אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן לד

סימן לג

עלתה לפני אנקת נאקת אשה קשת רוח ג'אמילא גרושת יוסף ן' משה ן' חיון שגרשה בי"ט בתמוז תקנ"א והיא מעוברת, וארח לחברת גרושתו הראשונה שהיא בת דודו שמשלחה וחוזרת, ואת זו הניח עניה סוערה, לפום צערא, בעבור העצר'ה, סוגרת ומסוגרת, וכמו ששה ימים אחר שלוחיה מתה אחותה הנשואה לשלמה ן' שרביט והניחה בן קטן וגם תינוק יונק מט"ו ימים ונכמרו רחמיה על בני אחותה להטפל בהם והיתה מחזרת על המניקות להניק הולד היונק להחיותו כי לא מצאו לו מינקת והילד הולך וחסר עד שנראה גל של עצמות, ובר"ח מרחשון תקנ"ב ילדה בת והיתה מניקה לבתה ולבן אחותה הנז' בלתי שום שכירות מהבעל הנז' שגרשה רק בעל אחותה הנז' בראותו תקנת ילדיו על ידה ושהילד היונק חזר לבריאותו וחיה היה מרחם עליה להיות ניזונית מנכסיו בשביל שמגדלת ילדיו:

ובכ"ד בכסלו תקנ"ג שמלאו להילדים י"ד חדש גמלתם שניהם וממסמסת להם בבצים וחלב ומיני קמחים כגמול עלי אמו ולמקצת ימים נראה מראיהן טוב כאשר בתחילה, והיום כ' בטבת בקש בעל אחותה הנז' לישאנה משום תקנת ילדיו שהורגלו אצלה מיום שמתה אחותה וכשמעו שעדיין צריך להמתין עוד עשרה חדשים להשלים כ"ד חדש מיום לידת הבת צעק אהה כו אין מנוסה ופנה אליה עורף ורצה לישא אשה אחרת כי לא יכול יוסי'ף להתאפק יותר ממה שהתאפק להיות משמרת ונמצאת עניה זו לשוא שמרה טרופה ונתונה בכפיפ'ה מצרי'ת, ותחיל תזעק בחבליה צרה כמבכרה לעומת המסגרת, ותשב לה בעמק הבכא בוכה ומבכה והיא מרת נפש ובמרירות תאנח את המהומה ואת המגערת. אם על תקנת בני אחותה מי יחוס עליהם חוץ ממנה כשיהיו נתונים ביד נכרית, ואם על תקנת עצמה שאין מנהל לה ואין מחזיק בידה לחיותה ברעב בזה הזמן אשר לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם מיוקר השער והפרנסה נעדרת. ומה תעשה אשה עניה מועקה ריקה ומבוקה ומבולקה ונפש שוקקה בלבת אש בוערת, ותבך ותתחנן לפני וחנ'ה היא מדברת אולי יישר בעיני האלהים למצוא לה פתח תקוה ואחרית להנשא לבעל אחותה תוך כ"ד חדש, ותשבר כ"ד על המבוע בהיכא דשכיח היזקא ואי אפשר לה למות ברעב בשביל מצוה שאינה עוברת ולדחות מצוה עוברת ונאמר דבכה"ג דאיכא חשש סכנה להאשה למות ברעב וחשש סכנה לילדים דבצוותא דידה ניחא להו וסכנה להפרישם ממנה לא אחמור רבנן כולי האי לגזור על הגרושה שלא תנשא בשכבר גמלתה לבתה ויצאה מחשש סכנה וכשלא תנשא יהיו שניהם בחזקת סכנה היא ובתה והילדים בני אחותה ומה גם שהאל' אמה של הגרושה הנז' אמרה שכבר שאלה באורי'ם ותומי'ם הרב הגדול משי'ח תנא דבי אליהו רבא זכור לטוב והשיבה כי יש תקוה לאחריתה לינשא תוך כ"ד חדש אחרי גמלה הילד אלא שלא תגמלנו פחות משנה שהוא השיעור המועט שגומלים בו הנשים ילדיהם בלתי גירושין: ובכן נתתי אל לבי לדון לפני משי'ח ע"ג קרקע נו"נ באמונה אעיקרא דהאי מלתא ומוצאה ומובאה כפי מה שתעלה מצודתי וה' אלהים יעזור לי דגרסי' בפ' החולץ דמ"ב לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא וכו' גזרה שמא תעשה עוברה סנדל ומקשי אי הכי דידיה נמי וכו' אלא משום דיחסא [דוחק הולד בשעת תשמיש] והדר מקשי אי הכי דידיה נמי ומשני דידיה חייס עילויה הכא נמי חייס עיליוה [שאין מתכוין להרוג את הנפש] אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ואי מינסבא דלמא איעברא ומעכר חלבה וקטלא ליה אי הכי דידיה נמי דידיה ממסמסא ליה בחלב ובצים, דידה נמי ממסמסא ליה בחלב ובצים:

לא יהיב לה בעל ולתבעינהו ליורשים. אמר אביי אשה בושה לבוא לב"ד והורגת את בנה [פירש"י ובושה לתבוע יורשין בשביל בנה וע"כ מת בנה ברעב] ובפ' אע"פ ד' ס' איתא דת"ר מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חדש ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חדש וכו' ומייתי התם הא דת"ר נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת מותרת לינשא ודחי לה מהלכה ומסיק והלכתא מת מותר גמלתו אסור ופי' הרא"ש גמלתו אסורה לינשא עד כ"ד חדש שמא תמהר לגומלו ויסתכן הולד יע"ש. והתוס' והרא"ש שם בפ' אע"פ ובפ' החולץ הביאו מחלוקת ר"ש הזקן עם ר"ת בגרושה דר"ש אומר דגרוש' מינקת מותרת לינשא דלא משעבדא להניק כדאמרינן בפרק אע"פ דנ"ט ת"ר נדרה שלא להניק את בנה בש"א שומטת דד מפיו [דלא משעבדא ליה וחל הנדר] ובה"א כופה ומניקתו [ומשעבדא ליה ולא חל הנדר] נתגרשה אינו כופה ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה ע"כ וכיון דגרושה לא משעבדא ליה מותרת לינשא וכתב הריטב"א בשי' על כתובות דלר"ש וסיעתו מאי דקתני בברייתא נתגרשה אינו כופה מלתא באנפי נפשה היא ולא קאי ארישא דברייתא דאיירי בנדרה דאפי' בלא נדרה אינו כופה גרושתו דתינק לו בנו ומשו"ה כל שנתגרשה מותרת לינשא לדעת ר"ש. וכתב עוד הריטב"א שם דלר"ש בדוקא נקט בברייתא דפ' אע"פ מינקת שמת בעלה שאסורה לינשא משום דחייבת להניקו עד כ"ד חדש ולאפוקי גרושה דלא משעבדא דמותרת לינשא, ומשום דאיכא לאותובי לר"ש הרי אלמנה נמי לא משעבדא להניק מכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא ואמאי קא פסיק ותני גבי אלמנה דאסורה לינשא. ותירץ הריטב"א שם דשאני אלמנה שבעלה מת וליכא דממסמס ליה בבצים וחלב משא"כ בגרושה דקאי בעל הוא נזהר בו וממסמס ליה בבצים וחלב' וכ"כ הרשב"א בשיטתו על יבמות יע"ש וכ"כ הר"ן בפ' אע"פ ונ"י בפ' החולץ וכן הם דברי הרא"ש שכתב בדברי ר"ש שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים אבל כשמת בעלה אע"פ שאינה מחוייבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם יע"ש, וכתב המרדכי לתרץ לסברת ר"ש דקא פסיק ותני בגרו' מינקת דמותרת לינשא הרי אם מכירה כופה בב"ד להניקו וז"ל אע"פ שאם מכירה כופה בב"ד להניקו מ"מ אין שעבוד חל עליה כל זמן שלא כפו אותה בב"ד ומותרת לינשא יע"ש. וסיימו התוס' והרא"ש בדבריהם וז"ל אבל ר"ת אומר דאסו' לינשא דתניא בפ' החולץ לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו וקא פסיק ותני ל"ש נתאלמנה ל"ש נתגרשה ועוד דמפרש טעמא התם דסתם מעוברת למניקה קיימא דמשמע דה"ט דמניקה ה"ט דמעוברת ולמאי דהוה מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת משום סנדל ומשום דיחסא שייך בגרושה כמו באל' ואע"ג דהדר ביה מההוא טעמא מגופה דמלתא לא הדר ביה דמיירי אפי' בגרושה, ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה להנשא עכ"ל התוס', וכי היכי דלא תקשי לר"ת הראיה שהביא ר"ש מברייתא דנתגרשה אינו כופה כתב שם הריטב"א דר"ת מוקי לה משום דנדרה וארישא דבריית' קאי דאיירי בנדרה ועלה קאי נתגרשה אינו כופה אבל בנתגרשה בלא נדרה כופה יע"ש ונראה דלפי שיטה זו הוא דכתב שם הריטב"א וז"ל וכן נ"ל מדברי הרמב"ם ז"ל כדעת ר"ש יע"ש, ופשוט הוא דהוכחתו ממ"ש הרמב"ם בפכ"א מהל' אישות ה' ט"ז האשה שנתגרשה אין כופין ולא חילק בין נדרה ללא נדרה כס' ר"ת וכ"כ בהדיא מהר"מ אלשקר בסי' י"ג שהרמב"ם מסכים לדעת ר"ש ממ"ש בפכ"א נתגרשה אין כופין דנר' כר"ש ולא כר"ת ע"כ, וגם הרב נתיבות משפט לפי שיטה זו הוא דמקשי דברי הטור אהדדי וז"ל וכ"ז איננו שוה לדברי הטור ז"ל שכתב בסי' פ"ב נתגרשה אינה חייבת להניקו שנראה בפי' דבלא נדרה מיירי שאין עליה חיוב הנקה וזה סותר למ"ש בסי' י"ג דגרושה נמי צריכה להמתין כ"ד חדש וצ"ע עכ"ל כל זה הוא לשיטת הריטב"א דדעתו היא דכל דליכא שעבוד עליה להניק אין ראוי לאסור עליה שתנשא בין לר"ש בין לר"ת ולא פליגי אלא אי אמרינן גרושה משעבדת או לא משעבדא:

ולכאורה נראה שגם הרא"ש קאי בשיטה זו מדכתב בפ' אע"פ על דברי ר"ש וז"ל והביא ראיה מההיא דלעיל נתגרשה אינו כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה עכ"ל, משמע דר"ת מחלק בהכי ומוקי לה משום דנדרה כדברי הריטב"א וכן דקדק בשו"ת מטה אהרן סי' צ"ז יע"ש וכד דייקינן שפיר קושטא קאי דלא דרך הריטב"א דרכו של הרא"ש דלהרא"ש אפי' ר"ת יודה דהכי פירושא דברייתא ועיקר פלוגתי' דלר"ש כל דלא משעבדא להניק אין ראוי לאסור עליה שלא תנשא ולר"ת אפי' בהיכא דלא משעבדא אסורה להנשא והיינו מ"ש התוס' בדברי ר"ת ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה וכו' והרא"ש עצמו הביא ראיה זו בפ' החולץ ותלה ליה כיפי וז"ל ועוד דאלמנה גופה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה לא משעבדא להניק אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבוא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפי' אינה משועבדת להניקו אבל אם היתה מותרת לינשא לא היתה מניקתו עכ"ל, הרי דשי' הרא"ש היא דאפי' נימא דבגרוש' בלא נדרה איירי הברייתא ולא משעבדא להניק ודכוותה באלמנה שאמרה איני ניזונית וכו' מ"מ לא תקשי לר"ת דלגבי נישואין תקנת חכמים היא לאסור עליה כי היכי דתחוס על ולדה בראותה כי אזלת יד מלינשא, ולפי שיטה זו לא סתרי דברי הטור אהדדי דאע"ג דאית ליה בסי' פ"ב נתגרשה אינו כופה מ"מ לגבי הנישואין כתב בסי' י"ג שצריכה להמתין מתקנת חכמים כי היכי דתחוס על ולדה כשי' אביו הרא"ש:

ומינה נמי דאין מוכרח שהרמב"ם מסכים לס' ר"ש מדלא חילק בנתגרשה בין נדרה וכו' דהא אפי' ר"ת לא מחלק בהכי ואדרבא קרוב לשמוע שהרמב"ם מסכים לד' ר"ת מדנקט בפי"א מהל' גירושין הלכה כ"ה כלישנא דברייתא דמינה דייק ר"ת דל"ש אלמנה ל"ש גרושה מדנקט לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ופסיק הרמב"ם ותני ל"ש נתאלמנה ל"ש נתגרשה וכ"כ בב"י על דברי ר"ת וז"ל וכן דעת הרמב"ם בפי"א מהל' גירושין שלא חלק יע"ש וכ"כ הר"ן בפ' אע"פ וכן מבואר בדברי הה"מ שכתב על מאן דמתיר בגרושה ואין כאן דעת רבינו יע"ש:

ומאי דדחי הר"ש לראית ר"ת שהביא מאלמנה דאע"ג דלא משעבדא מכי תבעה כתובתה וכו' דצריכה להמתין דשאני גרושה דקאי בעל וכו' אומר ר"ת אע"ג דקאי בעל מ"מ אינה יכולה לתובעו על ידה אלא ע"י שליח ואף היא בושה מלתובעו בכך ע"י אחר כשנעכר חלבה וליכא דממסמס ליה בביצים וכו' כ"כ הרישב"א בשיטתו והריטב"א והר"ן יע"ש, הרי דבגרושה שנוי במחלוקת דלר"ש וסיעתו אינה בכלל הגזרה ומותרת לינשא ולר"ת וסיעתו אסורה לינשא ואפשר לנו לומר דכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק כנ"ד. תדע דאשכחן במ"ק דכ"ג מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותיך וכו' ומבו' בתוס' דיבמות דמ"ג בד"ה שאני ובהרא"ש שם דבהאי עובדא דיוסף כהן התירו לו וכנסה לאלתר תוך ז' ימי אבלות דידיה ודידה משום דלא אפשר באחרת לפי שזו מרחמת על בני אחותה יותר משאר נשים יע"ש, וכ"כ מור"ם בהגה בי"ד סוס"י שצ"ב יע"ש, הרי דמשום רחמנות בני אחותה דחו איסורא דרבנן דאבלות דידיה ודידה והתירו לכנוס אע"ג דאסור לישא כל שלשים. וגבי בעל שמתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליה ג' רגלים וכ"ז נדחה מפני תקנת בניו והתירו לו לישא אחותה שמרחמת עליהם טפי מאחרת. כ"ש בנ"ד דאשכחן אילן לתלות בו דליכא גזירה בגרושה כל עיקר דסמכינן עליה מיהא בכה"ג דאיכא טעמא דבני אחותה ודידה עדיפא דלא אפשר לה למות ברעב היא ובתה שהיתה מניקתה:

וכ"ז איננו שוה לי להקל בדבר נגד מר"ן הקדוש שנעל בפנינו כראוי בסי' י"ג סי"א וז"ל גזרו חכמים שלא ישא מעוברת חבירו ולא מניקת חבירו עד שיהיה לולד כ"ד חדשים וכו' בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה וכו' אפי' נתנה בנה למינקת או גמלתו בתוך כד"ח לא תנשא וכו' אבל אם מת וכו' מותרת לינשא וכן אם גמלתו בחיי בעלה, ופשוט דמ"ש או שגמלתו בחיי בעלה לאו למימרא דאפי' גמלתו אחר שנתגרשה כל שאביו חי ונאמר דכיון שאביו חי ומחל לגמלו הוא נזהר בו וממסמס ליה בביצים וכו' דהא ודאי ליתא שהרי מבואר בריב"ש סי' י"ג גבי נתנה בנה למניקת בחיי בעלה וז"ל לא התירו אלא בנתנה בנה למינקת בחיי בעלה וכו' וכן י"ל בגרושה שאם נתנה בנה למינקת ואחר ג' חדשים נתגרשה אינה צריכה להמתין יע"ש, וכ"כ הבאה"ט סקכ"ה משם תשו' הרמ"א ופשוט הוא ולכן לא מלאני לבי להקל עד שמצאתי שהפה קדוש שאסר הוא הפה שהתיר ופתח לנא פתחא מדברי הה"מ בפי"א מהל' גירושין ה' כ"ה וז"ל וי"מ ז"ל שהיו סבורים דוקא במניקת שנתארמלה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואין כן דעת רבינו אלא בכל גוונא אסור וכן דעת רב אחא משבחא וכ"נ מהגמ' דמניקה דומיא דמעוברת ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמו שנתבאר בפכ"א מהלכות אישות עכ"ל נראה מדברי הה"מ שחילוק זה שחילק הרשב"א בין הכירה קודם שנתגרשה ללא הכירה הוא לדעת ר"ת דאוסר דלא אסר אלא בשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה שהרי על סברת האוסרים כתב תחילה ולזה הסכים הרשב"א ולדעתם הוא דמחלק בכך. ור"ש דמתיר מתיר אפי' בכה"ג שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה וכ"נ מדברי הר"ן בפ' אע"פ שכתב וז"ל וכתב ר"ת דבנתגרשה בא מעשה לפני ר"ש ז"ל והתיר לאחר ג' חדשים דכיון דקאי וכו' אבל ר"ת אסר וכו' וכתב הרשב"א דבגרושה דוקא שהניקתו קודם שנתגרשה וכו' עכ"ל וכתב עליו פורת יוסף על כרחך מלתיה דר"ש במכירה הוא שכבר הניקתו יותר מג"ח דכך צריך להמתין מפני הבחנת הזרע ואחר ג' חדשים דנשאת הוא דקאמר אי מתעברא ותצטרך לגמול ואליבא דכ"ע מכירה בג' חדשים [כדאיתא בפ' אע"פ ריש דף ס' דלרב נקרא מכירה בג"ח ולר"י ן' יום ולשמואל כל זמן שמכירה יע"ש] ור"ת במכירה דוקא קאמר וכמו שכ' הרשב"א אבל באינו מכירה יכולה לסלק עצמה ממנו לגמרי עכ"ל, וכן משמע מדברי המרדכי שהבאתי לעיל דדעת ר"ש להתיר אפי' מכירה יע"ש. וכ' מר"ן הקדוש בב"י על דברי הה"מ הנ"ל וראיתי מורים עושים כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול על מי שיסמוכו, ועוד דמידי דרבנן הוא עכ"ל ואע"ג דבשלחנו הטהור בסוף סי' ת' הביא דברי הרשב"א ביש מי שאומר קמא ודברי הריב"ש שחולק ביש מי שאומר בתרא דמשמע דדעתו נוטה לדברי הריב"ש להחמיר מ"מ הרוצה לעשות כהרשב"א אין למחות בידו כדכתב בב"י בהדיא [ובסי' פ' כתב ב"י בפשיטות כדעת הרשב"א על מ"ש הטור שאינה מיניקה עם בנה בנה שיש לה מאיש אחר יע"ש] ובנ"ד דאיכא כל הני טעמי יודה מר"ן דהכי מורין לכתחילה להתיר בהיכא דהניקתו קודם שנתגרשה פחות משיעור שיהיה מכירה והיינו דקאמר בסיום דבריו הרשב"א אבל קודם הזה"ז לא דלטעמיה אזיל שפסק כר"י דבחמשים יום חשיב מכירה ולכן נקט אבל קודם הזה"ז דלדידיה בזמן תליא מלתא. אבל למר"ן דפסק כהרמב"ם שפסק כשמואל דאין הדבר תלוי בזמן הו"ל למיתני אבל קודם שהכירה לא, אלא שהביא ל' הרשב"א כדמותו וכצלמו ולעולם כל שהניקתו קודם שנתגרשה אלא שלא הכירה דמותרת לינשא וכ"ש בהיכא דלא הניקתו כלל קודם שנתגרשה כנ"ד שגרשה והיא מעוברת דמכי ילדה היתה מותרת לינשא דלא מקרייא מינקת חבירו כלל ואפשר דאפי' ריב"ש יודה:

שוב ראיתי לריא"ז אשר סביבות הרי"ף בפ' אע"פ שכתב וז"ל המגרש את אשתו כשהיא מניקה יש מי שאומר שצריכה להמתין כד"ח במניקה שמת בעלה ומז"ה אומר שאינה צריכה להמתין אא"כ היה התינוק מכירה וכו' ואני אומר אע"פ שהיה התינוק מכיר את אמו אינה צריכה להמתין אלא כשמת בעלה שהיא משועבדת להניק הבן אפי' לאחר מיתת בעלה אבל הגרושה אע"פ שהבן מכירה אינה מניקתו אלא בשכר כאשה נכרית ולפיכך אינה צריכה להמתין כמו שאין הנכרית צריכה להמתין כמבואר בקו' הראיות עכ"ל, מבואר מדבריו דאפי' מאן דמחמיר טפי לא החמיר אלא במגרש אשתו והיא מניקת דאז היא קרויה מניקת חבירו אבל אם אירע שהיתה מינקת אחר שגרשה דלא קרינן בה מניקת חבירו לא גזרו בה רבנן. ואם גזרו במעוברת חבירו היינו כל זמן שהיא מעוברת ומשום דיחסא כדפסק הרמב"ם שם שחילקם בטעם ועיין מ"ש כ"מ שם דהרמב"ם לא גריס אלא בשינוייא בתרא ונשאר טעם דיחסא עיקר אבל אחר שילדה דנפקא ממעוברת חבירו מותרת לינשא דאינה קרויה מניקת חבירו לס' הרמב"ם ודו"ק, ומעתה גם מ"ש מור"ם בהגה סעיף י"ג ואין חילוק בין התחילה להניק או לא התחילה לא קאי אלא על אשה שילדה אחר מיתת בעלה ומשום דמשעבדא גם ליורשים אבל לא בגרושה וכל הפוסקים שהביא מור"ם מהם דין זה לא דברו אלא באלמנה, וכ"ש בנ"ד דאיכא טעמא להקל משום תקנת בני אחותה ותקנת עצמה ותקנת בתה, וצויי"מ הח"פ צפרו בכ"ב בטבת מש' ובגפן שלשה שריגם והיא כפרחת:

נאם שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול ס"ט הנה אני מודיע עובדא דאירע במתא צפרו יע"א הכי הוה עובדא. אשה נתגרשה מבעלה והיא מעוברת והלכה אצל אחותה ונתארחה אצלה ואחותה ג"כ היתה מעוברת וכהגיע זמן לידת אחותה ילדה זכר ומתה אח"ך והניחה הבן ולא מצאו לו מינקת ואח"ך ילדה הגרושה בת והיתה הגרושה מינקת בתה ובן אחותה והיתה ניזונית על שלחן בעל אחותה כל ימי זמן ההנקה והניקה בתה ובן אחותה י"ד חדש וגמלתם לשניהם בתה ובן אחותה לפי שבעל אחותה רוצה לישא הגרושה שהיא אחות אשתו והוא אינו יכול להתאפק להתעכב מלישא אשה ע"ת כד"ח דאל"כ ילך וישא אשה נכרית ויוליך בנו אצל אשה נכרית ולכך גמלתו בזמן הנז', ומר"ן פסק בא"ה בסי' י"ג סי"א אפי' נתנה בנה למניקה או שגמלתו תוך כ"ד חדש לא תנשא, ולכאורה נראה דנד"ז הוא בכלל מ"ש מר"ן גמלתו בתוך כד"ח לא תנשא, אבל צריך לחקור ולדרוש בנדון שהיתה מניקת בתה ובן אחותה ביחד וכשגמלתם גמלתם ביחד ובעל אחותה הוא משגיח עליהם ביחד והויא בת זה כאלו היא בתו כבנו וחס עליה כבנו ומותרת לינשא לו או לא:

והנה ראיתי מ"ש בגמ' בפ' החולץ דמ"ב וזל"ל לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא וכו' אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ואי מינסבא דלמא מיעברא ומעכר חלבה וקטלא ליה. אי הכי דידיה נמי [פי' גם אשתו מניקת יהא פורש ממנה דלמא מיעברא ומעכר חלבה וקטיל ליה] דידיה ממסמסא ליה בבצים וחלב, דידה נמי ממסמסא ליה בבצים וחלב' לא יהיב לה בעל ע"כ:

נקטינן דיש לחלק בין אשתו מניקת ואע"ג דאיכא חששא דלמא מיעברא ומעכר חלבה אפי"ה אינו פורש מאשתו משום דחייס עליו ורחמי האב על הבן ומאכילו בצים וחלב במקום ההנקה וחיו יחיה יותר מההנקה, וא"כ הכא בנד"ז שהיתה מניקה בן בעל אחותה עם בתה ביחד וגמלה לבן אחותה בהדי בתה ברצון בעל אחותה ודאי אי מיעברא ומעכר חלבה רחמי האב על הבן ונותן לאשתו שתנשא לו להאכיל לבנו במקום ההנקה דברים המפטמים אותו ואגב היא מאכלת את בתה דברים הראוים לה במקום ההנקה אתו עמו עם בן בעל אחותה המספיקין לבתה ולבן אחותה, ואין לומר דלמא יתן לה דברים בצמצום המספיקים לבנו להחיותו ולא יתן לבתה ויהיה נעכר חלבה ותמות ברעב' מי שאומר זה אינו אלא כסיל ואף אני אעננו משום ענה כסיל כאולתו, גם אם הבת תשיב אמריה להשגיח על בתה יותר מבן אחותה ותעשה בתה עיקר ובן אחותה טפל כי היא עקרת הבית, אלא ח"ו מלומר כן. דכפי האמת זה הבעל הוא לזה הבת כאב לבתו ורחמי האב עליה ומדרך האב לרחם על בניו שהרי היה יונק בנו שהוא בן אחותה מחלב הבת וממילא היה מתמעט מאכלה ועי"כ מתמעט כחה ונחלשת מחמתו, ומחמת זה הרי היא לו כבת והוא כאביה שהרי גדלו ויגדילו ביחד הבן בחיק אמה בהדי בתה ובודאי יהיב לה וממסמס לה בבצים וחלב בדבר המספיק לה וסרח העודף בדבר השוה לכל נפש כאמה בתה וכבן אחותה ולכן הואיל וגמלתה בדיעבד מותרת לינשא לבעל אחותה. דדמי האי נדון שהניקה האשה הזאת לבתה ולבן אחותה והיתה ניזונית על שלחן בעל אחותה כל ימי ההנקה לאיש שיש לו בן ובת עם אשתו דיכול לשמש עם אשתו בימים שהיא מניקה בן ובת ולא גזרו חז"ל לפרוש מאשתו בימי ההנקה דלמא מיעברא ומעכר חלבה וקטלא להו, משום דהאב ממסמס להו בבצים וחלב' ה"נ זה הבת מטעם האמור היא בתו ואי מיעברא ממסמס להו בבצים וחלב ובזה וכל הבת תחיון בהדי הבן שיגדלו שניהם יחד בחיבור מבלי פירוד דלא יתפרדו תמיד והוו כאחים לא גזרו בהם דלמא מיעברא וכו' דבהא לא גזרו כאמור דמדהא ממסמס ליה הא נמי ממסמס לה, ודמיא להאב עם אשתו דיש לו בת דאינו נמנע מלשמש עם אשתו בימי ההנקה מטעם דממסמס לה בבצים וחלב, וגם מ"ש אם גמלתו תוך כד"ח לא תינשא יהבו טעמא דחיישינן שמא תמהר לגומלו דכוונת ז"ל לומר דאינה גזרה הואיל וכבר גמלתו דבדיעבד שרי' איכא למימר בדיעבד שרי דאי שרינן לה דיעבד חיישינן שמא תמהר לגומלו דאיכא חששא סגי בהדי דלמא מיעברא דהוי תרי חששות דשמא תמהר ושמא מיעברא ואפשר תלת חששות דלמא לא משכחת בצים וחלב ובודאי דאין זה גזרה אלא קנסא והכא לא שייך קנסא. דטעמא הוי שמא תמהר לגומלו:

ונד"ז היא לא מיהרה שהעכבה באה מבעל אחותה דלא יכול לסבול עוד מבלי אשה ואשה נכרית אי אפשר משום היזק בנו. וא"כ מהאי טעמא אחרינא מותרת לינשא בדיעבד הואיל וגמלתו דאין לה קנסא לפי שהמהירות לא באה מהאשה אלא מהבעל ואינו אלא קנסא ובהא ליכא קנסא גבי אשה וליכא גזירת חז"ל אלא במ"ש לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו דמשמע בהא הוא דאיכא גזירת חז"ל:

אבל אם קדמה בדיעבד וגמלתו אינו אלא קנסא והכא ליכא קנסא כדאמרן. נקטינן דמותרת לינשא מטעמא קמא ומטעמא בתרא וצור ישראל יצילנו משגיאות כי"ר, נאם החותם פאס יע"א בטבת משנה הנ"ב:

אליהו הצרפתי ס"ט ומחמת שקצרתי במקום שאמרו להאריך, הנה נא הואלתי לדבר ולבאר באר היטב במ"ש דטעמא משום שמא תמהר לגומלו. נראה מלשון זה דשמא תמהר וכו' דאין זה בכלל הגזירה דלא ישא מניקת חבירו, דטעמא הוא דילמא מיעברא וכו' ומשמע מלשון זה דאי לאו דשמא תמהר הוה שרינן בדיעבד הואיל וגמלתו ונראה דהאי טעמא דשמא תמהר הוא מדברי הרא"ש, וסיים הרא"ש במ"ש שמא תמהר לגומלו ויסתכן הולד ע"כ, ונ"ל פי' שמא תמהר, ר"ל אף משיעור הקצוב להם לנשים דעלמא שהן גומלות לילדיהן בשיעור שנה אחת של ההנקה דהשתא הוא מסתכן מטעמא אחרינא מטעם חולשא ורפיון איברי הילד מחוסר כדי שביעה מחלב אמו, ואי לאו האי טעמא הוה שרינן לה. דאי גמלתו בדיעבד תוך כ"ד חדש, הוה שרינן לה לינשא תוך זמן כ"ד חודש, וגזירת חז"ל דלא ישא מניקת חבירו לכתחילה והיא מניקת חבירו בשאט בנפש, ובזה הוא דסיימא הברייתא ואם ישא יוציא. אבל אם רוצה לינשא לה אחר שגמלתו מותרת לינשא, אלא דחיישינן שמא תמהר וכו' וליכא ומשום דהיכא דגמלתו אינו אלא חששא בעלמא ולא גזרה אפשר ה"ט דברייתא מתנייא התם, נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת מותרת לינשא, אלא דדחו לה מהלכתא ע"ש, וא"כ נקטינן בין לגזירת חז"ל דלא ישא אדם וכו' לחששת חז"ל שמא תמהר וכו' גרושה זו מותרת לינשא:

דלגזירת חז"ל אין כאן חשש דשמא מיעברא וכו' דממסמסא ליה בביצים וחלב ולחששת שמא תמהר לגומלו ליכא והכא לא נימא ביה לא פלוג רבנן ונימא גזרינן הא אטו הא דדוקא בגזרה הוא דאמרינן דלא פלוג רבנן או גזרינן הא אטו הא אבל הכא דליכא כי אם חששא כעין קנסא, היכא דליכא חששא שריא להנשא, גם יש סעד לדברינו דהיכא דאיכא דממסמס לה בביצים וחלב מותרת לינשא ממ"ש הריטב"א בפ' אע"פ ד' נ"ט עמ"ש התוספות לשם פלוגתא דרבינו שמשון הזקן עם ר"ת, דלדעת רבינו שמשון גרושה מינקת מותרת לינשא תוך כד"ח:

והקשה הריטב"א מ"ש גרושה מאלמנה דתבעה כתובתה, ותירץ דאלמנה אין לו אב דממסמס לה בביצים וחלב:

אבל גרושה יש לו אב ונזהר בו ה"נ לנדון דידן יש לה דממסמס לה בביצים וחלב ודו"ק ולראיה ח"פ עוד בזמן הנ"ב וקיים:

אליהו הצרפתי ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה