אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן עא

סימן ע

בהיות אמת שהשטר עיסקא שהיה לכהה"ר יעקב הצרפתי י"א נגד יוסף בן יעקב ה"ן שרביט שכבר נפרע כהה"ר יעקב הנז' בהמחצית שנשאר לזכותו בהשטר הנז' ע"י אח"מ באמצעות שלמה ן' וידאל ה"ן עזראן ונשאר בלי פרעון המחצית שנמסר מקודם לשלמה הנז' בשעה שעמד כהה"ר יעקב הנז' לטרוף משלמה הנז' החזקות שקנה מיוסף הנז' מכח קדימת השטר עיסקא ונכנסו רודפי שלום ופשרו ביניהם עזה"ד שנתן שלמה הנז' לכההר"י הנז' סך קק"ם כ"ם ה"ם ומסר לו המחצית בהשטר הנז' וסלק שעבודו מעל החזקות הנז' וזה המחצית שנמסר לשלמה הנז' הוא שנשאר בלי פרעון אלא שהודה לפני ה"ר שלמה הנז' הודאה בב"ד שתבע מיוסף הנז' לפרוע לו הקרן הנז' ולמחול לו השאר ולא מצא יוסף הנז' ממה לפרוע לו במזומן והלך אצל הגוים ולקח מהם בהקפה כלי כסף אצעדה וצמיד וכיוצא מעשה ידיו של שלמה הנז' שהוא הפועל שעשה החפצים הנז' לגוים הנז' ועשו שומא להכלי כסף הנז' כפי אשר נתרצו ביניהם ולקח שלמה הכסף הנז' ע"פ השומא כדי שיעור הקרן הנז' ומחל כל היתר על הקרן הנז' וכתב לו שובר מכתב ידו של שלמה הנז' שהשטר הנז' שטרא פריעא הוא ואחר ימים נמלך שלמה הנז' והחזיר הכסף הנז' ליוסף הנז' ואמ"ל הילך הכסף הנז' שנתת לי בפרעון השטר ואני ארויח לך זמן עד ימצאו לך מעות במזומן ותפרע לי השטר שעדיין הוא קיים בביתי והשובר שנתתי לך שמריע ומפקיע כח השטר תחזירהו לי וכן היה שזה החזיר לו הכסף וזה החזיר לו השובר:

וכעת בא שלמה הנז' בעקיפין ורצה למכור השטר הנז' לזולת לגבות מיוסף הנז' קרן וריוח ובאו לפני הרוצים לקנות ממנו לדרוש אלהים מה יהיה משפט השטר הנז' ואמינא להו דשטרא ריעא הוא וחספא בעלמא הוא והמשהה אותו אצלו עובר בלאו דלא תשכן באהלך עולה, ובעודם נושאים ונותנים בענין בא יוסף הנז' ממקום תחנותו וצווח ככרוכיא שלא נשאר אצלו מהשטר הנז' זולת סך ק"ם ס"ש וסך ק"ם ס"א ה"ם פרע אותם ליד שלמה הנז' מעות בעין וכל יתר על הסך הנז' כנטול דמי שכבר מחל שלמה הנז' כל הריוחים והתוספאות על הסך הנז' ונדרשתי לחוות דעתי מה יהיה משפט השטר הנז' ומעשהו:

ורואה אני שמשעה שמשך שלמה הנז' הכלי כסף הנז' וזכה בהם בפרעון השטר כבר נמחל שעבודו והוה ליה כחספא בעלמא ומה גם שכתב לו שובר עליו וכי הדר והחזיר לו הכסף הו"ל גביה כמלוה ע"פ ונאמן בשבועת היסת לומר פרעתי מקצת או הכל שהרי קי"ל במציעא די"ז ע"א משמיה דר"י שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו פעם אחרת שכבר נמחל שעבודו ופי' בעה"ת וז"ל פירוש משפרע מלוה הא' נמחל שעבוד השטר ועל המלוה אחרונה הרי לא נכתב שטר זה והו"ל מלוה ע"פ וכו' ובסיום דבריו כתב מכאן למדנו שכל מלוה שיתברר או מפיו או מפי עדים שנפרע משטרו אע"פ שהלוהו פעם אחרת שנתבטל כח שטרו והלוה נאמן וישבע היסת שפרעו ונפטר עכ"ל, וכ"פ הרמב"ם בפי"ד מהל' מלו"ל הל' ז' וז"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו ונעשה כחרס עכ"ל, מדקאמר ונעשה כחרס משמע שאינו גובה בו אפי' מבני חרי וכן משמע מההיא דחזקת הבתים דל"ב גבי ההוא ערבא דאמר ללוה הב לי מאה זוזי דפרעתי למלוה עלוך והא שטרא אמ"ל לאו פרעתיך א"ל לאו הדרת שקליתנהו מינאי ומסיק התם דחספא בעלמא הוא ופי' רשב"ם כיון דמודה הערב שפרעו וקי"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו והאי שטרא חספא בעלמא הוא ע"כ, מכאן מוכח דאפי' מבני חרי לא גבי דהא ההוא ערבא ללוה הוא שהיה תובע לגבות ממנו מבני חרי ולא הודה לו דהדר שקלינהו ונפטר הלוה מכח שנמחל השטר יע"ש ולפ"ז הגם דמר"ן בח"מ סי' מ"ח סתם דאינו חוזר ולוה בו ולא פירש אם חזר ולוה בו אי לא גבי אפי' מבני חרי או דוקא ממשעבדי מ"מ מדנקט בסי' נ"ז בסופו דין זה במלוה עם לוה משמע דאפי' לגבי לוה אינו גובה בו והיינו מבני חרי וכ"ש ממשעבדי וא"כ מ"ש הסמ"ע בדין זה סימן מ"ח דממשעבדי הוא דלא גבי אבל מבני חרי גבי היפך דעת מר"ן והיפך סוגיית הגמ' הנ"ל ודעת הפוסקים הנז"ל וכבר השיגהו הש"ך והט"ז והכנה"ג בסי' הנז' ולדבריהם שומעים שאמרו כהלכה. ואע"ג דסיים התם בפ' ח"ה בעובדא דההוא ערבא וז"ל הנ"מ דאמר ליה הדרת אוזפיתינהו מינאי אבל אמ"ל אהדרתינהו ניהלך מחמת דהוו שייפי וסומקי אכתי איתיה לשעבודא דשטר, ופי' רשב"ם וה"מ דלא מחייב לוה לפרוע לערב היכא דטעין ערב פרעתינהו אבל הדר יזפתינהו מינאי דערב גופיה מודה שהשטר שבידו נמחל שעבודו אבל אי טעין ערב אני החזרתי לך אותן מעות עצמן משום דהוו שייפי נשוף צורתן ולא היו יוצאין בהוצאה, וסומקי שהאדים נחשתן יותר מדאי נמצא שעדיין לא פרעו ע"כ וכ"פ הרמב"ם בפ' הנז' ה"ח וז"ל אבל אם אמר לו החזרתי לך המעות מפני שלא היו טובות עד שתחליפם לא בטל השטר ועדיין שעבודו קיים ע"כ והוא ניהו פסקיה דמר"ן בסוס"י נ"ז אלא שהוסיף בשם רבינו יונה אף אם יוצאים ע"י הדחק והטעם מבואר בב"י דכיון שאלו היה מכיר בהם לא היה מקבלם יע"ש:

מ"מ בנ"ד לא שייך שום טעמא מהני שהרי חפצים הוא שנתן לו בכדי שוויין ולא שייך שתחליפם לי כדי שיהיו נוחין להוצאה דכלים לאו להוצהא קיימי וטעם שהאדים נחשתן ליכא חדא דכשבקש ממנו להחזירן לא נתן טעם לדבריו משום איזה דבר רע שבהם רק שחפץ הוא במעות מזומנים יותר ובההיא הנאה דהחזירם לו והמתין והרויח לו זמן לפרעון ועוד לא שייך שיחזירם משום איזה דבר רע שנתחדש לו בהם דהא איהו ניהו הפועל שעשאן ויודע מה נעשה בהם ולא שייך חזרה בכגון זה שידע וקנה. ומה גם שאחר שקבל הכלי כסף הנז' כתב לו שובר ונתנו בידו שנפרע בשטרא לא דינא ולא דיינא שהשטר בטל ומבוטל כחרס הנשבר שב"מ הן בענין הקרן שפרע לו הן בענין הריוחים ותוספאות שמחל לו דמ"ל נמחל שעבודו ע"י פרעון מ"ל נמחל ע"י מחילה וכמ"ש ה' המאסף בהגה"ט שם ס"ג משם מוהרדב"ז יע"ש, ושלמה הנז' בעמוד והחזר השטר קאי משום ואל תשכן באהלך עולה כדפסק מר"ן בריש סי' נ"ז וז"ל אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו וה"ה שטר שנמחל שעבודו) ואם אינו רוצה להחזיר ראוי לנדותו עד שיחזירנו וחזר ושנאו בסי' ס"א סי"א וסי"ב יע"ש, ועי' בהרב המאסף שם ולראית האמת חתמתי באדר א' משנת תקו"ם תרחם ציון לפ"ק וקיים:

נאם שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול במקום שיחזיר השטר לבעליו ה"ר שלמה ן' עזראן הנז' הלך ומסרו לה"ר דוד הכהן בכתיבה ומסי' כראוי ובתמוז ש"ש זאת התקמ"ז ליצי' עמדו לפני הרד"ך עם יוסף ן' שרביט הנז' והגיד הרד"ך ליוסף הנז' מענין המסי' שמסר לו ונומיתי לו אח"מ דחספא בעלמא מסר לו ושטרא פריעא הוא וכאמור לעיל ותמהתי מהרד"ך כי הוא אשר בא לימלך בי כאמור לעיל והוריתיו את דבר המשפט דשטרא פריעא ופירש באותו זמן ולא קנה ומה ראה היום לקנותו, ואז הוציא הרד"ך חרב מודעה רבה מכיסו שעליה תמכו אשוריו לקנות השטר הנז' שג"ד שלמה הנז' בפאס יע"א בכ"ח באדר תקמ"ה על כל פשרה ומחילה שיעשה ליוסף הנז' כאילו אינה ותחזק ידו בראותו זמן הפסק הנ"ב באדר תקמ"ו נמצא שהמודעה קדמה. ועם היות שידעתי נאמנה שזמן שהודה לפני שלמה הנז' רחוק רחוק מזמן הפסק לא יכולתי להכריע ולדעת זמן ההודאה בדקדוק ומה גם שבזמן שהודה לפני הר"ש הנז' בקש ממני להסכים ע"י הסופרים לכתוב לו מודעא ואז יחזור ויעשה פשרה אחרת עם יוסף הנז' ואעיקרא דמלתא לא החזיר ליוסף הנז' מה שנתן לו בפרעון השטר הנז' אלא מחמת שלא מסר מודעא מקודם, ואמינא ליה דלא מועיל כלום בחזרתו שכבר נמחל שעבוד השטר וכאמור, והיינו טעמא שהלך ומסר מודעא בפאס יע"א שאין לסופרים ידיעה מהפרעון כלל והראה להם שטר גמור ועשו העתק מהשטר וסמכו לו ענין המודעא הנ"ל וסמך שבאורך הזמן לא ימצא יוסף הנז' עדים שיעידו על זמן ההודאה בדקדוק ובעל השטר הוא המוחזק והמוציא ממנו עליו הראיה שההודאה קדמה וברוך המפיר מחשבות ערומים שנעשה זמן ההודאה בזמן דהויא מלתא דתמיהא דמדכרי אינשי והוא שטען עליו יוסף הנז' שזמן ההודאה היה בזמן שהביא משה ן' יעהב ן' חמו להכבו' יאקות בת מסעוד דמת' נאני אביטבול מעיר אביה להכפר שבו דר יוסף הנז' ונזדמנו כל היהודים שבכפר ההוא ושבכפרים הקרובים להשלים מנין לצורך ז' ברכות ובאותו זמן נעשה הפרעון שפרע יוסף הנז' להר"ש הנז' כאמור לעיל ולהיות שלא היו מצוים העדים שיעידו כדבריו ואמר שבלכתו אל הכפר ישלח משם קב"ע מהעדים שהיו מצוים שם, וכן היה ששלח ק"ע מג' עדים כשרים שהעידו שבזמן שנזדמנו לז' ברכות הנז' נעשה הפרעון בין הנותן והמקבל הנז' שפרע לו הקרן בהחפצים הנז' וכתב לו הר"ש שובר על ככה ואחר ימים החזיר לו הכסף וזה נתן לו השובר, באופן קם דינא שהמודעא בטלה שהרי השקפנו על כתובת משה הנז' שהודה ליאקות אשתו הנז' בהכפר הנז' וראינו שזמנה י"ב בחשון התקמ"ד ליצי' והרי ההודאה קדמה להמודעא הנז' ובטלה לה מודעא וחזר הענין לאיתנו דשטרא פריעא הוא ומה שנשאר לו אצל הר"י הנז' הוי כמלוה ע"פ ולראית האמת חתמתי באלול התקמ"ז ליצירה והשו"ב וקיים:

שאול ישועה ס"ט דעתי נוטה ומסכמת למ"ש הפוסק נר"ו בשטר שנמחל שעבודו וחזר ולוה בו דלא גבי באותו שטר אף מבנ"ח, וראייתו שהביא מבעה"ת מבוארת להדיא דלא גבי אף מבנ"ח, ויפה דקדק לשון הרמב"ם במ"ש פי"ד מה' מלו"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו ונעשה כחרס, דכחרס משמעותה חספא הוי ולא גבי בו כלל, ומצאתי לו עזר ממ"ש הרמב"ם בפי"ד מהל' עדות שטר שיש בו ב' עדים וא' מהם פסול הרי הוא כחרס ופסקו מר"ן בסי' נ"א ס"ב וכתב בבד"ה ב' תירוצים תירוץ א' מלבד דלא גבי מבנ"ח אין משביעין אותו ולתירוץ ב' משביעין אותו מיהא אבל לענין בנ"ח הרי הוא כחרס ולא גבי בו ע"כ. ה"נ דכוותה. אלא שראיתי לחקור במ"ש מר"ן גבי שט"ח המוקדמים פסולים בסי' מ"ג ס"ז דלכאורה נראה דיש לדמות שטר שנמחל שעבודו לשט"ח המוקדמים. דהתם גבי מבנ"ח, אבל לפי הטעם דיהיב הטור נלע"ד דיש לחלק ביניהם דהטור הביא פלוגתא דרבוותא דלדעת רש"י ורב אלפס ז"ל ס"ל גבי מבנ"ח ולר"י ס"ל דלא גבי אף מבנ"ח ואיפסיקא הלכתא כרש"י ורב אלפס ויהיב טעמא הטור דמדינא מצי גבי אף מלקוחות מזמן הלואה אלא קנסוה רבנן דלמא אתי לגבות מזמן המוקדם והביא הטעם הנז' באה"ג, וא"כ שאני התם דהוי שטר גמור מדינא דדי מה שגזרו חז"ל שאין לגבות מלקוחו' מזמן הלואה דאין גוזרין גזירה לגזירה. משא"כ בשטר שנמחל שעבודו דהוי מדינא ולא מטעם קנסא דין הוא דאין לחלק ביניהם דהכל נמחל שעבוד לקוחות ושעבוד בנ"ח, ולפ"ז נלע"ד דרש"י ורב אלפס דס"ל בשט"ח המוקדמים דגבי מבנ"ח מודים בשטר שנמחל שעבודו דלא גבי אף מבנ"ח מטעם הנז' דשאני התם דמצי גבי מלקוחות מזמן הלואה מדינא אלא קנס קנסוהו חז"ל דלא גבי מלקוחות אף מזמן הלואה ולכך גבי מבנ"ח הואיל והוי שטר גמור מדינא משא"כ בנמחל שעבודו דנמחל מדינא לא גבי אף מבנ"ח וכ"ש לדעת התוס' והטור דס"ל התם דלא גבי בו כלל ודאי מודו הכא דלא גבי בו כלל, ויש להוכיח שכן דעת מר"ן דלא גבי בו אף מבנ"ח ממ"ש מר"ן בחומ"ש סי' נ"ז ס"ב וז"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו כמו שנתבאר בסי' מ"ח ואם אמ"ל הלוה פרעתי והשיב המלוה כן הוא אבל החזרתם לך הרי מודה שנמחל שעבודו ואינו גובה בו ע"כ' מבואר מזה דמ"ש ואינו גובה בו ר"ל אף מבנ"ח שהרי מר"ן איירי במלוה עם הלוה ומשתעי דינא בהדיה ולא עם הלקוחות כמ"ש ואם אמ"ל הלוה וכו' והשיב המלוה וכו' הרי מודה שנמחל וכו' ש"מ דהמלוה לא תבע ללקוחות שנאמר דפי' ואינו גובה בו היינו ממשעבדי אבל גובה מבנ"ח, אבל המלוה הוא עם הלוה גופיה משתעי דינא לגבות ממנו וקאמר מר"ן דאינו גובה בו משם באר'ה דר"ל אף מבנ"ח וכן מוכח ממ"ש בראש הסעיף שטר שלוה בו וכו' כמו שנתבאר בסי' מ"ח דמאי קמ"ל מר"ן בזה אלא ודאי כוונת מר"ן להודיע לנו ממ"ש בסעיף זה אמ"ש בסי' מ"ח דמ"ש שם דאינו גובה בשטר שלוה בו וכו' היינו אף מבנ"ח ולהכי קאמר כמ"ש בסי' מ"ח, הכוונה לומר דסעיף זה מוכרח הוא מעצמו דפי' ואינו גובה בו אף מבנ"ח ממה שראינו דברי המלוה עם הלוה ולא עם הלקוחות כמ"ש ומכאן תוכיח דמ"ש בסי' מ"ח ג"כ היינו דאינו גובה אף מבנ"ח נמצא דלדעת מר"ן ס"ל דשטר שנמחל שעבודו לא גבי אף מבנ"ח כמו שביארנו, ומ"ש מור"ם בסי' נ"ה ס"ב וז"ל ואינו גובה בו כלום אלא מבנ"ח ורשם עליה ב"י בשם הרא"ש ע"כ, ראיתי בב"י בשם הרא"ש דלא כתב דגבי מבנ"ח אלא כשהתנה דאם לא פרע לזמן פ' יהיו המעות שנתן מתנה ושכ"כ בב"י בשם הרמב"ן והר"ן והרשב"א בסי' נ"ה וכ"כ מר"ן בסי' נ"ה ס"ב וז"ל בד"א שנותנין השטר לבעל דינו וכו' כשהתנה וכו' וא"כ מ"ש מור"ם ואינו גובה בו כלום אלא מבנ"ח נ"ל דחוזר על רישא דדינא בד"א שנותנין השטר לבעל דינו כשאמר אם לא פרעתי לזמן פ' וכו' ומ"ש מר"ן וישאר השטר קיים דוקא לגבי בנ"ח, וז"ל הטור בסי' נ"ד מי שפרע מקצת חובו וכו' ואומר אם לא אתן לך לזמן פ' תן לו שטרו וכו' ודוקא שפירש אם לא אתן עד יום פ' תן לו שטרו ויהיו כל המעות הללו מתנה וכו' וכתב הב"י ז"ל ודוקא שפירש וכו' כ"כ הרמב"ן והר"ן וכו' וכתב הרא"ש ר' יוסי אומר יתן וכו' ויגבה כל חובו מבנ"ח אבל לא ממשעבדי וכו' ואפי' חצי החוב שלא פרע אינו גובה ממשעבדי דחיישינן שמא יגבה בו חצי האחר שנפרע כדאמרי' בשט"ח המוקדמים דאפי' מזמן ב' לא גבי דלמא אתי למגבי מזמן א' ומבנ"ח גבי ביה דקני ליה במסירה ע"כ וכן דעת הרמב"ן וכ"כ הרשב"א והר"ן דבאו' אם לא פרעתי ביום פ' יהיה המעות מתנה וישאר החוב כמו שהיה מתחילה מיירי דאלו באו' תן לו שטרו שאני רוצה להתחייב בדמי כל השטר אע"פ שפרעתי מקצתו לא הוה אמ"ר יוסי יתן דהא נמחל שעבודו ע"כ. מבואר מכל זה גם מדברי הרא"ש הנז' דמ"ש יתן השטר ויגבה כל חובו מבנ"ח איירי הרא"ש בהתנה על מעות מתנה שהרי גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר וכו' אמרה הרא"ש לההיא דרבי יוסי דאמר יתן השטר ויגבה כל חובו מבנ"ח כמ"ש הב"י יע"ש, וגם מר"ן הב"י הביא דברי הרא"ש הנז' עמ"ש הטור ודוקא שפירש על מעות מתנה, משמע דס"ל להב"י דדברי הרא"ש הנז' איירי בהתנה על מעות מתנה ועל מ"ש הב"י תחלה דדברי הטור בעי' התנאי מעות מתנה כתב כ"כ הרמב"ן והר"ן וסמיך ליה כתב דברי הרא"ש, ש"מ נמי מהא דדברי הרא"ש דאמר ויגבה כל חובו מבנ"ח היינו אם היה התנאי הנז' הוא דגבי' וכן נמי ממ"ש הרא"ש עוד אי נמי גבי ממשעבדי שכך התנה מתחלה שאם וכו' יהיו המעות מתנה וכו' והאי פירושא ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה ע"כ, דממה שאמר בפשיטות שכך התנה מתחילה ולא אמר וכאן איירי בהתנ' מעות מתנה מוכח דאף לפי' א' איירי ביה דבהתנה מעות מתנה הוא דגבי מבנ"ח ודו"ק. דלא אמרינן בשטר שנמחל שעבודו וחזר ולוה בו דגבי מבני חרי דוקא היכא דפי' שיהיו המעות מתנה אם לא פרע לזמן פ' הלא"ה לא גבי אף מבנ"ח: אלא שראיתי לדעת הרמב"ן והר"ן והרשב"א לא הזכירו בדבריהם דקני ליה במסירה, משמע דאם התנה מעות מתנה לחוד סגי וגבי מבנ"ח:

משא"כ הרא"ש דהזכיר מעות מתנה וכתב לבסוף וקנה במסירה לכאורה נראה דבעי תרתי מעות מתנה ומסירה, ופשר דגם הרא"ש ס"ל כהרמב"ן והר"ן והרשב"א דבתנאי לחודיה סגי או במסירה לחוד גבי מבנ"ח:

עוד י"ל דמ"ש מור"ם ז"ל ואינו גובה בו כלום אלא מבנ"ח מלבד מאי דאמרי' דחוזר ארישא דדינא בד"א שנותנין השטר לבעל דינו כשאומר וכו' יהיו המעות מתנה ובזה הוא דאמר מור"ם דגבי מבנ"ח, עוד י"ל דס"ל למור"ם דאם מסרו לוה למלוה בפני ב' עדים אז גבי ביה מבנ"ח שכ"כ מור"ם בסי' מ"ח וז"ל ואפי' לא חזר והקנה לו רק שחזר ומסרו לו בפני עדים למ"ד עדי מסירה עיקר אפי' בשטרות ע"כ והרי מר"ן כתב בסי' נ"א דעידי מסירה כרתי אף בשטרות, וא"כ ממה שסמך ואינו גובה אלא מבנ"ח אההיא דסי' נ"ה ס"ב בד"א שנותנין וכו' ויהיו המעות מתנה, ובסי' מ"ח כתב אם חזר ומסרו בפני עדים גבי מבנ"ח, נראה דבחדא מינייהו סגי לגבות בו מבנ"ח או בתנאי הנז' או במסירת השטר לפני עדים כמ"ש מור"ם בסי' מ"ח ורשם מרדכי בפ' הכותב. וכן ראיתי במרדכי הקצר וז"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר וגובה בו שכבר נמחל שעבודו, ופר"י שאם היו עידי מסירה היו יכולים לחזור וללות בו עכ"ל. ופשוט דלענין אינו יכול לומר פרעתי הוא דאמר יכול לחזור וללות בו ולגבות בו מבנ"ח דאלו ממשע' הא אמרינן בשם הרא"ש שכתב דאפי' מקצת שלא פרע לא גבי ממשעבדי גזרה שמא יטרוף מאותו מקצת שפרע וכן הוא בס' מרדכי הארוך ז"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו פר"י שאם היו עידי מסי' היו יכולין לחזור וללות בו וכו' וסיים בלשונו והלכך חוזרים ומשתעבדים נכסי לוה הואיל והוי יום החתי' עכ"ל ודייק ואמר ומשתעבדין נכסי לוה לו' נכסי לוה כל עוד שהם ברשות לוה לאפוקי אם מכרן לא נשתעבדו לו דדוקא מבנ"ח גבי ואע"ג דבסי' נ"א כתב מר"ן דעידי מסירה כרתי אף בשטרות וגבי אף ממשעבדי הכא שאני דהוי שטר שנמחל שעבודו לא גבי אלא מבנ"ח וק"ל:

ומ"ש הואיל והוי יום החתימה נלע"ד דמ"ש הואיל וכו' לאו לאפוקי ימים שאחר יום החתימה, אלא לאפוקי אם הקדים יום החתימה דהוי תרתי לריעותא מוקדם ונמחל שעבודו דאיכא למימר אף מבנ"ח לא גבי ולזה בקיצור המרדכי השמיטה וכתב שאם היו עידי מסירה היה יכול לחזור וללות בו דמשמע מזה בין ביום החתימה בין אח"ך. דמ"ש הואיל והוי יום החתימה אינו אלא לאפוקי אם הקדים זמן החתימה כמ"ש ודברי המרדכי הביאו הב"י בסס"י מ"ח ויש שם תוספת נוסחא יע"ש. ויש סיוע לדברי ממ"ש מר"ן בסי' מ"ח וז"ל אבל שטר שנכתב על הלואה א' ונפרע אינו יכול לחזור וללות בו אפי' אם הכל ביום א' שאינו מוקדם וכו', הרי מר"ן השוה יום החתימה לשאר הימים ובא לאפוקי שאינו מוקדם, וה"נ לדעת המרדכי דמ"ש הואיל והוי יום החתימה ר"ל ואינו מוקדם מהני ביה עידי מסירה לגבות בו מבנ"ח, ועיין מ"ש הסמ"ע בסי' נ"ה סק"ו זהו מה שנלע"ד, וא"כ אתאן לנ"ד הנ"ב שנפרע מקצת החוב למלוה א' והשאר מסרו מלוה א' למלוה אחר ברור שנחשב מה שמסר למלוה האחר הלואה א' ובשטר בפ"ע ואחר שפרעו אינו יכול לחזור וללות בו ואם לוה כנדון שהחזיר שכתב בפנים הפוסק נר"ו הויא מלוה ע"פ ויכול הלוה לומר פרעתיך ורמיא עליה שבועה וצריך המלוה להחזיר השטר ללוה ואם אינו רוצה להחזירו ראוי לנדותו כמ"ש מר"ן בריש סי' נ"ז אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו וכו' וסמיך ליה שסמך לו מר"ן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו וכו' משום דחשיב ליה מר"ן כשטר פרוע דלכך כתבו מר"ן תכף סמוך לדין אסור להשהות שטר פרוע וכו' ודו"ק. ואע"פ שכ' הסמ"ע בסי' מ"ח דשטר שנמחל שעבודו גבי בו מבנ"ח הרי חלקו עליו האחרונים הש"ך והט"ז, גם הב"ח וע"ש ס"ל דלא גבי מבנ"ח. ומאחר דהאחרונים והפוסקים חולקין עליו נקטינן הלכתא כוותייהו. והשתא קם דינא מכל הני מילי מעלייתא דאמרן דשטר כזה שנמחל שעבודו שטרא פריעא הוא וחספא בעלמא הוא ולא גבי בו אף מבנ"ח ואסור להשהותו ואם לא רצה מנדין אותו כמש"ל, ועיין מ"ש הסמ"ע בריש סי' מ"ח שדחה לשון הרא"ש דכתב בפ"ד דנדרים דלא גבי מבנ"ח מטעם דמור"ם והמחבר לא כ"כ אלא גובה סתם. ובסי' נ"ה כתב לדעת מור"ם והמחבר דאינו גובה מבנ"ח אם לא בכתי' ומסי' ומ"ש מור"ם ואינו גובה אלא מבנ"ח איירי במותר שעדיין לא נפרע, דאלו במה שנפרע לא גבי מבנ"ח כמ"ש הרא"ש וכן בסי' נ"ז כתב דלא גבי אף מבנ"ח. ולכאורה נראה שדבריו סותרין זא"ז ויש ליישב אלא שאין הפנאי מסכים לעת כזאת לבאר דבריו וכוונתו ודעתו בארוכה וליישב דבריו וק"ל וצויי"מ וימ"ן אכי"ר, ולאמו"ץ ח"פ פאס יע"א באב הרחמן יה"ל מש' בהתאס"ף ראשי עם לפ"ק מהאלף הששי ליצירה וקיים:

אליהו הצרפתי ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה