אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן קח
ה"ר יהודה ה"ן מלכא נתן כל נכסיו לב' בניו במת' בריא וסלק שאר הבנים בדבר מועט, וז"ן שטר המתנה הנז' בקיצור. ה"ר יהודה בה"ר שמעון ה"ן מלכא הוא כעת זקן בא בימים לכן רצה לחלק נכסיו בחייו ליורשיו כפי רצונו ולברר לכ"א מהם מה שיטול מנכסיו אחר מותו:
וכך היו דבריו שסוליקא וג'והרא נכדותיו הנשואות בנות רפאל בנו יטולו וכו' ואיסטירילייא ושרה נכדותיו הבתולות יטולו וכו' וה"ר שמעון בנו של יהודה הנז' יטול וכו' ושאר נכסיו קו"ט וכמד"ן יזכו בהם אחר מותו שני בניו אהרן ומאיר. ותנאי גמור כתנאי בני גוב"ר התנה יהודה הנז' על אהרן ומאיר בניו הנז' באו"ה כפי דתש"ת שכאשר תלד תמר אשת רפאל הנז' [שהיא כעת מעוברת מרפאל בעלה הנז'] זכר או נקבה ויגדל הולד ויגיע לנישואין שיתן לו אהרן ומאיר הנז' מנכסי יהודה הנז' סך חמשים צ'ורוס עאזיזיין בעת הנישואין לצורך הנישואין וע"מ כן נתן וזיכה ה"ר יהודה הנז' כל נכסיו הנז' כנז' לאהרן ומאיר בניו הנז', ובכן העי' ע"ע וכו' ה"ר יהודה הנז' והוה"ג וזיכה והקנה מנכסיו מהיום ושע"א קודם מותו לכאו"א ממקבלי המתנות הנז' מה שנתן לו כמפורש לעיל זכייה גמו' וכו' מתנת בריא וכו' וחיי"ע יהודה הנז' חיוב גמור וכו' לכאו"א ממקבלי המתנות הנז' כפי התנאי הנז' וכמפו' לעיל וכו' ושעבד יהודה הנז' כל נכסיו וכו' לכאו"א וכו' ושייר יהודה הנז' לעצמו וכו' שיהיה רשאי בחייו למכור וכו' ולאכול כולן או מקצתן וכו' והנשאר מכל נכסיו קו"ט וכמד"ן שע"א קודם מותו יטול כ"א ממקבלי המתנות הנז' מה שנתן לו כנז' ועל אהרן ומאיר הנז' לקיים התנאי הנז' שהתנה עליהם יהודה אביהם הנז' כמפו' לעיל וכו' ונ"ה בקוש"ח וכו' באו"ה כפי דת"ת וכו' וזמן הודאתו בחשון התרס"ו ליצי' וחתו' הרב כמוהרש"א זלה"ה וח"ד: זהו תמצית שטר המתנה הנז':
מודעת זאת שה"ר רפאל הנז"ל נלב"ע בחיי אביו הנז"ל והניח אשתו מעוברת כנז"ל ובזה מצאו האחים הנז"ל את ידיהם המה ואביהם ויפתוהו בפיהם להדיח את העובר הנז' מנחלת אבותיו, וכאשר נלב"ע ה"ר יהודה הנז' הניח אחריו ברכה קרקעות ומטלטלין, והאחים הנז' אספו את כל הרכוש והיו זנים לאמם אלמנת יהודה [ע"פ מה שקע"ע ה"ר יהודה בעלה כמשו"ח בידה] וכאשר נלב"ע האלמנה הנז' לא נתנו להעובר הנז' גם חלקו המגיעו בכתו' זקנתו הנז' אשר לא נגעה ולא פגעה בשטר המת' הנז', והאשה תמר הנז' ילדה והמליטה זכר בחיי הזקן ויגדל הילד ויהי לאיש בחור וטוב עם אלהים ועם אנשים ובהגיע תור ימי חופתו בימים האלה עברו דברי ריבות בינו ובין ה"ר מאיר דודו והבנים בניו של אהרן הנז"ל שכבר נלב"ע וחלי"ש אודות הן' צ'ורום הנז' שהתנה הזקן על בניו הנז' לתתם לו בעת ובעונה הזאת כמ"ש בשטר המת' הנז', הם אמרו שלא יתנו לו מאומה עד שיכתוב להם שובר אודות הירושה הנז' שלא נשאר לו נגדם שום דיו"ת. והמדברים בעד היתום הנז' טענו שיתנו לו הן' צ'ורוס הנז' שהוא דבר ברור בכדי לקיים תנאם ואם באולי ימצא איזה ריעותא בשטר המתנה הנז' הדין יקוב את ההר ומי תלה זב"ז והקריבו משפטן לפני ה' חבר עיר הי"ו ופסק להם שהדין עם היתו' הנז' בטענתו, וכבר יש בידו פס"ד כוח"ך מאת ה' חבר עיר הי"ו. ועוד זאת שסמוך ליום החופה שלחו ב' עדים והתרו בא' ממקבלי המת' הנז' לתת מה שמוטל עליהם שאם לא עכשיו אימתי, ובכל זאת הקשו את ערפם ולא נתנו לו כלום ע"ע היום הזה שכבר עברו ימי החופה אז אמרתי אני אל לבי אולי מאת ה' היתה זאת להם בשביל אעבורי אחסנתא שעשה הזקן דלא ניחא קמי שמיא. לכן יצאתי לחופשי בדברי הפוס' וללקט פניני אמריהם הנוגעים לנד"ז, ויהיו דברי אלה להלכה ולא למעשה בשביל שאני נוגע בדבר כי חתני הוא היתום הנז' ולא באתי אלא להפך בזכותו ועד האלהים יבוא דבר שניהם וכאשר יגזרו כן יקום ועמהם בדבר המשפט וזה החלי בעזה"י:
כתב מר"ן ז"ל בחו"מ סי' ר"ז ס"א המקנה לחבירו בין קרקע בין מטלטלין והתנה תנאים שאפשר לקיימן וכו' אם נתקיים התנאי נקנה הדבר שהוקנה ואם לא נתקיי' התנאי' לא קנה וכו', ובס"ה כ' וז"ל מי שהקנה לחבירו והתנה עליוע"מ שתתן מקח זה או תמכרנו לפלוני אם נתנו או מכרו לאותו פ' קנה ואם לא קיים התנאי וכו' או שלא מכרו ולא נתנו בזמן שקבע לו לא קנה וכו' עכ"ל ובסי' רמ"א ס"ט כתב וז"ל כל הנותן מתנה ע"ת וכו' והחזיק המקבל וזכה בה אם נתקיים התנאי נתקיימה המתנה ואם לא נתקיים התנאי בטלה המתנה ויחזיר הפי' שאכל וכו' עכ"ל וע"ע שם ס"ו שכ' וז"ל והוא שמחזירה לנותן בזמן הקצוב וכו' אבל וכו' יע"ש. וכ"כ באה"ע ס' ל"ח ס"א לענין קידושין ע"ת ובסי' קמ"ג לענין גירושין ע"ת ומבואר בדברי הפוס' שם הטעם דכל מת' ע"ת אינה חלה ולא זכה בה המקבל כ"א בקיום התנאי שאז זכה למפרע משעת המתנה אבל כשלא נתקיים התנאי אפי' החזיק במת' ואכל פירותיה ל"ק והדרא ארעא והדרי פירי ויותר מבואר באה"ע סי' ו' סוס"א לענין ריח הגט שפוסל לכהונה אף אם נמצא הגט בטל ועכ"ז כ' שם בשו"ע וז"ל אבל אם נתגרשה ע"ת ולא נתקיי' התנאי אינו כלום ואינו פוסל וכו' יעו"ש וכ"כ בסי' קמ"ג ס"א הרי מבואר דהתנאי עוקר הדבר מעיקרו וכאילו לא נתגרשה מעולם ואף ריח גט לא עדת בה, באופן דהכא בנ"ד שלא רצו המקבלים לקיים תנאם בזמן שקבע להם הנותן בטלה המתנה וכמש"ל, וכן מצינו להרב מט"ש בסי' רמ"א הגה"ט אות נ"ב שכ' וז"ל מי שנתן מחילה לאלמנה . ע"מ שתתן לבת פ' כו"כ לנישואיה ולא רצתה לתת באותו זמן ועכשיו באים לתבוע ממנה טענה שמחלו לה כבר והיא טוענת שהיא רוצה לתת עכשיו המעשה לא מקרי קיום נחלה ליהושע סי' כ"א עכ"ל והיינו ממש נ"ד שאף אם ירצו עכשיו לקיים התנאי לא מקרי קיום והדרא ארעא והדרי פירי וכמ"ש:
ומה שטענו מקבלי המתנה שלא יתנו לו כלום עד שיכתוב להם שובר כמש"ב כבר השיבו המדברים בעד היתום הנז' תשו' נצחת דמה ענין זל"ז הרי מחוייבים הם לקיים תנאם בכדי שתתקיים זכותם והוא מוכן לקבל מידם, ואם באולי ימצא היתום הנז' איזה ריעותא בשטר המתנה הנז' מאן מפיק לה מידיה ומי יכריחנו להפסיד לעצמו ולתקן לאחרים, ומי מפיס לעקל החוב הברור בשביל החוב המסופק בפרט שכבר קרבו ויאתיון לפני הרב חבר עיר הי"ו ופסק להם כן כמשו"ח בחותמו הטהור ביד היתום הנז', ועוד זאת שהוסיפו להתרות באחד ממקבלי המת' הנז' כמש"ל ולא הועילו כלום וא"כ פשי' דנתבטלה המת' הנז' מעיק' הבל ואין בה מועיל:
וגדולה מזו מצינו להרב מהר"י אדרבי ז"ל ה"ד ה' פחד יצחק אות מ' מתנה ד' רל"ו ע"ב וז"ל מתנה ע"ת ונתקיים התנאי עם איזה שינוי נתבטלה המתנה דברי ריבות סי' קכ"ט וש"ט עכ"ל. ועי"ש בתשו' הנז' שהביא ראיות לדבריו וא' מהנה היא תשו' הרא"ש ז"ל שהביא רבינו הטור בחו"מ סי' רנ"ג ופסקו מר"ן ז"ל בשו"ע שם סכ"ח עי"ש שהאריך וסיים ע"ז וכ' בסי' ש"ט וז"ל הרי כיון שלא נתקיים התנאי בלי שום שינוי אעפ"י שנר' קצת שהמציאות דומה לתנאי וכו' מ"מ כיון שיש קצת שינוי לא מהני ונתבטלה המת' ואוקמינן לה בחזקת היורשים עכ"ל, וא"כ כ"ש בנ"ד שרצו להטיל על היתום הנז' מה שאינו מן הדין ולא קיימו תנאם כל עיקר דודאי דבטלה המתנה ומוקמינן לה בחזקת היורש:
עוד טענו מקבלי המתנה הנז' שבו בפרק כאשר לא רצה היתום הנז' לכתוב להם שובר ולא רצה לקבל מידם בתנאי זה מסרו המעות ליד שליש בפני הרב חבר עיר הי"ו ועודם תח"י ע"ע היום הזה, ואני אומר שכמה תשובות בדבר שמלבד שאין בידם לעקלם ביד שליש אחר שכבר פסק להם הרב חבר עיר הי"ו שהדין נותן לתתם בידו בעת ובעונה הזאת כדי לקיים תנאם וכמש"ל די והותר לבטל טענה זו, עוד בה שהרי מצינו מבואר בדברי הפוס' דאף אם מסרום ביד הב"ד גופיה לא עשו כלום בקיום התנאי כמו שאבאר. והוא שמצינו למור"ם ז"ל בסי' ר"ז ס"ה שכ' וז"ל ואם נתן לו בע"כ אי מקרי נתינה ונתקיים התנאי עי"ל סי' ק"ך עכ"ל, ובד"מ שם אות א' כ' דתלייה בפלוגתת הפוס' אי נתינה בע"כ הויא נתינה או לא ומס' מעמידין הקרקע בחזקת בעלים הראשונים והוא של המוכר יעו"ש, וכן מבואר בדברי הה"מ פ"ח' מהלכות גירושין הכ"א דלדעת הסו' דהוי ספיקא דדינא גם בממון מעמידין הקרקע בחזקת מאריה קמא יעו"ש, ועי' בב"י סי' ק"ך בשם תשו' הרמב"ן דלענין פירעון חוב לכ"ע נתינה בע"כ שמה נתינה ולא פליגי אלא בקיום התנאי אי מיקרי קיום או לא יעו"ש וע"ע להרב נתיבות המשפט סי' נ"ז במשה"א סק"ז שכ' ג"כ דבפי' חוב לכ"ע הוי נתינה ובקיום התנאי תליא בפלוגתא שהביא הטור ומר"ן ז"ל באה"ע סי' קמ"ג יעו"ש:
ובאה"ע סי' קמ"ג כ' רבינו הטור וז"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ולא רצה לקבלם ונתנה לו בע"כ כ' רב האיי דהוי גט והרמב"ם כ' דהויא ס' מגורשת וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל, ועי"ש בב"י דפלוגתייהו תליא בתרי לישני דאיתא בש"ס פ' מי שאחזו דרב האיי ז"ל פסק כלישנא בתרא דנתינה בע"כ הויא נתינה:
והרמב"ם והרא"ש ז"ל מספקא להו בהכי לכן פסקו דהויא ס' מגורשת אלא שכ' שם הרב"י ז"ל דלגירסת הס' שבידינו בהרמב"ם ז"ל אינו כן שלא כ' אלא ה"ז גט פסול דהיינו מדרבנן וכן העתיק בש"ע שם ס"ד וכ' שם הכנה"ג בהגה"ט אות נ"ו דאיכא מאן דפסק דלא הויא נתינה וכן פסקו הרבה מן המפרשים יעו"ש:
והשתא הכא בנ"ד ל"מ לדעת הסוברים דנתינה בע"כ לא הויא נתינה בקיום התנאי כ"ש דל"מ מה שמסרום לב"ד ואף למאן דס"ל דהויא ספיקא דדינא הרי כ' הד"מ והה"מ ז"ל [וכ"כ הרשב"א בחי'] דמעידין הקרקע בחזקת מאריה קמא וכמש"ל, אלא אפי' לרב האיי ז"ל ודעימיה דס"ל דהוי נתינה הא אשכחן להכנה"ג שם בהגה"ט אות נ"ה שכ' וז"ל כ' רב האיי דהוי גט וכו' נ"ב ודוקא שהוליכה היא המעות או שלוחה ולא רצה לקבלם אבל אם לא הוליכה היא המעות או שלוחה ולא רצה לקבלם אפי' נתנם ביד ב"ד לא שמה נתינה רלנ"ח סי' קל"ד עכ"ל עוד כ' בהגהב"י אות י"ח וז"ל למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה אפי' קבל בפועל לא הויא נתינה עד שיקבלם מדעתו מהר"ם אלשקר סי' ל"א עכ"ל, ומינה דלדעת הסוברים דהויא נתינה היינו כשקבלם בפועל מיהת אפי' קבלם בע"כ אבל כשלא באו לידו כלל וכנ"ד ודאי דל"מ מה שמסרום לב"ד וכדברי מהרלנ"ח ז"ל. וכ"כ הרב"ש שם סק"ז [והובא בבאה"ט שם סק"ב] וז"ל וכשהוא אינו בכאן ונתנה ליד הב"ד עיין בתשו' הרשב"א בב"י חו"מ רי"ס ע"ג עכ"ל, ובתשו' הנז' איירי בנשבע לפרוע לחבירו ליום נועד והגיע הזמן והמלוה אינו בעיר וכ' שם וז"ל ולעשות ב"ד ולמסור בידם ג"כ אינו צריך ואם עשה לא עשה ולא כלום וכו' עכל"ה, הא קמן דגם בפי' החוב דלכ"ע פי' בע"כ הוי פירעון והו"א דה"ה דמהני למוסרם לב"ד ועכ"ז כ' דל"מ ול"מ ק"ו בקיום התנאי דל"מ מסי' לב"ד ועוד דגם הרב"ש ז"ל לא איטפל תנא לאשמועינן דל"מ מסי' לב"ד אלא כשאינו בעיר אבל כשהוא בעיר וכנ"ד לא איצטריך למימר דל"מ מסירה לב"ד, וכ"ש במוסרם ע"ד לעקלם כנ"ד והדברים ברורים והאריכות בזה אך למותר:
ובפרט דהכא לא מסרו לב"ד אלא לשליש מאן דהו, והרב חבר עיר הי"ו שרצו להשלישם בידו לא רצה לקבלם באומרו שאינו בדין לעקלם בטענה של הבל, ואינהו לא צייתי דינא ונתנום ביד שליש שהיה עומד אצלם שלא בפני היתום הנז', עיין באה"ט אה"ע סי' קמ"ג סק"ב, ועוד הרי יש עד א' שמעיד שבלילה שקודם החופה בא א' ממקבלי המתנה הנז' ולקח מעותיו מיד השליש הנז' וכן הודה השליש הנז' לפני ת"ח סופרי מתא אלא שאמר שלמחר החזירם לו ולא רצה לקבלם והפציר בו להצניעם בידו לבל יוציאם בהוצאה, ועוד שגם בשעת השלישות לא מסרו בידו אלא מקצת המעות ובקשו ממנו להלוות להם השאר לכשירצה הלה לכתוב להם השובר אשר הם מבקשים ובכל יום היו מביאים לו מעט מעט ועד היום לא סיימינהו קמיה, וא"כ מי זה אמר ותהי שבזה קיימו תנאם:
הס כי לא להזכיר, ומה גם שהתנאי, דנ"ד קרי, בחיל ע"מ שיתנו לו בעת הנישואין לצורך הנישואין שר"ל להוציאם בהוצאות החופה והם לא כן עשו ועקלום ביד השליש שכ"ד עד היום שכבר עברו ימי החופה ויותר מהמה באופן שלא נתקיים התנאי אפי' במקצת ואיפכא שמעינן מדברי הפוס' הנז"ל דבעינן שיתקיים התנאי הדק היטב לבל יפול מדברי הנותן אפי' כמלא נימא וכמש"ל, ובזה נתבטלו טענות מקבלי המתנה הנז' כעפרא דארעא לא נשאר בהם עד אחד:
והנה לגבי בניו של אהרן הנז' שכבר נלב"ע אביהם ואיננו לקיים התנאי היה מקום לומר שאף אם היו רוצים לקיים תנאם דאבוהון ל"מ ול"מ דקי"ל כרבנן דפליגי ארשב"ג בפ' מי שאחזו דבתנאים הוי קפידא לי ולא ליורשי כמ"ש הרמב"ם פ"ח מהל' גירושין והרב"י בח"מ סי' ר"ז ועי"ש דה"ה דדרשינן אתה ולא יורשיך וא"כ ה"נ בנ"ד שהתנה הנותן שיתן אהרן ומאיר וכו' הוי קפידא ול"מ בניו לעמוד במקום אביהם וממילא נתבטלה המתנה כמובן, אלא שמצינו להרשב"א ז"ל הביאו הרב"י בסי' ר"ז ופסקו מור"ם ז"ל בהגה סי' רמ"א ס"ז וז"ל האומר לחבירו שדה נתונה לך במתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת [פי' המקבל] בניו נותנים לו והמתנה קיימת, אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי לי ולא ליורשי קאמר שאני הכא דלא כיון אלא שיתן לו והרי נתנו. באופן שהבנים באתרא דאבוהון קיימי והיו יכולין לקיים התנאי במועדו והשתא שלא רצו לקיים תנאם נתבטלה המתנה וכמ"ש: פש גבן לברורי אם התנאי דנ"ד עשוי כהלכתו ע"פ מ"ש מר"ן באה"ע סי' ל"ח ס"ב דאל"כ התנאי בטל והמעשה קיים והנה א' הרואה בשטר המתנה הנז' עיניו יחזו שהרב המסדרו שכל את ידיו וכ' תלתא לישני שפירי שכ"א מהם כחו במתניו לחזק התנאי הנז' לפום דינא כ"ש בהצמדם יחד במותב תלתא כחדא וכמו שיתבאר תחילה כ' וז"ל ותנאי גמו' כתנאי בגוב"ר וכו' והוא המנהג הפשוט בכל התנאים שבמכירות ובמתנות וגם בשטרי כתובות כותבין ותנאי זה מוח' ומקוים עליו כתנאי בני גוב"ר, והמנהג מיוסד ע"פ פסק מור"ם ז"ל בהגה [דקי"ל כוותיה במקום שלא דבר מר"ן ז"ל] באה"ע סי' ל"ח ס"ג בשם י"א בלי שום חולק והוא מה"ג הו"ד בד"מ שם וכ' שם דאע"ג דהג"מ לא החליט הדבר' וכתב' יכול להיות דמהני הנה הטור חו"מ סי' רמ"א כ"כ בפשיטות בשם תשו' הרא"ש ז"ל יעו"ש בד"מ ור"ל דלא שבקינן פשיטותיה דהרא"ש ז"ל מקמי ספק של הג"מ ז"ל אשע"כ פסק כן בהגה כדעת הרא"ש ז"ל וגם מר"ן ז"ל בב"י סי' רמ"א קבל בשתיקה לתשו' הרא"ש ז"ל ע"ש, וכ"כ הרב"ש שם סק"ה דע"פ תשו' הרא"ש הנ"ל פסק הרמ"א כן וכמ"ש בד"מ יעו"ש וכ"כ בס' בית הלל שם אחר שהעתיק ל' הד"מ הנ"ל כ' וז"ל לכן כ' כאן וסתם בשו"ע דודאי מהני וכו' ומ"מ כבר נהגו כל הסופרים וכותבי שטרות שכותבין סתם כתנאי בני גוב"ר ומהני להו לבעלי השטרות עכ"ל, וכ"כ ה' נתיבות המשפט בחו"מ סימן ר"ז סק"א בשם העטרת צבי דעכשיו נוהגין וכו' ובקרקעות כותבין כתנאי בגוב"ר יעו"ש:
הא קמן שהמנהג הוא מיוסד על אדני פז ולית מלכו דתזעזעניה:
ואני בעניי לא אוכל להתאפק מלכתוב מה שנלע"ד לחלק בין נדון הרא"ש לנדון הגה"מ ז"ל והוא שלא נסתפק הגה"מ ז"ל אלא בנדון דידיה דמיירי להדיא באדם המתנה על חבירו בל' זה כתנאי בגוב"ר ולא מיירי כלל בלישנא דסהדי ובזה הוא דמספק"ל למ"ר דאיכא למימר דבעינן שיפרש משפטי התנאים להדיא דמה יושיענו זה שאמר כבני גוב"ר ועינינו הרואות שלא נעשה כמוהו. וגם איכא למימר דכיון דגלי דעתיה דלתנאי גמור איכוין בהכי סגי, משא"כ הרא"ש ז"ל דמיירי להדיא בלישנא דסהדי סמכינן עלייהו דעבדי הכי בפועל ובזה ליכא מאן דפליג וזה נ"ל ברור. ומהתימא על הגדולים הנ"ל דלא נחתי לחלק בהכי ודו"ק:
שו"ר להכנה"ג בסי' רמ"א הגה"ט אות ע"ה שכתב וז"ל וז"ל. שטר שכ' ע"פ ראיית חכם [פי' שכ"כ בשטר שיהיה ע"פ ראיית ת"ח שלא יסכים אלא על התנאי העשוי כהלכתו יעו"ש בתשו'] ולבסוף כ' מכירה גמו' עם התנאים הנז' אעפ"י שאין התנאי כמשפטי התנאים התנאי קיים והמעשה בטל הרשד"ם ז"ל חח"מ סי' רס"ב אבל מהר"ר חייא רופא בתשו' סי' ט' כ' דאין כוונת הרא"ש לומר דאעפ"י שאין התנאי כהלכתו מהני אלא כיון שכ"כ בשטר הוי הוכחה שנעשה כהלכתו עכ"ל, הרי דמהרשד"ם ז"ל ס"ל כס' הגדולים הנ"ל דלא שני להו בין לישנא דסהדי ללישנא דבעל התנאי דבתרווייהו ס"ל להרא"ש דמהני ומהר"ח הרופא ז"ל ס"ל כמ"ש בעניותין. באופן דנ"ד דהוא לישנא דסהדי ליכא מאן דפליג דמהני וכמ"ש:
עוד כ' בשטר המתנה הנז' ותנאי גמור וכו' באו"ה כפי דתש"ת הרי שהעידו שהתנאי נעשה ע"פ או"ה כפה"ד דהיינו שבאו בו כל משפטי התנאים בפועל, ודידן עדיפא ממ"ש מר"ן ז"ל בסי' רמ"א סי"א וי"ב דאם כ' בסוף השטר שנעשה כחומר התנאים וכו' כתחז"ל בהכי סגי וגדולה מזו ההיא דמהרשד"ם ז"ל דגם באומר ע"פ ראיית ת"ח מהני וגם מהר"ח הרופא ז"ל יודה בנ"ד דהוא לישנא דסהדי וכמש"ל:
עוד כ' בל' התנאי הנז' וע"מ כן נתן וזיכה יהודה הנז' כל נכסיו הנז' וכו' וכבר סתם לן מר"ן ז"ל באה"ע סי' ל"ח ס"ג סוגיא בדוכתה כדעת הרמב"ם ז"ל פ"י מהל' אישות דהאומר מעכשיו או ע"מ א"ץ לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה וכו' יעו"ש, וכ' שם הה"מ ז"ל שזה דעת כל הגאונים וכו' ושכן עיקר עי"ש וכן דעת הרי"ף ז"ל כמ"ש הטור ח"מ סי' רמ"א וכ' שם הכנה"ג אות ע"ג שזהו דעת הרשב"א ז"ל בכמה תשובות. וכ"פ הרה"ג כמוהר"ר אד"א ז"ל בספר באר מים חיים די"ב וכ' שם דאע"ג דמל' מר"ן ז"ל בחו"מ סי' רמ"א סי"א וסי"ב משמע דגם בע"מ צריך משפטי התנאים לא בא אלא לשלול שלא תטעה לומר דגם בלא ע"מ דינא הכי דמאי שנא לזה כתב בד"א וכו' עה"ד שנתבאר באה"ע וכו':
כלומר דשם נתבארו כל משפטי התנאים וגם נתבאר שם דע"מ לחוד מהני ר"ל וגם ה"נ בעינן כל משפטי התנאים או ע"מ לחוד ובל"ז ל"מ כ"נ כוונת דבריו ז"ל יעו"ש, באופן שאין סתירה בדברי מר"ן ז"ל מניה וביה, ובנ"ד הרי יש כאן מהיום וע"ע ויש כאן קנין וזמן דהוו כמעכשיו כמ"ש הרב"י בסי' ר"ז בשם הרשב"א ז"ל ע"ש:
כ"ז לא כתבנו רק לרווחא דמלתא וכדי להתלמד למ"א אבל בנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז דכבר היה אפשר להעמיס בהני לישני שפירי כל הארבעה דברים שהצריך מר"ן באה"ע שם ס"ב שהם תנאי כפול והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה ואפשר לקיימו לתנאי שהרי מתחילה כתב ותנאי גמור וכו' שכאשר תלד וכו' ויגדל הולד וכו' שיתן לו אהרן ומאיר וכו' שר"ל שבזה תתקיים מתנתם והיינו הן קודם הלאו, ואח"כ כ' וע"מ כן נתן וזיכה יהודה הנז' וכו' שכל עיקרו לא בא אלא לומר שעמ"כ נתן ובאם לא יקיימו התנאי לא נתן להם כלום כמובן והרי לאו אחר הן. תדע שהרי מצינו להכנה"ג בסי' ר"ז הגב"י אות כ"ד שכ' וז"ל הא דבעינן תנאי כפול ה"ד כשהדבר אינו נשמע כפי מה שנכתב אם לא מכלל הן אתה שומע לאו. אבל כשהדבר נשמע זולת פי' הו"ל כאלו פי' ונכפל משפטי שמואל סי' ס' עכ"ל מבואר כוונתו דרבי מאיר דקי"ל כוותיה דל"א מכלל הן אתה שומע לאו דמה"ט בעי תנאי כפול לא בא לשלול אלא אם הלאו אינו נשמע אלא מכלל ההן והיינו כשלא נכ' אלא הן גרידא או לאו גרידא ומכללו של זה אתה שומע הפכו, אבל כשהלאו מובן זולת ההן הו"ל כאלו פי' ונכפל, כ"ש בנ"ד שכמעט הוא מבואר להדיא שלא בא אלא בשביל הלאו וכפילת התנאי, וא"כ הרי יש כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ואפשר לקיים התנאי וגם יש כאן תנאי קודם למעשה שכ' תחלה ותנאי גמור וכו' ואח"ך כתב שעמ"כ נתן וכו' והיינו המעשה, וגם לפי' הרמב"ם ז"ל עי"ש בב"ש שפי' המעשה היינו מעשה בפועל יש כאן שהרי אחר, שסידר דבריו בלתי שום קנין והטיל עליהם גודא דתנאה נטל קנין ועשה המעשה בפועל דהיינו המתנה והכל מתוקן בע"ה באופן שלענ"ד המתנה הנז' נתבטלה מעיקרה ותחזור ליורשים והיתום הנז' ירש גם הוא כאחיו ואל אחוזת אבותיו ישוב:
וכגו"ד צ"ל שה"ר שמעון בנו של הנותן הנז' המוזכר בשטר המתנה הנז' כבר קדם וסלקו במה שנתן לו קרקע א' מקרקעותיו ועדיין הוא מוחזק ביד בניו וגם בנות רפאל בנו הבתולות אין להם חלק ונחלה בנכסי זקינם שנלב"ע אחרי מות אביהם כידוע. זה מה שהשיגה ידי להפך בזכות היתום הנז' ומינייהו מלכי רבנן היושבים כסאות למשפט תסתיים שמעתתא, וצור ישראל יאיר עינינו, ונפלאות מתורתו יראינו, ואל יציל מפינו דבר אמת אכי"ר:
פי המדבר בלעגי שפה הח"פ צפרו יע"א בחדש טבת דהאי שתא תצ"ר חיי לפ"ק והוא איש צ'עיר ע"ה ישמ"ח עובדיה הי"ו בכמוה"ר מסעוד זלה"ה: ======
סוף הספר