אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן צג
הנה בחדש ניסן שעבר עברו דברי ריבות בין כהה"ר חיים מאנסאנו ובנו ובין כהה"ר אליהו מאנסאנו אודות כמה תביעות שהיה תובע כהר"ח הנז' להר"א הנז' ותעל שועתם אל האלהים מעינוי דינם עד שנזקקנו לדינם אני החו' כאן והחכם כהה"ר יהודה ן' עטר י"א בהסכמת ב' הכתות וטובי העיר יש"ץ ובכן תבע כהר"ח הנז' ובנו להר"א הנז' לאשר ולקיים עליו מה שנתחייב בדין זה ימים והוא שזה כמה שנים משעמדו ב' הכתות לפני בדי"ץ של מתא טיטואן יע"א על ענין ירושת אביהם הזקן שאמר כהר"ח הנז' שכל נכסי זקינו עדיין הם ביד מורישו של הר"א הנז' והר"א הנז' היה משיב שכבר חלקו אבותיהם ירושת אביהם הזקן ושטר חלוקה היה לו ואבד. וגם כהר"א הנז' טען על הר"ח הנז' שגנב לו ג' כיסים מלאים והחזירם לו ריקנים עוד תבעו בחולק יתיר שהיה נוטל הר"ח הנז' יותר על חלקו בפירות הקרקעות שירשו מאביהם והוא שלפי משפטי חלוקתם עולה לכהר"ח שתות בנכסי הזקן והוא היה נוטל רביע הפירות, וגם תבעו במה שהיה נוטל מפירות הקרקעות שהיו כתובים ע"ש אביו של כהר"א הנז' לבדו ולזה השיב הר"ח הנז' ממך קניתי מלבד תביעות אחרים שהיו תובעים זל"ז, ואחר עמדם למשפט בפני בדי"א של מתא טיטואן יע"א חייבו לכהר"א הנז' לישבע שלא מכר לו כלום אחר שהמציא לפניהם עידי מחאה ושטר מודעא שמסר נגד הר"ח הנז' ונגד דודו החהש"ו כהה"ר אברהם מאנסאנו זלה"ה וגם חייבו לכהר"ח הנז' לישבע על הכיסים הנז' שלא נטל כלום ויכלול בשבועתו שאר התביעות כמו שכ"ז כוח"ך בידי אחר זמן מה תבע כהר"ח הנז' לכהר"א הנז' לישבע כ"א מהם כמו שפסקו להם חכמי טיטואן יע"א ונכנסו קצת אנשים ממכיריהם ומנכבדי ארץ והפצירו בהם עד בוש להתפשר ביניהם כי אנשים אחים הם ולא ישביעו זל"ז וכת השלום עשתה והצליחה ונתפשרו עזה"ד והוא שכל הקרקעות הן הכתובים ע"ש אביהם הזקן הן הכתובין ע"ש אביו של הר"א לבדו הכ"ל יתחלק ביניהם לחמשה חלקים חלק א' להר"ח הנז' וד"ח לכהר"א הנז' ובה"ך הי"ג הידו' להם יטול הר"ח הנז' רביע וג"ח להר"א הנז' ומהם יתן הר"א הנז' ליורשי דודו חלקם המגיע להם ונקוש"ח כראוי ב' הכתות ע"ז בביטול כל מיני מודעי ובפיסול עידיהן פיסול גמור בכל אופן המועיל כמו שיראה הרואה בשטר הפשרה שבידם, אח"ך עברו ימים ושנים ותבע הר"ח ובנו להר"א הנז' ליתן לו החומש של הקרקעות ופירות הרביע של בה"ך הי"ג הנז' של כמה שנים ונידונו לפני החה"ש הדו"מ כהה"ר רפאל דוד אבן עטר י"א ע"ז ואז הוציא הר"א הנז' שטר מודעא שמסר נגד הפשרה ההיא וכתוב בה שהכירו באונסו ועפ"ז פסק להם החכם הנז' שהפשרה בטלה וחזר הדין לסיני שישבעו כ"א כפי מה שנתחייב ואז תבע הר"ח הנז' להר"א הנז' לישבע השבועה שחייבו אותו חכמי טיטואן יע"א וגם תבעו לפני הח' הנז' בקצת תביעות אחרות שנתחייב בדין לישבע עליהם ג"כ ולפי שהיה הר"א משתמיט מלישבע בכן תבעו בדין לקבוע זמן לשבועה ואם לא ישבע בזמן ההוא יחייב עצמו לקיים הפשרה וכן היה שקבע לעצמו זמן לשבועה ונקוש"ח בשית"ך וקע"ע לישבע על כל הפרטים שהיה תובעו כהר"ח הנז' להר"א הנז' בזמן הנז' ושאם יעבור הזמן ההוא ולא ישבע על שום פרט מהפרטים ההם הרי הפשרה קיימת והמודעא בטלה ונתנו כהר"ח הנז' ובנו פנקס השבועה בכללותיה ופרטותיה כו"ח בשני סופרי הדיינים ביד הסופרים המשביעים אותו וכשהגיע הזמן נשבע על קצתם וקצת מהם לא נשבע עליהם ועפ"ז פסק להם הח' כהה"ר רפאל דוד בן עטר י"א שהפשרה קיימת והמודעא בטלה כמשו"ח ביד הר"ח הנז' הפס"ד הנז' ובכן תבע לפנינו כהר"ח ובנו הנז' להר"א הנז' בפירות הקרקעות שמאז ועד עתה אחר שנתקיימה הפשרה כפי הדין, והר"א הנז' השיב ע"ז שכל הפרטים שהיו כתובים בפנקס עליהם והכחיש הפס"ד שפסק להם הח' הנז' ובכן חייבנוהו לישבע להכחיש להח' הנז' אחר עבור יום או יומים פשפש כהר"ח הנז' ומצא ב' עדים אחרים והם החה"ש כהה"ר יוסף אשרקי וכהה"ר יצחק בן עבו שהעידו שניהם שהם ראו שטר הקשר שבו נקוש"ח הרא"ם הנז' שאם יעבור הזמן ולא ישבע על איזה פרט מהפרטים הכתובים בפנקס מעתה ומעכשיו קע"ע בכח הקוש"ח לקיים הפשרה ההיא בלי לנטות ממנה ימין ושמאל וגם ראו פנקס השבועה עם שטר השבועה ומצאו שדלג איזה פרטים ולא נשבע עליהם אך כהר"י אשרקי אמר שאינו זוכר אם הפנקס היה חתום או לא וכהר"י ן' עבו ברר בעדותו שהפנקס היה כו"ח בו כהר"י הנז' וכהה"ר סעדיה ן' דאנאן וע"ז פסקנו לו שחייב הר"א הנז' לאשר ולקיים הפשרה הנז' ונכתב ונחתם כ"ז מידינו וניתן ביד כהר"ח הנז' ובנו הנז' אח"ך חזר בו כהריב"ע נר"ו ואמר שכיון שהח' כהה"ר רפאל אחיו לא העיד בפני בעל דבר מהות הענין לפי שאינו זוכרו אין כאן עדות ונמצא שלא נשאר ביד הר"ח הנז' כ"א עדות עד א' שהיא עדות כהר"י אשרקי נר"ו ואין מוציאין ממון ע"פ ע"א וגם עדות כהר"י בן עבו נר"ו אין לסמוך עליה לפי שבשטר השבועה כתוב שנשבע ע"כ הפרטים ועוד שהסופר האחר שהיה מצוי בשבועה שנשבע כהר"א הנז' אומר שאינו זוכר אם הפנקס של סדר השבועה חתום או לא וקרוב לודאי אצלו שלא היה חתום וכפי זה אפשר שהר"ח ובנו הנז' הוסיפו אחר השבועה בפנקס השבועה דברים אחרים אשר לא נזכרו מקודם כדי לקיים הפשרה, כ"ז כתב כהריב"ע נר"ו בפס"ד הנז' ושלח כעין פסק מזה למתא מקנאס יע"א ואזלו בשיטתיה חכמי מקנאס יע"א וזיכו להר"א הנז' בדינו ובנו בניינים על ד' יסודות היסוד הא' אמרו שהקנין שקנו מיד כהר"א הנז' שאם לא ישבע בזמן ההוא שהפשרה קיימת לא מהני מידי דבעינן ב"ד חשוב וליכא יסוד ב' הוא שהמודעא שהוציא הנז' לפני החכם כהה"ר רפאל י"א בעומדם לדין לפניו מהניא לבטל הקנין שקנו אח"ך מידו לקיים הפשרה, יסוד ג' דמה שנתחייב בקנין לקיים הפשרה אם לא ישבע היינו בחושבו שחייב כפי הדין לישבע אך אח"ך מצא עדים הר"א הנז' שהיה אומר להם הר"ח הנז' קודם עומדם לדין לפני חכמי טיטואן יע"א שהוא רוצה לטעון שקר על הר"א הנז' שקנה ממנו ולכן אפי' שבועה לא רמיא עליה והויא פשרה בטעות, יסוד ד' שבאה עדות החכם שפסק את דינם בכתב ואינו זוכר עכשיו העדות וקי"ל מפיהם ולא מפי כתבם ועדות כהר"י בן עבו אין לסמוך עליה שאיך נניח עדות הסופר האחר שהעיד שקרוב לודאי אצלו שהפנקס לא היה חתום והוא איש ישר ונאמן מתהלך בתומו ונסמוך על עדות כהר"י הנז' ועוד שהרי בשטר השבועה כתוב שנשבע על כל הפרטים אלו דבריהם כפי מה ששמעתי ממי שקרא פסק דינם, והגם שקע"ע שלא נכנס עוד בענין דינם מחמת ריבוי המחלוקת כיון שראיתי הא דאיתא בסנהדרין ב' שבאו לפניך א' רך וא' קשה עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר איני נזקק לכם שנא' לא תגורו מפני איש כי המשפט וכו' ופסקה בחומ"ש ריש סי' י"ב לכן באתי להשיב ע"כ פרטי הפסקים ההם על א' א' ועל אחרון אחרון. הנה בפס"ד הא' שכתב הח' כההר"ף נר"ו כתוב לאמר שהפשרה שעשו תחילה נתבטלה מכח המודעא שהוציא כהר"א הנז', ואני בעוניי לא ראיתי דבר מספיק לבטל הפשרה שהרי בשטר הפשרה כתוב שפסל עידי המודעא שמסר על ענין זה וא"כ מאחר שפסל עידי המודעא תו לא חזיא למידי ונתבטלה המודעא והפשרה קיימת וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א ז"ל בפיו"ד מהל' מכירה וז"ל ומסתברא דתקנת הביטול הוא שיפסול עידי המודעא ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם לגבי נפשיה כעדים פסולים וכענין שאמרו בנאמנות וכן כתבו אחרים עכ"ל הרשב"א ז"ל וטעמא דהרשב"א ז"ל הוא דהגם דקי"ל שאם מסר מודעא על הביטול מהני לבטל המכר מ"מ שאני מוסר מודעא על הביטול ממי שמסר מודעא על הפיסול דבשלמא אם מסר מודעא על הביטול לא מהני הביטול שיבטל אח"ך משום דהא איכא עדים שהם עידי המודעא עצמם דכשרים הם להעיד והם מעידים שמסר מודעא על הביטול משא"כ כשמסר מו' על הפיסול ואח"ך פוסל עידי המו' א"כ מאן מסהיד ליה שמסר מו' על הפיסול אם תאמר עידי המודעא הרי פסלם לגבי דידיה וא"כ הו"ל כמי שלא מסר מודעא לעולם שהרי אין כאן עדים על המודעא כיון שהמודעא פסולה מחמת עידיה וכוותיה נקטינן:
והנה הר"ן ז"ל אחר שהביא הרשב"א ז"ל כתב אח"ך וז"ל והרנב"ר ז"ל כתב שאם מסר מודעא אף על פיסול עדים אכתי לא מהני דאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעא ע"ז ולפיכך נ"ל דכל היכא דידעינן באונסיה ומסר מו' על המכר ואף על פיסול עדים וכו' הרי המכר בטל ואין לו תקנה. מוכח מדבריו שהרנב"ר חולק על ס' הרשב"א ז"ל ורבים תמהו על ס' הר"ן ז"ל דמאי מהני מסירת מודעא על הפיסול מ"מ כיון שפוסלם מיהת מאן מסהיד שמסר מו' והנ"ל נכון ביישוב דברי הר"ן ז"ל דמיירי כשמסר מודעא בפני שנים על המכר ואח"ך מסר מו' בפני ב' אחרים על הפיסול שיפסול עידי המודעא דאז אפי' אם יפסול עידי המודעא הרי עדים אחרים מעידים שנמסר מו' על הפיסול והמוכר לא פיסל כ"א מו' המכר ולא עידי מו' הפיסול וכפ"ז בנ"ד שפוסל עידי המו' שוב אין לו תקנה דמאן מסהיד שמסר מוד' אליבא דהר"ן ז"ל ותשובת הרשב"א ז"ל הביאה הרב מש"ל בפיו"ד מהל' מכר והביא שם דברי הרב ל"ר סי' קע"ז שכתב וז"ל ותיקון זה מהני אף במתנה אם מסר מו' וכתוב בה שהכירו באונסו וכיון שהעדים פסולים אין כאן עידי אונס עכ"ל. כ"ז כתבתי לפי שיטת העדים שהאונס שעשה כהר"ח ובנו הנז' להר"א הנז' שהביאו משרתי השררה מיקרי אונס, אבל לפי האמת לא היה שם אונס בדבר שהרי הר"ח ובנו הנז' שלחו להר"א הנז' לקיים את כל הרשום בכתב חכמי טיטואן יע"א ואגב גררא יעשו עמו משפט על איזה תביעות אחרים שהיו אומרים לפי דבריהם שצריכים לעמוד למשפט עליהם והר"א הנז' לא קיבל עליו לבוא עמהם לד"ת שתת' והתרו בו במאמר בדי"ץ שאם לא יבא הרי הם מוכנים ומזומנים להביא לו משרתי השררה להכריחו לבא לדין כמשו"ח בשטר ק"ע שביד הר"ח הנז' ובנו ולא שת לבו גם לזאת כל היום ההוא ואז הבקר אור ובנו של כהר"ח הנז' הביא עמו אילי הארץ שהביאוהו לבית הועד ושם תבעו לישבע לו כמו שפסקו לו חכמי טיטואן יע"א וביני ביני נתפשרו ביניהם ומה מקום לאונס בזה אחר שהתרו בו ב"ד לבא ולא בא אדרבא מדינא כופין אותו ע"י גוים לקבל עליו את הדין וכמ"ש הטור בסי' ב' ואם הוא אלם תובעין אותו ע"י גוים ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך ודעדיפא מינה כתב הסמ"ע סק"ז שדקדק מדברי מר"ן שלא הביא סיומא דמלתא שסיים הטור ואומרים לו עשה וכו' דס"ל דגם גמר דין יכול לעשות ע"י גוים כ"ש וק"ו בנ"ד דכשסרב לבא לב"ד הכריחוהו ע"י משרתי השררה לבא לב"ד לעשות ולקיים גזר דינם ולא היה שם שום חבטה ולא שום דבר אחר זולת שתפסו בו והביאוהו למקום הועד וגם כשבא לב"ד לא הכריחוהו רק לישבע כמו שנפסק הדין ביניהם או לשלם רק שהסופרים כשראו משרתי השר שתפסו בו והיו מוליכין אותו למקום הועד ובנו שהר"ח הוא שהביאם מכח זה כתבו והכרנו באונסו, ושרי להו דלפי דבריהם אין לך אדם מישראל שיטה שכמו לקבל עליו את הדין שאלמלא מורא השררה איש את רעהו חיים בלעו רק כשרואים את עצמם שאם לא יקבלו עליהם דברי הדיין אזי הרשות ביד שכנגדו להענישו ע"י השררה ואז מיראה זו מקבל עליו את הדין ומה גם שלא תבעו מעולם להתפשר עמו רק לישבע לו ומכח שתקעו עצמם הר"ח ובנו הנז' לשבועה אז נתפשרו כמ"ש כ"ז באורך בשטר הפשרה, וא"כ מי זה אמר ותהי ליחשב דבר כזה אונס, והדיין עצמו שנתן לסופרים רשות לכתוב שטר המו' בהכרת אונס הוא עצמו כתב בכתב ידו אופן האונס שהוא שהביא הר"ח ובנו משרתי השררה להר"א הנז' להכריחו לדין והוא עצמו סבר לה דמלתא כהאי הויא אונס מה שאינו כן כפי הדין, גם מ"ש חכמי מקנאס יע"א דפשרה בטעות היא שרי להו מרייהו ששכחו מה שכתבו והוא שבשנת תקמ"ח לפ"ק שלח לטיטואן יע"א כהר"א הנז' שטר ק"ע מב' עדים שהעידו שאמר להם הר"ח הנז' אני רוצה לטעון טענת שקר על הר"א הנז' ולומר לו ממך קניתי ועפ"ז כתבו פס"ד שפטור הר"א משבועה כיון שהודה הר"ח הנז' ששקר טוען וסיימו בסוף דבריהם שאע"פ שהוא פטור משבועה כפי הדין ראינו לחייבו שבועה אם יסכימו עמנו ב"ד אחר וגם ב' מחכמי מקנאס יע"א כתבו וחתמו שאין זה הדרך פוטרתו להר"א הנז' משבועה כיון שהר"ח הנז' היה אומר דרך שיחה אלא שחייב לישבע הר"א הנז' על טענת הר"ח הנז' וזמן הפס"ד הנז' בש' תקמ"ח לפ"ק ואח"ך בחדש חשון ש"ש תקמ"ט לפ"ק תבעו הר"ח לישבע ונתפשרו בעד השבועה הפשרה הנז' אלא שהר"א הנז' הניח הדבר שמור ומונח עד ששכחו החכמים הנז' מה שכתבו כבר ושלח להם מחדש השטר של ק"ע וכתבו לו שכפי זה הוא פטור משבועה ולא זכרו דברות קדשם אשר כתבו בראשונה לחייבו שבועה אפי' אחר העדאת העדים ובודאי שלדבריהם הראשונים שומעין שהיה קרוב לזמן מחלוקתם ופסקו להם כפי ראות עיניהם וכפי מהות עניינם שהיה הכל ערוך לפניהם ופסקו להם מה שפסקו כפי אומד דעתם בזמן ההוא אלא שהר"א הנז' רימה ב' בתי דינין ב"ד של טיטואן יע"א וב"ד של מקנאס יע"א שהסתיר פס"ד הראשון מהם שבו חייבוהו שבו' אפי' אחר העדאת העדים עד שנתיישן הדבר ושכחו מ"ש כבר וחזר ושאל מהם השאלה ההיא עצמה, ובר מן דין הרי כתוב בשטר הפשרה עצמה שנקוש"ח על הפשרה ההיא בלי למימר שוגג הייתי או אנוס הייתי או מוטעה וכו' הרי שקבל ע"ע בש"ח שלא לטעון טענת מוטעה ולא טענת שוגג וכו' וא"כ היאך יכול לטעון טענות אלו אחר שנשבע שלא לטעון אותם והגם שגילה דעתו מקודם על הפשרה והמו' היתה בש"ח מ"מ לא מהניא רק לגבי הפשרה עצמה אבל לגבי מה שנשבע שלא לטעון טענות אלו ע"ז לא גילה דעתו וא"כ היאך יעבור על שבועתו לטעון טענות אלו. ומה שטען הר"א הנז' שמ"ש חכמי טיטואן יע"א שדעתם מסכמת לחייבו שבועה אז יסכימו ב"ד אחר כוונתם היה על חכמי ודייני פאס יע"א. טענה זו מהבל תמעט לפי שלא הלכו מתחילה לטיטואן לדון שם רק מפני שהיו ב"ד שבעיר קרובים לב' הכתות קורבה הפוסלת דאל"כ כל א' וא' מהם היה כופה חבירו לדון בעירו ולא יוציאו ר' על מנה ושאר הדיינים שהיו בעיר עדיין לא ניסו ללכת באלה כי בו בפרק נסמכו ועדיין לא היה להם יד ושם בדיני ממונות וכשעמדו פעם א' לפניהם לדין אח"ך חייבו להר"א הנז' ממון לא שבועה ובודאי שלא כוונו בדבריהם אלא על חכמי עיר אחרת והם הם חכמי מקנאס יע"א דבהסכמתם סגי. ועוד אפי' נודה לדבריו שכוונתם על חכמי פאס הרי שם נמצאו ושם היו בזמן התביעה והיה לו להראות להם הפס"ד ההוא לראות אם יסכימו או לא. ועוד שבשטר הפשרה כתוב שהיה מצוי עמהם החה"ש הדו"מ כהה"ר שאול סירירו נר"ו והוא היה מכלל הפשרנים ואם איתא שלא הסכים על השבועה לא הי"ל לפשר עמהם כיון שאין כאן עסק שבועה כלל באופן שלא ראיתי לטענה זו לא שורש ולא ענף ויש מקום להאריך בביטולה מכמה אופנים אלא במ"ש יש בו די והותר:
ומעתה נבא להשיב על דברי כהריב"ע הנז' דמ"ש על הפס"ד של אחיו שכיון שאינו זוכר הענין אין כאן עדות ישתקע הדבר ולא יאמר אטו בתורת עדות קאמר לה פסקא דדינא הוא דכתב וז"ל ומה גם שלא נשבע ע"כ הפרטים שנתן בידו בו ביום ולהאי לחודיה הו"ל לא קיים שבועתו והפשרה קיימת ע"כ, ולא ידעתי מה שצריך להעיד אם יעיד שכך פסק הדין א"כ כל פס"ד שיבא לפנינו צריכים אנו להביא החכם שפסק כן להעיד בפני החייב ומעולם לא עלה על לב אדם סברא כזו אחר דדינא קאמר ולא עדות לפי מה שנתברר לו בעת ההיא' גם מ"ש כהריב"ע שבפנקס השבועה כתוב שנשבע על כל הפרטים דבר זה נאמר לקרות משטר השבועה ונייתי שטר השבועה ונחמיניה וז"ל אוב"א קדמנא נשבע שבו' היסת החכם כהה"ר אליהו מאנסאנו אחר האיום וכו' עלא אתביעות שבינו ובין החכם כהה"ר חיים מאנסאנו וכהה"ר יהונתן בנו בענין ירושת אבותיהם בבתים ובחצירות ובבה"כ הי"ג ובחנויות ובס"ת שתתעלה ובכתבי הקדש ומטלטלין והאדא הווא סדר השבועה אוול נשבע וכו' עכ"ל והנה הר"ח הנז' טען שתביעות אחרים היה תובעו מלבד תביעת הירושה התביעה הא' שתבעו לישבע לו שאינו יודע מהב' חנויות הנשענים על כותל חומת החצר הנק' צ'אר אסלילים שכהר"ח הנז' בנאם משלו ואחיו כהרע"ם כתב השטר על שמו של כהרע"ם לפי שכל ענייניו היו ע"י אחיו כהרע"ם והיו מאמינים זל"ז ולא היו מקפידין בכתיבת השטר אם יהיה כתוב ע"ש א' מהם וטענו טענת ודאי שבפני הר"א הנז' היה אומר כהרע"ם שהחנויות ההם של כהר"ח רק אני כתבתי אותם על שמי שאני גדול ובן דעת ואשכירם על ידי ביוקר ולא ימצא הוא מקום לא להשכיר ולא למכור ולא למשכן ואמר הר"ח הנז' שדבר זה אמרו כהרע"ם ז"ל לפני בנו הר"א לא פעם ולא ב' ולא ג' והיה הר"א שומע טענה ב' שתבעו בשבועת השות' בענין הקרקעות המשותף ביניהם שישבע שהיה נותן לדודו חלקו מושלם, ועוד אמר תביעות אחרות: וא"כ מה דקדק מלשון שטר השבועה שבשטר השבועה לא נמצא רק שנשבע על התביעות שהיו בענין הירושה ולא על התביעות שאינם מענין הירושה, והתימא מכהריב"ע הנז' שהוא עצמו חזר והגיד בפס"ד שכתבנו ביד כהר"א הנז' וז"ל יובן תביעות אחרים הם שהיה תובע הר"ח להר"א ואותם התביעות הם שלא נשבע עליהם וחתמנו בו אנחנו שנינו והיאך יכחיש עצמו, וגם בענין מה שטען הר"ח הנז' על הר"א הנז' ממך קניתי שינה ענין השבועה לפי שהר"א היה טוען על הר"ח שאין לו בקרקעות כ"א שתות והוא היה נוטל רביע ולזה טען הר"ח שההפרש שבין שתות לרביע שהוא חלק מי"ב ממך קניתי וכשנשבע הר"א הנז' נשבע בזה"ל וכלל בשבועתו באיין מא באעשי לכהר"ח הנז' רביע בקרקעות ולא רביע בה"ך ולזה צווח הר"ח ככרוכיא ואמר אטו אני טענתי שמכר לי הרביע אני לא טענתי רק שמכר לי תשלום הרביע והוא שנשבע ברמאות שלא מכר לי הרביע שבועתו זאת אמת היא שהרביע שלם לא מכר לי לפי ששתות נפל לי בירושה אבל חלק מי"ב הוא שמכר לי: ובר מן דין מ"ש עלא אתביעות שבינו ובין כהר"ח בענין הירושה לאו למימרא שנשבע על כלם דאטו כל התביעות קאמר התביעות דוקא קאמר שר"ל שנשבע על תביעות אלו שבינו ובין כהר"ח ויש אחרים ג"כ שביניהם בענין הירושה ודעדיפא מינה קאמר התלמוד דאפי' היכא דקתני כל אמרי' תנא ושייר כ"ש בלשון הדיוט, ומה גם שעדים מעידים בהדיא ששייר איזה פרטים שלא נשבע עליהם ולא עדיפא כתיבת שטר מהעדאת עדים דהשטר עצמו אמרינן ביה עדים החתו' בשטר אמרי' כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי אבל להעדיפו על העדאת עדים שנחקרה עדותן בב"ד ולהכחישם מדקדוקי שטרות זו לא שמענו. ומ"ש שהסופר האחר שהוא כהה"ר סעדיה בן דנאן אמר שקרוב לודאי אצלו שהפנקס לא היה חתום לא ידעתי מה תועיל אמירתו קרוב לודאי אטו בספק שהוא קרוב לודאי נוציא ממון הרי מ"מ מידי ספק לא יצא, ועור כבר שאלו להר"ח הנז' אם אמר כדבר הזה ואמר שמעולם לא יצא דבר זה מפיו והספק אצלו לב' הצדדין בשוה והכחיש את כהריב"ע בזה, גם מ"ש שמא הר"ח הנז' הוסיף בפנקס מה שלא נתחייב לישבע עליו כבר העיד הסופר שהיה הפנקס חתום בחתימת ידם ועד א' מהני להוציאנו מידי ספק אלא שבלא"ה פשפש הר"ח הנז' ומצא עד א' ת"ח המעיד ככל דברי הר"י ן' עבו ויש לו ג"כ עדים אחרים רק שנמנעים להעיד מפני המחלוקת וכ"ע ידעי להו ואומרים בפומבי שיש להם עדות מזה ולא יעידו כי תגדל המחלוקת ביניהם ובין עוזרי הר"א הנז':
גם מ"ש חכמי מקנאס יע"א שהקנין שקנו מהר"א הנז' שאם לא ישבע ע"כ הפרטים שהוא מחוייב לקיים הפשרה וכתבו דבעינן קנין בב"ד חשוב וליכא. אחר המחילה הקנין ההוא נעשה ע"י אדם גדול בתורה שהוא החה"ש כהה"ר נחמיה יהודה הכהן דבקי בדיני אסמכתא ועוד לו לן בעומקה של הלכה וכל ישעו בש"ס מבקר לערב ומוציא יקר מזולל כידוע לכל ואין לך ב"ד חשוב יותר ממנו וכבר פסק מור"ם סי' ר"ז דמי שבקי בדיני אסמכתא מיקרי ב"ד חשוב וגם לסברת י"א שהביא שם וז"ל וי"א דבעי' ב"ד חשוב שבעיר או מומחה לרבים ולא ידעתי מה הם מבינים במלת ב"ד חשוב שבעיר שאם הכוונה לומר ב"ד שיהיה מיוחס א"כ אין לך מיוחס ככהנים ולויים. ואם הכוונה שיהיה לבני עירו בחזקת חכם רשום גם מדה זאת יש בו, וגם מ"ש או מומחה שבעיר לכי תידוק בדורנו זה לא שייך שזה מומחה לרבים וזה אינו מומחה דבשלמא דורות הראשונים לא היו ממנים כ"א מי שהוא חכם בדורו ואין כמותו בעיר בחכמה ובמנין ולא היו ממנים רק היודע לישא וליתן בש"ס ובפוסקים ולהוציא הדין לאמיתו אבל בדורנו זה כל מי שהוא חכם וראוי למנותו על הצבור הוא נחבא אל הכלים ונשאר הדבר תלוי ברצון הדיינים וטובי העיר שלפעמים מפני אהבתם לאיש א' ממנים אותו אע"פ שאינו ראוי לכך וא"כ ודאי הוא שכל מי שהגיע להוראה עדיף טפי ממומחה לרבים דכל כוונת המרדכי במ"ש או מומחה לרבים משום דמסתמא ההוא מומחה אין כמותו בעיר בחכמה ובסברא ובכל מידי אבל אי חזינן דעדיף טפי מיניה וכ"ש אם המומחה אינו בקי הדבר פשוט דחכם טפי עדיף וליכא דין מומחה בזה"ז רק לענין אם טעה כדאיתא בסי' כ"ה, וכ"ז לא כתבתי אלא לפי מה שחשבו הם שדבר זה נעשה בקנין לבד אבל לפי האמת הדבר נעשה בקנין ובחומר השבועה ואין אחר שבועה כלום:
היסוד הב' שכתבו שהמודעא תספיק לבטל כל הנעשה אחריה הגם שכבר כתבתי ביטול המודעא עוד זאת אשיב אפלה מדבריהם שאחר שהר"א הנז' הוציא שטר המודעא בפני החכם ובכחו ביטל הפשרה ונקוש"ח לישבע ושאם לא ישבע הפשרה קיימת מה נשאר מקום לאותה המו' והרי עליה היו דנים תחילת דינם ועליה קע"ע שאם לא ישבע שיקיים הפשרה וא"כ הו"ל כאומר אם לא אשבע הריני מבטל מו' זו הגע עצמך המוציא שטר מודעא בפני ב"ד ובטלה האם נאמר שלא יועיל ביטולו א"כ אין לדבר סוף. הן אמת שכל עוד שלא הוציאה יכול לגלות דעתו על הביטול אבל כשמוציאה בב"ד ומבטלה הו"ל כמבטל כל אופנים הגורמים קיומה והמו' בטלה והפשרה קיימת ושאר הדברים שעליו יסוד הפסק ההוא כבר באה סתירתם בתוך דברינו א"צ לכפול הדברים, באופן לא האמנתי שחכמים שכמותם יכתבו כדברים האלה וחלילה לי להאמין כן עליהם כי אנשים חכמים וידועים הם, ואם אמת שכתבו כן הרי תשובה מוצאת לכל דבריהם:
כללא דמלתא הפשרה שנתפשרו כבר קיימת והמו' בטלה מכל הני דכתיבנא וחייב הר"א הנז' לדקדק חשבונו עם הר"ח ובנו הנז' בחלקו בפירות מיום הודאת הפשרה עד היום הזה. וה' אלהים אמת ישים בלב חכמי ישראל להסכים ע"ד אמת וינחנו בדרך אמת ולראית האמת ח"פ פאס יע"א וקיים עכ"ל, וחתום עליו החה"ש כהה"ר בנימין לכרייף י"ץ:
וס"ל נמ"ך וז"ן הנה עין הרואה, עין בעין יראה, כי לדון משפט זה לאשורו צריך לעמוד על שטר הפשרה ושטר המו' להתבונן בהם ולדקדק בלשונם להוציא הדין לאמיתו ועל צד ההכרח אמרתי אחוה דעי ע"פ הכתוב לעיל:
ותחילה וראש ארדה נא ואראה במ"ש החכם הפו' לבטל המו' ולקיים הפשרה מחמת שכתוב בשטר הפשרה שפסל עידי המודעא א"כ מאן מסהיד שמסר מו' על הפיסול זהו תורף דבריו והם כחזון הסתום, דנהי דפיסול עידי המו' הם תקנת ביטול המו' להרשב"א דסובר דכיון שהוא פוסל עידי המו' ושוויינהו לנפשיה כעדים הפסולים תו לא אשכח מאן מסהיד ליה אמסירת מודעא ואפי' אם קדם ומסר מו' אף על פיסול עדים כיון שפסל עדים שיעידו שמסר מודעא מי יימר שמסר מו' ומי יימר דמחמת אונס היה והביא ראיה לדבריו בחידושיו פ' השולח יע"ש מ"מ הרי הר"ן דהוא בתראה שדי בה נרגא באותה ראיה שהביא הרשב"א כמו שהאריך בביאורו על הרי"ף פ' השולח ובתשובה סי' מ"ח ומשמעות דבריו שאם מסר מו' אף על פיסול עדים אכתי לא מהני מה שפוסל עידי המו' שאף פיסול זה מחמת אונס הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעא על זה וכיון דהר"ן חולק בדבר מי יאמר דנקטינן כהרשב"א בלתי שום ראיה ואדרבא אשכחן למהרימ"ט בחח"מ סי' מ"ג והרב מעשה חייא בסי' כ"ו דמטו לומר דלא פליגי הר"ן והרשב"א בדבר דהרשב"א עצמו מיירי היכא דלא מסר מו' על פיסול עדים ולא תקן אלא לשעתו דאכתי לא אסיקו אדעתייהו דאינשי בפיסול עדים כדי שימסרו תחילה מו' על זה אבל בהיכא דחזינא דמסר מו' על פיסול עדים יודה הרשב"א דלא מהני פיסול עדים יע"ש, ועם היות שהרב אמרות טהורות בא"ה סי' קל"ד הוכח דודאי פליגי שהרי הר"ן בתשו' הנז' אחר שכתב מה שיש לו לדון על ראית הרשב"א כתב וידעתי שלא הודו לו כל סיעתו ואף חכמי הדור שלפנינו לא סמכו עליו עכ"ל והביאה מר"ן ב"י בסי' קל"ד בא"ה ואם איתא דהרשב"א איירי היכא דלא מסר מו' אף על פיסול עדים במה חלקו עליו חכמי הדור יע"ש, מ"מ אפי' כשנאמר דקושטא הוא דפליגי מאן ספין ומאן רקיע למעבד עובדא כהרשב"א במקום שלא הודו לו כל סיעתו:
איברא דלענין דינא אנא אמינא דהיכא דעביד תרתי בשטר הפשרה דהיינו ביטול המו' בלשון כולל מו' ומו"ד וכו' עד עולם והוסיף גם פיסול עידי המו' אז אמרי' דהמו' בטלה והפשרה קיימת אפי' מסר מו' על שניהם דממ"נ אי כהרשב"א סבירא לן דתקנת הביטול היא פיסול עידי המודעא הרי כאן פיסול העדים ואי כהר"ן ס"ל דלא מהני פיסול העדים היכא דמסר מו' גם על הפיסול מ"מ סובר הוא דכל שביטל המודעא בלשון כולל נתבטלו כל דבריו הראשונים שמסר בשטר המו' תדע לך שכן הוא שהרי דבריו של הרשב"א נאמרו על דברי הרמב"ם שכתב בפיו"ד מהל' מכירה הל' ח' ובפ"ו דגירושין הל' י"ט דמסירת מו' על ביטול מו' מבטלת ביטול מודעא כתב שם שתקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם נתינת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הם בטלים יע"ש, וע"ז כתב הרשב"א בשיטתו פ' השולח וז"ל ול"נ שאם מסירת מו' על ביטול מו' מבטלת הביטול מו', גם רש"י אמר לשון זה מה הועיל דדלמא מסר מודעא אף על ביטול כזה ומכח קושיא זו כתב דתקנת הביטול שיפסול עידי המודעא ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם לגבי נפשיה כעדים פסולים יע"ש וע"ז כתב הר"ן בפ' השולח בביאורו על הרי"ף להשיב על דברי הרשב"א ועל ראיותיו ולבסוף כתב לתרץ קושיית הרשב"א על הרמב"ם דמה שהזכיר הרמב"ם נראה שהוא מספיק לכל המודעות וכו' ולפיכך כתב שיאמרו לו אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת וכו' לפי שאם לא אמר אלא שהוא מבטל המודעא סתם הרי עדיין לא ביטל מודעת הביטול ואפי' ביטל ג"כ מודעת הביטול שמא מסר מו' על ביטול הביטול ואין לדבר סוף ולפיכך תקן הרמב"ם שיאמר בלשון כולל הדברים שמסרתי וכו' שעכשיו אין ספק שבטל כל מה שאמר שיהיה גורם פיסול לגט זה ובדיבור זה האחרון נתבטלו דבריו הראשונים שמסר בשטר מודעא דקי"ל אתי דיבור ומבטל דיבור ובהכי סגי יע"ש, הרי דסובר הר"ן דכל שאמר לשון כולל בביטול המו' סגי בהכי לבטל כל דבריו הראשונים שמסר בשטר המו' ונהי דסובר דתקנת הביטול להרשב"א לא מהניא מידי הרי הוא סובר דתקנת הרמב"ם דבלשון כולל מהניא וכיון דהכא בנ"ד איכא תרתי בשטר הפשרה ביטול בלשון כולל מו' ומו"ד וכו' והוסיף גם פיסול העדים נתבטלה המודעא לדברי הכל להרשב"א מחמת פיסול עידי המו' ולהר"ן מחמת שהביטול בלשון כולל נתבטלו כל דבריו הראשונים שמסר בשטר המו', גם הרא"ש בפסקיו בפ' השולח הביא דברי הרמב"ם הנז' והקשה כקושיית הרשב"א דשמא מתחלה מסר מו' למו' וכתב דכשאומרים אמור לפנינו כל הדברים שמסרת שגורמים וכו' אז ביטל כל מו' ומו"ד דכל שביטל מו' ומו"ד ע"ס כל מו' הכל בטל שכשם שביטולו מועיל על מו' א' כדאיתא בערכין גם מועיל על כמה מו' יע"ש, גם הה"מ בפ"ו דגירושין כתב דקושיית הרשב"א אינה מוכרחת ולא מכרעת לפי שאחר דיבורו האחרון אנו הולכין יע"ש, גם הריב"ש בסימן תפ"ב ובסי' קכ"ז כ"כ יע"ש כל דבריו:
ומה גם שהרשב"א עצמו לא סמך על תקנתו לחודה רק בצירוף תקנת הרמב"ם שהרי כתב בחידושיו פ' השולח וז"ל להוציא מכל ספק שיבטל כל מו' ושיפסול כל עד שיעיד שמסר מו' בפניו עכ"ל. וכ"כ הר"ן בתשו' הנז' שהרשב"א לא בא להקל אלא להוסיף על תקנת הביטול להרמב"ם יע"ש, גם בתיקון גט אשה להרשב"א שהביא הר"ן בסוף מס' גיטין שתקן לומר הריני מבטל כל מו' שמסרתי על גט זה וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותם דברים ביטול לגט זה וכו' והריני פוסל וכו' יע"ש והביאו מר"ן ב"י בסי' הנז' ופסקו להלכה בשלחנו הטהור בא"ה סי' קל"ד ס"ב יע"ש. נמצינו למדין דבין להרשב"א בין להר"ן כל דעביד תרתי ביטול בלשון כולל כתקנת הרמב"ם ופיסול עדים כהרשב"א דמודעא בטלה:
והנה לכאורה נראין דברי הר"ן כסותרין זה א"ז דממאי דכתיבנא משמע דסובר הר"ן דאפי' מסר מודעא על כל הביטולים וגם על פיסול עדים יש תקנה שיבטל בלשון כולל כסברת הרמב"ם. והנ"י כתב משמו בהיפך וז"ל והרנב"ר ז"ל כתב שאם מסר מו' אף על פיסול עדים אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מו' על זה ולפיכך נ"ל דכל היכא דידענו באונסיה ומסר מו' על המכר ועל כל הביטולים שיעשה ואף על פיסול עדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה עכ"ל והרי זה היפך מדבריו דכתיבנא והוו דבריו סותרין זא"ז, ואין ליישב דבריו ולומר דחדא במכר וחדא בגירושין דהכי אשכחן להרמב"ם דבפיו"ד מה' מכירה לא כתב זאת התקנה ובפ"ו דגירושין כתבה שהרי כתב מהריב"ל בח"ג סי' כ"ח דגם במכר מהניא תק' הרמב"ם וסמך בהל' מכירה עמ"ש בהל' גירושין וכ"כ מהר"י אדרבי בשו"ת דברי ריבות סי' רל"ז שהדברים ק"ו דאם לענין גט להתיר אשת איש שהוא דבר חמור איתא לתקנה זו ושרינן א"א לעלמא כ"ש לענין ממונא דאיתא לתקנתא שהמודעות בטלות והמכר קיים יע"ש ודברים ברורים הם:
ומה שקרוב לשמוע כד דייקינן שפיר בלשון הנ"י דהאי סיומא דמסיים הנ"י ולפיכך נ"ל דכל היכא דידענו באונסיה וכו' הרי המכר בטל ואין לו תקנה אינו מלשון הר"ן אלא דברי הנ"י עצמו שאמר מסברא דנפשיה שנראה לו לומר ממה דחזא להרשב"א שדי נרגא בתקנת הרשב"א א"כ כל היכא דמסר מודעא על הביטולים והפיסול הרי המכר בטל ואין לו תקנה ודייק לישניה שכתב ולפיכך נ"ל ואלו מהר"ן יצאו הדברים וסיום דברי הר"ן הם לא היל"ל אלא ולפיכך כל היכא דידענו ודו"ק, אלא ודאי דברי הנ"י הם דסובר דקושיית הרשב"א על תקנת הרמב"ם וקושיית הר"ן על הרשב"א אינו מן היישוב כלל ותצא דינ'ה לדעתו דאין תקנה אפי' במכר דמידי דממונא וכ"ש בגט דמלתא דאיסורא, אבל לדידן דקו"ל דמהניא תקנתא בגט כ"ש במכר:
ודע שהרב המוסמך מהריט"ץ בסי' קפ"ט כתב שדברי הרשב"א נכונים בטעמם ולא חלק עליו הר"ן בהיכא דעידי המו' עצמן הם עידי האונס דכיון דפסלם אין כאן עידי אונס ודברי הר"ן אינם אלא בהיכא דאנן בי דינא ידעינן באונסיה שמחמת האונס פסל העדים ואין אנו צריכין לעדות העדים שפסל ודייק מהאי לישנא שכתב הנ"י ולפיכך נ"ל דכל היכא דידעינן באונסיה ומסר מו' וכו' משמע דאנן בי דינא הוא דידעינן באונסיה ולא עידי המו' דא"צ לעדותם יע"ש:
והשתא דאתינא להכי מה טוב ומה נעים לומר שהם דברי הנ"י עצמו כדכתיבנא ונאמר שהטיל כעין פשרה בין הרשב"א להר"ן ולא שהר"ן והרשב"א מודים אהדדי דהא הוכחנו לעיל דודאי פליגי כדמוכח מתשו' הר"ן הנז"ל יע"ש:
והרב לחם רב בסי' קע"ז כתב וז"ל זאת ועוד עידי האונס היכן הם אם תאמר עידי המודעא שאמרו שהכירו באונסו הרי פסלם ע"ע ולדעת הרשב"א וסיעתו דעדים אלו פסולים הם ואין כאן עדים מעידים על האונס ויכול המוחזק לומר קים לי כהרשב"א וסיעתו עכ"ל ולפ"ז סיוע דאית לן מדברי הרב ל"ר הוא לומר דיכול המוחזק לומר קי"ל כהרשב"א וא"כ המוחזק בפשרה יאמר כן אלא דאין אנו צריכים לזה בנ"ד דאיכא תרתי דמהני לדברי הכל וכדכתיבנא ולא ידענא מאי סייעתא מביא הח' הפוסק מדברי הרב ל"ר שהביא מ"ל בקיצור שהרי לא כ' דאין כאן עידי אונס אלא לס' הרשב"א ודו"ק: ומהשתא קם דינא שהפשרה קיימת והמודעא בטלה ואין אנו צריכין לכל אותם הסעיפים והפארות שהביא החכם הפוסק שהם כאומר אם תמצי לומר אלא משום דטרח ביו"ד אצבעותיו להשיב ע"כ הפרטים אזלינן בתריה. ומ"ש דלפי האמת לא היה שם אונס, הם דברים של טעם דאם הכריחוהו לעשות מה שישראל אומרים לו להיות ציית דינא לא הכריחוהו על הפשרה ומנפשיה עביד פשרה, גם מ"ש לתמוה על חכמי מקנאס דסתרי דבריהם אהדדי אמינא ודאי שדבריהם הראשונים עיקר עפ"י הדין דקי"ל בסי' פ' ס"א דכל מי שטוען חוץ לב"ד יכול לטעון אפילו לסתור טענתו הראשונה וגמ' ערוכה היא בפ' חזקת הבתים ד' ל"א אמאי דאתמר התם נהרדעי אמרי דאינו חוזר וטוען אומר התלמוד אומר נהרדעי היכא דאישתעי מילי אבראי ולא טען ואתא לבי טען וטען דטוען וחוזר וטוען מ"ט עבוד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בבי דינא ועיין פרשב"ם וז"ל הרא"ש והיכא דאישתעי מילי אבראי וכו' דחוזר וטוען אפילו סותר כל דבריו הראשונים מ"ט עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בב"ד כדי שלא יחשוב שכנגדו תשובה על דבריו ובמזיד טוען טענות אחרות להטעותם. אבל אם הודה לפני עדים ואמר הלא אתם עדי ושתק לאו כל כמיניה לסתור הודאתו שלא הי"ל לשתוק כשאמר שכנגדו אתם עדי אלא הי"ל להשיב לא נתכוונתי אלא להשטות בך הרי מבואר דכל הודאה שמודה חוץ לב"ד ולא אמר הלה אתם עדי והוא שתק דאין ממש באותה הודאה אפי' כשטוען בב"ד הפך הודאתו ואדרבא להטעות שכנגדו אומר במזיד דברים אשר לא כן להטעותו ולשטות בו ואפילו אינו טוען משטה אלא להד"מ אינו כלום כדקי"ל בסימן פ"א אפי' לא טען משטה אלא להד"מ פטור דמילי דכדי לא דכירי אינשי יע"ש ומאין לומר דאפי' שבועה לא רמיא עליה דהר"א מכל שהיה אומר הר"ח דרוצה לטעון שקר כיון שאין כאן אלא סיפור דברים חוץ לב"ד בלא אתם עדי דודאי אמרי' להטעותו ולהשטות בו אמר כן. ועל מ"ש על דברי חזרת הריב"ע שאמר שאין אחיו זוכר וכו' היא מלתא דלא צריכה כיון שיש בידו ק"ע משלשה עדים אחרים לבד מעדות אחיו מה מקום נשאר למתעקש להתעקש בזה, וצור ישראל ישים בלב חכמי ישראל להסיר מכשול מדרך עמם דקי"ל בסי' ב' דב"ד מכים ועונשים שלא מה"ד ולהפקיר ממון לצורך פרצות הדור ואיך רבני פאס יע"א העלימו כ"כ עין מנדון זה מחמת קורבה והניחו דין זה נע ונד באר'ש ערבה ושוחה ונפקי מיניה כמה קלקולים מעינוי הדין ועוות הדין והרי כל העולם מימיהם הם שותים ומי יבוא אחרי המלך משי"ח באשר כבר עשהו הוא וב"ד הצדק לגזור עליהם שכך יעשו וכשל עוזר ונפל עזור ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום הח"פ צפרו יע"א בח' אב הרחמן ש' עושה משפט לעשוקי"ם לפ"ק וקיים:
שאול ישועה ס"ט: