אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן נא
נדרשתי אני חו"מ לחוות דעתי בדין ראובן בן המצר שהיה במדינה אחרת ויש לו בעירו מורשה שמינהו לפקח בעדו בעניני החצר שיש לו בעירו וכשעמד שמעון שכנו ומכר בית א' מבתי החצר ההיא עמד המורשה לסלק ללוקח בעד בן המצר שהוא במדינה אחרת באומרו שכך הוא מצווה ועומד הוא מבעל החצר הנז' שהרשהו לפקח בעדו בכל אופני וענייני החצר הנז' וצוהו לסלק הקונה שיקנה הבית ההוא לבל יכנס זר בגבולו ולא אבה הלוקח להסתלק בטענה שכיון שבן המצר עצמו במדינה אחרת נתרוקן כחו ואינו יכול לסלקו, וכאשר בא בן המצר לעירו ומצא שנמכר הבית הנז' צווח על הלוקח למה לא קבל מעותיו משלוחו הנז' להסתלק מהמקח הנז' ועודנו מחזיק בטענתו הנז' שכבר נתרוקן כח בן המצר הנז' מצד היותו במדינה אחרת והדבר תלוי בו ולא בשלוחו.
ואחר ההתבוננות היטב בדין זה העליתי דודאי דמצי בן המצר לסלק ללוקח מאחר שהניח המורשה וקי"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ומה גם שצוהו בפרטות על דבר זה לסלק הלוקח שיקנה הבית ההוא והשליח עשה שליחותו והזמין ללוקח מעותיו ובא העיכוב מצד הלוקח דלא אבה להסתלק לכן לא אבד בן המצר זכותו ורשאי לסלק הלוקח בכל זמן שירצה דלמה יגרע כח בן המצר בהיותו במדינה אחרת כיון שמנה שליח בחריקיה לסלק הלוקח שהרי דין זה דקי"ל בסי' קע"ה ס' ל"ד אם היה בן המצר במדינה אחרת אינו יכול לסלק הלוקח לא הוי מילתא בלא טעמא דנימא דבר זה הוא חוק וגזירת מלך והבו דלא לוסיף עלה אלא טעמא רבא איכא שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעותיו שיאמר הקונה לאחר כמה שנים תצא מידי יע"ש ובנ"ד דליתיה להאי טעמא שהרי הניח לו מי שיתן בעדו מעותיו במזומן ליתיה להאי דינא ותדע שכן הוא שהרי דין זה לא נזכר בתלמוד והגאונים חדשוהו מכח סברא מטעם שאם אתה אומר כן וכו' וכל דליתיה להאי טעמא ליתיה להאי דינא ונעמידנו על דין תורה בדינא דגמרא לסלק הלוקח אף כשבן המצר במדינה אחרת ועוד מדנקט דין היה בן המצר במדינה אחרת בהדי חולה וקטן וגבי קטן קי"ל בסעיף מ"ח לקמן שהוא מצרן אם רואין ב"ד שזכות הוא לו יסלקו את הלוקח הרי דכשיש לו מי שיפקח בעדו מעתה מסלק את הלוקח וכן כתב הרב לחם משנה שהקשה דיני קטן להדדי ותירץ דהתם איירי כשלא רצו ב"ד לסלק הלוקח וכשהגדיל הקטן רצה לסלק אז אמרינן איבד זכותו משום האי טעמא שאם אתה אומר כן וכו' יע"ש:
ועוד דבנ"ד דמכר בית מבתי החצר שותף מקרי דעדיף ממצרן שהרי פשוט הוא בפסקי הראשונים זלה"ה דכל שעדיין הם שותפים באמצעה של חצר אע"פ שחלוקים הבתים מקרי שותפים והרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ לא זז מחבבה להלכה זו עד שקבעה בגליון ש"ע שלו גבי שנים ששכרו שדה בשותפות דלקמן ס' ס"א כתב הרב וז"ל וה"ה שנים ששותפים בחצר א' אע"פ שחלקו בית נגד בית וכל א' מבורר חלקו אם רצה א' מהם להשכיר ביתו לאחר והשני רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו שאע"פ שחלקו בית נגד בית עדיין הם שותפין באמצעה של חצר ובבית שער אכסדרה ומרפסת ושותף מקרי ועדיף ממצרן ובסעיף הקודם לזה איירי שאינו שותף עכ"ל ומאחר דשותף מקרי דעדיף ממצרן מסלק את הלוקח אפי' בהיותו במדינה אחרת וכמ"ש בתשובת מהר"ם במיימוני השייכי לס' קנין סי' ל"ה וז"ל דהא דאמרינן לאשה או ליתמי וכו' לית בהו משום דינא דבר מצרא ה"מ לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואי זכין לאשה או ליתמי אתי שותף ומפיק וכן אני אומר בכל הני דאמרינן לית בהו משום דינא דבר מצרא מצרן דווקא אבל שותף לא עכ"ל הרי דכללא כייל מהר"ם דבכל מקום דלא מצי מצרן לסלק הלוקח השותף מסלקו ואף לסברת מהר"ם אלשקר בסי' קי"ח דכתב כשבן המצר במדינה אחרת שוין השותף והמצרן משום דאיכא פסידא מ"מ יודה הוא בנ"ד דליכא פסידא ולראית האמת חתמתי באדר משנת אל תמנ"ע טוב מבעליו לפ"ק וקיים.
שאול ישועה אביטבול סלי"ט