אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן כט

סימן כח

בהיות שה"ר סעדיה מסעוד הכהן היה רוצה להקדיש רוב נכסיו וליתנם לצורך ההקדשות אג"ק במתנת בריא באופן שיופקע יד אשתו ויד יורשיו מהראוי להם וכאשר נזדמננו לשם אנחנו ח"מ וסדרו דבריהם לפני אני החותם א' פישרתי ותיווכתי במלתא דשויא לכולהו שלא יתאנה שום א' מהכתות, והוא שהודו בפנינו הבעל ואשתו שיש בידם מעות בעין דו"ו ש"ם לבד הטלטל והקרקע ונתרצו לעשות על האופן שחילקתי ביניהם והיינו שתטול האשה אחרי מותו או"ו תק"ם והבנות הנשואות תתק"ם לשניהם והקטנה רחמא קק"ם ע"מ ובתנאי אם נשארה בחיים ואם נפטרה הקטנה יחזור הסך ופירותיו להקדש, והסך שתטול אשתו הוא ג"כ ע"מ ובתנאי שתהנה ממנו כל ימי חייה והנשאר אחר פטירתה יתחלק בין היורשים ובין ההקדש והסך הנשאר מסך דו"ו ש"ם הנ"ל הקדישו מעכשיו לעשות ממנו מה שירצה בעיני אני החותם א' למנוחת נפשו כגון ס"ת וספרי הקדש וצורך תלמוד תורה ולקיים איזה קרן לצורך ת"ת ליהנות הת"ח מפירותיו ונש"ח לקיים כל האמור וגם האשה נש"ח לקיים האמור ולראיה לבל ישכח הדבר רשמנוהו פה וחתמנו בכ"ב באב תקמ"ד וקיים:

שאול ישועה שלמה ס"ט טופס והעתקת שטר חלוקה וז"ן כאשר עמדנו לחלוק בנכסי ה"ר סעאד הכהן נ"ע ע"פ מה שברר בחייו הוא ואשתו שמחה בת יהודה עולייל אחר שנטלו שניהם קושח"ך כ"א למ"ש ובה אמרו שניהם שמלבד קרקע וטלטל שיש להם יש להם מע"ב סך ארבעת אלפים וש' אוקיות וחלקו אותם ע"ז האופן והוא שתטול אלמנתו הנז' סך או"ו תק"ם והיורשים סך תת"ם והיינו הבנות הנשואות יטלו סך ש"ם לכ"א והקטנה תטול קק"ם וההקדש יטול השאר ובחדש מרחשון משנתינו שעמדנו על החלוקה והוציאה אלמנתו הנז' המעות ונמצא שחסר מהם סך ש"ם כ"ם ועכ"ז נתננו להאלמנה חלקה במושלם סך או"ו תק"ם ונתננו סך תתק"ם להב' בנות הנשואות וסך קק"ם ביד כה"ר ישראל עולייל אפוט' היתומה הקטנה שבצירוף מה שנטלו האלמנה והיורשים ס"ה בו"ו ש"ם ודקדקנו חשבון מה שהוציא כהה"ר שלמה אביטבול גזבר העניים ע"י האשה הנז' ובהסכמתי אני החותם א' לקיים דברי המת והכל סך תש"ם ס"ם ב"ם ב"ת דינר שבע מאות אוקיות ושנים וששים אוקיות ורביע אוקייא מכ"ט וזהו פרטן די באס כלס ליזאר די פאס כסלוה ועבבאווה לחברה סך ס"א ח"ם וסאיין תפררק דצדקה יום פטירתו בשעת ההקפות ופקידת השבוע וסאיין תפררק עלא ת"ח די כאני יקראוו אזוהר עד פקידת החדש סך ק"ם נ"ם ותפררק יום פקידת החדש סך ק"ם ועיוה"ך סך ק"ם וערב הו"ר סך לים ועבא ה"ר יוסף הכהן סך ק"ם עפ"י צוואת הנפטר שציוה לתת לו לצורך מצות תפלין שני בניו, ועבא יודא צרפתי עפ"י צוואת הנפטר נ"כ סך נ"ם ועוד סך כ"ם מונחת ביד כה"ר משה אלבאז עד שיבא כהה"ר אהרן אפרייאט ויעיד שציוה להוסיף לו ג"כ לצורך סעודת מילה אם תלד אשתו זכר. ועבא כהר"א אפרייאט הנז' לצורך סעודת סיום מסכתא שלמד הנפטר עמהם וצוה לעשותה משלו סך ל"ם ועטינא שוחד לשר העיר לבל ישטין על נכסי הנפטר סך ל"ם ולאזם די פקידת החדש בין זרע ולחם וכל צרכי הסעודה ושמן לנר נשמה ס"ה צ"ם ד"ם ב"ת ודי עבא שליח ירושלם מ"ם מלבד סאיין עבא בשעת החילוק נמצא ס"ה תש"ם ס"ם ב"ם ד"ת בצירוף הכל בין מה שנטלה האלמנה והיורשים ומה שנתחלק הוי סך גו"ו ס"ם ב"ם ד"ת נשאר בידינו סך תתק"ם ס"א ז"ם ו"ת נתננוהו ביד כהה"ר שלמה אביטבול גזבר העניים ולראיה ביד האלמנה הנז' שנתנה לכ"א חלקו ונטלה חלקה כאמור ח"פ בעישור א' לחדש מרחשון שנת רק השמר לך לפ"ק ושו"ב וקיים וחתום החה"ש הדו"מ כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול י"א ונתקיימה לנו חתי' כדחזי:

וס"ל נמ"ך וז"ן איצטריכנא לאודועי שעם היות שיד ההקדש על העליונה לחייב האלמנה הנז' שבועה אם מצד שמסר בעלה דבר השבועה בידי אם מצד סך ש"ם כ"ם שנחסרו מהמעות עכ"ז לא ראיתי להשביעה שהרי הר"ש גזבר העניים אמר שחזר ופירש לו בעלה ואמ"ל שסך דו"ו ש"ם הנז' אינם עפ"י הדקדוק הן חסר הן יתר והראיה שבכיס האחד שמנה תחילה הר"ש הנז' נמצא יתר ובאחרים נמצא חסר ובר מן דין אחר שהיא גם היא הקדישה המחצית מנכסיה שישארו אחר מותה וחקרתי וראיתי שאינה מבזבזת בהוצאות ואדרבא טורחת טרחא יתירא במלאכתה ולהוסיף ולא לגרוע ולכן לא נכון בעיני להשביעה ופטרתיה משבו' אלמנה ומשבו' הפקדון הנשאר אצלה ונמצא חסר וידענא דטבא להקדש הוא דעבידנא בזה ולראיה ח"פ וחתום כמוההר"ש הנז' ונתקיימה לנו חתי' כדחזי. וס"ל חרות בכתב וז"ן זה ניתן ביד אפוט' העניים וכיוצא בו ביד האלמנה וע"ג נמ"ך וז"ן בהיות אמת שבא לפני גזבר ההקדש הנ"ב ואמר שנתן לו ה"ר מסעוד הנז' בהיותו בחיים כיס א' מסך אלף אוקיות כ"ט ואמר לו זכי בזה להעניים נוסף על הסך הנז' שזהו דבר הסמוי מן העין חתום באוצרותי להקדישו למנוחת נפשי באופן שבצירוף סך תתק"ס ס"י ז"ם ו"ת הנז' וסך ע"ם ב"ם ו"ת תוספת על חליפי המעות וסך או"ו הנז' הוי ס"ה או"ו תתק"ם צ"ם דיגו אלף ותשע מאות ותשעים אוקיות, וזה מה שהוציא הר"ש הנז' לצורך ההקדש בהסכמתי אוול עטא לר' חיים עמרם משרת שד"ר כמוה"ר חזקיה בעלול בתורת הלואה לקהל שהכריח השליח הנז' ליחידי הקהל לתת הסך הנז' למשרתו והוא על אם הדרך והכריח להר"ש הנז' להלוותם על הקהל בהסכמתם סך נ"ם השני ס"ת שציוה עליהם המקדיש הנז' וכל החפצים הצריכים לנוי ס"ת עם הסעודות וההוצאות שהוציא לצורכם ב"ה סך תש"ם ס"ם א"ם ו"ת שכר הסופרים שחלקו ס"א סאיין לזם בהוצאת בנין הבית הסמוך למקוה טהרה והאלדוויר' הסוגרת עליהם והתקרות הכ"ל עם בנין החנות הסמוכה לשער האלמללאח בלתי קרויה ודלתותיה קק"ם ס"א ט"ם ו"ת בנשואי עניות ויתומות ס"ם סאיין לזם בהוצאות פקידת השנה ע"ם ב"ם ד"ת מאחייא די לזמת פסעודות די ס"ת וזרע די לזם סך ע"ם ט"ם ד"ת די פרקנא לת"ח די יכאנו יקראוו זוהר כל שבתות השנה ק"ם ע"ם ד"ם כתר סי ו"ם דלמסאחף ש"ם ס"ם בקא ענד ר' ישראל קרן ש"ם נ"ם ד"ם וריוח שאינו גבוי ס"ם ג"ם ס"ה בו"ו קק"ם ט"ם ד"ת פיהא סך או"ו תתק"ם צ"ם הנ"ל ופיהא ק"ם נ"ם א"ם די טלעת פריוח הגבוי די קבד ר' ישראל ופיהא ס"ם ג"ם דריוח שאינו גבוי הנ"ל יבקא יסאל ר' שלמה ה"ם ד"ת יעטיהא ר' ישראל מהסך הנז' יבקא ענד ר' ישראל בין קרן ובין ריוח שאינו גבוי סך ת"ם כ"א א"ם ד"ת ויקבד ריוח די שלם לפילאלי ל"ם ע"כ, ע"י נתן כהה"ר ישראל עולייל לת"ח צניע ומעלי ראוי לכל דבר שבקדושה סך מאה אוקיות מכ"ט ולראיה חתמתי וחתום כמוהר"ש הנז' ונתקיי' לנו חתימתו כדחזי:

וס"ל נמ"ך וז"ן בפנינו אח"מ נשבע כהה"ר שלמה אביטבול הנז' בס"ת שתת' שלא נתן לו המקדיש הנז' זולת סך אלף אוקיות הנ"ל וריוח חליפי המעות ומה שמצא יתר על הסך הנז' סך מ"ם ב"ם ו"ת ולא יותר ופירש לו בחיים חייתו כשנתן לו הסך הנז' לתתו לדבר שיראה בעיניו למנוחת נפשו כפי ראות עיניו ושלא שלח יד במה שפירש בצוואה מה שהיה מונח אצל אלמנתו הנז' ושכל הסדורים הנז' פנים ואחור אמת ויציב שסדרם עפ"י החכם הנז' ולא הכחיד ולא העלים מאומה מנכסי ההקדש הנז' ולא לקח מעצמו מאומה מההקדש הנז' וברר בשבועתו שהאלף אוקיות הנז' שברר לו המקדיש לזכות בהם לצורך ההקדש נתנם לו בחיים חייתו וזכה בהם להקדישם ופירש לו המקדיש שאף אם לא יפטר לב"ע המעות בקדושתייהו קיימי אלא שאם יעמוד מחוליו יחזירם לו ויסדרם הוא ע"י עצמו לצורך מצוה, עוד ברר בשבועתו שסילק הבעל את אשתו הנז' בעד הסך שנתן לה וסלק יורשיו בעד הסך שנתן להם מכל נכסיו מקרקעי ומטלטלי והטלטל שנתן לה עפ"י צוואת המקדיש שציוה כן להפקת רצונה היה אומר בשעת הצוואה שהוא מן השפה ולחוץ ולא נתנו לה אלא מחמת הפחד דברי היזיקא לקול המייתה וצעקתה ושעמד עמה לדין ועם ה"ר משה אלבאז שהיה מדבר בעדה לפני שד"ר כהה"ר חזקיה בעלול על כל הפרטים האמורים בין בענין האלף אוקיות שנתן לו בחיים בין על כל הפרטים וזכה ההקדש בדין ואז עמד וחלק עמה במעמד החכם מאריה דאתרא ובמעמד ה"ר משה אלבאז עפ"י מה שנסדר בשטר החלוקה הנז' ביריעה החוברת לזה כללו של דבר שלא נהנה ממה שנתן הר"מ הנז' לכההר"ש הנז' בינו לבין עצמו בין בסך הסמוי מן העין כנז' בין במה שמפורש לעיל כנז' הכ"ל אפי' פש"ן זולת מה שנתן לת"ח כפי מה שנראה לו למ"ן הנפטר הנז"ל ומה שמפונקס בדף הסמוך כנז"ל ולראיה שכך נשבע לפנינו בס"ת שתת' בנק"ח החה"ש כהה"ר שלמה אביטבול נר"ו ע"כ מאי דכתיב ומפו' לעיל אחת לא' ע"כ פרט ופרט כנז"ב ח"פ והי"ז בשני בשבת בי"א לח' סיון בשנת ה' אלפים ותקמ"ז ליצי' פה צפרו יע"א והשו"ב וקיים וחתום כהה"ר ישועה אזולאי נר"ו וכהה"ר אברהם אציני ונתקיי' לנו חתימו' כדחזי ושו"ב וקיים:

ישראל יעקב בלא"א מרדכי נ"ע עולייל סי"ט אברהם אדהאן מאחר עלות על לב ה"ר מסעוד דמתקרי סעאד ן' שלמה דמתק' שלאל הכהן להקדיש רוב נכסיו לשמים בעודו בחיים באופן שיתקיימו דבריו ומיום שחש במעיו ולב יודע מרת נפשו נתחזק לעמוד על נפשו ורצה להבריח ארי מנכסיו בחדא מתרתי או לפרוע לאשתו כ"מ שהחזיק לה ע"ע בשטר כתובתה שהיא מועטת ויפטור אותה בגט כשר או להניח לאשתו ויורשיו מה שיראה בעיניו ויתן השאר לצורך הקדשות במתנת בריא כ"ד לפי קנינו, וכאשר נזדמננו לשם אח"מ וסדר דבריו לפני אני החותם א' במעמד אשתו ואף היא תשיב אמריה לו והתבוננתי בתוכניות דבריהם וראיתי שאין כלי מחזיק ברכה להקדש אלא השלם ותווכתי במלתא דשויא לכל ובטלתי רצונו מפני רצונה באופן שנתרצו שניהם בלב שלם ונפש חפצה להתנהג עפ"י מה שתווכתי ביניהם והוא שהודו בפנינו הבעל ואשתו הנז' שמלבד הקרקע והטלטל הידוע להם יש להם בדבר הסמוי מן העין מע"ב סך ד' אלפים וש' אוקיות וסלק הבעל יד יורשיו שלא יטלו מנכסיו זולת שמונה מאות אוקיות ע"ז האופן שהבנות הנשואות בנותיו של שלמה בנו נ"ע יטלו ש"ם לכ"א ואחותם הקטנה תטול קק"ם ע"מ ובתנאי אם נשארה בחיים עד שתנשא ואם נפטרה לב"ע קודם הנישו' יחזור הכל שתטול ופירותיו ופירי פירותיו להקדש ולא תטול אשתו אחרי מותו מנכסיו זולת אלף ות"ק אוקיות מע"ב ע"מ ובתנאי שתהנה מהסך הנז' כל ימי חייה והנשאר אחר פטי' יתחלק בין יורשיה הנז' ובין ההקדש לחצאין וכל הנשאר מנכסיו קו"ט ומעות וכ"מ דמתקרי נכסי זולת סך בו"ו ש"ם הנז' שמתחליקים בין אשתו ויורשיו כנ"ל הקדישו מעכשיו הקדש גמור לעשות ממנו מה שיראה בעיני אני החותם א' למ"ן כגון ס"ת לקרות בצבור וספרי הקדש לקרות בהם ת"ח ונצורך ת"ת ולקיים איזה קרן לצורך ת"ת שיהנו ת"ח והעניים מפירותיו אחר עשות מה שהוא צורך לפטירתו ותכריכיו ופקידותיו ונר נשמה וכיוצא בהם מדברים שנעשים למ"ן. ובכן הע"ע בקש"מ בדל"ב ונשח"ך כ"א למ"ש הבעל ואשתו הנז' ובכח הקוש"ח הודו וחייבו עצמם חיוב ושעבוד גמור לקיים עליהם וע"כ ב"ך התיווך הנ"ל לבלתי סור ממנו ימין ושמאל מעתה ועד עולם ולחזק כח ההקדש בכל אופן הנאות והמועיל כפי הדין הברור ולרא' ע"ה ח"פ והי"ז בכ"ב באב מש' ה"א ותקמ"ד ליצי' ושו"ק:

שאול ישועה בכמוה"ר יצחק אביטבול זלה"ה שלמה בלא"א מימון נ"ע אביטבול ס"ט אחר שנלב"ע המקדיש הנז' בא לפני הר"ש אביטבול גזבר העניים ואמר שנתן בידו ה"ר מסעוד הנז' בעודו בחיים כיס א' מסך אלף אוקיות ואמ"ל לזכות בהם להקדש לדבר שיראה לו למ"ן ופירש לו המקדיש הנז' שאף אם לא יפטר לב"ע מחולי זה מ"מ המעות הללו בקדושתייהו קיימי אלא שאם יעמוד מחוליו יחזירם לו הר"ש לסדרם ע"י עצמו לצורך מצוה ואמינא ליה לקיים דברי המת, ובהיות שנתגלה הדבר לגיסו של הר"ש הנז' ולפי קלות דעתו ופחזותו נתן עיניו בדבר הסמוי מן העין לקחת לעצמו מנה יפה והר"ש הנז' לא הטה אוזן להבליו ובראותו שלא עלתה בידו בא לפני אחר ימים כמולך רכיל מגלה סוד כאלו הר"ש העלים ממני ולא הגיד לי ובא הוא להגיד לי וקודם שהוציא הדבר מפיו והרגשתי על מה הוא מרמז אמינא ליה כבר הוגד לי ענין הכיס ולא נעלם ממני כי הר"ש שאתה חושד שהעלים ממני הוא שהגיד לי ענין שאתה רוצה לדבר וכשיצא מלפני בפחי נפש והעלה בידו חרס הלך ברשעו אצל האשה הנז' שדעתה קלה כמוהו בעוד כל ההקדש תפוס תחת ידה והגיד לה הענין והפליג להגדיל הדבר לסך גדול בכפלי כפלי כפלים ובאה האשה לפני מליאה חימה כמי שטבעה ספינתו בים ודברתי על לבה דברי ניחומים והסברתי לה הענין שאפי' באשה שלא סלקה עצמה מנכסי בעלה אינה חולקת אלא בנכסים הנמצאים לו ולה אחרי מותו אבל מה שנתן בחיים חייתו והגיעו ליד גזבר העניים והקדישן הקדש גמור אינן נכנסין בסוג התקנה כלל ואין לאשה בהם כלום ומה גם היא שסלקה עצמה מכל הנכסים בעד הסך שייחד לה כנ"ב, עוד אמרה שלא נתרצית להסתלק בעד הסך הנז' אלא לחושבה שאין לו אלא הסך שברר לפנינו שיד שניהם היתה שולטת בהם והיו טמונים תחת ידה ואלו ידעה שי"ל טמון בלתי ידיעתה לא היתה נתרצית להסתלק בסך הנז' ואמינא לה בשעה שסלקה עצמה לא היה לו זולת הסך שבירר לפנינו ואותו הסך כבר היה מסור ביד גזבר העניים קודם זה בכמה ימים שהרי הסך הנז' ניתן ביד הר"ש במקום דירתו של ה"ר מסעוד הנז' דהוה גני בבית אפל ומשם הוציא הטמון ונתנו ביד גזבר העניים והסלוק היה בעליית המנוח ה"ר שלמה בנו שבה נלב"ע ה"ר מסעוד הנז', ואחרי דברי על לבה והגדתי לה שסך הכיס אינו זולת או"ו והמולך רכיל הפליג בדבר טענה להשביע הר"ש הנז' ואמינא לה כיון שאין לה זכות בו המעט הוא אם רב מה לך להשביע הר' בדבר שאינו שלך ואנן יד עניים אנן וסמכינן אהימנותיה דהר"ש דקרא כתיב "כי באמונה הם עושים" ומה גם דאינו אלא כמשיב אבידה ופטור דמי ידע בו שנתן לו הסך הנז' והידיעה שהיתה לגיסו מזה כמאן דליתה דמי וכמו שאין בדבריו ממש במה שמפליג לסך גדול כך לא יהיה בדבריו ממש אם היה אומר הר"ש להד"מ, סוף דבר בדברי על לב האל' הנז' ובהסבירי לה הענין נפטרה ממני בשלום שוב השיאוה עצה והלכה לא' מיחידי הקהל שיש לה קורבה עם אמו והוא ה"ר משה אלבאז וטרח לפני בעשר אצבעותיו לזכות את האלמנה ולא עלתה בידו ועמד עוד והקריב משפטה לפני החה"ש שד"ר כהה"ר חזקיה בעלול ועמד הר"ש עמה לדין לפניו והשיב ככל דבר האמור לעיל לזכות ההקדש ואין לומר כיון שהתנה עם הגזבר שאם יעמוד מחוליו שיחזירם לו לסדרם ע"י עצמו הוי כאלו לא הקדישם מחיים ואית לה למטען כדלעיל דזה אינו שאף שהתנה שיחזירם לא התנה שיזכה בהם לעצמו אלא לסדרם ע"י עצמו ואין לו רק טובת הנאה וקי"ל דטובת הנאה אינה ממון כדפסק מר"ן בסי' פ"ז סל"ה ומור"ם ריש סי' ר"ג וע"ש בש"ך סי' ר"ג ובסי' ש"ן שהאריך והעלה דטובת הנאה אינה ממון, ומכיון שראתה שזכה ההקדש בדין לא מצא הר"ש גזבר העניים ידיו ורגליו עמה כשבא ליקח ממנה חלק העניים דנתנה עיניה ליטול כל הטלטל שהניח בעלה בטענה שאחר יום או יומים מזמן שהקדיש נכסיו כאמור דחקה ולחצה אותו לצוות בפני ב' ת"ח שהיו לנים עמו שיוסיף לתת לה הטלטל ובאו והעידו לפנינו שכשאלצתו לצוות כך אמר להם כל מה שאני אומר לכם בפניה הוא מן השפה ולחוץ להפיס דעתה ומה שהיה כבר היה לפני חכם העיר וממנו אין לגרוע ועוד זאת כשבאנו למנות המעות שפירש לנו הוא והיא שהם סך דו"ו ש"ם מצינו שנחסרו מהם ש"ם כ"ם ועוד זאת בפי' צוה לנו בעלה הנז' להשביעה בפרטות על מעשה ידיה שמיום שנשאה לא ראה ולא ידע כלים ממעשה ידיה וידע נאמנה שהיתה מפקדת הכל אצל אשת שלמה ן' עזראן ואמה ולא היה יכול לדבר פן יודע הדבר למעריכי המס להעריכו בשער הגבוה והזהרנו להשביע לאשת שלמה הנז' על ככה אחרי מותו שנעשה חפשי מתופסי המס, ועם היות ששלשה תביעות אלו המה נכונות עכ"ז בראותי אח"מ שדבר המעמיד ההקדש הוא לעשות ככל אשר פצו שפתיה שאם יצא הדבר ממנה לחוץ יופקע יד ההקדש לגמרי לכן יעצתי להר"ש לעשות רצונה ובאריכות הזמן שישכח הדבר ונראה שאין שום חשש סכנה מהרשות אז אשיבה ידינו עליה למשפט להוציא בלעה מפיה וכ"ז עשינו מפני מוראה של הרשות כמו שכך עשו בנכסי ה"ר אהרן ן' גיגי שלא הניח זרע ומפני הערכי'ס שיעצוה לכתוב לה הסכמה והפקעה לפוטרה משלשה פורעניות הנז' הוכרחתי לעשות רצונה וכתבתי ונתתי בידה והוא שרמזתי בסוף ההסכמה דטבא לה להקדש הוא דעבידנא ומאי טבא איכא בתת נכסי ההקדש להאלמנה הנז' אלא הכוונה שאם לא נעשה רצונה יופקע יד ההקדש ולראי' ביד גזבר העניים ח"פ והי"ז בתחי' חשון מש' רק השמ"ר לך וקיים:

שאול ישועה סי"ט בכמוה"ר יצחק אביטבול זלה"ה עוד היום לא שבו הרודפים אחרי הר"ש גזבר העניים שעוררו עליו את האלמנה הנז' להבאיש ריחו בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים בדברי פיה סכלות שלקח סך מופלג לעצמו ולא הראה ממנו זולת או"ו ומה היו ליצני הדור אומרים, ועמד ה"ר דוד הכהן ואמר שקנה זכותה והוא גם הוא ע"י פתום הרודפים ולא להסתחר עם ההקדש ובהיות הר"ש גזבר העניים עם הרד"ך בפאס יע"א ונמשכו הדברים לפני האח נפשנו החה"ש הדו"מ כהה"ר שמואל ן' צור ובקש מהר"ש גזבר העניים להראות שטרי זכיות ההקדש ולא נמצא אתו כ"א הזכירה שרשמנו בה ריש מלין לבל ישכח הדבר ממנו וגוף השטר סילוק והשטר חלוקה הנם כמושים אצלי לתת מהם העתק להקונה מגזבר העניים חזקת האלספלי שבחצר הנק' ע"ש שלאל כמות שהיא תל עפר וגוף הקרקע קנאו מהאלנאצ'ר של האלזאמע בהאלגזה הנוהג בקרקעות האלזאמע ככתוב בידו בארוכה, וכשמוע הרד"ך לשון הזכירה נסתבך בה לדקדק לשונה כאלו היא שטר גמור חדא במ"ש בה והסך הנשאר מסך דו"ו ש"ם הנ"ל הקדישו מעכשיו וכו' ולא הזכיר הקרקע למד מזה שהקרקע עודנו לזכות האלמנה והיורשים ועם היות שלעיל מיניה כתוב והודו הבעל ואשתו שיש בידם מע"ב סך דו"ו ש"ם לבד הטלטל והקרקע כיון שדן בהזכירה דין שטר אמרינן יד בעל השטר על התחתונה, ועוד דקדק ממה שכתב בהזכירה ונש"ח לקיים כל האמור מוכח שלא היה הדבר זולת בש"ח ולא בקש"מ, ובראותו כי רב חילו וכי כביר מצאה ידו ביקש מהר"ש גזבר העניים נתת לו טופס מהזכירה ונתן לו ובחנם טרח להעתיק הזכירה ואינה אלא כפנקס בעלמא לזכור ממנה דבר ששולט בו שכחה דהיינו הסך והזמן והרי עידי השטר סילוק קיימין וכשכתבו השטר כתקונו פי' הדבר היטב בכל פרט ופרט ולא הניחו מקום לטעות בו כמפורש לעיל ודברי הזכירה מהבל ימעטו אפילו בדבר שסותר לשון השטר וכ"ש במוסיף לברר בשטר מה שאינו מבורר בהזכירה ואין לנו בזה אלא פסק מר"ן הקדוש שפ' כהריטב"א והריב"ש בסי' ס"א ס"ב אחרי שיגע ומצא דלא כהרא"ש דאין לזכירה דין שטר אע"פ שחתומים עליה העדים וכמו שהאריך למעניתו הריב"ש בסי' ר"י דכפנקס בעלמא חשיבא לזכרון עדות שעושין העדים לעצמן ולזה אין כותבין בה רק ראשי פרקים ואם היה לה דין שטר לא היו יכולים העדים לחזור ולכתוב גוף השטר כיון שכבר עשו שליחותם יע"ש, ואף להרא"ש דגובין בהזכירה החתומה פשוט הוא שיכול לפרש ענייניה ולהוסיף מה שלא נזכר בה, ובענין הש"ח אחר שרוב מהצנועים נמנעין ואין עושין מקחן וממכרן רק בקש"מ בדל"ב ולא בשח"ך משום חומר השבועה לכן כשיש איזה יחיד שעושה הדבר בש"ח מפרשין שבש"ח היה הדבר כלומר תוספת על הקנין הרגיל בכל:

והנה טענה זו שטוען הרד"ך נגד המזכרת שלא נזכר בה קנין הוא עצמו אינו יודע תבלין לטענה זו דאין ש"ח מועלת בלא קנין בנד"ז אלא שלומד ספר למדו והענין דאיתא בהגה סי' ר"ט ס"ד בשם תשו' הריב"ש ומביאה ג"כ מר"ן הב"י סוס"י רנ"ב בשם תשו' הריטב"א בענין ש"מ שנשבע על איזה דבר שיורשיו פטורים מלקיים יע"ש ועיין דרכי נועם שאלה כ"ה, ואם זו היא כוונת טענתו אינה כלום דדברי ש"מ אין צריך שום קנין ובאמירה נגמר קניינו כדאיתא סי' ר"ן ס"א ומפורש בסעיף זה דלאו דוקא אם פירש מחמת מיתה אלא אפי' לא פירש אלא שנראה מתוך דבריו שהוא נותן מח"מ נקנית באמירה יע"ש ואדרבא כשיש קנין במתנת ש"מ אינו קונה כלום מקבל המתנה אא"כ כתב לתוספת יפוי כח כדאי' התם סעי' ט' ומבואר היטב בסעי' י"ז בטעמו דשמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ וא"כ לפי"ז מה יועיל קנין עם הש"ח אלא מה אית לך למימר דבהיכא דהוי ליפוי כח אי נמי בכותב מעכשיו כיון שקנו מידו שמקנה מעכשיו אע"פ שפי' שהמתנה לא תהיה קיימת רק לאח"מ דבריו קיימים וא"צ יפוי כח יע"ש בהגה סעי' י"ז. ובנ"ד מפורש שמקדיש מעכשיו דאין צריך יפוי כח, ומה גם שכתב לבסוף בכל אופן המועיל הוי כמו שכתב יפוי כח וקנה כמפורש בהגה הנ"ל וכי היכי דאין הקנין מגריע כח מתנת ש"מ במעכשיו ויפוי כח ה"נ נימא לגבי שבועה דליפוי כח הוא דאתיא או שנגמר קניינה במעכשיו בשעה שנשבע ולא הויא שבועה דלאח"מ שיורש' פטורים וכ"ש שבנ"ד לא נעשה הקוש"ח לצורך קיום ההקדש אלא לצורך התיווך שנעשה בין האשה ובין הבעל הנז' דלא ליהדר חד מינייהו ביני ביני שהרי הבעל היה רוצה לפטור אותה בגט ולפרוע לה כתובתה שהיא מועטת שעולה בה תק"ם נ"ם מ"מ ובזה היתה מסתלקת לגמרי מנכסיו כדפסק מר"ן בא"ה סי' קי"ח ס"ב וז"ל מי שגירש את אשתו סמוך למיתתו אע"פ שלא גרשה אלא כדי שלא תזקק ליבם דינה לענין כתו' בתקנת טוליטולא כדין גרושה ע"כ, ומקור הדין מתשו' הרא"ש כלל נ' סי' יו"ד וכתב טעמא דכיון דנתן לה גט מאיזה טעם שיהיה מ"מ הרי היא מגורשת יע"ש, וכן נמי היה רוצה שיקדיש נכסיו במתנת בריא באופן דמהני ע"פ התקנה משו"ה נעשה התיווך ואלו לא נעשה התיווך בקוש"ח מצי הדר כל חד מינייהו הבעל כל עוד שהוא בחיים והאשה אחרי מותו אבל לגבי ההקדש אין צורך לקוש"ח דידיה דאמירתו לגבוה וכו' ומה גם בש"מ דדבריו ככתובים וכמסורים דמו:

ובר מן דין בנ"ד אפי' אם היה חיובו מכח השבועה לבד לא אמרינן כיון שמת נפטרו יורשיו משום שהוא לדבר מצוה להקדש עניים דבזה אמרינן יורשיו חייבים לקיים דברי המת כמו שהיה אביהם חייב וכמ"ש הרב מטה אהרן בשאלה כ"ז בח"א ליישב ההיא דהריטב"א והריב"ש שכתבו שהנשבע ומת נפטרו יורשיו מלקיים עם מ"ש הרמב"ם סו"פ ב' כ"ב מהל' מכירה הביאה מר"ן סי' רי"ב ס"ז וז"ל דין ההקדש וכו' אינו כדין הדיוט וכו' אם צוה אדם כשהוא ש"מ מה שיוציא אילן זה לעניים או שכר בית זה זכו בו העניים וכתב הה"מ שטעם הרמב"ם בזה שמצוה על היורשים לקיים דברי המת כמו שהיה מחוייב אביהם מכח השבועה או נדר שנדר יע"ש הרי היפך דברי הריטב"א והריב"ש שפטרו יורשיו ותירץ הרב הנז' דרמב"ם מיירי בדבר מצוה ואינהו איירו בדבר הרשות, וא"כ בנ"ד דהוי לדבר מצוה לא נפטרו יורשיו ומחוייבים לקיים שבועת אביהם ומה גם שלא ערערו היורשים בדבר כלל ועמדו וקיימו דברי מורישם והוציאוהו לפועל בתת לכל כת מה שנגזר עליה מהמקדיש הנז' תו לא מצי הדרי ומה גם האשה הנצבת לערער שכל החילוקים נעשו על ידיה כמו שמפורש בשטר החלוק' מאין הרגלים שתחזור במה שעשתה בידה וכ"ש שנשבעה לקיים התיווך ההוא ותתפלש באפר ותקיים שבועתה ואפי' אם נעשה התיווך ההוא בלתי שבועתה לא מצית למיהדר בה דקי"ל בא"ה סי' ק"ו דבכותב ומחלק נכסיו וכתב לאשתו עמהם ושתקה שצריכה לקיים ואינה יכולה לומר שעשתה שלא לטרוף דעתו יע"ש ובהגה. ובנ"ד הרי קבלה התיווך בפירוש דעדיף משתיקה וא"כ שבועתה וקניינה לטפויי אתו דלא מציא לערער בשום אופן שיהיה ואע"ג דסיים מור"ם שם וז"ל ואם קבלה קנין לקיים מתנותיו ואח"ך אומרת שלא מחלה כתובתה ומה שקבלה קנין משום שהנכסים היו בידה וברשותה הדין עמה וגובה כתובתה עכ"ל, שנר' לכאורה מדברי מור"ם דזוכה היא מטעם שהנכסים היו בידה ואין הקנין כלום מ"מ בנ"ד הרי היתה השבועה ותתפלש באפר ותקיים שבועתה אבל המעיין בהריב"ש שהוא מקור הדין יראה שזיכה את האלמנה מטעם דזכות כתובה לא מחלה שזה לשון החיוב אני משעבדה עצמי בקנין להשלים מנכסי המת כל צוואתו יע"ש. הרי מפורש דלא הסכימה להשלים אלא מה, שהוא נכסי המת ולא מה שמשועבד לכתובתה וכן כתבו ב' צנתרות הזהב הרב ח"מ והב"ש יע"ש ולפ"ז מחוייבת לקיים אפי' במה שהוא תחת ידה היכא שמפורש שתטול לחלקה כו"כ ולכל בת כו"כ והתם שאני דזכות כתובתה לא מחלה מהניא לה תפיסת הנכסים תחת ידה:

העולה ממאי דכתיבנא דכל ערעורי האלמנה הנז' מהבל ימעטו ובעמוד והחזר קיימא כל מה שנטלה יתיר על מה שנגזר עליה מבעלה הנז' ותשבע על הנסתר ויד ההקדש נטויה להשביע לנפקדים שדרכה להפקיד אצלם מעשה ידיה כמבואר לעיל ולא הועילו מעשיה כלום ולא מעשיהם של הרודפים אחרי כהר"ש הנז' אלא שלשונם הרע עשה רושם שבראות כהר"ש לזות שפתי ליצני הדור לא יכול להתאפק והוליך עמו ב' ת"ח כהה"ר ישועה אזולאי נר"ו וכהה"ר אברהם אציני נר"ו ונטל ס"ת בזרועו ונשבע ע"כ פרט ופרט כמ"ש שטר השבועה ונחתם מיד הב' ת"ח הנז' והעון תלוי בקולר הרודפים שהזקיקוהו לכך על לא חמס בכפיו וזה תשלום גמולו לכמה טרחות וכמה יגיעות שיגע וטרח על הקדש הנז' ואין לו ממנו הנאה של כלום אלא לדידהו טרח ושומט ומאכיל להם ומסגל ריוח ומוסיף להם והם שלמוהו רעה תחת טובתו בעל הגמול ישיב גמולם להם וגמולו ישיב לו כו"מ מאת ה' מן השמים, החותם בחדש אהוב למעלה ונחמד למטה משנת צדיק שומר אמונים לפ"ק פה צפרו יע"א וקיים: שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול סלי"ט יציבא מלתא כשנמשכו הדברים בין כהר"ש גזבר ההקדש עם כהר"ד והשקפתי אני א' מהחותמים כאן על הזכירה שביד הר"ש מתוכה למדתי שלא היה הקרקע בכלל ההקדש גם ראיתי ונתון אל לבי מ"ש וש"ח לקיים כל דבר ואמרתי לכהר"ש אם אמת הדבר הזה שלא היה קנין בדבר יש לגמגם בו ולא כאשר הבין החכם הפוסק שצריך קנין מיד המקדיש לקיים הקדשו מי פתי יסור הנה אם בהדיוט דברי ש"מ ככתובין וכמסורים דמו וחייבים יורשיו לקיים דבריו כ"ש ש"מ בהקדש דאהנו דבריו בלא קנין ובלא ש"ח אפי' בדבר שלב"ל כמבו' בח"מ רי"ב ז' ועיין סמ"ע ור"מ רבק"ש ס"ק ע' מ"ש בשם הרב כ"מ דכתב דאף שאין הנודר קיים מצוה על היורשים לקיים אף שאין הנדר חל עליהם מ"מ מאחר ששמעו בנדר ושתקו הו"ל כאלו הם עצמם נדרו גם הביא דברי הרב ב"ח דבש"מ שנודר לעניים אף בדבר שלב"ל חיישינן לטירוף דעת אם לא יתקיימו דבריו ע"ש. הרי אף בדבר שלב"ל אמרי' לגבי ההקדש דש"מ ככתובים וכמסו' כ"ש בנ"ד איש כי יקדיש את מלא ביתו מה ביתו ברשותו אף כל הקדשו אתו עמו דודאי קדשי אכן דברי אלה לו הוא לגבי סילוק האשה מעל הנכסים דצריך קנין לסלק עצמה מגופן של נכסים כמבו' בדברי רבותינו זלה"ה וזה תורף תשו' מהר"ר יהודה עוזיאל ומהר"ר סעדיה ן' דנאן זלה"ה שנשאלו על ש"מ שחלק נכסיו ואחר פטירתו ערערה האשה לומר שלא יגרע דבר מחלקה ומה ששמעה ושתקה לעשות נח"ר לבעלה וכתב בתשו' הוא בתקנות שכל מה שיחלק הבעל מנכסיו שלא בהסכמת אשתו הנשואה לו כמנהג לא יתנכה כלום מחלקה אא"כ היה הדבר בהסכמתה ובקנין גמור ולא יזיק לה מה ששתקה וכו' ועם היות בכרך התקנות לא נמצאת תקנה זו מ"מ דבריהם אמת וצדק אפשר באורך הימים נאבדה ולא נמצאת תקנה זו להעתיקה בספר התקנות מצד שנאבדה הרי מבואר דעכ"פ ש"מ שמחלק נכסיו צריך קנין מיד אשתו לקיים את דבריו וכשלא ראיתי נזכר במז' קנין מיד האשה על ההקדש אזי אמרתי לכהר"ש שיש גמגום בזה:

ומה שהביא ראיה הח' הפוסק הנז' מההיא דא"ה סי' ק"ו במחלק נכסיו וכו' אחר המחי' אין משם ראיה לנד"ז שיצא לדון החכם דבלא קנין מהני דהתם איירי במחלק לה בין הבנים דוקא (הגהה:

אין הדברים אמורים אלא במחלק שלא בפניה אבל במחלק בפניה כנ"ד ושתקה הוי מחילה גמו' וכ"ש שקבלה עליה בפי' דלכ"ע הוי מחילה וא"צ קנין כמו שמפורש בב"ש סק"ד וסק"ו וסק"ז ולא הארכתי בפרט זה כי סמכתי על המעיין בדברי שכתבתי יע"ש) וגם במחלק לה קרקע ואף לתקנת הגאונים דגובה אשה כתובתה מהמטלטלים וכתבו מקצת מהאחרונים דדין טלטל כדין קרקע לכל מילי ואם חלק לה טלטל בין הבנים אבדה כתו' מ"מ דוקא בחלק לה עם בניו דעשאה שותף עם בניו דחשיבא לה מלתא שהשוה אותה שותף לבניו כמבואר בש"ס ובב"י באורך לא כן בנ"ד הרי חלק נכסיו לקרוביו ולהקדש ואין לה חשיבות עם בניו והרי היא כקרוביו שנתן להם מתנות וגם התם לא אבדה כתובתה לגמרי אלא נסתלקה מאותן נכסים שלא תטרוף כתובתה מהם ומ"מ ספר כתובתה בידה לגבות חובה ממקום אחר כמ"ש שם וז"ל אבל מנכסים שיבואו לו אח"ך גובה מהם לכך אהני שתיקת' לסלק שעבודה מעל אותן הנכסים דוקא לא כן בנ"ד שהאשה הנשואה כמנהג שחולקת בנכסים במקום גביית כתובה אם אתה אומר ששתיקתה מהניא אפי' אפסדתה כתובתה וכולי האי לא אמרי' יפה שתיקה דאדרבה הדעת נוטה דצריכ' לעשות ולסלק עצמה מנכסים כל דבר ודבר לפי קניינו את שדרכו בהגבהה או במשיכה או במסירה וכתיבה תבעי לעשות כמשפטו לפי שיש לה בכל דבר מחציתו כמשפט החלוקה שעושה במקום גביית כתובה ואפשר שזהו טעמן של מתקני התקנה שכתבנו לעיל שתקנו באשה הנשואה כמנהג לסלק עצמה בקנין דנראה שבכל אופן תקנו אף במחלק לה עם בניו דצריכה קנין לקיים כל דבר דלא אמרו חכמים דבמחלק לה עם בניו ששתקה שאבדה כתובתה היינו סילוק שעבוד מעל אותן הנכסים דוקא לכך מהני בשתיקה מאחר דאין לה בהם אלא שעבודא בעלמא ליפרע מהם לא כן האשה הנשואה שי"ל חלק בגוף הנכסים כל דבר ודבר מחציתו ודאי דצריכה קנין להקנות חלקה בגוף הנכסים. ועוד טעמא מאי אמור רבנן אבדה שעבוד כתובה הוא משום שהחשיבה ונתן לה מתנה בגוף הנכסים שלא היה לה בהם אלא שעבוד ואם נתן לה מתנה יתירה על כתובתה דאין נגרע מכתובתה כלום כמש"ל לא כן בנ"ד אדרבה מגרעות נתן לה כי ראויה היתה ליטול חצי נכסים ועכשיו משלה נתן לה ונגרע לה מחלקה הראוי לה ובודאי לקיים את הדבר צריכין לקנות מידה בקנין, ואחר האמת כעת בהגלות לגלות שטר התיווך שם ראינו הכל מתוקן יפה שקנו מיד שניהם בקוש"ח על התיווך והכל הולך אחר האחרון שהוא השטר שהרי אף לדברי הרא"ש בתשו' דחשיב לזכירה שטר וכך מנהגינו אנחנו להיות לו דין שטר כמ"ש בגליון ש"ע של מר אבא זלה"ה וכמדומה שכך ראיתי בפסקי הרמ"ז מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה אכן כתב וז"ל ומנהגנו דיש לו דין שטר ודוקא אם לא כתוב על הזכירה עשוי או פרוע או בטל אזי רשאי סופר אחר להעתיקו לזכות בעליו ויכתוב בסופו שט"ז נמצא כתוב בס' הזכרון של פ' הסופר ואין כתוב עליו עשוי או פרוע או בטל והעד החותם עליו הוא פ' ולראיה שהכרנו כתיבת יד הסופר העולה במקום חתימתו חתמנו במא' ב"ד וחתו' תרי מגו תלת עידי הקיום עכ"ל מ"מ אף דחשיב שטר דוקא היכא דאיתרע ולא כתב השטר אזי דיינין לה לזכירה כשטר וכמ"ש הטור בהדיא בשם הרא"ש אבל בנ"ד הרי השטר יוצא מתחת ידו של גזבר ששם מפורש הדבר ביפוי כח שהיה בקנין ושבועה שהסכימה על כל מעשה בעלה ומוכרחת היא במעשיה לעשות רצונו שהרי רצה לגרשה וליתן לה כתובתה וכמ"ש החכם הפוסק והוא העד בדבר והגם שחכמי התקנה שנתקנה בש' בה"ר ציו"ן תקנו שהמגורשת בגט ש"מ דדינה כדין אלמנה לענין פרעון כתובתה הפך דברי הרא"ש שהביא הח' הפוסק הנה הרואה שם בלשון התקנה יראה שלא חלקו על הרא"ש אלא לענין זה בלבד שאם גרשה כדי שלא תהיה זקוקה ליבם הוא דדיינין לה כדין אלמנה מטעם שכתבו שלא נתכוון אלא לגמול חסד עמה שלא תזקק ליבם, לא כן בנ"ד שרצה לשלחה מעל פניו כדי שלא תטול בנכסיו סך רב וגדול יותר מכתובתה ודאי דלא תקנו בזה חכמי התקנה שהרי זה ודאי לא נתכוון אלא כדי שלא תטול בנכסיו ולדבר זה גרשה וגירושיה גירושין גמורים לענין זה ואין דינה כאלמנה. וא"כ מאחר שהיתה מוכרחת במעשיה לעשות רצונו שוב אינה יכולה לטעון אנוסה הייתי או לעשות נח"ר לבעלי נתכוונתי או בטענת מחלתי כסבורה הייתי שלא היה לו אלא סך שגלוי לה אבל עסקי טמון אשר שם בסתר ביד כהר"ש הגזבר לא נודע לי עד עתה דדבריה מהבל ימעטו מטעם שכתב החכם שכבר הגיעה בחיים חייתו ליד גזבר לזכות העניים ונאמן הגזבר להעיד על ההקדש אפילו להוציא כ"ש להחזיק במה שביד ואע"פ שיש לו טובת הנאה מחלוקה שמחלק לעניים טובת הנאה אינה ממון כמבו' בח"מ ל"ז ט' יע"ש ועוד וכי לרצונה מחלה וסלקה עצמה מוכרחת היא במעשיה שהרי דינא קא תבע וא"ל אם תטול סך זה טוב ואם לאו הוציא כתובתיך ותפרע בה ובחרה לה בדרך זה דיש בה צד הנאה גדולה יתר על כתובתה, וא"כ אף אם היתה לה ידיעה בתחלה כבסוף שיש לו ממון אחר אם לא תרצה לעשות רצונו הרי הוא מגרשה בע"כ ולא תטול אלא פחות ממה שנתן לה ואין כפייה זו חשובה כאונס כדאיתא בא"ה קי"ח ו' באשה שמחלה כתובתה ונדוניתה ואח"כ טענה שבאונס מחלה מפני שהיה מגזים עליה לגרשה או לישא אחרת מפני שאינה יולדת אין זה אונס לבטל המחילה, ומסיים שם בטור משום דבדין זה היה עושה לישא אשה וכו' ואין זה טענת אונס לבטל מחילה, והנה בנ"ד ג"כ בדין היה יכול לגרשה בע"כ ותטול כתובתה ואין זה ע"ז כלום ובההיא הנאה שסלקה עצמה מנכסיו אף הוא ייחד לה שיעור גדול מדמי כתו' ואין לגמגם על חלוקה זו שחלק נכסיו והעביר נחלה מיורשיו ולפי המנהג והתקנה לא מהני אלא אם היה הדבר בתוכחת מגולה ועם היות שלא נזכר בתקנה תוכחה על דבר אעבורי אחסנתא אלא באשה המעברת נחלה מיורשיה מ"מ ק"ו הדברים אם באשה שירושת יורשיה אינם אלא מכח תקנה אבל מדאורייתא הבעל יורש את אשתו היכא שנתנה חלק יורשיה לבעלה שהוא יורש דאורייתא חשבינן לה אעבורי אחסנתא וצריכה תוכחת כ"ש באיש שמעביר נחלה מיורשיו שהם יורשים דאורייתא דבעי תוכחה וכך המנהג פשוט, אלא שבנ"ד מאחר שהקדיש נכסיו לגבוה לצורך מצוה לא אצרכוה רבנן תוכחה דודאי אף אם יוכיחוהו בשוט ברזל לא ישמע אליהם דקרוב אדם אצל עצמו ורוצה הוא שקרנו תרום בכבוד וצדקתו עומדת לעד וכמו שמצאתי בזה כמה וכמה תשובות למהר"ר יעב"ץ זלה"ה דכל דלדבר מצוה אין צריך תוכחה וא"כ מעתה כל דברי האל' וב"ך מהבל ימעטו ומה שהיה כבר כתוב בשטר החלוקה הוא שיהיה ולראית האמת ח"פ פאס יע"א בחדש והשנה הנ"ל וקיים: שמואל אבן צור סי"ט ובהגהה שהכוונה שדין זה עולה מהדין ומהגה, ותשובת הרבנים לא נעלמה ממני והרי היא כתובה אצלי בפסקי הרב מו"ה מרדכי בירדוגו זלה"ה בסי' י"ג ורמזתיה בתוך דברי לעיל שכתבתי ואלו לא נעשה התיווך בקוש"ח מצי הדר כל חד מנייהו הבעל כ"ע שהוא בחיים והאש' אחרי מותו ואין להאריך בפרט זה כי נ"ד נעשה על צד היותר מהני ודו"ק]:

הד"א ששזכה ההקדש בכל נכסי המקדיש קו"ט ודברי אלמ' ויורשיו וב"ך מהבל ימעטו לא שרירין ולא קיימין וקיים איש צעיר שאול סירירו ס"ט עליונים למעלה כל דבריהם אמת וצדק וליכא לספוקי בהא מלתא כלל ולראיה ח"פ בזמן הנז' וקיים:

יהודה ן' עטר סי"ט בכמה"ר עובד זלה"ה דברי החכמים הפוסקים כלם נכוחים למבין וישרים ולראיה ח"ש בזמן הנז' וקיים:

חיים דוד סירירו סליט"א כבר זכה ההקדש במה שזכה כדין וכהלכה ועוד ידו נטויה על האלמנה הנ"ב ליפרע ממנה בג' מיני פורעניות שנגזרו עליה בב"ד הצדק של החכם הפוסק נר"ו ולראי' האמת ח"פ ואני בתוך הגולה כהן הדיוט:

יהודה הכהן ס"ט ערעורי האל' לעיל ובפנים הן על מה שנתן בעלה מסעוד הנ"ב להקדש בהחבא ע"י החכם כהה"ר שלמה אביטבול נר"ו כשהיה בריא, זה אינו צריך ראיה דודאי ערעורים בטלין דיכול אדם לתת מתנה מנכסיו לכל מי שירצה וכ"ש להקדש, וכן מה שרצתה להשביעו ע"ז דבידו יותר מהסך הנז' ואין לה שום חלות לשבועה זו ואפי' הדרת הראש דמאחר שהוא גזבר העיר וע"י חכם העיר מידע ידע ביה חכם העיר דהוא גברא מהימנא ודבריו עמו והוא פטרו משבועה ויפה עשה דכתיב ולא יחשבו את האנשים כי באמונה הם עושים והאלמנה מי הכניסה בתגר זה. וכן ג"כ מה שנתן להקדש כשהיה שכ"מ בפני חכם העיר לא מציא למטען שום צד אונס בזה ודבריה מהבל ימעטו דמאחר שהוא רצה לשלחה מעל פניו ולפרוע לה סכי כתובתה שהוא דבר מועט מאין ולאין יהיה לה שום זכות בהקדש הנז' והיכי מציא למימר שהיה צד אונס בזה. דאדרבא חכם העיר שעשה להם פשרה הנ"ב להנאת' ולטובתה הוא שעשה שנטלה יותר מסכי כתובתה. ומה גם שהסכימה לדעת בעלה בקושח"ך לפני חכם העיר וא"כ מה שמכרה לזולת חלקה העולה לה בתביעות הנז' אינו כלום מטעם הנ"ל כי אין לה חלק וזכות במה שנתן בעלה להקדש הנז' אחר שנטלה חלקה היא ובנותיה, דמה שנתן מחלקו נתן ולא מהאמצע ואחר שכן הוא אין לה שום חלק וזכות בהקדש הנז' לא בזה ולא בבא דאין לה שום שייכות וצד נגיעה כלל בהקדש ואינה אלא כאדם דעלמא דאין לו שום דו"ד ולא שייכות כלל עם הבעל הנז' בזה ההקדש, גם מה שכתב הח' הפו' נר"ו לעיל ובפנים שהאלמנה הנז' אחר מות בעלה גנבה מנכסיו ונטלה מהם בזרוע אחר שנטלה כל חלקה העולה לה, וא"כ כל מה שגנבה ונטלה בזרוע עפ"י עדים הכל בעמוד והחזר קאי ואחרי מותה יד ההקדש על העליונה להפרע מנכסיה משפר ארג נכסין ולראית האמו"ץ ח"פ פאס יע"א באב הרח' יה"ל מש' בהתאסף ראשי עם לפ"ק וקיים:

אליהו הצרפתי סי"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה