אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן נ
שאלה אשת ראובן קנתה בית א' מאלמנת שמעון ומיורשי בעלה ובא לוי בעל המצר לערער על המקח כי לו משפט הגאולה כי הוא מצרן ויש לו דין קדימה והשיב ראובן בעל האשה דהמוכר לאשה לית בה דינא דבר מצרא. ועוד שקנתה מן האשה ואף המחצית שקנתה מן היורשים תזכה בו דכיון דזכתה בחלק האשה נעשית גם היא מצרנית וזכתה גם בחלק היורשיה שא' מן המצרנים שקדם וקנה אין האחרים יכולים לסלקו, ולוי משיב לא מבעיא בחלק היורשים דאין לה שום זכות אלא אף בחלק האשה עצמה לא תזכה מפני שהוא שותף עם האלמנה והיורשים בחצר ואף שהבתים מבוררים כיון שהם שות' באכסדרה ומרפסת ובבאר מים חיים ובבהכ"ס של כבוד הרי הם שותפין ושותף עדיף ממצרן ויכול לסלק לאשה או לקונה מן האשה כמ"ש מורם סימן קע"ז סמ"ז וראובן השיב דלא מקרי שותף אלא מי שהוא שותף בבית עצמה אבל מי שהוא שותף באמצעה של חצר ובשאר תשמישי החצר לא מקרי שותף, אלו טענותיהם.
תשובה לא מבעיא לס' קצת פוסקים דס"ל דל"א המוכר לאשה לית ביה דינא דבר מצרא אלא באלמנה או גרושה אבל נשואה לא דינא ולא דיינא דמעשה אשת ראובן לאו כלום הוא, אלא אפי' לסברת הרי"ף והרשב"א שהביא מור"ם סברתם וחילק בין אשה שיש לה נכסים ידועים לשאין לה נכסים ידועים דמכלל דבריו משמע שאף אם היא נשואה אם יש לה נכסים ידועים לית ביה דינא דבר מצרא היינו אם הוא מצרן דוקא כגון ב' שדות סמוכים אבל בנ"ד שהם שותפים בכל תשמישי החצר ודאי דדין שותף גמור יש לו ומצי לסלק לאשה ולקונה מן האשה, ואם הבתים חלוקים, תשמישיהם משותפין, דבית בלא תשמישיהם הכרחיים כמאן דליתא דמיא ותשמישים אלו כלם הם הכרחיים והם באר מים חיים ובהכ"ס של כבוד, ויש להם דרך זע"ז דכולם לא אפשר בלא"ה ואם יחסר לבית א' מאלו לא חזיא ולא מידי נמצא כאלו הם שותפין בחלק מן הבית עצמו, ואחר שהם שותפים מצי השותף לסלק לאשה ולקונה מן האשה, ודבר זה פשוט וברור, וכן נמ"ך פסק א' לחכמי פאם זלה"ה שכתבו על מ"ש מרן סכ"ט וז"ל השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו מידו לשוכרו לעצמו אין שומעין לו כתבו דוקא שלא היו שות' בבית שער ותירבץ החצר ובהכ"ס ובבאר מים חיים אבל אם שותפים באחד מאלו הרי הם כשותפים והשותף מסלק לשוכר והגם דשכירות לית ביה דינא דבר מצרא מכל מקום דינא דשות' אית בה דשותף עדיף ממצרן כמ"ש בסי' הנז' בדין שנים ששכרו בית בשות' וכן בס"ס נתבאר דשותף עדיף ממצרן וא"כ ודאי דאי השכיר א' מהשותפים ביתו לאחר מצי שותף לסלקו מכח שות' ב"ש אכסדרא ומרפסת ובאר המים עיין בתשובת הרא"ש כלל א' סי' ס"ג שם נתבאר דשותף בחצר הגם דאינו שותף בבית מצי לסלק לשוכר עכ"ל, וחתומים הרבנים כמוהריב"ע ומוהריב"ץ ומוהרשב"ץ ומוהר"א אב"ד זלה"ה, הרי דמבואר באר היטב דאם הוא שותף עמו בא' מתשמישי החצר חשיב שותף גמור לסלק את השוכר אף דשכירות לית בה דינא דבר מצרא וה"נ דכוותה דמיקרי שותף לסלק הקונה מן האשה והמוכר לאשה, ושמעתי שיש מי שפירש בדברי מורם ז"ל דכתב בסי' קע"ה סמ"ז וז"ל ודוקא מצרן אינו יכול לסלק לאשה אבל שותף יכול לסלקה דלא קאי אלא ארישא דדברי מר"ן דהמוכר לאשה אבל לא אסיפא דכתב מורם הקונה מן האשה לית ביה דינא דבר מצרא וס"ל הקונה מן האשה אף אם הוא שותף אינו יכול לסלק לקונה ממנה, וזה אינו דק"ו הוא שהרי בקונה מן האשה י"א דאפילו מצרן מסלקו אבל בשוכר לאשה לכולי עלמא אין המצרן יכול לסלקו ואפ"ה בשותף יכול לסלקו ודברים פשוטים הם וכן מ"ך בגליון הש"ע של א"א זלה"ה רשם על דוקא מצרן וכו' אבל שותף יכול לסלקה ונ"ב ארישא דהמוכר לאשה קאי וכ"ש אסיפא דקונה מן האשה שהרי יש אומרים בקונה דאפילו מצרן מסלקו ע"כ, גם מה שרצה ראובן לזכות בחלק היורשים מכח חלק האשה עכשיו שנפל היסוד נפל הבנין שחלק האשה עצמה זכה בו השו' מכח שותפות וכ"ש חלק היורשים אפי' הוא מצרן לבד זכה ואף שדברים אלו לקו"ד הם דברים פשוטים כתבתי להפצרת השואל בסיון תקנ"ח וקיים
הצעיר ברוך טולידאנו סי"ט
יפה דן החכם הפוסק נר"ו שאע"פ שהבתים חלוקים שכל אחד יש לו בית מיוחד בפני עצמו כיון שהם שותפים באמצעה של החצר ובבאר ובה"כ וכניסה ויציאה קרינן ביהו שפיר שותפין ויכולין לסלק המצרן וכ"ש לאיניש דעלמא דמהאי טעמא אמרי' לגבי דינא דגוד או אגוד דבשאר חצר אמרי' גוד או אגוד זולת בד' אמות הצריכין לכל פתח או בדרך הצריך לכניסה ויציאה וכמ"ש מור"ם בחומ"ש ס' קע"ח ס"ח ומר"ן סי"ז בשם הרשב"א ומטעם שאין אדם עשוי לפרוק משאיו בדרכים לעין כל ואם אין יציאה וביאה יצטרך לפרוח באויר ונמצא שהפסיד את ביתו ולפ"ז דוקא אם יעשו דינא דגוד א"א בד' אמות הצריכין לפתח דוקא או בכניסה ויציאה לחוד וכדיהיב טעמא שנמצא מפסיד את ביתו אבל אם יעשו דינא דגא"א גם בבתים עצמם דליכא פסידא ודאי הוא דיכולין לעשות אפי' אינם שותפין אלא בד' אמות הצריכין לפתח או בכניסה ויציאה לחוד ואם הם שותפים גם בשאר החצר יכולין לעשות דינא דגוד א"א לשאר החצר אפי' בלא בתים וכ"ש ע"י הבתים כאמור דמאחר שהם שותפין באמצעה של חצר או בכניסה ויציאה או בד' אמות הצריכים לפתח מיקרו שותפים גם בבתים ויכולין לעשות גוד א"א גם בבתים החלוקים וכמו שנמצא לרבותינו (נ"ן זלה"ה שגם בבתים החלוקים יכולין לעשות דינא דגוד א"א שכך נמנו וגמרו ועלו בהסכמה וחזרו בהם ממשנה ראשונה וזזה ממקומה הלא בספרתם וכך ראינו לאבותינו זלה"ה דנים והולכים הלכה למעשה ודוק מינה ואוקי באתרין דגם לענין מצרנות דקי"ל שותף עדיף ממצרן מיקרו שותפין ויכולין לסלק המצרן וכ"ש לאיניש דעלמא שאינו מצרן בנדון זה, ואע"ג דבנ"ד היא אשה נגד אשה וזיל הכא לגבי המוכרת ליכא דינא דב"מ וזיל הכא לגבי הלוקחת ליכא דינא דב"מ וכ"ש בעמדם יחד שניהם כא' טובים לקיים המכר ביד הלוקחת ואין המצרן יכול לסלקה מ"מ שאני שותף דעדיף ממצרן ויכול לסלקם גם בנד"ז שהיא אשה נגד אשה וכמ"ש מור"ם סי' קע"ז סמ"ז גבי מוכר לאשה דדוקא מצרן אינו יכול לסלק אשה אבל שותף יכול לסלקה דשות' עדיף ממצרן ואע"ג שלא אמרה מור"ם אלא לגבי מוכר לאשה אבל לא לגבי קונה מן האשה מ"מ אתייא במכ"ש וכמ"ש החכם הפוסק בשם הרב הגדול מור אביו זלה"ה וכ"ש דעיקר דינא דגמרא לא נאמר אלא במוכר לאשה ומינה לפי הפוסקים דה"ה לקונה מן האשה וכיון דבמוכר לאשה שותף עדיף ממצרן כ"ש בלמד שהוא הקונה מן האשה ולא שייך בזה פסידא דמוכר אלא היכא שמפסיד מן הקרן וגם היכא דאיכא פסידא לא שמענו ולא ראינו שדין השות' כדין המצרן, ומה גם שבכלל מוכר לאשה האמור בש"ס נכלל גם אשה נגד אשה וכמ"ש הרב ב"י מחו' סי"ט ז"ל וכתב המרדכי בהמקבל לאשה וליתמי ולשותפי פי' הר"ם בתשובתו אין לפרש דה"מ אשה כנגד איש אבל אשה כנגד אשה אית בה משום דינא דבר מצרא דינא היא דכל היכא דקאמר תלמודא לית בה משום דדב"מ הוי פי' בשום ענין אין המצרן יכול לסלק להא דקאי ע"ש, אלמא דהמוכר לאשה נכלל אשה נגד אשה ועל האי דינא כתב מהרי"ל בשם מהר"ם שהיא סברת מהר"ם הנ"ל דאע"ג דאשה לית בה דינא דבר מצרא דינא דבר שותפות אית לה דעדיפי ממצרן דשותף בגוף הקרקע הוא משותף וכד דייקינן בדברי מהר"ם במקומם בתשו' מיימוני השייכות לס' קנין סי' ל"ה ראינו אחר שכתב האי לישנא שהביא מור"ם כנ"ל הוסיף עוד לומר וז"ל וכן אני אומר בכל הני דאמרי' לית בהו דדב"מ מצרן דוקא אבל שותף לא ע"ש ומור"ם לא הביא אלא עיקר הדין דאיתשיל עלה מהר"ם ואפשר לו' דמור"ם שכתב האי דינא על המוכר לאשה לא ס"ל דהקונה מן האשה לית ביה דב"מ שהרי סברא זו אינה מוסכמת מן הפוסקים וגם מר"ן לא הביאה בשולחנו הטהור ואיכא למימר דס"ל שיש בה דין בן המצר מכ"ש שותף ולכן לא כתב האי דינא אלא על המוכר לאשה כללא דמילתא שבנד"ז מוסכם מכל הפוסקים שיכול השות' לסלק האשה הקינוח מן האשה זה מה שנלע"ד בדין זה לגבי חלק האשה המוכרת ומכ"ש שזכה השותף בחלק היתום שממכרו ממכר כיון שהודיעוהו שאין קניינו קנין להיותו פחות מעשרים וגמר ומכר מכח השבועה הרי השבועה באה לחזק הקנין והו"ל קנין ושבועה בהדי הדדי ולא אמרינן קנין אין כאן שבועה אין כאן אלא בסתם לא כן בנד"ז שהודיעוהו וגמר ומכר בכח השבועה בפירוש בהדי קנין ודאי שממכרו ממכר וכן נמ"ך בכתבי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה דבכגון דא ודאי ממכרו ממכר ובין היה נוהג הרב הנז' לכתוב בשטרי מקח קרקעות כשהמוכר פחות מן עשרים ומי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו נמצא לפ"ז שזכה השות' הנז' בין בחלק האשה בין בחלק היתום ולראיה ע"ד אמת ח"פ פאס יע"א בחדש תמוז מש' במישו"ר לפ"ק וקיים.
איש צעיר שאול סירירו ס"ט נאם יהודה אבן עטר ס"ט נאם ע"ה רפאל דוד אבן עטר ס"ט
האמת יורה דרכו דדברי כהרב"ט נר"ו הם אמת ויציב בכל פרטיו מרישא לסיפא דאמרינן בכל ענין שותף עדיף ממצרן ואע"ג דהבתים חלוקים ומבוררים ואינם שותפים אלא בתורבץ החצר ובב"ש וכו' מיקרו שותפים ואמרי' דשות' עדיף ממצרן וכמ"ש הרבנים זלה"ה שהביאו ראיה מדברי הרא"ש ז"ל הנ"ל ואנן בדידן מוסיפין על הקדש להביא ראיה ברורה להדיא מדברי מר"ן ומדברי מור"ם דאם שותפים הם בתורבץ החצר וכיוצא אעפ"י שיש להם בתים חלוקים מיקרו שותפים וז"ל מרן בסי' קע"ה סי"ז וז"ל לא נאמר דינא דגוד או אגוד בד' אמות של פירוק משא ולא במה שצריכין ליציאה וביאה ואע"פ שהבתים פתוחים מצד אחד לרה"ר מפני שאין אדם עשוי לפרוק משאיו בדרכים לעין כל עכ"ל מוכח מזה להדייא דאינם יכולים לעשות דינא דגוד או אגוד בד' אמות של יציאה וביאה ואע"ג דהבתים פתוחים למקום אחר ומשום דלא סגי בלא"ה דמוכרח דפירוק משאיו וכניסה ויציאה אי אפשר לעשותם באופן אחר כמ"ש מר"ן שאין אדם עשוי לפרוק משאיו בדרכים וג"כ ביציאה וביאה א"א לו בדרך אחר נמצא ג"כ שהם שותפים בו ומאחר שהם שותפים בו אינם יכולין לעשות דינא דגא"א וכיון שהם שותפים ביציאה וביאה מיקרו שותפים בכל החצר אע"ג דהם חלוקים בבתים ומור"ם ג"כ הכי ס"ל ממ"ש בסי' קע"ג ס"ל וז"ל שנים שחלקו חצר ונשאר באר מ"ח בחלק אחד מהם ונשאר רשות לשני לשמש בו ונתקלקל הבאר על שניהם לתקנו ע"כ מוכח ג"כ דמאחר שהבאר בין שניהם מיקרו שותפים ועל שניהם לתקנו אע"ג דהבתים הם חלוקים ומבוררים והשתא אתאן לדינא דנד"ז דמוכר לאשה דודאי ברור הוא דשות' יכול לסלקה כמ"ש מור"ם בסי' קע"ה סמ"ז יעו"ש ומ"ש דיש מי שפי' וכו' דקאי ארישא דוקא במוכר לאשה הוא דשות' מסלקה אבל בקונה מן האשה אף שותף אינו יכול לסלקה מלבד דסברא הפוכה היא דאם ברישא דמוסכמת לכ"ע דלית בה דדב"מ אמרי' שותף מסלקה בקונה מן האשה שפסק מהרי"ו דמצי המצרן לסלקה פשיטא דמצי שותף דעדיף ממצרן ויכול לסלקה ואיך יאמר דלא מצי שות' לסלק הקונה מן האשה אין זה אלא פסקי ראשו היפך ממ"ש מהרי"ו בסי' נ"ט בספרו יע"ש ותו דהאי יש מי שפירש כוונתו להביא ראיה לנ"ד דאיכא ביה תרתי מוכר לאשה וקונה מן האשה וליתא דהואיל ויש בו מוכר לאשה אזלינן בדינא דשות' מסלקה ואפי' אי הוי קונה מן האשה לחוד בלי מוכר לאשה לא מצי לעשות הנחה זו בדברי מור"ם ממ"ש הקונה מן האשה י"א לית ביה משום דדב"מ ואם כדברי מי שפי' היל"ל לית ביה דינא דשות' עדיף ממצרן לדידיה דקים ליה בדרבה מניה ומדקאמר לית ביה משום דדב"מ שמעי' דדוקא לית ביה דינא דב"מ אבל שית' עדיף ממצרן אמרינן ויכול לסלקה ועוד זה אין לו שיעור מ"ש מרן בסי' קע"ה סוף ס"ה וז"ל וי"א שאפי' אם הוא מצרן מסלקו השות' או האחין וכתב מור"ם וכן עיקר וכן הסכימו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כסברא בתרייתא דשות' עדיף ממצרן והשות' מסלק אפי' למצרן ולאפוקי מסברא קמייתא דס"ל דמצרן ושו' שניהם שוים דאם נאמר דלית בהו דב"מ ה"ה דאין בה דינא דשות' ואינו יכול לסלקה אלא דקי"ל כסברא בתרייתא דשות' עדיף מיוצרן ואם נאמר דלית ביה דינא דב"מ היינו דוקא מצרן אבל שות' יכול לסלק וא"כ לדעת מר"ן ל"ש מוכר לאשה או קונה מן האשה אמרי' דשות' עדיף ממצרן ושותף יכול לסלקה שהרי מרן לא חילקו דלעולם בכל מילי אמרי' דשות' עדיף ממצרן. קצרן של דברים דדברי כהרב"ע נר"ו הם אמת וצדק הן במ"ש דאף אם הבתים חלוקים והם שותפים בתורבץ החצר ובבאר מ"ח מיקרו שותפים ושותף עדיף ממצרן כמו שהוכחנו לעיל מדברי מר"ן ומורם ז"ל הן במ"ש דאף במוכר לאשה לית בה דינא דב"מ דינא דשותף עדיף יש בה ויכול השות' לסלקה הן במ"ש דארישא קאי וכ"ש אסיפא כמו שביארנו שהעיקר הוא כסברא בתרייתא דשות' עדיף ממצרן ואין חילוק במוכר לאשה או קונה ממנה דלעולם שות' שהוא עדיף ממצרן יכול לסלקה ולראית האמת והצדק ח"פ פאם יע"א בחדש תמוז משנת רגלי עמדה במישו"ר לפ"ק מהאלף הששי ליצירה וקיים.
נאם איש צעיר אליהו הצרפתי סלי"ט כיר"א
דין זה פשוט הוא בפסקי הראשונים זלה"ה דכל דעדיין הם שותפים באמצעה של חצר אע"פ שהבתים חלוקים מיקרו שותפים והרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה לא זז מחבבה להלכה זו עד שקבעה בגליון ש"ע שלו גבי שנים ששכרו שדה בשותפות שכתב מר"ן בסי' קע"ה סס"א כתב הרב וז"ל וה"ה נמי שנים ששותפים בחצר א' אע"פ שחלקו בית נגד בית וכל א' מבורר חלקו אם רצה א' מהם להשכיר ביתו לאחר והשני רוצה לזכות בו מדין בן המצרן הדין עמו שאע"פ שחלקו בית נגד בית עדין הם שותפים באמצעה של חצר ובבית שער אכסדרה ומרפסת ושו' מיקרי ועדיף ממצרן ובסעיף הקודם לזה איירי שאינו שותף עכ"ל הרב ומי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו ומאחר דשות' מיקרי מסלק לאשה אפי' בלתי נשואה וכ"ש נשואה דלא אמעיטא אשה אלא מדינא דב"מ ולא מדינא דבר שותפא דעדיף ממצרן ומקור דין זה שורשו פתיח מתשובת מהר"ם במימוני דשייכי לס' קנין סי' ל"ה, הביאו דבריו מר"ן ב"י סי' קע"ה סס"ט בשם תשובת מהרי"ל ומור"ם בהגה"ה בסי' קע"ה ס' מ"ז בלי שום חולק ואחריהם נמשכו האחרונים הלא בספרתם ועם היות שהרב מהראנ"ח כתב בתשובה י"ט שהריב"ש חלוק עליו ודקדק כן מתשובת הריב"ש סי' תפ"ג שלא חילק בין מצרן לשותף ביתום שקנה לו אפוטרופוס חצי שדה שטרפו מהלוקח שהיה לו חצי השדה וקנה החצי האחר מב"ח של אבי היתום והלוקח טען שהוא שותף ויתן ליתום מה ששוה חצי השדה ע"פ השומא וע"ז כתב הריב"ש אמנם אם הם יתומים קטנים דלית בהו דב"מ אלא ישאר הקרקע ליתומים בשיתוף עם הלוקח כאשר היה מתחילה עם ראובן והלוקח עכ"ל משמע דלית בהו ג"כ דינא דבר שותפא דבשות' איירי התם ועל זה כתב מהראנ"ח וכיון שהוא מחלוקת הפוסקים המע"ה והביאו ש"ך קע"ה ס"ק מ"ז יע"ש. מ"מ אנו אין לנו אלא פסק מר"ן בב"י ופסק מור"ם שלא חסו להזכיר סברת הריב"ש ומה גם דאיכא למימר דאין הכרח מדברי הריב"ש דפליג אמהר"ם כמו שכתב הרב מהרימ"ט בחלק חומ"ש סי' ס"ט וז"ל דאיפשר דהריב"ש מיירי ביתום ולא באשה ולטעמיה אזיל אה שכתב בתשובה שס"ט דטעמא דיתמי לאו היינו טעמא דאשה דטעמא דיתמי משום דכי אזהר רחמנא ועשית הישר והטוב ללוקח אזהר וכשהלוקח הם יתומים קטנים לאו בני מעבד מצוה נינהו אפי' אית ליהו אפוטרופוס דטרח ליהו אבל טעמא דאשה משום דלאו אורחא למיטרח הילכך נהי דדינא דב"מ לית לה מהך טעמא דינא דשותפי אית לה דעדיף לן טעמא דשותפי שיש לו חלק בגוף הקרקע מטעם טירחא באשה דכל בענין זה תטרח ותטרח אבל יתמי דלאו בני מעבד מצוה דהטוב והישר נינהו מה לי דינא דב"מ מה לי דינא דשותפי להני יתמי לא אזהר רחמנא בעשיית הטוב והישר יע"ש הרי דבאשה הלוקחת אע"ג דלכ"ע לית בה דינא דב"מ אפ"ה דינא דבר שותפא אית בה וכ"ש אשה המוכרת דלמ"ד דלית בה דדב"מ דינא דבר שותפא מיהא אית בה וכן נראה מדברי מהראנ"ח בסי' קי"ט הביא דבריו הרב מטה אהרן וז"ל ועוד נראה דאפי' כשתמצי לומר דבאשה המוכרת ג"כ אמרו דלית בה דדב"מ מ"מ בנ"ד דעדיף כוחו של ראובן בבית זה שהוא בא לזכות מחמת שתי כוחות מכח משכנתא של הבית עצמו ומכח מצרנות איפשר דאפי' לגבי אשה אית בה דדב"מ יע"ש ודכוותה בנ"ד גבי שותף דעדיף ממצרן שכתב מהר"ם בתשובה הנז' דטעמא דשותף עדיף משום דשותף הוי שותף ומצרן ובא משתי כוחות יע"ש ואע"ג דחזינא להרב בעל נתיבות משפט דחוכך על דברי מהראנ"ח דכיון דהלוקח מהאשה בא מחמת תקנת המוכרת מה יתן ומה יוסיף אם בא המצרן מב' כוחות כדי לסלק הלוקח מהאשה כיון דסוף סוף מתורת הטוב והישר אתינן עלה וכל שיש הפסד אזדא לה הטוב והישר יע"ש וע"ז כתב הרב מטה אהרן דדעת שפתי הרב מהראנ"ח ברור מללו שכתב וז"ל ואע"ג דהקונה מן האשה אינו דוחה דדב"מ משום עדיפות כחו עד שנבוא להעדיף כח בן המצר הבא מב' כחות עליו אלא משום תקנת המוכרת נגעו בה מ"מ המדקדק בה יראה שאין לחלק וק"ל עכ"ל מהראנ"ח, וכתב הרב מטה אהרן דכוונת דבריו לומר שכיון שבמכירה כל שהיא מיד האשה אמרו חז"ל לית בה דדב"מ והטעם כיון שאין לאשה מי שיפקח בעדה וכבר מצאה למכור אין ראוי לבטל מכירתה כדי שיקפצו בני אדם לקנות מידה א"כ עד שאנו באים לטובת המצרן ראוי לחוש לטובת המוכרת ונתבטל דין המצרנות אבל כל שהמצרן בא משני כחות ויש בזה שתי טובות ודאי שאנו באים לחוש למי שיתקיים על ידו ב' טובות ממי שיתקיים ע"י רק טוב א' לבד לזה כ' המהראנ"ח והמדקדק בה יראה דאין לחלק דמה לי אם יהיה לתקנת הלוקח או לתקנת המוכר כיון שאין זה בא להוציא אלא מן הלוקח דעלי דידיה רמיא מצות ועשית הטוב והישר עכ"ל ובנ"ד אע"ג דאשה הלוקחת אתייא נמי מכח תקנת אשה המוכרת והו"ל ב' כחות מ"מ שותף עדיף דאית ליה ב' טובות בגוף אחד ומסלק אשה הלוקחת דעלי דידיה רמייא מצות ועשית הטוב והישר אע"ג דאית בה טוב א' מצד עצמה וטובת המוכרת אינה מגעת לה אלא למוכרת זיל הכא שותף עדיף דאית ביה תרתי וזיל הכא שותף עדיף דאית ביה תרתי ודו"ק, ומה גם דאיכא בנ"ד בהדי אשה המוכרת שותף בקרקע ההוא וכשהוא מפקח על חלקו הוא מפקח גם על חלקה ולא אמרינן בזו אין מי שיפקח בעדה ומאי דאמרינן דכל שיש הפסד אזדא לה הטוב והישר מדינא דב"מ ומדינא דבר שותפא מטעם שאין אומרים לאדם שיפסד כדי שיזכה חבירו נראה דלאו בכל חשש הפסד אמרינן הכי אלא בהיכא דאיכא הפסד גמור כההיא דסעיף ל"ד היה בן המצר במדינה אחרת שיש למוכר הפסד גמור דלא מצי למכור את שלו שיאמר הקונה לאחר כמה שנים תצא מידי בזה שוין המצרן והשותף דלא מצי לסלק ללוקח כמו שכתב מהר"ם אלשקר בסי' קי"ח וכן כתב הרדב"ז בסוף שו"ת הישנות סי' ש' יעו"ש ואע"ג דגם בשאר דברים כגון כרגא ומזוני וקבורה וכיוצא יש חשש פסידא מ"מ בהפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו דהשתא הגם דכללא דכייל מהר"ם בתשובה הנז' דבכל הני דאמרינן לית ליה משום, דדב"מ מצרן דוקא אבל שותף לא כולל אפי' הסוג שמעטו חכמים מדדב"מ מחשש הפסד אף שנאמר להוציא דין זה שהיה בן המצר במדינה אחרת מהאי כללא משום דחששו בו להפסד מרובה דאפי' שותף לא מצי מסלקו כדברי מהר"ם אלשקר והרדב"ז נאמר דכללא דמהר"ם אינו אלא על הנהו דבאו בתלמוד אבל האי דינא שהיה בן המצר במדינה אחרת שחדשו הגאונים מכח סברא אעפ"י שלא נזכר בתלמוד נאמר דבכל אופן דשייך האי טעמא לא מצי לסלקו ובהאי טעמא אין עדיפות לשותף על המצרן ודו"ק ודלא כהרב נתיבות המשפט דכתב לדידיה חזי דהאי כללא דמהר"ם דכייל לאו כללא לגבי הסוג שמעטו חכמים מדדב"מ מפני שיש בהם הפסד יע"ש וכן מצאתי בשו"ת בית יהודה קונטריס אחרון סי' ס"ב שכת' דבשותף איתא לטענת מצרנות באשה והה"נ בכל הנך דאמרו לית ביהו דדב"מ כגון כרגא ומזוני וקבורה דוקא בר מצרא אבל שותף מצי מסלק יע"ש. כלל העולה דמצי לוי השו' לסלק אשה הלוקחת אפילו בחלק שלקחה מאשה המוכרת וכ"ש בחלק היתום שהוא פחות מך' דביתומים קטנים הוא דאמרו לית בהו דדב"מ ואף שהוא פחות מך' ואין ממכרו ממכר מחמת השבועה כמ"ש הקדמונים זלה"ה ואעפ"י שלא נשבע לקיים המכר אלא ללוקחת ולא למצרן לא מצי אמר לה נשבעתי אלא לזה ולא לזה דהא קי"ל בסי' קע"ה ס"ה שעדי הקנין עצמן של לוקח הם יכולים לכתוב שטר המכר בשם המצרן וא"צ קנין אחר שהלוקח הוא שלוחו של מצרן הו"ל כאלו נטלו קנין למצרן ה"נ גבי שבועה שנשבע המוכר ללוקחת כאלו נשבע למכור למצרן ודברים פשוטים הם עיין למהראנ"ח ח"ב סי' ק"ב ועיין מטה אהרן ח"א סי' נ"ג ומ"ש הש"ך בס"ק ה' במעשה שבא לפניו באחד שנשבע לחבירו למכור לו קרקעו ובא המצרן לסלקו וטען המוכר מאחר שאתה רוצה בה לא אמכרנה כלל שהרי לא נשבעתי רק לחבירי ופסקנו כיון שעדיין לא היה קנין בדבר יכול המוכר לחזור בו ויחזיר הקרקע לעצמו עכ"ל התם מיירי בנשבע למכור ועדיין לא מכר ולא זכה המצרן לסלקו עד שיגמור המכר ובנ"ד שכבר מכר ונשבע לקיים המכר כבר זכה המצרן ולא מצי המוכר למיהדר ודברים ברורים הם וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות החו' פה צפרו בתמוז דהאי שתא הנ"ל וקיים.
שאול ישועה ס"ט