אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן כג
בתלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הי' יעקב בה"ר אברהם אביטבול וידי"ן בן נאני בתע"ג אין פסוכה שעברה הווא פבני עלאהם והומא ראחו לענדו סי גוים מן בן יאזגא מכפר מלאחא ובאתו ענדו בכפר מדיונא וגלסו יהדרו קאם יעקב הנז' קאלהום עלאם כא תזיבו למלח חתא להנא ולא כא תעביוו סי למלח לצפרו די קריב לענדכום קאם וואחד לגוי מנהום קאללו יאנא מא כא נסווקסי צפרו קאללו יעקב הנז' עלאם מא כא תסווקסי קאללו יא וולדי כתאב עלייא וכוננא קתלנא משה ן' מסולד ן' תמאיוסת ויאנא מערוף ענד ליהוד באיין יאנא מצ'רת פקתילו וכופת אנקבאד פיה עליהא מא כא נסווקסי קאללו יעקב כיף אבן לפאעל אתארך תקתל ליהודי קאללו יאנא מא קתלתסי גיר בלחאק חצ'רת מעא האדוך די קתלוה ובקא ליהודי מסייב ומנאיין פטנו האדוך די קתלוה באיין כא יפתשו עליה ויבשרו עליה מסאוו ורמאווה פסיך צאריווא קאללו נעטיווך קק'ם ווריהולנא קאללו מא באקילוסי יצ'הר מנאיין רמאווה הנאך עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת והיה זה שבעה ימים לחדש שבט שנת ה' אלפים וחמש מאות ושמנים וחמש ליצירה ושו"ב וקיים.
יהושע ישראל יעקב ה"ן עולייל סי"ט רפאל ה"ן יתאח ס"ט
בדבר ערוה החמורה, אתר דזקוקין דנורא, מחוות דעי זחלתי ואירא, אכן סעיפי ישיבונו דרוש נא כיום מפי סופרים ומפי ספרים זאת חקת התורה לחקור ולדרוש על הדין עלובתה זו מותרת או אסורה, ולהלכה אני אומר אבל למעשה הא איכא רבנן תקיפי להם זרוע עם גבורה שמהם הוראה יוצאה לדעת מה יעשה ישראל כדת וכשורה וזה החלי בעזרת צור מחוללי אל גדול ונורא.
ואבוא היום לברורי הני ספקי דאיכא לספוקי בהאי סהדותא דהדין עלובתא ותחילה וראש ארדה ט נא ואראה אי הוי עדות זה הגוי מסיח לפי תומו או לא מאחר שהיתה ע"י שאלת השואל ולא פתח הגוי תחילה להגיד מה שראה ואמינא דמילתא דפשיטא היא דהוי זה הגוי בעדות זו מסל"ת שהרי מצינו ראינו לרבינו הרב בית יוסף בסי"ז שכתב משם רבו מהר"י בי רב זלה"ה וז"ל מעשה בא לפניו באחד שהעיד שיהודי זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היהודי לחבירו שמעת מה נעשה מפ' ופ' והשיבו הישמעאלים אנו מכירין מי הרגן והתיר נשותיהם עכ"ל וכן כתב הריב"ש בתשובתו סי' שע"ז וז"ל ואם שמע הגוי שהיו מספרים בפלוני וסיפר. גם הוא בתוכם זה מסל"ת נקרא ועיין מ"ש מורם ז"ל בסי' הנז"ל סט"ו בהגהה ומ"ש עליו הב"ש ס"ק מ"ה ומעתה אדם דן ק"ו מעצמו דהשתא ומה בכה"ג ששאל היהודי לחבירו בפי' על פ' ופ' והשיבוהו הישמעאלים אנו מכירין וכו' חשבינן להו מסל"ת כ"ש בנד"ז שלא היתה עיקר השאלה מיהודי לגוי כי אם על המלח למה הם מטפלין להביאו למקום רחוק מהם ויש לפניהם מקום קרוב דהיינו לצפרו ומזה נמשך הגוי בתשובתו לאמר שהוא ירא לנפשו ממה שאירע לו שהיה מצוי בשעת הריגת פב"פ ברור הוא דהוי מסל"ת ומה גם שלא הוציאו חז"ל מכלל מסל"ת אלא במתכוין להתיר האשה או להעיד וזה יתגלה כששאלוהו על עיקר הדבר אם פ' חי הוא או מת וכשמשיב להם שמת הו"ל מתכוין להעיד אבל בנד"ז לא שאל אותו העד הנז' כלל על פלוני אם הוא מת אלא עיקר שאלתו היתה על המלח וממילא נפקא הודעת הנהרג ושפיר הוי מסל"ת.
ואע"ג דבנדון זה לא אמר הגוי וקברתיו והנראה מדברי הרמב"ם פ' בתרא מהל' גירושין דבעינן דלימא וקברתיו וכן הבין הרשב"א ז"ל בדברי הרמב"ם דכל גוי מסל"ת בעי דלימא וקברתיו ופסקה מרן בסי' י"ז סי"ז כבר כתב הר"ן והריב"ש והרב המגיד חילוק נאה ומתקבל בדברי הרמב"ם דשאני גוי שאינו מזכיר את שמו של מת מכשמזכיר את שמו דכשמזכיר את שמו כי ההוא דאמר מאן איכא בי חסא וכל הנהו עובדי לא בעינן וקברתיו אבל כשאין מזכיר שמו כי הנהו עובדי דמייתי בגמרא וגם הרמב"ם הביאם חבל על קולר בני אדם וכו' וכל הנהו עובדי שאין מזכיר שמותם בעי דלימא וקברתיו ובהכי מתיישבין דברי הרמב"ם דלא תקשי דידיה אדידיה עיין מהריט"ץ שאלה כ"ד ומינה נשמע בנד"ז שהגוי הזכיר שם המת לא בעינן דלימא וקברתיו ומה גם לפי מה שכתב מהריב"ל ח"ב סי' י"ב וזה לשונו הרמב"ם מצריך בגוי שאין מזכיר שם היהודי שיאמר קברתיו ואין לחוש לדבריו מאחר דכל הפוסקים חולקים עליו דלא מצריכין קברתיו אלא דוקא במים ומלחמה ושום פוסק לא הזכיר חלוק זה בין הזכיר הגוי שמו או לא וכן כתב בחלק ג' סימן ב' וז"ל אין לחוש לדברי המרדכי המצריך קברתיו בגוי מסל"ת שנהרג ע"כ וראיתי במהר"ם אלשקאר שאלה קי"א שהרמב"ם גופיה מרה דשמעתא לא הצריך קברתיו שהרי כתב בתשובתו בענין יהודי שהלך לישא וליתן כמנהג בכפרים של עכו והלך ולא חזר ולימים הלכו יהודים מבני עכו דרך הכפר שיצא משם אמרה להם גויה אחת ואנה אתם הולכים אמרו לכפר פלוני אמרה להם לא תלכו מכאן לכו וחזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי אחד שאלו אותה מה אירע לו אמרה להם יצא מעיר פלונית ללכת לעיר פלונית יצאו אחריו והרגוהו ושאלו אותה מאין תדעי זה האיש אמרה להם שהוא היה מודעתנו כשהיה בעכו ועשה מלאכותינו וספרה להם דמותו ובאו העדים השומעים לב"ד שבעכו והשיאו את האשה ויש אצלנו מי שממחה בדבר ומביא ראיות והם יגיעו אל שער בית דינו של אדונינו יורנו רבינו ויקבל שכרו מהשי"ת ע"כ והשיב זאת האשה מותרת היא לינשא דמסל"ת היא אעפ"י שחזרו ושאלו אותה כמעשה דצוער עיר התמרים ואעפ"י שלא הזכירה שמו ולא ידעה אותו בשמו כמעשה דצידן ואנטוכיא וכל אלו הדברים חוזרין לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם בעגונה הקילו משום עגונה דאיתתא וחתם שמו משה בר מימון זצ"ל ע"כ הנך רואה בעיניך אם הוצרך בכאן לקברתיו או לזולתה ואם נפשך לומר דדוקא בכה"ג לא הקפיד הרמב"ם על שלא אמרה קברתיו מאחר שהגויה המעידה לא היתה מצויה בעת הריגת הנהרג לאפוקי בנד"ז שהגוי המעיד היה מצוי בשעת הריגת הנהרג אכתי למאי דבעי למימר קברתיו מ"מ בנד"ז אף לדעת המחמירים דמצריכי דלימא קברתיו יש לנו לסמוך על סברת הר"ן והריב"ש וה"ה דאמרו דהיכא דנזכר שמו תו לא בעינן קברתיו וכ"ש לדעת מהריב"ל דלא חייש לקברתיו כלל כאמור לעיל ואף אם לא היתה הזכרת שמו יש מקום להקיל לפי מה שכתב מהר"א מזרחי סי' ט"ל וז"ל עכו"ם שאומר קברתיו אינו מוציא רק מחשש שמא לא מת ונדמה לו שמת ובנד"ז שהגוי מסל"ת ואומר שהרוצחים כשידעו שקרובי המת היו מחפשים אחריו חזרו ונטלוהו ממקום שהיה מושלך והשליכוהו במקום שאי אפשר להעלותו משם ודאי גמור הוא שאין קבורה גדולה מזו ובזה יצאנו, אף ידי סברת הרב נ"י הביא דבריו הב"י וז"ל אע"ג דהרמב"ם מצריך בגוי קברתיו ונחלקו בפי' דבריו המגיד משנה והנ"י לדעת המ"מ כשמזכיר שמו אין צריך לומר קברתיו ולדעת הנ"י אף בהזכרת שמו צריך קברתיו מ"מ בנד"ז אף לדעת הנ"י אתי שפיר דמאחר שהשליכוהו הרוצחים במקום עמוק שאי אפשר להעלותו משם אין קבורה גדולה מזו ולא בעי למימר קברתיו וכן כתב בק"ע ס"ק ט"ז משם מהרא"י ז"ל וזה לשונו מאחר שהרוצחים הגידו שהשליכוהו באחד הבורות אף שלא כסוהו בעפר הוי כמו קברתיו דהלשון משמע שאחר ההריגה השליכוהו הבורה ואם היה נודד כנף היו גומרים הריגתו וכעין שכתב הר"ן והריב"ש בתשובותיהם דטלטול והזזה הוי כמו קברתיו ובנד"ז איכא תרתי הזכרת שמו והשלכה למקום עמוק ואתי שפיר אליבא דכ"ע ויצאנו ידי כל הסברות, ומה שלא נזכר שם עירו ורבים ועצומים בתו' אמרו דלא סגי בלא הני תלתא שמו ושם אביו ושם עירו להא נמי אמינא דבנד"ז הוי כאלו הזכיר שם עירו, תדע לך שכן הוא שהרי כתב הב"י סי' ג' הביא דבריו הב"ש בק"ע ס"ק קמ"ה וז"ל כיון שהנשים שאלו ליהודים הידעתם דבר משלמה כרו'ב ולא השיבו על מי אתם שואלים כמה שלמה כרו'ב איכא בשוקא ש"מ שהיו יודעים על מי הן שואלות כי לא היה שלמה כרו'ב אחר באותו מקום זולת אותו שהנשים היו שואלות עליו ועליו השיבו האנשים שנהרג והוי כמי שהזכירו שם מקומו עכ"ל, ומינה נשמע לנד"ז דכיון שהגוי בתשובתו שהשיב ליהודי ואמר לו שהוא ירא לנפשו לבא לעיר צפרו לשוק פן יתפס על שהיה מצוי בהריגת פב"פ ולא השיב היהודי לגוי לומר מי הוא זה ואיזה הוא משה שאתה אומר שנהרג ש"מ שלא היה משה ן' מסעוד בן תמאיוסת אחר בעיר צפרו זולתי הנהרג לבדו והוי כמו הזכרת מקומו ומה גם שהזכרת עירו הוזכרה בדברי הגוי בכח המאמר אף דלא אתמר בפירוש שבאומרו שהוא ירא ללכת לעיר צפרו לשוק מפני הריגת פב"פ ש"מ שההרוג משם הוא ולכן הוא נמנע ללכת לשם, ובר מן דין אף אם לא נזכר שם מקומו כלל אפילו ברמז אפ"ה יש להתיר האשה הנז' מכבלי עיגונה והוא במה שראיתי להרב אמ"ח זלה"ה בפסקיו כתוב למ'ר והאריך בענין זה והביא שלש דעות בדבר ומה שצריך לנד"ז הוא שאעתיק וז"ל ויש עוד כת שלישית רבתי בדעות ברוב בנין ורוב מנין מקמאי ובתראי דבתרי מגו תלת לעולם סגי או שמו ושם אביו או שמו ושם עירו והביא האי סברא מוהריק"ו עצמו בשורש קע"ה ולמד כן מלשון הרמב"ם פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"ח וז"ל מצאו כתוב בשטר מת איש פב"פ או נהרג איש פב"פ ונודע שזה כתב ישראל הרי זה תנשא אשתו וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין לכתיבתו ותנשא אשתו עכ"ל והביאו מרן בסעיף י"א וי"ב ודקדק מכאן מוהריק"ו מדלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ש"מ דבשם אביו לחוד סגי וכתב דמ"ש הרמב"ם בהלכה כ"ז שצריך שיזכיר שם עירו היינו היכא דלא הזכיר שם אביו הרי דמתרי לשני דהרמב"ם משמע דששמו ושם אביו או בשמו ושם עירו סגי יע"ש ועיין למרן ב"י ובכ"מ מ"ש ליישב שתי תשובות מהריק"ו שסותרות זו את זו שכתב דספוקי מספקא ליה למהריק"ו כוונת רבינו יע"ש והרואה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו דהאי סברא דבתרי מנייהו סגי נלמדת היטב מדברי הרמב"ם ודייקי שפיר לישני דהרמב"ם להאי סברא שבמקום שהזכיר שם עירו לא הצריך הזכרת שם אביו ובמקום שהזכיר שם אביו לא הצריך הזכרת שם עירו ובפירוש איתא לשון רבינו בהלכה, כ"ג מכריע בין שתי הלשונות הנז' וסובב סובב על כוונה זו לפי גירסת כל הספרים שבידינו ושכך היא גירסת מרן הקדוש בשלחנו הטהור סעיף כ"ג וכן היא גירסת הלבוש וז"ל ראו אחד עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ או פלוני ממקום פלוני והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו עכ"ל ולפי גירסא זו הוייא שפיר ראיה גמורה להאי סברא דבתרי מגו תלת לעולם סגי או שיזכיר שמו ושם אביו או שיזכיר שמו ושם עירו והדברים ק"ו אם במקום דאיכא ריעותא שנשתנית צורתו ולא הכירוהו סגי בהזכרת שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כ"ש במקום דליכא ריעותא הרי דסברא זו יפה נדרשת מהני תלת לישני שפירי דהרמב"ם וא"כ אף היה לשון רבינו מבואר בההיא דיצחק בן מיכאל דבעי שלשתם איכא למימר סמי חדא מקמי כל הני כ"ש דהאי לישנא גופיה דייק שפיר להאי סברא טפי דמ"ש כשתלך למקום פלוני וכו' לא שיש קפידא בדבר אלא דמראים מקום הם לו וכ"ש שהרא"ש שהוא אחד מעמודי ההוראה הביא ראיה מלשון זה דבשמו ושם אביו סגי ומוכרח שכך הבין בלשון רבינו דמראים מקום הם לו כמ"ש בכלליו כלל נ"ב סי' א' יע"ש ואף לגירסת מוהריק"ו דגריס בלשון רבינו ואמר שהוא פב"פ ממקום פלוני הרי כתב שאינו מנגד להאי סברא דהתם שאני דאיכא ריעותא דנשתנה הוא דבעי שלשתם יע"ש ואפשר דמהאי גירסא שנזדמנה למיהריק"ו בלשון רבינו הוא שהיה מסופק בלשון רבינו ואלו ראה גירסתנו היה מכריע שפיר כוונת הרמב"ם להאי סברא דיפה נלמדת מדברי הרמב"ם ובאו דבריו על נכון בלי שום דוחק ומשמייא אנהירינהו לעיינין וחזינא לשון התוספתא פי"ד דיבמות הנדפסת בספר הרי"ף אחר כל מסכתא ד' ס"ב שהגירסא הוא כך אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו ע"כ וא"כ יפה כיון מוהרשד"ם בשאלה ל"ה שכתב דלמעשה סמכינן אשמו ושם אביו או שמו ושם עירו שכך נראה בעיני שהיה דין מורי הרב הגדול מהר"י טאיטצאק ז"ל וכן מצאתי לשונו הביאו הב"י בטור א"ה יע"ש ובשאלה מ"ג כתב האמת שכבר נהגו בתי דינין שבשאלוניקי להסמיך על שמו ושם אביו או שמו ושם עירו וכמו שקבלתי ממורי מהר"י טאיטצאק ז"ל עכ"ל הרב אמ"ח זלה"ה וכפי זה זכינו לדין בנד"ז שאף שלא נזכר שם עירו מאחר שנזכר שמו ושם אביו סגי, שוב ראיתי במוהר"מ אלשיך שאלה קי"ח שהאריך הרב ז"ל למעניתו ברוח מבינתו לישב שפיר שתי תשובות מוהריק"ו שנראה סותרות זו לזו ישב ג"כ לשונות הרמב"ם שנראים דקשיין אהדדי בטוב טעם ודעת והמורם מדברי קדשו הוא דדוקא במי שבא להעיד מה שראה הוא דמצריכינן הזכרת עירו משא"כ במי שמעיד מה ששמע מפי אחרים לא צריכין לאהדורי אחר שם עירו יע"ש מילתא בטעמא טעם מתוק מדבש ומינה בנד"ז שהעד מעיד על מה ששמע מפי אחרים ליכא קפידא אם לא אמר שם עירו והשתא נתחוורו והובררו כולהו ספיקי דאיכא לספוקי בסהדותא דהדין עלובתא ושריא האי איתתא למיהך להתנסבא לכל גבר דתצביין אם יסכימו רבני אלפין מארי חכמתא זהו מה שנלע"ד דעתא קלישתא ורחמין למבעי מן קדם מארי שמייא גלי עמיקתא ומסתרתא לינהר עיינין באורייתא קדישתא וליצלן מכל טעותא ושבשתא אמן כן יהי רצון החותם פה צפרו יע"א.
הצעיר יהודה בלא"א משה אלבאז ס"ט