אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן נב
נדרשתי לחוות דעתי בענין ראובן ששדך בתו אלמנה לשמעון ונתקשרו בקש"מ בקנס גדול מסך תק"ם שהחוזר מהשדוכין יתן לשכנגדו הקנס הנז' קבל אנפשיה האב בקש"מ שאף אם תסרב בתו ולא תתרצה באותן השדוכין והלכה ונשאת לאיש אשר ישר בעיניה אם יתחייב האב הנז' בהקנס הנז' מחמת שקשר עצמו בקש"מ שאף אם תסרב בתו יתן הקנס או אם יש לו מקום פיטור ומפלט מהקנס ההוא מחמת שלא בא העיכוב מצדו.
תשובה אפי' אם בא העיכוב מצד האב המתחייב עצמו אין עליו שום חיוב קנס דכל האומר אם יהיה אם לא יהיה אפי' נתחייב בקנין אסמכתא היא ולא קניא כדאיתא בחו"מ סי' ר"ז סי"ב ואפי' בענין השדוכין קי"ל כסתם דברי מרן התם בסעיף י"ו וכן פסק בא"ה ס"ו בסי' נ' יע"ש ודלא כיש אומרים שהביא מרן שם בסי' ר"ז דסוברים דקנס שעושים בשדוכין לא הוי אסמכתא כי כדאי הוא שיתחייב בקנס לדמי הבושת בב"ד חשוב דהיינו ג' בקיאים בדיני אסמכתא כדאיתא התם בסעיף ט"ו או בש"ח כדאיתא התם בסעיף י"ט האסמכתא במקומה עומדת ולא קניא אפי' בשידוכין וכל הקשרים שאנו עושים בשדוכין אנו עושים בש"ח שזו דרך מוציאה מידי אסמכתא.
והשתא דלא בא העיכוב מצד האב המתחייב אלא מצד בתו שאינה ברשותו אפי' אם היה הקשר אמיץ בש"ח כראוי וקבל עליו בפירוש אפי' יבא העיכוב מצד בתו יתחייב בקנס ההוא רחמנא פטריה דאנוס הוא דמה הו"ל למיעבד לרצותה אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן לה וכמו שמפו' בתשו' הרשב"א תשע"א בנדון כזה בראובן ששדך בת בתו וחייב עצמו בקנס ולא נתרצית והיתה תשובתו לפטור ראובן הנז' וז"ל שהדין עמו לפי שזה אונס גמור אם לא רצתה הבת להנשא לבן שמעון ומה הו"ל למיעבד ואין לך אונס גדול מזה ואפי' תאמר שהיה יכול לפייסה במעות אפי' התנה שאם תסרב שיפייסה וכדאמרינן בגיטין אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן לה ואל תשיבני שמתחילה היה לו להתנות שאם תסרב הבת שיהיה פטור דלא היא דאונסא דלא שכיח הוא דכל הבנות מתרצות למה שירצה האב יע"ש הרי מבואר דאפי' היה הקשר אמיץ בש"ח דמהנייא באסמכתא מ"מ הוא פטור מצד דאנוס הוא.
והשתא דאתינא להכי אפי' לסברת הי"א שהביא מר"ן כי כדאי הוא שיתחייב בקנס לדמי הבושת כיון דחשיב אנוס קי"ל דהמבייש באונס פטור וכדכתב הרדב"ז סי' שכ"ט בראובן ששדך בנו עם בתו של שמעון וחזר בו הבן ואביו קשור בחומרות וקנסות ופטרו מחמת אונס כדברי הרשב"א וסיים בדבריו וא"ת דמי בושתה היא נוטלת טענה זו לגבי האב אינה כלום דאנוס הוא ומבייש באונס פטור דקי"ל ישן שבייש פטור יע"ש וכן כתב מהר"ם אלשיך בתשובה סי' ל' דכל דמקבל עליה לחבריה לפיוסי לפ' ואי לא מחייבנא לך כו"ך ולא אפייס אותו פ' דפטור המתחייב דאנוס הוא.
איברא שבאותו נדון שנשאל עליו דנעשה הקשר בחיוב שטרות זה לזה כמו שהיו חכמי ספרד כמ"ש מר"ן בסי' ר"ז הנז' ובא"ה סי' נ' חייב הקרוב שנתחייב אעפ"י שבא העכוב מצד הבת דדוקא בהיכא שבא להתחייב בקנס אם לא יפייס דנפטר מחמת אונס כדכתיבנא אבל בנדון דידיה שהוא חוב גמור שנתחייב מתחילה חו"ג בלי תנאי ואח"כ עושה לו הטבה למוחלו אם יעשה כו"ך שאין החוב נמחל בטענת אונס וכתב עוד דבזה נמצינו למדים טעם נכון למנהג חכמי ספרד שקונין מזה שהוא חייב לחבירו כו"ך וקונין מחבירו כשיעשה כך החוב מחול וכו' דלמה להו כולי האי דאי להוציא עידי אסמכתא יעשו הקשר בבד"ח או בשח"ך כדכתיבנא אלא משום דהא עדיפא ליהו דלא מצי למטען טענת אונס ודו"ק.
גם הרב מהרי"ו סי' קמ"ב כתב חילוק זה וז"ל לא דמי דהתם לא היה שט"ח רק קנס בעלמא וכיון שאירע לו אונס פטור אבל הכא דאיכא שט"ח הוי כמו הלואה דלא מהני טענת אונס יע"ש ולא כהרב ב"ש דלא חילק בין קנס לש"ח יע"ש, ומורם בהגה בסי' נ' ס"ו כתב ג"כ כשאין הבת רוצה הפוסק פטור מן הקנס דזה מקרי אונס ולבסוף כתב אבל אם נתחייב בשטר וכו' ופי' אם נתחייב בשטר שעשה כל א' שט"ח על עצמו והניחוהו ביד שליש כענין חכמי ספרד דלעיל וכוונתו לחלק בין קנס לשטר חוב כדכתיבנא וכן מפורש בדברי הלבוש היטב וז"ל מי שפסק על בתו וכו' בקנס ובשבועה וכו' ואח"כ אין הבת מתרצית י"א שהפוסק פטור מן הקנס ומן השבועה שזה מיקרי אנוס וכו' וסיים ודוקא שנכתבו התנאים בפסקא בעלמא וכו' אבל אם נתחייב עצמו בשטר שעשה כל א' שט"ח על עצמו והניחוהו ביד שליש באם יעבור וכו' חייב לשלם ולא מהני טענת אונס יע"ש, העולה ממאי דכתיבנא שהאב הנז' פטור מקנס אעפ"י שקבל על עצמו אחריות לרצות את בתו כיון שלא נתרצית אין עליו שום חיוב דאדעתא דהכי לא חייב עצמו ואפי' אם נעשה הדבר בש"ח אדעתא דהכי לא נשבע וחיוב אין כאן שבועה אין כאן וכ"ש אם כדברי השאלה שלא היה אלא קש"מ לחוד דאין הקנין מוציא מידי אסמכתא ואין כאן שום חיוב אפי' אם בא העיכוב מצד האב וכדכתיבנא מילתא בטעמא ולראית האמת חתמתי בחדש א'הוב ל'מעלה ו'נחמד למטה שנת ומוסרותיהם ינת"ק לפ"ק.
שאול ישועה אביטבול סלי"ט