אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן כ
ביען שכמוה"ר רפאל ברדוגו כתב בהוצאות המשכונה שישומו השמאים כל דבר ודבר לפי זמן ההוצאות הכל חדשים כעת שהיו ואח"כ ישומו כמה פחתו כל הדברים הנז' למחצה לשליש ולרביע ואח"כ ישומו השכירות כמה שוה הקרקע הממושכן בכל זמן משך המשכונה מחמת שהשכירות מתרבה ורצונו שהרבוי יהיה לזכות בעל הקרקע וכתב עליו כמוה"ר פתחיה בן אחיו לסתור דבריו בטוב טעם ודעת והביא כתב זקנם הרב המשבי"ר וז"ל מה שמתקן בעה"מ לא יחשב על הלוה רק אם דבר של קיימא כגון בנין הכותל או דלת מעשה אומן או רצפת אבנים אבל ארק'יז אם בעודו חדש יצא מתחת ידו צריך הלוה ליתן דמיו ואם נשתמש בו המלוה ימים רבים ופדאו הלוה ועדיין הוא טוב מפשרים ביניהם כפי הזמן שנהנה המלוה אם רב ואם מעט וכתב עליו מהריב"ע זלה"ה וז"ל דבריך טובים אך אם הלוה משכנו ביד המלוה טוב והפסידו מלוה בתשמישו אף אם תקנו ואח"ך פדאו הלוה לא יתחשב עליו עכ"ל, והשיבו על השכירות והסכימו על זה חכמי פאם כמוה"ר שאול סירירו וכמוה"ר יהודה בן עטר וחלקו בין משכונת ע"י בעל הבית למשכונת ב"ד דבמשכונת ב"ד אחר שב"ד משכנו בעד ההוצאות והרי אין כאן הוצאה למה המלוה ישלם מכיסו עכ"ל.
וזה מה שכתבתי אני אין לנו אלא מה שקבלנו עפ"י קדמונינו זלה"ה ככתוב אצלנו בכ"י הקדש הרב המובהק מוה"ר יעב"ץ זלה"ה שכל תיקון בנין שיעשה מי שהקרקע ממושכן אצלו שהוא הכרחי ויעשה דבר המתקיים מעשה ידי אומן יתוסף על דמי המשכונה על בעל הקרקע, ותמיה אני אם דברים אלו יצאו מפי קדוש כמוה"ר רפאל נר"ו ויש בידי פסק כוננו ידיו כדברי קדמוננו ודבריו אמורים על משכונה בב"ד שכל שהוא הכרחי ומעשה ידי אומן יחשב על בעל הקרקע אפילו אם נפל וכן דעתי נוטה שלא לחלק בין משכונת ב"ד למשכונת בעלים דאל"כ מה כח ב"ד יפה, ובלבד שיהיה הבנין כאורח כל ארעא לאפוקי אם פשע ובנה בנין שאינו מתקיים ונפל הפסיד לעצמו כי פשיעתו גרמא לו וכל שבנה ותקן בניינו כדרך כל הארץ בלתי שום פשיעה ועשו לו ב"ד משכונה ואירע ונפל מה שנפל יחשב בעל הקרקע ובענין השכירות הוא דבר מבהיל לנכות מהפירות למי שהמשכונה אצלו שכל זמן שלא פדו הבעלים הוא דר ומשתמש ואוכל כל הפירות שאין המשכונה נפדית לחצאין ואפ"ה אין הבעלים נהנים כלום מפירות עד שיפדו הכל ומי שהמשכונה אצלו אוכל כל הפירות וזה ברור ולראיה חתמתי וקים:
שאול ישועה ס"ט
סימן כא
עמדו לפני לדין הר' מימון בן יהודה ה"ן יתאח תובע להר' יעקב בן שלמה אלמסעלי אודות חזקת חצר הבורית שדר בה יעקב הנז' בכפר איגלוואן הידועה למולאי בוזייאן מזי ואחיו מולאי מחמד פבוזמלאן וטען עליו שאביו הנז' והר' יהודה עלאל הם שנכנסו לדור תחילה בהחצר הנז' וזכו בחזקת ישוב קודם חרבנה והמציא ק"ע משלשה עדים שהעידו שקודם חרבנה היה בה בית א' נכחי לנכנס לה שמתחילתו היה פתוח לחצר הבעלים הנז' וכשבאו השותפין הנז' לדור בו סתם את פתחו שהיה פתוח לחצר הבעלים הנז' ופתח לו פתח מבחוץ והקיף עליו מסביב כעין חצר והיו דרין בו השותפין הנז' וכעת טוען מימון הנז' לזכות במחצית חזקת ישוב החצר הנז' מכח אביו ויעקב הנז' השיבו דלאו בעל דברים דידיה הוא עד שיביא הרשאה מאביו אם חי הוא או יברר בעדים שמא אביו הנז' וצדקו דברי יעקב הנז' דאע"ג שזה כמה שנים שהלך אביו לארץ מרחק ואין ידוע להיכן הלך קיימא לן סי' רפ"ה ס"ד במי שיצא לדעתו והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא מה אירע לו אין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד מסלקין אותו ומעמידים הנכסים ביד מי שהם תחת ידו יעו"ש, עוד טען הבן הנז' שאביו מחוייב לו סך גדול שפרע בעדו אל הגויים וגם זו הבל דאפי' יביא עדים שהעידו כדבריו אין זקוק לו עד שיביא שטר כתו"ח נגד אביו ויורידוהו ב"ד לגבות מנכסי אביו ואז יזקיק לירד עמו לדין לברר אם יש בידו מנכסי אביו עוד טען עליו להניח שכירות מה שדר בהחזקה הנז' ביד ב"ד או ביד שליש עד שיביא ראיה ויטול [והתרה בו שאם ידור בהחזקה הנז' מכאן ואילך שיפרע בשכירות החזקה סך עשרה אוקיות בכל יום] וכל זה הבל ורעות רוח חדא דאפילו בקרקע מבורר של אביו שהניחו בנוי ומשוכלל בחצר דקיימא לאגרא עם כל זה אין לוקחין ממנו שכירות עד שיבא ויתבע את שלו כמבואר בסעיף הנ"ל ועוד דאפילו אם אביו הוא התובע כיון שנחרבה החצר הנז' תו לא קיימא לאגרא כלל בחרבנה ואין לבעלים ממנה שום הנאה של כלום בעודה חרבה ואין על הדר בה ליתן לבעלים בשכירות החורבה דמאי איכפת ליה לבעל החורבה בהנאתו של זה כיון שלא חסרו כלום. והו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור וכמו שמבואר בפרק כיצד הרגל דף כ' ודף כ"א יע"ש ופסקה מרן בסי' שס"ג ס"ו גבי דר בחצר חבירו שלא מדעתו שאינה עשויה לשכר דאין צריך להעלות לו שכר יע"ש וכ"ש חורבה דלא חזיא לשום הנאה, ואע"ג דגבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כתב מרן שם ס"ז בשם יש אומרים דאם חסרו אפילו דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו וכו' מגלגלין עליו את הכל יע"ש הכא בחורבה לא שייך השחרת כתלים ולא מצאו הפוסקים לומר בחורבה שיש לבעל החורבה חסרון שע"י מגלגלין עליו השכירות הראויה לאותה חורבה אלא בחורבה שהסוחרים נוטים שם אהלים לסחורתם ונותנים לו דבר מועט לשכירות וזה חסרו אותה שכירות ע"ו שבנה שם בנין דאז מגלגלין עליו ליתן לו מה שנהנה מאותה חורבה שאומדין כמה יתן אדם בחורבה כזאת לבנות עליה בנין כזה ולא סגי ליה בדבר מועט שהיו נותנים לו הסוחרים כמו שכך כתב הלבוש בסי' שס"ג ס"ז הנ"ל ודבריו לקוחין מלשון הרא"ש אמאי דאיתא התם בגמרא בההוא גברא דבנה אפדנא אקקולתא דיתמי יע"ש וכן הוא לשון רבינו ירוחם בס' מישרים נתיב ל"א הביאו מר"ן ב"י בסי' שמ"א ולכן בחורבה דלא היה לבעלים ממנה שום הנאה בחרבנה דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר פטור מכלום ואותה התראה שמתרה בו שאם תחזקנה ידיו ויביא ראיה שיפרע לו עשרה אוקיות בכל יום אינה כלום ואפילו הבעלים עצמן אם היו מתרין בדר בחצירם שלא מדעתם לצאת ולא יצא אין להם ליטול ממנו אלא כל השכר הראוי לאותה חצר וכל היתר כנטול דמי וכן מצאתי שכך פסק הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בפסקיו שיש בידי דף מ' ובחותמו הקדוש וז"ל אבל כשאמר לו צא אפי' לא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר חייב ליתן לו כל שכרו כדאיתא בסי' שס"ג ומה שטען שלא היתה התראה אלא שהיה אומר לו לצאת ולא יצא אינו מעלה ואינו מוריד דהתראה אינה אלא לחייבו סך או'ו לשנה ואז לאו בר סמכא הוא אפילו התרה כן בפירוש אבל לחייבו ליתן שכרה הראוי ע"פ ג' בקיאים משאמר לו צא חייב עכ"ל ואם ראיתי חכמים מתרין בכיוצא בזה אינו אלא הגזמה להוציא הדין לאמיתו ובבוא הדבר לידי גוביינא אין מחייבין אלא שכרו [הרי מבואר שאפי' הבעלים עצמן אם היו מתרים בהדר בחצרם שלא מדעתם לצאת ולא יצא שאין לו לפרוע עפ"י התראתם אלא השכר הראוי לאותו מדור ותו לא וכ"ש בנ"ד דלאו בעל דברים דידיה שאין בהתראתו כלום ואפילו שכר הראוי אינו מתחייב בהתראתו של זה מהאי טעמא דלאו דידיה הוא הקרקע שדר בו זה ואחר שיביא ראיה שמת אביו אז משם ואילך אם אמר לו צא ולא יצא שיתחייב ליתן לו שכרו] ומה גם שיעקב הנז' היה מסייע בבנין החצר הנז' סיוע שיש בו ממש וגם בנה בה האלבור'ג והאלקטאר'א מכיסו שהם עיקר לחצר הבורית כמו שהוגד לי ממגידי אמת ואני בתוך הגולה בהכפר הנז' בחדש אלול שעבר וגם יש בידו ק"ע שמתחילה קודם שנחרבה לא היה בה זולת הבית הנכחי ומקצת מתרבץ החצר סביבו וכשחדשו בנינה הרחיבוה והוסיפו מן המעבר בית אחד לימין הנכנס ובהיותי בהכפר הנז' והראני הק"ע הנז' חקרתי מהעדים שהעידו והגידו לי שהאלקטאר'א גם כן עשאה במקום נוסף שטרח טרחא יתירה בהאלזר'ף שמצד שמאל החצר והסיר ממנו הרבה ובנה האלקטאר'א במקום שממנו עקר האלרז'ף וגם האלבור'ג רובו בנאו במקום שהוסיפו הגוים תוספת על הבנין הראשון מהמעבר ומועט מן המועט ממנו הוא שנכנס בתחום הבנין הראשון והראוני עד היכן היה מגיע הבנין הראשון שעדיין רשומו ניכר והוו כשותפין בחזקת החצר הנז', ולפי זה הוא הזוכה בחזקת ישוב כל מה שנתחדש וישב עד שיתנו לו יציאותיו ואין מנכין לו כלום בשכירות מה שדר שם ולא מבעיא בהיכא דלא חיסר כלום לבעלי החורבה דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור כדלעיל אלא אפילו היה במציאות שהיה איזה חסרון לבעלי החורבה הוא פטור מהשכי' משום דבנה בחורבה העשויה לבנות דחשבינן ליה כיורד ברשות כדקי"ל בסי' שע"ה ס"ז דסתם חצרות ראויות לבנין והבונה בחצר חבירו כיורד ברשות ומשמע מדברי הראב"ד שהביא הטור שם דהיורד ברשות ישב בתוכה עד שיתן לו יציאותיו ע"כ.
ומה גם שיש ליעקב הנז' דין שותף בהחצר הנז' והוא הזוכה בהבית שהוסיפו מהמעבר ובמה שהרחיבו בתרבץ החצר ודומיהן דהו"ל יורד ברשות גמור משום דלהשביח חלקו הוא יורד ואין חלקו מבורר צריך להשביח הכל מדפסק מרן סע"ה ס"ה דפשיטא דאינו מעלה לשותפו שום שכירות וכדמשמע נמי מדין בית ועליה של שנים שבעל העליה בונה את הבית ודר בו עד שיתן לו יציאותיו כדאיתא בסי' קס"ד ס"ה ובגמרא דייק מהאי לישנא יציאותיו הוא דמחייב ליה בע"ה הא שכרו לא ופרש"י שאינו מנכה לו שכר מה שעמד בבית יע"ש ומה גם שיש טענה בפי יעקב הנז נגד השותפין שדרו תחילה בהבית הנז' דאע"ג שדרו תחילה שנה או שנתים והלכו להם ושוב לא חזרו ולא היו גובים כלום מהנכנסים אחריהם שנה אחר שנה לדור שם קודם חרבנה כמו שהוגד לי מהדרים שם בהכפר הנז' א"כ הרי נתייאשו מהחזקה ונתרוקנה זכותם ממנה ומה גם אביו של מימון הנז' שהלך לארץ מרחק זה כמה שנים איבד חזקתו כדכתב מורם בהגה סוף סי' קנ"ו וז"ל נהגו הקדמונים שאם אחד נסע מן העיר י"ב חודש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור איבד חזקתו אבל לא גילה דעתו בכך לא איבד עד ג' שנים יע"ש וכ"ש זה שהלך לארץ מרחק ומעשיו מוכיחים עליו שאין דעתו לחזור שאיבד חזקתו והנה מתחילה הייתי אומר אני החותם א' דאע"ג דתקנת חזקת ישוב נוהגת בינותינו אפשר מנהג זה שאיבד חזקתו אחר ג' שנים אינו נוהג בינותינו עד שמצאתי בפסקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ בס' הפסקים שביד נכדו בסי' קכ"ג וז"ל ותשאר לו החזקה ואעפ"י שכתבו האחרונים ובפרט מהר"י אדרבי סי' ע"ה ושצ"ז דכל שקרקע ראוי ליהנות ממנו ולא נהנה ממנו בעל החזקה ג' שנים רצופות איבד חזקתו היינו בחזקת יישוב שהקרקע מעיקרו של גוי ואין לישראל בו חזקה אלא מפני ששכרו ממנו תחילה שבזו הוא שנחלקו אם נידונית כקרקע או כטלטל וכו' אמנם קרקע שהיה של ישראל ונמכר לגוי קבלנו מרבותינו זלה"ה שדין קרקע גמור יש לה לכל דבריה ומינה נמי דלא מיפסלא בשהייה ואפי' כמה שנים שהתה בלא מחאה לא איבדוה הבעלים עכ"ל, נשמע מדבריו דלדידן נמי בחזקת יישוב פוסלת שהיית ג' שנים כדברי מורם ומהר"י אדרבי דמכי קבלו אבותינו לדון בחזקת יישוב לכל ענייניה קבלוה וא"כ בנ"ד לפי דברי יעקב הנז' שקודם חורבנה לא היו נהנים ממנה כמה שנים אבדו חזקתם וכשנחרבה וחזרו הגוים וחדשו בנינה ודר בה יעקב תחילה הוא הזוכה בחזקת ישוב החצר הנז' בכללותה, ולראיה ביד יעקב הנז' חתמנו בכסלו בשנת אלהים עמך בכ"ל אש"ר אתה עושה בסדר וישב יעקב בארץ מגור"י אבי"ו וקיים.
שאול ישועה ס"ט בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול
הדין דין אמת שהי' יעקב הנז' פטור ומותר משכירות החצר הנז"ל שדר בה מזמן שחזר הגוי וחידש בנינה ודר בה יעקב הנז' עד היום הזה ואינו חייב להעלות לבעלים הראשונים שום שכירות כלל דכיון שנחרבה החצר הנ"ל והמציא לפנינו ק"ע על ככה שנחרבה החצר הנז' וחזר הגוי בעל החצר ובנאה ודר בה יעקב הנז' הוא עצמו ולא השכירה לאחרים דכיון שנחרבה תו לא קיימא לאגרא כלל ואין לבעלים הראשונים ממנה שום הנאה בעודה חרבה א"כ הו"ל זה נהנה וזה אינו חסר ופטור מן השכי' כמ"ש מרן בסי' שס"ג ס"ז גבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אם אותה חצר אינה עשויה לשכר אינו צריך להעלות לו שכר יע"ש, אבל שכירות שמכאן ולהבא צריך להעלותה לבעלים שהרי התרה בו לצאת ואם ידור בה שיפרע לו מכאן ולהבא בשכירותה עשרה אוקיות בכ"ח א"כ מאחר שנודע דחצר הנז' קיימא לאגרא ויש שוכרים הרבה שרוצים לדור בה בשכירות חייב לפרוע לבעלים הנז' שכירות החצר הנז' שמכאן ואילך דה"ל זה נהנה וזה חסרו שהרי גילה את אזנו דחצר הנז' קיימא לאגרא וכ"ש לגבי חלק היתום יהודה נכדו של הי' יהודה הנז' דאין טענינן ליה ומה שהתרה בו לתת עשרה אוקיות בכ"ח הכל הבל ורעות רוח דאינו אלה הגזמה ואינו חייב ליתן אלא השכי' הראוי לחצר הנז' כמו שפסק משי"ח הרב הנז' ומה שהוסיף וחדש יעקב הנז' בבנין החצר הנז' ודאי הוא הזוכה בחזקת ישוב כל מה שנתחדש ואינו חייב ליתן אלא השכירות של המקום שהיה מקודם [חסר איזה תיבות] בחצר הנז' וסייע בבנינו יעקב הנז' זכו בשלו ומה שטען יעקב הנז' נגד [חסר איזה תיבות] תחילה שוב אחרי כן הלכו להם ולא חזרו ולא היו גובים כלום מהנכנסים [חסר איזה תיבות] אחר שנה קודם חרבנה הרי נתייאשו מהחזקה הנז' ונתרוקנה זכותן ממנה [חסר איזה תיבות] הנז' שכדבריו כן הוא שבני אדם שנכנסו לדור בחצר הנז' קודם חרבנה [חסר איזה תיבות] אז ודאי אמרינן נתייאשו ואיבדו חזקתן לגמרי ויעקב הנז' שדר בה תחילה אחר גמר תיקונה הוא הזוכה בחזקת ישוב החצר הנז' בכלולותיה ולראיה חת"פ בזמן הנ"ל וקיים.
שלמה בלא"א מימון נ"ע אביטבול ס"ט דברי משיח צדקו אברהם בלא"א יעקב אציני סיי"ט
ומה שכתב כמוהר"ש בענין התראה שהתרה הבחור מימון הנז' בן הי' יהודה ה"ן יתאח הנז' שהמחאה שמיחה בהם יעקב הנז' קיימת הנה ממה שכתב מורם בהגה סי' קמ"ו ס"ד יראה שדברי המתרה הנז' מהבל ימעטו וז"ל מורם ולא מהני אלא מחאת המערער שידוע שהקרקע שלו וכו' וזה המתרה אין בדבריו שום ממש שהרי עכשיו אין לו רשות בנכסי האב וליכא ברירא אפילו באביו עצמו יש להסתפק אם יזכה בחזקה הנז' או לא כמ"ש משי"ח שאם יברר בעדים שנתייאשו הבעלים הראשונים ולא יהיו תובעים להדרים בחצר הנז' בשכירות החצר הנז' בזמן שיהיו מצוים בכאן שלש שנים כל הקודם בה אח"ך זכה אבל אחר שיצא אין מחזיקין בנכסיו כדאיתא סוף סי' קמ"ג ואעפ"י שכתב משי"ח שזה מקרי יוצא לדעת ובי"ב חדש איבד זכותו ממשמעות הלשון לא ירדתי לעומק דעת משי"ח דזה מקרי יוצא לדעת כל שלא גילה דעתו ומ"ש משי"ח שיש להי' יעקב הנז' דין שותפות נראה ממה שכתב מר"ן בסי' קע"ה ס"א משמע דלא מקרי שותף אלא בבאין כאחד או שזכה מבעל הקרקע עצמו אבל בכה"ג לא מקרי שותף כלל בזמן הבנין ועם כת"ר הסליחה לבל יחשוב אדוני לי עון בזה כי שותיה דמר לא ידענא. נאם עבדך הצעיר, ע"כ נמ"ך.
סימן כב
עמדו לפנינו לדין הי' ישועה ן' אהרן אסולין תובע להי' מסעוד ה"ן סיסו על אודות בתו שהיתה נשואה להי' ברוך אחיו של ישועה הנז' ונלב"ע הי' ברוך הנז' ונשארה בתו של מסעוד הנז' יבמה וברוך הנז' יש לו ארבעה אחים והגדול שבהם הוא ישועה הנז' ואחד מהאחים הנז' הוא עדיין בחור ורצה ישועה הנז' לייבם את היבמה ואביה השיבו שבתו לא רצתה להתייבם לו מאחר דאיכא אחיו בחור היא רוצה להתייבם לו ועוד שישועה הנז' יש לו בנים ובני בנים והוא קב רשו ולא יכיל למיקם בסיפוקייהו ועוד שהיא ילדה והוא זקן ותש כחו ופסקנו ביניהם שהדין עם האשה הנז' שלא תנשא לגדול מאחר דאיכא בחור ועדיין לא קיים מצות פרו"ר וכמ"ש הריטב"א הביא דבריו הרב בית יוסף בסי' קס"ה וז"ל מי שיש לו אשה ובנים וכו' אלא דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה בו המצוה יותר ובו משיאין עצה ומבקשין אעפ"י שאינו גדול עכ"ל משמע מדבריו שאם יש יבם שאין לו אשה הוא קודם לגדול ועוד שטענתה האחרת מספקת דלא יכיל למיקם בספוקייהו ועוד שהיא ילדה והוא זקן ותש כחו ואין לה דין מורדת וכמ"ש מר"ן בסי' קס"ה ס"א וז"ל מצות יבום קודמת למצות חליצה ואם אינה רוצה להתייבם לשום אחד מהאחים או לגדול כשרוצה לייבם בלי טענה מספקת דינה כמורדת ע"כ משמע דאם אינה רוצה להתייבם לגדול נקראת מורדת אבל דוקא היכא דאין לה טענה מספקת אבל בנד"ז שיש לה טענה מספקת דלא יכיל למיקם וכו' ועוד שהוא זקן והיא ילדה ורוצה להתייבם לאחד מן האחים לא הוייא מורדת ונ"מ דאם לא רצה הבחור לייבם יכולה להתייבם לאחיו דוד ומשיאין להם עצה ע"ז מחמת ב' סיבות האחת מאחר שאין לו בנים ורשאי לישא אשה אחרת לקיים מצות. פו"ר שכבר עברו עשר שנים כפי התקנה ולא רמיא עליה שבועה דלא ישא וכו' ועוד שיכיל למיקם בספוקייהו ולכן רשאי דוד הנז' לייבם היבמה הנז' בלי שום דין ודברים וכבר באו לידינו פס"ד של חכמי פאס יש"ץ שהובא לפניהם נדון כזה ופסקו הלכה למעשה שרשאי הבחור לייבם אעפ"י שיש גדול ממנו ואמרו שכן ראו בפסקי הראשונים נ"ן וצור ישראל יצילנו משגיאות. נאם החותמים פה באב יה"ל שנת תפלטנ"י מריבי עם לפ"ק והכל שו"ב וקיים.
ע"ה שלמה אביטבול ס"ט הצעיר מסעוד ה"ן יתאח ס"ט ע"ה יהושע ישראל יעקב עולייל ס"ט
ראיתי מ"ש עליונים למעלה ועיקר יסוד פס"ד בנוי על תלתא טעמי חדא שהיבמה לא רצתה להתייבם לישועה הגדול מאחר דאיכא אחיו בחור היא רוצה להתייבם לו ועוד שישועה הנז' יש לו אשה ובנים והוא קב רשו ולא יכיל למיקם בספוקייהו ועוד שהיא ילדה והוא זקן ותש כחו כמפורש בדבריהם הנז"ל ועין רואה דבצרוף הני תלתא טעמי ולא חדא בהו דחזי לכתופי ולמסמך עלה למעבד עובדא, ואשיב על ראשון ראשון לטעמא קמא שכתבו שהיבמה לא רצתה להתייבם לגדול שהוא נשוי מאחר דאיכא אחיו בחיר היא רוצה להתייבם לו. טענתה מהבל תמעט ומי הוא זה אשר יטה אוזן לשמוע כדברים האלה אשר אין בהם לא טעם ולא ריח שמאחר שהגדול רוצה לייבם כפי ד"ת שתת' ואית ליה דין קדימה לכל האחין דעליה רמא רחמנא המצוה דכתב והיה הבכור לאו כל כמינה למימר בבחור אני רוצה דלא משגיחין עלה דלאו בד דה תליא מילתא לברורי דטבא לה וכמ"ש הריב"ש ז"ל בשאלה א' וז"ל בקיצור לדידן דאית לן מי"ק למ"ח לעולם חוזרין ליבום על כל האחין אלא שכל שנסתלק הגדול האחרים שוין ביבום ויכולה היא שתאמר לשני כשלישי אני חפצה יותר ממך כיון שאין לך דין קדימא שהרי נסתלק הגדול ואין דנין אותה כדין מורדת עד שנדע אם השלישי רוצה בה ואם אין השלישי חפץ בה אומרים לה הרי אין כאן מי שחפץ ביבום אלא זה או תתייבם לו או תצא בלא כתובה כדין מורדת כמו שבאר זה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות יבו"ח ע"כ משמע דלא מציא היבמה למימר בזה אני רוצה דוקא כשנסתלק הגדול יכולה לומר בשאר האחין בזה אני רוצה אבל במקום גדול שהוא רוצה ליבם ודאי שדבריה מהבל ימעטו ואינה יכולה לומר איני רוצה בגדול אלא בבחור וכ"ש לדעת מרן ז"ל בא"ה סי' קס"ה ס"ד שלא פסק כן שכתב שאם לא רצה הגדול ליבם חוזרין על כל האחים זה אחר זה דרך גדילתן וכו' וכתב עליו הב"ש כ"כ התוספות ושאר פוסקים ולא כהרמב"ם פ"ב דס"ל אחר שלא רצה הגדול הרי כולן שוים פשיטא דלית לה ברירא דאפילו אם יסתלק הגדול מאיזה סיבה שתהיה יחזרו למה שלמטה ממנו על דרך גדילתן ולטעם השני שכתבו שישועה הנז' קב רשו ויש לו אשה ובנים ולא מצי למיקם בספוקייהו אף גם זאת אין בה מועיל לסלוקי לגדול מהיבום בעל כרחו דאשה הקנו לו מן השמים זולת אם יהיה הדבר ברצונו שכן פסק הלכה למעשה הרב יכין ובועז ח"ב שאלה נ"ג שנשאל הרב על יבם הגדול שרצה ליבם והיבמה אינה רוצה בו ולא באחיו הקטן אלא שעל צד ההכרה הוא רוצה בקטן והעלה הרב במסקנת דבריו וז"ל אף שידענא שהגדול אין לאל ידו ולא קים ליה בסיפוק שתי נשים שאם בסיפוק אשתו הראשונה הוא בצער כל שכן בהצטרף לו אשה אחרת ועל כן כל מה שתשתדלו בזה שכר הוא לכם אבל יהיה ברצון על כן תעשו יכולתכם על דרך רצוי ואם הוא רוצה ליבם אין לפוטרה מידו מטענה הזאת עין רואה שטענת סיפוק אינה מספקת ועיין עוד בדברי הרב בח"א שאלה קכ"ד ולטעם שלישי שהיבמה היא ילדה והוא זקן ותש כחו גם לזה יש תשובה דאם אמרו רז"ל בפ' החולץ דמשיאין לו עצה ההוגנת לו ואומרים לו מה לך אצל ילדה לך אל שכמותך ומה לך ולצרה האת אם באחת לא מצית למיקם כ"ש בתרי משיאין לו עצה איתמר אם ישמע לעצתנו אבל לא להכרחו על כך ולדחותו מלייבם בעל כרחו שלא בטובתו ולמונעו מירושת אחיו דזכי ליה רחמנא ולמסור היבום ביד הקטן דדוקא היכא שהגדול רוצה לחלוץ בזה אמרו ביאת קטן וחליצת גדול ביאת קטן עדיפא אבל היכא שהגדול חפץ ביבום כ"ע יודו שהוא קודם לכל האחין ואע"ג דאיכא למימר דבנד"ז ניכר וידוע לעין כל שאין רצון ישועה ביבום אלא בשביל שנתן עיניו בממון ואין דעתו לקיים המצוה אפ"ה אין כח בידינו למונעו מליבם וכמו שפסק בחוט המשולש חלק א' שאלה כ"ה וז"ל שאפילו נתנה האלמנה אמתלא לדבריה למה אינה חפיצה ביבום כגון שאמרה שהיבם הוא נער ובער ושאינו יכול לזון וכיוצא בדברים אלו שאין לנו לכופו לחלוץ אלא אם היבם הוא מאותם שנזכרו במשנה שכופין אותם לגרש שהם מוכה שחין והבורסקי וכו' ואולם על טענות אחרים אין כופין לחלוץ ואפילו אם טענה שהיבם אינו רוצה לייבם לקיים המצוה אלא למלאת תאותו וחפצו וכן הוא נראה ממנו עם כל זה אין כופין אותו לחלוץ דהא לית הלכתא כאבא שאול דאמר אין מיבמין לשם נוי ולשם דבר אחר אלא הלכתא כחכמים דאמרי יבמה יבא עליה מ"מ אפי' לשם נוי וכו' וטעמייהו משום דמצות יבום קודמת למצות חליצה וכן פסקו הלכתא כחכמים הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והרמב"ן ז"ל וגדולי הרבנים ז"ל ולפ"ז דהיבם הזה הוא רוצה לייבם תהיה מה שתהיה כונתו אין לכופו לחלוץ והיבמה שאינה רוצה בו יש לה דימו"ר עכ"ל ומה שנסתייעו מדברי הריטב"א ז"ל שהביא הב"י ז"ל אין ראיה מהתם דמשיאין איתמר ומבקשין אם ישמע לנו הגדול שכן הוא סיום דבריו אבל דכופין בכך לא מצינן יעש"ב, ומה שנסתייעו מדברי מר"ן ז"ל סי' קס"ה ס"א המה דנו בדעתם שטענה מספקת שכתב הרב שתראה להם כפי דעתם שהיא מספקת והאמת מכחיש אותם בזה שטענה מספקת שכתב הרב היינו דוגמא למוכה שחין ובורסקי שנזכרו במשנה וכן כתב הרב הלבוש להדיא יע"ש לא כטענות האלה דמגרמייהו נפלי כדכתיבנא ועיין עוד מה שכתב מהר"י אדרבי ז"ל בשאלה י"ג בסוף השאלה ההוא אמר ואני מעיד עלי שמים וארץ מעשה שהיה כך היה אדם אחד נשוי אשה ובנים היו לו ונפלה לפניו זקוקתו ורצה ליבמה והיא לא רצתה אלא לחלוץ ועוד היום היא עגונה זה כמה שנים וכמה גדולי עולם היו ועברו מאז היתה ולא כפאוהו ולא נידוהו שיחלוץ וסיים בדבריו ואמר לכן גזרתי אומר כי הירא את דבר ה' ירחיק עצמו מן הכפייה וידבק עצמו בהרבות עליו ריעים ובדברי פיוסין ע"כ, סוף דבר איני רואה שום טענה מספקת שתמנע היבם מלייבם זולת אם ישתדלו עמו עד שיהיה הדבר ברצונו ועיין בדרכי נועם חלק א"ה שאלה מ"ב שכל דבריו מסכימים הולכים עם מה שכתבנו וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר החותם בזמן הנז"ל פה צפרו יע"א:
הצעיר יהודה אלבאז סי"ט
שוב חזרתי וכתבתי לזכות היבמה וזה מ"ש הנה עיקרא דמלתא דמצינן למדחי הגדול שבאחים מלייבם אינו אלא משום טעמא שהוא נשוי אשה ובנים היו לו ולא מצי למיקם בספוקייהו וכמ"ש הריב"ש ז"ל בשאלה א' וז"ל דוקא אם אפשר לו לפרנס שתיהן לפי כבודו וכבודן שאם לא כן לא שבקינן ליה אלא משיאין לו עצה ההוגנת לו כדאמרי' בפ' החולץ ע"כ, וכתב עוד בשאלה ש"ב וז"ל ואפילו לדברי הגאונים ז"ל שפוסקים שמצות יב"ק בנד"ז שהיבם הוא נשוי לכ"ע מח"ק דהא קי"ל שנותנים לו עצה ההוגנת לו שאם הוא ילד והוא זקנה או הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה בתוך ביתך ובודאי שבכגון זה מח"ק שאם היתה מצות יב"ק אפילו בכגון זה איך ישיאו לו ב"ד עצה לבטל מצות יבום הקודמת אלא ודאי כל שיכנס קטטה בתוך ביתו אם היה מייבם מח"ק וכו' שאין לך מכניס קטטה לתוך ביתו כמו נושא אשה על אשתו וא"ת יגרש אשתו הראשונה וייבם את זו הרי קשים גרושין כמ"ש ז"ל בסנהדרין פ' כ"ג בא וראה כמה קשין גרושין וכו' כ"ש באשתו הראשונה שאפילו מזבח מוריד עליו דמעות ואע"ג שהרב כתב שמפני טענה זו אין כופין אותו מ"מ אהני לן דנימא דבכה"ג לא אמרינן מצות יבום קודמת אלא לכ"ע מצות חליצה קודמת ואע"ג שהרב יכין ובועז ח"ב שאלה נ"ג כתב דאע"ג דלא מצי למיקם בספוקייכו אין לפוטרה מידו מטענה הזאת וכ"כ הרב חוט המשולש ח"א שאלה כ"ה יע"ש באו"ב, מ"מ אחר האחרון אני בא הרב מריה דארעא דישראל בחיבורו מזבח אדמה שכתב בליקוטי חא"ה על סי' קס"ה וז"ל הנה כשהיבם רוצה לכונסה וכמ"ש מרן ז"ל דמצות יבום קודמת והיבמה טוענת כיון שהוא נשוי שאינה רוצה להכניס הקטטה בביתה גם דבאשה אחת לא מצי למיקם בסיפוקה כ"ש בשתים ושואלת היבמה אם יכולין לכוף היבם לחלוץ וכו' והשיב הרב ז"ל עיין בספר אורים גדולים להרב הגדול ז"ל דלדידן דמצות יבום קודמת אפילו נשוי בעינן ריעותא דאין לו פרנסה, אמנם ריעותא דאין לו פרנסה לחוד סגי לומר דכופין וכל דברי הרה"ג הנז' מפורסם וגדול שמו בישראל כמשרע"ה, ועוד הביא הרב מזבח אדמה לעזרתו כמו עשרה רבנים גדולים ועצומים שכולם עלו בהסכמה אחת דכשהיבם לא יכיל למיקם בספוקייהו שכופין אותו לחלוץ באופן שבנ"ד שהיבם נשוי אשה ובנים היו לו ואפילו בחדא לא מצי למיקם רק בדוחק ובצער וכ"ש בתרי דינא הוא שכופין אותו לחלוץ. ומה גם דבנ"ד איכא דעדיפא שהיבמה תתיבם לשאר אחי המת ואפילו לקטן שבהם אם לא ירצו הגדולים ממנו דמאחר שהוכחנו מדברי הפוסקים דבהיכא דגדול לא מצי למיקם וכו' דכופין אותו לחלוץ כבר ידוע מה דאמור רבנן דחליצת גדול וביאת קטן ביאת קטן עדיפא מחליצת גדול ולכן דינא הוא דדחינן גדול מלייבם והיבמה תתיבם לשאר אחי המת דלית בהו ריעותא וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן אכי"ר החותם בחדש א'הוב ל'מעלה ו'נחמד ל'מטה משנה הנז' וקיים:
הצעיר ע"ה יהודה אלבאז סי"ט