אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן צב
טופס שטר מודעא הוזקקנו להעתיקו כדי לשולחו למדינה אחרת וז"ן. לפנינו אח"מ עמד החה"ש כהה"ר אליהו מאנסאנו יש"ץ ואמר לנו הן אתם כלכם חזיתם את כל אשר עשו לי כה"ר חיים מאנסאנו דודי וה"ר נתן בנו ירדו עמו עד לחיי באו עד נפש הם אמרו דידי ודידהון דידהון הוא הרי זה מדת סדום ולא יש בנינו מוכיח לשית ידו על שנינו לדון דין אמת לאמיתו כי מי יוכל לדון למי שתקיף ממנו כי כולם עזי נפש לא ישובו מפני כל ואין מעצור לרוחם לרדף אמרים ולהתריס נגד גדולים וטובים מהם וכל האומר להם האמת אתכם רוחם נוחה הימנו ולכן כל בעלי הוראה נסתלקו מדינם כדי לפרוק מהם איבת הבריות ובין חיתא למחכלתא אבד כרא דעלובתא ולכן נועצו לב יחדיו לילך למקום שאין מכירין אותנו ה"ה ב"ד הצדק שבמתא טיטואן יע"א ועליהם לקבל ככל הדברים אשר יצאו מפיהם כב"ד הגדול שבירושלם אפי' יאמרו על ימין שהוא שמאל, וכראותי צרת נפשי אמרתי עת לעשות להוציא מאתים על מנה ללכת עמהם כדי לשפות שלום וקנו מידינו בקוש"ח על כל האמור והלכתי עמהם להתם ותלי"ת משפטי ה' אמת צדקו יחדיו תורה אחת ומשפט אחד ויצאתי זכאי בדיני כאשר בתחלה אבל נתחייבתי שבו' היסת על טענה אחת אחר שיקבל חרם הר"ח הנז' והר"ח נתחייב ג"כ לישבע בס"ת על כמה תביעות ומלבד זה הדרא ארעא והדרי פירי כמו שכו"ח כל זה בפס"ד של חכמי טיטואן והסכימו עמהם כל חכמי המערב וכראותם כי קוו לאור והנה חשך עולם בעדם ונהפכה שלייתם על פניהם חזרו לאיתנם לתוקפם ועזותם ולא צייתי לדינא הנז' ובאו עלי בכח הזרוע ותלו בטחונם בנצחונו של בשר ודם בכח השררה ופערו עלי פיהם בדברי מסירות ומלשינות בדברים עתיקים מה שאין הפה יכול לספר ואין האוזן יכולה לשמוע והפסידוני בסך מה לשררה והכוני פצעוני לקחו את ממוני לתת את שאלתם ולעשות את בקשתם ולמפורסמות אין צריך ראיה כי יודע כל שער עמנו כל המאורע אשר עשו לי וכאשר עיניכם הרואות ועוד ידם נטויה עלי להכריחני לעשות רצונם ככל אשר תאוה נפשם ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך ואותי יום יום ידרושון לעשות כרצון איש ואיש ומפחידים אותי בדבר שיכולין לעשות דגזמי ועבדי כאשר עשו לי בתחלה שמסרו אותי וככחם אז כחם עתם לכן אמרתי אגלה אזנכם לאמר להקדים רפואה למכה אמסור מודעה רבתי לפניכם אחרי כן אבטל רצוני מפני רצונם, ובכן עדים אתם היום הריני מוסר מו' לפניכם אתם עדי ואומר לכם שכל אופן שאעשה עם הר"ח ובנו הנז' הן בדרך מתנה או בדרך מחילה או בדרך מכר או בדרך פשרה שאתפשר בזה האופן שמחמת השבועה שנתחייבתי זכיתי להם חלק בגוף כל הקרקעות שיש לי כפי אשר תגזור דעתם ובפירותיהן הן על מה שעבר הן על מה שמכאן ולהבא ואתן רשות לסופרים לכתוב על כל שטרי זכיותי שיש לי שכבר זכה הר"ח ובנו הנז' בחלק אחד בכל הקרקעות שיש לי וגם זכיתי להם גם חלק בכל ספרי הקדש שיש לי ובס"ת ובתכשיטיהן שיש לי בבה"ך ובשררת בה"ך הי"ג וגם מחלתי להם בכל התביעות שי"ל עליהם ויהיה הכל כוח"ך בשטר הפשרה באופן המועיל ושברצון נפשי והשלמת דעתי בלי זכר שום אונס וכפיה כלל עשיתי דבר זה הן יהיה הדבר באופן הזה או באופן אחר שיתחדש להם מפי חכם ותיק ומפי סופרים וספרים הן דאסיקית אדעתאי עכשיו הן דלא אסיקית אדעתאי ויהיה הכל מתוקן בכמה תיקונים ובכל אופן המועיל כפי אשר יבקש להם חכם חרש ויהיה הכל בקש"מ בדל"ב ובש"ח ובהשית"ך ובכל מיני חומרי ואופני השבועה ואפי' בחרם ונדוי ושמתא ואמר וכו' ויהיה הכל ע"ד הב"ה וע"ד כל הנשבעים בשמו הגדול באמת וע"ד בדי"א דעו לכם שהכל בטל כי לא מלבי ומרצוני אני עושה כי אני אנוס במעשי אונס הניכר לכם אונס עצום ורב ומוכרח אני במעשי לעשות רצונם ככל אשר תאוה נפשם ואם אבטל רצונם יש בידם יכולת לאבדני ולהשחית את נחלתו בגופי ובממוני כאשר עיניכם רואות, ומעתה כל מה שאעשה עמהם אין פי ולבי שוין כ"א מן השפה ולחוץ לבד ותכף אני מבטל את הכל בלבי ואומר היום אם לא אנח תפלין וכיוצא מזה כפי הדין ואפי' אבטל להם כל מיני מודעי ומו' דמו' ודנפקי מגו מודעי עד עולם ואפסול עדיהן ועדי עדיהן מראשן לסופן ומסופן לראשן עסכ"ה אליבא דהרשב"א וסייעתיה זלה"ה וגם אאסור הנאותיהן על עצמי כזבח וכקרבן וכל דבר הנדור מד"ת והקדוש בקדושת הפה ואפי' אקע"ע נזירות שמשון ואפי' אתן רשות לבדי"א אשר תצא מו' זו לפניהם להפקיע ולהפקיר כל זכות שיש לי בשום מודעה מכח הפקר ב"ד הפקר ולכתוב ביטולה ע"ג מפי סופרים וספרים או לכתוב שאין לשום דיין ליזקק לה כלל או לקורעה קב"ד תכף כצאתה לפניהם ולהשליכה לאיבוד או שאעשה הסופרים שלוחים גמורים לכתוב ביטול מודעה מספיק כפי הדין ולא תגמר שליחותם עד עולם כל ימי חייהם ושכל אימת שיהיה חוזר וניעור שום כח לקיום המו' איגלאי מלתא דאכתי לא נגמרה שליחותם ורשאים הם לכתוב ולחזור ולכתוב עד אלף פעמים ויותר מהמה אחר החתום ואחר צאתה לפני בדי"א עד יצא כנוגה משפט הביטול וכיוצא באלו הדברים הכל בטל והכל הבל ורעות רוח ואדרבא ונהפוך הוא שכל הדברים יגעים אשר ימצאון כתובים בשטר תיווך הנז' הגורמים שום הורעת כח למודעה רבא דא ואישתמי' לכתוב הכא ביטולם עכ"ז יהיו חשובים ככתובין כאן ושוברם בצדן וכל מין שבועות שאשבע להם תכף אני מבטל אותם וכל הדברים הפוכים כמו רגע וכללו של דבר כל מה שיכול סופר ותיק ומובהק להמציא אופן מחודש ממה שהדעת מקפת וממה שבחק האפשרי או מפי סופרים וספרים או בנתינת רשות לב"ד להפקיע ולהפקיר זכותי מכח הבד"ה מגמתי אליו ועליו אני מכווין במסירת מודעא זאת והגם שנודה שמסרתי מודעא רבתי בדעות וחוזר לתהות על הראשונות דרך כלל או שנהיה פורטה דורשה ומכירה ואומר בפרוטרוט שמסרתי מודעא על פרט זה וחוזרים לבאר שאם גם ע"ז פקחתי עין למ"מ הרי אני מתחרט ממנו ונוסיף עוד לבאר שאם על ביאור זה מ"מ וכו' וכן עזה"ד אין מספר עם הודאה כוללת שדברים האחרוני' עיקר והראשונים כלא היו ודברים כאלה המורם מהם כיוצא בהם אינו אלא להג הרבה ויגיעת בשר וכקורא שמע למפרע והרי אתם עדים היום ושלוחים שלא תגמר ושלא תפסק שליחותכם ע"ע לכתוב ולחתום פא"פ שטר מודעא המספיק להקים מזימתי ועצתי ישלים אפי' אחר צאתה והתקיימה לפני ב"ד וכל כמה שחוזר שטר הביטול להתעורר איגלאי מלתא דאכתי לא נגמרה שליחותכם ומכח מינוי זה אין צורך להאריך עוד ולעת הצורך ידינו נטויה לכתוב פעמים רבות מחול ירבון שטר מודעא חזק תקיף ואלים כראי מוצק דלית נגר ובר נגר דיפרקיניה ולהוסיף בה מילין ע"ג מילין אפילו אחר צאתה והתקיימה לפני ב"ד ולחזקה במסמרים בל תמוט עולם ועד וכל הבא אחרי זאת כנטול דמי ליהוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא ואינו אלא כאומר הפוך בה וכו' וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע וגם שאודה שטר הקנאה ומסירה להם או לזולתם מכל שטרי זכיות ופס"ד ומודעות ומחאות וג"ד שיש לי נגדם על הכל אני אומר שהכל הבל ורעות כח ואפי' אקע"ע בקש"מ ובש"ח וכו' שכל מה שזכיתי בדין לגבות מהם שלא אגבה מהם הכל בבת אחת רק ת' בכל שנה וכיוצא באלה הדברים הכל בטל ועל הכל יגדל כח מודעא זו וכל הבא אחריה אין לה מקום חלות כלל והמוקדם לא יושג כי כל הבא אחריה אני עושה אותו מדעתי ורצוני רק על צד ההכרח והאונס הניכר לכם ועל מודעא זו אני סומך לעשות כרצון איש ואיש להעביר השעה וכאשר אמצא שעת הכושר שסוף בעלי זרוע ליפול אשיבה ידי עליהם בכח מודעא זו וליפות כח מודעא זו נשבע הרא"ם הנ"ב ש"ח בת"כ ובהשית"ך שלא לבטל מודעא זו כלל ועיקר ושלא לבטל שליחותינו ושלא לקבל שום פתח וחרטה והתרה לשבועתו זאת כלל ועיקר ואין לו שום התרה עד שיתירוהו ג' חכמים מתושבי ארץ הקדושה תוב"ב ואין למוד' זו שום ביטול רק עד שיוציאנה ויקרענה לפני בד"ן או עד שיגבה כל מה שזכה בדין נגדם ולא יורע כח שט"ז מחמת לישנא יתיר או חסיר או חליף או היולי אלא הכל יהיה נדרש לתועלתו וסוף דבר כל מה שיעשה עמהם אחר שטר זה לא שרירן ולא קיימין שהכל הוא מחמת האונס הניכר שידענו בו אנחנו החותמים ידיעה נאמנה שהוא אנוס בדבר אונס עצום ורב ולראיה שכך ג"ד בפנינו במאמר בדי"א והכרנו באונסו ח"פ והי"ז בעישור אמצעי לחדש אדר ב' ש' התקמ"ח ליצי' פה פאס יע"א והשו"ב וקיים עכ"ל. וחתו' שני חכמים והכרנו חתי' כדחזי תי' במאמר בדי"א נכת' ע"ה וד"ק מוגה על נכון בלי תו"מ ולראיה ח"פ וקיים:
חסאן ן' לחסין סי"ט ראובן אוחנא סי"ט טופס מ"ש חכמי טיטואן יע"א וז"ן. ע"פ מה שהעידו העדים החתומים לעיל שהכירו באונס כהרא"ם הנז' שהיה אנוס בדבר אונס עצום ורב והמודעא נעשית במבדי"א מעתה הרי היא חזקה כראי מוצק תקיפא ואלימא ולית מאן דיפריקינה ולעת שיעבור האונס ידו נטויה עליו לעמוד עמו לפני העדה למשפט ועשו ע"פ הדבר אשר הגידו להם ולהפקת רצון כהרא"ם הנז' חתימנא הכא טיטואן יע"א בחדש סיון המבת"ש בשנת תקמ"ט לפ"ק וקיים עכ"ל, וחתומים החכמים השלימים הדה"מ כהה"ר שלמה אבודרהם נר"ו וכהה"ר אברהם מונסונייגו נר"ו והכרנו חתי' כדחזי מוגה על נכון בלי תוספת ומגרעת ולראיה ח"פ וקיים:
חסאן ן' לחסין סי"ט ראובן אוחנא סי"ט טופס מ"ש חכמי מקנאס וז"ן, המו' הנז"ב חזקה כראי מוצק ועל חנם שפכו כמה דיו"ר שאחר שהיה הכרת אונס ומבדי"א סגי לבטל כל הבא אחריה ואין לו שום קיום ואפי' ג"ד לחוד היה מספיק לפי הצעת השאלה אלא כיון שאין פסק הזכות שבו זכה בדינו הרא"ם הנז' לפנינו לא החלטנו המא' בזה אך מ"מ כיון שיש הכרת אונס לית דין ולית דיין שהמודעא קיימת וכל הנעשה אחריה בטל ויחזור הדבר לסיני לעשות ככל הכתוב בפסק ב"ד יש"ץ. וכגו"ד ג"ל שהשבועת היסת שנתחייב הרא"ם אין להם להשביעו עד שיחזירו לו כל מה שנטלו ממנו מכח הפשרה שאחר מודעא זו ואחר שיקבלו ח"ח אז חל עליו שבועת היסת כמו שפסקו להם הב"ד י"ץ ולרח"פ בחדש זיו משנת משבי"ר לפ"ק וקיים עכ"ל וחתומים החה"ש הדו"מ כהה"ר יקותיאל בירדוגו וכהה"ר רפאל אחיו וכהה"ר ברוך טולידאנו יצ"ו והכרנו חתי' ולרח"פ וקיים:
חסאן ן' לחסין סי"ט ראובן אוחנא סי"ט עוד נמ"ך במודעא וז"ן. מש"ל שהכרנו באונסו אונס עצום ורב הוא מצד איש אחד הידוע לנו שהיה מתאלם עליו במסירות ומלשינות מה שאין הפה יכולה לספר וגזים ועביד ואף בשעת הפשרה שנתפשר כהרא"ם הנז' עם בעל ריבו היה האונס קיים ועדיין בתוקפו וגבורתו האיש הנז' כבתחלה ולראיה ח"פ אני אחד מעידי המוד' וקיים עכ"ל וחתום אחד מעידי המו' והכרנו חתי' כדחזי ולרח"פ וקיים: יהודה ן' אמוזיג ס"ט דוד משה קדוש סי"ט טופס שטר פשרה שהוזקקו בעליו להעתיקו לשלחו למדינה אחרת וז"ן אב"א אחר שעבר ריב ומדון בין החה"ש כהה"ר חיים מאנסאנו י"א ובין כהה"ר אליהו י"א בן אחיו של כהר"ח הנז' אודות עזבון מורישיהם ועד האלהים בא דבר שניהם אלו הדיינים חכמי ודייני ק"ק טיטואן יע"א ויצא כהר"א הנז' חייב בדינו לישבע על טענותיו של כהר"ח דודו הנז' כמו שכתוב פס"ד כוח"ך מחכמי תיטוואן יע"א והן היום שעמד כהר"ח הנז' ותבע לכהר"א הנז' כדי לישבע לו על טענותיו עמדו קצת מת"ח ועמהם א' מבדי"א ופשרו ביניהם עזה"ד שנזכור להלן בע"ה והוא שהע"ע בקש"מ בדל"ב ובש"ח כ"א לדינו ולתועלתו למ"ש כהה"ר אליהו הנז' בהו"ג ברצון נפשו והש"ד שבעד השבועה שנתחייב לישבע בדין על טענות כהר"ח דודו הנז' גמר וזיכה והקנה לדודו הנז' רביע מבה"ך הי"ג הידו' לאביו ז"ל ובכל תכשיטיה והנאותיה ותשמישיה עם רביע בכל ס"ת שתת' שהם מקנת כספו של אביו ז"ל ועם חומש בחצר הידו' לאביו ז"ל הלא היא החצר הסמוכה מצד אחד לחצר הנק' ע"ש ה"ר חיים מגירץ ומצד הב' לחצר הנק' מקדם ע"ש כהה"ר יוסף ן' אדהאן וחומש ג"כ בכל הקרקעות שהם מקנת כספו של אביו ז"ל הקנאה גמורה שו"ק כדו"ך באופן הנאות והמועיל ואגב הקרקע הנז' הקנה לו ג"כ חומש בכל כתבי הקדש שהם מקנת כספו של אביו ז"ל קנין גמור עם כל שט"ח ומשכונות הכתובים ע"ש אביו ז"ל לשיזכה בהם ובמ"ש בתוכם לגבי החומש מהסך הכתוב בהן וכן א"ל קני לך כל שט"ח ומשכונות הכתובים ע"ש אבי ז"ל כל היכא דאיתנהו אינהו גופייהו וכ"ז ושעבודא דאית לי בהו ודכתי' בגווייהו לגבי החומש כאמור גם בכח הקוש"ח הנז' הוהו"ג כהר"א הנז' והקנה וזיכה לכהר"ח דודו הנז' כחו"ז שיש לו בחנות השלישית שבסדר החנויות שלצד שמאל הנכנס לחצר הנק' בפ"ה צ'אר סלילם הקנאה גמו' בלי שום שיור זכות כלל לעצמו ולא לב"ך ואפי' נעיצת יתד ומסמר. גם בכהקוש"ח הנז' הודה כהר"א הנז' והקנה לכהר"ח הנז' בנכסים הידועים להם מזקנם קרקע וס"ת וכתבי הקדש ושט"ח ומשכונות עד תשלום החומש בכל הנכסים הנז' דהיינו שכהר"ח הנז' יש לו שתות בהם והוא הקנה לו ע"ת החומש כל דבר ודבר כפי דינו הראוי לו מה שהוא קנין הגוף מעתה בכהקוש"ח הנז' הקנה וזיכה אותו לו ק"ג ואגב הקנין הנז' הקנה לו ג"כ מחלקו בס"ת ובכתבי הקדש ובשט"ח ומשכונות עד תשלום החומש וכך א"ל קני לך אגב הקרקע הנז' הס"ת וכתבי הק' ומשכונות כל היכא דאיתנהו אינהו גופייהו וכ"ז ושעבו' דאית לי בהו ודכתי' בגווייהו לגבי החלק מה שבין השתות לחומש ומעתה רשאי ושליט כהר"ח הנז' וב"ך לעשות במקחו הנז' כל ישעו וחפצו לדור ולהשכיר ולמשכן ולמכור ולא איתי דימחא בידיה ויימר ליה מה עבדת ועל כהר"א הנז' וב"ך לסלק ולהפיץ ולהדיח כל עורר וטוען ומקטרג מעל המקח הנז' כולו או מקצתו ס"ג להוצאתם והשתדלותם באונם והונם עד שישאר המקח הנז' ביד כהר"ח הנז' וב"ך מנוקה מכל תגר ושטנה שבעולם ב"ב ושאב"ב ולהיות שכבר מכר כהר"א הנז' חמשה חלקים בחצר הנק' ע"ש ה"ר שלמה ה"ן דנאן שהששה חלקים ירשו אותם מזקנם לכן פשרו ביניהם הפשרנים הנז' בפנינו שלא יטול כהר"ח הנז' בחלק שבין השתות לחומש כ"א דמיו ולפי ערך דמי המכר של החמשה חלקים הנז' ותו לא גם הודה כהר"א הנז' בכהקוש"ח הנז' ומחל לכהר"ח דודו הנז' ולכהה"ר יהונתן בנו בכל דין ותבי' שיש לו נגד שום א' מהם הן תביעת ממון הן תביעת שבועה ק"ו וג"ש ואפי' חר"ם ולא נשאר לו נגד שום א' מהם שום דין וקול ודברים כלל מיום שנברא העולם ועד היום הזה מחילה דלא להעדאה מינה לעלמין ודלא להשנאה לדרי דרין דלעלמין לא תתחבל בדלא למימר שוגג או אנוס או מוטעה ולא ידעתי במה מחלתי כי מעתה הכל אסוק אדעתיה וידע ומחל והכל בביטול כל מיני מודעי וכו' ובפיסול עידיהן וכו' ואין צריך להאריך באופני ביטול כל מיני מודעי דלא נפקא לן מידי כי הדבר מובן מעצמו ולא חיילא שום מודעא על הפשרה הנז' והודה עה"ך שטמ"ו ככ"ח סבדי"ץ בתפי' ובמאסר וכו' ובאח"ג וכו' כתחז"ל דלא כאס' וכטו"ד ונ"ה בקש"מ בדל"ב ושח"ך כ"א לדינו ולתועלתו למ"ש עכמדו"ל באור ששי בשבת שבעה ימים לח' מרחשון ש' ה"א ותקמ"ט ליצי' פה פאס יע"א והשו"ב וקיים ע"כ נמ"ך וחתו' החה"ש הדו"מ כהה"ר ידידיה משה מונסונייגו והחה"ש כהה"ר יקותיאל משה הכהן י"ץ ונתקיי' לנו חתימו' כראוי בא' מדרכי הקיום ובדקנו התורף פנים ואחור ולא נמ"ך בו זולת מ"ש וח"פ תמ"ת וקיים: דוד עטייא סי"ט אלעזר ן' לחדיב ס"ט טופס פס"ד נדרשנו מבעליו להעתיקו יען שרצו לשולחו למדינה אחרת, עם היות שכבר כתבנו ביד הרא"ם שהמודעא קיימת והפשרה בטלה היה זה ע"פ המובן מדברי החכמים ב"ד של מתא מקנאס יצ"ו שהיה כהרא"ם הנז' אנוס על גוף הפשרה ואז היה הדין ברור כמ"ש החכמים הפוסקים הנז' שהפשרה בטלה דאף שדינה כמכר ואמרי' דאגב אונסא גמר ומקני מ"מ כשמסר מודעא בהכרת אונס על גוף הפשרה קי"ל שהפשרה בטלה כדין המכר' אך עתה לפי מה שנתברר לנו מכתבי זכיותיו של כהרח"ם וכהר"י בנו יצ"ו מכמה עדויות של ת"ח שהמציא לפנינו כהר"י הנז' ומפסקי דינים של החכמים שעמדו לפניהם לדין פעם א' וב' וג' שלא היה שום אונס בפשרה עצמה ולא היה מה שקורים אונס שאנסו לכהרא"ם אלא כדי לקבל עליו את הדין ע"פ מה שפסקו לו ב"ד של מתא תיטוואן שקבלום עליהם שאחר שהזמינוהו לדין בפני ב"ד שמצויים בעיר וסירב מלבוא ואחר כמה התראות שהתרו בו ע"י ב"ד ההוא ושלוחיהם כדי לבוא לפניהם לדין וסירב מלבוא אז הכריחוהו והביאוהו ע"י השררה כדי לבוא ולקבל עליו את הדין כפי מה שפסקו ב"ד הרא' בדין א' שנידונו עליהם שם ועל תביעות אחרים שהיו ביניהם כפי מה שיפסקו עליהם ב"ד שבעירם ואחר כמה ימים כשעמדו על השבועות נכנסו ביניהם מתווכי שלום ת"ח במעמד א' מב"ד ופשרו ביניהם בעד השבועות בלי שום זכר אונס וכפיה כלל וקבלו ע"ע הפשרה בקוש"ח ברצונם הפשוט כמו שמבואר כ"ז בשטרי ק"ע שיש בידם מכמה עדים ת"ח ומא' מבדי"ץ ומשטר הפשרה ומפסקי דינים של החכמים ישצ"ו. שנמצא לפ"ז שלא היה שם אונס בפשרה כלל א"כ מעתה הדר דינא שהמודעא בטלה והפשרה קיימת שרירא וקיימא כראי מוצק ולית נגר ובר נגר דיפרקינה לפמ"ש הפוסקים ומר"ן בסי' ר"ה דפשרה דינה כמכר ובעיא מודעא בהכרת אונס לבטלה, אבל גילוי דעת גרידא לא מהני בה לבטלה כי היכי דלא מהני לבטל המכר וה"נ בנ"ד לא היה אפי' מה שקורין אונס בפשרה אלא כדי להבריחו לד"ת ופשוט שמה שהכריחוהו לעשות מה שישראל אומרים לו שלא הכריחוהו על הפשרה אלא דאיהו מנפשיה עביד פשרה אפי' היה זה בזמן א' ובמעמד השררה ומכ"ש לפי מה שנת' שאין שייכות לפשרה עם אונס השררה שמה שהכריחו' והביאוהו לדין ע"י השררה היה באדר של שנת מש"חר והפשרה היתה בחשון ש"ש תקמ"ט ולא היה שם זכר אונס וכפיה כלל אלא שת"ח במעמד א' מב"ד פשרו ביניהם בדברי אהבה ואחוה על דבר השבועה וקע"ע הפשרה וא"כ מה שייכות יש לאונס שבשנת תקמ"ח לפשרה שנעשית בש' תקמ"ט וכ"ז הוא אפי' נניח דזה מקרי אונס ולפי האמת לא מקרי אונס כלל מה שהכריחוהו לבוא לדין ולקבל עליו מה שהב"ד אומרים לו שכך חובתינו וכך נאה לנו לקבל עלינו את הדין בספ"י ואשר הוא יהודי ישא עול משפט התורה על שכמו ויענדנו עטרות וישמח בהפסדו ע"פ התורה מאלפי זהב וכסף ומדבי דינא שקיל גלימא ליזמר וליזיל באורחא וכיון שכך מה שהכריחוהו לעשות מה שהוא חייב לעשותו מעצמו לא מקרי אונס והרי שאין כאן לתא דאונס ועיין באה"ע סקי"ח סי"ז שאם בדין עשה ליגרש ולישא אשה אחרת שאין זה טענת אונס כיון שבדין עשה יע"ש. ומה שטוען הרא"ם שמה שלא רצה לעמוד עמהם בדין בפאס הוא מחמת שכבר נידונו בב"ד של טיטואן יצ"ו שקבלום עליהם ואינו מחוייב לחזור ולידון פעם אחרת וא"כ מה שאנסוהו לעמוד בדין בפאס הוא שלא כדין ויש לו טענת אונס אינה טענה לפי מה שהעידו העדים הנז"ל שהרח"ם והב"ד לא הכריחוהו לעשות אלא כפי מה שפסקו להם הב"ד של תיטוואן כי היו צריכין לעמוד עוד בב"ד להוציא הדין שפסקו להם לפועל שיביא עד שני של מחאה שלא העיד בב"ד של תיטוואן ולהכריחו לישבע השבועה שפסקו להם חכמי תיטוואן ישצ"ו גם היו צריכים לעמוד בדין על הודאת הרח"ם שחוץ לב"ד אי חשיבא הודאה ועל תביעות אחרים שלא נידונו עליהם בב"ד של תיטוואן כמבואר כ"ז בכתבי זכיותיו כנז' שמכ"ז ברור שאין אונס להרא"ם לא בדין ולא בפשרה גם מכתבי זכיות הרא"ם ומפס"ד החכמים שזיכו אותו מוכח וברור מתוכם שלא היה שום אונס וכפיה להרא"ם זולת מה שהכריחוהו בע"כ לבוא ולעמוד עמהם בדין בב"ד שבעירם שכבר ביארנו דזה לא מיקרי אונס כלל לא בדין ולא בפשרה ואפי' לפי דעת החושבים דאקרי אונס בדין ע"כ יודו ויורו שאין ענין אונס זה נוגע לגבי הפשרה ביען שלא הכריחוהו להתפשר אלא לעשות מה שהדין נותן ואיהו מנפשיה עביד פשרה ואפי' אם היתה הפשרה במעמד הדין וכ"ש לפי מה שנת' שהיה ביניהם מרחק רב יותר מו' חדשים וביום הפשרה לא נזכר ולא נרמז שום זכר אונס וכפיה כלל כמו שהעידו עדי הפשרה שהם החכמים השלימים כהה"ר ידידיה מונסונייגו וכהה"ר יקותיאל משה הכהן יצ"ו שלא זזה ידם מתוך ידם מתחי' וע"ס עד שנתפשרו ולכן הדין פשוט וברור כשמש בצהרים שהפשרה קיימת והמודעא בטלה ואין לה על מה תחול כיון שאין כאן הכרת אונס לא אונס רבא ולא אונס זוטא ואנן קי"ל דפשרה דינה כמכר ובעיא מו' בהכרת אונס לבטלה ומה שכתבו חכמי מקנאס יצ"ו דפשרה זו אינה אלא כמחילה ומתנה דגילוי דעת לחוד מהני בה לבטלה כיון שלא נעשית אלא בעד שבועת היסת דלית בה דררא דממונא לא נתחוורו דבריהם אצלנו וכבר כתבנו ביד הרא"ם שלא נראו דבריהם אצלנו בזה וקושטא דמלתא הוא אף שלא נתפשר אלא בעד שבועת היסת שנתחייב כדי לינצל מעונשה פשרה גמורה הויא ומקריא לענין דהויא כמכר דלא מהני בה ג"ד גרידא ובעי מודעא בהכרת אונס גמור לבטל והבאנו ראיה ע"ז מדברי הפוסקים ומרן גם מה שכתבו החכמים הפוסקים לבטל הפשרה מפני שקע"ע ב' הכתות דינם של חכמי טיטואן בקוש"ח לבלתי נטות מדבריהם ימין ושמאל והם פסקו לפטור להרא"ם אפי' משבועת היסת וא"כ הדר דינא להוות כמתנה ומחילה שג"ד לחוד מהני לבטלה אע"פ שהסכמנו אח"מ על דבריהם בטעם זה כמשו"ח ביד הרא"ם היה זה לפי מה שהציעו לנו החכמים שהדין שפסקו להם חכמי טיטואן לפוטרו משבו' היה בהחלט ועוד שהיה המובן מדבריהם שעל דין זה עצמו שפטרו להרא"ם משבועה היתה קבלתם לבלתי נטות מדבריהם וכו' ומפני זה נראו דבריהם לפנינו וסמכנו ידינו עליהם, הן עתה שהמציא לפנינו כהר"י הנז' כתבי זכיותיו ופס"ד של חכמי טיטואן עצמו שמשם בארה שלא החליטו חכמי טיטואן לפוטרו משבועה אלא שאחר שצידדו לפוטרו לפי ההודאה שהודה חוץ לב"ד חזרו בסוף הפסק וכתבו שאם יסכימו עמהם ב"ד לחייבו שבועה שהם ג"כ מסכימים לחייבו עמהם וכן היה שהסכימו וחייבוהו שבועה ב' מב"ד של מכנאס וגם אני הצעיר החותם כאן א' בפסק שכתבתי להרא"ם בשנה ההיא כתבתי לחייבו שבועה מה"ד ואז יזכה בחלקי הקרקעות לפי שאין דבריו שחוץ לב"ד בדרך שיחה מקרי הודאה לפטור שכנגדו משבועה והבאתי כמה ראיות ע"ז מדברי הפוסקים ומר"ן וגם יש ביד הר"י פס"ד מהחה"ש הדו"מ כהה"ר שאול ישועה אביטבול שמחייבו שבועה להרא"ם מה"ד מה"ט:
גם לפי מה שנתברר לנו עתה מכתבי הרי"ו ומפס"ד של חכמי טיטואן שלא על דין זה של הודאת הרח"ם שפטרו להרא"ם משבועה היתה קבלת ב' הכתות לכל אשר יגזרו עליהם חכמי טיטואן ביען שעדיין לא נודע להרא"ם באותו זמן הודאה זו ולא היו נידונים עליה ואדרבא בשעת קבלתם פסקו להם חכמי טיטואן בפשיטות שישבע הרא"ם שלא מכר הרח"ם כשיביא עדי מחאה ויזכה בחלקי הקרקעות שהיו נידונים עליהם אלא שאחר שהלכו לעירם מצא הרא"ם עדים שהעידו לו שאמר הרח"ם חוץ לב"ד שאם לא הועילו לו טענותיו שיטעון שקנה מהרא"ם ואח"ך שלח ק"ע מהודאה זו לפני חכמי טיטואן וכתבו פסק אחר שבו צדדו לפוטרו משבועה לפי הודאה זו והעלו בסוף דבריהם שאם יסכימו ב"ד לחייבו שבועה גם הם יסכימו עמהם כמו שמבואר כ"ז באר היטב בפס"ד של חכמי טיטואן. נמצא לפ"ז שלא על דין זה הוא שקבלו עליהם פס"ד של חכמי טיטואן אלא שנתחדש אחר הליכתם לעירם עפ"י עדי הודאה שמצא הרא"ם שלא היו נידונים עליה בהיותם בטיטואן בעת הקבלה ולא על דין זה של הודאת הרח"ם היתה קבלתם וא"כ אפי' היו מחליטים חכמי טיטואן הדין לפטור להרא"ם משבועה אינו מוכרח להם מחמת קבלתם דליזיל בתרייהו ולישבוק שאר בתי דינין שחייבוהו שבועה כי לא קבלו אותם על דין זה שנתחדש אח"כ גם אם היתה קבלתם על דין זה עצמו כיון שלפי האמת חכמי טיטואן יצ"ו לא החליטו לפוטרו משבועה אלא אם לא ימצאו הסכמה מב"ד אחר לחייבו שבועה אבל אם יסכימו ב"ד לחייבו שבועה יסכימו גם הם עמהם ומצינו שהסכימו עמהם בתי דינין אחרים לחייבו שבועה מה"ד א"כ חלה על הרא"ם חיוב שבו' לדברי כולם וכשנתפשר אח"ך בעד השבועה א"כ הדר דינא ולא נשאר שום ספק בפשרה זו דיש לה דין פשרה שהיא כמכר ובעיא מודעא בהכרת אונס לבטלה וכ"ש דאיכא תרתי לטיבותא לקיים הפשרה שלא קבלו עליהם חכמי טיטואן בדין זה שפיטרו להרא"ם משבועה וגם חכמי טיטואן עצמם לא החליטו לפוטרו משבועה אלא אם לא יסכימו והרי הסכימו ב"ד לחייבו דודאי הדר דינא לומר דמה שנתפשרו בעד השבועה שנתחייב בכמה בתי דינים וגם בב"ד של טיטואן דהויא פשרה גמורה קיימת ומוחזקת ואין כח במודעה ההיא שמסר הרא"ם מבלי אונס הניכר לבטל הפשרה שהיא כמכר. ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת והתנצלות גמורה להרח"ם והר"י בנו במה שהביאו להרא"ם ע"י השררה והכריחוהו בע"כ לחזור ולידון בפני ב"ד אחר אחר שקדמו וקבלו עליהם ב"ד של טיטואן שע"ז קראו עליהם תגר חכמי טיטואן וחכמי מקנאס והטילו עליהם אשמה גדולה שעברו על שבועתם וקבלתם, גם נמשך מזה שינוי הדין ועיוות הדין ולימוד טענת שקר כמבואר בדבריהם ולפי מה שבאו הדברים סתומים ודאי שכך היה נראה שעשו שלא כהוגן וכשורה, אך עתה לפי מה שהוברר מתוך העדויות שבידם וכנז"ל הוברר הדבר שאין עליהם אשמת דבר כי הוצרכו לכך לכמה דברים, הא' כדי להכריח להרא"ם לישבע השבועה שהטילו עליו חכמי טיטואן כי אע"פ שפסקו לו החכמים את הדין עדיין לא הוציאו לפועל, ועוד שנית בשביל עד שני של מחאה שלא העיד בפני ב"ד של טיטואן שכך פסקו להם לכשיביא עד ב' של מחאה ישבע ויזכה בחלקי הקרקעות שהיו נידונים עליהם, ועוד ג' שיצאו לידון בדבר חדש במה שנתחדש אח"כ על עידי הודאה שלא נידונו עליהם בב"ד שקבלום עליהם ומחמת שלא עמדו לפני החכמים שני הכתות ב' ולא ראו כתבי זכיותיהם וק"ע שיש בידם לכך האשימו הרח"ם ובנו ועשו אותם כעברו על הרא"ם את הדרך וכן מבואר בדבריהם שלא כתבו מה שכתבו אלא ע"פ המגידים שהם מפאת הרא"ם שהם ראו כתבי זכיות של הכת שכנגדו לא היו מטילים עליהם אשמת דבר שהלא עדיהן בחיתומיו זכין להם שהם א' מהב"ד וסופרי ב"ד ועידי ההתראה ועידי הפשרה שלפניהם נגלו ענייניהם מתחילה וע"ס כולם מעידים ואומרים שלא פעלו עולה ולא העבירו על הרא"ם את הדרך, וא"כ לפי האמת על חנם חרדו עליהם החכמים החרדה הזאת כי לא עשו שום דבר חוץ מן השורה ושלא כהוגן ולא היה להם לעשות שום דבר חוץ ממה שעשו. ומה גם לפי דבריהם שלא קבלו עליהם ב"ד של טיטואן אלא בהיות עמהם החה"ש הדו"מ כמהר"י קורייאט זלה"ה וכשנסתלק החכם מן הדין ההוא ולא רצה לחתום עמהם בדין ממילא נתבטלה קבלתם, גם לפי מה שאמר כהר"י בנו של כהרח"ם שהוא לא קבל עליו ב"ד ההוא שלפ"ז אין עליהם שום תלונה ולא תרעומת דברים, ויותר יש לתמוה על חכמי מקנאס בפעם הזאת עד הפלא ופלא שהאמינו לכל דברי הרא"ם שהעדים ת"ח שהיו מצויים עמהם מכחישים אותו עד שנעלו דלת בפני הרח"ם ובנו וכתבו שכל דיין שיזדקק לדינם אינו אלא מן המתמיהים ולימוד טענות שקר ומשפיל דגל התורה וכו', ושהרא"ם אין לו עוזר וסומך כי הוא לבדו דר ואין לו על מי להשען וכו' והירא וחרד ה' יתרחק מן הדין הזה והמחזיק ביד הרא"ם וילבש קנאת ה' צבאות להקים דגל התורה תעב"ט ושכמ"ה וכאלה רבות שבזה הם נועלים דלת בפני כל ב"ד שלא לראות זכות להרח"ם ובנו אלא להחזיק ביד הרא"ם שאז יזכו לעוה"ב ולא כך היא המדה ולא כן שנו רבותינו אלא שיהיו בעלי הדין שוים בכל דבר ושלא להעדיף ולהאמין א' מהם על חבירו וכ"ש ששני הכתות האלו שממקום א' באו ושורש א' לכולם ומפני מה יהיה הרא"ם לבדו דר ואין לו עוזר וסומך יותר מהרח"ם דודו אין אלו אלא דברים של תימא, וגם בזה הם מטילים דברים של חשד בכל בתי דינים שביש' שיש להם חילוק ומשנים הדין למי שיש לו עוזר וסומך למי שאין לו כי מה יתן ומה יוסיף בענין הדין מי שיש לו עוזר וסומך למי שאין לו וכי משוא פנים יש בדבר חלילה והלא לא נחשדו חכמי ודייני ישראל להיות מחניפים בדין. גם במה שכתבו בפסק אחר ולפי דעת התועים מדרך השכל שאין להם לא דעת ולא תבונה שאומרים שזה פשרה וכו' אבל האמת ליודעי דעת ומביני מדע שהמודעא קיימת ואינה אלא מחילה וכו' הם דברי פלא וכמעט אין להאמין לחכמים שכמותם שיצאו דברים אלה וכיוצא בהם כי אחר שהחכמים טרחו בעשר אצבעותיהם בטלאי ע"ג טלאי להחזיר הפשרה מחילה מי זה אמר ותהי שמי שהולך בדרך ישרה ויסבור שהיא פשרה שיקרא תועה מדרך השכל לפי שלא הלך בדרך עקומה, ומלבד האמור שהיא פשרה גמורה כמ"ש למעלה מה יענו החכמים על אותם השבועות שנתחייב הרא"ם מלבד השבועה שיש בה הודאת הרח"ם וצדדו חכמי טיטואן לפטור הרא"ם ממנה אבל כל אותם השבועות שבשטר השבועה שנשבע הרא"ם והג' שבועות אחרים שהיה חייב ולא נשבע עליהם כמו שהעידו העדים שאלו לא נכנסו בדינא ודייני לפטור או לחיוב שודאי נתחייב עליהם שבועה כמו שנשבע אח"ך וכיון שנתפשר בעד כולם למה לא תקרא פשרה והלא באלו לא פיטרו אותו ב"ד של טיטואן מהם ולא עמדו בפניהם לדין וא"כ למה לא תקרא פשרה בעד השבועות הללו ותצטרך מודעא בהכרת אונס גם במה שכתבו שמעולם לא ראו מה שנתענה דינו כמו רא"ם הם דברים תמוהים והפוכים ממה שכתבו והעידו חכמי עירו שהם מבפנים שלפניהם נגלו כל תעלומיהם והעידו מה שראו בעיניהם ואנו אין לנו לקרות עינוי הדין אלא מי שנתענה דינו מחמת הב"ד שלא מיהרו לפסוק דינו או מחמת הבע"ד שלו שלא רצה לקבל עליו את הדין וזה לא יצדק בהרא"ם שלא נתענה דינו בא' מב' סיבות אלא בהרח"ם ובנו שנתחייב להם הרא"ם שבועה אחר שיביא עידי מחאה ולא רצה לקבל עליו את הדין עד שהכריחוהו ע"י השררה ואח"כ נתפשרו עמו בקוש"ח ולא רצה לקבל עליו את הפשרה עד שעמדו לדין פעם א' וב' שקבל עליו עוד בקוש"ח שאם לא ישבע כל פרטי השבו' שנתחייב שחל עליו קיום הפשרה לעשותה ושוב חזר בו ולא רצה לקיימה שלפ"ז הדבר ברור להיפך שאין לך מי שנתענה דינו כמו הרח"ם ובנו שעבר עליהם הדרך הרא"ם ולא רצה לקבל עליו את הדין ולא הפשרה פעם א' וב' וג':
ומה שהיה סומך על המודעה כבר נתב' שהמודעא בטלה כיון שאינה בהכרת אונס כמו שהעידו חכמי הפשרה שנזדמנו להשביעו שביום הפשרה לא היה שום אונס לא אונס זוטא ולא אונס רבא מתחי' וע"ס וכאמור, וגם אם היה במציאות שהיה אנוס על הפשרה עצמה מה שאינו כן לפי האמת נתקיימה הפשרה אח"כ כשקבעו לו זמן לישבע על כל הפרטים שנתחייב עליהם שבועה וקע"ע בקוש"ח שאם יעבור המועד ולא נשבע ע"כ הפרטים שנתחייב לקיים הפשרה ועבר המועד ולא נשבע ע"כ הפרטים כולם שנשארו ג' פרטים שלא נשבע עליהם כמבואר בעדות העדים שלשה שא' מהם מב"ד שעמדו לפניו לדין דהשתא ודאי לית ליה שום אונסא אלא שברצונו הפשוט השמיט הג' פרטים ולא נשבע עליהם אפשר שהיה יודע בהם שהדין עם שכנגדו ולא היה יכול לישבע עליהם וכבר קע"ע בקוש"ח שאם לא נשבע על כולם בזמן שקבעו שנתחייב לקיים הפשרה וכיון שעבר המועד ולא נשבע על כולם אף שנשבע על מקצת חל עליו החיוב שנתחייב כמבואר בסי' כ"א ואפילו לדעת הסמ"ע שם דהיכא דאיכא אפקועי ממונא בעינן ב"ד חשוב ובמעכשיו ור"ל או ב"ד חשוב או מעכשיו כמבואר בסי' כ"ז בדברי מר"ן והסמ"ע אבל היכא דאיכא שבועה חמורה ודאי דלא בעי לא ב"ד חשוב ולא מעכשיו כדקי"ל בסימן ר"ז סי"ט דנדר ושבועה מהני אפי' באסמכתא וכ"ש לפי מה שבירר א' מהעדים בעדותו שקנו בקוש"ח ובמעכשיו דודאי מהני לבטל האסמכתא מה"ד ואין צורך ליכנס אי מקרי ב"ד חשוב או לאו כי בזה די והותיר לבטל האסמכתא גם אין צורך להאריך בקיום הפשרה מצד זה כי כבר איחוור וקם דינא שהפשרה קיימת בזמנה כי לא היה אונס בפשרה עצמה מתחי' וע"ס ואונס הדין לא הוי אונס והפשרה היא פשרה גמורה ככל משפטיה וחוקותיה וזכה כהרח"ם וכהר"י בנו בחלקי הקרקעות שזיכה להם כהרא"ם בפשרה וליתיה בחזרה כלל זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן וינחנו בדרך אמת הח"פ בחדש טבת ש' ראשו"ן הוא לכם לפ"ק ארבאט יע"א וח"ע החכמים הש' הדו"מ כהה"ר יוסף אלמאליח נר"ו וכהה"ר משה די אבילה נר"ו וכהה"ר שמואל די אבילה נר"ו:
וס"ל נמ"ך גם במה שחזרו וכתבו לזכות הרא"ם שאינו בדין לתת להרח"ם טופס מהמו' ומהפס"ד שנכתבו עליה כי כבר נראית לפניהם ולפני ב"ד שבמערב וחזקוה ואמצוה ולפני זה כתבו להרח"ם ובנו שחייב לתת לו טופס מהמודעא ומפס"ד שנכתבו עליה, לדבריהם הרא' אנו שומעין שחייב לתת לו טופס מהם לדקדק בהמודעא ובהכרת אונסיה כי לפו דבריהם לא היה אונס בדבר כלל והו"ל כטענת אונס שנתבאר בסס"י ט"ז בדברי מר"ן דלכ"ע חייב לתת לו הטפסה מהשטר כדי לדקדק בו אלא שאין אנו צריכים לזה שכבר נתבאר שאפי' לפי טענות הרא"ם ודברי המזכים אותה הפשרה קיימת והמודעא בטלה באיזה אופן שתהיה והשו"ק. וחתו' החהש"ו הדו"מ כהה"ר יוסף אלמאליח נר"ו והכרנו חתי' והיתה העתקתו ביום ה' בשבת ז' ימים לחדש טבת שנת ראשו"ן לציון הנה הנם לפ"ק פה ארבאט וקיים:
אברהם בלא"א שלום זלה"ה ה"ן אביטבול סיל"ט יוסף אבן צור ס"ט טופס פס"ד וז"ן. דברי החכמים אמת ודינם דין אמת שהפשרה קיימת וכבר כתבנו בזה באורך לקיים הפשרה בראיות ברורות ביד כהרח"ם והר"י בנו הנז' והשתא חזינא כמה טעמי שהוסיפו החכמים הנז' למעלה שכולם כנים ואמתיים לקיים הפשרה הנז' והמודעא בטלה ומבוטלת שהוציא הרא"ם על הפשרה הנז' באופן שהסכימה דעתנו לדעת כל החכמים הנז"ל ולראיה ח"פ באדר משנת והוכיח במישו"ר לפ"ק וקיים נתאחרה החתי' עד ניסן וחתום הרב הגדול משי"ח כמוהר"ר אליהו הצרפתי והחה"ש הדו"מ כמהר"ר שאול ישועה אביטבול יש"ץ והכרנו חתי' ולרח"פ וקיים:
יוסף אשרקי ס"ט רפאל אהרן מונסונייגו ס"ט דבר פשוט וברור כמו שפסקו חכמי רבאט וכמו שהסכימו עליהם החכמים החתומים לעיל והם אמת ודבריהם אמת בראיות נכוחות וברורות ולרח"פ אדר א' שנת מבש"ר טו"ב לפ"ק וקיים:
יצחק חרוש סלי"ט אברהם פינטו ס"ט שלמה אסבאג ס"ט משפטי ה' אמת צדקו יחדיו והפשרה הנז' קיימת ואין שום חלות לשום מודעא לבטלה כמ"ש הרבנים הנז' ולעת כזאת אין הפנאי מסכים להוסיף על דבריהם ולראיה ח"פ קטן עושים אותו צניף זנב לאריות:
הצעיר אברהם בלא"א יעקב ן' אציני ס"ט באשר דבר מלך שלטון והוא פקד עלי אני החותם א' ע"י משרתו לדון בין החה"ש כההר"י מאנסאנו נר"ו ובין דודו החה"ש כההר"א מאנסאנו נר"ו על ריב שנתעצם ביניהם בענין בה"ך וקרקעות מורישיהם ומחמת שבקש ממני הרא"ם שיהיה נחתך דינו במעמד חכמי ודייני עירם י"ץ ואפי' הקרובים לזה או לזה. בכן נדרשתי לבקשתו ואמרתי למשרת המלך להעשות כן ושלח את משרתו וקבץ החכמים השלימים הדו"מ החו"פ ואז עמדו לפנינו הב' כתות וכל א' כלי זיינו בידו והוא שטען כהר"י הנז' בעדו ובעד אביו שיקיים להם הרא"ם הפשרה שנפפשרו בענין בה"ך וקרקעות מורישיהם שזיכה להם הרא"ם הרביע בבה"ך והחומש בכל הקרקעות והמציא לפנינו השטר פשרה כוח"ך בכת"י חז"ל בז' במרחשון תקמ"ט והרא"ם טען לבטל הפשרה במה שהמציא לפנינו טופס מודעא שמסר בעישור אמצעי לח' אדר ב' ש' תקמ"ח וכתוב בה והכרנו באונסו ואחר סיום המו' כתבו המטפיסים וח"ע ב' חכמים והכרנו חתי' וחתמו על הטופס ומכח מודעא זו רוצה הוא לבטל הפשרה שהרי יש כאן מודעא בהכרת אונס שקדמה לפשרה וקודם שישיב כהר"י הנז' על מודעא זו אנן חזינן בה תיוהא במה שלא הזכירו המטפיסים שמות החותמים בהמודעא דאפשר שעידי המודעא קרובים זה לזה והמטפיסים לא ידעו מקורבתן מחמת שהם ממתא מקנאסא יע"א, ועוד שהמודעא רחוקה הרבה מהפשרה שזו באדר תקמ"ח וזו במרחשון תקמ"ט ואיכא למימר דהאונס שהיה בזמן המודעא אזדא ליה בזמן הפשרה והותר האונס ועשה פשרה מרצונו וכמו שכתוב בשטר הפשרה ברצון נפשם וכו' ואין כאן סתירה מעידי המודעא לעידי הפשרה אלא שטוען הרא"ם שאותו האונס שהיה בזמן המודעא היה עדיין קיים בזמן הפשרה ונסתייע ממ"ש בטופס המודעא הנז' וז"ל עוד נמ"ך במודעא הנז' וז"ן מש"ל שהכרנו באונסו וכו' הוא מצד איש א' הידוע לנו שהיה מתאלם עליו במסירות ומלשינות וכו' ואף בשעת הפשרה שנתפשר כהרא"ם הנז' עם בעל ריבו היה האונס קיים ועדיין הוא בתוקפו וגבורתו האיש הנז' כבתחילה ולראיה חתמתי אני א' מעידי המודעה עכ"ל, וחתמו על זה עידי הטופס ואין זה כלום דאפילו אם ב' עידי המודע' יעידון על זה אינו יכול להוציא בזה מהמוחזק בפשרה משום דבאנו למחלוקת שהביא מוהריק"ו בשורש ס"ג דיש מי שסובר סברא זו דכל שביד האנס לחזור ולאנסו עדיין אונס הראשון קיים וכל הנעשה מהמשך זה נעשה באונס ואיכא מאן דסובר דאע"ג דאונס הא' עדיין קיים כיון שעכשיו לא אנסו לא חשיב נעשה באונס וכיון דתליא בפלוגתא המוחזק בפשרה יאמר קים לי וכו' ועוד שהנראה מלשון מודעה זו וממה שפי' א' מעידיה שלא היה כאן אונס הכאה ולא אונס תלייה רק אונס דהגזמה והפחדה ואע"ג דמר"ן בסי' ר"ה ס"ז השוה אונס דהגזמה לאונס דתלייה והכאה מ"מ אין דבריו אמורים אלא בהיכא דבעל דבר (דהאנס) עצמו גזים דאז אמרי' דגזים ועביד משום דבהול על ממונו אבל הכא דהגזמה היתה מאיש אחר כנז"ל שהיה מגזים עליו במסירות ומלשינות ודאי אמרי' דגזים איניש ולא עביד דאין אדם חוטא ולא לו כי איך יחטא חטא חמור כזה כדי שיזכה חבירו ולשון מר"ן דבסי' ר"ה גם בסי' י"ב סי"א לא איירי אלא בבעל דבר עצמו ובעוד שהיינו נושאין ונותנין בדבר המציא לפנינו כהר"י הנז' ק"ע מב' חכמים החה"ש הדו"מ כהה"ר ידידיה מונסונייגו והחה"ש כהה"ר יקותיאל משה הכהן שהעידו עדות ברורה שלא היה שום אונס בפשרה ההיא כלל שמתחילה עמדו לפניהם ב' הכתות כדי לישבע השבועות שנתחייבו מחכמי טיטואן והטילו גורלות מי ישבע תחלה ונפל הגורל על הרא"ם לישבע תחילה ומחמת שבועה זו פשרו ביניהם במעמד א' מבדי"ץ בדברי פיוסים לשני הכתות ולא זזה יד העדים מיד ב' הכתות מתחילת התביעה שנתבעו לשבועה עד שנגמרה הפשרה ולא היה שום אונס כלל ועיקר בפשרה ההיא רק בדברי אהבה ואחוה שלום וריעות ואחר שיש כאן עדות שלימה שלא היה שום אונס כלל על הפשרה רק באהבה ואחוה וא"כ נימא בודאי דאזדא ליה אונס קמא אם איתיה. אכן לקושטא דמלתא לא היה שום אונס לא בתחילה ולא בסוף במה שאירע ביניהם והוא שבאדר תקמ"ח הנז' הושיבו ב"ד כהר"ח מאנסאנו וכהר"י בנו לדון בינם ובין הרא"ם להוציא לפועל מה שדנו ביניהם חכמי טיטואן שבררו להם בקוש"ח לדון ביניהם ושלחו לו הב"ד לבא לדון עמהם על ככה וסירב מלבוא עמהם לדין פעמים שלש ואז קבלו האב ובנו הנז' לפני הר"ש צבע והלך והביא משרתי השררה והכריחוהו לבוא לדון עמהם ואני החותם כאן א' הייתי א' מהג' דיינים שנמנו לדון ביניהם ונידונו לפנינו להוציא לפועל מה שכבר דנו ביניהם חכמי טיטואן ומי זה יאמר שדבר זה יחשב אונס וכך היא חובתינו לכוף המסרב לדין עפ"י השררה לאמר עשה מה שדייני ישראל אומרים לך ועל זה הוציא הרא"ם פס"ד מחכמי מקנאסא שחשבו לזה אונס מחמת שאינו חייב לירד עמהם לדין שכבר נידונו לפני חכמי טיטואן שקבלו דינם עליהם בקוש"ח ולא נראו דבריהם ודחויים הם מעיקרן שלא היתה עמידתן לדין על מה שכבר דנו להם חכמי טיטואן רק להוציא לפועל מה שדנו להם ועל איזה תביעות שנתחדשו ביניהם שלא דנו עליהם חכמי טיטואן והוסיפו לחזק ידו וכתבו דפשרה זו אינה אלא מחילה ומתנה כיון שלא נעשית. אלא בעד שבועת היסת. ועוד הוסיפו לומר דאפילו שבועת היסת אין כאן מחמת ק"ע שהמציא לפניהם הרא"ם שהעידו ב' עדים שאמר להם הר"ח הנז' אני רוצה לטעון טענת שקר על הרא"ם הנז' ולומר לו ממך קניתי וגם בזה לא נראו דבריהם דמבואר בדברי הפוסקים דאפי' בעד שבועת היסת הויא פשרה גמורה דעושה פשרה מחומר השבועה ועונשה ומה שרצו לפוטרו מהשבועה מחמת אותה שיחה בטלה שחוץ לב"ד אינו כלום דקי"ל בסי' פ' ס"א דכל מי שטוען חוץ לב"ד וכו' וגמרא ערוכה היא פ' חזקת הבתים דף ל"א דכל דאשתעו מילי אבראי יע"ש, וסיים הרא"ש דעביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בב"ד כדי שלא יחשוב שכנגדו תשובה על דבריו ובמזיד טוען טענות אחרות להטעותם יע"ש. ולא זו בלבד אלא שהפריזו על המדה וכתבו שאין לשום דיין ליזקק לדינם משום שהאמינו לכל דברי הרא"ם:
ומהתימא עליהם הפלא ופלא שנעלו דלת בפני הר"ח ובנו ועדיין לא ראו דבריהם ולא עמדו לפניהם לדין ואלו חכמי עירם שלפניהם נגלו כל תעלומותיהם יישר וראוי להם ולא למי שלא ראה את החדש. באופן דלא חזינן בפסק חכמי מקנאסא שום ראיה דחזיא לכתופי עליה לבטל הפשרה הנז' וגם המציא לפנינו כהר"י הנז' פס"ד מחכמי סאלי וחכמי מראקיש שדחו דברי חכמי מקנאס בראיות ברורות בכל הסעפים והפארות שכתבו חכמי מקנאס לזכות הרא"ם באופן שעמדנו על כל ענייניהם ועלתה הסכמתינו שהמודעא בטלה והפשרה קיימת והדרא ארעא והדרי פירי מזמן הפשרה והלאה ומלך שהשלום שלו ישפות להם שלום ואיש על מקומו יבא בשלום:
הח"פ צפרו יע"א בזמן הנז' וקיים:
שאול ישועה ס"ט בתלת הוינא ואסהידו קדמנא החה"ש כהה"ר ידידיה משה מונסוניינו וכהה"ר יקותיאל משה הכהן בתע"ג ובררו בעדותם שביום שנתפשרו כההר"א מאנסאנו וכהה"ר חיים דודו וכהה"ר יהונתן בנו מתחילה מא זאוו שלשתם לענד החכמים העדים הנז' רק כדי לישבע השבועות שנתחייבו בדין מחכמי טיטואן יע"א לישבע והטילו גורלות ביניהם מלישבע ראשונה ויפול הגורל על כהר"א הנז' לישבע תחילה וכראות כן החכמים הנז' בקשו מהם להתפשר ביניהם מחמת חומר השבועה והקשו את ערפם ב' הכתות והיו החכמים הנז' מרצים אותם בכמה פיוסים והיה מצוי עמהם החה"ש הדו"מ כמה"ר שאול סירירו נר"ו וה"ר שמעון צבע והרבה כרכורים בדברי פיוסים לב' הכתות ומעולם לא היה שם שום נדנוד אונס כלל ולא שום הטלת אימה על שום א' כל היום ההוא ובפרט הר"ש הנז' לא יצא מפיו שום הטלת אימה על כהר"א הנז' ואדרבא היה מחבקו ומנשקו ומפייסו הרבה להתפשר כדי שלא ישבע מחמת כי קרובים הם ואינו מהל' ד"א להשביע זל"ז ולהיות שונאים זא"ז ואחר כמה פיוסים הרבה שפייסו החכמים הנז' והחכם כהרש"ס הנז' והרש"ץ הנז' אזי נאותו להתפשר ונתפשרו כמשו"ח ביד כהר"ח ובנו הנז' ולא זזה יד החכמים העדים הנז' מיד ב' הכתות מתחילת התביעה ע"ס הפשרה ומעולם לא היה שם שום זכר אונס ולא שום קללה ולא שום הטלת אימה כלל רק דברי אהבה ואחוה ושלום וריעות וכהר"א היה מקשה את ערפו לישבע ונשארו בענין זה עד קרוב לשעה א' מהלילה ואז שפתו שלום ביניהם עכס"ע ולרח"פ תמ"ת בח' שבט משנת תקנ"ו לפ"ק והשו"ב וקיים:
שלמה ן' שמחון ס"ט דניאל ן' צולטאן ס"ט בתלת הוינא כד אסהיד קדמנא החה"ש הדו"מ כהה"ר רפאל אבן עטר נר"ו שביום ב' בשבת ג' ימים לח' אדר ב' שנת משח"ר לפ"ק זא החה"ש כהה"ר חיים מאנסאנו וכהה"ר יהונתן בנו לענדו באס ידעיוו כהה"ר אליהו מאנסאנו לד"ת שתת' לאיין כאנו יקבדוה באס ינפ'ד ד"ת שתת' די כתבולהום חכמי טיטואן יע"א וסאפד החכם הנז' שליח בדי"ץ לענד כהר"א באס ייזי יעמל משהד"ן כפי מה שפסקו להם חכמי טיטואן יע"א וכאן כהר"א הנז' משתמיט ולא חבשי ייזי וצאפדו פעם ב' אחריו יכון מתרה בו באס ייזי ולא אבה שמוע וסאפדלו פעם ג' מעא שליח אכור יכון מתרה בו באס ייזי ולא אבה וכשראה כן כהר"י הנז' מסא סכא להר"ש צבע וזא הר"ש הנז' והביאו בכח הזרוע לד"ת שתת' ובפי' ברר החכם הנז' באיין הר"ש הנז' לא כפה להר"א הנז' על שום דבר רק לעשות מה שהדין נותן כפי מה שיאמרו ב"ד דוקא והר"ש הנז' הביא משרתי השררה באס יוקפו עליהום חתא יכונו מכריחין להר"א הנז' לעשות מה ששוהד"ן דוקא ותול"מ זהו האונס שהיה בפניהם ואין זולתו והשלוחים שעל ידם התרה החכם הנז' בכהר"א הנז' הם סי' יוסף בן עבו שליח ב"ד וכהה"ר יעקב בן סמחון אך לא נשאר בזכרוני כיצד היה לשון ההתראה שהתרה בו וברר בעדותו שמה שפסק להם בדין הח' הנז' והחה"ש הדו"מ כמוה"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו הוא ע"פ טענותיהם כפי מה שהורום מה"ש ומה שכתוב ביד כהר"א הנז' באיין מא שחתם היה באונס לא היו דברים אלו מעולם ומה שדנו וחתמו היה הכל עפה"ד כפי סידור טענותי' רק אם היה אומר שבאונס חתם כוונתו היתה שאלו נשאר הדבר לרצונו לא היה נזקק לדינם ואף אם היה נזקק לדינם לא היה כותב וחותם אפי' על דבר אמת מפני סלע המחלוקת אלא שבע"כ הזקיקוהו לדונם ולחתום מה שיראה בעיניהם כפי הדין וכן עשו שכיון שירדו לדין דקדקו בטענותיהם ופסקו להם כפי מה שהורום מה"ש וכתבו וחתמו פסק דינם עכס"ע ולרח"פ תמ"ת בחדש שבט ש' תקנ"ו לפ"ק ושו"ב וקיים ואחר שכתבנו ק"ע זו הראינו אותה להחכם העד הנז' עד שקרא אותה מראש וע"ס ואמר שהכל אמת ויציב ושו"ב וק"ש:
יקותיאל משה הכהן סי"ט רפאל אהרן מונסונייגו ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, י'לפן ו'לא ס'לפן פ'קחן א'ינו ל'קחן מ'רצן אי'נו ל'חצן י'תרן ח'לף ח'סרן ז'רחן ק'דחן ולא רתחן, צדקן ולא סדקן, נחתן ולא צרתן ענוותן ולא גוותן, ותרן ולא קנתרן רחימו דנפשין רחימו דאורייתא הח' הש' בתורתו, הדו"מ באדרתו, עצום ורב בתוכחתו כמוה"ר יוסף אלמאליח נר"ו:
אחדש"ך לא בעבור כבודי באתי דופק על שעריך בידים עסקניות בכתיבה תמה כי אם בעבור שמאד מאד צר לי עליך אחי ומרחמי מה זה מהרת לבנות דייק לקעקע בירה גדולה אשר לא עברת בה ולא ידעת את מוצאיה ומובאיה על מה אדניה הוטבעו או מי ירה אבן פנתה והיא בנויה על הדין ועל האמת על ידי אומנים גדולים שכת"ר א' מהם ואתה החלות להשיב על פסק החה"ש הדו"מ כמוה"ר רפאל בירדוגו שכתב לזכות הרא"ם והרסת כל בנייניו בתשובה נצחת ואת כל ונוכחת ונלוו אליך חכמי ארבאט וחכמי מראקס גם הרב רישא דכל רישין הרב תנא דבי אליהו חתם לעזרתיך ואיך חזרת להודות על השקר ותשליך אמת ארצה ולא חששת לבעל הבירה אשר הסיתוך בו לבלעו חנם כי יציץ עליך בחניתך וכלי זיינך אשר בידו שמצא הכל מועתק אצלי עם פסקים אחרים שנכתבו לזכותו, גם מה שכתבת לי ביחוד נושא ונותן על מה שכתבתי אני לקיים הפשרה מטעם דאית בה ביטול מודעא בכולל עם פיסול עדים ומה שהשיבותיך בטוב טעם ודעת להסיר תלונותיך מעלי, הכל נמצא אצלי מועתק בעדים ולבלר, אחי ראה לכמה חרטות הביאה אותה מהירות זו דלצד הפחות הי"ל לכת"ר להמתין עד עת בא דברו שכתב ראשונה ויראה בעיניו ולבבו יבין אם יחזיר אם לאו והיה מקיים בעצמו מק"ש לא יטיפון לאלה ולא יסיג כלימות כי יראה הרואה בהעריך דבריו אלה לנוכח אלה הוי מאן דסני ליה כמעיד עדות שקר בעצמו נוסף אעיקרא דמלתא דבר מבהיל הוא לחכם שכמותו לדון על דברי הכת האחת בלתי ראות דברי הכת שכנגדה הלא תראה לשון הזוהר ריש פ' וישב כל דיינא דקבל מבר נש מלה עד לא ייתי חבריה כאלו מקבל עליה טעוון אחרא וכו' וכבר ידעת שקבלו חרם ב' הכתות להוציא כל זכיותיהם ונתנום בהאח מבוערת והרא"ם פירש בשבועתו שעדיין יש לו העתק במדינה אחרת ומושבע ועומד לכשיבוא ישרפנו והוא לא כן עשה ועבר על החרם ובמקום שישרפנו הרעיש בו את העולם והנה החכמים שדנו ביניהם ראו כל זכיות ב' הכתות קודם שריפה ודנו עליהם את הדין אכן כת"ר שלא ראה את החדש ולא ידע מכתבי הכת האחת לחושבו שכבר נשרפו איך יבוא ויעיד ויחלוק על שראו בעיניהם זכיות ב' הכתות וכל המהרהר אחריהם כמהרהר אחר השכינה. ולא זו בלבד שהסיתוהו המסיתים והדיחוהו מדרך השכל להטות את הדין אלא שהפכו למשחית הודו שלא השיב ידו מבלע כבלע את הקדש בלשון השלוח לרצונו בלי רסן לבלום עדיום בדברי קנטור מסה ומריבה לפרוץ גדר המוסר והחכמה ויוציא את כלי זעמו ומפצו בידו להתיהר ולהתגדל נגד רבני ישראל הנודעים בשערים המצויינים בהלכה ובבתי דינים הקבועים וניכרים בשמן ובמקומן ובמעשי' ופער פיו לבלי חק לאמר עליהם שדנו דין שקר והעידו עדות שקר מוכחשת לומר על עמוד של אבן שהוא של זהב ושגו ברואה פקו פליליה ולא פחדו מה' ומישראל שיסכימו על עושק וחמס וחרב מונחת על ירכם וגיהנם פתוחה תחתם ומרוב החמדה והתאוה מתי יבוא לידם כדי לחייבו במה שאינו חייב ולא השגיחו על כתביו והזניחו טענותיו ודינם מיוסד על דברי השוא והשקר וחלפו חק תורת מרע"ה והלכו אחרי שרירות לבם ולא נמנו כ"א על העושק והמרוצה וב"ד שמסכימין על העושק ועל המרוצה אינן ב"ד ולא עוד אלא שצירף עמהם כל אנשי המקום וכתב שאפי' בסדום ועמורה לא נעשה עלבון גדול כזה ועול וחמס כזה וסיים רק אין יראת אלהים במקום הזה, הדור אתם ראו הנמצא ב"ד חצוף כזה אשר חרף מערכות אלהים חיים וחוצפא יסגא להיות מלעיב ומלעיג במלאכי האלהים ולא חשש לעונשו עד עלות חמת ה' עד אין מרפא, ואף כי לקושטא דמלתא לא חיסר מכבודם אפי' כמלא נימא כמריח באתרוג ואין דבריו פוגמין ולא יעשו רושם באנשים מפורסמים מ"מ כאיבנא ליקרא דידיה שאם חכמי ישראל בעיניו כחגבים הוא היה בעיניהם כמלאך האלהים נטע שורק כלו זרע אמת ולא אמידנא ליה בהכי ולא יהיה פחות מבהמה דאמדא נפשה וממקום גבוה אינה קופצת והוא הפיל עצמו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא על ידי כתבו זה שממנו נבדק קנקנו ונשבר כשבר נבל יוצרים ונכנס בסוג כי דבר ה' בזה ואם לדידי צייתת תשור על אנשים ותשים לדרך פעמיך דרך מתא מקנאס יע"א לבקש מחילה וסליחה על מה שהתרסת נגדם בפסק המצרנות ומשם למתא פאס יע"א להתנפל לפני רגלי הרב הגדול משי"ח ודעימיה ואנכי איש צעיר בשומעי את כבודך במתא פאס יע"א אני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך ותהיה לך הנאה בביאתך לחקור על האמת מגדולים וקטנים לדעת מי הוא הנעלב ומי הוא העולב וגם תראה יקר תפארת עדה השלימה והנבחרת נקיה מן הגזל נקיה מן העריות ומי כמוה בדרך ארץ אשר גם עליה שלחת יד לשונך וקראת אותם אנשי סדום ורק אין יראת אלהים במקום הזה וכאשר תבוא תבקש מחילה מכל העדה כולם קדושים ותאמר חטאתי לה' אלהי ישראל ולכם ועוד זאת ראינו האגרת ששלחת לנכבדי פאס וחשוביה ותגזר אומר שיעמדו להעמיד דבריך ולא ידעת שעם בני דעה דברת שיודעים האמת והצדק ואדרבא הגבהתיך היא השפלתיך שהכירו ערכך ונודעה להם פחיזותך שאז חללת יצועי החכמה וקלקלת צנורי המזימה וכבר יודעים דבר הרב האזובי בשירו ויש אדם אשר שלח כתבו וערוה בכתב גילה ועירה. ולמה לא נתביישת לשלוח להם ואתמול כתבת עליהם שהם אנשי סדום ורק אין יראת אלהים במקום הזה וכיוצא מלבד מה שזלזלת בכבוד מוריהם. ע"כ נמ"ך מכת"י רבינו המחבר זיע"א וחע"ד: