אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן מח
השקפתי על דברי העדים הכתובים בפנים ולעי' וראיתי שכל דבריהם אמת וצדק, וגם אנכי החו"פ ידעתי בזה ידיעה נאמנה כמו שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם ולעבדו ע"ה אני החו"פ ראשון שהמכר הנז' היה באונס המוחלט והמודעא שמסר הר"מ הנז' על המכר הנז' היתה כוח"ך מידי והיתה מונחת בכאן מתא פאס יע"א מיראת הרש"ס הנ"ב וכתוב בה והכרנו באונסו וכשנודע הדבר להש"ס שמסר עליו מודעא אנסו להר"מ הנז' אונסים גדולים להוציא שטר המודעא לתתו להש"ס וכן היה שנתן לו המודעא מחמת אונס הידוע לכל.
ובכן דינא הוא שיחזור מחצית החצר הנז' ליורשי הר"מ הנז' דמאחר שהיה המכר על צד האונס אינו מכר כלל והדרא ארעא והדרי פירי שאכל הרש"ס הנז' הוא והבאים מכחו מאותו זמן זה כמו שלשים שנה מ"מ עד עצם היום הזה ע"פ שומת הבקיאים שישומו הפירות של כל הזמן הנז' עד היום ויד היורשים הנז' נטויה ליפרע בפירות הנז' מקרקע הנמצא להרש"ם והם קודמים לכל אדם לב"ח דהרש"ם הנז' יען שפירות הקרקע כקרקע דמו, וכי היכי דלא מצו בע"ח דהרש"ם ליפרע מקרקע הר"מ הנז' שהרי אינו של הרש"ם ה"נ לא מצו ליפרע מהפירות אלא הרי הם של היורשים וכן אם יש במציאות איזה בע"ח נגד הר"מ אומר אני שלא יטלו הקרקע הנז' כ"א יורשי הר"מ הנז' מאחר שנתבזה עליו ונתיסר ביסורים קשים ומרים ומטעמים אחרים הכמוסים אצלו, גם מה שהפסיד הרש"ס להר"מ הנז' בשכירות החצר הנז' באותו זמן שהביא לו אדום והיו דרים שם, וכן מה שדר הרש"ס הנז' והבאים מכחו בחצר הנז' הכל כאשר לכל יתחשב על הרש"ם ויגבו אותו יורשי הר"מ מקרקע הנמצא להרש"ם, ולענין דמי המקח שצריכים היורשים להחזיר אם נאמר שקבל מורישם אפשר שאינם צריכים להחזיר דמאחר שהפירות שאכל הרש"ס של כל הזמן הנז' הם מרובים ינכו היורשים מהם דמי המקח אם נאמר שקבל מורישם ויגבו המותר כמ"ש, ואם המצא ימצא איזה שטר מכר על החצר הנז' ביד יורשי הרש"ס הנז' או ביד זולתם הנם בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר שאין בו ממש וכל הפוגע בם קורען בתער הסופר וישליכם לאיבוד ואין לשום דיין להזקק להם ולא לדון עליהם כלל שלא נכתבו כ"א על צד האונס המוחלט כמ"ש, ולראית האמת והצדק ח"פ פאס יע"א בחדש אב יה"ל משנת עמים מישו"ר לפ"ק וקיים.
איש צעיר אליהו הצרפתי יצ"ו סי"ט
גם אנכי ידעתי שאחר שהחזיק הר' שמואל הנז' במחצית החצר הנז' נודע הדבר שמסר מודעא נגדו הר"מ המוכר הנז' יען שהמכר היה באונס גדול והגיעו הדברים להרש"ם הנז' ואנס להר"מ הנז' עד שנתן לו שטר מודעא הנז' ובכל זאת לא שב אפו ועוד יטו נטויה לעקור ולבטל קנינו של הר"מ הנז' שקנה החצר הנז' מבעליה הראשונים להיותם יתומים קטנים ונמכרה בהסכמת ב"ד שהיו קרובים אלא שלא עלתה בידו ולא אהנו מעשיו שלא נתקבלו דבריו לפני כל יודעי דת ודין, ומעתה אחר שנתבררו הדברים ע"פ כמה כתי עדים הדרא ארעא הנז' למרה קמאי שהם יורשי הר"מ הנז' בלא דמי אחר שהמכר היה באונס ומסר מודעא ואין כאן עדים שיעידו שבפניהם מנה הלוקח הדמים לכן חייב להחזיר בלא דמים וכמ"ש מר"ן בחומ"ש סי' ר"ה ס"י ע"ש, ואף אם יתברר עפ"י עדים שבפניהם מנה הדמים מ"מ נאמן לומר פרעתי לסברת הטור והרשב"א שהביא בב"י סו"ס ע' ואפי' לסברת הפוסקים שהביא הש"ך שם ולדעת הסמ"ע שאינו נאמן לומר פרעתי מאחר שעדיין הקרקע ביד הלוקח דמצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, אפ"ה בנד"ז חייב להחזיר בלא דמים שמנכין לו מן הפירות שאכל עד כדי דמי המקח שהרי זה כמה שנים קרוב לשלשים שנה משלקח הקרקע ופירות שנים מועטות יעלה לדמי המכר והפירות שאכל הוא בחיו יתר על כסף מקנתו והפי' שאכלו יורשיו אחריו וב"ך אם הם חייבים להחזירם או לאו לענין מה שאכלו יורשיו וב"ך לא דינא ולא דיינא שחייבים להחזיר מה שאכלו שהרי הקרקע גזולה היא בידם והדרא ארעא והדרי פירי, ולענין מה שאכל מורישם בחייו יתר על דמי המכר לכאורה היה נראה שאין היורשים חייבים לשלם ממ"ש מר"ן סי' שע"ב ס"א גזל קרקע וכו' או שאכל פירותיה כשבעל השדה גובה וכו' או דמי פירות שאכל גובה מנכסים בני חורין מפני שהיא כמלוה ע"פ ע"כ, ואחר דמדמי לפירות למלוה ע"פ נראה לכאורה שאינם נגבים מהיורשים אלא דוקא בא' משלשה דרכים שכתב מר"ן סי' ק"ח אבל קושטא דמלתא ליתא דטעמא מאי אמור רבנן שאינה נגבית מהיורשים משום דטענינן להו שמא פרע מורישם ובנד"ז אנן סהדי וכל העם עונים בפיהם ואומרים שלא פרע והוה ליה כמלוה ע"פ תוך זמן שנגבית מהיורשים משום חזקה שאין אדם פורע תוך זמנו וה"נ חזקה הוא שלא פרע ואוקי גברא אחזקתיה ולכן חייבים היורשים להחזיר פירות מבני תרי, עוד י"ל דלא איירי מר"ן בשם הרמב"ם ז"ל אלא בגזלן שהחזיר גוף הקרקע ובאין לדון עמו על הפירות שאכל ולכן מדמי להו למלוה ע"פ וכמ"ש הסמ"ע שם דאעפ"י דגזלת קרקע גופה יש לה קול מ"מ הפסיד פירותיה אין לו קול וכמלוה ע"פ דמי ולכן גובה מנכסים בני חורין ולא ממשעבדי ואפשר שאינו גובה גם מהיורשים, אבל בנד"ז שעודם מחזיקים בקרקע מכח מורישם בחזקת לקוחה ונמצאת גזולה קלא אית להו גם לפירות ובודאי שגובה מהיורשים ואפשר דלפי טעם זה דקלא אית להו גם לפירות נראה שגובים אותם אפי' ממשועבדים, זהו מה שנלע"ד דעת הדיוט בזה וה' אלהים אמת ינחנו במעגלי צדק למען שמו ולראיה ביד יורשי הר"מ הנז' ח"פ פאס יע"א בחדש אב יה"ל משנת כי תשפוט עמים מישו"ר לפ"ק וקיים.
שאול סרירו ס"ט
אחר שמפורש בכל העדויות הנ"ל שהמכר היה באונס גמור ובעדות הר"א ביטון נתבאר שמסר המוכר מו' על המכר והוסיף לבאר שכמה היה האנס מסלסל בצער'ו של המוכר עד שהוציא שטר מו' ונתנו להאנס מתוך צרה גם מעדותו של החה"ש כהה"ר בנימין לכרייף מוכח שהיתה מו' ומחמת אונס הוכרח במעשיו להוציא השטר מו' ולבטלו הרי המכר בטל דהא איכא הכרת אונס ומסירת מו' ומה שהוציא המו' ונתנה לו היה ג"כ באונס גמור ולא מבטלה המודעא בהכי ואע"ג דכתב מר"ן הקדוש בכסף משנה סוף פ' יו"ד דמכירה על דברי הרב המגיד ממה שלא חילק בין היכא שאנסוהו לבטל המו' להיכא דנסתלק האונס וביטל המו' מדעתו משמע דס"ל דלדעת רבינו אם ביטל המו' אפי' מתוך האונס הוי מתבטלת וטעמו משום דלא עדיפא ביטול מו' מתוך האונס מאונס המכר עצמו דאמרינן דאגב אונסא גמר ומקני ה"נ גמר ומבטל מודעא עכ"ל ושכן כתב הרב הנימוקי פ' חזקת הבתים וז"ל מהא שמעינן דאע"ג דאמרינן תליוה וזבין זביניה זביני כל היכא דמסר מו' לא הוי זביני ומיהו אם ביטל המו' אפי' מתוך האונס מסתברא דמודעתו מבוטלת דלא עדיפא ביטול מו' מתוך האונס מאונס המכר עצמו יע"ש, די"ל דהכא שאני דלא ביטל המודעא בפירוש רק שמחמת אונסו הוציאה ונתנה להאנס וסמך על עדי המו' דלעת מצוא שעת הכושר יביא עדים שמסר מו' על המכר שהיה באונס ומבטלו וכן מוכח מדברי משי"ח דלא הזכיר בדבריו שום ביטול רק נתינת מו' וכן מוכח מדברי רב אחאי החה"ש הדו"מ כהה"ר ש"ם שלא היתה אלא נתינה בעלמא אלא שמעדותו של כהרב"ל שכתב להוציא השטר מו' ולבטלו איכא למיחש שנעשה איזה ביטול ולפ"ז לדון משפט זה לאשורו היינו צריכים להשקיף על השטר מו' ועל שטר הביטול דודאי במו נהוג עלמא למסור מו' גם על הביטול ואתאן למחלו' הרשב"א והר"ן בביטול מודעא ובפיסול עידיהן וכו' כמובא בב"י א"ה סי' קל"ד ובח"מ סי' ר"ה יע"ש ונראה לומר דבנ"ד אפי' הרשב"א דסובר דכל שפוסל עדיו אין מי יעיד על האונס התם בדליכא אלא עדי מו' שמכירין באונסו והכא כ"ע מכירין באונסו ובפרט דבי דינא רבא הוא דמכירין באונסו כמובא בדבריהם וכן מפורש במהריט"ץ סי' קפ"ט דבהיכא דאנן בי דינא ידעינן באונסיה ואין אנו צריכים לעדות העדים שפסל שהמודעא קיימת והביטול בטל ושכן כתב מהראנ"ח ח"א סי' מ"ב יע"ש וכ"ש דאפשר דמה שהעיד להוציא השטר מו' ולבטלו היינו מה שנותנו להאנס ולא שמבטלו בפירוש ואין להאריך כעת בפרטים הללו כי דברי הרבנים עיקר דלא היתה אלא נתינה בעלמא וסמך על עדי המו' ובפרט בפרסום גדול כזה שנתגלה לכ"ע אונסו ודאי שהמכר בטל הדרא ארעא והדרא פירי וכמ"ש הרבנים וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה פאס יע"א בחדש א'הוב ל'מעלה ו'נחמד ל'מטה מש' עושה משפט לעשוקי"ם לפ"ק וקיים.
שאול ישועה ס"ט
הנה נא הואלתי לבאר עוד בדין המודעא הנז' מחמת שידעתי שחששו מקצת חכמי ישראל לעדות הח' הש' כהה"ר בנימין לכרייף שהעיד שהר"מ הנז' הוכרח במעשיו להוציא השטר וכו' ולבטלו והבינו מלשון ולבטלו דשמא הר"מ הנז' ביטל המודעא וביטול המודעא אף אם יהיה באונס מהני לדעת קצת הפוסקים ואין זה אמת דמ"ש ולבטלו המדקדק בלשון הקדש יבחין דהכונה היא דאנסו לבטל אבל הוא לא ביטל דאל"כ הו"ל לכתוב ובטלו ומדכתב ולבטלו מוכח דר"ל דאנסו לבטל אבל הוא לא ביטל אלא שנתן לו השטר מודעא על צד האונס כמ"ש ולעולם היא בתוקפה וגבורתה והמכר בטל וליכא למיחש דשמא פוסל עדי המו' והמודעא בטלה ומטעם דמי יעיד על המודעא אחר שפוסל עידיה כמ"ש הרשב"א ז"ל דבנד"ז כ"ע מכירין באונסו ובי דינא מכירין באונסו, והרי איכא עדים אחרים זולת עדי המו' וא"כ אפי' נימא דפיסל עדי המודעא ולא משכחת מי שיעיד על המודעא כדעת הרשב"א ז"ל היינו דוקא היכא דליכא עדים אחרים לקיים המודעא אז אמרינן כיון שפיסל עדי המודעא כסברת הרשב"א ז"ל, אבל היכא דאיכא עדים אחרים כי הכא דבנד"ז דבי דינא מכירים ויודעים ומעידים על המודעא ואונסה אפי' הרשב"א יודה דהמודעא קיימת וליכא למיחש למידי וכמ"ש הנ"י בפ' חזקת וז"ל והיכא דידעינן באונסיה ומסר מו' על המכר וכו' אין למו' שום ביטול ע"כ:
דדייק לשון דידעינן באונסיה וכו' דפירושו דכיון דידעינן אנן בי דינא באונסיה אע"ג דפוסל עדי המודעא הא איכא בי דינא דאינון ידעי ואינון סהדי במודעא ושכן מפורש במהריט"ץ סי' קפ"ט הנז' דאם ב"ד מכירין באונסו אין למודעא שום ביטול יעו"ש, ובנד"ז הא איכא בי דינא דמסהדי אמודעא כמ"ש בפנים והמודעא קיימת והמכר בטל ומעתה הרי הקרקע בחזקת יורשי הר"מ ומורידין אותם לה מעכשיו אפי' שלא בפני יורשי הרש"ם וכמ"ש מר"ן בחומ"ש סי' ק"י ס"ה וז"ל יתומים קטנים שנמצאת קרקע שאינה שלהם אלא טען הטוען שהוא גזל ביד מורישיו וכו' ואם נמצאת גזולה מחזירין אותה לבעליה ע"כ, הכי מוכח להדיא דנזקקין לקטנים להוציא הגזלה מידם תכף ומיד ולהחזירה לבעלים. דקטן כשלא בפניו דמי ואפ"ה מוציאים הגזילה מידם וה"ן לא שנא ואפי' לדעת הרמב"ם דמצריך להעמיד להם אפוטרופוס כמ"ש מר"ן בסי' הנז' הרי כתב בכה"ג באות פ' וז"ל דיש לתרץ דברי רבינו דלא אמר דמעמידין אפוטרופוס אלא בתחלת הטענות וכו' שהיא גזולה וקודם שהביא עדיה אבל אם יצאו עדים אין צריך שוב לאפוטרופוס ע"כ. משם באר'ה דאם יצאו עדים שהיא גזולה כי האי גוונא נזקקין להם מיד ולאלתר וא"צ אפוטרופוס אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל וה"נ בנד"ז לא שנא דגזלה שאני, כללא דמלתא דהמודעא הנ"ב היא קיימת וחזקה כראי מוצק אפי' לדעת הרשב"א אי נימא דהר"מ פוסל עידי המודעא לדעת האומרים ומשום דהאיכא עדים אחרים שהם בי דינא שהכירו באונסו וכ"ע הכירו באונסו וכ"ש הכא בנד"ז דלא חזינא שהר"מ הנז' עשה שום ביטול כלל אלא שנתן המודעא על צד האונס כמ"ש ומעתה ומעכשיו יד יורשי הר"מ נטויה להחזיק בקרקע מורישם אפי' שלא בפני יורשי הרש"ס כמ"ש בפנים ולית דין צריך בשש ולית לן למיחש לעדות הרב"ל שהעיד שהכריחו להוציא השטר ולבטלו דכונתו היא שהכריחוהו לבטלו אבל הוא לא בטל כאמור ולראית האמת והצדק ח"פ פאס יע"א משנת ראשו"ן הוא לכם וקיים.
איש צעיר אליהו הצרפתי ס"ט
עתה באתי בידים שניו'ת אחרי רואי כמה ראיות הראיו'ת בהעדויות שנתקבלו עוד בענין זה ובפרט עדותו של הח' הש' כהרי"ד דמלבד מה שהפליא והגדיל בעדותו את כל הקורות להמוכר מהפלגת רשעתו של האנס ועוצם עזותו אשר למדוד לו כמדתו לא שרי לן להפך כלל בזכותו ודיינינן ליה כדי רשעתו לבל תעשנה ידיו תושיה וידי אלמי שכמותו אלא שעוד ברר בעדותו בדבר ברור שהוא עצמו היה עד בהמודעא שמסר המוכר הנז' במכנאם נגד האנס והיא מודעא רבה נוקבת ויורדת עד התהום הכינה וגם חקרה בעצת חמיו הרב הגדול מהרי"ט זלה"ה ונתחכם על כל מיני ואופני הבטולים שלא יהיו חלים כלל וכלל כמו שמבואר בפרטות בש' ק"ע שביד יורשי המוכר הנז', גם ראיתי עדות הח' כה"ר משה מונסינייגו שהעיד גם הוא בדבר ברור שהוא עצמו עד בהמודעא שמסר המוכר בפאם יע"א וכתב וחתם מו' רבה כוללת כל אופני הבטולים אפי' ע"ד שיתחדש מסר עליו מודעא כמבואר בש' ק"ע שביד יורשי המוכר באורך.
ולפי זה אין כאן שום חשש כלל מעדותו של כהרב"ל שהזכיר בעדותו הביטול ואמינא שמא מחר ימצא הביטול ביד יורשי האנס והשתא דחזינא מה שהעידו העדים הנז' מתוקף מודעא רבא הנז' אמינא. ודאי דכל הבטולים שימצאו להוו שביתין ושביקין וכו' בין באונס בין ברצון, עוד ברר בעדות כהרי"ד הנז' שאחרי יו"ד ימים שנתגלה להאנס ענין המודעא דכפת להמוכר על העמוד והיה מכהו באכזריות חמה ע"י משרתיו רשעים וחנקו אותו עד שכמעט הוציאו נשמתו כדי להוציא המודעא ומעולם לא הודה לו המוכר שיש לו מודעא אלא שבעודו כופהו ומענישו יצא דבר מלכות להאנס שילך לפאס ושם חקר ודרש על המודעא ששמע ששם הטמינה המוכר מיראתו עד שבאה ליד האנס מבלי ידיעת המוכר ושם בעיר מכנאס הראה אותה להח' העד שחתם בה להענישו על שחתם לחובתו עד שברח מאימתו לערי המזרח גם ראיתי עדות הר"א ביטון שהעיד שמרוב צערו שלח לכהרב"ט אחי אשתו שילך לפאס ונתן לו האנס הפרדה שלו והביא המו' להאנס למכנאם ועדות זו מסייעת לעדות הרי"ד שלא נתן לו המוכר מו' מידו ואין ב' העדויות סותרות זא"ז דאיכא למימר דהרא"ב הנז' בראותו לכהרב"ט הביא המו' ונתנה להאנס סבר שבשליחות המוכר הלך וכפי האמת לא הלך בשליחותו רק בראותו צרת גיסו כי בנפשו הוא הלך והביא המו' מעצמו והיינו טעמא שנתנה ליד האנס דאם איתא שהמוכר שלחו הי"ל להביאה אל המוכר והמוכר יתננה אל האנס ועדותי של הרי"ד שהעיד שהאנס חקר על המו' בפאס עד שבאה ליד האנס דייק בלישניה שבאה ליד האנס ולא שהאנס הביאה שלא ראה מי הביאה ואמרינן בודאי כהרב"ט הביאה כדברי הרא"ב באופן שאין כאן שום סתי' בעדותם והצד השוה בעדותם דאפי' נתינה מידו לא נתנה ליד האנס ואין כאן חשש לומר שנתינתה מידו ליד האנס זהו בטולה דאין כאן נתינה מידו כלל וכבר כתבנו דלקושטא דמילתא אף אם נתנה מידו ליד האנס לא אמרינן זו בטלה שהרי סמך על עדי המו' שיכתבו אחרת שדרך המוסר מו' לעשותם שלוחים ולא תגמר שליחותם עד יצא כנוגה צדקה:
וכ"ש למאי דמשמע מדברי העדים שמסר המו' מו' במכנאם ומסר אחרת בפאס ואם נתן א' סמך על האחרת ואין כאן ביטול של כלום וכל האי שקלא וטריא בעניני המו' הנז' הוא משום דחשבינן להמוכר כדין תליוה וזבין דזביניה זביני יב אם לא מסר מודעא והשתא שפיר חזינן וילפינן מהעדויות הנז' מילתא פסיקתא דאין דינו של המוכר הנז' כדין תליוה וזבין אלא כדין תליוה ויהיב דאין צריך מסי' מו' וסגי ליה בעדי האונס שהרי בעדותו של הרי"ד הנז' בירר שמחצית החצר שמכר המוכר להאנס הנז' באונס היתה שוה בכפלי כפליים מהסך שבו מכר לו שאנסו על המכר ואנסו על הדמים שיתן האנס כפי רצונו פחות מהשומא ששוה גם ראיתי בעדותו של הר"א ביטון שגם הוא מעיד שמכר לו מחצית החצר הנז' בפחות פחות משוויו ולפ"ז דאיכא עדות שלימה שלא נתן האנס כל שווי הקרקע שאנס אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה ולא מיבעיא לדעת רשב"ם שכתב גבי תליוה וזבין דגמר ומקני הואיל ואיכא תרתי יסורין ומתן מעות דלא מפסיד מידי ע"כ וכתב מרן ב"י מדקאמר לא מפסיד מידי משמע שלא היה מפסיד משלו כלום וכ"כ משם הרב הנימוקי שכתב משם הריטב"א דכיון דבתר דעתיה דמוכר אזלינן ליכא לדמוייה לגמרי לאשה ולומר כי היכי דאשה מתקדשת בפרוטה [פי' דקיי"ל דתליוה ואקדישה קדושיה קדושין] ה"נ אם קיבל פרוטה משדה זו דלהוי מכירה דשאני אשה דהרי נתן לה דמים, דכל אשה מתקדשת בפרוטה אבל הכא מי איכא למימר משום פרוטה שנותנים לו מתרצה על קרקע של ק' מנה ונראה שדעת הרנב"ר נוטה לזה אע"פ שאחרים אומרים דשווים הם עכ"ל גם הריב"ש בסי' קכ"ו ד' ע"א ע"ד כתב וז"ל ועוד דאפי' בזביני הסכימו המפרשים דלא אמרינן תליוה וזבין זביניה זביני אלא כשנתנו לו כל שווי הקרקע אבל בפחות משוויו לא דאין לומר בשום פנים שאם אונסין אותו למכור קרקע שוה אלף זוז בדינר דאגב אונסי דזוזי גמר ומקני ואע"ג דתליוה ואקדישה קידושיה קידושין וכו' שאני אשה שכך דרך הנשים להתקדש בפרוטה וגם שהבעל מתחייב לה בשאר כסות ועונה וגם דאתתא בכל דהוא ניחא לה יע"ש, והרב משנה למלך דייק כן מל' הרמב"ם פ' י' מה' מכירה שכתב מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח וכו' מדקאמר דמי המקח בא למעט סברת האומרים דלא בעינן שיתן האנס כל דמי שוויו יע"ש ולפ"ז גם מרן הקדוש שהביא לשון הרמב"ם בדמותו וצלמו בסי' ר"ה ס"א סובר הכי דבפחות משוויו לא הוי זביניה אפי' בקרקע אלא אפי' לסברת ר"י שהביא הטור בסי' ר"ה, ס"א דחילק דבקרקע אפי' לא נתן כל שוויו לפי שאין אונאה לקרקעו' וכו' הרי סיים הטור וכתב ונראה לפרש דבריו כשאינו כופהו אלא על המכירה אבל בסכום המעות אין כופהו אבל אם כופהו ליתן לו בפחות משוויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה עכ"ל ופסקה מרן שם ס' ד' בשם יש מי שאומר ומאי דנקט יש מי שאומר הוא דוקא על דברי ר"י ומשום דמרן סובר אפי' בקרקע כל שלא נתנו לו כל שוויו לא אמרי' זביניה זביני ובנ"ד שאנסו גם על סכום המעות אתייא ככ"ע דלא הוי זביניה זביני אפי' בלא מסי' מו' והדרא ארעא והדרא פירי מיומא קמא דלפי עדותו של הרי"ד הנז' הוי המכר בניסן תקכ"ו דהוי עד היום שלשים שנה, וכמפורש לעיל בדברי הרבנים יצ"ץ וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה צפרו בחדש זו משנת יושי"ע לבנ"י אביו"ן לפ"ק וקיים.
שאול ישועה אביטבול סלי"ט
סימן מט
כאשר נדונו יוסף הלוי בן יולי והר' שלמה ביסידאן לפני בי דינא רבא משי"ח בענין החיוב שנתחייבה ריינה א"ל יצחק הלוי ליוסף הנז' בעד מזונותיה וטיפולה בחולייה סך כ"ם בכל שבוע דהיינו פ"ם בכל חדש בתנאי גמור שיתן לה מזונות כשאר החולים ושיהיה לה נר דלוק מערב עד בקר כל ימי חלייה ויקנה לה כל המצטרך לה והר"ש המציא כמה כתי עדים שלא קיים תנאו ונדונו לפני משי"ח וביטל השטר ההוא ואח"ך בא בנו של יוסף בטענה שהשטר כבר נמסר לו מאביו וכל מה שעשה אביו אינו עשוי הן במה שנתקשר לדון בפאס וביטל כל הראיות שיוציאו אח"ך הן במה שדן עם שלמה הנז' וביטל דבריו משי"ח.
וזה מה שכתבתי אני הצעיר בענין זה להוציא מלב המגמגמין בדינו של הרב משי"ח.
דברי הרב משי"ח נר"ו אמת וגזר דינו גזר דין אמת ששטר חיוב שנתחייבה ריינא הנז' ליוסף הנז' בטל מעיקרו הוא וכמאן דליתיה דמי שהרי עיקר החיוב שנתחייבה בהחוב הנז' היה על תנאי שיעשה לה מנוח אשר ייטב לה בכל ימי חלייה להטפל בה ולספק לה מזונות הראויות לה כפי חלייה וכיוצא מדברים הצריכים לה בחלייה ולא מבעיא השתא דידיע לן עפ"י עדים שלא קיים תנאו דודאי הוא דנתבטל החוב בכל אופן שיהיה התנאי, אלא אפילו בסתמא דלא ידיע לן אי קיים תנאו אם לא קיים מ"מ אחר שעיקר החוב תלוי בקיום תנאי זה ותנאי זה ישנו בקום עשה דהיינו ע"מ שיעשה לה כו"ך אמינא ודאי דאין לחוב זה דין שטר כלל ולא מצי גבי ביה אלא א"כ הביא ראיה שקיים תנאו דהכי קי"ל בכל תנאי שהום בקום עשה דחיישינן שמא לא קיים המקיים את תנאו ועליו להביא ראיה שקיים תנאו וכל שלא הביא ראיה אין לו כלום כמ"ש הר"ן בפ' מי שאחזו גבי הרי זה גיטך ע"מ שתתן ק"ק זוז וחזר ושנאה משם הרמב"ן בריש פ' המגרש גבי הרי זה גיטך ע"מ שתעלה לרקיע יע"ש מלתא בטעמא ופסקה מר"ן הקדוש בסי' רמ"א ס"י וז"ל האומר לחבירו הריני נותן לך כו"ך ע"מ שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אם אמ"ל ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראיה שבטל תנאו ע"כ, הרי דיש חילוק בין היכא דהתנאי ישנו בקום עשה להיכא דישנו בשב ואל תעשה. וכל שישנו בקום עשה כנ"ד לא מצי גבי חובו מן הסתם אא"כ הביא ראיה שקיים תנאו, ולפ"ז בנ"ד שהתנאי הוא בקום עשה ומן הדין היה צריך יוסף הנז' להביא ראיה שקיים תנאו וכל שלא הביא ראיה שקיים תנאו אין כאן חוב של כלום ולא גבי ביה ולא מידי א"כ השתא דקדם שכנגדו ואייתי ראיה בעדים שלא קיים זה תנאי דבזה נתבטל החיוב מה יועיל ליוסף הנז' להביא אח"כ ראיה בעדים שיעידו שקיים תנאו כדי להעמיד חובו דסוף סוף תרי ותרי נינהו והו"ל עדות מוכחשת דדברי שניהם בטלים כדקי"ל בכתובות דף ך' ע"א דאוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ופסקה הטור בסי' ל"א ס"א יעו"ש, וא"כ בין יביא יוסף הנז' ראיה שקיים תנאו בין לא יביא השטר בטל ולא מצי גבי ביה כלום, וכ"ש שכבר עמדו לדון ונתבטל החוב מעיקרו עפ"י הראיה שהביא שכנגדו שלא היה יוסף הנז' מקיים תנאו ואיך יחיה אחרי נפלו בעדות מוכחשת.
ואע"ג דבעלמא בהיכא דאיכא שטר ואיכא תרי ותרי כגון ב' אומרים פרע וב' אומרים לא פרע דאמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי שטרא אחזקתיה כדמשמע מדברי בה"ת שער כ"ו חלק א' סימן ב' גבי הימניה לוה למלוה כבי תרי ואמר המלוה לא נפרעתי והלוה הביא עדים שפרעו דהו"ל תרי ותרי ואוקי שטרא אחזקתיה וכן משמע מדברי הסמ"ע בסי' ע"א סק"ד יע"ש שאני התם דמיירי בשטרא מעליא אלא ששנים אומרים פרע ושנים אומרים לא פרע דדברי שניהם בטלים ומוקמינן לשטר אחזקתיה כמו שהיה אבל היכא דשטרא ריעא הוא כנ"ד שהוא תלוי בקיום התנאי ולא מצי גבי ביה אא"כ הביא ראיה שקיים התנאי כשנאמר בהיכא דהוו תרי ותרי דברי שניהם בטלים ונוקי שטרא אחזקתיה כמו שהיה הרי חזקתו היא דלא גבינן ביה בלא ראיה וממילא איתרע חזקתיה ומוקמינן ממונא בחזקת מריה ומה גם לסברת הש"ך דסובר הוא דגם בשנים אומרים פרע ושנים אומרים לא פרע דספק פרוע הוא ולא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה כמ"ש בסי' מ"ו ס"ק ק"א ובסי' ע"א ס"ק ב' יע"ש, א"כ בכל ענין אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה ולא בחזקת בעל השטר, ועם היות דבמקום דאמרינן לא מגבינן ביה מקרע נמי לא קרענא ליה כההיא דסי' מ"ו סעיף ל"ז ונ"מ דאי תפס לא מפקינן מיניה כמ"ש רש"י כתובות דף ך' ע"א והרא"ש שם ופסקה מורם בסעיף הנז' בהגה מ"מ בנ"ד שלא הניחה ריינא הנז' אלא קרקע דלא שייכא בו תפיסה כדכתב הסמ"ע שם ס"ק צ"ח ודייק לה מדברי מורם שכתב דאם תפס מטלטלין משמע דבא לאפוקי קרקע א"כ ודאי דבנ"ד השטר בטל לגמרי וכיון שאין תקוה ממנו אפשר דמקרע נמי קרעינן ליה ודו"ק.
אסיקנא דבנ"ד שהחוב הנז' נעשה על תנאי והתנאי היה בקום עשה כל שלא הביא ראיה שקיים תנאו לא מצי גבי בשטר זה דשטרא ריעא הוא והשתא דקדם שטרא והביא ראיה שלא קיים תנאו שוב לא מהנייא ליה להמקיים ראיה שיביא שקיים תנאו ומהשתא אין אנו צריכים לאותו קשר שנתקשרו יוסף הנז' עם היורש שלמה בוסידאן שכל ראיה ועדויות שיביאו אחרי בואם למתא פאס יע"א הם בטלים דאפי' לא היה הקשר ההוא אין שום קיום והעמדה לראיות ועדויות שיביא יוסף הנז' שקיים תנאו כיון שכבר הביא ראיה שכנגדו שלא קיים תנאו כדכתיבנא ועל חנם הוא טורח יהודה בנו לבטל הקשר ההוא באמרו דאביו לאו בעל דברים דשלמה הנז' הוא מחמת שכבר מסר לו אביו החיוב הנז' והוא ניהו בעל דברים דשלמה וא"כ הקשר שנתקשר אביו עם שלמה הנז' לאו של קיימא הוא דלו יהיה כדבריו שנתבטל הקשר ובא יבא הבן בראיות ועדויות שקיים אביו התנאי ההוא אינן כלום כיון שקדמה ראית שכנגדו שלא קיים הו"ל תרי ותרי ודברי שניהם בטלים ונשאר שטר החיוב תלוי ועומד בגוף בלא נשמה דנשמתו היא הראיה והרי פרחה לה ממנו כאמור הרי אפי' לסברתו המועטת דאביו לאו בעל דברים דשלמה הנז' הוא לא הועיל כלום בקשר להתיר.
אבל קושטא דמילתא דהוי האב בעל דברים דשלמה הנז' שהרי כתב הרי"ף בפ' הכותב דשטרות אין גופן ממון וא"א להקנותן בהקנאה גמורה אלא שחכמים תקנו להם צד מכר ולפיכך יכול בעל השטר למחול שטר שכבר מכרו לפי שלא זכה בו לוקח מן התורה ע"ש וכ"כ הרמב"ם בפ' ו' מה' מכירה הלכה י"ב וז"ל קנין שטרות בדרך הזאת מדברי סופרים אבל מן התורה אין הראיות נקנות אלא גוף הדבר בלבד קנוי לפיכך המוכר שט"ח לחבירו עדיין יכול למחול ע"כ הרי מדברי שני עמודי ההוראה מוכח דבעל השטר הוא בעל דברים מן התורה ולא הלוקח ואיך מצי הלוקח להתיר הקשר שנתקשר בעל השטר שהוא בעל דברים מן התורה ולאהדורי דינא שכבר דן עמו אחד שהוא לוקח ואינו בע"ד אלא מדברי סופרים.
ומה גם לסברת יש מהמורים שהביא בה"ת בשער נ"א חלק ד' סי' ד' שהורו שצריך לכתוב המוכר שט"ח לחבירו בכתיבה ומסירה בשעת המכירה ז"ל דון והנפק לנפשך ואי לא לא מצי לאשתעויי דינא בהדיה בע"כ דלוה דאמר ליה לאו בעל דברים דידי את וכתב שכן כתב הראב"ד יע"ש הרי דבעל דברים דידיה האמתי הוא בעל השטר והלוקח לא הוי בעל דברים דידיה ואפי' מדברי סופרים ומוחלפת שטתו של הבן דעביד יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא ואפי' לדעת ר"ת שהביא הרא"ש והר"ן פ' הכותב דסובר מכירת שטרות דאורייתא מ"מ סובר הוא דשני שעבודים יש לו למלוה על הלוה שעבוד גופו של לוה שהוא מחוייב לפרוע והוא עיקר השעבוד ושעבוד על נכסיו מדין ערב דנכסוהי דבר איניש אינון ערבן ביה ושעבוד הגוף לאו בר מכירה הוא ואינו נמכר אלא שעבוד נכסים בלבד וכי חזר ומחלו פקע שעבוד הגוף וממילא פקע שעבוד הגוף וממילא פקע שעבוד נכסים יע"ש הרי דשעבוד הגוף שהוא העיקר ליתיה במכירה ואין הקונה השטר זוכה בו וכי היכי דלגבי מחילה בעל דברים הוא המוכר שטר ומצי מחיל ה"נ לענין דינא בעל דברים הוא ומצי דאין ודינו דין והקשר שנתקשר עם שלמה הנז' לדון במתא פאם יע"א ובטל כל ראיות שיביאו אחרי בואם למתא פאם הוא קשר של קיימא שאין לו התרה כלל וכבר נדונו בפאם בבי דינא רבא הרב הגדול משי"ח ומי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשהו וכל דבריו אמת וצדק החותם פה צפרו בניסן משנת ול"א תענ"ה על ריב ליצירה וקיים.
שאול ישועה אביטבול סלי"ט