אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן מא
בתלת כחדא הוינא ואסהידו קדמנא כה"ר משה צבע וכה"ר משה ה"ן ליסאר נר"ו והעידו בתע"ג וברורה בזה"ל שהם היו מצויים בשעה שנידונו כה"ר דוד בן אהרן וידיע ן' כ'ני עם הגוים שהיו נושים בו לפני הפליל וזיכה הפליל להגוים לירד לקרקע של דוד הנז' וזכו הגוים בדיניהם בקרקע הנז' ושלח הפליל עמהם ב' ערכאות ובאו וסגרו הבית של דוד הנז' לקנותו בחזקה כי כן המנהג בדיניהם ונשאר הבית סגור קרוב לב' חדשים והמציאו הגוים הנז' כתבים שלהם לפני הפליל וימצא כתוב בהם שהם נושים בדוד מאה וחמשים מתקאלים מ"מ ואח"ך הלך כה"ר שלמה ה"ן עטר בכמוה"ר יהודה נר"ו ופרע לגוים הסך שהיו נושים בדוד וכתבו לו איחאל'א על האלעק'ד שלהם עכס"ע העדים הנז' ולראיה ח"פ תמ"ת שלהי תשרי ש' רכוש"ם לפ"ק וקיים וחתו' ע"ז החה"ש כהה"ר רפאל אהרן מונסונייגו וה"ר שמואל אדהאן. נדרשתי לחוות דעתי מה יהיה משפט כהר"ש בהקרקע הנ"ל שקנאו תחילה מבעליו דוד אדהאן הנ"ל בעידי ישראל וקמו ב"ח הגוים בהאלעקו'ד שנושים בדוד הנ"ל בדינם לפני הפליל ושלח עמהם עדי הערכאות לסגור הקרקע ההוא כדי לזכות בו ונסתלק הר"ש הקונה הנז' ממנו מחמת דלא שוה כלום שטר מקנה שבעידי ישראל בדיניהם והוצרך לפרוע חובות הגוים וכתבו לו האליחאל'א על האלעקו'ד להקנות לו כל כחם ומכח זה נתקיים בידו הקרקע הנז' ועכשיו באו ב"ב הנושים בדוד הנז' מכח קדימת שטרותיהם לטרוף הקרקע מהקונה הנז', והוא משיב אנא מכח הגוים אתינא דלא מציתו לאישתעויי דינא בהדייהו בשטרותיכם שבעדי ישראל דלא שוו כלום בדיניהם וגם אין דין טרפא בדיניהם ודיני עמכם כדינכם עמהם, והיתה תשובתי שהדין עם כהר"ש הקונה דאתי מכח הגוים וכיון שלא יועילו הב"ח הנז' עם הגוים כך לא יועילו ולא יצילו עם הר"ש הנז' הבא מכחם ודיינינן ליה בזכותו בכל מה שהיה יכול לזכות בדיני גוים כמו שמפורש היטב בסוס"י שס"ט בהגה וז"ל ישראל שהיה חייב לגוי והגוי מכר לישראל השטר אע"פ שאסור לדון עם ישראל חבירו בפני גוים אע"פ שבא מכח גוי מ"מ דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה הגוי מרויח לפני דייני גוים הואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו בכל מה שהיה יכול לזכות לפני דייני גוים שהוא דינא דמלכותא עכ"ל. ומדהביא מור"ם דין זה בסתם משמע שכן היא דעת מר"ן בדין זה ועיין מהר"ם לובלין סי' כ"ב שפסק כן יע"ש, וטעמא רבא איכא לאוקומי האי דינא אליבא דכ"ע אפי' למ"ד לא אמרינן הבא מכח גוי אלא לגריעותא משום דהכא מצי אמר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולא מציתו לאישתעויי דינא בהדיה כדאי' בכתובות דק"ט וכמו שפסק הרב הגדול מוהרדב"ז שנדפס מחדש בסי' ת"ק וז"ל שאלה ראובן יש עליו כתובת אשה ובעל חוב ומכר קרקע שהיה לו לגוי ואותו גוי מכר הקרקע ההוא לשמעון ובאים אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמעון וטוען שמעון אנא מכח הגוי קאתי ואין לכם כח לדון עם הגוי לפי שאין דין טירפא בערכאותיהם וישראל הבא מכח גוי הרי הוא כגוי יורינו רבינו וכו'. תשובה הדין עם שמעון משום דמצי למימר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולא מציתו לאישתעויי דינא בהדיה, והכי איתא בההוא דאבדה לו דרך שדהו [כתובות דק"ט] ותו דמה יועיל שנוציא משמעון והרי שמעון חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית ואפוכי מטרתא למה לי הלכך יעמוד שמעון בשלו, וליכא למימר בנ"ד עד שיעשו פשרה שהרי הגוי לא ירצה לעשות פשרה כיון שהדין עמו ושמעון לא ירצה לעשות פשרה כיון שהגוי מעמיד לו קרקעו. ולא דמי למאי דשאילו מקמי מר מתתיה הכתובה במרדכי פ' חזקת הבתים [הוא מה שפסק מר"ן בסי' קנ"ד סי"ח בשם גאון דדילמא לא ירצה הגוי להחזיר המקח ולא לבנות לסתום החלונות, אבל בנ"ד שישראל חוזר על הגוי ליקח מעותיו הדבר ברור שיחזור הגוי ויקח את ביתו אלא אדרבא דמיא להך שאלה אשר הסכימו עליה כל גדולי צרפת משום דינא דמלכותא יע"ש, ואין הדעת סובלת שנכוף אותו בכח חרם שלא יחזור על הגוי ויפסיד מעותיו ואפי' לדעת ראבי"ה דלא אמרינן ישראל הבא מכח גוי דינו כגוי אלא היכא דהורע כחו אבל ליפות כחו לא אמרינן ה"מ היכא דהחזיק הגוי שלא כדין אבל בנ"ד שקנה כדין והחזיק בו כדין לא אמרה ריב"א וק"ל עכ"ל הרדב"ז [גם הרב משנה למלך הל' טוען ונטען פט"ו הלכה י"א האריך למעניתו ומסיק כדברי הרדב"ז] נלמד מדבריו דנ"ד אתי ככ"ע מתלתא טעמי דכל חד מינייהו הוי טעם כעיקר לדון אפי' למעליותא אפי' מאן דסבר בעלמא דדוקא לגריעותא יודה בהיכא דאיכא האי סברא דאי שתקת וכו' משום דעכ"פ הקונה מהגוי חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית מישראל כאמור לעיל' גם הרמב"ן במיוחסות סי' ט"ז כתב דמשום דמצי אמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי וכו' דנין אפי' למעליותא יע"ש, ונלמד שנית מדברי הרדב"ז דכל דאיכא משום דינא דמלכותא דנין אפי' למעליותא וטעמא כתב מהרימ"ט בחח"מ סי' ל"ח הואיל ומשפט חרוץ הוא אצלם שלא לטרוף מלקוחות אפי' לענין ממון המלך שאם יש מי שחייב למלך ומכר שדהו אין המלך מוציא מיד הלקוחות והוי דינא דמלכותא חרוץ לכל יע"ש באותה תשובה מסכים הולך לדברי הרדב"ז וכתב עליו כבר הורה זקן יע"ש וזוהי דעת הסמ"ע בסי' מ"ה סקל"ח שכתב לתרץ דברי מר"ן דסתרי אהדדי דבסי' קנ"ד סי"ח משמע דאין דנין אלא לגריעותא ובסי' ס"ו סכ"ה לענין מחילת שטר ובסי' מ"ה סי"ז בשטר שעדיו מרוחקים משמע אפי' למעליותא ותירץ דשאני הכא בשטר חוב שהוא דינא דמלכותא יע"ש, והיא דעת מור"ם בההיא דסס"י שס"ט דהביא בסתם וסיים בה שהוא דינא דמלכותא כנז"ל לשונו. וכ"כ עוד בסי' ס"ז סי"ז לענין שמיטה וע"ש בסמ"ע ובסי' מ"ה סקל"ח דכתב דמה"ט אתו דברי מור"ם ככ"ע ולא מטעם דאזיל לשיטתיה דפסק בסי' קנ"ד כדעת האומר דבכל גוונא אמרינן הרי הוא כגוי אפילו למעליותא ולהכי סתם דבריו לאורויי דאין חולק בדין זה, גם הרב באה"ג כ"כ לתרץ דברי מר"ן אהדדי בסי' קנ"ד סק"מ דשאני הנהו דסי' ס"ו וסימן מ"ה דהוו לענין ממונא ודינא דמלכותא דינא אבל ההיא דסי' קנ"ד דהיזק ראיה דאיסורא נמי איכא לא שייך דינא דמלכותא בדבר איסור יע"ש, ונראה דדייקי דבריו ממקור הדין שהביא הטור וז"ל וראיתי תשובה לגאון שאסור לו לקונה לסתום וכו' דהיל"ל דלא מצי הקונה לסתום ונקט לשון איסור לאורויי דלא אמרו לגריעותא אלא במלתא דאיסורא ודו"ק גם מצאתי תשובה להריטב"א שהביא מר"ן ב"י בסי' קמ"ט בסי"ז וז"ל ראובן שהיה חייב לגוי והגבו לגוי בחובו בית א' של ראובן ומכרו הגוי לשמעון ומת ראובן ובנו תובע הבית אם נתברר לב"ד שהגוביינא ההיא נעשית כראוי ע"פ ב"ד ישראל או ע"פ ערכאות במקום שדין המלכות לדון ישראל עם הגוי בדיניהם הא קי"ל דינא דמלכותא דינא והוי כאלו לקחו מראובן וחזר ומכרו לשמעון, אבל אם לא נתברר שהגוביינא ההיא היתה כדין אין לשמעון זכות בקרקע ההוא. ואם שמעון טוען בב"ד מתחילה ברי לי שהיה לגוי הזה שטר גוביינא מספיק מהבית הזה ויש לו עידי חזקה כראוי נאמן יע"ש. העתקתי כל לשונו כי הוא מקביל לנ"ד עוד נלמד מדברי הרדב"ז טעם ג' דהיכא דהחזיק הגוי כדין וקנה כדין דנין אפי' למעליותא ונר' שהוא תירוץ הט"ז בסי' קנ"ד סי"ח לתרוצי דברי מר"ן אהדדי דכל היכא דישראל מחייב עצמו לגוי לא מפקע חוב שלו בכל מילי שחייב לו אפי' אם בא ליד ישראל יע"ש. ועיין מטה אהרן ח"א סי' ס"ו שהאריך בפרטים אלו והרב המאסף בסי' מ"ה בהגהב"י אות כ"א ובסי' ס"ו הגהב"י אות ס"ט ובסי' ס"ז הגהב"י אות ט"ל ובסי' קנ"ד הגהת הטור אות ס"ו ולכל הדברות ולכל האמירות שנאמרו לתרץ דברי מר"ן אתי נד"ד ככ"ע והנה יש בידי העתק מעשה אומן הרב הגדול מוהריב"ע זלה"ה שדן בתשובתו הרמת'ה כדברי הרדב"ז ומהרימ"ט הנ"ל וקבע דבריהם להלכה, גם יש בידי פסק מרבותינו ב"ד של ד' חלקם בחיים שדנו הלכה למעשה כהרדב"ז בנדון ה"ר יעקב ה"ן שרביט נ"ע שהיה חייב לגוי א' וגבה ממנו ג' חזקות שהיו לו בעד חובו בערכאות וחזר הגוי ומכרן לבנו ועמד החה"ש הדו"מ כהר"ש אביטבול מדבר בעד אחיו לטרוף מהבן מכח שטר קדום שהיה נושה ביעקב הנז' ולא זכה בדין לטרוף משום דאתי הבן מכח הגוי ומצי אמר אי שתקת וכו', גם חכמי מקנאס הסכימו לזכות הבן הנז', ומהשתא קם דינא אחוור דינא דזכה כהר"ש במקחו ואין כח לב"ח לטרוף מידו ואי לחשש דמשקרי ומצלי דינא לא מבעיא לדעת הרא"ש ורוב הפוסקים דקיימי בשיטתיה דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא ולא מרעי נפשייהו אלא אפי' להרמב"ם דסובר דצריך שיעידו עליהם שאינם ידועים בקבלת שוחד וכו' בנ"ד הרי איכא עדי ישראל שמעידים ששם היו בשעה שנידונו ודקדקו חשבון מה שנושים בדוד ולא כפר בכלום ומשום דשטרי ישראל לא שוו בדיניהם הורידו הגוים ב"ח לקרקע אף שהוא מכור ביד ישראל וזכו בדינם וכ"ש דמר"ן הקדוש בב"י השוה דעת הרמב"ם לדעת הרא"ש דאיכא למימר אה"נ דסתם גוים מקבלי שוחדא מיהו היכא דהוו דייני ואזלי ולא אשתכח עלייהו ריעותא לא מפקינן להו מחזקת כשרות אלא בראיה עכ"ל, וכן כתב הרשב"ץ ח"א סי' י"ב והרב קרבן נתנאל הביא דבריו הרב בית אהרן בסי' זה ובקונטרס מאמר המלך שבסוף הספר כ' דהרמב"ם דאינו מצריך שיעידו עליהם שלא קבלו עליהם אלא שלא יהיו מפורסמים בקבלת שוחד עכ"ל הרי דדייקי לישנא דהרמב"ם שכתב ואינם ידועים בקבלת שוחד היינו שאינם מפורסמים בקבלת שוחד אבל סתמייהו להכשיר דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא והוי כדעת הרא"ש, וכן יש לנו לפרש בדברי מר"ן הקדוש שהביא בשלחנו הטהור בסי' ס"ח ס"א ד' הרמב"ם ככתבם וכלשונם כמו שפי' הוא בעצמו בלשון הרמב"ם ומהשתא לכ"ע מסתמא אמרינן דלא מרעי נפשייהו לא לאצלויי דינא ולא לסהדותא וכי אשתכח עלייהו שום ביש ונפיק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא אמרינן איתרע חזקייהו מכי נתפרסמו בזה וכ"ז שלא נתפרסמו שטרותיהם כשרים ומה גם האידנא דאיכא עלייהו אימתא דמלכא שופט בצדק דאי אשתכח עלייהו שום ביש מענישן עונש גדול, ומה גם למה שכתב הרדב"ז בסי' ס"ז דמנהג קדום הוא לדון ע"פ השטרות העולים בערכאות כל מידי דממונא חוץ מגיטי נשים דאיסורא נינהו וכו' ואפי' שלא יהיו בהם התנאים שהזכירו רז"ל דנין על פיהם מטעם שאם היו יודעים שאין אנו דנין ע"פ שטרותיהם נפיק מינה חורבא וסכנה לדייני ישראל ולכל הקהלות אשר תחת ממשלתם עכ"ל, ושכן כתב בהגהות אשרי וז"ל תקנת חכמים הוא שתקנו בשטרות העולות בערכאותיהם שיהיו כשרים לפי שהגוים מקפידין על עשיית שטרות שבערכאותיהם אם נפסלים ע"כ, ולמפורסמות א"צ ראיה הח"פ צפרו במרחשון שנת וישרי"ם למוצאי דעת וקיים:
נאם שאול ישועה אביטבול ס"ט: