אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן סח

סימן סז

עמדו לפני לדין ה"ר מימון בן יהודה ה"ן יתאח תובע לה"ר יעקב ן' שלמה אלמסעאלי אודות חזקת חצר הבורית שדר בה יעקב הנז' בכפר איגלוואן הידועה למולאי בוזייאן מזי ואחיו מו' מוחמד פבוזמלאן וטען עליו שאביו הנז' וה"ר יהודה עלאל הם שנכנסו לדור תחלה בהחצר הנז' וזכו בחזקת ישוב קודם חורבנה והמציא ק"ע מג' עדים שהעידו שקודם חורבנה היה בה בית א' נכחי לנכנס לה שמתחילתו היה פתוח לחצר הבעלים הנז' וכשבאו השו' הנז' לדור בו סתם את פתחו שהיה פתוח לחצר הבעלים ופתח לו פתח מבחוץ והקיף עליו מסביב כעין חצר והיו דרים בו השותפים הנז' וכעת טוען מימון הנז' לזכות במחצית חזקת ישוב החצר הנז' מכח אביו, ויעקב הנז' השיבו דלאו בעל דברים דידיה הוא עד שיביא הרשאה מאביו אם חי הוא או יברר בעדים שמת אביו הנז' וצדקו דברי יעקב הנז' דאע"ג שזה כמה שנים שהלך אביו לארץ מרחקים ואין ידוע להיכן הלך אין לו שליטה בנכסי אביו דקי"ל בסי' רפ"ה ס"ד במי שיצא לדעתו והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא ידוע מה אירע לו דאין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד מסלקין אותו ומעמידין הנכסים ביד מי שהם תחת ידו יע"ש. עוד טען עליו הבן הנז' שאביו מחוייב לו סך גדול שפרע בעדו אל הגוים והא נמי ליתא כל שלא הביא שטר כו"ח נגד אביו והורדת ב"ד לגבות מנכסי אביו ואם יזקק לירד עמו לדין לברר אם יש בידו מנכסי אביו, עוד טען עליו להניח שכירות מה שכבר דר בהחזקה הנז' ביד ב"ד או ביד שליש עד שיביא ראיה ויטול, ואמינא ליה שגם זה הבל דקי"ל בסי' הנז' במי שיצא והניח נכסיו דבקרקעות אין לוקחין שכר עד שיבא ויתבע ודבר זה שייך אפילו הניח אביו קרקע מבורר בנוי ומשוכלל וראוי לדירה וקאי לאגרא אין לוקחין ממנו השכירות עד שיבוא בעל הקרקע ויתבע את שלו ובנ"ד שלא הניח אביו שום קרקע עושה פרי זולת חזקת ישוב של אותה חצר שנחרבה ולא קיימא לאגרא כלל בחורבנה אפי' אם אביו עצמו הוא התובע אין הדר מתחייב לו בשכירות של כלום דמכי נחרבה החצר הנז' תו לא קיימא לאגרא כלל בחורבנה ואין לבעלים ממנה שום הנאה בעודה חרבה ואין על הדר בה ליתן בשכירות החורבה לבעלים כלום דמאי איכפת ליה לבעל החורבה בהנאתו של זה כיון שלא חסרו כלום והו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור כמ"ש בפ' כיצד הרגל ד' כ' וכ"א יע"ש ופסקה מר"ן בסי' שס"ג ס"ו גבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו שאינה עשויה לשכר דא"צ להעלות לו שכר יע"ש, וכ"ש חורבה דלא חזיא לשום הנאה ואע"ג דגבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כתב מר"ן שם ס"ז בשם י"א דאם חסרו אפי' דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו וכו' מגלגלין עליו את הכל יע"ש, הכא בחורבה לא שייך השחרת כתלים ולא מצאו הפוסקים לומר בחורבה שיש לבעל החורבה חסרון שע"י מגלגלין עליו את כל השכירות הראויה לאותם חורבה אלא בחורבה שהסוחרים נוטים שם אהלים לסחורתם ונותנים לו דבר מועט בשכירות וזה חסרו אותה שכירות ע"י שבנה שם בנין שאז מגלגלין עליו ליתן לו מה שנהנה מאותה חורבה שאומדין כמה יתן אדם בחורבה כזאת לבנות עליה בנין כזה ולא סגי ליה בדבר מועט שהיו נותנים לו הסוחרים כמ"ש הלבוש בסי' שס"ג ס"ז ודבריו לקוחים מדברי הרא"ש אמאי דאיתא התם בגמ' בההוא גברא דבנה אפדנא אקוקלתא דיתמי יע"ש, וכן הוא לשון רי"ו בס' מישרים נתיב ל"א הביא דבריו מר"ן בב"י סי' שע"ה יע"ש וא"כ בנ"ד שנחרבה החצר ולא היתה לבעלים ממנה שום הנאה בחורבנה דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור מכלום, ולגבי השכירות שמכאן ואילך התרה בו לפנות דירתו משם ושאם יוסיף לדור מכאן ואילך כשתחזקנה ידיו ויביא ראיה לזכות בה שאין די לו לזכות בשכירות הראוי לה אלא יגבה ממנו עשרה אוקיות בכל יום ויעקב הנז' משיב שאינו חש להתראתו כיון דהשתא מיהא אין לו שום זכיה וגם לאחר שיזכה בה לא יצא עד שיתן לו יציאותיו, והדין עמו דאע"ג דלגבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר מ"מ מצי אמ"ל צא ולא יצא חייב ליתן לו כל שכרו כיון דג"ד דלא ניחא ליה בדירתו כדאיתא בסי' שס"ג ס"ו הכא שאני דמצי אמ"ל לא חששתי להתראתו כיון דהשתא מיהא אין לו בה שום זכיה וכדקי"ל גבי מחאה בסי' קמ"ו ס"ד בהגה דאפי' במי שנתנה לו קרקע בסתר ולא נתגלה שהוא שלו דאין מחאתו כלום דהמחזיק יכול לומר לא חששתי למחאתו שלא ידעתי שהקרקע שלו ולא מהני אלא מחאתו דמערער שידוע שהקרקע שלו יע"ש, וא"כ כ"ש בנ"ד דבריר לן השתא דאין הקרקע שלו דמצי אמר לא חששתי להתראתו אפי' היה הקרקע פטיר ועטיר מההוצאות ובנ"ד דאיכא נמי הוצאות אפי' בהיכא דידוע דהקרקע שלו לא מצי מפיק ליה עד שיתן לו יציאותיו ואז כשאומר לו צא ולא יצא שחייב ליתן לו כל שכרו הראוי ע"פ ג' בקיאים דוקא וכל היתר כנטול דמי דאין הגזמתו כלום שמתרה בו לפרוע יו"ד אוקיות בכל יום וכן מצאתי שכך פסק מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בפסקיו שיש בידי ד' מ' ובחותמו הקדוש וז"ל אבל כשאמר לו צא אפי' לא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר חייב ליתן לו כל שכרו כדאי' בסי' שס"ג. ומה שטען שלא היתה התראה אלא שהיה אומר לו לצאת ולא יצא אינו מעלה ואינו מוריד דהתראה אינה אלא לחייבו סך או"ו לשנה ואז לאו בר סמכא הוא אפי' התרה כן בפי' אבל לחייבו ליתן שכרה הראוי ע"פ ג' בקיאים כשאמר לו צא חייב עכ"ל, ואם ראית חכמים מתרים בכיוצא בזה אינו אלא הגזמה להוציא הדין לאמיתו ובבא הדבר לידי גוביינא אין מחייבין אלא שכרו, ומה גם שיעקב הנז' היה מסייע בבנין החצר הנז' סיוע שאין בו ממש וגם בנה בה האלבור'ג והאלקטאר'א מכיסו שהם עיקר לחצר הבורית כמו שהוגד לי ממגידי אמת ואני בתוך הגולה על הכפר הנז' בח' אלול שעבר וגם יש בידו ק"ע שמתחלה קודם שנחרבה לא היה בה זולת הבית הנכחי ומקצת מתורבץ החצר סביבו וכשהרחיבו וחידשו בניינה הרחיבוה והוסיפו מן המעבר בית א' לימין הנכנס ובהיותי בהכפר הנז' והראני הק"ע הנז' חקרתי מהעדים שהעידו והגידו לי שהאלקטאר'א ג"כ עשאה במקום נוסף שטרח טרחא יתירה בהאלזר'ף שמצד שמאל החצר והסיר ממנו הרבה ובנה האלקטאר'א במקום שממנו עקר האלזר'ף וגם האלבר'ג רובו בנאו במקום שהוסיפו הגוים תוספת על הבנין הא' מהמעבר ומועט מן המועט ממנו הוא שנכנס בתחום הבנין הראשון והראוני עד היכן היה מגיע הבנין הראשון שעדיין רשומו ניכר ולפ"ז יעקב הנז' הוא הזוכה בחזקת ישוב כל מה שנתחדש וניתוסף בהחצר הנז' שזוכה בהבית שהוסיפו מהמעבר ובמה שהרחיבו בתורבץ החצר וכיוצא וא"כ יש לו דין שותף בהחצר הנז' והו"ל יורד ברשות גמור כדין שותף דאמרי' להשביח חלקו הוא יורד ומשום דאין חלקו מבורר צריך להשביח הכל כדפסק מר"ן בסי' שמ"ה ס"ה וקע"ח ס"ג וישב בחצר הנז' עד שיתן לו כל יציאותיו שהוציא הראוי למחצית החזקה ואז יפנה להם מחצית החצר הנז' וכ"ז שלא נתנו לו יציאותיו אין יכולין להוציאו משם ואין מגבין לו במה שכבר דר בהחצר הנז' וכדמשמע מדברי מר"ן בית ועליה של שנים שבעל העליה בונה את הבית ודר בו עד שיתן לו יציאותיו כדאיתא בסי' קס"ד ס"ו ובגמ' דייק מהאי לישנא יציאותיו הוא דמחוייב ליה בעל הבית הא שכרו לא ופרש"י שאינו מנכה לו שכר מה שכבר דר בבית יע"ש, ולפ"ז אף אם היה במציאות שחסר שום הנאה לבעל החזקה הנז' כיון שיש לו דין שותף אין עליו שום שכירות של כלום:

ומה גם שיש טענה בפי יעקב הנז' נגד הש' הנז' שדרו תחלה בהבית הנז' דאע"ג שדרו תחלה שנה או שנתים והלכו להם ושוב לא חזרו ולא היו גובים כלום מהנכנסים אחריהם שנה אחר שנה לדור שם קודם חורבנה כמו שהוגד לי מהדרים שם בהכפר הנז' וא"כ הרי נתייאשו מהחזקה ונתרוקנה זכותם ממנה, ומה גם אביו של מימון הנז' שהלך לארץ מרחק זה כמה שנים איבד זכותו כדכתב מור"ם בהגה סוס"י קנ"ו וז"ל נהגו הקדמונים שאם א' נסע מהעיר י"ב חדש וג"ד שאין דעתו לחזור איבד זכותו אבל אם לא ג"ד בכך לא איבד זכותו עד ג"ש יע"ש. וכ"ש זה שהלך לארץ מרחק ומעשיו מוכיחין עליו שאין דעתו לחזור שאיבד זכותו. והנה מתחלה הייתי אומר דאע"ג דתקנת חזקת ישוב נוהגת בינותינו אפשר מנהג זה שאבד חזקתו אחר ג"ש אינו נוהג בינותינו עד שמצאתי בפסקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ בס' הפסקים שביד נכדו בסי' קנ"ג וז"ל ותשאר לו החזקה ואע"פ שכתבו האחרונים ובפרט מהר"י אדרבי סי' ע"ה ושצ"ז דכל שהקרקע ראוי ליהנות ממנו ולא נהנה ממנו בעל החזקה ג"ש רצופות אבד חזקתו היינו בחזקת יישוב שהקרקע מעיקרו של גוי ואין לישראל בו חזקה אלא מפני ששכרו ממנו תחלה שבזה הוא שנחלקו אם נידונית כקרקע או כטלטל וכו' אמנם קרקע שהיה של ישראל ונמכר לגוי קבלנו מרבותינו זלה"ה שדין קרקע גמור יש לה לכל דבריה ומינה נמי דלא מיפסלא בשהייה ואפי' שהתה כמה שנים בלא מחאה לא אבדוה בעלים עכ"ל, נשמע מדבריו דלדידן נמי בחזקת יישוב פוסלת שהיית ג"ש כדברי מור"ם ומהר"י אדרבי דמכי קבלו אבותינו לדון בחזקת יישוב לכל ענייניה קבלנוה וא"כ בנ"ד לפי דברי יעקב הנז' שקודם חורבנה לא היו נהנים ממנה כמה שנים אבדו חזקתם וכשנחרבה וחזרו הגוים וחידשו בניינה ודר בה יעקב הנז' תחלה הוא הזוכה בחזקת יישוב החצר הנז' בכללותה ולראיה ביד יעקב הנז' חתמתי בכסלו בשנת אלהים עמך בכ"ל אש"ר אתה עושה לפ"ק בס' וישב יעקב בארץ מגורי אביו:

ע"ה שאול ישועה אביטבול סי"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה