אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן קה
טופס מה שכתבו במקנאס בענין המוכר גוף הקרקע לגוי והחזקה של זולתו אם גם זה יש לו חזקה וז"ן:
שאלה ראובן מכר חצירו לגוי שנשארה לו בה חזקה לפי תקנת קדמונינו נ"ן ושעבד החזקה בחוב שזקף עליו בתורת אפותיקי ואח"ך עמד שמעון וקנאה מהגוי ושהתה בידו יב"ח ולא פדה מידו ראובן שלפי התקנה אחר עבור שנה נחלטה ביד שמ' אך יתן לראובן רביע ושוב מכרה שמעון לגוי א' ועמד ב"ח של ראובן וטרף החזקה מידו מהו שיטול שמעון ומהו שיטול ב"ח של ראובן: תשובה הדבר פשוט שראובן בעת שקנה שמעון ולא פדה מידו חזרה חזקה שלו גוף דהיינו רביע בגוף החצר גוף וחזקה ואין לו שייכות כלל בחזקת החצר וכשמכר שמעון לגוי נשארת לו החזקה של כל החצר אך יתן לראובן רביע מכל החצר גוף וחזקה והשאר יטלנו הוא שהוא הוא המוכר לגוי ונשארה לו החזקה. והא דמיא לשני שותפין בחצר אחת א' יש לו ג' חלקים וא' יש לו חלק א' ועמד בעל הג"ח ומכר כל החצר לגוים ונשארה החזקה יטול בעל הרביע רביע שלו מושלם מכל החצר כמות שהיה בתחילה שלא יגיע לו שום נזק והשאר לבעל החזקה ונ"מ אם החצר נשכרת ביו"ד אוקיות כולה גוף וחזקה והגוי נועל בשכירות הגוף ה' אוקיות נשארו ה' אוקיות יטול בעל הרביע שהוא בעל החזקה הא' רביע של כל החצר גוף וחזקה שהוא ב' אוקיות ומחצה ובעל החזקה האמיתית יטול ב' אוקיות ומחצה באופן שאין לבעל החזקה הא' כ"א רביע החצר כולה וכשיפרע לו בעל החזקה השניה מה שהיה נוטל מקודם לא נשאר לו עליו כלום ומעתה גם ב"ח שטרף החזקה הא' אין לו כ"א רביע החצר בכללה דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה זה נראה פשוט ומבואר, וגם בהוצאות שיוציא הגוי בעל הגוף צריך בעל החזקה הא' לפרוע רביע שלו מושלם וכל ההטעאות שמטעה בעל החזקה השניה לגוי אין שייכות בהם לבעל החזקה הא' כי הוא נשאר כבתחלה כמות שהיה בתחילה בהיותו שותף עם הישראל לא יגרע ולא יוסיף לא יחסר ולא יעדיף כי הוא אין לו כ"א רביע בחצר כולה ותו לא מידי, כ"ז נראה ברור כמים הפנים לפנים וחתום ע"ז החה"ש הדה"מ כהה"ר רפאל בירדוגו נר"ו וזה מ"ש אח"מ: הנה שורש דבר זה תלוי בידיעת ענייני החזקות כפי המנהג והתקנה. והוא שבתקנה ש"ש בן איש חי תקנו שכל מוכר קרקע שלו לגוי תשאר לו החזקה אולי יחנן ה' ויחזור גם הקרקע לבעליו והוסיפו לחדש בה שתהיה הבחירה ביד המוכר או לתת דמי המכר ללוקח ויחזיר לו קרקעו בתוך שנה או להוציאו ולתת לו שכירות כמו שהיה זכותו בו לענין שכירותו בעודו ביד הגוי ונחתמה בש' תשובו איש אל אחזתו מהרבנים מוהר"ר וידאל הצרפתי זצוק"ל ומוהר"ר מנחם סירירו זצוק"ל והם עצמם כתבו במקום אחר שתקנה זו מעיקרא היא בנויה ומיוסדת על דין סקריקון שבסי' רל"ו ויש לה דין קרקע לחזקה זו ולא כחזקת ישוב דמספקא להו אי דין טלטל יש לה או דין קרקע והרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ הוסיף לנו לקח טוב כפי מה שקבל מהרבנים הנז' ככתוב בס' הפסקים שביד נכדו סי' קל"ז וקל"ח שאפילו הוחלטה ביד הקונה מהגוי מחמת שעברה שנה מיום שקנאה מהגוי כל זמן שירצה בעל החזקה להוציאו הדין עמו להוציאו ומעלה לו שכירות כפי מה שהיה נוטל הגוי או כפי מה שישומו הבנאים שהיה יכול לתת לגוי אלו היתה נשארת בידו דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה ואם ירצה בעל החזקה להניחו לדור יפרע לבעל החזקה כרצונו שאם הבית שוה י' אוקיות והגוי היה נוטל ג' אוקיות הרי בעל החזקה נוטל ז' אוקיות ולא אמרו שבעל החזקה נוטל רביע אלא בהיכא שהיה הגוי משכירו בשיוויו וכל הפוחת לו כלום מהדרך אשר ביארנו הרי זה גזלן וחמסן ושאם ירצה הקונה מהגוי למכור לא ימכור כ"א ג' רבעים וכל אימת שיתבע ממנו בעל החזקה לכתוב לו בעש"ג עק'ד אלק'ידאר שזה יש לו רביע בקרקע ההוא חייב לכתוב לו ואינו רשאי הקונה מן הגוי לרדת לדינא דגוד או איגוד עם בעל החזקה יע"ש לשונו הטהור באורך וברוחב, ומהשתא נחזי אנן בנדון שחזר הקונה מן הגוי ומכר לגוי אחר היכי לדייניה להאי דינא ואמינא ודאי שאם שמעון כשמכר לגוי הב' מכר בסתם כל החצר ולא פירש לו שאינו מוכר לו אלא ג' רבעים ודאי הוא שנתרוקן כחו של שמעון שהרי מכר לגוי בסתם כל החצר והרביע שאנו מחסרין לגוי מקניינו הוא הרביע שנוטל ראובן המוכר הא' ומה נשאר לשמעון ליטול דאין כאן יתר על הג' רבעים שראוי ליטול הגוי הב' בקניינו ואם פירש שמעון המוכר הב' להגוי שאינו מוכר לו אלא ג' רבעים וכגון שכתב לראובן בעל החזקה עקד אלק'ידאר כנ"ל שיש לו רביע בגוף הקרקע ונשאר בידו ג' רבעים ופירש לגוי שאינו מוכר אלא הג' רבעים שנשארו לזכותו אז יש מקום לומר שתשאר לו החזקה של הג' רבעים וכמו שאנו אומרים במוכר החזקה לגוי שתשאר לו חזקה דחזקה ה"נ נימא במוכר הג' רבעים שתשאר לו החזקה שהוא הרביע בהג' רבעים שמכר לגוי אלא שחזקה זו פורחת באויר שעכ"פ לא יגרע כלום ממה שהיה נוטל המוכר הא' בחזקתו שאם היה נוטל בחזקתו ז' אוקיות והגוי היה נוטל ג' אוקיות אין לשמעון המוכר הב' ליטול כלום ממה שהיה נוטל ראובן המוכר הא' דהיינו ז' אוקיות אלא שאם יש במציאות שהגוי הב' אינו נוטל כל הג' אוקיות שהיה נוטל הגוי הא' אז יש לשמעון ליטול הנשאר מהג' אוקיות לעצמו ואם הגוי הב' נוטל גם הוא ג' אוקיות לא יטול שמעון כלום דלא הניח לו הגוי מה ליטול מחלקו וזה אינו אלא בהיכא שפירש לגוי שאינו מוכר לו אלא ג' רבעים אבל במוכר סתם כל החצר נתרוקן כחו לגמרי ואין כאן חזקה זולת חזקת ראובן המוכר הראשון והגוי הב' הקונה משמעון קאי במקום הגוי הא' ואם היה נוח מהראשון ואינו נוטל בשכירות כמו הראשון מזלו גרם ואם היה קשה מן הא' ונוטל בשכירות יותר מהראשון ג"כ מזלו גרם ובלבד שלא יפחות לו מהרביע דלהכי שיערו חכמים החזקה בהרביע דאין לפחות מרביע אבל למעלה אין לה שיעור וכל מאי דמוזיל הגוי בשכירות הג' רבעים שהם כח הגוי יטלנו בעל החזקה, ודברים ברורים הם הח"פ צפרו בסיון מש' עושה משפט לעשוקי"ם לפ"ק:
נאם החותם שאול ישועה אביטבול סי"ט: