אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן ל
טופס מטופס שטר מתנה הוזקקנו להעתיקו וז"ן טופס שטר מתנה וז"ן במאמר א' מבדי"ץ הע"ע בקש"מ בדל"ב ובש"ח בשי"ת המו"ן ה"ר יעקב בה"ר מימון הלוי והודה הו"ג ברצון נפשו והש"ד בלי זכר שום אונס וכפיה כלל אלא הכל ממנו בלב שלם ובנ"ח ובד"ן ומיושבת שנתן לשמואל בנו שי"ל מאשתו זהרא החצר החדשה שבנה בעיר פאס יע"א הנק' היום ע"ש הרי"ע הנז' שהיא נכחית לבהכ"ן הי"ג הנק' ע"ש החה"ש הדו"מ כהה"ר אליהו הצרפתי נר"ו וקודם לזה היתה נק' ע"ש אהרן ה"ן סעדון ונתן ג"כ הרי"ע הנז' לשמואל בנו הנז' אגב הקרקע הנז' סך ש' מתקאלים תמיר"ה או חפצים ששוים הסך הנז' ועוד נתן הרי"ע הנז' לאברהם בנו שי"ל מאשתו מסעודא חצי החצר הנק' ע"ש הנגיד כה"ר מימון ן' דאנאן בעיר פאס יע"א שהיא סמוכה לבהכ"ן הי"ג של הח' הש' הדו"מ כהה"ר שמואל אלבאז זלה"ה עם רביע החצר הנק' ע"ש מאימראן הסמוכה לבהכ"ן הי"ג הנז' ומקול"ז היתה נק' ע"ש ן' להביל ואגב הקרקע הנז' נתן הרי"ע הנז' לאברהם הנז' סך ש' מתקאלים תמיר"ה או חפצים ששוים הסך הנז' הכ"ל נתן הרי"ע הנז' לבניו הנז' המתנות הנז' כל חד וחד מינייהו במאי דאיתיה בתורת מ"ג חתוכה וחלוטה שרירא וקיימא דלא להשנאה מינה ודלא למהדר בה לעלמין מתנת בריא מתנת שוקא גלויה ומפורסמת מתנה מעכשיו ולאח"מ מתנה בעין יפה וגוף בריא וכך אמ"ל הנותן הנז' כתבו האי מתנה בברא וחתמוה בשוקא כי היכי דלא תהוי כמת' טמירתא וכמתנת שמ"ד ומעכשיו סלק הנותן הנז' מעל המתנות הנז' עצמו ורשותו וזכותו ועצם ורשות וזכות ב"ך שו"ש של זכות כלל אפי' מקום נעי' יתד או מדכ"ר ומעכשיו זכו מקבלי המת' הנז' כאו"א במתנתו הראויה לו כנז' ז"ג וחזקה גמורה אינון ופיריהון ופי"פ וכו' לשכון ולהשכיר ולהשכן ולמשכן ולמכור ולבנות ולסתור ולהעביר ולהחליף ולהוריש ולהנחיל ולהחסין ולתת במתנה לכל מי שירצה הם וב"ך לד"ע והמתנות הם עזה"ד שאם ב"מ נפטר שום א' מהבנים תחזור מתנתו לאחיו הצז' מעכשיו ובטל הרי"ע כל מודעי דמוד' וכו' עסכ"ה ופסל עדיהן עליהן אליבא דכל הפוסקים דקי"ל כוותייהו בביטול המו' באוה"מ והודה שלא מסר שום מו' בשבועה ומחשש שמא מסר שום מו' בשבועה על הענין הנז' התרנו שבועתו כראוי הכל מוחזק על כהרי"ע הנותן הנז' בחסב"ד ובעצת כת"ח ולא יורע כח שטר מתנה זו לעולם לא בשיבוש לשון ולא בעוות לשון ולא בלשון דמשתמע לתרי אנפין ולא בלשון חסר או יתר ולא בט"ס אלא הכל יהיה נדרש לתועלת מקבלי המתנות ולתועלת ב"ך לדרי דרין הכל דלא כאס' ודלא כטו"ד אלא כחומ"ר וכחו"ז כל שטרי המתנות הנהוגות בכל ישראל כדת וכהוגן וכראוי וכהלכה וכתחז"ל ונגמר כ"ז בקש"מ בדל"ב ובש"ח בשי"ת מיד הרי"ע הנותן הנז' על כל הנז' יום א' בש' כ"ט לחדש אלול המרוצה ש' התקל"א ליצי' פה מראקיש יע"א וזיכה הנותן הנז' המתנות הנז' ע"י א' ממנו אה"ב לבניו הנז' מחמת שהם קטנים וכתב לו ב' שטרות בס"א וזה ניתן ביד שמואל הנז' והשו"ב וקיים ע"כ, מע"ן וחתום כהה"ר יוסף קורקוס וכהה"ר מרדכי אלמסעאלי ונתקי' לנו חתי' כראוי ובדקנו התורף פנים ואחור ולא נמ"ך בו יותר ולראיה ח"פ תמ"ת וקיים עכ"ל וחתו' על הטופס הנז' כהה"ר מסעוד ארתבי בן ארוואח וכהה"ר יהודה בירדוגו מע"ן בלי תו"מ ולראיה ח"פ פאס יע"א בשני בש' ה' ימים לניסן ש' תקמ"ג לפ"ק וקיים וחתו' עליו כהה"ר יהודה ן' משה בן דוד ויוסף וכהה"ר אברהם ן' זמרא ונתקיי' לנו חתימו' כדחזי:
וע"ג נמ"ך וז"ל זה כמה שבא לידי שטר מתנה וכתבתי לקיים המתנה הנז' אחר שהיא מתנה במקצת ולא היתה לי אז הוכחה לידע אם היתה כוונתו להבריח מיורשי אשתו הא' או לאו ומכיון שלא היתה המתנה בכל נכסיו כההיא שהביא מר"ן סי' צ"ט ס"ו דנתי שהמתנה קיימת הן היום נודע לי באומדנות המוכחות מהם שאין ראוי להעלות על ספר שלא היתה כוונתו במתנה הנז' אלא להבריח מנכסיו אשתו הא' ובכן נלע"ד שהמתנה הנז' בטלה הגם שהיא במקצת והגם שמר"ן בסי' צ"ט ס"ו כתב וז"ל ונתן כל אשר לו דמשמע דאין דנין בו שטר מברחתא אלא בנותן כל נכסיו אבל בנותן מקצת נכסיו לא הרי מצינו לרבותינו בעלי התקנות שכתבו תק' שנעשית ש' הש"ה וז"ל קי ויירין ב"ד אשר יהיו בימים ההם קישי פיזו בערמה להבריח נכסיו ולהראוי להם הואיל וחב לאחרים לא יחרוך רמיה צידו ולא תעשנה ידיו תושיה אף אם ימצא פוסקים סומכים את ידו כיון שראינו כמה מרמות נעשות בכל יום השעה צריכה לכך כ"ש אל אשר יפנה הרא"ש אחריו אנו הולכים וכדאי הוא לסמוך עליו ע"כ' ומלשון זה נראה שרצו לתרץ שבכל ענין שיש אומדנא שכוונתו להבריח המתנה בטלה שהרי תלו הדבר לפי ראות ב"ד ולאו דוקא שתהיה מתנה בכל נכסיו כההיא דהרא"ש אלא אפי' מתנה במקצת אם יראה לב"ד שעשה כדי להבריח מתנתו בטלה דאם איתא שכוונתם היא דדוקא בנותן כל נכסיו כההיא דהרא"ש לא היה להם לתלות הדבר לפי ראות ב"ד אלא הול"ל שדעתם לפסוק כהרא"ש נגד שאר פוסקים שחולקים עליו ומדתלו הדבר לפי ראות ב"ד משמע שבכל ענין שיראה לב"ד באומדנא שכוונתו להבריח מתנתו בטלה ובעיקר הדין נסמכו על דברי הרא"ש והוסיפו נופך משלהם ואמרו לפי ראות ב"ד אף שלא יהיה כהרא"ש ממש וא"כ בנד"ז הגם שהמתנה במקצת בטלה שלא נתכוון להקנות אלא להבריח מיורשי אשתו הא' ואין לדון מלשון המתנה שכתוב בה יפוי כח וביטול מוד' שהכל נעשה בערמה ואחר שידענו שלא היתה כוונתו אלא להבריח אין ראוי לשום דיין להזדקק לדין זה עד שיחקור בענייני האיש הזה הנותן ומהותו וענייניו כדי שיוציא לאור משפטיו דין אמת לאמיתו, ומצאתי און לי מדברי תשו' הרב הגדול כמוהר"ר יעקב אבן צור זלה"ה שדקדק מלשון התקנה הזה הנז' דלאו דוקא בנותן כל נכסיו וכההיא דהרא"ש אלא בכל ענין שיראה לב"ד שכוונתו להבריח המתנה בטלה וכן דן למעשה, וא"כ בנ"ד המתנה הנז' בטלה אם יסכימו ב"ד כשיעלה ויראה לפניהם ענייני האיש הנותן ומהותו ולראיה חתמתי ע"ה וחתום החה"ש כהה"ר עיוש אלמאליח י"ץ ונתקי' לנו חתי' כדחזי:
וס"ל נמ"ך וז"ל טופס פס"ד מה שכתבו חכמי מקנאס יע"א וז"ן גם אנכי הובא לידי שטר מתנה זו זה ימים מקרוב וחתו' בו חכמי מראקס והחכם כהה"ר יקותיאל יש"ץ והח' כהה"ר עיוש הנ"ל וכולם כתבו לזכות מקבלי המתנה מההיא דסי' צ"ט ואני אחרון חתמתי עמהם לזכות מקבלי המתנה הן היום הובא לידי פס"ד הכתוב לעיל בסמוך ושם נאמר שנודע להח' הנז' בהיותו בפאס באומדנות מוכיחות שלא היתה המתנה אלא להבריח ולכן חזר בו וכתב שהמתנה בטלה כמש"ל. והן אמת שאחר שלא באר מדבריו מה הן האומ' אין לנו לדון על דברים שבלב ואם לפניו נגלו האומ' לפנינו לא נגלו ולכן אין ראוי להטפל ולדון דין זה אלא למי שנגלו לו האומדנות שלהבריח נתכוון ודינא הוא דחכמי פאס יע"א שיודעים בטיב הנותן ומהותו ויודעים בטיב האומ' שלהבריח נתכוון הם ידונו דין זה להוציא משפט לאשורו, ועם היות שמתנה הנז' היא במתנה במקצת כמו שהוציא לפני הנותן קב"ע כו"ח שבעת תתו המתנה היו לו נכסים בין מעות וקו"ט קרוב לאלפים מתקאלים מ"מ אם יראה לב"ד שהמתנה היא להבריח בטלה היא והגם שכתב מר"ן בסי' צ"ט בשם הרא"ש הנותן כל נכסיו וכו' דמשמע דוקא במתנת כל נכסיו הוא דמתנתו בטלה הלא"ה המתנה קיימת. מ"מ המדקדק בסוף דברי הרא"ש ז"ל יראה דמ"ש בתחלה הנותן כל נכסיו וכו' משום דמעשה שהיה כך היה ומדנתן כל נכסיו היא אומדנא מוכחת שלהבריח נתכוון דלא שביק אינש לנפשיה ערטילאי מכל וכל ויהיב לאחריני. אבל אנה"נ דאף אם היא מתנה במקצת ויש שם אומדנות אחרות דמוכחי דלהבריח נתכוון ודאי דהמתנ' בטלה וזה מוכח מסוף דברי הרא"ש ז"ל שכתב בסוף דבריו וז"ל ותנתן דת בטוליטול'א על הסופרים שלא יכתבו שטר על מתנת הנכסים שיראה שיש בו תחבולה או מרמה ומדכתב שלא יכתבו שטר מתנה שיש בו תחבולה וכו' ולא כתב שלא יכתבו שטר מתנה בכל הנכסים אלא תלה הדבר בתחבולה וכו' משמע דכל היכא דאיכא תחבולה במתנה שלא יכתבו שטר מתנה ואפי' תהיה במקצת. ומצאתי און לדבר אלה בדברי חכמים גדולים ורבנים ה"ה הרבנים המובהקים כמהר"ר וידאל הצרפתי זצוקלה"ה וכמוהר"ר משה ן' חמו זצוקלה"ה וכמוהר"ר יהודה ן' עטר זצוקלה"ה שכתבו בפסק מתנה א' שנתן ראובן לבניו והיתה מתנה במקצת ומחמת שהיתה להבריח בטלוה, וז"ל הרבנים הנז' ואע"ג דדינא דמברחת וכל תשו' הרא"ש שהביא בדין הברחה כלהו מיירי במתנה בכל נכסיו כבר תלה הרא"ש בסוף דבריו לפי ראות עיני ב"ד אשר יהיו בימים ההם וז"ל ותנתן דת בטוליטול'א על הסופרים הנז' וכמש"ל הרי דלא חילק בין בכל בין במקצת אלא תלה הדבר כפי הנראה לב"ד שיראו שיש שם תחבולה, והוסיפו עוד וז"ל וגם לפי התק' שתקנו רבותינו נ"ן נראה להדיא דגם במתנה במקצת היא דאל"כ מה באו הם לחדש בתקנה זו והרי הרא"ש צווח ככרוכיא ודרשו מעל ספר ה' וקראו אלא ודאי הם ז"ל באו לחדש במתנה במקצת נכסים שייכא הברחה דייקא נמי דקא קאמרי נינגונא מתנה אינפיטוזא שהוא לשון כולל ונשענו על סוף דברי הרא"ש ז"ל וכדדייקי דבריו לעיל בסמוך עכ"ל הצ"ל, מעתה הדור דינא שאם יראה לב"ד ישצ"ו של עיר פאס יע"א שהיתה תחבולה במתנה הנז' דמוכח להו דלהבריח נתכוון הנותן הרי המתנה בטלה ועל פיהם דוקא יגמר הדין ואין לשום דיין אחר לפסוק הדין הזה זהו מה שנלע"ד וצויי"מ ולראיה ביד יורשי הנותן ח"פ ש' ועשית היש"ר והטו"ב לפ"ק וקיים עכ"ל וחתו' החה"ש הדו"מ כהה"ר שלמה טולידאנו יצ"ו:
וס"ל נמ"ך אחרי כתבי הוגד לי מפי מגידי אמת ומהם ת"ח שראוי לסמוך עליהם והגידו לי כמה דברים שעשה ה"ר יעקב הנותן מקדם כדי למעט כתובת אשתו הא' וכשראה שלא עלתה בידו נתן מתנות אלו וכמה אומדנות דאין להעלותם על ספר ומוכחי דלא היתה כוונתו במתנות אלו למתנה גמורה אלא להבריח ולמעט כתובת אשה הא', ומעתה קם דינא דכל המתנות שנתן לבניו בטלים לא שרירין ולא קיימין ויכנס הכל לכלל חלוקה כתק' קדמונינו נ"ן. זהו מה שנלענ"ד ולראיה ח"פ בד' לתשרי שנת קדמ"ת אשור לפ"ק עכ"ל וחתו' החכמים השלימים הדו"מ כהה"ר שלמה טולידאנו הנ"ל וכהה"ר משה מימראן ונתקיימו לנו חתי' כדחזי ולראיה ח"פ וקיים, וחתו' כהה"ר משה ן' אלבאז וכהה"ר אברהם בן זמרה ונתקי' לנו חתימותיהם כדחזי: וס"ל נמ"ך וז"ן ראיתי מ"ש החכמים הפוסקים לבטל המתנה הנ"ל אף שהיא במקצת מחמת האומדנות שנגלו להם שכוונתו היתה לאורועי כתובת אשתו ולהבריח היתה כוונתו וכמו שהוכיחו מלשון התק' ומדברי הרבנים זלה"ה, גם אני נלע"ד להכריע בדברים דאין לחלק בין מתנה במקצת למתנה בכל הנכסים אלא כל שנראה לב"ד שכוונתו להבריח מתנתו בטלה ואף שמר"ן בשם תשו' הרא"ש נקט מתנה בכל הנכסים אורחא דמלתא נקט ומעשה שהיה וה"ה והוא הטעם כל שנר' שכוונתו להבריח אף אם הוא מתנה במקצת בטלה, ואפשר דנקט הכי לרבותא דאף שהוא מתנה בכל בעי' שיתכוין להבריח ולערמה ולא לשם מתנה וכ"ש במתנה במקצת דבעי' הכי, אבל אנה"נ כשנודע שכוונתו לערמה ולא ליתן כלל ודאי הוא דלא שנא במקצת לא שנא בכל דמתנתו בטלה וכ"ש בנ"ד שהוא מתנה במקצת אם יתברר לב"ד שכוונתו להבריח ולא ליתן כלל שהיה מחזיק הנותן בנכסים שנתן כבתחילה הרי מתנתו בטלה ואינו מספיק מה שיתברר שכוונתו להבריח שהרי כתב הרמ"א בהגה שם בסי' צ"ט ס"ו דאם נר' לב"ד שנתכוון ליתן במתנה גמורה אף שנתכוון כדי להבריח מתנתו קיימת, ודוק מינה דתרתי בעינן שתהיה כוונתו להבריח ואין כוונתו ליתן והיכי דמי שראינו שעדיין מוחזק בשלו כבתחילה. ושמעתי שבנדון זה עדיין מקבלי המתנה קטנים והנותן מוחזק בחצרות ואוכל פירותיהם כאדם העושה בשלו ולכן דינא הוא דאם נראה להם שכוונתו להבריח וכמו שנגלו להחכמים הפוסקים יש"ץ האומדנות המוכיחות ע"ז שמתנתו בטלה ואין לה קיום כלל אף שהיא מתנה במקצת ואין להוכיח מלשון המתנה שכוונת הנותן ליתן במתנה גמו' מדנחית לפרש ולדקדק במתנתו שאם מת הבן הא' יטול המתנה הבן האחר משום דהא נמי להבריח נתכוון שהיה ירא שמא ימות א' מהם ותחזור מתנתו להאב הנותן שהוא היורש ויתחייב לחלוק בנכסים משום כתובת אשתו ולא יועילו מעשיו בהברחתו להכי איכוין וכתב שאם נפטר א' מהבנים תחזור מתנתו לאחיו כדי להפקיע חוב כתובת אשתו ולמיתת שניהם לא חש דלא שכיח זהו מה שנלע"ד וצויי"מ כי דעת ממני פליאה ולראיה ח"פ ארבאט יע"א בכ"ז למרחשון ש' קדמ"ת אשור לפ"ק וחתום החה"ש הדו"מ כהה"ר שם טוב ן'עטר ונתקי' לנו חתי' כדחזי:
ובדף אחר נמ"ך וז"ן ובנייר אחר נמ"ך סמוך לטופס הנב"ה וז"ן הן אמת כי זה כמו חמש שנים שבא לידינו שטר מתנה הכתו' ביריעה החוברת ולא רצינו להזדקק לכתוב לא ביטול ולא קיום מפני שדבר זה תלוי באומדנות הב"ד אם היתה כוונתו להקנות או לא ואף שהיא מתנה במקצת ואין יכול לעשות אומדנא זו כ"א ב"ד שבעירו. אמנם אחר שהחכמים העליונים למעלה עמדו על הענין מפי מגידי אמת ומהם ת"ח שראוי לסמוך עליהם ונודע להם בבירור שלא היתה כוונתו להקנות אלא להבריח בעלמא מעתה קושטא קאי שהמתנה ההיא שנתן לבניו בטלה ומבוטלת לא שרירא ולא קיימא והכל יכנס בכלל החלוקה כתקנת נ"ן זהו הנלע"ד ולראיה ח"פ תיטוואן יע"א בחדש כסלו ש' כי באה נחלתנ"ו לפ"ק וקיים עכ"ל, וחתומים החה"ש הדה"מ כהה"ר אפרים מונסונייגו נר"ו וכהה"ר יהודה קורייאט נר"ו וכהה"ר יהודה הלוי נר"ו וכהה"ר שלמה אבודרהם נר"ו:
ובנייר אחר נמ"ך וז"ן אחר שנתברר לחכמים יש"ץ שהנותן לא נתן מתנה גמורה אלא בערמה ותחבולה א"כ מתנותיו בטלים ואין להם ע"מ שיסמוכו ולראי' ח"פ ע"א לטבת ש' קדמ"ת לפ"ק וקיים עכ"ל והתומים החה"ש הדה"מ כהה"ר יצחק חרוש וכהר"ר אברהם פינטו וכהה"ר משה ן' עטר וכהה"ר שלמה אסבאג יש"ץ ולראיה ח"פ והשו"ב וקיים, וחתום כהה"ר מרדכי ן' עטר וכהה"ר יהודה ן' משה ה"ן דאווד ויוסף ונתקי' לנו חתי' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת וקים:
ישראל יעקב בלא"א מרדכי נ"ע עולייל ס"ט אברהם אדהאן סליט"א אחד הרואה ואחד השומע אופני המתנה הנ"ל עיניו יחזו עפעפיו יבחנו ולבבו יבין דלהבריח נתכוון וכמו שנתברר ממגידי אמת לקדישי עליונים יש"ץ ואומדן דעת הוא דלא נתן לבניו בחיים חיותו אלא לאפקועי יד אשתו ראשונה ואין כאן מקום חלות לדברי הפוסקים שכתבו דאינו נקרא מבריח אלא כשנותן כל אשר לו ובמשייר אין דין מבריח דזה אינו אלא באתרא דלא יש תקנה אבל במקום שיש תקנה התקנה עומדת במקום דין תורה ואלו היה לשון התק' מסופק ואינו מפורש היטב אז מוכרחין אנו להעמיד הדבר על ד"ת ונימא ובמשייר אין דין מבריח או במתנה חלוטה כמ"ש הר"ן והביאו מר"ן בא"ה סי' צ' ס"ח אכן השתא דלשון התקנה מפורש היטב בלשון כולל כל המתנות שז"ל ק'י נינגונא מתנה וכו' שפירושו ששום מתנה דמשמע בכל אופן שיהיה ואפילו שייר לעצמו ואפי' כתב מת"ג וחלוטה וכו' רק שתהיה כוונתו להבריח מתנתו בטלה ומה גם בנ"ד לפי הנשמע שעדיין הוא מחזיק בנכסיו שומט ואוכל כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא הענין מוכח דלהבריח נתכוון ולא יחרוך רמיה צידו ויש בידי כמה פסקי דינים מהראשונים ובפרט מהרב יעב"ץ שדן הלכה למעשה בשטרי מתנות שכתב שלמה ן' שטרית לבניו ולבנותיו בעודנו בחיים ומשום דעדיין היה מחזיק בנכסיו ונו"ן בהם דן בו הרב דין מבריח וביטל כל אותן שטרי המתנות, והגם שראיתי פסק להא' זלה"ה והנו כמוס עמדי בענין מתנה א' כנ"ד שנתן מתנות לבניו ה"ר יוסף ן' סיסאן מסאלי וקיימוה מקצת מחכמי סאלי והסכימו ע"י רבני אלגזאייר ומראקס ומקנאס ולקצר ואספי וטיטוואן וצפרו ומרבני פאס יע"א כמוהר"ר וידאל הצרפתי זלה"ה וכמוהר"ר יהודה ן' עטר זלה"ה וכמוהר"ר שמואל הצרפתי זלה"ה כולם בנו בניינם על יסוד א' דלא נתכוון להבריח ואף הרב מוהר"ר מנחם סירירו שתחלה הסכים עם מבטלי המתנה הנז' שוב חזר והסכים לקיימ' וז"ל ועם היות שחתמתי באותה תשובה ראשונה שאותה מתנה היא הברחה הוא משום שחשבתי שעדיין היה רשות לנותן במתנה הנז' אבל כשידעתי שנתן מתנה גמו' אמרתי הדרי בי והמתנה קיימת עכ"ל, משמע דכל שיש רשות לנותן במתנתו הויא הברחה, וכבר בשנת בית תחל"ק שלל הובא לידי נדון כזה שכן עשה ה"ר יצחק ן' שטרית שנתן מתנות לבניו שמאשתו שניה ולא רצה לחלוק עם בתו שמאשתו א' בהמתנות ההם וכשנתברר לי דלהבריח נתכוון בטלתי כל מתנותיו וחלק בכל עם בתו הנז': שוב מצאתי בבית גנזי שאלה שנשאלו רבני פאס הקדמונים מרבני מראקס להודיעם פרטי התקנות פרט ופרט ובתוך שאלתם כתבו וז"ל וכן אם היו לו אשה ובנים וכתובת אשה הא' כמנהג התושבים ואח"ך נשא אשה כמנהג הקשטי' שהוא מחצה במחצה ואחר שנשא האשה הב' נתן מתנות לבני הא' קו"ט ואח"ך מתה הב' בחייו אם המתנה שנתן לבני הא' אחר נישואי הב' קיימת כיון שהם מוחזקים בה או אם נאמר שלא נתן אלא להבריח מיורשי הב' וכ"ש אם אין לו בנים מהב' שאומדן דעת הוא שלא עשה אלא להבריח מיורשי הב' ע"כ. ובתוך תשו' רבני פאס השיבו על פרט זה וז"ל גם בענין המתנות שעושה הבעל כך להבריח נכסיו מב"ח ומיורשי אשתו כשרואה שאין לו זרע עמה הכל בטלים משום לא יחרוך רמיה צידו עכ"ל, וחתו' על התשובה הרבנים המובהקים מוהר"ר שאול סירירו וכמוהר"ר סעדיה אבן דנאן וכמוהר"ר עמנואל סירירו זלה"ה מובן מדבריהם שא"צ שום גילוי מהבעל דכוונתו להבריח אלא ממה שאנו רואים שלזו יש בנים ולזו אין בנים אומדן דעת הוא שלהבריח מיורשי אשתו שאין לו זרע עמה נתכוון וקיים: שאול ישועה ס"ט: