אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן מג

סימן מב

עמדתי ואתבונן בפסק זה אשר נטע ואשר בנה החכם הפוסק לסלק היורש מנחלתו ואנא דאמרי כל הדן דין אמת לאמתו ישפוט בצדק שזכאי הר' ימין עולייל לפדות החזקה שהניח אביו ז"ל ממושכנת ואל אחוזת אבותיו ישוב וזו היא שקשה בדיני ממונות להוציא קרקע מחזקת בעליה בלתי ראיה חותכת שהרי הלכה רווחת שהיורד לקרקע חבירו בתורת משכונה אין לו בה חזקה שהרי הוא יורד ברשות לאכול פירות מכח המשכונה וכללא הוא דכל יורד ברשות שאין לו חזקה ופסקה מר"ן בסי' ק"ן ס"א ואע"ג דבסעיף ג' מייתי פלוגתא דלי"א קמא אין לו בה חזקה לעולם אפי' אם ידוע ששלמו ימי המשכונה והחזיק בה ג' שנים אח"ך ולי"א בתרא אם אכלה ג' שנים אחר שכלו ימי המשכונה יש לו חזקה והוה אמינא דקי"ל בעלמא די"א וי"א הלכה כבתרא מ"מ הכא כיון דבסוף סי' שי"ז חזר וסתם כי"א קמא הכי נקטינן עיין יד מלאכי בכללי הש"ע סי' י"ג ומה גם דלקושטא דמילתא הני משכונות דידן דכתבינן בהו שיפדה בזמן פ' בנכוי כו"ך לשנה וכל זמן שלא פדה תמשך בניכוי הנז' כמשכנתא דסורא שהדין בה במישלם שנייא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף למרה א"כ לא יושלמו ימי המשכונה עד גמר דמי המשכונה בניכוי הנז' דאע"ג דהגיע הזמן שרשאי לפדות מ"מ לא נסתלק המלוה מאכילת פירות כ"ז שלא פדה הלוה והיאך יחזיק בקרקע הלוה באכילת פירות שיורד להם ברשות וקי"ל כל היורד ברשות אין לו חזקה. ומעתה אין אנו צריכים לומר דחזר וסתם בסי' שי"ז כי"א קמא דיש לנו לומר דההיא דסי' ק"ן דאתנייא בפלוגתא מיירי במשכונה בנכייתא באתרי דמסלקי שאינו רשאי עוד לאכול פירות במישלם הזמן ובזה הוא דקאמרי הרמב"ן והרא"ש והר"ן דאפי' הכי אין לו חזקה כיון דמתחילה ירד ברשות כההיא דקטן אפי' החזיקו בשלו ג' שנים אחר שהגדיל אינה חזקה עיין נ"י פ' המפקיד ופליג הרשב"א והרמ"ה ואמרי כיון שנסתלק מאכילת פירות מכי שלמו ימי המשכונה והחזיק אח"ך ג' שנים יש לו חזקה וההיא דסוף סי' שי"ז שהיא סברת המגיד משנה מיירי בכותב במישלם שנייא אלין וכו' כמשכנתא דסורא ואתיא ככ"ע ודייקי התם דברי מר"ן שכתב וז"ל ודוקא שאין עדים שהיא מושכרת או ממושכנת וכו' קתני ממושכנת דומיא דמושכרת והיינו משכנתא דסורא ומעתה עלו ובאו דברי מר"ן על נכון ושפיר מתרצא קושיית הש"ך בסי' שי"ז דמאי שנא הכא דמייתי לה סתמא ומ"ש בסימן ק"ן דאייתי לה בפלוגתא ומ"ש הש"ך שבב"י סי' ק"ן כתב שהרשב"א חולק על הרב המגיד הנה הרב בעל גידולי תרומה בשער מ"ט חלק ששי סי' י"ב תמה מה שייכות יש כאן לדברי הרב הנימוקי דבדברי הה"מ ליכא מאן דפליג ומחלוקת הר"ן והרשב"א הוא ענין אחר יע"ש, ואני אומר שדברי מר"ן ב"י אינם חוזרים על דברי הה"מ אלא על פסק הלכה דפסק מר"ן כרב יהודה ולא כרב עוירא ושכן פסק הרמב"ם ואגב הביא מ"ש הה"מ על הרמב"ם וחזר לענין ראשון שכתב הנ"י שכן כתב הר"ן דאלו לענין שאין חזקה ליורד ברשות מכח משכונה לעולם הא כבר כתבה לעיל מר"ן ב"י אלא ודאי לענין פסקא דדינא הביאה כאן ודקדק מר"ן מלשון הנ"י אחר שהביא דברי רב יהודה ופירש"י כתב וכ"כ הרנב"ר ואי לענין חזקה איתמר לא נזכר כלל עניינה לעיל למימר עלה וכן כתב הר"ן אלה ודאי דקאי אדברי רב יהודה דפסק הר"ן כוותיה והוסיף הר"ן לקח טוב דכי איתנהו לסהדי דמעיקרא ירד לה בתורת משכונה אין לו חזקה לעולם ודו"ק.

שוב מצאתי בנימוקי הרב הגדול מוהר"ר מרדכי בירדוגו זלה"ה המועתקים אצלי שכתב בענין זה וז"ל היורד בתורת משכונה אין לו חזקה ופלוגתא דרבוותא אי אית ליה חזקה אחרי ששלמו ימי המשכונה ודעת תניינא דאחר ששלמו ימי חזקה, נלע"ד פשוט שאין בכלל זה הזמן שעושים במשכנתא דסורא ותוך הזמן לא יפדה ואח"ך יפדה ונמשכת בניכוי איסר דכולה משכנתא זו כבתוך הזמן הוי שהרי עוד כל ימי הארץ אוכל פירות עד שיכלה הקרן ואין נקרא שלמו ימי המשכונה אלא כששלמו ימי שיעור הקרן כמש' דסורא דשוב אין לו פירות למלוה וחזרו המעות חוב ודבר זה פשוט מאד אלא לפי שטעו בו רבים כתבתי זה להסיר הטעות עכ"ל, גם בפסקיו המועתקים אצלי בסי' כ"ב האריך בדבר זה בראיות ברורות גם הרב כנה"ג הביא משם כמה גדולים דהיורד בתורת משכונה אין לו חזקה עולמית וכ"ש במשכנתא דסורא וכל זה ברור כשמש, ולפי זה בנ"ד שהיתה המשכונה ההיא ממושכנת ביד גוהרא אל' דוד ן' יונם וירשה אברהם ן' יונם יורש עצר שלה והוא מכרה לאחרים אין לשום אחד מהם שום חזקה ואע"ג שאברהם הנז' מכר החזקה הנז' להר' יעקב טאווריל בתורת מכר לא מפני כך יעקר שם משכונה ממנה דמה מכר ראשון לשני זכות שבידו ולא מכר לו אלא משכונה שבידו, ואע"ג דמר"ן בסי' ס"ו ס"ח כתב שטר משכונה להר"י ן' מיגאש בעי כתיבה ומסירה פוק חזי מ"ש מהריט"ץ בסי' קס"ו דאין הדברים אמורים אלא במוכר שטר משכונה אבל המוכר גוף המשכונה מהנייא ביה מכירה דמגופא דארעא קנו מידו ויכול הממשכן למכור גוף המשכונה בלשון מכירה גם הרב הגדול מוהר"ר משה בירדוגו זלה"ה כתב בפסקיו הכתובים אצלי בחותמו הקדוש מסברא דנפשיה כדברי מהריט"ץ וחתם עמו הרב מוהר"ר משה אדהאן וכמה"ר אברהם ן' חסין, וא"כ אחר שנתברר שאין להם חזקה כי היכי דלא מצו למטען לקוחה היא בידינו ושטר היה לנו ואבד ה"נ לא מצו למימר דהורידו ב"ד לאברהם היורש הנז' והחליטוה בידו מכח הפירות שעלו במשכונה אם לא יוציאו ההורדה כוח"ך מיוסד' עפ"י הדין ומה שנסתייע החכם הפוסק מפסקיה של מוהר"ר יהודה הלוי זלה"ה אפי' אם העיד בדבר ברור שהיתה הורדה לא יסתלקו הבעלים מחזקתם בעדות עד א' אפי' הוא רב העיר עיין הרדב"ז סי' שס"ח ואותו העד החותם עמו לא חתם על הפסק רק על הפשרה וכ"ש שלא העיד שראה שום הורדה רק שטען לפניו הר"ש רופא שמכח הפירות שעלו במשכונות הורידו ב"ד ליורשי גוהרא וזכתה בחזקת החצר הנז' זכייה גמו' אחר השומא וההכרזה עכ"ל והחכם הנז' פסק להם לבטל משכונת אסתר אל' אברהם בונאן שמשכן לה הר"ש עולייל באייר תקל"א מקמי המשכונות שקדמוה שמשכן לגוהרא תחילה מחצית החזקה בניסן תקכ"ג ובחשון תקל"א משכן לה הנשאר בזכות החזקה הנז' ולא נשאר לו מה למשכן לאסתר הנז' ומחמת האומרים שהמותר שיש בשכירות על השכירות שקצב למשכונות הראשונות הוא שמשכן לאסתר הנז' לכן כתב מדנפשיה וז"ל מכיון שנשתעבד גם לשכירות העולה מיום הודאת המשכונה כימ"ה שכ"כ והודו על הכל שטר המשכונה ושכירות מוח' ומקויים עליהם דהרי נכלל הממשכן עם השוכר ונשתעבד גם לשכירות ג"כ וכבר נהגו ב"ד של העיר הלזו לדון על פי לשון זה ולחייב הממשכן בשכירות כאלו נזקף עליו שטר שכירות ולטרוף מן המשועבדים וא"כ הרי שטר משכונה ושכירות של גוהרא קדם לשטר משכונה של אסתר ונשתעבדה כל החזקה וכל נכסי הר"ש ן' עולייל למשכונה ולפירותיה וכיון שלא הספיקא החזקה לפרוע המשכונה ופירותיה והוחלטה ביד יורשי ג'והרא ממילא פקעה המשכונה עכ"ל, הרי דאין הוכחה מדברי מהרי"ל ז"ל שהיתה שום הורדה בפועל רק שהוא דן מדעתו לחייב הלוה הממשכן גם בפירות המשכונה הנזקפים על השוכר מדר' נתן מחמת שהממשכן הוא שדר במשכו' ודן גם להוריד המלוה לנכסי הממש' להחליט בידו גוף המש' וזה דבר שאין לו שחר וישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל שיסכימו ב"ד להוריד המלוה לגוף המשכונה להחליטה בידו מכח השכירות שהיה דר במשכונה בעפ"י ולא נזקפו עליו השכירות בשטר דאע"ג שמוציאין מידו מדר"ן מחמת שהיה דר היינו כשהוא לפנינו ומודה שלא פרע השכירות כדאיתא בסי' כ"ו ס"א אכן כשאינו לפנינו טענינן ליה דילמא פרע ליד המלוה או ליד שלוחו או ליד השוכר דכיון דהשכירות גביה מלוה על פה מצי למיטען פרעתי ליד המלוה או ליד השוכר וכן כתוב אצלי בפסק הרב הגדול מוהר"ר מרדכי בירדוגו זלה"ה דאפי' נימא שהשוכר לשריותא בעלמא הוא דאתי והוי כשלוחו של הממשכן מ"מ מצי הממשכן למימר פרעתי השכירות אפי' ליד השוכר שהרי כתב מור"ם בהגה חו"מ סי' קכ"ט סעיף י"ב וז"ל טען הלוה שנתן מדמי הפירעון לערב ליתנם למלוה נשבע היסת ונפטר וכתב הסמ"ע דלא גרע משליח שעשאו בעדים יע"ש, והא התם דיד המלוה נטויה על הלוה יותר מן הערב ואפ"ה אי טען הלוה פרעתי לערב נשבע היסת ונפטר כ"ש הכא בנ"ד שלא נתחייב הלוה למלוה כלום מהשכירות רק העמיד לו שוכר לפורעו והשוכר יחזור עליו שודאי פשוט הוא שיכול לטעון פרעתי לשוכר מדין שליח כדאמרן עכ"ל, ותדע דבשאר אינשי הגם דבשניהם מלוה בשטר לא מצי ב"ח של המלוה לגבות מהלוה מדר"ן עד שיסדר נכסיו המלוה וישבע ולא ימצא אתו אלא חוב זה ואז נזקקים לו ב"ד להוציא מהלוה ולתת לב"ח של המלוה כדאיתא בסי' פ"ו ס"ב, ובנ"ד דאין השוכר בא אלא לשריותא בעלמא ולא לפרוע מכיסו היכא דאית ליה שטר לשוכר על הממשכן דלא מצי למימר פרעתי מוציאין ממנו ונותנים למלוה בלתי סדור נכסי השוכר אבל בהיכא דלא כתב השוכר שטר על הממשכן דמצי למימר פרעתי או לשוכר או למלוה אי איתיה קמן נשבע ונפטר ויפרע השוכר מכיסו דאיהו דאפסיד אנפשיה דאסר עצמו בשטר והניח הממשכן לדור בעפ"י ומבואר בתקנה שנתקנה שנת פר"י מגדי"ו שיקנו הסופרים מהאפוטרופוס בק"ס שמשכיר הקרקע ההוא לשוכר ויקנו מהשוכר שנתחייב בשכירות לפרעם ליד האפוטרופוס ויחזור וישכירנו לבעל הקרקע בק"ס ויחזור בעל הקרקע ויתחייב לפרוע השכירות ע"כ ענין התקנה, וכאן לא עשו כלום מהתקנה והניח המשא על השוכר ישא לבדו המשא והיורשים של הממשכן טענינן ליהו דילמא פרע אבוהון ונפטרו מהשכירות והיותר קשה מה שכתב החכם ז"ל לסמוך על הלשון הכתוב בשולי השטר משכונה ושטר שכירות שנכתבו בהדי הדדי שכ"כ והודו עה"כ שטר משכונה ושכירות מו' וכו' ולמד מזה ממאי דנקט לשון רבים והודו וכו' לכלול הממשכן עם השוכר להשתעבד הממשכן גם לשכירות וזה טעות מפורסם דמאי דנקט לשון רבים הוא לכלול השני שטרות של הלוה הממשכן שנכתב תחילה עם השטר שכירות הבא אחריו שנתחייב השוכר ועל שניהם הוא אומר והודו לומר שהממשכן והשוכר הודו שטר מו' וכו' זה הודה שטר משכונה וזה הודה שטר שכירות כ"א במה שהחזיק ע"ע וכוונת הסופר לקצר שלא לכתוב בסיום שטר משכונה והודה שטר וכו' ויחזור עוד בסיום שטר שכירות ויכתוב והודה שטר וכו'. וערבינהו ותנינהו בלשון קצר והודו וכו' ואין כוונתו לא לחייב הממשכן בשכירות ולא לחייב השוכר בדמי המשכונה, ומה מאד יש להפלא במה שכתב וכבר נהגו ב"ד של העיר הלזו לדון עפ"י לשון זה ולחייב הממשכן בשכירות כאני נזקף עליו שטר שכירות ולטרוף מן המשועבדים עכ"ל. מאריה דאברהם מי שמע כזאת לפרש בדברי הסופרים מה שלא עלה על לבם ולקבוע מנהג כזה לדון על פי הלשון הפך משמעותו ומה גם שהמציא ימין הנז' ק"ע משני עדים שהעידו שהיתה גוהרא גובה השכירות ומה שנשתדל החכם הפוסק להמציא להם צד נגיעה לפוסלם בטלאי ע"ג טלאי והרבה לדקדק אחריהם ולחשוב שכירות השנים שהיה הממשכן בגולה הוא ואשתו בשנת תקל"ו וקא חשיב השכירות עד שנת תקמ"ב באופן דאין אותם הדברים כדאי להשיב עליהם כ"ש שבלי אותה הק"ע זכאי ימין הנזכר בדינו כאמור והאריכות בזה אך למותר ומ"ש בשולי השטר משכונה שנשאר מהשכירות בלי פירעון כו"ך ולא נשאר שטר זה רק לענין קדימה בלתי שום חתימה אינו כלום ואלמלא שיורשי הר"ש רופא מוחזקים במשכונה אמרינן שטרא פריעא מהאי לישנא, סוף דבר אין על ימין לפרוע אלא קק"ם נ"ם ש"ש תקכ"ו וסך נ"ם של המשכונה שנמסרה לגוהרא הנז' אחר הסרת הניכוי והמשכונה ש"ש תקל"א הנז' בדברי כמהר"י הלוי כיון שלא נמצא שטר המשכונה אין על ימין שום חיוב מצדה וענין המשכונה שמשכנה אשת כהר"ש עולייל בהסכמת ב"ד שלא נזכרה בדברי החכם הפוסק לא נזקקנו לה כי שמה ישבו כסאות למשפט לדון בין בעלי המשכונה ובין יורשי כהרש רופא נ"ע החו' פה צפרו בי"ג בשבט שנת אעל"ה אתכ"ם לפ"ק וקיים,

שאול ישועה ס"ט

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה