אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן לג
נדרשתי לחוות דעתי על מה שאירע בדבדו יע"א בגרושה שילדה ואינה רוצה להניק הולד והשליכתו לאביו ליטפל בו ולשכור לו מינקת יען רוצה היא בתקנת עצמה שכבר מצאה בעל שישאנה להצילה מרוב עוני ולא תהיה למקוצעות בכבלי העיגון שהבעל שנתקשרה עמו לא ימתין כ"ד חדש מיום לידתה וכאשר באה לינשא עמד מי שמנעה עד מלאת כ"ד חדש ובכן אמינא ודאי דשלא כדין מנעה המונע דודאי היא מותרת לינשא מן הדין ומוסכם הוא מקמאי ובתראי, והנה דאעיקרא דמילתא איסור נישואין עד כ"ד חדש שהוא זמן יניקת הולד הוי מלתא דרבנן ובגרושה מינקת שנויה במחלוקת ר"ש הזקן ור"ת כמ"ש התוספות והרא"ש פ' אע"פ ובפ' החולץ דר"ש מתיר בגרושה ור"ת אוסר ומאן דמתיר מתיר אפי' הניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה הולד וכמו שיובא קמן בע"ה, וטעמא דהיתרא משום דגרושה לא משעבדא להניק בנה ולא גזרו אלא באלמנה דמשעבדא להניק בנה, ואע"ג דבאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעת כתובתה תירץ הריטב"א בפ' אע"פ דשאני אלמנה שבעלה מת וליכא דמסמס ליה בביצים וחלב משא"כ בגרושה דקאי בעל וכ"כ הרשב"א בשיטתו על יבמות יע"ש וכ"כ הר"ן פ' אע"פ וגם בפ' החולץ וכן הם דברי הרא"ש שכתב בדברי ר"ש הזקן הואיל ובעלה קיים ואית לן למימר דכיון דמידי דרבנן הוא ניזיל לקולא כר"ש, ומה גם בנ"ד באשה עניה דלית לה מגרמה לפרנס עצמה ומצאה לה עזר מי שישאנה ואם תמתין כ"ד חדש כשל עוזר ונפל עזור והאדמה תשאה שממה בכבלי העיגון ונימא בכה"ג כדאי הוא רבינו שמשון לסמוך עליו בשעת הדחק ותשבר כ"ד על המבוע בכל גרושה אפי' הניקתו עד שהכירה ומה גם שהריטב"א בשיטתו ומהר"ם אלשקר כתבו שהרמב"ם מסכים לדעת ר"ש הזקן יע"ש אלא שבגרושה כה"ג שהכירה הולד לא שוה לנו נגד מר"ן הקדוש שנעל בפנינו כראוי בא"ה סי' י"ג סי"א דבעי' כד"ח בין לאלמנה בין לגרושה אמנם הפה קדוש שאסר בגרושה כזו הוא הפה שהתיר במה שחי' הרשב"א דלא אסר ר"ת בגרושה אלא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל כמ"ש בב"י וכתב מר"ן הקדוש על דברי הרשב"א וראיתי מורים עושים כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול על מה שיסמוכו ועוד דמידי דרבנן הוא עכ"ל ובסי' פ' שכתב הטור שהבעל מעכב שלא תניק ע"י בנו אפי' בנה שי"ל מאיש אחר וכתב עליו הב"י דלא משכחת אלא בשגרשה בעלה קודם שיכירנה הולד ואינה חייבת להניקו ונשאת ונתעברה וילדה ואח"ך רצתה להניק בנה הראשון עם זה וע"ש. גם הה"מ בפי"א מה' גירושין הל' כ"ח כתב דברי הרשב"א להלכה אף לסברת האוסרים בגרושה יע"ש, גם הר"ן בפ' אע"פ כתב כדברי הר"ם שהרמב"ם והרשב"א מן האוסרין והביא חילוק זה משם הרשב"א להלכה ומשמע מדברי כולם דלא פליגי אלא בהיכא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם שהכירה מתירין אותה לינשא ועיין פורת יוסף פ' אע"פ שהעלה דפליגי במכירה ומודים בשאינו מכירה דיכולה ליסלק עצמה ממנו לגמרי ותנשא וכן כתב ריא"ז אשר סביבות הרי"ף בפ' אף על פי שאינה צריכה להמתין אא"כ היה התינוק מכירה יע"ש ואע"ג דמר"ן בשלחנו הטהור בסוס"י י"ג שנאה להאי סברא במחלוקת יש מי שאומר ויש מי שאומר והביא דעת הריב"ש שחולק אהרשב"א באחרונה דנר' ע"פ הכלל שבידינו שבדעתו ז"ל לפסוק כיש בתרא ומהתימה שיפסוק כס' יחידאה נגד כל הני רבוותא שהביאו דברי הרשב"א להלכה הגם דודאי הכא אין לסמוך אהאי כללא שהרי בב"י כתב שאין למחות ביד הפיס' כהרשב"א. ועוד תימא דמייתי תשו' הריב"ש שבסי' תס"ג דאיתשיל אאלמנה ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה והניח תשו' הריב"ש דסי' י"ג דאיתשיל אגרושה והשיב בפירוש דאפי' לא הניקה את בנה צריכה להמתין, ולבי אומר לי דלא הביא דעת הריב"ש באחרונה אלא לגבי אלמנה משום דיש במשמע מדברי הרשב"א להשוות גם דין אלמנה שתבעה כתו' קודם שהכירה הולד ולא הניקתו מה"ט דכ' הרשב"א בגרושה דהא אי בעיא לא תניק ליה כלל אכן הביא תשו' הריב"ש דסי' תס"ג דמיירי באלמנה והניח ההיא דסי' י"ג דמיירי בגרו' לומר דבאלמנה אין ללמוד מה"ט דגרושה אלא אפי' לא הניקתו כלל צריכה להמתין והם דברי מור"ם בהגה בסי"ג שכתב ואין חילוק בין התחילה להניק או לא התחילה דקאי אלמנה וכמ"ש ב"ש יע"ש וטעמא דבאלמנה אפי' איכא האי טעמא דהא אי בעיא לא תניק מ"מ אין האב קיים שיטפל בו ודו"ק. ויש בידי פס"ד מהרב הגדול כמוהר"ר שמואל אבן דנאן זלה"ה ש' שכ"ל טוב שפסק הוא ובני דורו כדברים האלה כסברת הרשב"א ז"ל וכתב שכן עשו החכמים נ"ן שקדמוהו שהעיקר הוא פסק הרשב"א ודחו דברי הריב"ש מהלכה וכתב שמ"ש מר"ן בש"ע יש ויש הוא להעיר לב הלומדים להבין הענין על אמיתתו בספרו הגדול ומלבד זה אם יש מקומות הנוהגים עפ"י דעת היש אומרים שיש להם ע"מ שיסמוכו:
כלל העולה שמותרת האשה לינשא ואין צריך המתנה כלל הח"פ צפרו בכסלו שנת נתן בניו פלטים לפ"ק וקיים: