אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן מב

סימן מא

הובא לידי מה שפסק כהה"ר יוסף הכהן בדובדו בדין יבם שנשא את יבמתו ובשטר כתובתה כתוב שבועה שלא ישא וכו' כשאר כתובות ונתקוטט עם הא' וגרשה ובשעת נתינת הגט אמ"ל הרי את מותרת חוץ מפ' ונפסל הגט וכאשר נתעוררו מתנומתם וידעו שנפסל הגט רצה להחזירה ועכבה עליו היבמה מכח שבועת שלא ישא וכו' ופסק להם מהרי"ך הנז' שהדין עמה וחזרת אשתו הויא כנושא אשה אחרת עליה שיפרע לה כל מה שהחזיק וכו' ויפטור אותה בגט וע"פ הוראתו לקחה כל נכסי בעלה הא' לפרעון כתובתה והבעל צועק איני נותן אלא ע"פ ד"ת וביני ביני חזר היבם ורצה להחזיר יבמתו הנז' ולהדירה בין השכנים ומרדה בו והורה גבר מהרי"ך הנז' שכל נכסי בעלה הא' חשיבי כאלו הכניסתן לו בנדוניא ואף עלייה א' שנתן חמיה לה בסמוך לנישואין פסק לה שתטול מכלל נדונייתה וכשל עוזר ונפל עזור שהגיעו דבריו לחכמי מקנאס כמוה"ר רפאל בירדוגו וכמוה"ר ברוך טולידאנו וכמוה"ר פתחיה בירדוגו וכמוה"ר שמואל ן' וואעיש וכתבו דאין בכלל שבועת שלא ישא החזרת גרושתו וכ"ש ביבמה שאשה הקנו לו מן השמים ואינו חייב לישבע שלא ישא ובטעות נשבע, ומה גם דנפסל הגט שאין כאן חזרה דעדיין אגידא ביה ומה שהגבה אותה החכם הנז' בעמוד והחזר קיימא ואם מרדה לא תטול כ"א הנשאר מחפצי נדוניתה שהכניסה לבעלה הא', והגיעו הדברים למתא ארבאט והסכימו כמה"ר יוסף אלמאליח וכמוה"ר משה די אבילה, וגם במתא פאס הסכימו כמוה"ר חיים דוד סירירו וכמוה"ר יהושע אחיו וכמוה"ר יהודה ן' עטר וכמוה"ר שמואל ן' זמרא וגם שנים מחכמי דבדו הסכימו עם החכמים, וזה מ"ש אני ע"ע זה:

הדבר ברור דמי שנשא על אשתו אשה שניה אפילו אינה יבמה וגירש את הראשונה דרשאי להחזירה אע"פ שנשבע לב' שלא ישא א"א עליה שהרי אין כוונתו על אשתו הנשוהה לו ולא עלה על לבו בשעה שנשבע לב' לגרש את הא' כדי שנאמר שנשבע גם עליה שלא ישאנה. וא"כ אף מי שעלה בדעתו לפרש שלא ישא א"א כל אשה במשמע ע"כ יודה דלבב הנשבע לא כן יחשוב דודאי אין כוונתו מסכמת לזו ואנן בעינן שיהיה פיו ולבו שוין בשבועה דכל שחיסר א' מהן או פיו או לבו לאו כלום הוא כדפסק מר"ן ביו"ד סי' ר"י ס"א וכ"ש דקושטא קאי דאפי' מאמר פיו של נשבע שלא ישא א"א אינו אלא על שאר הנשים שלא ישא מהם ולא על הנשואה לו מקודם דמשמעות שלא ישא להבא משמע שלא לעשות ולא מן העשוי כבר כגון זו שכבר היתה נשואה לו, ומה גם דלשון שלא ישא שייך בנושא מחדש ולא במחזיר גרושתו דחזרה הוא דשייך ביה וכן אנו דנין והולכין מימות הרבנים המובהקים רבותינו ב"ד של ג' חלקם בחיים שדנו הלכה למעשה בהר"ש ן' מאמאן נ"ע שהרשוהו להחזיר גרושתו שאין שבועה חלה עליה. וזה ימים מקרוב שאירע בפאס יע"א נדון כזה ונדרשתי על זה ודנתי שרשאי להחזיר בראיות ברורות מתשו' הרשב"ץ בסימן ק"ע הביאה מר"ן ב"י בי"ד סי' רי"ח משם הרשב"ץ גם מתשו' מהרימ"ט ח"א סי' ז' וסי' נ"ה גם בדברי הט"ז סי' רי"ח וממה שקבלתי מרבותי הלכה למעשה ואין פוצה פה ומצפצף ומה גם דקי"ל מצוה להחזיר גרושתו כמו שדרז"ל מפסוק ומבשרך לא תתעלם, וא"כ אפי' אם היה נשבע בפי' שלא להחזיר גרושתו מתירין לו שבועתו וכמ"ש הרשב"ץ בח"ג סי' ט' יע"ש כל זה אפי' בנושא אשה שאינה יבמה שחייב לישבע שלא ישא אבל בנ"ד שהיא יבמתו ושלא כדין חייבוהו לישבע שלא ישא שהרי אשה הקנו לו מן השמים וכמ"ש אצלנו בפסקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ א"כ הו"ל שבועה בטעות דאלמלא ידע שאינו חייב לישבע לא הוה אסר נפשיה בשבועה שלא ישא וא"כ הו"ל שבועה בטעות אא"כ הודיעוהו שאינו חייב וחייב עצמו לרצונו במה שאינו חייב, וכ"ש דאין אנו צריכין בנד"ז לכל מאי דכתיבנא דכיון דמיפסל הגט פשוט הוא דאפי' לדרדקי דבי רב דקיימא בדוכתה כמו שהיתה וכמו שלא נתגרשה מעולם, וזו ראיה חותכת שאין הח' הפו' יכול להכחישה ואי אפשר לשחוט'ה שתעשה שמוט'ה ובמקום דאית דין שרשאי להחזיר לית דין שפסק החכם הפוסק שיפרע לה כל מה שהחזיק לה ויפטור וכו' ובעמוד והחזר קיימא כל מה שהגבה אותה החכם הפוסק וחייבת ללכת עם בעלה לדור בין השכנים שיעידו מי שאינו נוהג כשורה ואם תמאן יש לה דין מורדת ולא תטול אלא בלאותיה הקיימים מהנדוניא שהכניסה לבעלה הא', ולא כמו שדן החכם הפוסק שכל נכסי בעלה הא' חשיבי נדוניתה וזה הוי דבר שאין לו שחר דמה שאמרו כתובתה על נכסי בעלה הא' היינו כשירצה לגרשה לא תטול כלום משלו אלא מנכסי בעלה הא' ואם היו הנכסים יתרים על כתובתה לא תטול כ"א סך כתובתה והיתר יטלנו היבם ואם לא הגיעו הנכסים לסכום כתובתה מזלה גרם. אבל לעשות כל נכסי בעלה הא' מכלל נדוניתה זה לא שמענו דא"כ אין כאן כתובה רק נדוניא ואיך הותר לו לשהות עמה בלא כתובה אם שעבוד כתובתה אינו רק על נדוניא, וקושטא קאי דהתורה אוקימתיה ליבם במקום אחיו המת וזוכה הוא בכל נכסי אחיו המת ועליהם חל שעבוד כתובתה ונדוניתה הויא כמו שהיתה אצל בעלה הא' וכמו שאם מרדה בבעלה הא' לא תטול אלא בלאו' הקיימים ה"נ כשתמרוד ביבם לא תטול כ"א הנשאר קיים מנדוניתה, והעליה שנתן לה חמיה סמוך לנישואין יום או יומים כנראה מזמן המתנה שהוא י"ד בחשון תקס"א וזמן הכתובה י"ו חשון תקס"א מוכרח שמחמת הנישואין היתה ומכלל נכסי היבם היא וכ"ש שיש עדות מספקת שמחמת הנישואין היתה לכבוד בנו ולא לסיבה אחרת ודברים ברורים הם הח"פ צפרו באדר ב' שנת והנה אמ"ת נכו"ן הדבר וקיים:

נאם שאול ישועה אביטבול ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה