אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן מב
שאלה ראובן היה נשוי ב' נשים וכשמת בלא בנים עמד אחיו ויבם את אשתו ונשארה א' מן הנשים אל' וראובן הנז' היתה לו שררה ליטול סך מה בכל שנה מבית המטבחים כנהוג בפאם יע"א והן עתה רצתה האלמ' אשת ראובן ליטול חלקה העולה בהנאה הנז' דהיינו שתחלוק עם היבם. ההנאה ההיא כמשפט החלוקה, והיבם השיב שהוא עומד במקום אחיו לירש הכל ואין לאלמ' הנז' ליטול כלום דבשלמא בהנאת ב"ה שתקנו הקדמונים דהאלמ' תטול מפני כבוד בעלה, היינו מחמת שיש לה אחיזה בגוף הקרקע אבל בנ"ד שהיא שררה בעלמא אין לאשה ליטול כלום, ומה גם שהאשה הנז' אינה צריכה להנאה זו שיש לה במה להתפרנס וכשיש לה במה להתפרנס אפי' בב"ה אין לה ליטול כלום כמו שנמ"ך בפסקים:
תשובה מילתא דפשיטא שאין להאלמנה שום זכות מן הדין לא בשררת ב"ה אפי' של יחיד ולא בשום שררה מהשררות ועם היות דבב"ה של יחיד אית לה חלק בגוף הקרקע לית לה שום זכייה בשררתה כלל ואינה נוטלת אלא שכירות מקום כבית דירה דעלמא וכן דנין אנו והולכים ע"פ פסק הרבנים המובהקים מוהר"ר יהודה בן עטר זלה"ה ומוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ככתוב אצלנו וחתום בחותמם הקדוש אלא דנהגו לתת להאלמ' חלקה בהכנסת ב"ה אפי' בבה"כ של רבים שאין לה חלק בגוף הקרקע מפני הכבוד שלא תתבזה ותצטרך לבריות והבו דלא להוסיף עלה בשום שררה אחרת כלל כלל לא, ואפילו בשררת ב"ה עצמה לא הוי מנהג קבוע לכוף עליה ולומר מנהג מבטל הלכה אלא דרך כבוד בעלמא, והא לך מה שכתוב אצלנו מהרבנים המובהקים מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ומוהר"ר שלם אדרעי זלה"ה ומוהר"ר שמואל ן' אלבאז זלה"ה בחותמם הקדוש מה שפסקו בענין ב"ה של רבים אשר פה צפרו שהחזיק בשררתה הח' הש' הדו"מ כמוהר"ר שמואל בן חותא זלה"ה וכשנלב"ע החזיק בה בנו אחריו כהה"ר יצחק ז"ל ועמדו יחידי הקהל ורצו להוסיף שליח אחר עמו בטענה שגוף הקרקע של ב"ה של הקהל והם יפרנסו את אמו ממקום אחר והיתה תשו' הרבנים שאינם רשאים וכו' ויעמוד הבן בשלו לענין השררה בכל ולענין ההכנסה יטול מחצה מחמת עצמו ומחצה תטלנו אמו כל ימי חייה לצורך הספקתה ואחרי מותה גם את הכל יקח. כחו וכח אביו. אבל מה שאמרו לו הנח אמך ואנחנו בינינו ובינה אין זו טענה אלא דחייא בעלמא כי הלואי יטפל בה בנה החייב בכבודה אבל אין לאמו כח לתת לשום אדם שהרי לענין שררה אין לה כלום אלא לענין ההכנסה יש לה קצת זכות מפני כבוד בעלה שלא תתבזה ושלא תצטרך לבריות ומה שנוטלת משל הבן היא נוטלת שהרי לפי האמת זכה בכל אלא דאריה דכבוד בעלה דהיינו כבוד אביו רביע עליה, ולפיכך הוא יטפל בה עכ"ל לעניינו מוכח מדברי קדשם שאפי' בשררת ב"ה אינה דבר שבחובה ולצורך הספקתה שלא תתבזה ותצטרך לבריות אבל לא במי שיש לה הספקה ממקום אחר ומשמע דוקא בבן שמחוייב בכבוד אביו ובכבודה אבל לא בשאר יורשיו שאינם מחוייבים לא בכבוד המת ולא בכבודה וכ"ש בשאר שררות כגון שררת השחיטה וכיוצא בה דלא אמרה אדם מעולם, ואחר שאין לאלמנה שום זכות בשררות כאמור ואין לו בן, אחיו יזכו באותם שררות וכשיש יבם יקום על שם אחיו המת ליטול חלק המת נוסף על חלקו ועם היות דקי"ל בפ' יש נוחלין דף קכ"ג ע"ב דאין היבם נוטל בראוי כבכור וגבי הזרוע והלחיים אין הבכור נוטל פי שנים אלא בבהמה דאשתחיטא בחיי אבוהון ובמכירי כהונה אבל מאי דאשתחיט מכאן ואילך אפי' במכירי כהונה אינו נוטל בו פי שנים דלאו מוחזק איקרי ופסקה מר"ן בחו"מ סי' רע"ח ס"ח יע"ש, וא"כ הכי נמי נימא גבי יבם דאין הנאות ב"ה והנאת השחיטה מוחזקים ליטול היבם חלקו וחלק המת ויחזור חלק המת לכל האחים הא ליתא דבמכירי כהונה כשנלב"ע מכירו רשאי לתת מתנותיו לאשר יחפוץ משא"כ בהנאות השררות דירושה הם לבניו כדכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו וכו' וכשאין לו בן זוכים אחיו כדתניא בספרא פ' שמיני רשב"ג אומר משום ר"א ן' עזריה הרי הוא אומר ומת נדב ואביהוא וכו' ובנים לא היו להם שאלו היו להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד ע"כ ופסקה הרמב"ם בה' מלכים פ' א' הלכה ז' וז"ל כשמעמידין המלך וכו' זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה וכו' וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה וכו' ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המנויים שבישראל וכו' עכ"ל. הרי דכל השררות ירושה הם וכל הקודם בנחלה כגון בן קודם לירושה וכשאין בן האח הוא הקודם וכיון דהם ירושה זוכה היבם בחלקו וחלק המת ואין לאחיו אתו בחלק אחיו החותם פה צפרו בחדש זו שנת כי אחז"ת עול"ם הו"א להם ליצירה וקיים.
שאול ס"ט