אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן ה
בהיות אמת שכאשר רצה הר' מסעוד ן' שלוש לישא אשה אחרת על אשתו במדינה אחרת ולא זכה בדין לישא אשה עליה במקום אחר עד שפייסה במה שנתן לה מתנה מהטלטל שיש לה בביתה דהיינו מלבושיה וכלי תשמיש הבית מתנה גמורה אגב ד' אמות קרקע ככתוב בידה בארוכה ואחר שנגמר הענין ביניהם בדבר זה עמדה האשה ובקשה ממנו להוסיף לה דבר והוא שיתחייב לה אם עשה לצרתה כתובה יותר מכתובתה שישלים לה גם כן כתובה כשל צרתה, ולעת עתה עמדו שניהם לדין לפני שרצה הבעל לגרשה ולפרוע לה כתובה גם מהנכסים שנתן לה במתנה שיש בכתובתה או"ו ממט' מלכות פאם שעומדת על סך תק"ם נ"ם ה"ם מ"מ אף היא תשיב אמריה לכפול לה הכתובה מחמת שנתחייב לצרתה כתובה מסך בו"ו מלבד המתנה שנתן לה שלא כתב לה המתנה עד שנתנה לו רשות לישא במקום אחר, ופסקתי ביניהם שהדין עמה שתטול כתובתה נוסף על המתנה דלא אמרו אבדה כתובתה אלא בכותב לה כל נכסיו ולא במשייר כדאיתא בא"ה סי' ק"ז ס"ג ואפי' ליש מי שאומר שבסעיף ד' דבעינן כתב לה סך מסויים הרי בנ"ד הסך מסויים מלבושיה וכלי תשמישה ולענין תוספת הכתובה שנתחייב להוסיף לה עד כדי כתובת צרתה הרי יש בידו כתב שתכף שנתחייב לה אמר לסופרי המתנה שאינו מתרצה בחיוב זה שכבר נגמר ענין הרשות שנתנה לו על ידי מתנה הראשונה וזאת התוספת מגרעת היא ממה שחזר תכף ומיד בעוד עסוקים באותו ענין דמהני דבר זה במכר כדאיתא סי' קצ"ה דנתנו לו חכמים שעה להתבונן וכו' וכ"ש במחייב עצמו בדבר שאינו חייב אבל ממתנה הראשונה שלא חזר בה תכף שאם חזר גם היא לא תתן לו רשות היא קיימת וגובה כתובתה ומתנתה כדאיתא בסי' צ"ט ס"ב שאעפ"י שמגרשה שלא מדעתו כגון שסרחה מתנתו שלה דדוקא בבגדים ותכשיטין שעושין להתנאות בהן האשה אין דעתו למתנה גמורה אלא אדעתא למיקם קמיה דאדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה אבל לא במתנת קרקע וטלטל היא מתנה גמורה וגובה מתנתה כל זמן שלא מרדה בבעלה ועיין חלקת מחוקק ס"ק ז' ודין מורדת בסי' ע"ז ס"ב שאינה נוטלת מתנה שנתן לה, בעלה ולראיה חתמתי בחדש זו שנת וינת"ן לך לפ"ק וקיים.
שאול ישועה ס"ט