אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן סב

סימן סא

נדרשתי אח"מ להעלות על ספר חקה מה שכבר דנתי בין ה"ר ראובן ה"ן נחמני ובין בעלי ריבו בענין הבניינים שבנה ע"ג המבוי העובר בין כותל החצר הנק' ע"ש ישראל ובין החצר הנק' ע"ש שלאל שחידש בניינה ה"ר מכלוף בן אליהו בן עטייא והיינו בזמן שהיה מכלוף הנז' עסוק בבנין החצר הנז' נתיעץ ראובן הנז' לעשות תקרה ע"ג המבוי ההוא לסומכה מצד א' על כותלו ומצד הב' על כותל חצירו של מכלוף הנז' כדי להרחיב עלייתו הא' לימין העולה להאלפוקי שבחצר הנז' הנק' ע"ש ישראל על ידי שיפיל כותל האלגארב של עלייתו הנז' וימשוך עלייתו עד כותל האלסדר של העליה שכנגדו בחצר מכלוף הנז' ועמד ונתפשר עם מכלוף הנז' כדי לסמוך תקרותיו על כותל מכלוף הנז' בשביל מה שבנה ה"ר ראובן הנז' למכלוף הנז' כותל האלסדר על עלייתו של מכלוף הנז' מקצה ועד קצה להוצאת ה"ר ראובן הנז' עם איזה תוספת שהוסיף לבנות לו בכותל האלגארב שלה שכלפי גג העליה העמוסה על האלסטוואן שבחצר הנק' צ'אר ר' מימון אספלייא ואחר שנתפשר עם מכלוף הנז' והתחיל לבנות עד שהגיע לעשות תקרה על המבוי עמדו בני המבוי ההוא לערער על ראובן הנז' לעכב עליו עשיית התקרה לבלתי יגיעם נזק ממנה. ואמינא להו דלמטה מסוס ורוכבו לדידן דלא שכיחי גמלים כל אדם יכול לעכב עליו מלעשות שום תקרה ע"ג המבוי ההוא להיותו מפולש מצד האלפורני ורבי' עוברים שם אבל למעלה מסוס ורוכבו אפי' לכתחילה יכול לעשות ואין בני ר"ה ולא בני המבוי יכולים לעכב עליו כדפסק מר"ן בסי' תי"ז ס"ב אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר אא"כ היו למעלה מגמל ורוכבו יע"ש ולדידן דלא שכיחי גמלים עבדינן למעלה מסוס ורוכבו כדאיתא בהג"א פ' לא יחפור דק"צ ע"ב וכ"כ מהרי"ט בח"א סי' ק"ח יע"ש ונקט מר"ן למלתיה בר"ה וה"ה במבוי ואע"ג שסיים הטור שם וז"ל אבל במבוי יכול להוציא מדעת בני המבוי ע"כ לאו למימרא דחמיר מבוי דאפי' למעלה מגמל ורוכבו בעינן דעת בני המבוי: זה אינו דהא הטור עצמו כתב בסי' קנ"ה סט"ל וז"ל כתב הרמ"ה זיז למעלה מגמל ורוכבו לא מצי לעכב ל"ש רה"ר ול"ש מבוי ע"כ, והביאו מור"ם בסי' הנז' סכ"ז בהגה וז"ל וה"ה אם רוצה להוציא זיז למעלה מגמל ורוכבו אפי' בר"ה וכ"ש במבוי אינם יכולין לעכב עליו יע"ש, ובבאה"ג שם אלא ודאי דכוונת הטור במבוי אפי' למטה מגמל ורוכבו יכול לעשות כשעושה מדעת בני המבוי משא"כ בר"ה דאפי' מדעת בני ר"ה לא מהני למטה דמאן פייס ומאן מחיל, וכן מבואר בדברי מהרי"ט בסי' הנז' יע"ש ואחר שדנתי ביניהם כאמור העמדתי להם שמאים שיעשו אומד שתהיה התקרה למעלה מסוס ורוכבו ומחמת שהיה המפולת עפר צבור בהמבוי ההוא לא עשו אומד יפה והחמירו עליו להגביה התקרה יותר משיעורו שכאשר פינו העפר נמצאת התקרה למעלה למעלה הרבה מגמל ורוכבו עד שנמצא התוספת שהוסיף בעלייתו הנז' גבוהה מקרקע העלייה כאמתים או ג' באופן שזכה בדין ה"ר ראובן הנז' בין לגבי בני המבוי בין לגבי בני ר"ה ולא מצי חד מינייהו לעכב עליו כיון שהתקרה למעלה מסוס ורוכבו ונזק אחר נמי ליתיה הכא שלא האפיל המבוי ולא עשה שופכין כדסיים מר"ן שם בסי' תי"ז יע"ש: ואחר עבור יותר משש שנים מזמן שחידש ה"ר ראובן הנז' הבניינים הנז' אז נתעורר מתנומתו ה"ר מכלוף בן דוד ן' הרוש מדבר בעדו ובעד בעלי הגגים שבצד מזרח אלמללאח הסמוכים לגגו של מכלוף ן' עטייא הנ"ל והעמיד לה"ר ראובן הנז' לפני לדין וטען עליו דמטי להו הזיקא מצד הבניינים שבנה ראובן הנז' ע"ג המבוי הנז' שעל ידם נתחברו גגותיהם להגגים שבצד מערב האלמללאח שיש שם גגים סמוכים לגג הגוים שנפרצו המחיצות שהיו מפסיקין בין גגי הגוים לגגי היהודים ואפשר דאתו גנבי משם ויעברו דרך גג הבניינים הנז' לגגותיהם מה שלא היה כן מקודם שהיה המבוי ההוא מפסיק ביניהם ולכן תובע מראובן הנז' לסתור הבניינים או לעשות מחיצה שעומדת בפני הגנבים ואמינא להו דאין טענה זו טענה אפי' אי הוה ברי היזקא דאתו גנבי מאידך גיסא דרך גג הבניינים ואין מחייבין לה"ר ראובן הנז' לא לסתור ולא לעשות מחיצה מחמת טענה זו שהרי זה בתוך שלו הוא עושה דאנן מקום שנהגו להוציא זיזין וגזוזטראות אנן. ומה גם למ"ש הרב המאסף בסי' קנ"ד בהגה"ט אות ל"ד דלמעלה מגמל ורוכבו מותר להוציא אפי' בלא מנהג יע"ש, ולפ"ז המוציא זיזין וגזוזטראות הו"ל כעושה בשלו ורשאי לעשות בשלו מאי דבעי ואע"ג שהנזק בא מאליו להם מחיבור הגגים עליהם מוטל לעשות שמירה לגגותיהם לבל יבואו להם הגנבים דקי"ל כרבי יוסי שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו ועל הניזק להרחי' את עצמו כדאיתא בפ' לא יחפור דכ"ה ע"ב ודי"ח ע"ב ובפ' הבית והעליה דקי"ז ע"א יע"ש, ואע"ג דקי"ל מודה ר' יוסי בגירי דידיה דעל המזיק להרחיק נזקו. היינו דוקא בהיכא דמטי לחבירו נזק מידו בשעת עשיה ממש כההיא דאיתא התם די"ז ע"ב במי שבא לחפור בצד המצר דמונעין אותו משום דא"ל אידך כל מרא ומרא דקא מחית קא מרפית לה לארעאי דהו"ל נזק מהשתא מיד המזיק וכההיא דההיא התם סוף דף כ"ה בהנהו עצורי דכי הוו דייקי שומשמי בשביבותיה דההוא דבנה אפדנא הוה ניידא אפדניה דחשיב להני גירי דידיה שעל ידי מכותיהם מרעידים ארעא דחבריהם והו"ל נזק דמהשתא ופסקה מר"ן בסי' קנ"ה. אבל כל דמהשתא לא מזיק ליה בשעת עשיה אע"ג דלאחר זמן מטי ליה הזיקא אינו חייב להרחיק דלא חשיב גירי דידיה כההיא דפטר ר' יוסי גבי נוטע אילן משום דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשים דמזקי ליה לבור ולאחר זמן הוא דגדלי ואזלי ומזיקי כדאיתא התם די"ז ע"ב וכההיא דכי משי ידיה עילאי אזלי מיא ומזקי לתתאי דמוקמינן לה דפסקי מיא והדר נפלי ופרש"י [מציעא דקי"ז ע"א] לא היתה מקום הרחיצה על מקום נזקי תחתון אלא במקום אחר ומשם הם נמשכים עד שנופלים במקום שמזיקים יע"ש דכשנופלים מידו ממש על התחתון קרי ליה גירי דידיה וכי פסקי והדר נפלי לא קרי ליה גירי דידיה יע"ש. והכא בנ"ד בעידנא דקא עביד תקרה ע"ג מבוי ליתנהו לגנבים ולאחר כן הוא דאפשר דאתו, ואע"ג דגבי מרחיקין את הסולם מן השובך ד' אמות כדי שלא תקפוץ נמיה דפ' לא יחפור דכ"ב דמוקמינן לה כר' יוסי אע"ג דסולם אינו מזיק אם לא שתבוא הנמיה לאחר כן וא"כ לא חשיב גירי דיליה כבר מתרצינן לה בגמ' משום דזמנין בהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה ופירש"י בהדי דמנח ליה בעוד שאוחז בסולם קפצה והו"ל כחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש יע"ש, הרי דלא חשיב קפיצת הנמיה גירי דידיה אלא משום דזמנין בעוד הסולם בידו קופצת לשובך. אבל בנ"ד אפי' הנמיה א"א לה לעבור מגג לגג בעודו אוחז הקורות בידו רק אחר שפסקו מעשיו בהנחת הקורה על כתלי המבוי וכ"ש הגנבים דא"א להם לעבור בשום אופן דרך תקרה זו בעוד הקורות אחוזים בידו אלא אחר גמר הנחתן בזמן שאין רואה ומה גם דהאומנים הם דאוחזים הקורות בידם לעשות התקרה ולא הבעה"ב ואין כאן מקום כלל להחשיבם גירי דידיה וכן מבואר בהרמב"ם פיו"ד מהל' שכנים הל' ה' וז"ל ועל הניזק להרחיק את עצמו אם ירצה עד שלא יגיע לו הנזק שזה בתוך שלו הוא עושה והנזק בא לחבירו מאיליו בד"א שאינו מרחיק כשהיה הנזק בא מאיליו אחר שיפסקו מעשיו של מזיק אבל אם היו מעשיו של זה שעושה ברשותו מזיקין את חבירו בשעת עשייתו ה"ז כמי שמזיק בידו הא למה זה דומה למי שעומד ברשותו ויורה חצים לחצר חבירו ואמר ברשותי אני עושה שמונעין אותו יע"ש' הרי מבואר דכל נזק דליתיה בשעת עשיה והוא בא מאיליו אחר שפסקו מעשיו של מזיק דאין על המזיק חיוב של כלום להרחיק נזקו ועל הניזק להרחיק עצמו לבל יגיעהו הנזק: ולפ"ז בנ"ד אפי' אם היה ברי הזיקא שיבואו הגנבים דרך גג הבניינים שבנה ה"ר ראובן הנז' אין עליו חיוב של כלום להרחיק נזקו שהרי הנזק בא מאיליו אחר שפסקו מעשיו ולא הוו גירי דידיה ועל הניזק הוא דמוטל לשמור עצמו שלא יגיע לו הנזק ואפי' אי אתו גנבי וגנבו מידי מינייהו באופן שהגיעם הנזק הגורם פטור אפי' מדיני שמים דגרמא בניזקין כגון זה פטור ומותר הוא. ואע"ג דבפ' הכונס סוף דף נ"ה ודף נ"ו מונה והולך כמה גרמי דפטור מדיני אדם וחייב בד"ש ובפ' לא יחפור דכ"ב סוף ע"ב אמ"ר מתנא זאת אומרת גרמא בניזקין אסור היינו דוקא בהנך גרמי דעל המזיק להרחיק את נזקו כגון גרמא דגיריה ומשום דאיסורא רביע עליה בדיני שמים מונעים אותו לכתחילה שלא יגרום נזק, אבל בהנך גרמי דעל הניזק להרחיק א"ע כנ"ד דלא הוי גרמא דגיריה אמרי' פטור ומותר. והדבר מפורש בשיטת הרמב"ן על בתרא בדיני גרמי שלו שכתב לבסוף וז"ל ומעתה למדנו שדיני הגרמות יש מהם שחייב לשלם כגון מסור וחביריו ויש מהם פטור אבל אסור כגון גרמא דגיריה דאמרי' זאת אומרת גרמא בניזקין אסור ומהם פטור ומותר כגון בהנך גרמי דקי"ל כר"י דאמר על הניזק להרחיק את עצמו עכ"ל וראיתי מ"ש הטור בסי' קנ"ז ס"ה וז"ל וכתב הרמ"ה ז"ל מאן דמתחייב למיגדר בינו ובין חבירו ולא גדר ואתו גנבי וגנבי ליה מידי דרך הגדר חייב לשלומי ליה, וכן כל הגורם לאפסודי ממונא דחבריה כה"ג אע"ג דלא עביד מעשה והוא דאתרו ביה מעיקרא ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל דאפי' פורץ גדר בפני בהמת חבירו בידים פטור מדיני אדם על הבהמה עכ"ל ולכאורה הוי היפך ממאי דכתיבנא דאע"ג דקי"ל כהרא"ש לגבי הרמ"ה מ"מ האדם יראה לעינים דלא חלק עליו אלא דלא חייב לשלומי בדיני אדם אבל בדיני שמים מיהא חייב ואיסורא רביע עליה להרחיק נזקו אע"ג דנזק של גנבים ליתיה מהשתא בשעת מעשה אלא לאחר זמן ונראה דשאני נ"ד דמעיקרא אין עליו שום חיוב למיגדר מידי אלא שזה טוען עליו שעל ידי מה שעשה בתוך שלו שם דרך שאפשר שיעברו הגנבים משם להגגים שבצד מזרח ומשו"ה הוא רוצה מחדש לחייבו לעשות מחיצה במקום שלא היתה שם מחיצה ולזה אמינא דמדינא כיון שנזק של גנבים ליתיה בשעת מעשה על הניזק להרחיק א"ע דלאו גרמא דגיריה דמזיק הוא וכי אתרו ביה דמזיק למיגדר להרחיק נזקו אינה התראה של כלום כיון דלא רמי חיובא עליה להרחיק נזקו אלא על הניזק משא"כ בנדון הרמ"ה דמיירי במי שמחוייב בדין למיגדר כגון שנפרצה מחיצה בינו ובין חבירו דמחוייב ועומד הוא לעשות מחיצה כמו שהיתה וכיון דאתרו ביה למיגדר ולא גדר ובאו גנבים דרך אותה פרצה וגנבו ליה מידי אע"ג דלא עביד מעשה אלא שנתיאש מלגדור חשיב כעושה מעשה דפרצה קוראה לגנב ועלי דידיה רמי למיגדר ויאושו מלמגדר חשיב כגירי דידיה ולא פליגי הרמ"ה והרא"ש אלא לענין תשלומין אבל הרחקה מיהא בעי לכתחילה להרחיק נזקו ובעיקר פלוגתייהו דהרמ"ה והרא"ש נראה דפליגי בפירושא דברייתא דפ' השותפין ד"ב ובפ' הגוזל ד' ק' דתניא מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור נתיאש ולא גדר הרי זה קידש (פי' אסר את התבואה משום כלאים) וחייב באחריותו ע"כ דהרמ"ה מדמה נדון דידיה למחיצת הכרם דכי היכי דבמחיצת הכרם שנפרצה ונתיאש מלגדור אחר התראה חייב באחריותו ה"נ בכל מחיצה שנפרצה דיינינן הכי דברייתא זו ר"מ היא דדאין דינא דגרמי כדאיתא בפ' הגוזל ולכן מחייב בתשלומין בנדון דידיה ולהרא"ש דוקא גבי כלאים דברי הזיקא חשיב דינא דגרמי ולא בכה"ג דנפרצה מחיצה דעלמא כמ"ש בפ' הגוזל ובפ' לא יחפור בחילוקים שבין גרמא בניזקין לדינא דגרמי וז"ל ובנתיאש ממנה ולא גדרה כיון שמעורב ממונו בממון חבירו ואוסרו ונתיאש מלגדור ברי הזיקא והוי כעושה מעשה בשל חבירו עכ"ל הרי דוקא גבי כלאים דעל ידי יאושו הוא אוסר תבואת חבירו אמרינן ברי הזיקא משא"כ בשאר מחיצה לא ברי הזיקא דמאן לימא לן דאתו גנבי שהרי גבי פורץ גדר בפני בהמת חבירו דלא הוי בכלל דינא דגרמי הטעם הוא דכתב הרא"ש ממילא הוא דנפקא ואפשר דלא נפקא ה"נ דכוותה בגנבי דאפשר דלא אתו ואי אתו ממילא הוא דאתו ולכן הוא פטור מדיני אדם אבל בדיני שמים חייב בתרוייהו ובעי לסלוקי נזקיה:

והשתא דאתינא להכי גם מ"ש רי"ו נתיב ל"א חלק ו' בשם תשו' רב משה גאון הביאו מר"ן שם בסי' קנ"ז בב"י וכן בסי' קנ"ה הביאו בשם תשו' הגאונים וז"ל ב' ישראלים שיש להם ב' חצירות ואחת מהם חרבה ואמ"ל שכן לבעל החורבה או בנה או גדור או מכור שגנבים באים עלינו בלילה והלה אומר שמור להרחיק עצמו מודה ר' יוסי בגירי דיליה שעל המזיק להרחיק נזקו ומאי ניהו היזק שבא מכחו עכ"ל ותמה על זה מר"ן בב' המקומות וז"ל ותמהני על זה היאך קרא לדבר זה גירי דיליה ע"כ, ומור"ם בהגה בסוף סי' קנ"ה הביא ב' הסברות יע"ש דלדרכנו קאי הרמ"ג בשיטת הרא"ש והרמ"ה דבכל מחיצה שנפרצה חשיב גרמא דגיריה כשנתיאש מלגדור, ונראה דעת מר"ן הקדוש דלא חשיב להו גרמא דגיריה דסובר כהרמב"ן והנ"י שכתבו בריש פ' השותפין דההיא ברייתא דמחיצת הכרם לא אתיא כרבי יוסי אלא כרבנן דאמרי על המזיק להרחיק נזקו ואע"ג דקי"ל כהא מתניתא נהי דקי"ל כוותה דדיינינן דינא דגרמי אבל היא גופה ליתא יע"ש בדבריהם, ואפי' לסברא קמייתא שהביא הרמב"ן שם וז"ל ואע"ג דקי"ל כר' יוסי דעל הניזק להרחיק א"ע כיון שיש איסור בדבר מחמת הכלאים שהערבוב מבטל את השורה מחייבין אותו לגדור שהוא המקיים כלאים בכרם שבא לתחומו של חבירו ואין חבירו נכנס לתחומו עכ"ל, מוכח נמי דלא חשיב הכא גרמא דגיריה אלא מחמת שהוא המקיים כלאים בכרם שבא לתחומו של חבירו אבל בעלמא גבי מחיצה שנפרצה בינו ובין חבירו לא חשיבא גרמא דגיריה ועל הניזק לשמור את עצמו. ונראה שכך היא דעת הרמב"ם פ"ז מהל' כלאים הלכה י"ז והסמ"ג לאוין סי' ר"ף ומר"ן עצמו בי"ד סי' רצ"ז סמ"ז שכולם כתבו מחיצת הכרם שנפרצה וכו' הרי זה קידש והשמיטו וחייב באחריותו דאיתא בברייתא משום דס"ל דבריית' גופה ליתא לענין גרמי כלל כדכתיבנא בשם הרמב"ן והנ"י לעיל, הרי דמר"ן הקדוש סובר דאפי' בנפרץ ביתו וע"י זה באים גנבים לשכנו דעל שכנו מוטל לשמור עצמו ואין מחייבים לבעל הפרצה לגדור פרצתו כמו שהיתה אלא לרצונו משום דלא חשיב יאושו מלמיגדר גרמא דגיריה ומה גם נ"ד דלא היה שום גדר ביניהם וטוען לחייבו למיגדר מחדש דלכ"ע לא חשיב גרמא דגיריה ואפי' בהיכא דודאי ימטי להו הזיקא עליהם מוטל לעשות שמירה לגגותיהם לבל יבואו להם הגנבים, וכ"ש שעיקר החשש בנ"ד הוא דלמא אתו גנבי מגגות הגוים שנפרצו המחיצות בינם ובין גגי היהודים שבסוף מערב האלמלאח לגגו של ראובן הנז' ויעברו דרך גג הבנין שעשה להגגות שבסוף צד מזרח האלמלאח ומלבד דחששא רחוקה היא שיניחו הגנבים הגגים הקרובים ויבואו להגגים הרחוקים אלא שאפי' יבואו לשם אין החשש אלא בשביל לקט איזה שכחה שיניחו בעלי הגגים איזה בגד מהבגדים ששוטחים בגגים אבל לקפוץ מהגגים לתוך החצירות אין חשש ובמקום שיש סולם לעלות בו אל הגג משכיבין אותו בלילה על הארץ נמצא דטענה זו דלמא אתו גנבי על זה האופן חששא רחוקה היא ואם היתה צודקת לא היתה צודקת אלא לבעלי הגגים הסמוכים לגגי הגוים לטעון על בעלי החצירות הסמוכים לגוים לעשות מחיצה בינם לבין הגוים כאשר היתה קודם שנפרצה לבל ימטי להו נזק מערובי חצירות הגוים, אלא שלדעת מר"ן הקדוש דלא חשיב גרמא דגיריה אפי' בכה"ג כאמור אזדא לה טענה זו גם לדידהו דוק ותשכח, וההיא שכתב מר"ן בסי' קנ"ט ס"ב דבין גג לגג אף שאינו זקוק לעשות מחיצה ד' אמות מחמת שאין בנ"א דרים בגגות אבל צריך לעשות מחיצה בין ב' הגגים גבוהה יו"ד טפחים כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו עכ"ל, אינו ענין לנ"ד. דהתם לא חייב אלא בין גג לגג הסמוך לו וראובן הנז' כבר נתרצה עם מכלוף הנז' בעל הגג הסמוך לו וכ"ש דלא שייך טענה זו בגגים שלנו שרובן פרוצים מכל צד ואפי' מעקה שחייבה תורה לא עבדי ואיך יחייב לעשות מחיצה בין הגגים:

העולה ממאי דכתיבנא שאין על ראובן שום חיוב אפילו בהיכא דודאי ימטי להו נזק ופטור ומותר הוא בהאי גרמא ועליהם מוטל להרחיק א"ע לבל יגיען נזק, ואינה ה' לידי תשובה מעלייתא מהרב הגדול מוהר"ר יהודה ן' עטר זלה"ה שנשאל מכמוה"ר מאיר די אבילה ז"ל על נדון כזה והשיב הרב דאנן מקום שנהגו להוציא זיזין וגזוזטראות אנן ולא מצו הנהו דשרן סמיכין עלוהי מלמנעו מלעשות מחשש גנבים ולראי' האמת חתמתי ש' אלהים עמך בכ"ל אש"ר אתה עושה וקיים:

נאם שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה