שיזכה הבן לחיפה ויתנום לו ואם נלב"ע קודם החופה יחזרו האחים ויטולו שלהם קרן וריוח ויתנו מהם ליורשי הבן הסך עשרים אוקיות כנ"ל וחזרנו והוכחנוה ואמרה שבזה הוא נחת רוחה וזה חפצה ורצונה מכמה סיבות וקודם כל יעשו לה תכריכין ופקידות ושמן לנ"ן והשאר יזכו בו אחיה על אופן הנ"ל והאמינה לאמה הכ' חנה הנ"ל נא"ג כשע"ך על כל אשר תאמר כי הוא זה שהניחה אצלה בתה הנז' ופיטרתה מכל מיני שבועות לבלתי ישביעוה בניה הנז' או הבן הנז' כשיגדל ויזכה לחופה שום שבועה ק"ו וג"ש וחרס"ל ובפי' הרשות אותנו לכתוב ולחזור ולכתוב צוואה אחר צוואה עד שנכתוב אופן המועיל כפי הדין הברור בכל מיני ייפוי כח לאשר ולקיים ולחזק מתנה זו ביד אחיה הנז' על הדרך הנ"ל בל תמוט עולם ועד וידענו נאמנה שמאותו חולי מתה ונלב"ע ולא ניתקה ממנו לחולי אחר ולראיה ח"ף והיה זה ביום ד' בשבת שנים ועשרים יום לחדש אב הרחמן יה"ל שנת שפר"ה עלי ליצי' שהוא היום שצוותה בו והיא נלב"ע ביום שני בשבת שבעה ועשרים יום לחדש הנז' והכל שריר ובריר וקיים וחתומים החכם השלם הדיין המצויין כהה"ר

יהושע ישראל יעקב עולייל וכהה"ר שלמה חותא

ונתקיימו לנא חתי' כדחזי, כן היה נוסח הצוואה ביום שעמד הרי"ץ עם אחד ממקבלי המתנה לפני בדי"ץ לקחת טופס ממנה ואחר עבור ימים שמעו עדי הצוואה דאית מאן דשדי נרגא בצוואה הנז' מפני שכתוב בה מהיום וצוואת שכיב מרע דכתוב בה מהיום הויא כמתנת בריא וצריכא קנין זולת אם כתוב בה בסוף כל זה צוותה מ"מ דאז הכל הולך אחר התחתון וכמ"ש מהרש"ך סי' ץ' ובכן חזרו עדי הצוואה והוסיפו בין מי' ולראיה למי' ח"פ תי' אלו שכן צוותה מחמת מיתה וסמכו על מה שכתוב בצוואה שהרשית אותם לכתוב ולחזור ולכתוב צוואה אחר צוואה עד שיכתב את הכל ולראיה ע"ה ח"פ והיה זה שבעה עשר יום לאלול המרוצה ש"ש חמשת אלפים וחמש מאות ושמנים ליצי' הנ"ב וקיים.

עמור אביטבול סי"ט עמרם אלבאז סי"ט

נדרשתי לחוות דעתי המעט הוא במתנה הלזו אם יש לה קיום והעמדה כפי הדין אם לאו. ואחזה אנכי אשית לבי לכל פרטי הצוואה ולדקדק בלשונה כראוי והנה אין לה שום קיום ובטילה היא ותבטל כפי הדין הברור דאי דיינינן לה כמתנת ש"מ מאחר שכתוב בה ובכן צוותה מחמת מיתה מ"מ נהי דלעניין מתנת הקרקע שנתנה לאחיה קיימת לגבי הטלטל ושטר משכונת הדיורים מתנתה בטילה ומבוטלת והיינו טעמא לפי שלא נתנה להם כל הנז' אלא בתורת אגב כמ"ש בשטר צוואתה ונתנה לאחיה לשלשתם בשוה וכו' העליה וכו' ואגבה וכו' כל הטלטל וכו' ושטר משכונת וכו' וכתב מר"ן ב"י ח"מ סי' נ"ר וז"ל כתוב בתשובת הרשב"א ז"ל בש"מ שנתן קרקעותיו ואגבן כל נכסיו שלא זכה במטלטלין ובשטרות מפני שלא קנה קרקעות לאחר גמר מיתה והרי זה כמקנה מטלטלין אגב קרקעות של עצמו שלא קנה ואפי' אמר במטלטלין והרי אני נותן לו מטלטלי אגמ"ק אינו כמייפה כוחו אא"כ יאמר והריני נותן לו מטלטלי ואף אגמ"ק שהדבר נראה שהוא נותן לו מטלטלי במתנת ש"מ ועוד מוסיף לו אג"ק ולכשאתה אומר שקניית האגב בטילה יקנה מצד מתנת ש"מ עכ"ל, ואיידי דחביב ליה לרבינו ב"י דין זה חזר ושנאו באותו פרק באותו מקום וז"ל כתב רבי' ירוחם בנכ"ד משם הרשב"א דמתנת ש"מ דכתיב אגב לא קנה דמאחר שאינה קונה אלא לאחר מיתה אז הקרקע אינו שלו ונמצא מקנה ע"ג קרקע שאינה שלו עכ"ל וחזר ושלשו בסוף הסימן משם הרשב"א ג"כ וכן פסק מורם סי' הנז' סי"ז ועיין מה שפי' סמ"ע בדברי הרשב"א. ומלשון רבינו ירוחם שהבאתי מוכח כמו שמפרש מור"ם לדברי הרשב"א ולא כמ"ש הסמ"ע ודברי הרשב"א ורבינו ירוחם היו בהעלם אחד לשר וגדול מוהרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תשמ"ז ח"ב וזה טופם דבריו שאלת על ש"מ שנתן מתנה מקרקעי ואגבן מטלטלי איך יקנה מקבל המתנה שאין קונה אלא לאחר מיתה ואחר מיתה אין הקרקע של הנותן ואיך יכול להקנות אג"ק שאינו שלו ואף שדבריו ככתובים וכמסורים דמי מ"מ הוא לא רצה להקנות אלא באגב ואין לנו להוסיף על דברי ש"מ. תשובה אין כאן תוספת בדברי הש"מ שהרי לאלומה למתנה כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי וה"ק תקנה באגב או בדרך מתנת ש"מ ועוד אני סובר דקנה בתורת אגב דקניית הקרקע והמטלטלין באין כאחת מיד בגמר מיתה ואע"ג דלא אמר הריני נותן מטלטלי ואף אגמ"ק דהשתא הוי מייפה כוחו אפ"ה אני סובר דקנה דבשלמא היכא דאמר קנה מקרקעי ואגבן מטלטלי התם ודאי משמע שצריך להוסיף לשון כדי לייפות את כוחו אבל אם אמר קנה מטלטלי אגמ"ק אין צריך להוסיף לשון דשפיר משמע קנה מטלטלי וגם תקנה אותם אגב עכ"ל. עיניך הרואות דהרשב"א לא שני ליה בין כתב לו מטלטלי אג"ק ואין צ"ל מקרקעי ואגבן מטלטלי תרוויהו לא קנה וכמו שמפורש יוציא בדבריו שכתב בש"מ שנתן כל קרקעותיו ואגבן כל נכסיו שלא זכה וכו' וכתב עוד ואפי' אמר והריני נותן לו מטלטלי אגמ"ק אינו כמייפה כוחו דכוונתו לומר לא מבעיא היכא דהקנה לו מקרקעי ואגבן מטלטלי דלא קנה אלא אפי' אמר והריני נותן לו מטלטלי אגמ"ק דאיכא למימר דה"ק קנה מטלטלי במתנת ש"מ ואף בתורת אגב אפ"ה אינו כמייפה כוחו אא"כ אמר בפי' קנה מטלטלי ואף אגמ"ק ולהרדב"ז ע"כ לא קאמר דצריך תוספת לשון ליפוי כח אלא אם כתב לו מקרקעי ואגבן מטלטלי אבל אם כתב לו קנה מטלטלי אגמ"ק אין צריך להוסיף לשון לייפוי כח וזה הפך דברי הרשב"א ובדברי הרדב"ז הב"ן שואל דלפי מה שכתב דקניית הקרקע והמטלטלין באין כאחת למה הוצרך לחלק בין אם כתב לו מטלטלי אגמ"ק למקרקעי ואגבן מטלטלי דכשנאמר דקנין שניהם חל כאחד א"כ שניהם שוים ואיך שיהיה בנ"ד אף הרדב"ז יודה שהרי הקנין היה מקרקעי ואגבן מטלטלי ואין להקשות שהרי כתב מר"ן סי' רמ"ח סי"ג הנותן לחבירו כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי ולא שייר ליורשיו אלא ה' זהובים וכו' אם מתנת ש"מ היתה קנה וכו' אלמא דלדעת מר"ן אם כתב לו מטלטלי אגמ"ק קנה ואף שיש לומר דמר"ן ס"ל כדעת הרדב"ז ואמטו להכי הכא דנתן מטלטלי אגמ"ק קאמר דקנה מ"מ זה אינו מבואר בנ"י ועוד דהי"ל למורם להגיה דעת הרשב"א ולומר וי"א דלא קנה יקישטא קאי דלקול"מ דמ"ש אם מתנת ש"מ היתה קנה לא קאי אמי שנתן נכסיו מטלטלי אגמ"ק דהא לאו להכי איתשיל אלא קאי אשטרות והכי קאמר אם מתנת השטרות היתה מתנת ש"מ קנה דשטרות בכלל נכסי ואף דלא כתב ליה קנה לך אינהו וכו' וכמו שהוא מבואר בטור וז"ל שאלה לא"א הרא"ש ראובן נתן לדינה אשתו כל נכסיו במתנת בריא מטלטלי אגמ"ק ולא שייר ליורשיו אלא ה' זהובים והיו לו בביתו שטרי חובות וכו' ודאי שטרות בכלל נכסים הן מיהו ה"מ בש"מ שא"צ קנין וכו' הרי שדין זה ענין בפ"ע הוא ולא קאי אמי שנתן מטלטלי אגמ"ק דמאחר דבבריא איירי ובקנין כמ"ש סי' ס"ו סעיף ג' הא פשיטא דקנה ומעתה נראה לקוצ"ד דלא קשה מה שהקשה הרב שפתי כהן וז"ל דברי המחבר תמוהין דכיון דשייר ליורשיו ה' זהובים לא הוי מתנת ש"מ וכו' דליתא דמר"ן כתב מעשה שהיה דבבריא איירי וכמו שהוא מבואר בטור ומ"ש אם מתנת ש"מ היתה קנה ה"ק אם מתנת השטרות היתה בתורת מתנת ש"מ קנה דשטרות בכלל נכסי אינן וק"ל ואין זה ענין לתשובת הרשב"א שהביא מר"ן ב"י סי' רמ"ח וז"ל שאלת ראובן נתן לשמעון כל מה שיש לו וז"ל השטר נתן לו ארבע אמות קרקע ואגבן כל מטלטלי שיש לו בכל העולם בין זהב וכסף וכו' תשובה לא קנה קרקעות ולא עבדים וכו' יע"ש הרי דלא הוציא אלא קרקעות ועבדים וס"ת אבל מטלטלי קנה וכמ"ש הרב ע"ש וז"ל קנה הכל חוץ וכו' והרי הרשב"א מר הוא דאמר דבאגב לא אקנו המטלטלין וכמ"ש לעיל דפשוט ליישב דהתם איירי בבריא והכא בש"מ כ"ז אם נניח הנחה סוברת דדין מתנה זו כמתנת ש"מ אבל האמת יורה דרכו דדין מתנת בריא יש לה כמ"ש בשטר הצוואה שיזכו האחים זכות גמור מהיום ולשעה א' קודם מותה וקי"ל צוואת ש"מ שכתוב בה מהיום הרי היא כמתנת בריא וצריכה קנין וכמ"ש מר"ן סי' נ"ר ס"ט וז"ל וכן אם כתב כל נכסיו ומפרש שנותן הכל מעכשו ומקנה לו מחיים הרי היא כשאר מתנת בריא שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל וכ' מור"ם וז"ל וי"א דה"ה מתנת ש"מ שכתוב בה מהיום הוי כמתנת בריא וצריכה קנין ולכן וכו' ואם לא היה בה קנין המת' בטלה עכ"ל וכ' הסמ"ע דהפ"י המחבר איירי כששמענו מפי הש"מ ובא מור"ם להוסיף דאף לא שמענו כן מפיו אלא שנמצא כתוב כן בהצוואה הבאה לפנינו ולא אמרי' דט"ס הוא וכו' וא"כ מתנה זו מאחר שכתוב בה מהיום ואין בה קנין ולא הגיעה ליד המקבלים בחייה לא שרירא ולא קיימא ואף שכ' בסמ"ע עמ"ש מור"ם ולא אמרינן בזה שט"ס וכו' כ"כ לאפוקי ממ"ש ב"י בתשובתו והביאו ד"מ וז"ל ואם כתוב בהצוואה דנותן לו במת' בריא יש לו דין מתנת בריא והוא פשוט לדעתי, ולא כתבתי כן רק שראיתי תשו' הרב בעל ב"י שכתב שקנה בה בכה"ג משום דתלינן בט"ס ואני השבתי לו בזה ובאו דברי שנינו לפני מוהר"מ מפדאווא ז"ל והסכים לדברי דלא קנה וא"כ ה"נ דלא שמענו כן מפי המצוה יש לתלות בט"ס כדעת מר"ן הב"י בתשובתו מ"מ כתב הרב פרי האדמה ח"ב הלכות זכיה דף ס' וז"ל הנה מור"ם ז"ל האריך הרחיב להשיב בתשובה סי' מ"ח ומהר"ם מפדאווה הסכים עמו ועיין מ"ש כנה"ג וכו' אפי' בדבר שמתבטל השטר לגמרי אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ולא אמרינן ט"ס ועיין כל מה שכתב מור"ם ז"ל אפי' לעניין צדקה לעניי א"י וכו' והרבה להשיב על סברת מר"ן ז"ל בקושיות חזקות וברורות וא"כ מי יקיל על ראשו להוציא מיד היורשים וכו' ועיין תשובת הריטב"א הביאה מר"ן ב"י סי' ר"נ וז"ל מתוך הצוואה הזאת אני דן וכו' ועיין תשובת הרשד"ם סי' שי"ו שכתב דתשובה זו קיים כל דברינו דכל שכתוב מעכשיו הוי מתנת בריא ואי ליכא קניין לא מהני וכתב בס' בני שמואל וכו' דמתנה מעכשיו לא תתקיים אלא בקנין והכי נקטינן עפ"י הסכמת רובא דרובא דרבוותא וא"כ אין להוציא מיד היורשים נגד כל חכמי ישראל במקום שמצאנו למרן ז"ל עצמו הפך אותה תשובה כנראה מתשובת הריטב"א שהביא בב"י וכו' יעוש"ב הרי מבואר דלית מאן דחש לסברת מר"ן ז"ל בזה כ"ש לפי מ"ש הוא עצמו בב"י משם הריטב"א גם מצאנו לרבותינו הראשונים נ"ן שדנו כזה בפשיטות ולא חשו לזה וז"ל שאלה בתו של ראובן היתה נשואה לשמעון וכשהיתה נוטה למות נתנה לו לראובן אביה סך מה יובן שסלקה יורשיה בסך מאה אוקיות והשאר העולה לה כפי התקנה נתנה אותו לאביה יורינו רבינו מה דינה. תשובה מתנה זו בטילה מכמה טעמי חדא שהמתנה היא מתנת ש"מ ומצינו כתוב בשטר המתנה שהיא מקנה לאביה המתנה הנז' מהיום ולאחר מיתה וכפי הדין מתנה שכתוב בה מהיום הרי היא כמתנת בריא ומתנת בריא צריכה קנין והמתנה הנז' היא כתובה בלא קנין ועוד וכו' וחתומים הרבנים כמוהר"ר חיים טולידאנו וכמוהר"ר דניאל טולידאנו וכתבו רבני פאס דין אמת דנו החכמים ונדרשנו לחתום ולהסכים עמהם ולראיה ח"פ וחתומים הרבנים כמוהר"ר סעדיה אבן דאנאן וכמוהר"ר יהודה עוזיאל זלה"ה. הרי דהרבנים הנז' סמכו על מה שכתוב בשטר כמ"ש ומצינו כתוב בשטר הצואה וכו' ולא תלו הדבר בט"ס ודכוותה בנ"ד, ואף שכתב בס' בעי חיי סי' קפ"ח דאם ידעינן בבירור שהיה ש"מ אפי' שיכתוב בה לשנות המורים שהיה בריא מילי דכדי נינהו ולא אמרו דדין מתנת בריא יש לה אלא כשהן חלוקים אם היה בריא או ש"מ ואם כן יאמר האומר בנד"ז דליכא ספיקא ואיכא בירור ע"י עדים שהיתה חולה אף שכתבו לשון מהיום המורה על מתנת בריא מילי דכדי נינהו ליתא, דכבר המאור הגדול רב אדא ז"ל הביא דברי הרב החביב ז"ל משם ס' בני חיי וכתב וז"ל פי' דבריו דאע"ג דבאומר מהיום המתנה בטילה אפי' יודעים שהיה ש"מ הכא שאומר בגוף בריא המתנה קיימת דבשלמא התם אע"ג דידעינן שהיה ש"מ מ"מ עביד איניש שיתן כדין מתנת בריא בין כשהוא ש"מ בין כשהוא בריא ולכך אפי' ידעינן שהיה ש"מ מאי הוי הרי אינו רוצה ליתן אלא כדין מתנת בריא משא"כ כשאומר שהיה בגוף בריא ואנו יודעין שהיה ש"מ ע"כ דמילי דכדי נינהו ואינה ענין כלל לאומר מהיום שזה גילה דעתו שהוא נותן כדין מתנת בריא וכו' יע"ש וכ"ש לסברת הרב מהר"י ן' מלכא ז"ל שכתב שדברי ס' בני חיי בטילים פשיטא דליכא תברא מינה לנ"ד אלא שרב אדא השיג ישיג להרב מהריב"ם והציל יציל לס' בני חיי וכתב ואני אומר שאם ביטל לא מהני עד שיבדוק ופירשם לדברי הרב החביב כמ"ש לעיל יעויין בס' באר מיים חיים דף ל"ב ע"ד ועיין להרב מהר"י אדרבי ז"ל סי' ר"ס שבטל שטר צוואה כנד"ז ממ"ש וכתב בסוף דבריו וז"ל באופן דכל אפין שוין בין דחשיבא מתנה זו מתנת בריא בין דחשיבא מתנת ש"מ לית בה מששא, אי חשיבא מת"ב לית בה מששא משום דלית בה קנין וכדכתיבנא, ואי חשיבא מתנת ש"מ לית בה מששא משום דהקנה מטלטלין אלו אג"ק עיין עליו באורך.

ואחד המיוחד מעידי הצואה רצה ללמד זכות על מעשה ידיו ההוא אמר כי האשה הזאת ביום צוותה לא אמרה מילת מהיום אלא נתנה היא ואמר הוא לחושבו שזה ליפוי כח ומי ישמע אליו לדבר הזה שהרי כתב מהרש"ך בתשובה סי' צ' וז"ל ועוד כתב לקיים הצוואה וז"ל וגם. נראה בנ"ד שכתבו החכמים המעולים שחקרו ודרשו את העדים אם אמרה מילת מעכשיו ואמרו שהיא לא אמרה מילת מעכשו אלא שהם ליפוי כח כתבו כן מה אעשה וכו' רק לבטל מ"ש שיכולים העדים לחזור ולומר שלא כתבו מילת מעכשיו אלא לשופרא דשטרי ורצה לדמותיה לההיא דנאמנות [טור סי' ע"א] ועתה יאמר נא ישראל מה מקום נד"ז לההיא דנאמנות דבשלמא בההיא דנאמנות כיון שהוא דבר שאפשר לומר שנכתב לשופרא דשטרי כמו שרגילים הסופרים לכתוב בכל השטרות דין הוא שנאמין לדברי הלוה הטוען כך ואעפ"י שיהיה כתוב בשטר וקנינא מיניה על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל אפ"ה אין סומכין הנאמנות דאיכא למימר אשאר מילי דשטר חתימי והנאמנות העדים כתבוהו מעצמם כיון שרגילים לכותבו לשופרא דשטרי ונכון הדבר לומר כך וכו' אמנם בנ"ד דליכא טעמא לומר שנכתב לשון מעכשיו לשופרא דשטרי דאדרבא הוא גריעותא דשטרא שכבר הוסכם מפי סופרים ומפי ספרים דכל שכתוב בו לשון מעכשיו היא מתנת בריא וכיון דלא קנו מיד הנותן לא קנה המקבל וא"כ לשון מעכשיו גבי מתנת ש"מ היא גריעותא דשטרא ועוד דהכא באנו להוציא מיד היורשים שהם מוחזקים בנכסים בכל מקום שהם דנכסים בחזקת יורשים קיימי וא"כ אינם נאמנים העדים בעדותם זאת עכ"ל מהרש"ך וכ"כ הרשב"ש סי' שכ"ז וכתב דאפילו יבואו מאה ויכחישום הוה ליה מאה כתרי ותרי כמאה ואוקי ממונא בחזקת היורשים עיין עליו וא"כ הנ"מ בנדון דידן אין העדים נאמנים בחזרתם.

עוד יש להוכיח שדין מתנה זו כמתנת בריא וצריכא קנין מלשון השטר שכתוב בו ואגבה זיכתה להם כל הטלטל הנמצא לה וכו' שיזכו האחים כל אחד כדינו וכמשפטו כפה"ה באו"ה דממ"ש כל אחד כדינו וכמשפטו משמע דהקנאת קרקע כדינו וטלטל כדינו ושטרות כדינם כמ"ש סי' רמ"א וסי' ק"ץ והלאה ומה צורך לכל זה הרי דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי וכמ"ש הסמ"ע ריש סי' ר"ן ס"ק ג' אלא ודאי דלא כוונה להקנות אלא כדין הבריא וכמ"ש סמ"ע סי' ר"ן ס"ק נ' וז"ל טעם הדבר שחז"ל תקינו דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי וזה שלא רצה ליתן כי אם בקנין סודר או בשטר או באחד משאר דרכי הקנאות הבריא גילה בדעתו שאינו סומך במתנה אתקנת חז"ל אלא שיהיה כשאר קניינים משום הכי לא מקני וכו' וא"כ מאחר שצוותה להקנות כל אחד כדינו וכמשפטו ולא נעשה שום קניין לא קנו. עוד סמכו עידי הצוואה על מה שנתנה להם האשה רשות לכתוב ולחזור ולכתוב שטר צוואה עד שיצא מקוים כראוי כפי הדין ונשענו על כך לגרוע מהשטר צוואה כל דבר המבטלו ולהוסיף בו דברים המקיימים אותו אפי' עד מאה פעמים, והאמת שאין זו סמיכה שאף שנתנה להם רשות לכתוב ולחזור ולכתוב מ"מ נתבטלה אותה הרשות במיתתה וכמ"ש הראב"ד הביאו מר"ן ב"י סי' נ"ר שהעדים שלוחים הם וכיון שהשולח מת מעשה השליחות בטל וכן כתב רש"י בגטין דף ט' וז"ל אין שטר לאחר מיתה דהא פקעא ליה רשותיה דנותן ולא עוד אלא כד דייקינן פורתא רשות זו שחשבו ליפוי כח היא העוקרת מתנה זו וכל דבריה כרעו ונפלו שהרי כתב הרשב"א וז"ל שאלת ש"מ שצוה שיושמו הדברים בצואתו ע"י פ' ופ' שיועיל בלשון עברי ולאטי'ן מהו שישימו אותם פ' ופ' בצוואתו אחר פטירתו מי אמרינן אותם פ' ופ' שלוחי הש"מ ואין שליחות לאחר מיתה או נאמר זה אינו אלא כמוסר דעתו להם והם יעשו כל זמן שירצו ואפי' לאחר מיתה, והשיב דברים ברורים הם דלאחר מיתה אין יכולים להוסיף ולא לגרוע עמ"ש ואפי' עודינו חי אא"כ עמד הוא על אותו לשון וצוה כן אלא שיכולים לכתוב בשטר ולחתום ואפי' מאה ואפי' לאחר מיתה ובלבד שיאמר בפי' א"פ כתבו וחתמו והבו ליה הא לאו הכי חוששין שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וכ"ש זה שצוה שיושמו הדברים בשטר בלשון שיועיל אלמא כוונתו היתה על השטר ונ"ל שאלו דברים פשוטים הם לפני כל יודעי דת ודין עכ"ל, עיין סי' תש"ד באורך הביאה ב"י סי' ר"ן בקצור קצת ותשובה זו שמעת מינה תרתי שמעת מינה דלאחר מיתה אין יכולים לגרוע ולהוסיף ולא כמו שעשו עידי הצוואה שהוסיפו כאשר עם לבבם כאלו הם הנותנים ושמעת מינה דכל שצווה שיושמו הדברים בצוואתו בלשון שיועיל כוונתו להקנות בשטר ואין שטר לאחר מיתה וא"כ מאחר שצוותה לכתוב ולחזור ולכתוב צוואה אחר צוואה עד שיכתבו אופן המועיל אלמא כוונתה על השטר וא"ש לאח"מ וכ"כ הרשב"ש סי' מ"ג וז"ל אין בדבריו כלום לפי שיש הפריש בין מייפה כוחו או כתב לו בכל יפוי כח שמה שנזכר בג' ליפות את כחו הוא שהמתנה עומדת היא בלא קנין והוא אומר קנו לו מוסיף על מתנה זו וכו' אבל מה שאמר קנו ממני בכל ייפוי כח או כתבו בכל יפוי כח לא גמר להקנות אלא באותו קנין או באותה כתיבה אלא שרוצה שיהיה כוחו יפה וכיון שלא גמר להקנות אלא באותו קנין או באותה כתיבה אין בדבריו כלום שאין קנין ולא שטר לאחר מיתה וכן כתב הרשב"א בתשובה עכ"ל גם מוהריק"ו שורש צ"ד ענף ז' כתב שכל שצוותה לכתוב כדי לקיים דבריה כוונתה להקנות בשטר ואי"ש לא"מ וז"ל הנה דקדקתי בלשון הצוואה וכתוב בה וז"ל וכדי לקיים אמריה הנ"ל צוותני מרת חנה הנ"ל לחתום שמי, הרי לך בהדיא שלקיים הצוואה צוותה לו לחתום שמו וא"כ איכא למימר שמא לא גמרה להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וא"כ בנ"ד שכתוב בשטר הצוואה הרשית אותנו לכתוב צוואה אחר צוואה עד שנכתוב אופן המועיל בכל מיני יפוי כח לאשר ולקיים ולחזק מתנה זו ביד אחיה הרי שעיקר הכתיבה לא לראיה אלא לאשר ולקיים המתנה ביד אחיה ודמייא לנדון מהרי"ק אשר כתבתי קצרן של דברים דלפי קוצר דעתי ומיעוט השגתי מתנה זו בטילה ומבוטלת אם יסכימו יושבי כסאות למשפט שמורי"ם לכל בני ישראל ולראיה ח"פ ר"ח מרחשון ש"ש לא יירש"ך זה כי א"ם אשר יצא ממעיך לפ"ק וקיים, כה דברי הצעיר קטן שאין בו דעת להשאל יתר הבז

עמרם אלבאז יש"ץ ס"ט בכמוהר"ר יהודה זלה"ה עדינו העצני מנה בן מנה חכם עדיף ישר חיליה כי"ר.

דבר זה סובל אריכות וישוב הדעת ומה לנו לעלות במקום שאין היד שולטת בו מחסרון הדעת וחסרון הספרים ונהי בעינינו כחגבים לא הגענו לפרק נגמר הדין אך מפני כבוד תורתו אני אמרתי בחפזי אגרא דפרקא ריהטא, ואען ואומר דהעיקר אצלינו הוא שאמרינן דקניית הקר' והטלטל באים כא' וכמו שיראה כת"ר בדברי הסמ"ע בסי' ר"ן ס"ק נ"ד שהקשה על סברת הרשב"א בפשיטות דלמה לא נא' שקניית קו"ט באים כא' בשעת גמר נשמה ומפיק לה מקרא דויתן להם אביהם יע"ש הרי שסברא זו היא אצלו עיקר ותמה על הרשב"א דפליג ע"ז יען דזה היא סברת רוב הפוסקים אלא דהרשב"א הוא דפליג ע"ז והצריך לעשות יפוי כח וכן היא סברת מר"ן בסי' רמ"ח סי"ב באו' הנותן לחבירו ה' זהובים וכו' אם מתנת ש"מ וכו' דסתם דבריו ולא הביא לשון הטור דכתב בבריא משמע דלא שני ליה דאפי' בשכ"מ אם כתב אגב קני וכן הבין הרב ש"ך והרב מס"ה בדברי מרן דקאי אשכ"מ ואדרבא עשה פירוש זה עיקר והקשה ע"ז דכיון ששייר הוי ליה מתנת בריא יע"ש וכן סיים ועיין בסי' ר"ן סי"ב דכוונתו לו ששם מור"ם חלק יען שהרב הש"ך לאו קטיל קני באגמא הוא ולשון הטור היה סגור בפיו ע"פ, ואפ"ה סבר דמדסתם מר"ן ס"ל דקאי אשכ"מ והקשה עליו והוצרך ליישב הרי דסב' מר"ן אם כתב אגב קנה דאמרינן קניין ב' חל כא' וכן היא ג"ך סברת הרדב"ז והיינו טעמא דמר"ן אף שס' הרשב"א ראה ויספרה פעמים שלש בב"י לא העלה אותה על שלחנו הטהור והניחה בבי"ת ולא העלה אותה על השלחן לפי דלא ס"ל הכי, וטעמו של מור"ם דלא הביא סברת הרשב"א סמוך לההיא דהנותן לחבירו וי"א ויש חולקין כמנהגו לפי שמר"ן לא הזכיר בפי' הש"מ אלא סתם דבריו ואדרבא עיקרן של דברים נאמרו בבריא כמ"ש הטור לכן לא סמך לומר דהרשב"א חולק דהרי לא נתבאר בדברי מר"ן בפי' דקאי אשכ"מ כדי שי"א וי"א חולקין נמצא שהש"ך והסמ"ע והרדב"ז ס"ל דחל קנין ב' כאחד וא"ץ יפוי כח. והנה השואל ששאל להרדב"ז היה ס"ל כהרשב"א ושאל איך יקנה וכו' וחשש שמא י"א האומר דכוונתו לו' תקנה באגב או כדרך מתנה כתשובת הרדב"ז לכן אמר בשאלתו שאין לנו להוסיף על דברי הש"מ לו' תקנה בזה או בזה, והשיב הרדב"ז אין כאן תוספת דמאחר דלאלומה נתכוון הוי כאלו פי' תקנה בזה או בזה, וכתב כן לדעת השואל ואח"ך הביא סברתו ואמר דאני סובר דקנין ב' חל כא' וזה עיקר סברתו ומה שחזר ואמר דבשלמא דאמר קנה קו"ט וכו' הכוונה בזה הוא לפי דעת השואל וכאילו לדידי א"צ לכל זה כלל אבל לס' דאתי מצריך להוסיף בשלמא קו"ט יש להסתפק ולו' דבעי הוספה מכח המשמעות אבל לגבי קו"ט אודו לי מהת שא"ץ הוספה דשפיר משמע קני מט' וגם תקנה אותם אגב, זה היא כוונת הרדב"ז ובזה נסתלקה תמיהת כת"ר על הרדב"ז למה הוצרך לחלק יע"ש. עלה בידינו דלדידן אמרינן קנין ב' חל כא' וקני באגב וס' הרשב"א היא סברא יחידית הפך דעת מרן ובר מן דין אני או' אחר שבנ"ד כתב באו"ה כנראה מלשון הצואה אפי' כתב אגב קני אף לסברת הרשב"א וכההיא דסעיף י"ז בהגה דאם כתב ששטר זה יהיה באו"ה הוה ליה כיפוי כח וכתב הסמ"ע וז"ל דהו"ל כאלו כתב לו שקנין זה הוא נוסף וא"ך ה"ה בנ"ד אחר שכתב באו"ה הוי ליה כאלו כתב לו שאגב זה הוא נוסף ודברי השכ"מ ככתובים וכמסורים דמו וקנה ואף שכתבו קרקע כדינו וכוליה אחר שכתב באו"ה הו"ל כאלו כתב שדבר זה הוא נוסף:

שוב הוסיף ידו כת"ר לבטל המת' מכח שכתוב בה מהיום ועם היות דמר"ן בתשו' כתב דזה ט"ס כת"ר טרח ואסף וקבץ דברי הפוסקים שחלקו על מר"ן ואני שמעתי ולא אבין שהרי קבלנו עלינו דברי מר"ן כנגד אלף פוסקים ואם הרב פרי האדמה פסק להפך מי ישמע לו לדבר הזה והרי הוא כהרב ש"ך ופר"ח שחולקים על מר"ן ולא נקטינן כוותיהו ומה שהביא ראיה מפס"ד של מכנאם גם בזה אני או' שהרבנים בזמנם לא נתפשט הסמ"ע ולא התשובות ואם היו רואים דבריו היו חוזרים וכה"ג כתב הרב יעב"ץ כמה פעמים בפסקיו יע"ש כל שכן דבנ"ד לבי ולבך ידעי והדבר מוכח כשמש וכירח דט"ס הוא יען אנו מכירים בדבר שלא נתנה האשה מתנת בריא כלל שהיתה בדעתה אם עמדה תחזור על שלה ולא נתנה כ"א מתנת שכ"מ שיכולה לחזור בה אלא שהסופרים מחסרון ידיעה טעו וסברו שיכתבו מהיום הוא לשון מתנה גמורה דמועיל ובכה"ג אף החולקים על מרן יודו:

ואף שהב"י הביא סברת הריטב"א שהיא נגד סברתו מ"מ אין משם הוכחה שחזר בו מפסק הלכה שפסק למעשה וזה דרכו כמה פעמים לקבץ הנדחים דלא סבירא ליה כוותיהו כ"ש שהרואה י"א דרב המרחק ביניהם ואף הרב ב"י יודה לס' הריטב"א דשאני נדון הריטב"א שהעדים העידו על עצמם שקנו מידו בקנין גמור מעכשיו נמצא שהעידו על הדבר שנעשה ולא שייך בזה לו' ט"ס והכי נמי בנ"ד אם היו כותבים העדים אמרה לנו פ' וז"ל הריני מצוה וכו' מהיום וכו' לא היינו יכולים לו' דט"ס היא אחר שהם מעדים שכך אמרה להם אבל עתה שלא כתבו העדים א"ל פ' אלא הם מספרים המעשה שכ' ציותה לתת לפ' כו"ך כנ"ב עם היות שכתבו מהיום אנו אומ' תי' מהיום היא תוס' שהוסיפו העדים מעצמם לפי שראו אותה נתנה המתנה בנפש חפיצה הוסיפו הם לשון שהיה נראה להם אותה שעה שהוא יפוי כח והוא ט"ס ממש שטעו הסופרים ולא בעל דבר. ואיפשר שגם בנדון חכמי מכנאס יע"א היה כתוב א"ל פלוני וז"ל ולהכי לא תלי בט"ס זהו מה שהיה נראה לכאורה:

אך כפי האמת כ"ז לא יספיק להוציא מיד היורש דאורייתא יען שהראשונים ע"ה לא עמדו על זה אם קבלנו דברי הרב"י גם בתשובות או דוקא מ"ש בב"י וזכורני שהרב יעב"ץ פסק בפשיטות שלא קבלו עליהם כ"א מ"ש בב"י ולא מ"ש בבדק הבית יע"ש וא"ך היורש יוכל לומר קים לי כהנך רבוותא שחולקים ועם היות שכתבנו שבנ"ד הסברה נותנת שהוא ט"ס מ"מ לא אזלינן בתר אומדנות כ"א להחזיק ליורש ולא להוציא כמבו' בס"ס רפ"א כדברי הסמ"ע ואך המתנה בטילה ויזכה היורש זהו מה שנראה להשיב בקצרה לנחיצת השואל וצור יש' יצלינו משגיאות וקיים.

נאם רפאל אהרן מונסונייגו סי"ט

המתנה הנז' לא שרירא ולא קיימת מכמה טעמי הן מטעם שכתב החכם הפוסק נר"ו הן מטעם שכתב החכם הנשאל על המתנה הנז' והרבה בראיות ברורות ונכוחות למבין שהמתנה הנז' בטילה ואין לה קיום והעמדה מהטעמים שכתב בראיות ברורות מכמה רבנים ע"ה אשר מימיהם אנו שותים ומי הוא זה שיכול להכניס ראשו ביניהם אשר קוטנם עבה ממותנינו והאמת יורה דרכו וכל טצדיקי דמצינן למיעבד להחזיק ליורש עבדינן שהוא יורש דאוריי' ולפועלא טבא אמרינן יישר חיליה לאורייתא ומעתה ילך היורש ויחזיק במתנה שנתנה האשה הנז' לאחיה הנז' כאדם המחזיק בשלו ואין דובר אליו דבר ולראיה ח"פ לנחיצת השואל ביום ה' כ"ט לשבט ש"ש זאת ית"ן ל"ך כלבב"ך לפ"ק וקיים.

שמואל אברהם ן' זמרה ס"ט

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה