אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן עט
טופס פס"ד שהוצרכו בעליו להעתיקו לשולחו למדינה אחרת לדון עליו וז"ן, הן היום עמדו יורשי אברהם בוחזיזא וערערו על המחזיקים בחזקת הבית וחזקת החנות הנז' גם המחזיקים עמדו וקנו גוף הבית וגוף החנות מאת הגוים בדמים מועטים אך לא המציאו שטר הקניה בעש"ג רק כי כן טוענים ותחלה יש לפסוק דין החזקות ואח"ך דין הגופות. בדין החזקות נראה שלא היה מן הראוי להוריד לממשכן הנז' בחזקות הנז' יען כי לא היה לו כ"א שטר משכונה על הבית וכשעמדו הממשכנים ומכרו הבית לגוים לא נתחייבו מדין מזיק שעבודו של חבירו ונחזי אנן אם היה הממשכן בחיים מה היה מתחייב למלוה שהרי ידוע שהחזקה נשארת בידו של המלוה ולפעמים נוטל יותר מחצי שכירות אף שהיא נחשבת ברביע ולכן נראה ששמין לפי העת והזמן כמה יתן אדם למשכן חזקת בית זה לפי ערך השכירות ולפי מהות הגוי וקושיו ורבותו ואותו הסך מהמש' ישאר מש' על החזקה והשאר יפרענו בדמים ולא יתחייב לפרוע מפאת השטר מש' כי השטר פקע שעבודו במכירת הגוי וההיזק נשאר מלוה על פה דוקא וכמ"ש מרן בסי' ס"ו סל"ה המוחל מזיק הוא וכו' וסיים בטור דהו"ל כמוכר בית ושרפו וכ"כ בסי' קי"ז ס"ה בעשה עבדו אפותיקי מפורש ושחררו יצא לחירות וב"ח גובה חובו מהלוה וכותב עליו שטר וטורף מזמן זה השטר ע"כ, וכתב הסמ"ע פי' ולא מזמן ההלואה הא' שאותו שטר חשבינן ליה דפרוע כאפותיקי של עבד אלא שנתחייב לו הלוה מחדש באשר הזיקו בשחרורו והפקיע שעבודו והו"ל כאלו הזיקו אדם דעלמא ונתחייב לו מעשה מזמן הזיקו ודומה לזה בסי' ס"ו עכ"ל הנה כי כן ממש נאמר בנד"ז שמשכונה דסורא הסכימו כל בתי דינין שלפנינו דדמיא לאפותיקי מפו' ועל כן תקנו ופשטה תקנתם שמש' שנפלה אין לו לחזור על הלוה כלל רק יטול הנשאר מהמשכונה קרקע ועצים ואבנים מעתה נר' דאם מת הלוה אין גובין מיורשיו דהו"ל כמלוה על פה דאינה נגבית מהיורשים כ"א בא' מג' דרכים דטענינן ליתמי שמא אביהם פרע וה"נ בנד"ז לטעון שמא אביהם פרע ההזיק או שמא נתרצה המלוה להחזיק המש' על חזקת הבית לבד ויהנה בפירות החזקה וזה יקרה פעמים רבות בשיש מש' לראובן נגד שמעון ומוכר שמעון ביתו לגוים מתרצים ביניהם להניח המש' על החזקה כי אין לו נזק כ"כ כי רואה כי פירות החזקה לבד יהיו עורכים להנאת דמי המש' וכיון שעומדת לפדות אינו מקפיד בזה וכ"ש וק"ו בנד"ז שיש עד א' שמעיד שלא היתה המש' פשוטה ליהנות בכל פירות הבית רק ע"י קצבה שעשו ביניהם שיהנה כו"ך בחדש שלפי זה פשוט הוא שיש לטעון שאיפשר שפירות החזקה לבד היו מספיקים לקצבה שעשו ביניהם ליטול שכירות כו"ך דהשתא אפי' לכתחילה היה יכול למכור לגוי אחר שהקצבה שעשו תוליד החזקה וכ"ש עוד להעדאת העדים שביד המערערים שהיה הר"ש ן' מזור שהוא שותף מנחם במש' או עומד בעד מנחם הוא והגויה נפרעים מאת אברהם בשכירות הבית אלמא דידעו הממשכנים שהבית נמכרה לגוי ועכ"ז נתרצו והיו גובים השכירות מאת אברהם כל א' כראוי לו זה עדות שנתרצו שניהם להניח המש' על החזקה ומחל בקצת היזק שיוציא לו ממכירת הגוף לגויה באופן ששטר מש' הנז' הוא כשטר מכירת פירות ואינו דומה כל לשט"ח לגבות משאר נכסים וההיזק שהזיקו אברהם את"ל שהיה שום היזק הויא כמלוה ע"פ ואינו נגבה כלל מהיורשים ומעתה דינא הוא שלא נשאר ביד מנחם כ"א שעבוד שטר המש' על החזקה של הבית לבד וגוף חזקת הבית וחזקת החנות היא של היורשים.
חזרו עוד היורשים וטענו לזכות גם בגוף הבית וגוף החנות יען כי כיון שהם הזוכים בחזקה אינו יכול שום אדם לקנות מהגוי הגוף כ"א בעל החזקה ואף שהן היום עברו עידן ועידנין ולפי התקנה כיון שעברו י"ב חדש נחלטו ג' רבעים ביד הקונה ונשאר רביע לבעל החזקה טוענים היורשים שהיו אנוסים שלא ידעו שיש להם זכות בחזקה מעין מ"ש בש"ע סי' קע"ה סל"ב היה אנוס וכו' וכן אם שתק מכח טעות וכו' ע"כ וכו' ולזה אני אומר כי שמעתי שדנים בפשיטות שאפי' שתק מכח טעות או אונס כיון שעברו י"ב חדש אבד זכותו ושאני מצרנות שאין קצבה לסלוק וכן השיבו ב"ד הא' שבפאם יע"א וסיימו דאף אם יהיה הדבר ספק כל ספק שיש בתקנה העמידהו על ד"ת באופן שאפי' לא היה להם זכות בחזקה זכו בג' רבעים של הגוי.
אכן היורשים טוענים דלו יהי שיזכו בג' רבעים בגוף הבית מ"מ בגוף החנות יש להם דין ודברים מי יאמר שהיתה קנויה ביד הגויה כל עיקר ואת"ל שהיתה מכורה ביד הגויה מי יאמר שלקחו מן הגוי ודלמא הגוי נסתלק מאליו שנתייאש כי אין להם עדים שלקחו מן הגוי אך לספק השני הזה נר' דאם יתברר שודאי היתה מכורה ביד הגוי אף שיש ספק בלקיחה הו"ל היורשים ספק והלקיחה ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ועדיפא מזה בש"ע סי' קמ"ו סכ"ב ב' שהיו עוררים על השדה וכו' ואין לא' מהם ראיה וכו' תשאר ביד המחזיק וכו' ע"ש וזה ודאי יועיל למחזיקים לגבי הבית שיש בידם עדים שהיתה מכורה ביד הגוי אך בחנות המציאו היורשים ק"ע משני עדים שיודעים נאמנה שלא היתה החנות כלל מכורה לגוים ויודעים שהיתה בחזקת אברהם בוחזיזא ומלבד זה אפי' לא היו עדים ודאי שעל המחזיקים להביא ראיה דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכל שלא הביאו המחזיקים ראיה בשע"ך שהיתה מכורה ביד הגויה תחזור הקרקע לבעליה שיש להם חזקת אבות אלא שאני מסופק קצת בעדות שהעידו השמאים כמסיחים לפי תומם מפי כתבם שאמרו ששמו לחזקת הבית עם חזקת חורבת החנות וכו' משמע דפסיקא להו שהחנות מכורה לגוים אם נאמר דזה הוי עדות מועלת למחזיקים שהרי עדות שהיתה מכו' לגוים או. נאמר דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי ולאו להכי איתשלו ובמלאכתם הם עוסקים לשום חזקת החנות וסמכו על דברי הטורף שא"ל שאין לאברהם בוחזיזא כ"א חזקה וגם הטורף טעה בדמיונו וחשב שאין שם כ"א חזקה כי אותו הזמן היתה חריבה לא נודעו לה בעלים ומלבד שאין לבם סומך כלל על שומת אותם השמאים כי היא תמוהה מאוד שישומו חזקת חנות באותו סך אפי' יהיבנא ליהו טענתייהו שהיה הגוף של גויה אדרבה כיון שהגוף של הגויה והיא תוציא עליו ההוצאות א"כ בנקל יזכו בעליה בחזקתה להשכירה לפחות בסך ב"ם ד"ת ויותר ואיך ן' אוקיות תוציא ב"ם ד"ת באותו זמן אפי' שלא נעריך לפי זמן זה שלפחות תשוה החזקה חמשים מתקאלים וכל כי האי נלע"ד שאותה השומא היתה בטעות גדול וחוזרת כי נתאנו היתומים שהיו כמעט מוטלים בעריסה אונאה גדולה וכל זה לרוחא דמילתא שאין צורך לכל זה דנלע"ד שלא תועיל עדותם להודיע שהיתה קנויה ביד הגוי ממה שהעידו מפי כתבם ונזרק מקולמוסם חזקת חנות דלאו להכי איתשלו אלא לשום החזקה ויותר יש לנו לסמוך על דברי העדים שיודעים נאמנה שהיתה בחזקת אברהם בוחזיזא קודם שנת הרעב שהוא סמוך לפטירתו כי הוא נלב"ע אחר פסח תקמ"ה לתפ"ץ וכבר כתבנו שאפי' אין עדים ליורשים על המחזיקים להביא ראיה ואם לאו תחזור הקרקע לבעליה.
כללא דמילתא שהדין בזה לענ"ד כי חזקת הבית שהוא רביע וחזקת החנות שהוא רביע ג"כ הם בחזקת היורשים והדרא ארעא והדרי פרי יובן פירות רביע החנות אבל פירות רביע הבית זכו בהם המחזיקים מכח המש' הא' אך בזאת שישלמו היורשים סך ק"ם ל"ם דמי המש' וגם כל ההוצאות שהוציאו על הבית יפרעו בהם רביע וגם יפרעו בההוצאות שעל רביע החנות שהוציאו המחזיקים בשכלולה ותיקונה וגם אם יסכימו מורי הוראה גם כל החנות תחזור ליורשים היא ופירותיה ולהיות שיש בזה דין יתומים לב' הצדדים איני מחליט לפסוק הדין בכל מ"ש עד יסכימו מורי הוראה אם לכל מ"ש אם למקצתו ויפסק הדין במרובים ועל מורי הוראה לכתוב בזה מה שיורום מה"ש לחיוב או לפטור או לפשר אחר ההתבוננות בעיקר הדין ושכרם כפול מה"ש וצור ישראל יצילנו משגיאות ע"כ נמ"ך בכ"י החה"ש הדו"מ רפאל ברדוגו נר"ו. וס"ל נמ"ך וז"ן
ראיתי מ"ש החה"ש כהרר"פ אחי נר"ו לסתור ההורדה שעשינו מההיא דסי' ס"ו וסי' קי"ז ואני תמיה עליו תחת שהי"ל לטרוח לקיים דברינו משום זילותא דבי דינא בפני ע"ה הוא עושה עצמו וכו' כדי להתגדל ולהתפאר לאמר שב"ד של אותה שעה לא היה בקי, ואומר שהאמת שקושיא אלימתא הקשה עלינו מהדינין הנ"ל שאיך ולמה נעשה הורדה כזו אם מצד הבית הממושכן לא היה לנו להורידו אליה במכר אלא תשאר החזקה ממושכנה בכדי שיעור שאדם יכול למשכנה באותו זמן אם מצד מה שנשאר מדמי המש' והוא מה שהזיקו אברהם המוכר הנ"ל מע"פ מזמן ההיזק והלאה ואינה נגבית מהיורשים דטענינן להו דלמא אבוהון פרע שגם אביהם בחייו היה יכול לטעון פרעתי דהשטר מש' חשבינן ליה כפרוע וטעני' ליתמי כל מאי דמצי אבוהון למטען וא"כ שלא כדין ושלא כשורה הורדנו בע"ה לחזקת החנות.
גם טען הרר"פ אחי על החנות דדילמא לא היתה מכורה ביד הגוים ומה שטוענים שלקחו מהגויה אינה טענה בלא ראיה שהיתה מכורה ביד הגויה ואחר שקרקע בחזקת בעליה עומדת על הלוקחים להביא ראיה.
גם ספיקות רבות נסתבך להפיל ולבטל ההורדה שנעשית זה כמה שנים במה שאיפשר לטעון שעל הכל השקיפו ב"ד שבאותו זמן במה שנתברר להם בירור גמור.
ואני אומר שעדיין במקומינו אנו עומדים לחזק ההורדה שמ"ש מרן ופירשו הסמ"ע דהשטר חשבי' ליה כפרוע היינו לענין לטרוף בו מלקוחות שקדמו למכירת העבד שהמזיק לא נתחייב אלא מזמן ההיזק והלאה ואם יטרוף בזה השטר הו"ל שטר מוקדם שהוא לא חל עליו החיוב אלא מכאן והלאה ולגבי לקוחות והלאה הו"ל זה השטר כשטר מוקדם אבל לגבי בני חרי ודאי שגובה בזה השטר ואינו נאמן לומר עליו פרעתי וכמ"ש מר"ן ז"ל בסי' מ"ג לגבי שטרי חוב המוקדמים שאם לא הקדימו העדים הזמן בכוונה כתב וז"ל ואם יטעון הלוה פרעתי דינו כטען כן בשאר שטרות ואם טען להד"מ הוחזק כפרן ע"כ ה"נ בנדון דסי' קי"ז אין אתה פוסלו רק מדין שט"ח המוקדמים א"כ דוקא לענין טירפא אבל מבני חרי ה"ז גובה בו ואינו נאמן הלוה לו' פרעתי כמו בשאר שטרות ממילא גובה בו מהיורשים מבני חרי שהניח אביהם דהא לא טעני' ליתמי רק מאי דמצי אבוהון למטען וכיון דאבוהון לא מצי למיטען פרעתי גם ליורשים לא טענינן וכיון שכן זה אברהם שמכר והזיק שעבודו של חבירו אם היה תובעו בחייו היה מחייבו לפרוע כל דמי המש' דא"ל בית שלם משכנתא או השכרת לי ולא חצי בית וכ"ש כשהיא ביד הגוים שלפעמים סוגרים הבית לגמרי עד יתן שכירות שרוצים וכיון שהוא כן גם ליורשיו יתבעם לפרוע דמי המש' או יפרע מנכסים בני חורין שהניח והם חזקת הבית וחזקת החנות וכיון שלא נמצא בידם במה לפרוע מב' עמד לפנינו והורדנוהו לחזקת הבית וחזקת החנות שהיו כולם בני חרי ואין כאן משעבדי ושום טענה לא היתה מועלת לו לא לאברהם ולא ליורשיו כל עוד ששטר מש' בידו ואין כתוב ע"ג שום תווך דא"ל לגבי בני חרי שטרך בידי מאי בעי וגם את"ל דלגבי חזקת הבית לא היה ראוי להוריד אלא תשאר מש' על החזקה כמו ששמו אותה מ"מ לגבי חזקת החנות כדין הורדנו ע"כ נמ"ך.
עמדתי על ההורדה הנ"ל מעשה ידיהם של צדיקים זלה"ה ואחזה אנכי אשית לבי כי כל דרכיה דרכי נועם בטוב טעם, וכל נתיבותיה נתיבות משפט, אלא שהח' הש' הד"מ כהר"ר רפאל ברדוגו הפריז על המדה, ופנה אליה עורף ולא פנים, עמד וימודד אר"ש, אוהב לטעון ושונא לפרוק ראה ויתיר, בכל חלקי הסותר, וקשר חבל בחבל, נימא בנימא, לבנות עליה דייק ולנטוע, לשנות את הידוע, ולא חש לכבוד עושיה, ושוינהו כב"ד טועים מה שאין ראוי לאיש אשר כמוהו לפרוץ גדר המוסר, במקום שהי"ל לדון שכל מה שעשו ב"ד עשוי באמת וישר, ומשנה שלימה שנינו בר"ה ד' כ"ה ע"א אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג צריכין אנו לדון אחר כל ב"ד וב"ד שעמדו מימות משה ועד עכשו, ובפ' יש נוחלים ד' קל"ח אפסקה הלכתא דאין חוששין לב"ד טועים, וכי דינא בתר בי דינא לא דייקי, וכן הוא בפ' מצות חליצה ד' ק"ו ופסקה הרמב"ם פ"ז מה' עדות הלכה ה' יע"ש ומה לו ולצרה הזאת להכניס עצמו בעובי הקורה אף אם היתה לו תשובה נצחת בצד"י, וכ"ש שתשובתו עליהם נסחת בסמ"ך, ואגב שטפיה לא דק, ולא חש לקמחיה, דמ"ש וגזר אומר שהשטר משכונה פקע שעבודו במכירת הגוי וההיזק נשאר מלוה עפ"י לא ידענא במאי פקע השטר משכונה אטו משם שעשה זה שלא כהוגן ושקע גוף המש' ביד הגוי נוסיף על מכתו להפקיע גם השטר ואי מההיא דסי' ס"ו סל"ה וההיא דסי' קי"ז ס"ו שהביא לעזרתו לא דמו אפי' כאוכלא לדנא דהנהו מדינא נמחל שעבור השטר גבי מוכר שטר חוב לחבירו קי"ל דאם חזר ומחלו מחול וגבי עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו קי"ל שחרור מפקיע מידי שעבוד והו"ל כנפרע השטר זה ע"י שמחלו וזה ע"י שחרור אלא שאנו מחייבין המוחל מדינא דגרמי שאעפ"י שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד ממון כדאיתא בסי' שפ"ו ס"א וב' משא"כ הכא דמאבד ממון חברו בידים הוא ששקע גוף המשכונה ביד הגוי ובעמוד והחזיר קאי לפדותה מיד הגוי או להעמיד לו משכונה אחרת כמותה כמו שפסק מרן גבי שוכר בית בסי' שי"ב ס"ב שאם חזר אחר שהשכירו לזה והשכירו או מכרו לגוי או אנס שהפקיע שכירות הא' הרי זה חייב להשכיר לו בית אחר כמותו וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ומשכנתא דסורא שכירות היא אלא שאחרי זמן שקצבו למשכונה שיכול לפדותה אם ירצה השתא דשקעה ביד הגוי מחייבין אותו לתת מעותיו ויחזיר לו שטר משכנתא שאין כאן טעם לימחל שעבודו וכדקאי קאי ומשום דשטרא מעליא הוא יש לנו לומר שגובה בו אף ממשעבדי כיון דנקיט שטרא בידיה וכן מצאתי בפסקי הראשונים הכתובים אצלי בדף רט"ו ובדף ע"ב שפסקו חכמי מכנאם יע"א כמוהר"ר משה טולידאנו זלה"ה וכמוהר"ר יוסף ן' בהתית זלה"ה וכמוהר"ר חביב טולידאנו זלה"ה בנדון דומה לזה שפסקו שגובה ממשעבדי וכמוהר"ר שמואל הצרפתי סמך ידו על דבריהם. והביא ראיה מדברי הסמ"ע סי' שע"ב סק"ב דגזלת קרקע גופה יש לה קול ע"ש וכיון דאית לה קלא שפיר גבי ממשעבדי ע"כ אלא שהרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ לא הודה להם בפרט זה והאריך למעניתם וכתב דלא גבי ממשעבדי כפשט דברי הש"ע ועם היות שיש לחלק דשאני גוזל קרקע דלא נקט הנגזל שטרא בידיה כל היכא דלא העמידו בדין משא"כ בנ"ד דנקיט בידיה שטרא מעלייא אלא שאין אנו צריכים לזה דבנ"ד אין כאן משעבדי אלא שירדו ב"ד לנכסיו משוחררים אחר שנלב"ע כדין כל מזיק דקי"ל סי' תי"ט ס"ג מת המזיק קודם שיפרע מגבין לניזק מהמטלטלין של יתומים שמעת מינה תרתי שמעת מינה. דגובין מיורשיו ושמעת מינה אפי' הם קטנים דקי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אלא דרבנן תקנו לגבות מהם שלא לנעול דלת בפני לווין וקמ"ל דה"ה לניזקין משתעבדי וגם מדין מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו שהביא לסיועיה דדין מזיק אית ליה ולא גבי ממשעבדי הוסיף מדעתו למימר גם מיורשים אינו גובה דהו"ל כמלוה עפ"י דאינה נגבית מהיורשים כי אם בא' מג' דרכים עכ"ל, ולא זכר שר מ"ש לעיל מניה סל"ב שכתב ואם מת ישלימו יורשיו נמצא דמ"ש בסל"ה דאינו גובה ממשעבדי דוקא ממשעבדי אבל גובה מהיורשים כמפורש בסל"ב ובזה יש לנו לתרץ מה שדקדקו המפרשים בדברי מר"ן סי' שע"ב ס"א גבי גזלן דנקט גובה מנכסים בני חורין מפני שהיה כמלוה עפ"י בכ"ף הדמיון די"ל דבא לאשמועינן שהוא כמלוה ע"פ ולא מלוה עפ"י ממש למימרא דלגבי משתעבדי חשבינן לה מלוה עפ"י אבל לגבות מהיורשים מגבינן ולא חשבינן לה מלוה עפ"י ועוד דשט"ח לחוד ושטר משכונה לחוד דאיתא התם בס' ל' במשכונה מוחזקת לא מצי מחיל וטעמא כתב ב"י דשטר לאו לגוביינא קאי אלא לראיה לזכרון דברים בעלמא וגוף המשכונה מכר וכמאן דמטא ממונא לידיה דמי ולא מצי מחיל א"כ הכא בגוף המשכונא לשקועה ביד גוי נשאר השטר בתוקפו לראיה, ועוד דמצינו שהרב אחיו הגדול היה עודנו בחיים והשיב על דבריו בטוב טעם ודעת ואחר שא' מהדיינים שדנו דין זה לא חזר והחזיק במעוזו מה נשאר עוד לבע"ד לחלוק ועוד דחזינא מענותנותיה דאחיו הגדול חשש לדבריו והסכים עמו לפשר בין ב' הכתות והסכימו ב' על הפשרה ומה כחם של הכת המנגדת ההורדה שהם היורשים לחזור וניעור ואם מכח איזה מודעא אפי' תהיה כתקנה בהכרת אונס מי יזקק להם אחר שקבלו בחרם חמור שאין להם מודעא ואם נזקק לעבריינים אינה אלא לתועלת שכנגדם שהרי ההורדה קיימת ויחזור הדבר לכמות שהיה ואם אין להם מודעא במה רוצים לחזור אין חזרתם כלום ואדרבא אם הכת שכנגדם יוציאו מודעא שכל מה שעשו אינו אלא מחמת שכתבו עליהם שטנה דכיון דאין ממש בדבריהם חוזר הדין והדרא ארעא והדרי פירי מזמן הפשרה החותם פה צפרו מש' ואשי"ם דבר"י בפיך לפ"ק וקיים,
שאול ישועה אביטבול סלי"ט