אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן פז
טופס פס"ד שרצו בעליו להעתיקו וז"ן או"ב תב"ת, הבה"ך הי"ג הידו' לכמה"ר יוסף בהתית זלה"ה היא היום בחזקת המחזיקים בה שזכו בה במקנת כסף מאת כהה"ר אברהם לעג'ימי נר"ו כמשו"ח בידם גם כתוב בידם זכיית כהר"א הנז' שזכה בה מאת יורשי כמה"ר יוסף בהתית הנז' ושטר הזכיה כתוב ע"ש כהרא"ל הנז'. והן עתה תבע יוסף לעג'ימי בנו של ר' שלום לדודו רא"ל הנז' והמציא שטר שכתוב בו שהודה רא"ל לבן אחיו יוסף הנז' בעת נישואיו עם בתו שיש ליוסף שליש בכל הקרקעות שיש לו ובבה"ג הי"ג הנז' וכו' עכ"ל, ולזה תבע למחזיקים בבה"ך הנז' מכח רא"ל הנז' ורא"ל הנז' השיב כי מחצית בה"ך הנז' מכרוהו הוא ובן אחיו כמשו"ח בשטר שביד המחזיקים בו והמציא השטר לפנינו ולזה טוען כי בשעה שהודה שיש ליוסף שליש בכל הקרקעות וגם בבה"ך לא היה לו אז בבה"ך הנז' כ"א ג' חלקים כי הרביע לא זכו בו כ"א בש' משח"ר וההודאה היתה בש' שמר"ה וסייע דבריו מהמשכונה הנז' שלא נפדית עד ש' תקנ"א והזכיה היתה קודם לו בשלש שנים, ולבאר הדברים אמרתי לו שימצא שטרי זכיות בה"ך הי"ג ונמצאו כולם כתובים לזכותו אך זמן זכייתם מחולק כי לא קנאה בזמן א' וזמן הג' רבעים הם מחיי אחיו שנלב"ע בש' קדמ"ת לפ"ק וזכיית הרביע הרביעי אירכס ליה בבלשת לתפ"ץ ומפני כן לא נודע זמן זכייתו אך כתבו העדים בשנת תקנ"א לראיה ביד רא"ל הנז' כי זכה בו רא"ל הנז' ופדאו מיד בעליו שהיה ממושכן בידם מש' תבענ"ה לפ"ק כנראה שתכף שקנאו פדאו מיד מי שהיה ממושכן בידו ולא יהא שהוא ספק אם כבר זכה בו שזמן ההודאה או אח"ך אף שיש מחלוקת מכיוצא בזה בס"ס קי"ב מ"מ היכא שיודעים אנחנו שקנאו וא"א לו שהיה של אבותיו מעולם צריך הזוכה להביא ראיה שהיה אז בחזקתו ואם אין ראיה דחינן מקבל המתנה יע"ש וא"כ בנד"ז אף שהודה ששליש בה"ך הוא של יוסף ודאי לא היתה כוונתו אלא על שליש מה שבידו כהודאת שטר הקרקעות שהודה שיש לו שליש בכל הקרקעות שיש לו וגם שליש בבה"ך פירו' מה שבידו ממנה וא"כ אין ליוסף אלא רביע בבה"ך שהוא שליש הג' רבעים וכיון שמכרו יוסף ורא"ל הנז' המחצית מסתמא כל אחד מכר מחצית המחצית דכי היכי דאמרי' בנותן מתנה לשני כתות אפי' א' כלל וא' פרט חולקין בשוה כדדרשינן ע"פ והיה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו סי' רמ"ה ס"ה וא"כ בנד"ז אף שהודה שיש לו שליש בכל הקרקעות שיש לו וגם שליש בבה"ך] ה"נ כשכותבין שמכרו שניהם מסתמא מש' שכל אחד מכר מחצה נמצא שבמכירת שמכרו שניהם נסתלק יוסף ולא נשאר לו כלום והרביע הנשאר הוא של רא"ל לבדו וכ"ש הרביע שזכו בו אחר פטירת שני אחיו שהוא שלו לבדו:
ועל דבר טענת יוסף בן אפרים שגם הוא י"ל שליש בבה"ך הנז' מכח הודאת הרא"ל הנז' ליוסף בר כהר"ש הנז' שיש לו שליש משמע שר"ל שהיו שלשה אחים ומתחלקת הבה"ך הנז' לג' גם מקב"ע שיש בידו שהיו עיסה א' וכההיא דסי' ס"ב א' מאחי' שהיה נושה וכו' ולזה יש להשיב לטענה זו השניה וממילא אזדא לה הטענה הא', והוא שלטענה זו יש להשיב כי הנה ידוע ומפורסם שהר"א הנז' בחיי אחיו הי"ל ממון מיוחד הן ממה שהכניסה לו אשתו בנדוניתה הן מהסבלו' שעשתה לו אמו שהיו ממון רב לערך קנין בה"ך שהיה סך מועט לערך מה שהיה לו מיוחד וכבר יש בידו כתי עדים שיודעים זה וגם אני החותם יודע כל זה נאמנה שהיה לו נדוניא רבה ותכשיטין ומלבושים חשובים שהיתה אמו מלבישתו יותר מכל אחיו כי אביו לא היה מוחזק בנכסים רק מכלל הבנוניים וכשמת לא הניח לבניו שום דבר חשוב רק מעט קרקע וכל האחים היו מסתפקים בעניות ומחסורם ע"י אמם שהיתה כאניות סוחר בבתי השרים והמלכים והצליחה במשאה ובמתנה עד לאחר זמן שהצליחו גם האחים במשאם ובמתנם ועכ"ז יותר היתה האם משגחת על בנה הקטן רא"ל הנז' כי היה לו בן זקונים ולא היה לו עסק רק ללמוד באופן שהיה לו ממון מיוחד הרבה וגם מחזקת בידו היא אמו:
וכבר כתב בסי' הנז' דאם היו אפי' חלוקין בעיסתן אימר מעיסתו קמץ וכתב הטור דאפי' אם סך השטרות גדול וא"א לומר שקמץ כ"כ מ"מ אמרינן שמא עסק בההוא פורתא עד שעשה טובא וכו' עכ"ל, כ"ש בנד"ז שהממון המיוחד יותר על חד עשר מקנין חלקת קרקע בסך תק"ם ועוד, וכתב הבהה"ג סי' הנז' סקי"ט וז"ל אם הכניסה לו אשתו ממון או שנתמנה על מכס המלך על האחין להביא ראיה עכ"ל, והכא בנ"ד תרתי איתנהו שהכניסה לו אשתו ממון וגם י"ל הנאה מאמו שהיתה מרווחת רווחים גדולים ונותנת לו: ועוד אעיקרא דדינא פירכא דלא כתבו הפוסקים אלא בא' מן האחין שנושא בתוך הבית שכל משא ומתן אינו אלא בא' והאחים יושבים ובטלים ולכן כל השטרות היוצאין ע"ש אותו שהוא נושא ונותן בעדם אבל אם כלם נושאים ונו' כל הנמצא בידו שטר כתוב לזכותו שלו הוא, וזה ברור ומדוקדק מלשון הפוסקים והט"ז שכתב וז"ל וכן אחד מהאחים שנו"נ בתוך הבית וכו' וכ"כ בפשיטות מהר"ם אלשיך בתשובה סי' כ"ה וז"ל ועוד דמאי דמצריכינן התם לטעמא דחלוקין בעיסתן אינו אלא היכא דא' מהם בלבד היה הנושא והנותן בתוך הבית דמן הסתם אע"פ דיוצאין שטרות על שמו הם מן האמצע אבל אם שניהם נושאים ונותנים כאחד ודאי שכל שטר היוצא ע"ש א' מהם שהוא שלו לבדו אע"ג דאין חלוקין בעיסתם עכ"ל, והביאו הרב בכה"ג סי' ס"ב יע"ש וה"נ בנ"ד שכולם היו נושאים ונותנים ומה גם דאדרבא האח הקטן שהוא הרא"ל לא הי"ל עסק כ"כ כשני אחיו הגדולים ובשעת קניית בה"ך לא היה לו שום משא ומתן והמשא והמתן היה ע"י אחיו הגדולים וסניף לו אפרים אחיו הנז' וא"כ פשיטא דפשיטא שכל שטר שיצא ע"ש הרא"ל שהוא שלו לבדו כי לא היה לו לבדו מממון השותפות כלום ואם אפשר היו מאכילים אותו הוא מפני האחוה שהיה ביניהם והיה לומד ספר לא היו מדקדקים עמו וממילא אין טענה מההודאה שהודה ליוסף שי"ל שליש דבמה שהודה הודה ובמה שלא הודה לא הודה ועוד אפשר דכיון שבה"ך היא עשויה לת"ח אפשר שתף עמו רא"ל לכהר"ש שהוא אחיו הגדול ות"ח אבל אפרים שאין לו שייכות בבה"ך לא שתפו עמו ולא היה לו זכות בבה"ך כלל כמו שמפורסם מאז ועד עתה וכן העידו שאפרים כשהיה מתפלל בבה"ך הנז' היה פורע רינט'א ככל דיני בה"ך. כללא דמלתא שאין ליוסף בר אפרים הנז' שום דו"ד על הבהכנ"ס הנז' זהו הנלע"ד וצויי"מ כי"ר וח"פ באלול המרו' ש' תקס"ח לפ"ק וקיים וחתו' מורינו הרב הגדול כמוהה"ר רפאל בירדוגו נר"ו והכרנו חתי' וח"פ תמ"ת בחדש הנז' שנה הנז' וקיים, ע"כ נמ"ך וחתו' על הטופס הנז' כהה"ר חיים טולידאנו וכהה"ר מימון ה"ן מלכא:
וס"ל נמ"ך וז"ן הובא לידי פסק המזכים לה"ר יוסף בן אפרים הנז' וכל חילייהו מההיא דסי' מ"ב אחד מן האחין וכו' וסברו דלאו דוקא הוא לבדו נושא ונותן אלא אפי' כולם נושאים ונותנים יחד איתיה להאי דינא ולא כן הוא שלא נאמרו הדברים אלא בהיכא דהא' מן האחין הוא לבדו ונושא ונותן ודייק לישנא דגמ' א' מן האחין שהיה נו"ן תוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאים ע"ש משמע דהוא לבדו הנושא והנותן דאל"כ הי"ל האחין השותפין שהיו נושאין וכו' והיו אונות ושטרות יוצאין ע"ש א' מהם אלא ודאי דדוקא נקט אחד מן האחין וכו' דמשום דהוא לבדו נושא ונותן כותב ע"ש ואין מונע וכן פירשו מפרשי הגמ' הרשב"ם והנ"י אחד מן האחין גדול האחין המתעסק בממון אביו וסיים רשב"ם דכיון שהוא לבדו נושא ונותן בנכסים שנכתבו ע"ש אין לתלות וכו' אלא בממון האב יע"ש, ועוד דסיים בברייתא וכן האשה שנושאת ונותנת וכו' ופריך מאי וכן ומשני מהו דתימא אשה כיון דשכיחא לה מלתא דאמרי קא טרחא וכו' הרי דדוקא בנושאת וכו' מיירי ודכוותה א' מן האחין דרישא בנו"ן דוקא וכ"כ מור"ם בהדיא גבי אשה וז"ל לא היתה נושאת ונותנת תוך הבית והיו השטרות כתובים על שמה הם שלה ומינה דבא' מן האחין לא מיירי אלא בנושא ונותן וכ"כ הש"ך בהדיא ושכ"כ מהר"ם אלשיך יע"ש ודברים ברורים הם וגם הח' הפוסק נר"ו הרגיש בטעות וכתב על גבי שטרי ק"ע שביד יוסף הנז' וז"ל כבר כתבתי לזכות יוסף הנ"ל ועכשיו עמד לנגדי דברי מהר"ם אלשיך בתשו' סי' כ"ה והדבר ברור שבצירוף כל העדויות על אלו שמבררין עדותן שמקח בה"ך היה לזכות כל האחין דלית דינא שזכה יוסף הנ"ל עכ"ל ובחנם השיגוהו חכמי פאס בפרט זה כי הוא השיג את עצמו אלא שסמך על עדות אליסף וצירף עמה עדות יוסף אביסדיד ואין כאן עדות שעדות אליסף כשבא להגיד בפני הר"א חזר בעדותו שמפי השמועה למד זה ולא שראה וידע מעצמו כמו שבא כתוב בכת"י החכם הפוסק ובחותמו הטהור וצירף עדות יוסף אביסדיד אינה ענין דאם מעיד שמחיי אמם היו עיסה אחת מאן לימא לן דאמם ג"כ היתה בשיתוף עמהם עיסה אחת דנימא מה שעשתה לו מתפיסת הבית עשתה דאם הם היו בשיתוף איהי חלוקה בעיסתה והרי איכא ב' עדים עזוז דאנינו וה"ר מס' אטובי שמעידים שהעניקה לו אמו וכל זה אם היסוד קיים אכן בנפול היסוד יפול הבנין דכיון שהיו כולם נושאים וכו' מה שכתוב ע"ש הוא שלו' ועוד שכבר יש ביד הר"א ק"ע מב' עדים שהעידו שיודעים שבה"ך של הר"א הנז' לבדו ותופס גבייתה לבדו ושה"ר אפרים אבי יוסף הנז' היה נותן רינט'א ונדבות ור"ח וכיון שיש בידו עדות זו אפי' יביא שכנגדו מאה עדים מאה כתרי ואוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה שהרי אפי' בהיכא דא' מן האחין הוא לבדו נושא ונותן ה"ה דעליו להביא ראיה היכא דמת על האחין להביא ראיה וכתב הרא"ש דאע"ג דלא מצי אבוהון למיטען טענינן להו מטעם דכיון דהשטרות יוצאין על שמו מסתבר לאוקומי בחזקתייהו באופן דהכתובין ע"ש הוא המחזיק וכ"ש דליתיה להאי דינא בנ"ד דלא היה נו"נ לבדו דכל שכתוב ע"ש הוא בחזקתו ואפי' אם לא היו לו עדים אלו די לנו בעידי השטר שמעידין שהוא הקונה ואיך יבואו מבחוץ עדים שלא נזדמנו ולא ראו להכחיש עידי השטר שנזדמנו וראו וידעו, וגם עדות ראובן אסבאג שסמכו עליה חכמי פאס קודם שראו העדויות שביד הר"א כבר כתב עליה כמוה"ר פתחיה החכם הפוסק נר"ו שעדות בטלה היא ולא חזיא מידי כי ראובן הנז' מסוג שהביא מר"ן בסי' ל"ה ס"י הפתאים וכו' והמשתגעים ביותר וכו' ועוד יש בו דברים אחרים א"צ לפרסמן עכ"ל. וא"כ לא נשאר ליוסף הנז' שום זכות הן מצד שעדיו כשלו ונפלו הן מצד דעידי השטר עיקר ואפי' יביא עדים אחרים שיעידו בהפך ואפי' הם עצמם אינם חוזרים ומגידים לסתור דבריהם הרא' וכ"ש שלא יצטרכו עידי הא' להעיד בפני שכנגדו דלפטור מקבלין שלא בפניו ואינם חוזרים ומגידים ואפי' בקרקע כמ"ש ע"ז באורך מדברי הרא"ש אההיא דרבה בר שרשום פ' חזקה דל"ב שכתב (דף קצ"ג ע"א) דלהחזיק מה שבידו מקבלין עדות בפני היתומים יע"ש והביאו מר"ן ב"י סי' קמ"ט אות כ"ה והוא פסק מר"ן שם סעיף ך' וכ"כ סמ"ע סי' ק"י ובסי' קמ"ט סקל"א ודברי הט"ז בסי' ק"מ ס"י דכתב וי"ל דכאן קרקע בחזקת בעלים כיון שיש לו עדות שהיתה שלו ממילא קרוי המחזיק תובע וע"כ צריך לברר חזקתו עכ"ל אין הכוונה שהוא מחלק בין קרקע לטלטל כסברת מהרימ"ט דא"כ הו"ל כאן מיירי בקרקע והתם בטלטל ומדקאמר כאן קרקע בחזקת בעלים כיון שיש לו עדות קרוי תובע משמע דאין חילוק יע"ש, ומה גם שכבר סילק עצמו יוסף הנז' ולא נשאר לו שום דו"ד מכל צד שבעולם הן בקרקע החצר הן בכל הקרקעות שמכר וכו' עכ"ל, וכתבו החכמים המזכים דאין סילוק זה כלום דכיון דלא מכר אלא חצי ב"ה מצי אמר חלקי עדיין משוחרר וכו'. ולא היא דאע"ג דקי"ל בריש פ' הכותב האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום ומסקינן דאי קנו מידו מגופה דארעא קנו מידו ופרש"י שזכה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר, וא"כ בנ"ד אם הניח לו חלקו מה הקנה לו חלף קנין הסודר אלא ודאי הקנה לו כל הקרקעות שמכר שלא שייר לעצמו בהם שום זכות וכ"ש דלקושטא דמלתא דלא צריך לשום סילוק כיון שכתובים ע"ש והוא לא היה נו"נ לבדו שלו הם באין אומר ואין דברים הח"פ צפרו באלול שנת תהיינ"ה אזני"ך קשובות לפ"ק וקיים:
ע"כ נמ"ך וחתום עליו מרנא ורבנא הרב המופלא כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו והכרנו חתימתו: