אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן פ

סימן עט

הן היום שעמדתי על דברי ב' הכתות ראיתי אחרי רואה שהדין עם הרד"א לסלק הלוקח מדינא דבר מצרא והשהיה בזה אינה פוסלת ומבטלת המצרנות שהרי התנצלות גמו' יש לשהייתו מחמת שלא נתגלית לו שומא האמתית עד היום ומה שכבר חתמנו לזכות הלוקח אינו אלא מחמת שסמכו על עדות החכם הפוסק נר"ו שאחר שדחה התנצלות זה לפי דעתו ודן את הדין דלא מצי המצרן הנז' לסלוקי ללוקח כתב וז"ל ובנד"ז א"צ לזה שכבר ידע השומא של מאה מזה כמה ימים וערער ואח"ך שתק כמה חדשים ואדרבא בא לפני ולפני כמה בני אדם והתרה בלוקח שיזמין לו דמי המקח לגוי עכ"ל והשתא שנתברר שהחכם הפוסק קרוב הוא להמצרן קורבא הפוסלת מדינא סמי מכאן כל מאי דאתי מכח עדותו שעליה סמכנו ונשאר עיקר דינו שדן הוא שדחה התנצלות המצרן משום דהו"ל לבא לב"ד מתחילה לחקור על שומת המכר ולהשביע הלוקח ואין זו טענה של כלום שהרי נודע שבשטר כתוב או"ו ש"ם ומה נשאר לו לחקור יותר ממה שכתוב בשטר שקבל כו"ך וקי"ל בסי' קע"ה ס"ט ואם היו עדים שנתן ק"ק והוא יודע בודאי שלא לקחו ממנו אלא במנה וכו' משביעו וכו' משמע דדוקא בטוען ברי אבל בטענת שמא אין כאן אלא חרם ומה בכך אם לא הטיל עליו חרם אותו יום והמתין עד ימצא רגלים לדבר להשביעו או ימצא גלוי לערמתו וכבר כתבתי באורך ביד הלוקח על דינו של הח' הפוסק ודחיתי באמת הבנין כל ראיותיו שכתב בפסקו השני א' שדימה דין מוכר כדי לעלות לא"י לדין מוכר למנת המלך שאין כן דעת הפוסקים שכתבו בהדיא דאית ביה דדב"מ אלא שכתבו דהוי כמוכר על תנאי דאין המצרן מסלקו עד שיוחלט המכר והיינו אחר שיגיעו למחוז חפצם ויתיישבו שם ולא נשאר מונע אז יבא בן המצר ויסלק ללוקח עיין בהרב גנת וורדים חלק ח"מ כלל ו' סי' ח' וכפסק מר"ן קע"ה ס"ד גבי תנאי יע"ש ובסי' ר"ז ס"ג חשיב למוכר כדי לעלות לא"י כמוכר על תנאי יע"ש ואדרבא מכאן יש התנצלות אחרת למצרן על שתיקתו עידן ועידנין עד יתקיים המקח ביד הלוקח אפי' אם היה במציאות שידע אמתות מי המקח מזמן המכר ולדעת הח' הפוסק שדימהו למוכר למנת המלך הי"ל לתת אל לבו שלא נאמרו הדברים אלא במצרן ולא בשותף דעדיף ממצרן וכמ"ש מהר"ם בתשובותיו במיימוני דשייכי לס' קנין סי' ל"ה הביא דבריו מר"ן בב"י סי' קע"ה בס' י"ט בשם תשו' מהרי"ל בלי שום חולק יע"ש ועיין מהרי"ט ח' חו"מ סי' ס"ט מה שכתב על מהראנ"ח שדקדק מתשו' הריב"ש שחולק בדבר פי' דברי הריב"ש באופן שאינו חולק ומטעם זה נדחו גם הב' ראיות שהביא החכם הפוסק לבטל המצרנות מההיא דס' מ"ב המוכר שדה רע וממה שלמד הש"ך לדין א' שעקר דירתו וכו' וכן מה שלמד מהג"ה דס' מ"ט אם הלוקח לית ליה ארעא וכו' דאין הדברים אמורים אלא במצרן ולא בשותף דעדיף ממצרן וכמו שכלל מהר"ם דבכל הני דאמרינן לית בהו דדב"מ מצרן דוקא ולא שותף יע"ש, וכמו שהארכנו במה שכתבנו ביד הלוקח ולענין קבלת החכם הפוסק לדון אעפ"י שהוא קרוב מן הדין בעי קבלה בקנין ואז לא היה יכול הקרוב לחזור בו אפילו קודם גמר דין כדאיתא בסי' כ"ב ס"א ובלא קנין לאחר גמר דין להכרעת הש"ך לא מהני רק כשקבלו בב"ד אבל חוץ לב"ד אינה קבלה ומצי הדר ביה, ומ"ש הט"ז בסי' ג' בהבאים לדון בפני יחיד סתם הוה כקבלוהו עליהם בפירוש י"ל דהתם גבי יחיד מדאורייתא בחד סגי ומד"ס הוא דבעינן ג' משא"כ בקרוב דמדאורייתא אין דינו דין דכמו דדרשינן לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים כך דרשינן לא יומתו בדין בנים נימא דבעינן קבלה בפירוש ולסברת הש"ך ליבעי קבלה בב"ד והעיקר מה שחזרו ודנו לפני החה"ש הדו"מ כמוהר"ר ברוך טולידאנו נר"ו שאין לו צד קורבה וכ"ש דמה שעמדו שנית לדין בטלו העמדה ראשונה.

ומעתה גם העדויות שביד הלוקח עדות כהה"ר משה די פאס והר' דוד ן' חיון שהעידו על הפשרה שעשו לפני הח' הפו' שאם יזמין לו דמי מקנת מחצית גוף הקרקע לט"ו יום מחל המצרנות ואם לא הזמין יזכה דוד בג' חלקים של הגוף מלבד שאין קיום לאותה פשרה שלא קנו מיד המצרן וקי"ל פשרה צריכה קנין אלא אם נעשה הדבר הזה בקשר של קיימא בקושח"ך אינו כלום שהרי פירשו דבריהם שאחר שנדונו המצרן והלוקח לפני הח' הפוסק ואמר למצרן אין הדין עמך מתוך כך נתפשרו כאמור דלו יהיה כדבריהם שהיתה פשרה הו"ל פשרה בטעות שלא נתפשר אלא מחמת שאמר לו הח' הפו' אין הדין עמך וכמ"ש מר"ן בסי' כ"ה ס"ה וכתב הבאה"ט שם ס"ק ג' משם מהר"ם אלשיך סי' י"ד ותשובות רמ"א סי' ע"ד דמי שעשה פשרה בשביל שאמר לו א' מן החכמים שאין הדין עמו הוי פשרה בטעות יע"ש ובלאו הכי הרי יש ב' עדים המכחישים אותם שהעידו שלא היתה שום פשרה כלל אלא שהח' הפו' דן את הדין וחייב להרד"א וא"ל א"כ יתן לי דמי המחצית בגוף שקניתי מהגוי וחלו פניו העומדים שם לתת לו, זמן ט"ו יום ולא היתה שום פשרה כלל ויש לנו לומר כיון שהעדים שביד הלוקח באו להוציא המצרן ממצרנותו באמרם שנתפשר או מחל מצרנותו נוקי הקרקע בחזקת המצרן שהוא ודאי וכל תרי ותרי בפשרה או מחי' הו"ל הפשרה והמחילה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ואע"ג שכ' מר"ן בס' מ"ה אפי' היה בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה יע"ש הרי הש"ך ס"ק מ"ב פירש דדוקא כדמפרש ואזיל שטוען שמא אריס אתה שזכות המצרן בעצמו הוא בספק אם הוא שלו משא"כ בטוען שמא מפני המס מכר לי שהמצרן הוא ודאי רק שבא עליו מצד אחר יע"ש ה"נ דכוותה שזכות המצרן הוא ודאי והפשרה ספק משום דאיכא תרי ותרי ואין ספק מוציא מידי ודאי ולא כדברי הח' הפו' שהפריז על המדה וכתב בנד"ז ספק אם נרתע מפני הסך או מפני שלא היה חפץ בה ואוקמה בחזקת הלוקח דלדידיה בטל מצרנות מעיקרא שבכל מצרנות נטיל כמה ספיקות אפי' על מה שבלבו ולא חש לומר דברים שבלב אינם דברים. גם ראיתי מ"ש הח' הפו' להסביר אופן הפשרה הנ"ל שהמצרן מחל מצרנותו והלוקח מחל לו זכות י"ב חדש של התקנה שיש לבעל החזקה עם הקונה מן הגוי ולא כן אנכי עמדי דלא תקנו מתקני התקנה זמן י"ב חדש רק להזר הקרב להסיג גבול בעל החזקה ולקנות הגוף מהגוי יפוי כח לבעל החזקה לגאול תוך יב"ח אבל בנ"ד ששניהם שותפים בהחזקה הוי דבר שאינו מפורש בתקנה ונעמידנו על ד"ת דקי"ל שאם קדם א' מהשותפים וקנה קנה לעצמו ומה גם שהקונה מן הגוי לית ביה משום דדב"מ ונראה דה"ה שותף דמידי הוא טעמא משום דא"ל ארי אברחת ממצרך בשותף נמי לימא אריה אברחת מחלקך וכששניהם עומדים כנ"ד שהתרה הנגיד בשניהם חייבים לפרוע אותיום ומי שלא פרע אותיום יש לחבירו להתרות בו שאם לא יתן לפרוע לגוי יפרע הוא הכל ויטול הכל לעצמו.

קנצי למלין שהמצרן מסלק הלוקח אפי' שהה כמה שנים מחמת ההתנצלות שלא נודע לו השומא האמתית עד היום ואפי' אם יתברר שנודע לו מקודם עוד יש לו התנצלות אחרת עד שיתחזק המקח ביד הלוקח ולפי ק"ע שיש ביד המצרן שעדיין המוכר תובע לבטל המכר מחמת שב"ד חלוקים בדבר אם חוזר אם אינו חוזר ואעפ"י שנתפשר אם ימצא עוזרים יכול לטעון לא נתפשרתי אלא מחמת שנתחייבתי עפ"י הרוב באופן שכל עוד שעדיין לא נתקיים המקח ביד הלוקח אין שהיית המצרן פוסלת ואם ירצה לסלקו היום רשאי ואוכל פירות משעה שהתרה בהלוקח שמעות המקח מונחים ולא ירצה הלוקח לקבלם החו"פ צפרו בר"ח אדר שנת לדוד באמונת"ך לפ"ק וקים.

ע"ה שאול ישועה אביטבול סל"ט בכמוהר"ר יצחק זלה"ה

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה