אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן סג

סימן סב

נשאלתי מהחה"ש כהה"ר משה אלעסרי נר"ו דממתא קצר אשוק יע"א לחוות דעתי בענין הריב שבין ה"ר מכלוף ן' סאלם דממתא גריש יע"א ובין ה"ר שמעון אלעסרי והוא שה"ר מכלוף הנז' קנה מגוי א' מקום בבקעה אחת ובנה שם חצר א' והיה דר בחצירו כמה שנים והגוי בעל הבקעה מערער עליו פעם אחר פעם באומרו שלא נתן לו מאומה מדמי המקנה שקנה ובנה בקרקע הגוי הנז' כי בחזקה לקחו ממנו בכח הזרוע של האדון שקנה לעצמו ה"ר מכלוף הנז' ולאחר ימים קם עליו האדון הנז' עצמו ולקח ממנו החצר כמנהג כל אדון שלוקח מנכסי הנשענים עליו כאלו הם שלו ואין מידו מציל ועמד האדון שלקחה ומכרה להגוי בעל הקרקע הנז' בפחות משווייה להסיר תרעומתו מעליו וכשרצה הגוי שקנאה מהאדון הנז' למוכרה לבני ברית משכו ידיהם הצנועים מלקנות ממנו אם מחמת איסורא דרביע עלייהו דקי"ל בסי' שס"ט אסור לקנות מהגזלן וכו' אם מחמת שה"ר מכלוף הנז' עומד וצווח ומוחה מחאה אחר מחאה לבל יכנס זר בגבולו ועמד בעל זרוע א' מב"ב וקנה מחצית החצר הנז' מהגוי הנז' בסך תק"ם נ"ם ואז עמד ה"ר מכלוף הנז' וקנה גם הוא מהגוי הנז' המחצית הנשאר ג"כ בסך תק"ם נ"ם וקודם שפרע להגוי הנז' דמי המקנה עמד ומשכן מחצית החצר הנז' גוף וחזקה ביד ה"ר שמעון הנז' בסך קק"ם ע"ם ה"ם והודה לו שטר משכו' בקושח"ך והמחהו לפרוע להגוי הנז' סך המשכונה והוא ישלים לפרוע מכיסו סך קק"ם ע"ם ה"ם הנשארים להגוי מדמי המקנה והעמיד לשמעון הנז' ונתערב בעדו לגוי בהסך הנשאר על הר"מ הנז' לפרוע להגוי הנז', וכאשר באו ימי השילום ותבע הגוי משמעון הערב הנז' לפרוע הסך שתובע ממנו הגוי בעדו של הר"מ הנז' דאינהו בתר ערבא אזלי והלך ה"ר שמעון הנז' להר"מ הנז' ותבע ממנו הסך הנז' שנתערב בעדו ופשט לו את הרגל והוצרך הר"ש להעמידו לפני דייני העיר י"ץ וחייבוהו לסדר נכסיו ע"פ שבועה הגאונים ולמכור המותר אחר המשכו' במחצית החצר הנז' גוף וחזקה ונכנסו רודפי שלום ופשרו ביניהם שישלם שמעון כל דמי המקנה ויקח מחצית החצר לעצמו והר"מ הנז' יסלק עצמו מהקרקע הנז' וידור הנאה ממנו וכן היה שסילק עצמו הר"מ הנז' ממחצית החצר הנז' בקושח"ך ונדר הנאה ממנה ונכתב השטר סילוק וניתן ביד הר"ש הנז' והחזיק שמעון במחצית החצר הנז' יותר ויותר משני חזקה בפני ה"ר מכלוף הנז' בשופי שאין אומר ואין דברים והיום עמד הר"מ הנז' לערער נגד הר"ש הנז' שיתן לו הרביע במחצית החצר הנז' כדין כל הקונה מסקריקון דנותן לבעלים הרביע וטוען דמה שסילק עצמו אינו אלא מהג' רבעים שהם כח הגוי ושמעון משיב דמכל וכל סילק נפשיה ואלו לא סילק לו עצמו מן הכל לא היה הוא מתרצה לקחת הקרקע הנז' לעצמו וישאר המקח לזכות הר"מ הנז' ויצטרך בע"כ לסדר נכסיו כאמור ולמכור המותר אחר המשכונה גו"ח ואפשר שלא היה מספיק לו לתשלום דמי המקנה כי מי הוא זה שיקנה ולא יהנה עד מלאת זמן המשכונה אם לא יקנה בזול:

תשובה אחר שלא בא כתוב בשאלה נוסח השטר סילוק להתבונן בו ולדקדק בלשונו אינו מן הראוי ליזקק להשיב בדין זה ומה אעשה שלא יכולתי להשיב פני זקן שהפציר בי להשיב ע"פ הדברים האלה והנראה בעיני שהדין עם שמ' הנז' וזכה בכללות מחצית החצר הנז' ואינו צריך ליתן כלום להר"מ הנז' מכח הסילוק הנז', והנה האדון האנס הנז' יש להכניסו תחת סוג א' מג' אופני האנסים ולשלשתן פטרינן להר"ש הנז' מליתן כלום להר"מ הנז', אם נכניסהו תחת סוג הסקריקון שישראל מסור בידו להרגו כטענת הר"מ הנז' שטוען מכח זה לזכות בהרביע כדקי"ל בסי' רל"ו ס"א שהקונה מסקרי' אחר ששהתה הקרקע ביד האנס יב"ח קנה ואין הבעלים רשאים לסלק הלוקח אלא שנותן לבעלים רביע ובתוך יב"ח הדבר תלוי ביד הבעלים וברצונם לסלקו מהקרקע הנז' אפי' אחר כמה שנים כיון שעבר וקנה תוך יב"ח או אם ירצו להניחו בידו ויתן להם רביע, והגם שבנ"ד לא קנה שמעון הנז' מהאנס עצמו אלא מהגוי שקנה ממנו מ"מ כיון שהגוי הב' בא מכח האנס כלוקח מהאנס עצמו כדאיתא בריב"ש סי' ר"ץ וכיון שהלוקח מהגוי הבא מכח האנס כלוקח מהאנס עצמו א"כ זו היא טענתו של הר"מ הנז' שרוצה ליתן לו שמעון הנז' הרביע ואינה טענה שהרי לא קנה שמעון הנז' מהגוי עד שסילק לו עצמו הר"מ ממחצית החצר הנז' וממאי סילק נפשיה אם לא מהרביע שהוא לזכותו ומה שטוען הר"מ הנז' שמה שסילק עצמו אינו אלא מג' רבעים שהם כח הגוי אינו כלום ולא מבעיא אם שמעון הנז' קנה מהגוי אחר ששהתה יב"ח ביד האנס ודאתי מחמתיה שהוא הגוי הלוקח א' דאינו צריך לסילוקו של הר"מ הנז' במקח הנז' דמן הדין מסולק ועומד הוא ולא מצי לסלוקי ללוקח וא"כ בודאי הוא שמהרביע שהוא לזכותו הוא דסלק נפשיה. אלא אפי' אם יתברר ששמעון הנז' קנה תוך יב"ח דמדינא מצי הר"מ לסלקו אפי' אחר כמה שנים ונימא דכדי להעמיד המקח בידו של הר"ש לבלתי יסלקו מהמקח הוא דסילק עצמו ולא מהרביע הראוי לו מד"ת גם זה אינו כלום דכיון דהיה הסילוק בקוש"ח ולא באמירה לבד לטפויי אתא ומגופה של קרקע קנו מידו שלא יהיה לו זכות בקרקע כלל, דאי להעמיד המקח בידו לבלתי סלקו מעליו באמירה לבד הוא סגי לתת לו רשות לקנות תוך יב"ח ופקע איסורא מעילויה ותו לא מצי לסלקו מהמקח ועיקרא דהאי מלתא בריש פ' הכותב דפ"ג גבי הכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה וכו' ופריך תלמודא וכי כתב לה הכי מאי הוי. והתניא האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום ומשני בכותב לה בעודה ארוסה שעדיין לא זכה בנכסים וכו', ובעי תלמודא קנו מידו מהו ומסיק רב נחמן מגופא של קרקע קנו מידו ופרש"י מגופא של קרקע דאין חליפין באין אלא לדבר שיש בו ממש שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה ועל גופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא ופי' עיקר הבעיא אברייתא דהאומר לחבירו קיימה והרי"ף פירשה גם אמתניתין דהכותב לאשתו אם קנו מידו אי אמרי' דקנין לטפויי אתא ומגופו של קרקע קנו מידו שלא יהיה לו זכות בקרקע כלל ע"ש, ולאו למימרא דהרי"ף דפי' הבעיא אמתניתין דלא מהני קנין בהא דאומר לחבירו דא"כ תקשי לן סוגית הגמ' לקמן דצ"ה ובמס' בתרא דמ"ג דפריך תלמודא מברייתא דהאומר וכו' ומשני הכא במאי עסקינן בשקנו מידו ע"ש הרי מבואר דבההיא דהאומר אי עביד קנין מהני, אלא ודאי שהרי"ף בא להוסיף על רש"י גם בכותב לאשתו מהני קנין, וכן מצאתי להר"ן שכתב וז"ל ואף לפי' הרי"ף באומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וקנו מידו דמהני ע"ש ומסקנא דגמ' דבין בעורר על קניינו בין בעומד על קניינו אמרי' מגופא של קרקע קנו מידו:

ופרש"י בעורר על קניינו כשבא חבירו להחזיק מכח הסילוק מיד ערער המסלק אפי"ה אין שומעין לו וכ"ש בעומד על קניינו יום או יומים ואח"כ ערער דאיכא למימר השתא הוא הדר ביה ולמדוהו לטעון וכו' יע"ש, ודכוותה כתב הרמב"ם גבי הכותב לאשתו בפכ"ג מה"א שאם קנו מידה כשהיא ארוסה שאין לו דו"ד בנכסיה הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסיה פירות לעולם ואפי' ערער על קניינו ואמר לא עלה בדעתי שאין לי פירות מפני קנין זה אלא שאם מכרה מכרה קיים שאין אדם נושא אשה בלא נכסים אין שומעין לו אלא כבר סילק עצמו מגוף הקרקע יע"ש, הרי דאפי' בעורר על קניינו ועומד וצווח מדבר זה הוא דסלקאי נפשאי ולא מדבר זה דאין שומעין לו אלא מכיון שקנו מידו אמינא דמגופיה של קרקע קנו מידו שלא יהיה לו זכות בקרקע כלל והגם דמלשון השאלה לא פורש אלא שסילק עצמו הר"מ הנז' ממחצית החצר הנז' ולא פירש אם כתיב בשטר סילוק והקנה וזיכה לשמעון הנז'. לכן אני אומר שאפי' אם יגלה ויראה השטר סילוק וימצא בו שסילק עצמו סתם אמרי' ודאי לשמעון הנז' הוא דסילק נפשיה כיון דמישך שייך גביה בהקרקע הנז' אם מחמת המשכונה שמשכנה לו אם מחמת שנתערב בעדו לגוי על דמי המקנה של קרקע הנז' וכאלו הגוי מכר לשמעון והו"ל שמעון שותף בקרקע ושמעינן מכללא שסילק עצמו והקנה לשותפו וכאלו כתב בפירוש והקנה לשמעון הנז' וכמו שכן מפורש הדבר היטב בלשון רש"י בפ' חזקת דמ"ט שפי' דהאומר לחבירו שהוא שותף אין לי עסק בה כלומר לא יהיה לי עסק בה ומכלל אתה שומע אלא הכל יהיה שלך. שלא הוציא הדבר בפירוש מפיו עכ"ל יע"ש ובזה מתורצת היטב קו' התוס' שהקשו על רש"י דמפרש הבעיא אברייתא דהאומר לחבירו וכו' מה מועיל שם קנין למי הוא מקנה אותה דדין ודברים אין לי בה וכו' אינו אלא לשון הפקר עכ"ל ולפי מה שכתב רש"י שם בבתרא מתרצתא היא וכן מצאתי להרא"ש שתי' קושית התוס' על רש"י על זה האופן וז"ל ויש לקיים פרש"י דכיון שאומר לחבירו שהוא שותף עמו וקנו מידו מוכח שהוא מקנה לו השדה עכ"ל והרי אשכחן שרש"י עצמו קיים פירושו במס' בתרא ודו"ק:

ובר מן דין בנ"ד אף אם היה הדבר בלא שום סילוק כלל מכיון שהחזיק בה שמעון שני חזקה אפי' לא שהתה ביד הגוי הלוקח הראשון שמכרה לו אלא יום א' קי"ל בס' ה' דטוענין ללוקח שהגוי הלוקח הא' קנה גם מהר"מ הרביע ומכר הכל להר"ש וזו היא דעת מר"ן שלא לחלק בין אם הלוקח הא' ב"ב או שאינו ב"ב כל זה לפי טענת הר"מ שיסדה בהנחה שיש להאנם דין סקריקון שישראל מצוי בידו להורגו ואפשר להכניסו נמי תחת סוג הנז' שאין ישראל מסור בידו להורגו דזילא ביה מלתא להרוג הבא לחסות תחת כנפיו אי נמי אפשר ליכנס תחת אדון שתקיף ממנו וכיוצא או אפי' ימסר בידו להורגו איכא למימר כסברת ריב"ש שהביא מור"ם בסעיף א' דכל שלקחו האנס בחזקה ולא נתנוהו הבעלים מעצמם להציל נפשם אין לו דין סקריקון יע"ש מ"מ בנ"ד דאיכא סילוק בקוש"ח מן הכל סילק עצמו ולא דיינינן ליה בדין האמור בסעיף ח' יע"ש וכדבר האמור לעיל. ואיכא נמי סברא להכניסו תחת סוג שר ומושל שיש לו משפט על הישראלי הנשען עליו שהרי הרשות ביד האדון לעשות לנשענים עליו כל מה שעושה מלך ושר ומושל לעבדיו שכל אדון שבאותן הארצות סמכא דעתייהו של כל הנשענים עליו שהוא אדוניהם והם לו לעבדים לעשות בהם כרצונו ואם תחת סוג זה נכניסהו להאדון הנז' אין הלוקח נותן לבעלים כלום דדינא דמלכותא דינא כדכתב מור"ם בסס"י הנז' נמצא דכולהו סוגים אין על שמעון ליתן כלום להר"מ הנז' וזכה בכללות המחצית החצר הנז' אפי' אם לא פי' בסילוק למי הקנה אמרי' מסתמא לזה שהיה דן עמו הקנה ומה גם דנדר הנאה מהחצר הנז' יקיים נדרו וממילא תשאר ביד מי שהיא בידו ולראית האמת חתמתי בט"ו לאב משנת ואספ"ת את תבואתה לפ"ק וקיים:

ע"ה שאול ישועה אביטבול ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה