אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן כח
טופס שאלה ותשובה נדרשנו להעתיקה במא' א' מבדי"ץ יען שרצו בעליה לשולחה למדינה אחרת וז"ן א"ב תב"ת רו"ש לוי ויהודה אחים ארבעתם ונלב"ע ראובן ויבם לוי את אשתו ואח"ך מת עוד שמעון ויבם לוי ג"כ את אשתו וזכה בכל נכסיהם יורנו מו"ץ כיצד תהיה משפט חלוקת לוי עם יהודה אחיו בנכסי המת הראשון וגם את הב' במלוה ע"פ ובשטר ובמלוה על המשכון והמשכון אינו שוה כדי כל החוב ובמשכונת קרקע שהגיע זמנם לפדות בחייהם של רו"ש ובעיסקאות שהיו להם לראובן ושמעון ביד הזולת כי פסק מור"ם בא"ה סי' קס"ג ס"א שאין היבם זוכה בנכסי אחיו המת אלא במה שהוא מוחזק בשעת מיתת אחיו אבל לא בראוי שבדבר הראוי צריך הוא לחלוק אותו עם אחיו חלק כחלק משום דבכור קרייה רחמנא יע"ש:
גם מה יהיה משפט החובות שנגבו בין מיתה ליבום אי אזלינן בהו בתר שעת מיתה והו"ל ראוי ויחלוק אותם עם אחיו או אזלינן בהו בתר אחר שעת יבום שכבר היו גבויים והו"ל מוחזק ויטול אותם לוי היבם לבדו, גם יורנו מה יהיה משפט ההלואות שהיו לראובן המת ביד הזולת וגבה אותם לוי היבם ולא הספיק שמעון אחיו לגבות ממנו חלקו המגיע לו בהם עד שנלב"ע ויבם לוי ג"כ את אשתו והו"ל חלק שמעון הלואה גביה אם צריך לוי לחלוק אותו עם יהודה אחיו או לא, יורונו מו"ץ מה יהיה משפטם ושכמ"ה:
מפני הכבוד כבוד זקנים אשיבה שואלי דבר, ואען ואומר שפשוט ומבואר הוא בדברי מר"ן ז"ל בא"ה סי' הנ"ל שאין היבם זוכה בנכסי אחיו אלא דוקא במוחזק אבל לא בראוי וסיים מור"ם בהגה שכל שמקרי ראוי גבי בכור מקרי נמי ראוי אצל היבם וסיים שסברא זו נראה עיקר, והנה' טעם הדבר הוא משום דבכור קרייה רחמנא וכי היכי דבכור אינו נוטל פי שנים אלא במוחזק מדכתיב בכל אשר ימצא לו ה"נ יבם אינו זוכה בנכסי אחיו אלא במוחזק ולא בראוי, וגבי בכור ביאר מר"ן בח"מ סי' רע"ח ס"ז דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה אע"פ שהיא בשטר ואע"ג שגבו קרקע בחוב אביהם, וא"כ הכא נמי הכא גבי היבם הנ"ל אינו זוכה בהלואות שבנכסי אחיו הנז' אע"פ שהם בשטר שכולם ראוי מיקרו ודוקא במלוה שלא במשכון אבל במשכון כבמוחזק דמי ובכור נוטל בהם פי שנים ויבם זוכה בהם לבדו ונר' דוקא מה שכנגד המשכון הוא דמקרי מוחזק אבל היתר על המשכון מקרי ראוי ואין היבם זוכה בו לבדו והרי הוא לכל האחים בשוה דהכי אשכחן בשביעית המשמטת את המלוה אם המלוה היתה יתירה על המשכון אינה משמטת מה שכנגד המשכון דלא קרינן ביה לא יגוש אך ביתר על המשכון משמט דחשיב כמלוה בעלמא דשביעית משמטתה ומקרי ראוי לגבי בכור ויבם כאמור וכ"פ מר"ן גבי שביעית בח"מ סי' ס"ז סי"ב עי"ש ומשכונות קרקע שהיו לנפטרים אי מטא זמנייהו בחייהם מיקרי ראוי ואין ליבם זכות בהם רק כא' מן האחים שכן פסק מר"ן בסי' הנז' והעיסקאות שהיו להם נר' דחלק המלוה שבהם מקרי ראוי, ואף שפסק מר"ן סי' הנז' היו לו שותפות ביד אחרים מיקרי מוחזק לא בנותן לחבירו למחצית שהוא בתורת עיסקא מיירי אלא בשאר שותפים שמשתתפין בסחורות ובשטרות מיירי אבל בנותן לחבירו למחצית שכר חלק הפקדון מקרי מוחזק וחלק המלוה מקרי ראוי וכ"פ מר"ן גבי שביעית סי' הנז' ס"ג דבעיסקא שביעית משמטת פלגא שהיא מלוה, ובס"ד כתב מי שהיה שותף עם חבירו והיו מתעסקים בסחורות וכו' ונשאר ביד א' מהשות' אין שביעית משמטתו וכו' וה"נ גבי בכור ויבם הנשאר ביד א' מהשו' מקרי מוחזק כמ"ש מר"ן היו לו שות' ביד אחרים וכו' אבל אם בתורת עיסקא חלק המלוה מקרי ראוי ויורשים אותו כאחד היבם ושאר היורשים וכ"פ בס' חוט השני סי' א' גבי בכור דבחלק המלוה שבעיס' אין הבכור נוטל בו פי שנים ומינה נלמוד ליבם שדינם שוה כאמור. ועל החובות שנגבו בין מיתה ליבום פשוט הוא דבתר שעת מיתה אזלינן דכל דהוי ראוי באותה שעה אין ליבם בו אלא כא' מן האחים שכן הוא מבואר בדברי מר"ן סי' הנז' ס"ג ז"ל אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראוים לבוא לאחר מיתת אביו אלא בנכסים המוחזקים לאביו שבאו לרשותו שנא' בכל אשר ימצא לו וכו' הרי שאין קרוי מוח' רק הנכסים שבאו לרשות האב שכן כתיב בכל אשר ימצא לו דהיי' שיהיה מצוי לו לאב ברשותו וכל אשר לא ימצא ברשותו אינו קרוי מוח' וכן הוא לשון הטור והב"י שם ז"ל אין הבכור נוטל פי שנים אלא במה שהוא מוחזק בבית אביו כשמת לאפוקי לאחר מיתה וא"כ כל דלאחר מיתה בין נגבה קודם יבום בין אחר יבום מן הראוי נגבה ואין הבכור נוטל בו פי שנים וכן היבם אינו זוכה בו אלא כא' מן האחים. ועל ההלואות שהיו לראובן ביד הזולת וגבה אותם היבם שייבם את אשתו והיה צריך לחלוק אותם עם שמעון בשוה ויהודה אחיו כי כן משפט ההלואות משום דמקרו ראוי ולא הספיק לחלוק אותם עמהם עד שמת שמעון ויבם עוד לוי את אשתו ושאל השואל איך יהיה משפט שמעון בהלואות הנז' שגבה היבם קודם מיתת שמעון אם לו לבדו יהיה חלק שמעון אחר שיבם את אשתו דחשיב מוחזק מאחר שבחיי שמעון גבאם היבם או לו ולאחיו החי יהיה בשוה כמשפט הראוי הואיל שלא בא ליד שמעון, ולכאורה היה נ"ל שזה הוא כעין מ"ש מר"ן בסי' הנז' ס"ז וז"ל היה לאב מלוה ביד הבכור הנז' ספק אם נוטל בה פ"ש הואיל וישנה תחת ידו או לא יטול הואיל ומחמת אביו ירשה ועדיין לא באה ליד אביו לפיכך לא יטול ממנה חצי חלק הבכורה דממון המוטל בספק חולקין וה"נ גבי יבם זה יש להסתפק אם הגבייה שגבה היבם הנז' הלואת אחיו המת הראשון בחיי שמעון הנז' חשבינן ליה מוחזק לגבי שמעון וכשמת שמעון וייבם אשתו לא יהיה חלק שמעון או כיון שלא באו ליד שמעון לא מקרי חלק שמעון בהם מוחזק אלא ראוי ואין ליבם בחלק שמעון רק כא' מן האחים, ולכן כי היכי דגבי בכור מפני הספק חולקין ה"נ גבי יבם זה חולקים חלק שמעון שבהלואות שגבה היבם בחיי שמעון ויטול היבם חצי החלק הנז' וחצי האחר יתחלק בינו ובין יהודה אחיו הנז':
אך נראה דלא כראי זה כראי זה דגבי בכור יש צד לומר שיטול במלוה שבידו פי שנים הואיל וישנה תחת ידו דהיינו מאחר שההלואה הנז' היתה מוחזקת ביד אביו וכשהלוה אותה לבנו עדיין חשיבא מוחזקת לאביו שהרי הבכור רוצה הוא לשעבד נכסיו לאביו בהלואה זו ש"ג ובעין יפה גמר ומקנה נכסיו לאביו כדי שיהיה אביו מוחזק בהך מלוה ויטול בה פי שנים שכך פי' רש"י בש"ס והביאו ב"י ז"ל אך בנ"ד שהלואת ראובן לא באה ליד שמעון כלל להיות מוחזק בידו ולא הלוה חלקו בהם ללוי כדי לשעבד בהם נכסיו רק הוא מאיליו גבה מה שגבה ובודאי שלחלק עצמו היה גובה והי"ל לשמעון מקום לגבות כנגדו ואיך נאמר בזה שגמר לשעבד ולהקנות נכסיו כדי שיהיה שמעון מוחזק בהם ויזכה בהם הוא כשייבם את אשתו צד זה לא שייך בנ"ד, ואין לנו לומר בו אלא ראוי היה בחיי ראובן ועדיין ראוי לגבי שמעון שמעולם לא באו לידו להיות מוחזק ועיקר המוחזק הוא שיהיה מוחזק ביד המוריש או תחת ידו ממש או בשעבוד וקנין גמור כההיא דהיתה מלוה ביד בנו הבכור כאמור ובנ"ד אין שום א' לא תחת ידו ולא שעבוד וקנין גמור דמי הלוה לו לשעב' לו איהו בדידיה קא טרח, ועוד גבי בכור דחשבינן ליה מוחזק לצד הא' מפני שרוצה לשעבד ולהקנות נכסיו כדי שיהיה אביו מוחזק היינו מפני שיודע הוא שעכ"פ הוא ובניו אחריו יש להם פי שנים בנכסי אביו ומפני זה הוא משעבד ומקנה נכסיו לאביו להיות מוחזק ויטול בהם פי שנים או הוא עצמו או בנו אבל כאן אפי' אם היתה ההלואה מידו לידו מהיכן יעלה בדעתו ששמעון אחיו ימות בלא בנים והוא ייבם את אשתו כדי שישעבד ויקנה בהלואה זו נכסיו שעבוד וקנין גמור להיות מוחזק לזכות בה הוא לבדו דילמא לא יבא ולא יהיה כן. וכיון שדבר זה אינו ודאי בידו ממילא לא גמרו משעבד בעין יפה והו"ל כמלוה דעלמא וראוי הוא ואין ליבם בה אלא כא' מן האחים דהיינו כל מה שגבה מהלואות ראובן יטול ממנו היבם שליש מפאת ראובן ושליש יטול יהודה גם הוא מפאת ראובן ושליש של שמעון יתחלק בין יהודה ולוה בשוה דאף שלוי ייבם את אשת שמעון ראוי הוא זה ואין לו בה אלא כיהודה אחיו ומ"ש לעיל דמלוה על המשכון מוחזק היא, דוקא משכון דישראל אבל משכון דגוי לא מקרי מוחזק כמ"ש מר"ן סי' הנז' בשם וי"א ע"ש, זהו הנראה בזה וצויי"מ אכי"ר, נאם הח"פ להפקת רצון בס' והיה ברכה מש' והקמ"ת את המשכן כמשפטו לפ"ק וקיים הקטן עכ"ל, וחתום החה"ש כהה"ר שמואל ן' וואעיש נר"ו והכרנו חתי' כדחזי ולראי' ח"פ תמ"ת וקיים:
נדרשתי לחוות דעתי בענין שאלה זו ואת אשר נגזר עליה וחזינא דאעיקרא דדינא פירכא במאי דפשיטא להו דלהכי קרייה רחמנא בכור לומר כי היכי דבכור אינו נוטל פי שנים בראוי של אביו ה"נ יבם אינו נוטל בראוי אפי' בנכסי אחיו המת ולא זו דאינו נוטל אלא אפי' אם נטל מוציאין מידו:
ואנכי הרואה שזו היא שקשה בדיני ממונות להוציא ממון מיד המוחזק בלתי ראיה חותכת שהרי יסוד בניינם וכל חילייהו מדברי מור"ם בהגה סי' קס"ג ס"א שכתב י"א שכל שמקרי ראוי גבי בכור מקרי ג"כ ראוי אצל יבם וי"א דיבם נוטל במלוה ובשאר ראוי רק שאינו נוטל בראוי של אביו אם מת אחר אחיו והסברא הראשונה נראית עיקר עכ"ל:
והנה לפי מאי דרשם בנסחי הש"ע שבידינו על י"א קמא [מהרי"ו סי' מ"א] ועל י"א בתרא רשם [שם] [טעות נפל בההוא רשימא, דסברא קמייתא היא הריב"ש ובתרייתא היא של מהרי"ו כ"כ ב"ש ונחלת צבי יע"ש], המעיין בתשו' מהרי"ו סי' מ"א עיניו יחזו עפעפיו יבחנו שאין בדבריו שום רמז לי"א קמא ולא שום רמז פלוגתא בנכסי אחיו המת כל עיקר שכל משאו ומתנו באותה תשובה לעלות ולראות בפנים מאירות שהיבם נוטל בנכסי אחיו המת אפי' בראוי כגון מלוה ושבח משום שאחיו המת היה מוחזק באותן נכסים קודם שהלוה אותם וקודם שהשביחו משא"כ בנכסי אביו שמת אחר אחיו שלא החזיק בהם אחיו המת מעולם, והא דאינו נוטל שבח דמנתא דידיה בנכסי אביו אפי' בהיכא דמת בחיי אחיו משום שלא נתברר חלק אחיו מעולם אבל היכא דנתברר חלקו ירית ליה יבם, והביא ראיה לחלוק זה מדברי המרדכי פ' יש נוחלין דכתב אשה גביא כתובתה ממלוה ואינה גובה כתובתה משכר פעולה שלא בא ליד בעלה מחיים מטעם דכיון דלא בא מעולם הו"ל ראוי, והא דקרייה רחמנא ליבם בכור היינו דוקא בנכסי דאבא שנוטל חלק אחיו המת יתיר על אחוהי דבכור גופיה הא דאינו נוטל בראוי הוא בחלק דאית ליה יתיר על אחוהי יע"ש כל דבריו שכולם נכוחים לי"א בתרא ואין רמז בדבריו לי"א כל עיקר, וגם לפי מאי דרשם בנסחי קדמאי דש"ע דאין בהם באה"ג על י"א קמא ]רשם ריב"ש סי' ת"ע] ועל י"א בתרא רשם [מהרי"ו סי' מ"א] לא מצאנו ידינו ורגלינו לשוויי פלוגתא במודים דרבנן שהרי הריב"ש לא איירי כלל בראוי של אחיו המת כ"א בראוי של אביו ובהא נימא דמודה מהרי"ו בראוי של אביו והריב"ש מודה בראוי של אחיו המת: ואתה תחזה כמה חתרו האחרונים מפרשי דבריו למצוא רמז פלוגתא בינייהו להעמיד דברי מור"ם כפשטן ולא מצאו שהרב נחלת צבי הוציא דבריו מפשטן וכתב שמור"ם הבין בדברי מהרי"ו שכל שנתברר חלקו בנכסי אביו נוטל בהו אפי' בראוי ובזה הוא דחולק הריב"ש שאינו נוטל בראוי של אביו יע"ש, והרב ב"ש כתב דבנכסי המת לא ראינו פלוגתא אלא מרי"ו נשמע פלוגתא אחרינא דאיכא דס"ל אפילו מת אביהם אחר מיתת אחיו הוי מוחזק ויורש אותו, ומה שאינו נוטל הוא בהיכא דמת אבי אביהם לאחר מיתת אביהם משום דהוי ראוי לאביו יע"ש, ועיין בתשו' מהר"ם במיימוני ס' משפטים סי' נ"א במאי תליא פלוגתייהו וינעם לך, הנך רואה בעיניך כמה נדחקו האחרונים להעמיד דברי מור"ם כפשטן ולא מצאו ואיך אנן ניקו ונעביד עובדא להוציא ממון מיד המוחזק בדבר שלא נמצא לו שורש ועיקר בדברי הפוס' ומה גם דלאידך גיסא שהיבם נוטל במלוה ובשאר ראוי בנכסי אחיו המת מצאנו ראינו את היד הגדולה ואת היד החזקה מקמאי ובתראי מחזיקים בסברא זו דלהכי קם ע"ש אחיו לנחלה דבמקום אחיו ממש קאי ונוטל בנכסי אחיו המת בראוי כבמוחזק דומיא דבן שנוטל בכל נכסי אביו דאשכחן לרבותינו בעלי התוס' כתבו להאי סברא בפשיטות בפ' האשה שנפלו (כתובות דכ"ב ריש ע"א בד"ה לא אשכחן) וז"ל אבל הכא הרי היבם מוחזק מאותה מלוה שהרי הוא החייב ואפי' היו אחרים חייבים הוה חשיב יבם מוח' דבמקום אחיו קאי ע"ש:
וכן מפורש בדברי הה"מ בפ"ג מה' נחלות על מה דכתב שם הרמב"ם אינו נוטל בשבח ששבחו נכסים אחרי מות אביו קודם חלוקה וז"ל ופי' רבי' בשבח ששבחו נכסי האב אחר מיתת אחיו וכגון שמת יעקב בחיי ראובן שמעון לוי בניו ולא הספיקו לחלוק הנכסים עד שמת ראובן ויבם שמעון את אשתו כשיבוא שמעון לחלוק עם לוי בנכסי יעקב נוטל ב' חלקים בקרן ולא בשבח וזה מוכרח לפרש שאין לומר בנכסי האח שאינו נוטל שבח שהרי בנכסי אחיו אינו חולק עם אחיו והכל שלו בין קרן בין שבח יע"ש כל דבריו ולבסוף כתב שכך העלו הרמב"ן והרשב"א ועיין תוי"ט בבכורות פ' יש בכור הביא דבריו לפרש המשנה בלי חולק יע"ש וכן העלה מהר"ם אלשיך בתשובותיו סי' מ"ט מכמה ראיות והוסיף לנו לקח טוב לאוכוחי שכך היא סברת כל הפוסקים דבכור ויבם שניין דא מן דא בראוי של אחיו המת מדאשכחן גבי בכור פסקו שאם היה לאב מלוה ביד הבכור ה"ז ספק אם נוטל בה פ"ש הואיל וישנה תח"י או לא יטול הואיל ומחמת אביו ירשה ועדיין לא באה ליד אביו לפיכך לא יטול ממנה אלא חצי חלק בכורה, [ופסקה הטור בסי' רע"ח בחו"מ ומר"ן שם ס"ז] ואלו גבי יבם פסקו שאם היה לאח מלוה ביד היבם דמוציאין מידו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות [ופסקה מר"ן והטור בא"ה סי' קס"ח] ואם איתא דהבכור והיבם שוה במלוה ולתרווייהו הויא ראוי הו"ל למימר גם ביבם דלהוי ספק ואינו אוכל בפירות אלא חלקו המגיעו וחצי חלק המגיע לאחיו. אלא ודאי דכל הפוסקים שני להו בין יבם בנכסי אחיו המת לבכור וטעמא דבבכור הוא דהויא מלוה ראוי דבעינן בכל אשר ימצא לו וליכא אבל יבם דקאי במקום אחיו ממש לא חשיבא מלוה ראוי ואמרינן דממון אחיו ממש היא והוא הלוה אותה ללוה ודקדק כן מלשון הרמב"ם פ' הנז' דגבי בכור כתב נכסים המוחזקים לאביו שבאו לרשותו וביבם לא כתב אלא המוחזקים בלבד משום דגבי בכור קפיד קרא בכל אשר ימצא לו בעינן באו לרשותו וביבם להא בעינן באו לרשותו כיון דמעיקרא הוו ברשותו והוא הלוה אותן מתחילה, וכמו שדקדק הה"מ מדברי הרמב"ם כך דקדק הרב אלשיך מדברי הטור מדמהדר לפרושי ראוי דיבם על הזקן שמת אחר הבן ולא מפרש לה בבן גופיה ש"מ דאינו ממעט אלא ראוי דאב דלא הוה מעולם ברשות אחיו המת אבל ראוי של אחיו המת דמעיקרא הוה ברשותיה קודם שהלוהו לא ממעיט ליה והיבם נוטלו יע"ש דבריו כי נעמו נלמד מדבריו דגם מר"ן הקדוש שהביא לשון הטור בצורתו הכי הוא סובר מלבד הוכחה קמא' דסי' רע"ח בחומ"ש וסי' קס"ח בא"ה:
והשתא דאתינא להכי חל עלינו חובת הביאור לבאר לשון הטור בסי' ס' כי היכי דלא ליהוו דבריו סתרי אהדדי ואין משגיחין בדקדוק חלוש שדקדק מדבריו הב"ש בסי' קס"ג דסובר דאין היבם נוטל בראוי אפי' בנכסי אחיו המת וז"ל הטור אין היבם נוטל בשושבינו' כגון שאחר שנעשה שושבין לחבירו וחזר חבירו לעשות לו שושבין ואכל ושמח עמו ולא הספיק לפורעו עד שמת החתן ויבם אחיו את אשתו אין היבם זוכה בו דהו"ל ראוי ואינו נוטל בראוי עכ"ל, שהרי מתחילה כתב ואין הבכור נוטל פי שנים בה כשחוזרת ליורשיו וע"כ מיירי כששלח האב שושבינות בשביל בניו והחזירוה לבניו אחרי מותו אין הבכור נוטל בה פ"ש וע"ד שכתב הטור בסוף הסי' יע"ש. וכן פי' דבריו הפרישה וא"כ יבם נמי דכוותה מיירי שנעשה שושבין לחבירו בחיי אביו ואביו נתן לו מה ששלח דאע"ג דקי"ל נתן לו אביו מעות לעשות שושבינות כשחוזרת השושבינות חוזרת לאבי הבן אפי"ה אין היבם נוטל בשושבינות שנשתלחה ע"י אחיו המת ולא הספיקו להחזירה עד שמת דדמיא לנכסי האב שמת אחרי הבן שלא החזיק מעולם הבן בנכסי אביו מחיים גם בזו מעולם לא החזיק בשושבינות שתהיה כממונו דכשנתנה לו אביו לא נתנה לו להחזיק בה אלא לעשות בה שושבינות לאהובו ולא ניתנה שושבינות ליתבע קודם שישא גם הוא לכן הויא לה ראוי גמור שלא בא ליד אחיו המת מעולם וכההיא דשכר פעולה דלעיל, ופוק חזי במקור הדין שהביא מר"ן ב"י מגמ' בתרא דקמ"ד ע"ב דמיירי בשלח אביו ע"י שושבינות יע"ש: גם הרב דרכי נועם שאלה ל"ז קאי בשיטה זו שהביא דברי מהרי"ו להלכה ומהשתא קם דינא איתבריר דינא איחוור דינא דלכל הפוס' נוטל היבם בראוי בנכסי אחיו המת להוציא מיד אחיו ואצ"ל כשהוא מוחזק דאין מוציאין מידו. ומעתה הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם להשוות דברי מור"ם ולפרשם בענין שלא יהיו דבריו נגד כל הפוסקים דלי"א קמא דקאמר שכל שמקרי ראוי גבי בכור מקרי נמי ראוי אצל יבם היינו בראוי של אביו דבזה הוי ממש דומיא דבכור דזה אינו נוטל בראוי בנכסי אביו חולק יתיר על אחוהי וזה ג"כ אינו נוטל בנכסי אביו חולק יתיר על אחוהי וכמ"ש לעיל ולכן לא קאמר בהאי לישנא דסיים ביה בי"א בתרא דהול"ל די"א דאין היבם נוטל במלוה ובשאר ראוי ודו"ק וי"א בתרא יפה נדרשת לדקיימי בשיטת רש"י ור"י שהביא מהר"ם במיימונים כנ"ל דסברי הא דתנן אין היבם נוטל בראוי היינו בנכסי אבי אביו שמת לאחר מיתת אביו משום דהוי ראוי לאביו יע"ש והיינו דקאמר מור"ם וי"א דיבם נוטל במלוה ובשאר ראוי רצה לכלול גם ראוי דמת אחיו בחיי אביו ואח"ך מת אביו דלא היה מוחזק באותם נכסים מעולם וא"כ כ"ש מלוה שהיתה מוחזקת בידו קודם הלואה וזה שסיים רק שאינו נוטל בראוי של אביו ר"ל דבר דמקרי ראוי גבי אביו דהיינו שמת אבי אביו לאחר מיתת האב שמת האב תחילה ואח"כ אבא דאבא דהוו נכסי אבא דאבא ראוי לגבי אביו וזהו ראוי שאין היבם נוטלו ומאי דמסיים דמת אחר אחיו כוונתו לומר דאע"ג דמת האב תחילה ואח"ך מת אבא דאבא בחיי אחיי המת שכבר זכה בהם מחיים אין היבם נוטלם ובאו דברי מור"ם על נכון ומודה דנוטל היבם בנכסי אחיו המת וצווי""מ החו"פ צפרו מש' אחי יהי לך אשר לך לפ"ק:
נאם שאול ישועה שוב אינה ה' לידי ספר דרכי משה שמשם לקוחים דברי ההגה הנז' ומפורש כדברינו וז"ל ועיין במרדכי פ' יש נוחלין בדין ראוי וכן עיין ריב"ש בתשו' סי' ת"ע דכל מה שהוא ראוי לגבי בכור הוי ראוי לגבי יבם אמנם מהרי"ו סי' מ"א פסק בתשו' דיבם גובה ממלוה דבעל ומשאר ראוי מלבד מנכסי אבא דאבא וכו' עכ"ל, גם ראיתי להרשב"א בשיטתו על יבמות מ"ש על דף כ"ד ע"ב שהביא שם דעת רש"י שמפרש על נכסי אבא דאבא ודעת הרי"ף ור"ח כפסק הש"ע יע"ש: