אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן קד
נדרשתי לחוות דעתי אם היבם חייב במצות עונה ליבמתו כשאר נשים או אם יש לו צד פיטור מהירושלמי שהביאו התוס' בשבת דקי"ח ע"ב בד"ה אימא ה' בעילות יע"ש, והשבתי בפשיטות דודאי חייב בשארה כסותה ועונתה מדאורייתא כשאר נשים ומשנה שלימה שנינו בפ' החולץ דף ל"ח ונשנית בכתובות דף פ' כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון, הרי דלכל דבר היא כאשתו לבד הכתובה שאינה על נכסיו כמו כתובת אשתו אלא על נכסי בעלה הראשון ומדהוציא רק הכתובה ש"מ דשאר דברים שחייב לאשתו חייב גם ליבמתו, ומאי דפריך בגמרא למאי הלכתא וכו' הכי פירושה דפשיטא דכונס יבמתו כאשתו לכל דבר ולאיזה ענין אצטריך למתנייה ומשני רבי יוסי ב"ח דאצטריך לענין שמגרשה בגט ולא בחליצה ופריך הא נמי פשיטא ומשני מהו דתימא ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין הא' עליה אע"פ שלקחה דהכי כתיב ולקחה ויבמה ולא תסגי ליה בגט אלא בחליצה נמי קמ"ל ואצטריך עוד לענין שאם רצה להחזירה מחזירה כשאר אשה:
ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עברה והשתא תיקום עליה באיסור אשת אח קמ"ל והדר פריך ואימא הכי נמי אמר קרא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו ופרש"י ולקחה לו ויבמה מצי למיכתב למה לי דכתב לאשה ש"מ הרי היא כאשתו ויבמה לאיסור צרות ועריות כרבי או בעל כרחה לרבנן ע"כ:
הרי דלענין שארה כסותה ועונתה לא אצטריך תנא לאשמועינן דודאי נתחייב משכנסה ולא אצטריך תנא לומר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא לענין שמגרשה בגט ומחזירה משוד דס"ד היפך זה ולא בא לומר דלא הוי כאשתו אלא לענין הני תרי מילי שמגרשה בגט וכו' דא"כ לכל דבר מאי היא. ואפי' ביעוד אמה העבריה חייבה תורה שארה כסותה ועונתה וכ"ש זו שכבר היה אחיו מחוייב בהם וזה קם תחתיו לכל דבר ולהכי תקינו רבנן בכתובת יבמין לכתוב בה כשאר נשים ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא ככתוב בטופס כתו' יבמין שהביא הטור בסי' קס"ו. והשתא דאתינא להכי אצטריכנא לפרש דברי הירושלמי שממנו נמשכה להם הטעות בזה והוא דהתם בגמ' דשבת דקי"ח ע"ב קאמר רבי יוסי ה' בעילות בעלתי ונטעתי ה' נטיעות [ארזים] בישראל וכו' ופריך תלמודא למימרא דר' יוסי מצות עונה לא קיים ומשני אלא ה' בעילות בעלתי ושניתי ופירש"י כדי שיהיו זכרים דאמר מר הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה יע"ש, וע"ז כתבו התוספות דבירושלמי משני לקושיא זו דיבמות היו ולא רצה לקיים בהם מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות יבום דהיינו ביאה א' עכ"ל כוונת הירושלמי פשוטה דנפלו לר' יוסי ה' יבמות וכל א' קיים בה מצות יבום וגרשה וכל א' נתעברה מביאת יבום שאם היתה כוונת הירושלמי לומר דיבם פטור ממצות עונה למאי הלכתא מתרץ לה בה' יבמות תסגי ליה בחדא יבמה שבא עליה זולת ה' בעילות ונטע וכו' ואם תיקשי ליה למימרא דר' יוסי מצות עונה לא קיים נימא יבמה הואי ולא מיחייב במצות עונה ומדמוקי לה בה' יבמות ש"מ דגירש כל א' אחר ביאה ראשונה דאם לא גירשה יהיה חייב במצות עונה כל ימי עיבורה והם דברים פשוטים, ועוד לפי טעותם שהבינו שפטור היבם ממצות עונה לפי הירושלמי היכי שבקי גמ' דידן דמשני באופן אחר ותפסי כהירושלמי ודברים ברורים הם לא ניתנו ליכתב אלא להוציא מלב הטועים אשר הישרה יעקשו הח"פ צפרו בכ"א בח' זו מש' אשר עשה שם בראשונ"ה לפ"ק וקיים:
שאול ישועה ס"ט הדין דין אמת כמ"ש הח' הפוסק ומ"ש התוס' בשם הירוש' דיבמות היו ולא רצה לקיים בהם מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות יבום דהיינו ביאה ראשונה, חפשתי בירושלמי ומצאתיו בריש פ"ק דיבמות וז"ל דתנא אבא שאול או' הכונס את יבמתו לשם נוי או לשם דברים אחרים הרי זה בעילת זנות וכו', מה דאמר אבא שאול ביבמתו אתיא כר' יוסי ב"ח דר' יוסי בר חלפתא ייבם את אשת אחיו חמש חרישות חרש וחמש נטיעות נטע ודרך סדין בעל עכ"ל וכתב שם הרב פני משה וז"ל אתיא הא דאבא שאול כר' יוסי וכו' ובתלמוד בבלי אר"י ה' בעילות בעלתי וכו' ומתמה שם למימרא דר"י מצות עונה לא קיים אלא אימא ה' בעילות בעלתי ושניתי וכתבו התוס' דבירושלמי משני דיבמות היו ולא רצה לקיים בהם וכו' וצ"ל לפ"ז דגרסינן הכא וייבם את נשי אחיו א"נ דחדא מינייהו נקט ובאמת כולן יבמות היו וטעמא דס"ל כאבא שאול ואפי' לאחר שכבר בא עליה ויבמה לא אמרינן דנעשית כאשתו לענין זה ולפיכך לא רצה לקיים בהם מצות עונה עכ"ל, ומדברי הרב אלו נראה שלא גירשם אלא שלא רצה לקיים בהם מצות עונה שאם איתא כמ"ש הח' הפוסק בפנים דגירשם לא היה להם לתוס' ולהרב פני משה לומר שלא רצה לקיים בהן מצות עונה אלא שלא רצה לקיימם ומה הלשון אומרת שלא רצה לקיים בהן מצות עונה. גם מ"ש וז"ל שאם היתה כוונת הירוש' לומר דיבם פטור ממצות עונה למאי הלכתא מתרץ לה בחמש יבמות תיסגי ליה בחדא יבמה שבא עליה זולת ה' בעילות ונטע וכו' עכ"ל, גרם לו זה מפני שלא ראה לשון הירושלמי במקורו שהרי בירושלמי לא יש לא קושיא ולא תי' רק שסיפר מעשה שעשה ריב"ח שה' יבמות היו לו ולא קיים בהם מצות עונה משום דאית ליה כאבא שאול ואיך יאמר שיבמה אחת היתה הפך האמת, ועוד איך נוכל לומר שיבמה א' היתה ובא עליה ה' בעילות שהרי לשון התוס' מפורש שלא רצה לקיים בהם אלא מצות יבום דהיינו ביאה א' ואיך יבא עליה ה' בעילות ומ"מ הגם שמדברי התוס' ופני משה נראה שלר"י ב"ח יבם פטור ממצות עונה ולפיכך לא רצה לקיים בהן מצות עונה היינו טעמא משום דאית ליה כאבא שאול ואנן לא קי"ל כוותיה, ולענין דינא נראה ודאי דחייב במצות עונה היבם כהלכת גוברין יהודאין ואדרבא מצינו דעונת שאר נשים מיבמה ילפינן להו כדאיתא בפ' החולץ דף מ"ד ע"א וז"ל ד' אחין נשואין ד' נשים ומתו אם רצה הגדול שבהם ליבם את כולם הרשות בידו ופריך בגמ' ושבקי ליה והתניא וקראו לו זקני עירו וכו' ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך לא צריכא דאפשר ליה אי הכי אפי' טובא נמי עצה טובה קמ"ל ד' אין טפי לא כי היכי דנמטייה עונה בחדש ע"כ ופסקה הרי"ף והרא"ש שם בפ' החולץ והרמב"ם פ"א מהל' יבום ופי"ד מהל' אישות ואין לטעות ולומר דהתם עצה טובה דוקא קמ"ל אבל לא לענין דינא שהרי הרמב"ם בפי"ד מהל' אישות כתב וז"ל ציוו חכמים שלא ישא אדם יותר על ד' נשים אע"פ שיש לו ממון הרבה כדי שתגיע להם עונה פעם א' בחדש ע"כ, וכ"כ מר"ן בסי' ע"ו ס"ז וציין עליו הה"מ וז"ל ציוו חכמים וכו' בהחולץ עצה טובה קמ"ל כי היכי דלמטינהו עונה א' בחדש ע"כ הרי בהדייא דלחיובא אתמר שתהיה להם עונה א' בחדש, וראיתי להנימוקי יוסף שכתב וז"ל עונה בחדש עונה של ת"ח מע"ש לע"ש וזהו אשר פריו יתן בעתו ואע"ג דמתני' סתמא בכל אדם מיירי ולא סגי לכל חדא וחדא עונה בחדש הכא ביבמה שאני שאשה הקנו לו מן השמים ואפילו בפחות מזה סגי לה אלא דמשום עצה טובה אמרי' דלית ליה לגרועי מעונה בחדש לכל חדא אבל בנושא נשים דעלמא חייב לעשות עם כל א' כדין המפורש בפ' אע"פ עכ"ל, ודבריו אלה לקוחים מהריטב"א בחי' יבמות על דף מ"ד יע"ש והב"ש בסי' א' סקי"ט ובסי' ע"ו סקי"ד חלק עליו וכתב דשאר נשים שוו ליבמה דלכולהו בעונה א' בחדש סגי והנ"י כתב דשאר נשים עונה א' בשבוע ומ"מ אף לדברי הנ"י לית ליה לגרועי לה ליבמה מיהת מעונה בחדש ועיין בתי"ט שם בפ' החולץ מ"ש ע"ז זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן ולרח"פ בזמן הנז' וקיים:
שלמה אביטבול ס"ט: