אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן מה

סימן מד

במותב תלתא כחדא הוינא אנן דתרי מינן ח"ל ואסהיד קדמנא הר' משה אביקציץ בתע"ג ומכוונת ובירר בעדותו באיין כאן יסמע מן פם זאכו פאכסיפיקו כמה פעמים באיין תכאלס מעא שמואל לוי נר"ו ברכ"ה שלמה נ"ע פלכלטא די ברהים ועוד בירר בעדותו באיין וואחד אנהאר ציפדו זאכו יזיבלו וואחד לקרעא די מאחיא מן ענד שמואל הלוי מנאיין כלאקלו וואחד ליסיר לזאכו ורדלו לקרעא לשמואל חתא יעטילו לכלאם ומנאיין רדהא לזאכי סקסאה העד לזאכו עלאס מא בקית תסאלו חתא סי וקאללו זאכו מא בקית נסאללו חתא סי ובירר בעדותו העד הנז' הווא ג"כ ידע בטיב הידיעה באיין תכללס זאכו פשטר דלעסקא ולא בקאת בינאתהום לא טאלעא ולא האבדא עכ"ם עדות העד הנז' ולראית אמת שכך העיד העד הנז' כתבנו וחתמנו תמ"ת והיה זה יום ד' בשבת י"ט יום לחדש טבת שנת תקנ"ז לפ"ק פה ארבאט יע"א והשו"ב וקיים וחתום כראוי.

וס"ל נמ"ך וז"ן

במותב תלתא כחדא הוינא אנן דמ"ת ח"ל ואסהיד קדמנא הי' הר' ימין עולייל באיין כא יערף בטיב הידיעה אלא שמואל לוי לכלטא דייאלו עלא הייא האד לכמסין מתקאל די ע"י זאכו פארסיפיקו די מן זיהת מולאי ברהים ברקוק וג"כ וואחד נהאר אשבת פזמן פאס כלאק ליסיר לזאכו כא יערף אילא ציפד זאכו הנז' מעא למתעלם דייאלו די הווא משה אביקציץ הנז"ל וקאלו סיר לענד שמואל לוי יעטיך מאחיא וחלפת אומו די שמואל הנז' אידא יעטיווה פלס לאיין קאלתלו מא תסאלנאסי זיב דראהים וואזי נעטיך מאחיא ועוד כא יערף בטיב הידיעה אלא כול מררא כאן יקבד זאכו לשמואל וויקולו עטי למולאי בראהים ברקוק מן זיהת לכמסין מתקאל וכאן ידפעלו וכאן יקוללו כאבר אוכאן וכאן ידפע למולאי ברהים באמר זאכו, ועוד כא יערף נאמנה באיין שמואל לוי מא כאנת ענדו חתא כלטא אוכרא מעא זאכו זולת האד שטר עסקא די ע"י מולאי בראהים די באם טלע שמואל ללחאנות טטאר ומן נהארדי מא חבשי שמואל הנז' יעטיה מאחיא כא יערף ימין הנז' באיין מא בקאסי וסאללו, ועוד בירר בעדותו העד הנז' באיין וואחד למררא זנגהום מולאי ברהים הווא וזאכו לשמואל הנז' ולאומו עלא דמית האד דראהים ומנאיין ראוו רואהום בצער גדול משאוו זאבו סי' לחאז תג'י גדירא ועטאוולו רהונאת ועטאהום זית ובאעוה בלקרד וכלסוה והאד רפוד דזית הווא כמאלת לכלאם דשטר דנעסקא די כמסין מתקאל וסמוך להאד לפצאל פאם כלאק ליסיר לזאכו וציפדלו עלא מאחיא וחלפת ק אומו די שמואל הנז' ונפקעת עלא שליח די ציפד וקאלתלו לא אפשר נעטיוולו אגיר חתא יעטיני דראהים דייאלהא ש לאיין זהדו עמלי ולכלאם כלסנאה פדראהמו והאדסי כאן משנת תקמ"י לקדאם ומן האדיך לכלטא עמרהום מא תכאלטו כלל עכס"ע העד הנז' ולראית אמת שכך העיד העד הנז' כתבנו וחתמנו תמ"ת ביום הנז"ל שנה הנז"ל והשו"ב וקים וחתום כראוי.

וס"ל נמ"ך וז"ן

במותב תלתא כחדא הוינא אנן דמ"ת ח"ל ואסהיד קדמנא הר' יהודה ן' תאבו בתע"ג ומכוונת באיין וואחד נהאר כאן ענד זאכו פארסיפיקו פצ'אר וצקצאה עלא דיך לכלטא די כאנת בינו בין שמואל לוי פלחאנות דלעטטארין וסקסאה העד הנז' לזאכו הנז' וקאללו אס כבארך מעא שמואל לוי דפאך אסי די כונת תשאללו וואזבו זאכו וקאלו מא נסאללוסי ובירר בעדותו באיין האדסי כאן לפחות אחר עאמאיין מן די גלס שמואל לוי פלתאנות ותכאלסו מעא זאכו ובירר העד בעדותו באיין טעם די עלאם סקסאה מן זאנב די וואחד נהאר ראה תפיכאר מעא שמואל עלא צ'ראהים וכאן יקוללו זאכו הנז' לשמואל הנז' כלתני הייא סיבה עלאם סקסאה העד הנז' וקאלו אם כבארך מעאה עכ"ס עדות העד הנז' ולראית אמת שכך העד בפנינו העיד הנז' כו"ח תמ"ת ביום הנז"ל בשנה הנז"ל והשו"ב וקיים וחתום כראוי.

וס"ל נמ"ך וז"ן

באשתקד של אשתקד הוציא הר' דוד ן' תאבת שטר עיסקא כתוב לזכות הר' יעקב פארסיפיקו מסך תק"ם שזמנו נגד הר' שמואל הלוי שנמסר לו מאת הרי"ע הנז' בכתי' ומסי' ותבע להר"ש לפרוע הסך הנז' עם הריוח, והר"ש הנז' הביא כמה. עדים שמעידים על פירעון השטר ההוא ונתקבלה עדותן ב"ג ובפני אני החותם כאן, ועוד המציא עד א' שהודה בפניו הרי"ע הנז' שהשטר הנז' פרוע ונתקבלה עדותו בפני שלשה ובפני אני החותם כאן ועפ"ז פסקתי להם ע"פ הדין לפי עדות העד שהודה בפניו הרי"ע הנז' שהשטר פרוע שהוא הר' משה אביקציץ ב"ר חיים נ"ע שצריך לישבע יעקב פארסופיקו בנק"ח להכחיש את העד, ואז יגבה השטר שאע"פ שהאמינו הלוה כשע"ך בשט"ז אין נאמנות זה מועיל אלא לגבי פירעון אבל הודאה מלתא אחריתי ולא פסל העדים לגבי הודאה כמ"ש מר"ן בסי' ע"א ס"ג ואם היו שני עדים היה השטר בטל עכשיו שיש ע"א של הודאה ישבע בנק"ח ויגבה השטר זהו מה שפסקתי להם ע"פ הדין, ועפ"י מה שנתאמת אצלי שהשטר ההוא פרוע בודאי ע"פ אומדנות המוכיחות לפי עדות העדים שהעידו עליו בבירור שהוא פרוע וידעו באופן פירעונו ואופן השטר ההוא בסימניו ובמצריו שא' מהעדים הוא מעדי השטר פסקתי שאין להזדקק לדינו שום דיין כההיא דהרא"ש שהביא מר"ן סי' ט"ו ס"ג וסי' ס"א ס"ט שהיה כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה וזה פסקתי בצירוף מ"ש הש"ך סי' ע' ס"ק ט"ו וסי' ע"א ס"ק ט"ו וסי' ע"א ס"ק ג' דנאמנות נגד ב' עדים ל"מ אלא כשטוען המלוה טענת סטראי יעו"ש, וכיון שאין המלוה לפנינו לדעת אם יכחיש דברי העדים או יודה להם, או יטעון סטראי לא גבינן ביה, זהו מה שפסקתי להם בזמן ההוא, ועתה שחיפש הר"ש ומצא עד ב' של הודאת הרי"ע והוא כה"ר יהודה בן תאבו שנתקבלה עדותו ב"ג ובפני ג"כ כמ"ש בפנים שהשיבו הרי"ע אחר שאלה מא ישאלוסי להר"ש הנז' והיה זה אחר זמן הודאת השטר א"כ מעתה השטר ההוא בטל וכל הפוגע בו קורעו תחילה דתשובתו שאומר מא ישאלוסי נכלל בה כל חוב וכל שטר כמ"ש בח"מ ס"ה שאם אמר חוב לך בידי פרוע כל שטרות שיש לו עליו פרועים ע"כ, ומעתה השטר הזה בטל וצריך לקרוע אותו מן הדין ולראיה ביד הר"ש הנז' ח"פ ארבאט בחדש טבת ש' תקנ"ז לפ"ק והשו"ב וקיים וחתום עליו הח' השלם הדו"מ כהה"ר יוסף אלמאליח ישצ"ו.

וס"ל נמ"ך וז"ן

ועוד אני אומר שאפי' עדי פרעון יהיו נאמנים עתה להכחישו כיון שהוחזק כפרן בעדי הודאה בטלה לה הנאמנות כמ"ש בסי' ע"א סי"ג וא"כ אע"פ שהאמין המלוה כשע"ך כיון שהוחזק עתה כפרן בעדי הודאה שלא האמינו לגבי דידהו בטלה הנאמנות ושוב אינו נאמן אפי' נגד עדי פירעון והוא פשוט לענ"ד וחתום עליו החכם הנז"ל וקיים.

דברי החכם הפוסק נר"ו אמת ודינו דין אמת דשטרא פריעא הוא זה ע"פ ב' עדי הודאה ואע"ג שאחד מעיד בפרעון שהודה בפניו המלוה ששט"ז פרוע והב' אינו מעיד בפרטות על שט"ז מ"מ בתשו' המלוה שהשיבו על שאלתו שאינו נושא בו כלום כולל גם שט"ז והו"ל שני עדי הודאה ששט"ז פרוע ועם היותה הודאה חוץ לב"ד ובלא אתם עדי לא מצי המלוה למימר שלא להשביע את עצמי הודיתי שאיני נושא בו שלא נאמר זה אלא גבי נתבע ולא לגבי תובע וכמ"ש הרב משנה למלך פט"ו מה' מלוה ולוה הלכה ד' על מה שכתב הרמב"ם או יעיד ע"ע שלא בפני לוה שקבל כל חוב שיש לו אצל פ' ע"כ, והקשה הרב משנה למלך דמאי איריא שלא בפני הלוה או בפני הלוה כיון שכל עצמו לא בא אלא לומר דהודאה מילתא אחריתי היא ולא נכנס בכלל הנאמנות, ותירץ דכוונת הרמב"ם דנקט שלא בפני הלוה לאשמועינן דלא אמרינן שלא להשביע את עצמו הודה כיון שהוא שלא בפני הלוה קמ"ל שלא נאמר זה אלא גבי נתבע אבל לא גבי תובע יע"ש, וא"כ בנ"ד הויא הודאה גמורה שהודה הלוה בפני אותן עדים ששט"ז פרוע וקי"ל דעדי הודאה נאמנים אע"ג דהימניה כבי תרי כמ"ש בה"ת בשם תשובת הרי"ף דדוקא בעדי פירעון הוא דלא מהני עדותן דהא אכחיש ליהו מלוה דמהימן טפי מנייהו אבל הודאה מילתא אחריתי הוא וליתא בכלל הנאמנות ושכ"כ הרמב"ם וכן הוא פסק מרן בסי' ע"א ס"א כותייהו דעמודי הוראה נינהו ודלא כהרמב"ן והרשב"א והרז"ה דלא מחלקי בין עדי הודאה לעדי פירעון וסברי דהודאה ופירעון כהדדי נינהו וכי היכי דפסלינהו לפרעון ה"נ פסלינהו להודאה ועם היות שהש"ך הכריע כותייהו אנו אין לנו אלא פסק מרן והדין דין אמת ששט"ז חספא בעלמא הוא וכמ"ש החכם הפוסק נר"ו לבד זה אשור'ה נא ואראה מה שעשה החכם הפוסק סניף לפסקיה קמא מדברי הש"ך ומפלפוליו שכתב בסי' ע' ס"ק ט"ז וסי' ע"א ס"ק ג' וס"ק י"ב דנאמנות נגד ב' עדים לא מהני אלא כשיטעון המלוה סטראי נינהו אבל כשיטעון להד"מ אינו נאמן יע"ש, וזכרתי ימים מקדם שבשנת התקנ"ד הובא לידי פסק על ענין שטר שהוציא הר"ש וואליד נגד קהל מכנאם וחזינא לבטל הוראה שדן את הדין ע"פ הוראה זו של הש"ך וכתבתי ראשי פרקים שאין לסמוך על הוראה זו שהיא נגד מרן הקדוש חדא דכל חיליה דהש"ך בחילוק זה שחלק בין טוען טענת סטראי לטענת להד"מ אינו אלא משום דתלי זייניה בדין אחר והוא סברת יש אומרים שהביא הר"ן בפ' שבועת הדיינים ובה"ת שער כ"ה חלק ג' סי' א' והוא דלא כהלכתא וכמ"ש הר"ן שם דהעיקר כדברי ר"י בן מיגאש שסובר שחוזר ותובעו אם הודה ישלם ואם כפר ישבע שבועת היסת ונפטר ושכן כתב הרמב"ם פ' ט"ו מה' מלוה ולוה הלכה ה' והוא פסק מרן בסי' ע"א ס"ה ולפ"ז כיון שדין הי"א שהביא מרן דלא כהלכתא במאי דסברי דאחר שפרעו הלוה שנית חוזר ותובעו בעדים אלו ונפרע מן הלוה ועל יסוד זה בנה בניינו הרב ש"ך וכתב דבטוען להד"מ ומכחיש העדים מה בצע לחייבו עכשו לפרוע למלוה ולחזור ולגבות ממנו בעדים אלו דאפוכי מטרתא למה ליה והשתא דליתיה לדין זה ואדרבא משום האי טעמא דאפוכי מטרתא למה ליה הכריע הר"ן והרב המגיד דהלכתא כר"י בן מיגאש וסיעתו דפוסלין העדים לגמרי והויא תביעה עפ"י אם הודה ישלם ואם כפר ישבע וא"כ בנפיל היסוד יפול הבנין הלא תראה שהש"ך עצמו בסי' ע' ס"ק ט"ו הרגיש בזה וכתב והא דאמרינן לקמן סי' ע"א ס"ה דבנאמנות כבי תרי אין צריך לשלם היינו נמי דוקא כשטוען סטראי יע"ש, ושותיה דמר לא ידענא שהרי לשון מרן והוא לשון הרמב"ם מפורש היטב שבטוען להד"מ מיירי שהרי כתב הרי שפרעו וטען המלוה שלא נפרע וזו היא טענת להד"מ ובסיפא נמי קאמר אם כפר ולשון כפר הוא שטוען להד"מ ודו"ק. ועוד דא"כ דמוקי סברת ר"י בן מיגאש בטוען טענת סטראי בהכרח נוקי ג"כ סברת החולקים בטענת סטראי דאל"כ דנוקי לחולקים בטוען להד"מ במאי פליגי וכשנוקי להו בטענת סטראי מה שייך בטענת סטראי שחוזר ונפרע בעדים אל וכמ"ש הש"ך עצמו דבטענת סטראי לא שייך למימר הכי ודו"ק, ועוד הרי כתב הר"ן שם דהראב"ד קאי בשיטת י"א ממאי דכתב שזה שנהגו לכתוב בנאמנות ותהי נאמן עלי כשע"ך לעולם דמטעם זה כותבים לעולם שלא יהיה חוזר ונפרע בעדים אלו יע"ש, ולפ"ז בשטרי דידן שכותבין לעולם או קודם הפירעון ואחריו ליתיה להאי דינא דכיון שאינו חוזר ונפרע אין כאן אפוכי מטרתא ודו"ק. ועוד אעיקרא דדינא חילוק זה שחלק הש"ך הוא נגד פסק מר"ן וכמעט שהוא נגד כל הפוסקים הידועים אצלנו שהרי עיקר הנאמנות לא נכתב אלא כדי שלא יאמר הלוה פרעתי ויזקק להמלוה לישבע שלא נפרע שהרי מקור דין זה נובע מהנהו עובדי דאיתא בפ' שבועת הדיינים ד' מ"ב בההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פרענא וכו' ובההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא וכו' ופרש"י ההוא לוה דאמר למלוה בשעת הלואה מהימנת לי כל זמן שתאמר לי לא פרעתי תהיה נאמן ולא אוכל לומר פרעתיך ע"כ, הרי בהדיא דעיקר הנאמנות כשהלוה טוען פרעתי והמלוה אומר לו לא פרעתני והיינו להד"מ וכן בההיא דאיתא התם ד' מ"א ע"ב בההוא דא"ל לחבריה אל תפרעני אלא בפני ראובן ושעעון ואזל פרעיה באפי סהדי אחריני פירש"י ואזל פרעיה באפי סהדי אחריני וזה אומר עדי שקר הן עכ"ל, והיינו להד"מ וז"ל הרא"ש פירש"י והמלוה טוען דסהדי שקרי נינהו וקשה לאו כל כמיניה למיפסל סהדי ותירץ עפ"י דעת הרי"ף לפי שקבל עליו שכל עדים יהיו פסולין בפירעון זה חוץ מראובן ושמעון עכ"ל יע"ש. גם בה"ת שער כ"ו חלק א' סי' ב' כתב על ההוא עובדא דהמניה לחבריה כבי תרי וכו' וז"ל מכל זה למדנו שהמלוה נאמן להכחיש את העדים בין שיהיו שנים או יותר מב', וכתב עוד יקשה דנהי דהימניה כסהדי טפי מסהדי לא הימניה ולהוו תרי לגבי תרי והויא עדות מוכחשת ותירץ מדמהמניה, לא מתכחיש איהו והני סהדי דאמרי פרוע הוא אינהו נינהו דקרינן מוכחשין דכמאן דפסלינהו לכולהו סהדי דעלמא דמי יע"ש. סובב סיבב דהמלוה מכחיש לעדים בטענת להד"מ ועוד דטענת סטראי אדרבא טענה גרועה היא ואינה טענה אלא במגו דלהד"מ כדאיתא התם בגמ' דף מ"ב דכל דפרעיה באפי סהדי אתרע שיטרא ולאו כל כמיניה לומר סטראי נינהו אבל היכא דפרעיה בין דידיה לדידיה מגו דיכול לומר לא היו דברים מעולם יכול נמי למימר סטראי נינהו והקשה הרא"ש דמה לי טעמא דסטראי ומה לי טעמא דלהד"מ דאינו נאמן לומר סטראי בלא מיגו ותירץ דטענת סטראי נינהו אינה כ"כ טענה ברורה ומחוורת דחזקה לא שביק איניש מלוה בשטר עליו ופרע מלוה עפ"י הילכך כשיש עמו מגו דלהד"מ טענה ברורה היא ומגבינן בהאי סטרא יע"ש, וכן הביא המרדכי בפרק הכותב בשם מהר"ם דטענת סטראי טענה גרועה היא יע"ש ולפ"ז דטענה גרועה היא ולא הויא טענה אלא במגו דלהד"מ א"כ לדברי הש"ך דליכא טענת להד"מ אהיכא חיילא טענת סטראי [והש"ך דידיה אמר דטענת סטראי מעליותא היא יע"ש ואין דבריו במקום עמודי הוראה דאמרי טענה גרועה היא]. ופוק חזי מה שנשאר מהר"י אלדרבי בשאלותיו דברי ריבות בשאלה רע"ד אי מהנייא טענת סטראי למלוה בשטר שיש בו נאמנות כשע"ך או לא והשיב כיון שהאמינו כשע"ך דבזה ודאי אפי' הביא מאה עדים שפרעו בפניהם לא היו נאמנים והיה יכול המלוה לומר להד"מ ומאחר דיכול לטעון להד"מ יהא נאמן לומר סטראי נינהו במגו דאי בעי אמר להד"מ יע"ש וכ"כ הרב ג"ת בשער כ"ו ח"ב סי' ב' דף קי"ט יע"ש, וכן כתב הרשד"ם חח"מ סי' קי"ב וסי' נ"א והן הנה דברי הסמ"ע בסי' נ"ח ס"ק יו"ד יע"ש, גם הרב ש"ך עצמו לא יכחיש בזה שהרי הוא עצמו הביא בסי' נ"ח ס"ק י"א דברי הר"י אדרבי ובעל ג"ת יע"ש אלא שסובב סובב במשאו ומתנו בדין זה להעמיד דברי הראב"ד ולהצילו מסתירת הרב המגיד שסתר דבריו והסכים עמו מר"ן במ"ש בבית יוסף וז"ל והה"מ סתר דברי הראב"ד יע"ש ואנן בדידן לא קי"ל כהראב"ד נגד דברי הרמב"ם וכמו שפסק מרן בדין זה ובהתלויים בו דלא כהראב"ד ובריש סימן ע"א ס"א כתב מרן התנה עם הלוה שיהא נאמן בכל עת שיאמר שלא פרעו וכו' והיינו טענת להד"מ ועלה קאי ואם התנה שיהא נאמן כשע"ך וכו' מדנקט שיאמר שלא פרעו היינו להד"מ באופן שאין לנו בכל זה אלא פסק מרן הקדוש החי"פ צפרו בר"ח אדר משנת ווהי ה' א"ת יוס"ף ויהי איש מצליח.

נאם שאול ישועה סלי"ט

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה