אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן ו
קול הת'יר נשמע בארצנו בקלא דלא פסיק מהבאים מהאל- סחרא שבמתא דרא נהרג יצחק ן' אלבטאחי שהיה נשוי עם העלובה הלזו הנשמה מסעודא בת יוסף אתר'מאן גם שלחו אחיו ובית אביו אשר בקציר אשוק אגרות נחומים להכא לנחם אשתו ובתו ולשלוח להתם מי יעמוד להביא ממונו שהניח לבתו כי אין לו בנים וחזרה נחלתו לבתו. ואין לנו מכיר לקיים האגרות הנז' ושלחנו להחכם כהה"ר אברהם ן' אלעסרי, אשר בקציר אשוק אגרת לחקור ולדרוש בזה עם הר' חיים גן כשהלך לשם מהכא בשליחות הח' הש' כהה"ר אברהם ברכאת שליח עה"ק ירושלים תובב"א ובחזרתו בא לפנינו והעיד בתורת עדות גמורה ששם היה ושם נמצא לפני החכם כהה"ר אברהם ן' אלעסרי הנז' ועמד עליהם איש אחד שבא ממתא דרא הנז' וחקרו ודרשו אותו היטב והגיד לפניהם בתע"ג על הריגת יצחק הנז' ושהוא עמד עד שקברוהו במתא דרא הנז' הי"ן ועפ"י הדברים האלה נראה בעיני פשוט אם יראה בעיני מורי ורבותי עמודי ההוראה הע"י כי"ר שאשה זאת מותרת ורשאה ושלטאה למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין ולראיה חתמתי, העלה נבול:
ישועה בכמוהר"ר יצחק זלה"ה אביטבול סיל"ט
לפי מה שכתבת שהעיד לפניכם עד אחד ששמע מפי עד א' שיצחק ן' לבטאחי נהרג הרי אשתו הנז' מותרת לינשא לשוק דבעיגונא הקילו חז"ל עד מפי עד ואע"ג דלא הזכיר אלא שמו ושם משפחתו שהיא במקום שם אביו ולא הזכיר שם עירו מ"מ הואיל והעד הנז' הוא השליח ששלחתם אתם לתור ולדרוש על יצחק ן' לבטאחי שנשא האשה הנז' ודר במח"ק ובא והעיד שדרש וחקר במעמד חכם העיר הר"א ן' לעסרי לעד שהעיד בפניהם שיצחק ן' לבטאחי נהרג ונקבר מבואר שעל יצחק ן' לבטאחי שנעשה עליו שליח הוא שהעיד וכן כתבת שהעיד על יצחק הנז' וא"כ כאלו הזכיר שם עירו בהדי שמו ושם משפחתו, ודמי למ"ש מרן סי' י"ז סי"ח בא א' ואמר לנו אמרו לנו ב"ד כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מה הוא הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת וא"א שמא יצחק ן' מיכאל אחר הוא שמת, והוא שלא הוחזקו שם ב' יצחק ן' מיכאל וכו' ע"כ מבואר דאע"ג דלא הזכיר שם עירו מ"מ הואיל ואמרו לו כשתלך למקום פלוני ובא והעיד אנו אומרים על אותו יצחק ן' מיכאל הוא שהעיד וכאלו הזכיר שם עירו ויעויין בב"ש שכתב לדעת מר"ן בעינן ג' כחדא שמו ושם אביו ושם עירו ובאומרו כשתלך למקום פלוני מהני במקום שם עירו ולדיעה קמייתא דבעל המפה שהיא דעת המחמירין ל"מ כשתלך למקום פלוני ובעי שיזכיר שם העיר בפירוש. ומ"מ עדות זו שהעיד יצחק ן' אלבטאחי נהרג עדיף טפי מההיא דיצחק ן' מיכאל ומספקת היא להתיר אף לדעת המחמירין ואתיא ככ"ע דשאני התם דהשליח לא היה יודע מי הוא ואינו אלא שליח ב"ד שאמרו לו כשתלך למקום פלוני אבל הכא העד שהעיד לפניכם הוא השליח ששלחתם אתם לידע ולהודע אם נהרג יצחק ן' לבטאחי הדר במח"ק וכשבא והעיד שנהרג הרי מבואר בעצמו שאומר יצחק ן' לבטאחי שהיה דר במחניכם הוא שנהרג, א"כ הואיל ולא הוחזקו במחניכם שני יצחק ן' לבטאחי נראה ברור שהאשה הנז' מותרת לינשא, גם ממה ששלחו אגרת ניחומים אחיו ובית אביו לנחם אשתו הנז' ובתו של יצחק ן' לבטאחי ולשלוח להתם להביא ממונו משם ראיה שהאשה הנז' מותרת לינשא ולא הייתם צריכים לשלוח השליח הנז' לבקש עדות להתירה דמה שכתבת ואין לנו מכיר לקיים האגרות אין זה אלא לחושבך דבעי הקיום, והא ליתא דהאמת הוא דלא בעי קיום כמ"ש מר"ן י"ז י"א וז"ל מצאו כתוב בשטר מת איש פלוני או נהרג תנשא אשתו אפי' אינו מקויים ע"כ ומשום דקיום שטרות דרבנן לא העמידו דבריהם במקום עיגון ודעדיפא מינה אמרו ז"ל להקל במקום עיגון דלא אמרי' בעדות אשה מפיהם ולא מפי כתבם כמבואר בפוסקים ומה שסיים מר"ן ולהרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל לאו למימרא דחולק וס"ל דבעי קיום דהא פי' הב"י בשם המ"מ דכוונת הרמב"ם למעוטי אם היה כתב גוי לפי שלא הוכשר גוי אלא במסל"ת אבל לא כתבו לפיכך צריך שיודע שהוא כתב ישראל אבל אין צריך שיתקיים שא"כ היה צריך רבינו לו' והוא שיתקיים או נודע מי כתבו עכ"ל והרב בית שמואל כתב שכן היא דעת מר"ן במה שסיים ולהרמב"ם וכו' דמה שנראה חולק הרמב"ם על דיעה קמייתא היינו דלא מהני כתב גוי במסל"ת ולדיעה קמייתא מהני ומ"ש מצאו כתב בשטר היינו אפי' כתב גוי אבל קיום לא בעי גם לדעת הרמב"ם מיהו כתבו הפוסקים דבעי' ע"א חתום באגרת. והכא בנדון זה הא איכא חתימות דאחיו ובית אביו החתומים באגרת ניחומים ואף לדעת הרשב"א שסובר דלדעת הרמב"ם בעי קיום מ"מ הוא הסכים לדעת האומרים דלא בעינן כמ"ש המ"מ פרק י"ג מה"ג וכן הוא בב"י גם לדעת המחמירים דבעו קיום כתבו כתב הבא ממרחקים ואינו מקויים מקילין להתיר במקום עיגון יע"ש בב"ש, וא"כ אשה זו מותרת לינשא גם מאגרת ניחומים ששלחו אחיו ובית אביו והיתר זה עדיף טפי דמוכח מאגרת ניחומים שיצחק ן' לבטאחי שנהרג הוא בעלה של האשה הנז' ששמה מסעודא בת יוסף אתורג'מאן היא אשתו שיש לה בת ממנו וזה ברור ולראית האמת ח"פ פאם יע"א בחדש סיון משנת חמשת אלפים וחמש מאות ועשרים וארבע ליצירה וקיים.
שאול אבן דאנן ס"ט רפאל עובד אבן צור סי"ט אליהו הצרפתי ס"ט
דברי הרבנים צדקו יחדיו דלא בעינן קיום אלא דלא שייך בנדון זה דבשלמא אם אחיו ובית אביו היו עמו במקום שנהרג או קרובים אליו אמינא דנתברר להם אלא כיון שהנהרג נהרג במקום רחוק מהם וממנו אמינא כמו שהקול נשמע בארצנו כן נשמע לשם ובכן שלחו אגרת ניחומים ודוק, ויש להאריך בזה אלא שאין הפנאי מסכים, ולענין האשה כבר הותרה כאמור וקיים:
ישועה ס"ט