אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן לה
שאו"ל נשאל הרב המחבר זיע"א מהחכם כהה"ר שמעון אלעסרי וז"ן השאלה: נדרשתי אח"מ מה"ר שמעון אלעסרי על ענין מחצית החצר שיש לו במתא גריש שמכרה לגוי א' בשנת נאק"ת בני ישראל מפני חמת המציק ונשארה לו החזקה כדין המוכר לגוי וחשש שמעון הנז' מחמת שיצא מהעיר הנז' סובב סובב בגלילות המערב על המחיה ועל הכלכלה פן יטעון עליו הקונה מהגוי הנז' שאיבד חזקתו כדין נוסע מן העיר דאיתא בחו"מ ס"ס קנ"ו בהגה וז"ל נהגו הקדמונים שאם א' נסע מן העיר י"ב חדש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור אבד חזקתו אבל אם לא גילה בדעתו בכך לא איבד חזקתו עד שלש שנים ואם גילה שדעתו לחזור לא איבד חזקתו אפי' בשלשה שנים עכ"ל, ומה גם ששמע ממגידי אמת שטענה זו בפי הקונה מהגוי ועליה תמכו אשוריו עכ"ל השאלה: תשובה אין דברי מור"ם בהגהה הנז' אמורים אלא בחזקת ישוב שהקרקע מעיקרו הוא של הגוי ומפני שנכנס בו הישראלי ודר בו תחילה הוא זוכה בחזקת ישוב הקרקע ההוא בחזקה זו הוא שדיבר מור"ם והאחרונים דכל שגילה דעתו שנסע מן העיר איבד חזקתו, והטעם משום שענין חזקת ישוב פורח באויר ואין להם ע"מ שיסמוכו אם לא היה תוקף ההסכמות והגדרים שגדרו בהם מתקני התקנות א"כ אין כאן כי אם שעבוד בעלמא ומהני ביה מחילה ונימא דכל שלא גילה דעתו שדעתו לחזור איבד חזקתו כדכתב מטה אהרן בשאלה צ"ב משם מהרשד"ם לסברת האומרים דדין טלטל יש לחזקת ישוב יע"ש:
אמנם קרקע שהיה של ישראל ומכרו לגוי שנשארת לו בו חזקה דין קרקע גמור יש לה ולא מפסלה בשהיה ואפי' שהתה כמה שנים בלי מחאה לא אבדוה הבעלים שהרי חזקה דמוכר קרקעו לגוי מיוסדת על דין סקריקון דאיתא בחו"מ סי' רל"ו דנותן לבעלים רביעי הקרקע לכן עשאוה כדין סקריקון והוייא קרקע גמור דלעולם בחזקת בעליה עומדת ותקנו שתהיה הבחירה ביד המוכר לגוי שנשארת לו החזקה שכשיחזור הגוי וימכרנה לישראל לתת לו דמי המכר ללוקח מהגוי ויחזיר לו קרקעו בתוך שנה מיום שימכרנה הגוי ואם לא נתן לן דמי המכר תוך שנה קנה השלשה רבעים שהם כח הגוי ונשאר לבעליה הראשונים הרביע בתורת חזקה וייפו כח בעל החזקה מהקונה מהגוי שבעל החזקה רשאי להוציא להישראל שקנה מהגוי ולתת לו שכרו כמו שהיה נוטל הגוי וידור בקרקעו כמו שכל זה מבורר בפסקי הראשונים נ"ן ואינו רשאי הקונה מן הגוי לדור בו כי אם על פי בעל החזקה וברשותו ויפסוק עמו השכירות לרצונו של בעל החזקה ולא מצי למימר ליה אדור ואפרע לך רביע לערך מה שהיה נוטל הגוי אלא יפסוק עמו לרצונו של בעל החזקה אפי' בכפלי כפלים ממה שהיה נוטל הגוי כללא דמילתא אפי' אם היה שמעון הנז' עוקר דירתו מהעיר הנז' לגמרי וגילה דעתו שאין דעתו לחזור ושהה כמה שנים כשחוזר חוזר אל חזקתו ותובע שכירות ממה שדר בקרקעו כפי ערך מה ששוה המדור בכללותו ופוחת ממנו ערך מה שהיה נוטל הגוי וכ"ש ששמעון הנז' לא מקרי עקר דירתו שהרי בלא אשה יצא משם ואם בגפו יצא בגפו יבוא ואם איתא שעקר דירתו לגמרי היה נושא אשה במקום אחר וא"כ אפי' בחזקת ישוב לא איבד חזקתו ואפילו בסתם דלא אתברר לן אם דעתו לחזור או אין דעתו לחזור לא איבד חזקתו אלא א"כ שהה ג' שנים והשתא לפי דבריו עדיין לא השלים שלש שנים מיום שיצא ולא איבד אפי' חזקת יישוב אלא דאין צריכין לכל זה דחזקה זאת דמוכר קרקעותיו לגוי קרקע גמור הוא וחזקתו עומדת לעד באין אומר ואין דברים וצריך לומר שאשתקד עמד לפני שמעון הנז' וכתבתי לו על ענין זה וכעת בקש ממני להניף ידי שנית בענין זה מחשש שנאבד ממנו מה שכתבתי לו אשתקד ולראיה ע"ה ח"פ היום ארבעה ימים בכסליו משנת התקנ"ד ליצירה וקיים. וחתום עליו החכם השלם הדו"מ הרב הכולל כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו: