אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן פח
נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין יהודה ב"ח של ראובן שבא לטרוף מאת לוי החצר שהיתה תחלה של ראובן ונתגלגלה ובאה ליד שמעון בתורת מקנה ונטלה המלך משמעון מכלל כל קרקעותיו בהחוב שהיה המלך נושה בו והמלך הטיל הקרקעות ההמה על הצבור והצבור אחר שקנו מאת המלך כל אותן הקרקעות מכרו אותן ללוי ומכללם חצר ראובן והשתא עמד יהודה ב"ח של ראובן מכח קדימת חובו לטרוף החצר הנז' מיד לוי באומרו דכיון דחזרה ליד ישראל חזר השעבוד שיש לו עליה כבראשונה ולוי טוען דאנא אתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה:
תשובה אף אם היה לוי בא מכח גוי דעלמא כיון שאין דין טירפא בדיניהם לא מצי יהודה לאישתעויי דינא בהדיה שהרי לוי קאי במקום גוי וכי היכי דלא מצי לאישתעויי דינא בהדי גוי ה"נ לא מצי לגבי לוי הבא מכחו ואע"ג דדבר זה שנוי במחלוקת הפוסקים אי אמרינן הבא מכח גוי כגוי אפי' למעליותא או דוקא לגריעותא כמו שהובא במרדכי פ' חזק"ה ובתשו' המיימוני דס' משפטים סימן ע' ובתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' ט"ז מ"מ גדול כח המוחזק ויכול לומר קים לי כמ"ד אפי' למעליותא כדפסק בסי' מ"ה סי"ז וסי' ס"ו סכ"ה וסי' ס"ז סי"ז דבכולהו משמע אפילו למעליותא ומה שפסק בסי' קנ"ד סי"ח דלא קאי ישראל במקום גוי אלא לגריעותא כבר תירץ מוהר"ם רבק"ש בבאה"ג דהתם טעמא משום דאיירי בהיזק ראיה דאית ביה איסורא ומצי אמר ליה אם לא היה הגוי חושש בכך אתה שאתה ישראל ראוי לך לחוש בדבר שאסור עליך להזיקני בראייתך אבל לענין ממונא קאי ישראל במקום גוי אפי' למעליותא ומצי אמר מכי מכרה ישראל לגוי פקע שעבודך מינה ואני באתי מחמתי ועיין סמ"ע סקל"ח בסי' מ"ה והן עתה בעמדי בענין זה ומדי דברי בו אורו עיני וראיתי למוהרדב"ז שנדפס מחדש בסי' ת"ק שנשאל על נדון זה עצמו וז"ל שאלה ראובן יש עליו כתובת אשה וב"ח ומכר קרקע שהיה לו לגוי ואותו גוי מכר הקרקע ההוא לשמעון ובאים אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמ' וטוען שמעון אנא מכח הגוי קא אתינא ואין לכם כח לדון עם הגוי לפי שאין דין טרפא בערכאותיהם וישראל הבא מכח גוי הרי הוא כגוי יורנו רבינו מו"ץ הדין עם מי ושכמ"ה:
תשובה הדין עם שמעון דמצי למימר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא למריה ולא מציתו לאישתעויי דינא בהדיה והכי איתא בההיא דאבדה לו דרך שדהו (כתובות דק"ט ע"ב) ותו דמה יועיל שנוציא משמעון והרי שמעון חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית ואפוכי מטרתא ל"ל הלכך יעמוד שמעון בשלו וליכא למימר בנ"ד עד שיעשו פשרה שהרי הגוי לא ירצה לעשות פשרה כיון שהגוי מעמיד לו קרקעו ולא דמי למאי דשאילו מקמי מר מתתיה הכתובה במרדכי פ' חזקת הבתים דדלמא לא ירצה הגוי להחזיר המקח ולא לבנות לסתום החלונות. אבל בנ"ד שהישראל חוזר הגוי ליקח מעותיו הדבר ברור שיחזור הגוי ויקח את ביתו אלא אדרבא דמיא להך שאלה אשר הסכימו עליה כל גדולי צרפת משום דינא דמלכותא יע"ש ואין הדעת סובלת שנכוף אותו בכח חרם שלא יחזור על הגוי ויפסיד מעותיו ואפי' לדעת ראבי"ה דלא אמרי' ישראל הבא מכח גוי הרי הוא כגוי אלא היכא דהורע כחו אבל ליפות כחו לא אמרינן ה"מ היכא דהחזיק הגוי שלא כדין אבל בנ"ד שקנה כדין והחזיק בו כדין לא אמרה ריב"ה וק"ל עכ"ל הרדב"ז, ופוק חזי מ"ש מהרי"ט בחח"מ סי' ל"ח על תשובה זו בזיו נוגה ברק חניתו ועשה לה סמוכות מראיות בנויות לתלפיות ותלה לה כיפי וקבעה הלכה למעשה יע"ש. גם הרב המאסף בח"מ סי' קי"א בהגה"ט אות ד' הביא דברי שניהם להלכה יע"ש, הרי מבואר דכל שהיתה יד גוי באמצע פקע שעבוד הב"ח ולא מצי טריף אפי' חזרה ליד ישראל וכ"ש בנ"ד שהיתה יד המלך באמצע באשר דבר מלך שלטון ומי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו:
איברא אם לא היתה יד המלך באמצע היה מקום ליהודה הנז' לטרוף החזקה שאינה נכנסת לרשות הגוי והשתא שהיתה יד המלך באמצע דאינו משייר בקניינו כלום וכל שנלקחו נכסיו למלך בדינא דמלכותא איבד חזקתו והבא מכח המלך זכה בכל וכמו שראינו כמה פסקים מקדמונינו וכ"כ מהריק"ש ח"מ בהל' חזקות סי' קנ"ו אות רכ"ב וז"ל נהגו שמוכר המולק'י נשאר לו זכות החזקה וכשמכרה למלך נ"ל שאין לדון כן לפי שהמלך אינו רוצה לשייר בקניינו כלום ודי' דמלכותא דינא גם כי לא ראינו מי שנהג כן כשמוכרים למלכות עכ"ל, וכ"כ הרב המאסף סי' ק"מ אות פ"ו יע"ש:
קם דינא דלא מצי יהודה ב"ח של ראובן לאשתעו' דינא בהדי לוי לא בגוף הקרקע ולא בחזקה ולראיה ח"פ צפרו יע"א בחדש סיון משנת מהם תקנ"ו לפ"ק וקיים:
שאול ישועה אביטבול סי"ט: