אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן כה
להיות שראובן ן' יתאח גירש את אשתו בתו של שלמה בוסידאן ונתחייב לה בכל סכי כתובתה ואחר שסידר נכסיו ולא הספיקו לגביית כתובתה חזרה האשה לטרוף מהלקוחות שמכר בעלה ומכללם רצתה לטרוף משכונה א' שהיתה ממושכנת ביד בעלה מאת בתו של חיים ן' מזור ומסרה בעלה לזולת ואח"ך נמסרה ליד האשה סרירא וכשראתה סרירא הנז' שרוצים לטרוף המשכנתא מידה עמדה האשה הנז' ומחלה. בשטר המשכנתא הנז' לבעלת הקרקע הנז' היא בתו של חיים הנז' ונפקע שעבודו ונתבטל ואח"ך חזרה וחדשה לה שטר משכנתא אחר על שמה וכל זה כדי שלא יהיה יכולת לגרושה הנז' לטרוף מידה והנה הוזקקתי לחוות דעתי אי אהניא במעשיה או לא.
ולכן תחילה נבאר אם היתה הגרושה יכולה לטרוף מידה קודם שנתבטל השטר או לא דלכאורה מאחר שאין הקרקע של המשכנתא של בעלה ולא היה לו עליו אלא שעבוד והרי נפקע השעבוד במסירת השטר שמסרו בעלה לזולת וא"כ אין לאשה לטרוף ממנו אבל כד דייקת לאו:
מלתא היא דדוקא במטלטלין אמרינן אע"ג ששעבד לו מטלטלין אגב קרקע אפ"ה אינו טורף אותם המלוה מיד:
הלוקח משום תקנת השוק כמ"ש מר"ן בסי' ס' ס"א יע"ש, א"כ ודאי אם נשאר השטר קיים היתה הגרושה יכולה לטורפו אבל השתא דנקרע השטר ופקע שעבודו יש להסתפק אם יש לסרירא הנז' דין מזיק שעבודו של חבירו או לא, ולזה נביא מ"ש מר"ן בסי' ק"ז ס"ד וז"ל יורש שמכר כל נכסי אביו ואין ב"ח יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרה לגוים וכיוצא י"א שגובה מהדמים שביד היתומים וי"א שאינו גובה וכתב הסמ"ע דבמטלטלין כ"ע לא פליגי דאין. הב"ח גובה מהדמים כמ"ש הטעם שם ובקרקעות העלה דיש חילוק בין יורשים לב"ח דביורשים לא מיקרי מזיק דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה משעת טרפא ואילך ומה שמכרו שלהם מכרו אבל ב"ח מאוחר שקדם ומכר הקרקע לגוים מקרי מזיק כיון שאין לו עליה אלא שעבוד בעלמא וחייב לשלם מה שגבה למוקדם ובזה ל"ק ההיא דסי' ק"ד עם ההיא דסי' ק"ז אלמא כל היכא דאיכא למימר ששלו מכר אין לו דין מזיק ואע"ג דאיכא ב"ח שנושה בו מה שגבה גבה לעצמו ואינו חייב ליתן לב"ח כלום וא"כ האשה שלקחה השט"ח מאת הזולת דין לוקח יש לה והגע עצמך לוקח שלקח קרקע מהלוה ומכרו לגוי ואח"ך בא בעל:
חוב מוקדם ומצאו שמכרו האם יכול לטרוף מהמעות שקבל דזה ודאי דומה ליורש ממש דאמרינן ששלו הוא מוכר ולא מקרי מזיק שעבודו של חבירו ה"נ בנד"ז שלה היא מוחלת ואין לה דין מזיק כלל ואדרבא אמרינן כל טצדקי שיכולה לעשות כדי להציל עצמה מההפסד הרשות בידה דהפסד, גופה עדיף וחי אחיך עמך כ' חייך קודמין ולא מקריא:
מזיק ואדרבא היא עדיפא מיורש דאפי' אם יש מי שחולק:
ביורש כמש"נ מדברי הש"ך בזה יודה דהתם ביורש בא ומכר נכסים שאין לו בהם כלום שהם משועבדים למלוה וגבה דמיהם לכך אפשר לדמותו למזיק דהא קא משתרשי ליה שנטל מעות שאין לו בהם כלום לכך אפשר לדמותו. קצת למזיק אבל בנד"ז שכל מה שעשתה אינה אלא להציל את עצמה ולא קא משתרשא איכא למימר ודאי דלכ"ע לא מקריא מזיק וזה פשוט, ואף שהרב ש"ך נראה שמודה לתשו' הרא"ש שהביא הסמ"ע שכתב בסוף דבריו ונ"ל דוקא בשעבוד קאמר הרא"ש בתשו' וכו' איכא למימר דס"ל כוותיה וכן מצאנו הרב רמ"א בא"ה סי' קי"ב סי"ד פסק. כדברי הרא"ש ולא הביא דברי רב האי כלל יע"ש, הכלל העולה שמחילת סרירא הנז' קיימת ואין לה דין מזיק ואדרבא דוגמא לזה מצאנו בש"ס שאמרו יכול לומר לו אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה אלמא כל היכא דאית ליה היזקא יכול להחזיר השטר למאריה קמא אלא שאם למדוה אחרים לעשות כן קורא אני עליהם ואשר לא טוב עשה בעמיו ולא דמי למשיב אבידה ולמבריח ארי וכו' דשאני הכא שהוא חב לאחרים ועוד נ"ל שאף אם ימצא שכבר עשו הורדה בב"ד לזכות הגרושה באותו שטר אינה כלום כ"ז שהשטר עדיין ביד סרירא לפי דקי"ל אין אותיות נקנין אלא בכתיבה ומסירה והורדת ב"ד שמורידין המלוה לנכסי הלוה עכ"פ צריך להיות עמה אופני הקניה עכ"פ דהיינו החזקה שיחזיק בקרקע וההורדה אינה אלא נתינת רשות להחזיק בה אפי' בע"כ של הלוה אבל אופני הקניה עכ"פ צריכים להיות בג' ובנד"ז אופני קנית השטר צריך מסירת השטר דהיינו שיכופו ב"ד להחזיר השט' למלוה ובמקום הכתיבה יעשו ב"ד ההורדה בע"כ אבל אם השט' עדיין ביד בעליו לא תועיל ההורדה כלום ויכולה למחול כ"ז שהשטר בידה ומההיא דסי' פ"ו ס"ה אין ראיה דשמעון כבר מכר זכותו לזולת ולא שייך בו דינא דר"ן כמ"ש באורך במקום אחר זהו מ"ש לקצ"ד אם יסכימו מורי הוראה ולראיה ח"פ י"א לתמוז חפצ"ת לפ"ק.
ע"ה מרדכי אלבאז סי"ט
כבר כתבנו בזה במ"א דאין שום זכות לגרושה הנז"ל ויש שעלה על דעתו לומר דיש לחייב לסרירא שמחלה לבעלת הקרקע בשטר שהיה בידה מאת ראובן בעל הגרושה מטעם מזיק שעבודו של חבירו מלבד מ"ש הח' נר"ו מדברי הסמ"ע שחילק בין יורש דסי' ק"ז לב"ח מאוחר שגבה וכו' עוד נראה דלא מקרי מזיק שש"ח אלא ביושב לבטח והזיק שש"ח אבל בנד"ז שראה עצמו שוקע בתהום רבה ודאי שיכול להציל עצמו בכל מה שיכול ולא אמרו מזיק שעבודו אלא בשלא היה לו שום הפסיד כגון הא דמוכר שטרו וחזר ומחלו שזה מזיק גמור בלי שהיה מגיע לו שום הזיק וכן ב"ח מאוחר שמכר קרקע שהיה משועבד ביד ב"ח מוקדם שגם זה לא היה לו שום הפסיד והזיק שש"ח ולקח דמים שהיו ראויים לחבירו אבל בנד"ז שלא נתכוונה כלל להזיק רק להציל עצמה לא מקרייא מזיק כלל ואין עליה שום אשמה וכן מבואר להדיא בסי' שפ"ח ס"ב בהגה מי שרואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אעפ"י שע"י זה בא הזיק לאחר עכ"ל, הרי דכל המזיק שעשה להציל לעצמו לא מקרי מזיק ומותר אף לכתחילה והרי זה דומה ממש למ"ש מר"ן דסי' ס"ו סכ"ג המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול מאי תקנתיה יפיים ללוה שיעשה לו שטר על שמו וכו' ושוב לא יוכל למחול עכ"ל, משמע דאם יעשה זה אין לו שום חיוב אע"ג דשט' זה מכח השטר הא' אפ"ה אינו יכול למחול והגע עצמך בשטר זה אם היה למוכר חובות עליו שהיו יכולים לטרוף אותו ועשה תקנה זו שפייס הלוה ועשה לו שט' עצמו האם יכולים בע"ח שלו לטורפו כמו שהיו תחלה זה לא יאמר אותו אדם בעולם והוא נד"ז עצמו ואין לנד"ז ענין לההיא דמוציאין מזה ונותנים לזה מדר"ן דסי' פ"ו דהנהו בחיובין שחייב זל"ז וזל"ז כדילפינן מונתן לאשר אשם לו אבל כאן סרירא אינה חייבת לראובן אדרבא הוא חייב לה ואם תמחול לראובן מי יעכב על ידה אין ריח דמיון לזה עם דינא דר"ן ואין כאן אלא טירפא וכיון שנקרע השטר שהי"ל לטרוף בו אין כאן מה לטרוף באופן שהדין דין אמת ופשוט שאין לגרושה שום זכות, ולראיה ע"ד אמת ח"פ שנית וקיים.
רפאל בירדוגו יס"ט
עוד נתבוננתי בענין זה וצדדתי לזכות הגרושה ולא מצאתי ונרחיב הענין וקודם יש לשאול אם עמדה בת בן מזור ופרעה לסרירא משכונה שלה והלכה לה האם תוכל הגרושה לומר לסרירא תן לי מה שקבלת זה לא יעלה בלב איש לעולם ומעשים בכל יום שיש על האדם חובות ויש לו חובות ופורעים בידו האם יוכל בע"ח שלו לחזור על הפורעים לומר כי אם היו בידכם הייתי אני נוטלן זה לא יעלה בלב איש כי השטר שנפרע כאילו לא היה בעולם וה"נ השטר שנקרע של סרירא כפרעון ונפקע זכות הגרושה ואם אח"ך משכנה בת בן מזור לסרירא הו"ל כאלו משכנה לאדם דעלמא שאין לגרושה דין ודברים עמו ומה לי אם משכנה לאדם דעלמא או משכנה לסרירא והרי סרירא במש' זו השניה כאלו היא נכרית באה מארץ מרחק ואין לגרושה דין ודברים עמה ומי שחשב לסרירא דין מזיק שש"ח הוא בלוה מתכוין כי המזיק שעבודו ש"ח הוא בעושה מעשה שבו נזוק חבירו אבל בנפרע מבע"ח שלו אין לו ריח מזיק כי הוא נפרע מחבירו ומה לי אם הוזק חבירו או לא ואין מעשיו אלא להועיל לעצמו והגע עצמך אם ב' בני אדם נושים בשמעון מנה לכל א' וקדם א' ותפס המנה וממילא ניזוק חבירו מה לו בנזקו ה"נ סרירא היתה נושה מנה והגרושה מנה וקדמה סרירא ותפסה פשיטא שאין לסרירא דין מזיק כלל הגם שבגרמתה ניזוקה הגרושה גרמא דגרמא בנזקין ופטורה וע"ד אמת ח"פ. רפאל בירדוגו יס"ט בתו של חיים ן' מזור משכנה משכונה בחצר הידועה למורישה ביד ראובן ן' חיים ן' יתאח וראובן מסרה ביד יוסף בר יעקב ן' הרוש ויוסף ביד סדירא בת משה פרץ הן עתה עמדה ביודא בת שלמה בוסידאן גרושת ראובן הנז' לדין לפני לטרוף המש' מיד סרירא בחוב כתובתה הקדומה למש' הנז' אחר שסדר נכסיו ראובן לגרושתו הנז' ונשבע לה שבועת הגאונים וזכתה בדינה שוב עמדו איזה עורכי הדיינים ולמדו לסרירא למחול לבעלת הקרקע הנז' בדמי המשכו' ולחזור ולזקוף עליה שטר מש' אחר על שמה של סרירא הנז' הם אמרו כי בזה נפקע שעבוד הגרושה מעל המשכו' הנז' וכזה אירע לגרושה הנז' עם אחרים ה"ה מרדכי וואענונו ויצחק ן' אידאייא שעל כלם עבר כוס עורכי הדיינים הנז' ועשו כמעשה סרירא הנז' באופן שבעצתם הנז' בקשו לאבד הגרושה הנז' ולהוציאה נקייה מכל סכי כתובתה:
ונראה שמלבד שזו עצת יועצי רשע וחובה על דייני ישראל להפר עצתם ולא יחרוך רמיה צידם כאשר הדבר גלוי ומפורסם ששטר זה החדש נתחדש מכח השטר הא' ולא נפקע שם שעבודו של א' כלל. עוד זאת הדבר ברור דבשטרות לא עשו תק"ה ואם הוא בשעבוד מטלטלי אג"ק הוא טורף משטרות שמכר הלוה כדין טרפת קרקע לכל דבריו וכמ"ש ברס"י ס' וכן מהשטרות שמכרו לוים של לוים עד עולם כדינו של קרקע וכמ"ש בסי' קי"א סכ"ב והיינו משום שלא עשו בהם תק"ה דכיון ששעברם לו אג"ק דינם כקרקע ומינה דה"ה מכר לוה שט"ח לאחר ואחר לאחר עד עולם דבא א' וטריף ליה ואע"ג שכתב הסמ"ע עוד טעמא אחרינא דהא דמצי טריף ליה מלוה א' משום שלא יצא הש"ח מרשות ראובן לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השט' הלכך חשיב שפיר ממונו לגבות ממנו בעלי חוביו עכ"ל לא תידוק מינה לנ"ד שהוא שטר משכונה שכיון שאין המוכר יכול למחול וכמ"ש בסי' ס"ו ס"ל לא מצי גבי מניה דא"כ אתמהא דכיון דשטרות דינם כקרקע לכל דבריו כי לא מצי מוכר מחיל מאי הוי והרי במוכר קרקע אף דנסתלק ממנו לגמרי ולא מצי זבין ליה וכ"ש למחול אף עפ"כ אתי בע"ח דמוכר וטריף ליה ועוד תיקשי הכא הא תינח במכר שמעון שטרו שעל לוי שפיר מצי טריף ליה ראובן מלוה דשמעון דכיון דשמעון נשאר לו כח בשטר דמצי מחיל ליה ממונו הוא וגובהו ראובן אבל אם מכרו שטרותיהן ב"ח דשמעון אמאי ראובן גבי מנייהו הא אין שמעון יכול למחול דלאו דידיה הוא הא ודאי דמילתא בעלמא קאמר סניף לטעם הא' דשטרות דינם כקרקע ולא עשו בהם תק"ה שהוא עיקר הטעם אלא כיון דהאי טעמא אחרינא נמי שייך מיהת למכר לוה לבד קתני ליה אע"ג דלא שייך באחריני ודו"ק, ויש מי שרצה לומר דהא דמצי מלוה א' טריף דוקא בדאיתיה לשטר בעיניה אבל בכגון זה שנקרע לא ומדמי לה לההיא דסי' ק"ז ס"ד יורש שמכר כל נכסי אביו ואין ב"ח יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרם לגויים יש מי שאומר שגובה מהדמים שביד היתומים [היא דעת רב האי] ויש אומרים שאינו גובה [היה דעת הרא"ש] וכתב הסמ"ע דלא תיקשי דהכא מייתי לה בפלוגתא ולעיל ריש סי' ק"ד סתם לה כדעת רב האי דב"ח מאוחר שקדם ומכר לגויים קרקע המשועבדת למוקדם דצריך לשלם דשאני הכא יורשים בשעה שמכרו שלהם מכרו דב"ח מכאן ואילך הוא גובה ושאין לו לב"ח אלא משעת טירפא ואילך משא"כ ב"ח מאוחר ההיא דריש סי' ק"ד דלא היה לו על השדה שמכר כי אם שעבוד והרי כבר הוא משועבד ועומד למוקדם עכ"ל, ומזה למדו דה"ה ללוקח שטר ועמד ומחלו וקרעו דלא הוי מזיק שיעבוד ששלו מחל דוגמת יורש שמכר לגויים.
וע"ז אומר אני מלבד שאין קריעת השטר מזיק בזה שאינו אלא לראיה ואם נקרע השט' עדיין השעבוד קיים וכמ"ש הסמ"ע בסי' ס"ו סק"ז דדעת הקונה הוא על החוב ועל השעבוד עי"ש ואיכא למימר בנ"ד שלא נפקע שעבוד הגרושה לא במחילת סרירא וכמ"ש בסי' פ"ו ס"ה וכמ"ש לקמן ולא בקריעת השטר וכמ"ש ועיין בס' בית אברהם בסי' ק"ד ס"ו בראובן שנושא בשמעון מנה בשטר ומכרו ללוי ובא יהודה בע"ח דראובן להוציא מלוי העלה. הרב דאעפ"י שלוי כבר נפרע משמעון וקרע השטר אפ"ה יהודה מוציא מלוי מה שגבה משמעון יע"ש עוד זאת אף אם נניח כדבריהם חבילות תשובות בדבר דדוקא יורש שהוא בעלים ממש לקרקע זה הוא דאמרינן שלו מכר ולא בזה שאין לסרירא אלא שעבוד דהוי ממש דומיא דההיא דרס"י ק"ד דהוי מזיק גמור וחייבת מדינא דגרמי ומאין לנו להוציא חילוקים מדעתינו מה שלא נזכר בדברי הפוס' ומה גם שהם חילוקים היוצאים מגדר ההקש וכמ"ש ולהדיא בסי' ס"ו סל"ב דמוכר שטר ומחלו מזיק גמור ומשלם דמי שטרא מעלייא והיא הלכה מוסכמת ולהדיא בדברי הרב המאסף דלוקח שטר המשועבד לאחרים ומכרו לגוי שא"א להוציא מידו חייב משום מזיק ונביא קצת לשונו בסמוך:
ב) הרי לפנינו הכרעת הש"ך ז"ל כי"א קמא שהיא דעת הרב האיי וכל ראיותיו ז"ל ע"ז כגחלי אש ושכן מוכיחים להדיא דברי הטור ז"ל רק מפני כבוד אביו הרא"ש ז"ל לא רצה להשיב על דבריו וכבר ידוע דאע"ג בנהוג עלמא לפסוק כי"א בתרא היינו כשלא הכריעו האחרונים הלכה כמאן אבל בנד"ז שהכריע הרב ז"ל בטעמו ונימוקו כי"א קמא ודאי דכוותיה נקטינן ומה גם דהא דנהוג עלמא לפסוק כי"א בתרא אינו מוסכם וכמ"ש הרב יד מלאכי בכללי הש"ע משם אמבוהא דרבוותא ומכללם הרב כנה"ג דסברי דמר"ן בהביאו דברי י"א וי"א היינו משום דלא מוכרעא ליה מילתא ומאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד ולפ"ז כ"ש הוא לנד"ז שהכריע הרב הש"ך כי"א קמא שאם ח"ו נשתכחה תורה מישראל מהדר לה מפלפוליה דפשיטא טפי מביעתא בכותתא דכוותיה נקטינן נגד הכלל הרעוט בידינו וזו א"צ לפנים ופשוט לדרדקי שאין הסמ"ע חולק בזה על הכרעת הש"ך דהסמ"ע לא בא אלא ליישב מאי דאיכא לאתמוהי על פסקי מר"ן דהכא מייתי לה בפלוגתא ולעיל בסי' ק"ד סתם לה סתומי כי"א קמא אבל בהכרעת הדין לא מיירי כלל ולכן כיון שהכריע הרב ש"ך אין לזוז מהכרעתו וזה פשוט וברור ובהכרעת הש"ך כתב הרב מהריק"ש יע"ש והא לך לשון הכנה"ג שם בסי' ק"ז אות כ"א מהגה"ט מי שקנה מטלטלין המשועבדים לאחר ומכרן לגוי או למי שאינו ידוע וא"א להוציא ממנו חייב לשלם מדינא דגרמי לפי שהזיק שעבודו ש"ח מהרימ"ט וכו' ומוקי לה במכירת שטרות ובנד"ז שקנתה סרירא שטר שעבוד הגרושה והלכה ומחלתו וקרעה השטר דפשיטא דחייבת לשלם מדינא דגרמי.
ג) ממ"ש הש"ך שם וכללא כייל דכל היכא שכתבו הפוס' חייב לשלם מדינא דגרמי היינו אפי' לא נטל המוכר הדמים אבל אם נטל בלא"ה חייב משום דקא משתרשי ליה וכו' ע"ש שהביא ראיות לדבר, ובנד"ז הדבר גלוי ומפורסם שמעשה קוף בעלמא היתה מחילתה שהרי סמוך ומיד בתוך כ"ד חזרה וחדשה שטר מש' אחר על שמה ואין לך משתרשי לה כזה ועליה לשלם באין אומר.
הכלל העולה שמצד זה חייבת היא סרירא בתשלומי השטר מכל מאי דכתיבנא ויש מקום להאריך לחייב לבת ן' מזור בעלת הקרקע בפרעון לגרושה מההיא דסי' פ"ו ס"ה בראובן שנושא בשמעון ושמעון בלוי דמוציאין מזה ונותנים לזה מדר"ן ומבואר שם בס"ה שאין שמעון יכול למחול ולא להרויח לו זמן שהרי פקע השעבוד שיש לשמעון על לוי ונשתעבד לראובן ע"ש ואם אמרו אפי' במלוה ע"פ כ"ש בנד"ז שיש לגרושה שעבוד מטלטלי אג"ק דודאי שמשחל שעבודה על מש' זו שוב אין סרירא יכולה למחול ואין לפקפק ולו' דדוקא אמרו ראובן עשה בשמעון ושמעון בלוי משא"כ נד"ז שהגרושה עשה בראובן בעלה ואין ראובן עשה בסרירא הא ליתא דלאו לעכובא הוא והעיקר הוא שמשחל שעבוד ב"ח מוקדם על חוב זה שוב אין המאוחר יכול למוחלו וה"נ שמשחל שעבוד הגרושה על מש' זו שוב אין סרירא יכולה למחול וגדולה מזה יש לומר שכיון שעמדו בדין אפי' נפרעה חייבת בת ן' מזור לפרוע פעם אחרת וכמבואר שם ולמה שביאר הש"ך שם אפי' לא עמדה בדין כל שנודע ללוי מחוב ראובן חייב בפרעון פעם אחרת ע"ש.
קנצי למלין אחר שלאיזה טעמים שכתבנו יש לחייב סרירא בפרעון ולאיזה טעמים יש לחייב בת מזור וידוע שהדבר נעשה בעורמה ובמרמה ודאי הוא שכל המעשה הבל ורעות רוח וכמאן דליתיה דמי ויחזור הדין לשורשו כבראשונה מקודם למעשה הרע לגבות הגרושה דמי המשכונה וסרירא תחזור על המוכר לה זהו הנ"ל בכל זה במרוצה לאפס הפנאי וצויי"מ אמן החותם בתמוז הן אמת חפצ"ת לפ"ק, ואודיע שאחר שמשכנה בת מזור לה באחרונה לשמה של סרירא בא בעלה של בת מזור הוא מסעוד ן' מחפודא וערער לפני שמש' סרירא זו אינה כלום כי לא היתה בהסכמתו ואין האשה יכולה למכור ולמשכן בנכסי צ"ב ונומיתי לו שהדין עמו וכמבואר בסי' ץ' סי"ג וא"כ זכתה הגרושה הנז' שאז חוזר הדין לשורשו וטורפתו הגרושה וכמ"ש ולראיה ע"ה ח"פ וקיים.
פתחיה מרדכי בירדוגו סי"ט
מאחר שהדבר נעשה ברמאות גלויה ומפורסמת לעין כל שסמוך ונראה למחילת סרירא בשטר המשכונה לבעלת הקרקע חזרה מיד וחדשה שטר מש' אחר על שמה מכח השטר הא' פשוט הוא דלאו כל כמינה להפקיע יד הגרושה אחר שכבר עמדה בדין וזכתה הגרושה בדינה לטרוף המש' בחוב כתובתה הקדומה ואעפ"י שהאשה סרירא הנז' להנאת עצמה עשתה מה שעשתה אלא דממילא נמשך ההזיק לגרושה ואיכא למימר דבכה"ג שפיר דמי למיעבד הכי ולא מקרי מזיק שעבודו ש"ח כמ"ש מורם ז"ל בסי' שפ"ח ס"ב בהגה היה רואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אעפ"י שעי"ז בא הנזק לאחר מ"מ בנ"ד ליכא למימר הכי דאין ה"נ אלו עשתה סרירא מה שעשתה קודם עמידה בדין שפיר מצינן למימר הכי אבל אחר שעמדה בדין ונתחייבה שוב אינה יכולה למחול ולעשות מעשה רע כזה להפקיע יד הגרושה במה שזכתה כפי הדין כמבואר להדיא בסמ"ע סי' הנז' סק"י וז"ל היה רואה נזק וכו' בנ"י סיים וכתב דאם כבר בא עליו אסור לסלקו ממנו כשגורם בזה הזיק לחבירו וה"נ בנ"ד, אחר שנתחייבה בדין וכבר מטי עלה הזיקה אינו בדין לסלקו כדי להזיק ולהפקיע יד הגרושה וכי דמא דידיה סומק טפי וקרוב לנד"ז ראיתי להרדב"ז ז"ל ח"א ש' קל"ד וז"ל שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שמכר בית לשמעון ומת והלך שמעון ומכר הבית לגוי וכשבאת האשה לגבות כתובתה לא היו שם נכסים והיה דינה לטרוף הבית אלו לא מכרה שמעון לגוי אם חייב שמעון לפדות הבית מהגוי ותטרוף אותו האשה בכתובתה ונמצא שמעון מפסיד או לא והרב ז"ל האריך למעניתו בתשובתו הרמתה והעלה לפטור ראובן מכמה טעמי והעיקר שבהם הוא מאחר שמכרו קודם שבאת האשה לגבות כתובתה וכללא כייל לן מר בסוף התשו' וז"ל הכלל העולה שאם באת האשה לגבות כתו' מקרקע זה ואח"ך מכרה לגוי משמתינן ליה עד דמסלק יד הגוי אבל אם מכרה קודם שבאת האשה מצי למימר אין מכרתי ודידי מכרתי והביא ראיה לזה ממאי דאיתא בפ' הגוזל בתרא ההוא שותא דהוו מנצי עלה בי תרי האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא קם חד מנייהו מסרה לפרגמונא דמלכא אמר אביי יכיל למימר ליה אין מסרי ודידי מסרי א"ל רבא לאו כל כמיניה אלא משמתינן ליה עד דמייתי לה וקיימי תרוויהו בדינא ש"מ דמשום דהוו מנצי עלה וכל חד קאמר דידי היא להכי פליג רבא עליה דאביי וקאמר דמשמתינן ליה עד דמייתי לה לאפוקי מקודם דהוו מנצי אי קדים ההוא דהות בידיה ומסרה כ"ע מודו דלא משמתינן ליה דיכיל למימר אין מסרי ודידי מסרי ונד"ז אתי במכ"ש דמאחר דהוו הני נשי מנצי אמשכנתא וכל חדא אמרה דידי היא ולא עוד שעמדו לדין וזכתה הגרושה בדינה דינא הוא אף שאח"ך עשתה האשה סרירא מה שעשתה לריק יגעה ולא הועילה בתקנתה כלום וחוזר הדין כאשר בתחי' ואין צורך להאריך יותר שכבר כתב הרב הפוסק נר"ו באורך וברוחב די השיב על קוץ וקוץ תשובות חזקות יסודתם בהררי קודש שבעתיים מזוקקות המה דברי דודים עריבים מדבש לפי מתוקות למי שיש לו חיך לטעום ורעיוניו באמת דבוקות ולראית האמת והצדק ח"פ באלול מש' הן אמת חפצ"ת ושו"ב וקיים.
ע"ה יהודה אלבאז ס"ט