אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן צד
עוד ע"ע הפשרה שאם באנו לקיימה מחמת שכתוב בשטר הפשרה בביטול כל מודעי וכו' ובפיסול עידיהן וכו' לדעת הרשב"א דס"ל דתקנת הביטול הוא פיסול העדים וכמ"ש החכמים הפוסקים יצ"ו והיא סברת הסמ"ע בסי' ר"ה סקכ"ז שכתב שגם לס' קמייתא שהיא ס' הרמב"ם שהביא מר"ן מהני פיסול העדים אע"פ שמסר מודעא על הביטולים אבל זהו אם לא מסר מו' על פיסול העדים אבל אם מסר מו' על ביטול העדים כבר כתב הר"ן על דברי הרשב"א בפ' חזק"ה והביאו מר"ן הב"י בח"מ סי' ר"ה ובא"ה סי' קל"ד וז"ל ולפיכך נ"ל דכל היכא דידענא באונסא ומסר מו' על המכר ועל כל הביטולים שיעשה ואף על פיסול העדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה כלל עכ"ל ולכן היה צריך לעמוד על שטר המו' לראות אם מסר מו' על הכל אם לאו אם באנו לקיים הפשרה מצד זה, ומה שרצה הח' הפוסק כהה"ר שאול ישועה אביטבול ישצ"ו לומר דהיכא דאיכא תרתי בפשרה ביטול כולל ופיסול עדים דהמודעא בטלה והפשרה קיימת אפי' מסר מו' על שניהם ממ"נ אי כהרשב"א אי כהר"ן וכו', אחר המחילה מכת"ר נעלם ממנו דברי הר"ן במקומם בפ' חזקת שהעתקנו ודברי הב"י שהביאם בשני הטורים בשם הר"ן וכתב עליהם שכ"כ הנ"י שאם מסר מו' על הכל שהמכר בטל ואין לו תקנה ומה שנדחק הח' בדברי הר"ן דפ' השולח והוציא מהם דס"ל להר"ן שהתקנת ביטול בלשון כולל דגט מועיל ג"כ במכר ושביטול כל מודעי וכו' הויא כתקנת הביטול שכתב הרמב"ם בגט שהוא שכל הדברים שמסרתי שגורמין כשיתקיימו אותם הדברים לבטל גט זה הרי הם בטלים וכו' שתי תשובות בדבר חדא דרוב הפוסקים האחרונים ס"ל דתקנת הביטול דהרמב"ם בגט לא מהניא במכר ומוכרח שגם הר"ן שגילה דעתו להדיא במכר ס"ל דלא מהניא ביה תקנה לבטל המו' דס"ל כוותייהו לחלק בין גט למכר וכמו שנבאר להלן ועוד דאפי' את"ל דס"ל להר"ן דאין לחלק בין גט למכר כדעת מהריב"ל שהביא הח' הפוסק מה שאינו כן לפי האמת לדעת הר"ן מ"מ הרי דברי הר"ן דפ' השולח ברור מללו דלא חשיב הר"ן ביטול כלל אלא תקנת הביטול שהזכיר הרמב"ם בגט אבל ביטול מודעי דמו' לא חשיב ביטול כלל שכתב וז"ל לפי שאם לא אמר אלא שהוא מבטל המו' סתם הרי עדיין לא ביטל מודעת הביטול ואפילו ביטל ג"כ מודעת הביטול שמא מסר מו' על ביטול הביטול ואין לדבר סוף ולפיכך תיקן הרמב"ם שיאמר בלשון כולל כל הדברים שמסרתי וכו' שעכשיו אין ספק שביטל כל מה שאמר שיהא גורם פיסול לגט זה וכו' ע"כ, הרי להדיא דס"ל להר"ן דלא חשיב ביטול כלל אלא בלשון כל הדברים שמסרתם וכו' אבל בביטול כל מו' וכו' לא חשיב ליה ביטול כלל משום דאפשר שמסר מו' על כל המודעות ואין לדבר סוף והחילוק שבין גט למכר כתבוהו רוב האחרונים הרב הב"ח כתבו לדעת רב האי ובעל העיטור שהביא רבינו הטור דס"ל דלא מהני שום ביטול במודעא אע"פ שלא מסר מו' על הביטול דדוקא בגט מהני הביטול אפי' ידוע דאנסוהו נמי בביטול המודעא משום דגט מעושה בישראל כשר אבל בזביני לא מהני ביטול באונס ידוע ע"כ. גם הרב בדרישה כתב על דברי הרב המגיד שהביא ראיה להרמב"ם שכתב דמהני ביטול מו' באונס אם לא מסר מוד' על הביטול מגט כתב להשיג עליו שאין ראיה מגט דשם מהני גט מעושה דכופין אותו לגרש יע"ש, גם הרב מהרי"ט סימן ע"ו לפי מה שפסק דלא מהני ביטול במודעא בזביני כתב וז"ל וכת' הא דאמרי' בערכין וכן אתה מוציא בגטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומפרש בגמרא עד דמבטל למודעתיה הא לא דמי מכר לגט מעושה בישראל דהתם בדין כופין אותו שיגרש ואם מסר מו' כופין אותו שיבטלנה אבל מוכר באונס וכו' נהי דכי לא מסר מו' אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני היכא דגלי דעתיה ומסר מו' אין ממכרו ממכר ואין ביטולו ביטול דשלא כדין כופין אותו וכו'. ומאי דמייתי ראיה מהא דערכין דכי ביטל מו' אבטיליה ליה הכי מייתי דבמעושה כדין כי מבטל ליה מחמת אונסו אבטלה אף זביני דשלא כדין כי מבטל למודעא מסתמא אבטיליה דאמרינן גמר ומבטלו עד שגילה דעתו במודעא להדיא הוו יודעים וכו' שכל קנין וכו' עכ"ל והרב הדרישה לא ניחא ליה למילף אונס דזביני מאונס דגט אפי' כי מבטל למו' מסתמא לא גילה דעתו ע"כ קנין ולהכי קשיא ליה על ה"ה והוצרך לתרץ אליבא דס"ל דבערכין איירי בכל גטין ע"ש, אבל כשמסר מו' על כל ביטול כולהו ס"ל אליבא דהרמב"ם וה"ה דלא מהני שום ביטול ולא ילפינן מגט מעושה גם הרב כנה"ג בהגה"ט אות פ"ב אע"פ שכתב בשם מהריב"ל והרדב"ז ומהר"י אדרבי דמהני במכר התקנה שכתב הרמב"ם בגט הרי כתב מטעם דצ"ע למה לא כתב הרמב"ם תקנה זו במכר וכתב עוד הרב הנז' אבל הרלנ"ח סי' ל"ד וחד דעימיה ומהר"י בירב חולקים וסוברים דאפי' לדעת הרמב"ם לא מהני במכר בגט ונתן טעם לדבר ולזה נוטה דעת מהרש"ך ומהר"מ מטראני והרשד"ם וכן הכריע מהר"מ אלשיך י"ג עכ"ל, הרי שרוב האחרונים סוברים דל"מ תקנת הגט במכר ואפי' לדעת הני תלתא רבוותא שכתבו דלא מהני אם היה נגלה להם הטעם שכתבו הנך רבוותא לחלק בין גט למכר ודאי שהיו מודים להם שהרי לפי דעתי הוקשה להם והניחו בצ"ע למה לא כתב הרמ"ה תקנת הגט במכר ואפי' לפי דעתם לא נאמרו הדברים אלא בתקנת הגט עצמה אבל בביטול מו' וכו' ודאי דלא מהני לכ"ע במכר וכמו שהוכחנו למעלה מדברי הר"ן עצמו:
ובר מן דין אפי' את"ל דהר"ן ס"ל דמהני ביטול מו' במכר אפי' מסר מו' ע"כ הביטולים מה שאינו כן לפי האמת תמיהא לי מלתא על הח' הפוסק נר"ו איך נטה בדעתו לפסוק הלכה כן וכן מר"ן פסק כהרמב"ם שכתב וז"ל ואם אמר לעידי המוד' הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעה שהכל בטל וכו' הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המו' עכ"ל וממשמעות הלשון מורה שאם כתב כן שוב אין שום ביטול מועיל וכן מורה דברי מור"ם שהביא סב' הרא"ש שאם ביטל עוד כל הביטולים דמהני מש' דלס' קמייתא לא מהני, גם מדברי הסמ"ע שכתב מיהו גם לס' קמייתא אם פיסל העדים מהני מש' דביטול מו' דמו' ודאי לא מהני ס' קמייתא ומוכרח הדבר מעצמו משום דאלת"ה במאי פליגי הרא"ש עם הרמב"ם שהביא רבינו הטור במחלוקתם בביאור, ועוד דמצינו להטור שהשוו ס' הרמב"ם עם ס' רבינו האי ובעל העיטור שכתבו בפי' דלא מהני שום ביטול במכר ונהי שאם לא מסר מודעא על הביטול אינה שוה דעת הרמב"ם לדעת רב האי ובהע"ט דס"ל דגם בזה לא מהני שום ביטול הרי כתב שם הב"י דלא השוה הטור דעת הרמב"ם לרב האי ובעל העיטור אלא כשמסר מודעא על הביטול ושמעת מינה דכשמסר מוד' על הביטול מיהא שוי דעתו לדעתם דלא מהני שום ביטול והיינו כדעת הר"ן לפי האמת שכתב שאם מסר מודעא על הביטולים ואף על ביטול העדים המכר בטל ואין לו תקנה, נמצינו למדין דלדידן דאזלינן בתר פסק מר"ן לא מהני שום ביטול במודעת המכר אם מסר מו' ע"פ הביטולים ואפי' לדברי הרא"ש כ' הכנה"ג אות צ"א שצריך שיעידו העדים בפי' שביטל המו' לא שיאמר סתם בביטול מודעי וכו' ע"ש, ועוד כתב הרב אות צ"ב שאפי' לדעת הרא"ש שהתנה במודעא שלא יבטל אא"כ נקרעה המו' קב"ד אין המו' בטלה ע"כ, וכיון דסופרי דידן רגילין לכתוב כן במו' היה צריך לראות המו' באיזה אופן נכתבה אם יש בה כח לבטל הפשרה, ויש מקום להאריך בפרט זה אלא שאין הפנאי מסכים ואין אנו צריכים לזה בנ"ד אלא כדי ללמוד למקום אחר אבל בנ"ד כבר יש די והותר במ"ש לקיים הפשרה ולבטל המו' מכל הני טעמי אלימי שכתבנו, ולראית האמת ח"פ ארבאט בחדש טבת ראשו"ן לפ"ק וחתום כהה"ר יוסף אלמאליח:
וזה מה שהשבתי על דבריו לסתור כל בנייניו כפי מה שעלתה מצודתי. עמדתי על הבנין הדברים על בורין. מאח מעין בר אבהן ובר אוריין רב חביבא אשר בנה עלי ויקיף באמירה נעימה כתיבה יהיבא, ואני בתומי השקפתי השקפה לטובה, בעד אשנבי האהבה, ואהיה שעשועים מתעלס באהבים, בדברי דודיו העריבים אם לדין יש תשובה, ואמרתי ארדוף אשיג להוציא הדין לאמיתו לא לקנטר ולא לאהבת הנצוח אני בא ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור שגי'ך ואסירה כל בדיליך כמשחל בניתא מחלבא. ברא'ש אמי'ר מה שכתב כת"ר שנעלם ממני דברי הר"ן במקומם בפ' חזקת ודברי הב"י בב' הטורים עכ"ל, באמת העלמה זו איני יודע מה היא שהרי זה הלשון עצמו שכתב כת"ר משם הר"ן הוא הלשון עצמו שהובא תוך דברי וכתבתיו בשם הנ"י שהוא אשר כתב לשון זה בפ' חזק"ה בשם הרנב"ר וגם הח' הפוסק אשר קדמני הביא לשון זה וכתבו בשם הר"ן כדבריך. ואיך כתב כת"ר שנעלם ממני לשון זה ואדרבא עלומינ'ו למאור פניך שנעלם מכת"ר מה שכתבו האחרונים שקבלו שהפי' אשר סביבות הרי"ף בתלת בבי הוא מהנ"י וכתבו שמה שציין עליו בדפוס שהוא מר"ן שקר ענה בעל הדפוס שאינו אלא מהנ"י כמו שזה ברור למורגל בדברי הנ"י ובדברי הר"ן. וראיה לזה שהנ"י מביא בפירוש זה דברי הר"ן ומזכירו בשם הרנב"ר כי הר"ן בר ראובן הוא גם בס' הרי"ף שנדפסו מחדש הגיהו וכתבו על פירוש הבבות הרב הנ"י עיין שו"ת הגאון מוהר"ר צבי אשכנזי סי' פ"ב ועיין יד מלאכי בכללי הר"ן סי' י"ב ועיין שם הגדולים להרב המפו' מוהר"ר בכור אזולאי יזיי"א דף ט"ל, וכתבו עוד שדרכו של מר"ן הקדוש בב"י פעמים מזכירו בשם הנ"י ופעמים נמשך אחר טעות המדפיס וכתבו בשם הר"ן מטעם שיד כל אדם ממשמשת בספרי הדפוס וימצאו מבוקשם יע"ש, ובהאי שמעתא דידן שכתבה מר"ן בב"י בשם הר"ן בא"ה סי' קל"ד ובחו"מ סי' ר"ה אפשר לנו לומר דמה שהזכירה בשם הר"ן משום שהנ"י עצמו הביאה משם הר"ן ולהורות שאין זה לשון הר"ן עצמו סיים בחו"מ סי' ר"ה וז"ל ודברים אלו כתבן הנ"י בפ' הנז' עכ"ל, מורה באצבע שהדברים אלו אינם מלשון הר"ן עצמו רק שהנ"י כתבן בשמו וכן בא"ה סי' קל"ד אחר שסיים דברי הר"ן כתב כ"כ הנ"י בשמו עכ"ל, וט"ס נפל בספרים שכתוב בהן וכ"כ הנ"י בוא"ו ודו"ק, ותדע שבאותו דף עצמו כתב בשם הנ"י מה שהוא מוזכר בפי' הבבות פ' חזקת וז"ל ונ"י כתב בפ' חזקת כתב ה"ר יונה וכו' וזה הלשון בעצמו ישנו בפי' בפ' חזקת דף קע"ד ע"א א"כ אמינא ודאי שגלוי למר"ן שפי' הבבות הוא מהנ"י ואיך באותו דף עצמו חוזר וכותב מפירוש פ' חזקת בשם הר"ן אלא ודאי כדאמרן דמשום דהר"ן הוא מרה דהאי שמעתא כתבה בשמו ולבל תטעה שהוא לשון הר"ן עצמו סיים בדבריו כ"כ הנ"י בשמו ודו"ק וכל אלו הדברים אינם אלא לעמוד על האמת מה שהוא אמת ולומר דבר בשם אומרו אבל לאותובי דברי הר"ן אהדדי נאמן הוא הנ"י עלינו שהר"ן כתב כן ושפיר מותבינן מיניה אמאי דכתב הר"ן עצמו בפ' השו' ובתשו' סי' מ"ח דיש תקנה בביטול כללי ע"ש, אלא דאנא זעירא דלינא חספא ומשכחנא מרגינתא דמי הכריחנו לומר שכל אותו הלשון הוא לשון הר"ן כדי לאותובי דבריו אהדדי כיון דאפשר לנו לומר דהאי סיומא דמסיים לפיכך נ"ל וכו' שיש בו סתירה לדברי הר"ן אינו לשון הר"ן אלא הנ"י דידיה אמר לפיכך נ"ל וכו' ואיש על מקומו יבוא בשלום תדע שכן הוא שהרי הנ"י תחילה כתב מדנפשיה וז"ל ומיהו אם מסר מודעא על כל הביטולים שיבטל אין כל אותם הביטולים כלום לפי שמסר מודעא על כולם וא"א לבטל מודעתו הלכך כל שמסר מו' על כל הביטולים וידעינן באונסיה לא הוו זביני וכ"כ הרמב"ם בפיו"ד מהל' מכירה עכ"ל: הרי שלל בדבריו דבמכר לא מהניא תקנת הביטול והביא ראיה שכ"כ הרמב"ם וכוונתו מדלא כתב הרמב"ם שום תקנה במכר אמינא דאין תקנת הביטול מועיל במכר וכסברת הרלב"ח וסיעתו דחלוק מכר מגט ומשום די"ל דפיסול עדים מיהא מועיל כסברת הרשב"א הוצרך להביא דברי הרשב"א ודברי הר"ן דשדי בהו נרגא שלא להניח פתח תקוה במכר לא תקנת ביטול להרמב"ם ולא תקנת פיסול להרשב"א ואז מצא מקום לסיים סיום כללי וכתב ולפיכך נ"ל דכל היכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולים שיעשה ואף על פיסול העדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה ע"כ, ואתי שפיר מה שכלל בהאי סיומא ביטול ופיסול דשניהם הוזכרו בדברי הנ"י אבל כשנאמר שהכל דברי הר"ן שכתב כן על הרשב"א הו"ל לסיים בפיסול לבד דמיירי ביה הרשב"א ולא בביטול שלא נזכר בדברי הרשב"א אלא ודאי דברי הנ"י הם שסיים מדנפשיה ואין כאן סתירה לדברי הר"ן ותירוץ נכון הוא למודה על האמת וא"כ זכינו מן הדין דדברי הר"ן בפ' השולח ובתשובה סי' מ"ח עמד טעמם בם וריחם לא נמר דכל שעשה ביטול כללי המודעא בטלה והפשרה קיימת, ואפי' את"ל שזה הלשון כולו הוא לשון הר"ן ודברי הר"ן ודאי פליגן אהדדי ומוקמת חדא בגט וחדא במכר מ"מ לא יורע כח בעל הפשרה משום דתירוץ זה אינו אלא לשיטת הרלב"ח וסיעתו שאומרים שהגט חלוק ממכר אבל לסברת מהריב"ל וסיעתו דגט חמיר וכ"ש מכר אין תירוץ זה כלום ומצי המוחזק בפשרה לומר קים לי כמהריב"ל וסיעתו דאין חילוק בין מכר לגט ואף אם ישארו דברי הר"ן סותרין זא"ז מצי המוחזק למימר הביא ראיה דסברא זו דאין ביטול מועיל נאמרה באחרונה והדר ביה הר"ן מקמייתא וכשאינו מוציא ראיה ממילא יעמוד בפשרה שלו:
ומ"ש ב' תשובות בדבר חדא דרוב הפוסקים האחרונים ס"ל דתקנת הביטול דהרמב"ם בגט לא מהניא במכר וכו' אחר המחילה הפרזת על המדה דמי עלה שמים וירד למנין הפוסקים להכריע ולומר כי רבים הם בעלי סברא זו מבעלי סברא זו ומי יודע איזה סברא מינייהו דקיימא ברוב בנין אע"ג דליתה ברוב מנין ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ועוד דאטו זוטרתי היא הכת המחזקת בסברא זו דביטול מועיל במכר כמו בגט מק"ו וראש הממשלה בסברא זו הוא הה"מ נאמן ביתו של הרמב"ם אשר נכנס בחדרי ספריו וגילה כל סתריו שכתב בסוף פיו"ד מהל' מכירה על הדין שכתב הרמב"ם שם הלכה ח' דמהני ביטול למודעא דמכר שהוציא הרמב"ם דין זה מההיא דערכין דכ"א ס"פ האומר דכי בטל להמודעא איבטלה לה אפי' בגט וכ"ש במכר וכ"כ כל המפרשים עכ"ל קרי בחיל דילפינן מכר מגט מק"ו ומר"ן הק' שהביא דבריו בב"י לגלות על מקור דין זה ודאי דסובר כן דילפינן מכר מגט וכי היכי דלמד הרמב"ם דין ביטול מודעא דמכר שלא נזכר בגמ' מדין ביטול מו' דגט שנזכר בגמ' אנן נמי נחזיק בשיטתו ונלמד דין ביטול מודעת הביטול דמכר שלא הזכיר בהל' מכירה מביטול מו' הביטול דגט שהזכיר בהל' גירושין ונאמר בפה מלא שסמך בהל' מכירה על מ"ש בהל' גירושין ומה גם שכתבו הפוסקים שדרכו של הרמב"ם לסתום דבריו במקום א' וסומך על מ"ש במקום אחר וכתבו שאין להוציא דין ממה שהרמב"ם מביא דין א' במקום זה ולא הביאו במקום אחר עיין יד מלאכי בכללי הרמב"ם סי' ה' ו' יע"ש, ובזה צדקו דברי מהריב"ל וסיעתו דקיימי בשיטת הרמב"ם עצמו למילף מכר מגט מק"ו וכמה אנהרינהו לעיינין הרב הגדול מוהרדב"ז בישנות סי' נ"ד להחזיק בסברא זו וכתב על החכם שרצה ללמוד מדברי הרמב"ם דחלוק מכר מגט וז"ל וזה מבואר הטעות שהרי גבי גיטין א"צ מסירת מו' וגבי מכר צריך מסירת מו' משמע דגט חמיר ממכר ואפ"ה יש דברים בגט שמבטלין המודעא אם מסר מו' כ"ש לגבי מכר שהמו' היא הכרחית ואם לא מסרה המכר קיים שיועילו הדברים שמועילים בגט וזה ברור לבעלי העינים עכ"ל יע"ש שהאריך בראיות וגם הוא מילדי ביתו של הרמב"ם שכתב הרב בעל שם הגדולים שחיבר פירוש על הרמב"ם בכל מקום שלא פירש הר"מ יע"ש ואם על רוב מנין תדרוש הרי יש עמהם אגודה של חכמים ושל סופרים מהריב"ל בח"ג סי' כ"ח ומהר"י אדרבי סי' רל"ז גם הרב מהר"א די בוטון בלחם רב סי' קע"ח הכריע עמהם גם הרב דרכי נועם בחח"מ סי' ט"ז כ"כ בפשיטות ונתן טעם למה לא כתבה הרמב"ם לתקנה זו בהל' מכירה יע"ש, ואחרון הכביד הרב מטה אהרן חלק ב' שאלה ס"ב הכריע למינקט בסברא זו עיקר וז"ל ואע"פ שהרב מהרל"ח בסי' ל"ד נראה שדעתו לומר דהאי תיקון דהרמב"ם לא מהני אלא לענין גט ולא לענין מכר מ"מ אחר שהכרעת מהריב"ל ומהר"י אדרבי וגם מוהרדב"ז בסי' נ"ד הסכים דכל מה שכתב הרמב"ם בגט ה"ה במכר גם הרב מהר"א די ביטון בסי' קע"ח הכריע כן עמהם ראוי להסכים והכי נקטינן וכ"ש דהוא לאוקומי ממונא עכ"ל, הרי מפורש בדברי הפוסקים דאדרבא נקטינן כדעת מהריב"ל וסיעתיה דאין חילוק בין מכר לגט ובטלה דעתינו אצל דעתם הרחבה:
ובר מן דין אפי' אם באו דברי הר"ן מפורשין בשבעים לשון דחלוק מכר מגט ולא מהני תיקון הביטול למכר מ"מ הרי גדולי המורים הרשב"א והרא"ש ורשב"ם ורבינו יונה ורבותיו סוברים דמהני ביטול, וכבר למדונו רבותינו בעלי התקנות דלכל מקום אשר יפנה הרא"ש אחריו אנו הולכים אי לא פליגי עליה הרי"ף והרמב"ם והכא דפליג עליה הרי"ף לחודיה ובדברי הרמב"ם אין הכרע כוותיה דהרא"ש נקטינן ומה גם דיש עם יד גדולה וחזקה מגדולי המורים, והטוב והישר להשוות גם דעת הרמב"ם עמהם כדעת מהריב"ל דמהני ביטול במכר כמו בגט אפי' במוסר מודעא על הביטול אבל להשוות הרמב"ם עם הרי"ף ורב האי הוא בלתי אפשר כמ"ש מר"ן ב"י דלדעת הרי"ף ורב האי אעפ"י שביטל מוד' המכר אינו כלום, והרמב"ם כתב בפירוש העידו עליו עידי המכר שביטל המו' הרי המו' בטלה יע"ש, ולעשות הרמב"ם דעת שלישית אפושי פלוגתא לא מפשינן:
ומ"ש ועוד אפי' את"ל דס"ל להר"ן דאין לחלק בין גט למכר וכו' מ"מ הרי דברי הר"ן ברור מללו דלא חשיב הר"ן ביטול כולל אלא תקנת הביטול שזכר הרמב"ם בגט אבל ביטול מודעא ומו"ד לא חשיב ביטול כלל וכלל: ואנא אמינא גם זה מן התוכחות דאיך לא שלטה עינו עין הבדולח אפי' בספרים שיד כל אדם ממשמשת בהם שהרי כתב הרב ב"ש בסי' קל"ח סק"ד והביאו הבאה"ט סקי"ב דאין חילוק בין אם יאמר אני מבטל מו' ומו"ד וכו' לבין שאמר אני מבטל כל דבר שגורם ביטול וכן משמע מהרא"ש וכ"כ הב"י וד"מ יע"ש. והראיה שהביא כת"ר מלשון הר"ן אינה אלא ראיה לסתור שמשמעות דברי הר"ן בבירור הוא דאין חילוק בין הלשונות וכך הוא דבריו מ"ש לפי שאם לא אמר אלא שהוא מבטל המו' סתם [פי' שאמר בביטול מודעי לבד] הרי לא ביטל עדיין מודעת הביטול ואפי' ביטל ג"כ מודעת הביטול [פי' שביטל ג"כ מו' דמו'] שמא מסר מוד' על ביטול הביטול ואין לדבר סוף [פי' וא"כ אפי' ביטל מו' דמו' נימא דלא ביטל אלא מו' הביטול ועדיין מו' שמסר על ביטול הביטול קיימת] ולפיכך תקן הרמב"ם שיאמר בלשון כולל כל הדברים שמסרתי שגורמים וכו' שעכשיו אין ספק שביטל כל מה שאמר שיהא גורם פיסול לגט זה ע"כ, נמצינו למדין דלכ"ע לא סגי לן בביטול מו' ומו"ד לחוד דאיכא למיחש שמא מסר מו' על ביטול הביטול וכו' וצריך תיקון לזה והרמב"ם תיקן לשון כולל כל דבר שגורם וכו' והרא"ש תיקן להוסיף כל מו' דמו' ע"ס כל מודעי לצאת ידי חששא זו, והר"ן עצמו בפ' הכותב תיקן לצאת ידי חששא זו ומודעי דמודעי עד עולם ואין כאן מחלוקת אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי הצד השוה שבג' לשונות כוללו לכלול כל הביטולים שמסר מוד' עליהם ודו"ק, וכ"כ בהדיא הרב אמרות טהורות בפי' על אה"ע סי' קל"ד דף ר"ט ע"ד וז"ל ומדברי הר"ן בפ' השולח נראה דסובר דמ"ש הרמב"ם שיאמר כל הדברים וכו' לאו דוקא דה"ה אם מבטל כל מו"ד ע"ם כל המו' דמהני למתבונן בדברי הר"ן עכ"ל:
ומ"ש וז"ל והחילוק שבין גט למכר כתבוהו רוב האחרונים וכו' דדוקא בגט מהני ביטול אפי' ידוע שאנסוהו נמי בביטול המו' משום דגט מעושה בישראל כשר עכ"ל, אחר המחילה טעם זה אינו אלא לאומרים דלא מהני שום ביטול מודעא במכר ואפי' מו' המכר וכ"ש מודעת הביטול אבל להרמב"ם דכתב בהדיא העידו עליו עידי המכר שביטל המו' הרי המו' בטלה על כרחין לומר דלא חילק בכך ואדרבא משם למד ביטול מו' דמכר כמ"ש ה"ה יע"ש. וטעמו של הרלב"ח וסיעתו דחילקו בין מכר לגט בביטול מודעת הביטול מפורש בדבריהם משום דגבי גט לא בעינן שיכירו באונסו אבל גבי מכר דבעינן שיכירו באונסו כיון דקפיד כולי האי ומסר מו' על ביטול המו' הרי גילה דעתו שאינו רוצה להקנות בשום פנים ואפי' אם יאמר בסוף שכל הדברים שמסר שגורמים ביטול וכו' אפ"ה אמרינן דמחמת האונס ביטל עכ"ל, ועל טעם זה עצמו פקפק הרב אמרות טהורות וז"ל דהתינח בגט שלא הכרנו באונסו אלא מפיו אנו חיין דודאי כי אמר לבסוף שמבטל כל דברות הראשונות אשר דבר אתי דבורו האחרון ומבטל דבריו הראשונים אך כאשר יהיה האופן בגט שידעו העדים באונסו והכירוהו לפ"ז לא מהני תיקון הרמב"ם דהרי זה דומה לזביני דאמרי' דמחמת האונס ביטל ומסתמיות דברי הרמב"ם מורה באצבע דלענין גט מיהא בין ידענו באונסו בין לא ידענו מהני תיקונו של הרמב"ם עכ"ל, ומכאן תברא למ"ש כת"ר וז"ל ואפי' לדעת הני תלתא רבוותא שכתבו דמהני תקנה במכר אם היה נגלה להם הטעם שכתבו הנך רבוותא לחלק בין גט למכר ודאי שהיו מודים להם עכ"ל דודאי נגלה להם טעם שהביא כת"ר דבגט מעושה בישראל כשר ולא שייך אלא לסברת הרי"ף ורב האי כדכתיבנא. וגם טעם שכתב מהרלב"ח פקפקו בו זולתם וטעם שחידש מהרשד"ם בחלק אה"ע סי' ס"ג דטעמא דחלוק גט ממכר היינו משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש אינו אלא לסברת הרי"ף ורב האי וכ"ש דבדברי רב האי מפורש בטעמו הוא משום דאי נמי אנסוהו לבטל המו' הו"ל כדין גט מעושה בישראל וכשר וכן מפו' בתשו' הרי"ף כ"י שיש אצלי וז"ל אבל אם כפאוהו ב"ד לבטל מו' דגיטא ה"ז ביטול והטעם בזה שכדרך שכופין אותו לגרש כדין כך כופין אותו לבטל מו' שמסר עכ"ל וצא ולמד מדברי הרדב"ז סי' נ"ד שכתבתי לעיל שחלק בפירוש על בעלי אותה סברא וכתב עליהם וזה מבאר הטעות וכו' עוד סיים כת"ר בתמיהא וז"ל תמיהא לי מלתא על הח' הפוסק נר"ו איך עלה בדעתו לפסוק הלכה כן והרי פסק מר"ן כהרמב"ם שכתב וז"ל ואם אמר לעידי המו' וכו' הרי המכר בטל אע"פ שקנו מידו לבטל המו' עכ"ל ואני אומר אדרבא משם תברא לדברי כת"ר שמר"ן הביא דברי רמב"ם ככתבם וכלשונם וכל מה שאנו מפרשים בלשון הרמב"ם אנו מפרשים בדבריו דהכי למדונו בעלי הכללים שדרכו של מר"ן להעתיק לשון הפו' אות באות ואע"פ שיש קושיא או פירוש בדברי הפוסק ההוא מעתיק דבריו לבד ואח"ך כל א' יפרש כפי עיונו. עיין יד מלאכי בכללי ש"ע סי' י"ב דף רצ"ג ע"א ולפ"ז כל מה שפירשנו בדברי הרמב"ם אנו מפרשים בדברי מר"ן ונימא שסמך כאן עמ"ש גבי גט באה"ע סי' קל"ד:
ומ"ש כת"ר וכן מורין דברי מור"ם שהביא סברת הרא"ש שאם ביטל כל הביטולים וכו' משמע דלס' קמייתא לא מהני עכ"ל, אני אומר שאינו כן דאם כדבריך היל"ל וי"א דאם חזר וביטל וכו' ומדקאמר מיהו אם חזר וביטל כל הביטו' וכו' נודע שבא לפרש על דברי מר"ן והוא שמר"ן סתם דבריו כדברי הרמב"ם וסיים אע"פ שקנו מידו לבטל המוד' משמע דלא קנו מידו אלא על ביטול המו' ולא על מודעא דמודעא לכך סיים מור"ם מיהו אם חזר וביטל כל הביטולים שעשה בתחילה דהיינו ביטול מודעי דמודעי ע"ס כל מו' וכו' י"א דמהני והוא הרא"ש וסיעתו לאפוקי הרי"ף וסיעתו ולעולם דנוכל להשוות סברת הרמב"ם לס' הרא"ש ודו"ק כדכתיבנא: ומ"ש כת"ר וז"ל ועוד מצינו להטור שהשוה ס' הרמב"ם עם סברת רב האי וכו' ע"כ. דעי לך אחי שרבינו הטור נמשך אחר תחילת דברי הרא"ש שכתב ודלא כהרמב"ם דמשמע דסברתו חלוקה מס' הרמב"ם וכבר תמהו על דברי רבינו הטור שהביא תחילת דברי הרא"ש שכתב ודלא כהרמב"ם ולא זכר כלל מה שכתב הרא"ש באחרונה להסכים דברי רמב"ם עם דבריו ותירץ הרב מכתב מאליהו הביא דבריו אמרות טהורות בסי' קל"ד דנראה בעיני רבינו הטור דוחק להוציא דברי הרמב"ם ממשמעותם ואף הרא"ש שאמרה בדרך אולי' אמרה עכ"ל. ומכאן תבין דמה שכתב הב"י דלא השוה הטור דעת הרמב"ם לרב האי אלא כשמסר מו' על הביטול ע"כ, אין הכוונה לחלק בין גט למכר דלא מהני ביטול במכר כמו שהבין כת"ר אלא הכוונה דלפי מה שהבין הטור במשמעות דברי הרמב"ם דאין ביטול מועיל כלל בין בגט בין במכר כשמסר מו' על הביטול לכן השוה דעת הרמב"ם לרב האי ודו"ק:
ובעמדי בענין זה ומדי דברי בו אורו עיני בתשו' שהביא הרדב"ז שנדפס מחדש בסי' ת"ד דברים מכוונים למה שכתבנו שכתב לדעת הרמב"ם והרשב"א ורוב הפוסקים אם פסל עידי המו' לבסוף הרי המו' בטלה והקשה דברי הר"ן אהדדי וכתב אפי' את"ל פליגן אהדדי לא ידעינן איזו אמר בתחילה ואם תאמר דלא פליגן ומוקמת חדא במכר וחדא, בגירושין מ"מ הא מצי למימר תביא ראיה שאין זו סברת הר"ן וטול יעש"ב וינעם לך. סוף דבר את והב בסופה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויעמידנו על אמיתת משפטיו הישרים החותם פה צפרו יע"א בחדש אהוב למעלה ונחמד למטה מש' אהב א"ת יוס"ף לפ"ק וקיים:
ע"ה שאול ישועה אביטבול סי"ט: