אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן צ

סימן פט

נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין החצר הנקראת ע"ש אזנזון שקנאה ה"ר מסעוד לערבי בהיותה חרבה תל עפר מהגוים בעלי החורבה בהאלגז'א הנוהג באיזה חורבה או בקעה שתהיה דהיינו שקונה אדם מהבעלים שי"ל חורבה או בקעה לבנות עליה בניינים כחפצו כאדם העושה בשלו בעד מה שקוצב עם הבעלים לתת להם סך מה בכל שנה ושנה עוד כל ימי הארץ ובזה הוחלט הקרקע ההוא ביד הקונה אותו לדורותיו ואף בהיכא דנפלו הבניינים שבנה לא נתרוקן כחו מהקרקע ההוא וחוזר ובונה בו כחפצו ויתן מה שקצב לתת לבעלים או ימכור זכותו לאחר והאחר יתן הקצבה ההיא ומסעוד הנז' אחר שקנה החורבה הנז' באופן הנז' המתין מחמת בעלי החזקה עד שעבר יותר משנה ועמד ובנה שם שני בתים ולאחר כן עמד ומכר האלגז'א שבידו והבניינים שבנה לגוי אחר והגוי שקנה ממנו הוא משכיר גוף הקרקע של הבתים הנז' מה שהוא כח הגוי וגובה שכירותו ובעלי החזקה גובים שכירות החזקה כנהוג בכל הקרקעות של הגוים שיש לישראל בהם חזקה ולשאול הגיע מסעוד הנז' ותובע מה ששוהד"ן אם האלגז'א הנז' יש לו דין מכר וקנה הקרקע ההוא בהאלגז'א קנין הגוף וכשחזר ומכר הקרקע ההוא לגוי אחר אם תשאר לו החזקה במה שמכר לגוי דהיינו בהשלשה רבעים כמו שכן הוא במוכר קרקעו לגוי שנשארת לו החזקה:

ואמינא ודאי דדבר פשוט הוא שהאלגז'א הנז' דין מכר יש לו ולא דין שכירות שהרי ממכר עולם הוא בדיניהם שהקונה קרקע בהאלגז'א קונה אותו לדורותיו לעשות בו חפצו ורצונו יבנה ויסתור יתן וימכור יוריש ויחסין באין אומר ואין דברים והמוכר לו מסתלק מהקרקע הקרקע ההוא לגמרי ואין לו אלא זכות הקצבה שנתחייב הקונה לתת לו מדי שנה בשנה ואחר שכן הוא הקונה קרקע בהאלגז'א ולא סלקו בעל החזקה תוך שנה מיום שקנה תו לא מצי לסלוקיה כדין הקונה קרקע מהגוי דאין כח לבעל החזקה לסלקו מכח התקנה אלא תוך שנה מזמן המקנה ולא במלאת לו שנה תמימה שאז קם הבית לקונה אותו לדורותיו ולא דיינינן להקונה בהאלגז'א דין שוכר בעלמא דמצי בעל החזקה להוציאו בכל זמן שירצה דאין זה אופן השכירות דאין לשוכר אלא דירה בעלמא שידור כל זמן השכירות ואינו רשאי לשנות צורת הבנין ולא יבנה ולא יהרוס ואפי' להביא קרוביו לדור עמו או להשכיר למי שיש לו סיעה גדולה אינו רשאי ואם נפל אזדא ליה ואם מת השוכר בטלה השכירות עיין סי' רי"ב ושי"ב ושי"ו ושל"ד משא"כ בהאלגז'א שרשאי בכל אלה לעשות כחפצו וממכרו הוא ממכר עולם ומה לי אם דמי המכר קצובין לפרוע לאלתר או קוצב לתת סך מה בכל שנה ושנה עוד כל ימי הארץ, ועם היותו דבר פשוט לא אמנע מלהביא ראיות מדברי הפוסקים דקנין הגוף מקרי שכן מצינו להר"ן בנדרים פ' השותפין דמ"ו אמתניתין דתנן המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר ואין לו בהם תפיסת יד מותר ומוקי אביי בגמ' היכי דמי דשרי דמקבל בעיסקא, וכ' הר"ן משם הראשונים דמקבל בטיסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הוא של מחזיק לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה לבעלים הראשונים וכל כהאי גוונא קנין הגוף מיקרי ולא שעבוד בלבד שיפקיענו קונם והאי דנקט מושכרים במתניתין משום דטיסקא זו כעין שכירות היא שאם אינו פורע המוטל עליו שנה שנה הדרא ארעא למרה דמלכא אמר דיהיב טיסקא ליכול ארעא ואפ"ה כיון דכל אימת דבעי למפרע לא מצי מסלק ליה אידך קנין הגוף הוא דיש לו בקרקע ומשו"ה לא מצי אסר אבל בשכירות מצי אסר עכ"ל הר"ן והביאו הריב"ש סי' שנ"ה הרי מבואר דמקבל בטיסקא שדומה למקבל בהאלגז'א קנין הגוף הוא ועדיף מקבל בהאלגז'א שבנה בנין בחורבה או הבקעה ההיא ואפי' בהיכא דלא פרע המוטל עליו לא הדרא ארעא אלא תובעו כשאר חוב, ועוד יש ראיה מדין מצרנות שכתב הטור בסי' קע"ה וז"ל קרקע שיש בו בנין והקרקע של אחד והבנין של אחד אם בעל הבנין יש לו כח בקרקע להיות בו בניינו עד עולם שאף אם יפול לחזור ויבננו אז כל א' וא' הוא מצרן על חבירו לפיכך איזה מהם שמכר חלקו לאחר חבירו מסלק הלוקח יע"ש והקשה הב"י לדעה זו דאית ליה זכותא בארעא עולמית ואפי' אם יפול בנין זה בונה אחר במקומו הרי בעל הקרקע לא נשאר לו זכות בקרקע ומה ימכור. ותירץ דהכא במאי עסקינן דלעולם הוא פורע שכירות כעין טיסקא לבעל הקרקע דהשתא אע"פ שי"ל כח לקיים שם בנין זה עד עולם ואפי' יפול בונה אחר במקומו אין הקרקע שלו לגמרי דלעולם הוא פורע טיסקא עכ"ל, והוא ממש מציאות האלגז'א שפעמים שבעל הקרקע שלוקח אלגז'א מוכר זכותו לאחר ועומד האחר במקומו לגבות האלגז'א ופעמים שהמקבל בהאלגז'א מוכר זכותו לאחר שיזכה בהקרקע ההוא ויתן האלגז'א: עוד מצינו להאחרונים שמזכירין מציאות האלגז'א ממש אלא שמזכירין אותה בשם מוקטע'א כמ"ש כנה"ג סי' ק"מ בהגה"ט אות מ"ו משם מהריב"ל וז"ל ארעא דמוקטע'א לית ביה דינא דבר מצרא אבל אחר שנבנו הבתים על הקרקע אית ליה לבעל המוקטע'א דינא דבר מצרא בהבתים הסמוכים למוקטע'א עכ"ל. ופירש בעל מסגרת השלחן בדיני החזקות שהביא בסי' ק"מ אות י"ז שהאלמוקטע'א הוא ארעא דשייך למלך או לכותי וישראל קנה אותה באופן שמעלה ממנה מס פרטי למלך או לכותי דשייך לו אותו ארעא ויש רשות ליהודי לבנות עליה ולעשות כבשלו וזהו חק ולא יעבור שאין המלך או הכותי יכולים להוציאו ליהודי ממנה עולמית כשיתן המס מדי שנה שנה בשנה כמו שקצבו לו ליתן יע"ש באורך, הרי מבואר שהאלגזא ממכר עולם היא ודין מכר יש לה ולא דין שכירות ואחר שדינה כמכר כל ששהה ביד הקונה אותו שנה תמימה תו לא מצי בעל החזקה לסלקו כדין שאר ממכר ואף אם לא היה הדבר ברור שהוא מכר גמור כדאמרן אלא היינו מסופקים אם דין מכר י"ל או דין שכירות הקונה הוא מוחזק והבא להוציא מידו מכח התק' עליו הראיה:

[הגהה הכי איתא להדיא בשו"ת מהר"י מטראני ח"א שאלה נ"ט שהמוקטאעקא דמכירה לשנים היא וזכה בקרקע בדיני האומות ובדין התורה ויש לו קנין בגוף הקרקע והביא ראיות ברורות גם הביא ההיא דהביא מר אבא נר"ו דהמודר הנאה מחבי' ויש לו מרחץ וכו' יע"ש]:

הקטן רפאל:

ומינה נמי השתא דחזר מסעוד הנז' ומכר זכותו לגוי אחר דיינינן ליה כדין מוכר קרקעו לגוי דנשארה לו החזקה במאי דמכר לגוי דהיינו הג' רבעים שהם כח הגוי כמו שמצינו בפסקי מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שהמוכר חזקה לגוי נשארת לו חזקה דחזקה שהיא א' מט"ז במדור ה"נ נשארת לו החזקה בהג' רבעים שהיא ג' חלקים מט"ז במדור ובלבד שלא יפחות כלום ממה שנוטל בעל החזקה הראשונה ולפעמים חזקה זו פורחת באויר שאם במשל היה הקרקע נשכר ביו"ד אוקיות והיה הגוי נוטל ג' אוקיות ובעל החזקה היה נוטל ז' אוקיות אין לבעל החזקה הב' ליטול כלום מהז' אוקיות אלא שאם יש במציאות שהגוי הב' אינו נוטל כל הג' אוקיות אזי יטול מה שנשאר מהג' אוקיות ואם גם הגוי הב' היה נוטל ג' אוקיות לא נשאר לו מה ליטול, ואין לומר דלא יטול בעל החזקה הראשונה כ"א הרביע דהיינו ב"ם ד"ת כיון שכבר היה נוטל ז' אוקיות ולא שיערו חכמים חזקה בהרביע אלא לענין דאין לפחות מרביע אבל למעלה אין לה שיעור דכל מאי דמוזיל הגוי הראשון בשכירות הגוף שהוא כח הגוי יטלנו בעל החזקה הראשונה כמו שמפורש בפסקי הרב הנז', בעל החזקה השניה לא יטול אלא מאי דמוזיל גביה הגוי הב' וכבר כתבתי בענין זה באורך בשאלה ותשובה שבאה לידי ממכנאס יע"א שכתבו בתשובתם שלא יטול בעל החזקה הא' זולת הרביע וכל מאי דמוזיל הגוי בשכירות יטלנו בעל החזקה הב', ולא יכולתי להלום דבריהם אם לא שבעל החזקה הא' היה נוטל רביע עם הגוי הא' אזי נאמר דמאי דמוזיל הגוי הב' הוא לבעל החזקה השנית ודברים ברורים הם וצויי"מ הח"פ צפרו בשבט משנת נטעתי"ך שורק לפ"ק וקיים:

שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה ה"ן אביטבול ס"ט דברי החכם הפוסק נר"ו הם אמת וצדק אין בהם נפתל ועקש בכל פרטיו דמ"ש החכם דבעל החזקה לא יסלק למס' הנז' הקונה הקרקע תוך שנה וכיון שלא סלקו בתוך שנה זכה במקחו הקונה הנז' ותו לא מצי לסלוקיה הדין עמו דודאי לא מצי בעל החזקה לסלק הקונה הקונה מהגוי אחר שעברה שנה מיום המקנה וא"כ זכה מסעוד הקונה מהגוי בקרקע הנז' לבנות בו בניינים כחפצו ורצונו ויתן סך הקצבה לגוי מדי שנה בשנה כמנהג הקונה בהאלגז'א דדין מכר י"ל ולא דין שכירות שהרי ממכר עולם הוא בדיניהם שהקונה בהאלגז'א נחלט הקרקע בידו לצמיתות לקונה אותו לדורותיו ואפי' אם יפול הבנין ההוא יכול הוא לחזור ולבנותו פעם ב' כאשר תאוה נפשו ואין דובר אליו דבר אלא שיתן הסך הקצוב לגוי כמו שהתנה עמו בשעת הקנין אם מעט ואם הרבה עוד כל ימי הארץ וכיון שכן ברור הוא דדין מכר יש לו וכמו שהביא הח' הפוסק ראיות ברורות ונכוחות למבין מדברי הר"ן מציאות זו דומה בדומה ממש. ומדברי הטור ג"כ בסי' קע"ה לפי פי' הרב"י ז"ל וכמו שהביא ג"כ מדברי האחרונים ז"ל שקורין לענין זה בשם מוקטע'א יע"ש, א"כ איפה זכה מסעוד הנז' בג' רבעים מכח הגוי כנ"ל. והשתא דחזר מסעוד הנז' ומכר הג' רבעים שלו לגוי אחר נשאר לו בהם חזקה שנית שהם ג' חלקים מט"ז כידוע דחזקה ראשונה היא רביע בגוף הקרקע וחזקה שנית היא ג' מט"ז: והשתא נחזי אנן דאם היה הקרקע נשכר ביו"ד אוקיות והיה הגוי נוטל בשכירות ג' אוקיות ובעל חזקה היה נוטל ז' אוקיות, ברור הדבר דאין יכול בעל החזקה הב' לפחות לבעל חזקה ראשונה וליטול ממנו כלום כיון שהיה נוטל כל השבעה אוקיות והגוי נוטל ג' אוקיות, א"כ לא נשאר לו לבעל חזקה שנית מה ליטול, דלא אמרו דבעל חזקה ראשונה נוטל רביע אלא לענין שאין לפחות לו מרביע אבל למעלה אין לו שיעור כמו שראה כ"ז החכם הפוסק כתוב ומפורש בכתבי מוהר"ר, וא"כ לא נשאר לבעל חזקה ב' מה ליטול כיון שבעל חזקה ראשונה נוטל ז' אוקיות והגוי נוטל ג' אוקיות. אכן אם הגוי הב' מוזיל גביה שאינו נוטל אלא ב' אוקיות אזי המותר יטלנו בעל חזקה ב' אבל בעל חזקה א' לעולם עומד בשלו מה שהיה נוטל מעיקרא יטלנו גם עתה ולא יהיה נגרע משלו כלום. באופן דדברי הח' הפוסק צדקו יחדיו ולראית האמת ח"פ פאס יע"א באלול תקנ"ט לפ"ק וקיים: אליהו הצרפתי סי"ט הדין דין אמת שזכה מסעוד הנ"ב בחזקת ג' רבעי החורבה שהוא ג' חלקים מט"ז בכל החורבה דהיינו שבעל החזקה ראשונה יטול רביע השכירות של כל החורבה ומסעוד הנז' יטול רביע בג' רבעים הנשארים יובן ששכירות החזקה יתחלק ביניהם לז' חלקים בעל חזקה א' יטול ד' חלקים ובעל חזקה ב' יטול ג' חלקים, ולא אמרו שכל מה שהוא יותר על השכירות שנוטל הגוי בעל גוף קהרקע יטלנו בעל החזקה אלא בשוכר מהגוי בעוד גוף הקרקע בחזקת הגוי לפי שהגוי אינו מודה בחזקה ולפעמים סוגר החצר ומפקיע יד ישראל בעל החזקה לגמרי ולכן תקנו לו לישראל שכל אשר תמצא ידו לעשות בכחו יעשה אפי' ליטול כל השכירות. אבל כשמכר הגוי גוף הקרקע לישראל שהוא מודה בחזקה ועושה דין עם בעל החזקה בזה לא תקנו לו כ"א הרביע שהוא סתם החזקה וישראל הבא מכח הגוי נוטל השאר ולכן בנד"ז שזכה מסעוד הנז' בג' רבעים כנז' לא יתן לבעל החזקה כ"א הרביע והשאר יזכה בו מסעוד הנז' וכיון שמכר לגוי נשארה חזקת שלשת רבעים בחזקת מסעוד הנז' אלא שיד בעל החזקה הראשונה על העליונה שאם הגוי משכיר ביוקר בענין שלא נשאר כ"א רביע השכירות או פחות יטלנו בעל החזקה ראשונה כי הוא הקודם לכל דבר ואם יש שם יותר על הרביע יטלנו בעל החזקה השנית עד תשלום רביע בג' רבעים הנשארים ואם הגוי מוזיל השכירות יותר מדאי בענין שנשאר לבעלי החזקה יותר מז' חלקים מט"ז יתחלק בין בעלי החזקות לז' חלקים ומ"ש הרב הגדול זלה"ה שלעולם נוטל הישראל בעל החזקה מה שהיה נוטל עם הגוי אפי' כשבא הקרקע ליד ישראל לא הודו לו חביריו כל בתי דינין שבמערב ועוד שאין זה דבר קצוב שהשכירות שנוטל הישראל היא עולה ויורדת ולכן תקנו הרביע שהוא דבר קצוב' וגם הוא ז"ל לא אמרה להלכה למעשה שהרי ראינו לרבותינו ואבותינו אשר יצקו מים ע"י הרב הנז' זלה"ה כך היו דנים והולכים מעשים בכל יום ואפי' בעוד הקרקע ביד הגוי אם הוא מודה בחזקה ומקבל עליו לדון בדיני ישראל פוסקים לו שלא יתן לישראל בעד החזקה כ"א רביע השכירות והישראל פורע רביע ההוצאות כדינו עם ישראל ואם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג ופוק חזי מאי עמא דבר, ולראיה ביד מסעוד הנז' ח"פ פאס יע"א בזמן הנ"ב ושו"ב וקיים:

איש צעיר שאול סירירו סלי"ט הדין דין אמת ורואה אני את דברי החכם כמה"ר שאול סירירו נר"ו ויש להוסיף נופך אלא שהמוביל נחוץ: הקטן פתחיה מרדכי בירדוגו סי"ט יציבא מלתא שמסעוד הנ"ב יש לו חזקה בהג' רבעים שקנה מהגוי וחזר ומכרם והשוכר מהגוי לא ישכור ממנו רק כשיעור זה דהיינו שאם שכירות החצר יו"ד אוקיות הוא שיווייה דהו"ל לבעל החזקה הא' רביע הסך הנז' שהוא עשרה מעות ונשאר להג' רבעים ז' אוקיות וחצי יהיה הרביע שלהם למסעוד הנז' בעד חזקתם שהוא ע' מעות וי"ב פרוטות וישאר לגוי כ"ב מעות וי"ב פרוטות ועד"ז ישכור מהגוי לא יוסיף לו ול"ו יגרע כי לא יוכל השוכר מהגוי למעט חזקת ישראל לא בעל החזקה הא' ולא בעל החזקה הב' ואם לא יעשה כן וירבה לגוי עה"ד והערך הנז' על השוכר ליהדר לשלם מכיסו ואם לא ירצה הגוי להשכיר לו בסך הנז' דהיינו לערך ה"ם ד"ת א"ת לא ישכור ממנו דעל השוכר רמי חיובא דחזקה זהו הנראה לקוצ"ד וה' ינחנו בדרך אמת כי"ר וקיים:

הקטן שמואל ן' וואעיש סי"ט:

ראיתי מ"ש בפנים והדין ד"א שזכאי מסעוד הנז' בחזקה במאי דמכר לגוי שהוא ג' רבעים אלא שצריך לבאר שאם החורבה הנז' נשארה חריבה ג' שנים עד שאינה ראויה לדירה אין לבעל החזקה כלום מאחר שאינה חזקת סקריקון דהיינו שבעליה הראשונים הם ישראלים אלא שמכרוה לגוי ונשארה לבעליה החזקה אלא נד"ז היא חזקת יישוב דהיינו שבעלי החורבה הם גוים אלא שישראל בנאה וזכה בחזקה מכח הבנין או שכרה הוא תחלה מן הגוי בעליה או סייע הוא תחלה בבניינה כדי להחזיק בה והיא הנק' חזקת יישוב כתבו האחרונים וכן דנו אבותינו ורבותינו שאם נפלה עד שאינה ראויה לדירה ונשארה בחורבנה ג"ש ובא אחר ובנאה הוא זוכה בחזקתה ואין לראשונים כלום. וכן אם הגוי בעליה בנאה ובא אחר והחזיק בה הוא תחלה הוא יזכה בחזקתה דמסתמא כשעברו ג"ש מייאש לבד אם ג"ד בכל ג"ש שאינו מתייאש ממנה, ולענין כמה יטול בשכירות המחזיק השני בג' רבעים. אמת אלו קנה המחזיק הב' הזה החלקים הנז' בהחצר והיא בנויה על תלה לא יפחות הקונה הזה שהוא המחזיק הב' למחזיק הא' ממה שהיה נוטל מתחלה וכמ"ש מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה והיתה חזקת הב' פורחת באויר היכא דלא נשתייר לו כלום אבל הכא שהמחזיק הב' קנאה חורבה והוא בנאה ושכללה סברא הוא שהמחזיק הא' שלא עמל בה ולא גדלה לא יטול כ"א הרביע שלו בחזקת כל החורבה והמחזיק הב' יטול בג' רבעים מאחר שהרב הגדול עצמו לא כתב שיטול המחזיק הא' כל מה שהיה נוטל מתחלה אלא דרך קנס כדי שלא יבוא אחר וישיג גבולו לקנות מן הגוי ועכשיו שקנאה חורבה אין כ"כ השגת גבול כי אדרבא טובתו היא שבנאה לו כדי ליהנות מפירותיה ולכך המחזיק הא' לא יטול כ"א רביע בחזקת כל החורבה והמחזיק הב' יטול רביע בג' רבעים ואם הי"ל שום נותר יתחלק ביניהם לפי ערך זה אלא שיד בעל החזקה הא' על העליונה שאם לא נשאר משכירות הגוי כ"א רביע או פחות יטלנו המחזיק הא' ובזה צדקו דברי הרב הגדול זלה"ה והודו לו חביריו על זה הקנס וכן הורו ב"ד שלפנינו וכן אנו דנים והולכים וכן יצדקו דברי הב"ד שלאחריו בנדון כזה ולרח"פ באב רחמן תקס"ה לפ"ק וקיים:

ברוך טולידאנו ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה