אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן כז

סימן כו

ה"ן עתה באתי מן המודיעי"ם להודיע שהובא לידי שטר צוואה שצוה כהר"מ לעג'ימי שלא יירשו בניו הגדולים זולת מ"ם והנשאר יטלוהו בניו הקטנים בן ובת שיש לו וראיתי מה שכתבו עליו הח' הש' דו"מ יש"ץ ואחריהם נמשכתי וכתבתי לקיים שטר הצוואה דאגב דהתחיל בה בלשון לא יירשו בניו הגדולים דהוי כמתנה עמ"ש בתורה מ"מ כיון דסיים בה והנשאר יטלוהו בניו הקטנים זכו בניו הקטנים ולא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה דהא דתנן פ' יש נוחלין ד' קכ"ו איש פ' בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום פירשה הה"מ בפ"ו מה' נחלות והרב נ"י אשר סביבות הרי"ף דמיירי שלא אמר יותר אבל היכא דסיים ואמר ושאר אחיו יירשו הכל זכו. וסיים בה הה"מ ואין צ"ל אם אמר בלשון מתנה וכן פסק מור"ם סי' רפ"א ס"ג בהגה ועם היות שנראה לכאורה שאין זו דעת מר"ן שפסק כהרמ"ה שהביא הטור שם וז"ל וכן דתלייה לירושה דראובן בלא יירש דשמעון כגון שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לאו כלום הוא ע"ש כבר יישב מהרימ"ט בחלק ח"מ סי' צ"ו דהרמ"ה איירי באומר לא יירש שמעון אלא ראובן שלא הנחילו אביו מעצמו כלום אלא שחלק שמעון בירושה רצה שתהא עוברת לראובן והה"מ איירי במסיים ושאר אחיו יירשו הכל דיירשו מכחו קאמר והתורה נתנה רשות לאב להנחיל לאיזה מבניו שירצה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות וכו' וכתב שכך דעת מר"ן בב"י שהביא דברי הרמ"ה וכתב עליהם דברים נכונים הם וסיים וקצת דברים אלו כתבן הה"מ בפ"ו מה' נחלות הרי סובר דדברי הה"מ אינם היפך דברי הרמ"ה וכ"כ מטה אהרן ח"א סי' ס"ז להשוות הסברות וכתב שכן דעת מור"ם בהגה שאחר שהזכיר מר"ן סברת הרמ"ה כתב הוא וכן אם אמר וכו' ולא קאמר וי"א משמע דלא פליגי הרי דאפי' בל' ירושה נקטינן כדעת הה"מ וכ"ש בנ"ד דלא נקט ל' ירושה אלא לשון מתנה דקאמר והנשאר יטלוהו בניו הקטנים דל' יטול לישנא דמתנה הוא דקיי"ל כרב ששת בתרא ד' קמ"ז ע"ב דקאמר יטול ויזכה וכו' כלם י ל' מתנה הם ופסקה מר"ן סי' רנ"ג ס"ב וראיתי להרש"י שנתקשה בדברי הה"מ הנז' דקשיא ליה רישא אסיפא משום דלא נרגש בטעות שיש בדברי הה"מ בכל הנוסחאות שבידינו וצריך להגיה בדברי הה"מ כך פי' כגון שלא אמר יותר אבל אם אמר בבכור אבל אני נותן כל שאר נכסי לאחיו זכו אלו וכשאמר בל' מתנה ובפשוט אם אמר לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו זכו ואצ"ל אם אמר בל' מתנה כמו שכתב כ"כ הרשב"א עכ"ל מוגה על נכון למעיין בדבריו ולא תיקשי רישא אסיפא דרישא דאיירי בבכור בעינן ל' מתנה דוקא דכתי' לא יוכל לבכר אבל גבי פשוט אין חלוק בין ל' מתנה ללשון ירושה ודו"ק, ובענין הסילוק אמינא מדקא' שיש לה ידיעה שחלקה בעזבון אביה ואמה אינו מגיע אפי' לשליש ולרביע מהסך שהעניק לה אחיה וכו' משמע דאין לה שום עדיפות עליהם אלא חלקה המגיעה באמה ועישור נכסי העולה לה מאביה ומכח הצוואה אין לאחיה שום זכות בירושת אביהם זולת דבר קצוב כ"ם לכל א' זולת היא ואחיה יטלו הכל גם מדברי ב"ד שהסכימו לא הסכימו אלא בהנחה זו שקדמה להם ידיעה שכל חלקה בעזבון אינו מגיע לשליש ולרביע מהנדונייא וא"כ השתא דחזינא שומת השמאים ששמו בזמן ההענקה שבע מאות מתקאלים הוי סך גדול הזה בכפלי כפלי כפליים ממה שהעניק לה אחיה אדעתא דהכי לא הסכימו ואף אם נאמר שידעו מזה אעפ"י כן הסכימו אין כאן הסכמה דאין כח ביד ב"ד להפסיד היתומים בידים רק בדבר שנראה שטוב להם וכמ"ש מור"ם בסוף סי' ק"י ע"ש והשתא דחזינא הדברים הנאמרים באמת מפי קדוש כמוה"ר רפאל נר"ו דשדי נרגא בשומת השמאים הנז' אם מחמת שהיו הבתים חורי עפר וכיפים ואחיה כהרי"ל הוא שבנאם ושכללם ושהיו ממושכנים ביד הזולת יותר מכדי דמיהם והיו ברשות הגוים והוא פדאם ובאותה שנה היה הקרקע בזול מאד אמינא ודאי דלא הסכימו עד שחקרו בדבר וראו שההענקה יותר מחלקה דאפי' עם הצוואה אין כאן אלא דבר מועט ומה גם דחזינא הכא שכבר עמד בעלה הנז' עם אחיה לדין לפני הרב מוהר"ר יקותיאל ז"ל שנת תקנ"ז וזכה אחיה בדין והוא מב"ד שהסכימו וכתב שידעו נאמנה וכו' ומי יודע דלפי אותו העת הלואי שיעלה לו הסך הנז' אף אחר הצוואה ואחר שכבר נידונו לפני מורה אין להרהר אחריו כי כל דבריו אמת וצדק דודאי לא נעלם דבר מבית דין שהסכימו וכ"ש דהעידו עדים שהיתה בוגרת באותו הזמן ומכרה לאחיה בעד מה שהעניק לה ובעד מזונותיה אין אומרים בטעות סלקה עצמה אם לא בראיה ברורה והרי מחלה עד כדי אלף אוקיות שיש ביד אחיה מנכסיה אפי' ימצא טעות כדי כל הסך באופן שהדין דין אמת שזכה אחיה הנז' ומה גם לגבי יורשים דב"ד אביהם של יתומים ולראיה חתמתי פה צפרו יע"א בטבת תקס"ה לפ"ק וקיים.

שאול ישועה סי"ט

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה