אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן כו
ראו הביא לנו איש עברי הר' יצחק פוזואילו ק"ע בעגונא דאתתא לתור לה מנוחה ואהדורי קא מהדר חוקר ודורש בכ"מ אשר דרסה כף רגלו לשיולי בפתיחא לנתק מוסרות ושלשלאות עגונה ולהתיר אגודות חרצובות קשוריה ואסריה אשר עליה ויצא יצוא למצוא לה פתחה, אשר זה לה ימים של צער היתה כאלמנה יושבת למקוצעות בכבלי עגונה היינו עזובה היינו שכוחה עלובה דא מבעלה הר' יונה אשכנזי אשר ברח ופרח ממנה כהדין יונה פורחת ואינה נתפסת נעשה כיונה אלמת ומחו לה אמוחא ויונ'ה ירד אל ירכתי הצ'פינה ולא שזפתהו עין רואה לפתוח לה פיתחא ויצחק בא בא'ר במחנה אלהים זה צפרו יע"א כגון דא אתתא דידעי להר' יונה בשמ'ו ובמעשי'ו כזית שיש לו שם בשדה שאינו שכחה נפק דק ואשכח ופשפש ול"ו מצא מכאן מודע'ה רבה מע'ל ליונ'ה כי לקח אותו אלהים גמ'ר קיחה קיחה, ובכן נמנינו לדבר מצוה וכתבנו לו ק"ע היא גופה הוכחה ועודנו מחזיק בתומתו חליף ותני אפיתחא. וחזר ובקש ממני אני ח"מ לחוות דעתי בענין זה בקטון החל באומרו שכך מצווה ועושה מהאח נפשי דבח מאח אתדבקות רוחא ברוחא זה דודי וזה ריעי חצ'ר תבונות חצרו'ן וחמול החה"ש הדו"מ כהה"ר יצחק ן' שמול יזיי"א ויעלה ויבוא הסתופף בבית ה' בחצרות בית אלהינו כי"ר:
ומאשר יקרו בעיני דברי אחי המצוה רחימא דנפשאי רחימו דאורייתא, וגם כי עגמה נפשי להדין עלובתא אחור לא נסוגותי ודחקתי ונכנסתי לפני ולפנים ממחיצתי לצאת ולבא בשריותא דהאי איתתא דרוש וקבל שכר להלכה אני אומר והרוצה לעשות ילך אצל דייני מתא ורישי מתיבתא, ואפשר דאנא דלינא ליהו חספא ואינהו משכחו מרגניתא ומעתה דן אנכי ע"ג קרקע לפני כל יודעי דת ודין ותחלה וראש ארדה נא ואראה מאי דאיכא לאיסתפוקי בהעדו' שנתקבלו ראשונה במתא אלמעסרא יע"א הספק א' שלא הזכירו שם אביו ושם עירו ואף שבעדויות אחרונות הזכירו שם עירו מ"מ שם אביו לא הזכירו. הספק ב' במאי דקאמרי מאת מגדו'ר שזה לשון נופל על ההריגה ואיכא לספוקי בסהדי קמאי שידעו הריגתו בחדא מתרתי או שנפלו עליהם לסטים והוא נהרג והם ניצולו או שמצאוהו חלל באדמה והכירוהו ושני דרכים הללו בחזקת סכנה הם עומדים בשריותא דהאי אתתא אם נאמר שהוא נהרג ע"י ליסטים והם ניצולו היו צריכים למימר וקברנוהו כמו במלחמה כדאיתא בסי' י"ז ס"נ בש"ע א"ח, ואם נאמר שמצאוהו הרוג והכירוהו היו צריכים להעיד שראוהו תוך ג' ימים דאל"כ לא מהנייא עדותן מידי כדתנן אין מעידין עליו לאחר ג"י ופסקה מר"ן שם סכ"ו ולזה אין סיוע מהעדויות האחרונות שהעידו ששמעו שמת שהרבה קורין לנהרג מת ואינם סותרים זא"ז דקי"ל בעד אומר נהרג ועד אומר מת ה"ז תנשא כדאיתא בסעי' ט' הספק הג' נופל בכל העדויות ולא מיבעיא באותן שמעידין שמענו סתם דטפי איכא למיחש שמקול הברה בעלמא שמעו שאינו כלום כדכתב מור"ם בהגה ס"ג יע"ש. אלא אפי' אותן המעידין ששמעו מאחרים מ"מ איכא לספוקי בהו דילמא גריעי מעד מפי עד כיון שלא פירשו ממי שמעו וכן איכא לספוקי דילמא סהדי קמאי שמהם שמעו שמא מחמת קול הברה ששמעו הוא שאמרו כן שהרי מיד שהקול יוצא רבים הם שמספרים בפני אחרים שפ' מת או נהרג, הספק הד' בעדיותיו של הר' יצחק פוזואילו הנ"ל אם יש לסמוך עליהם לאיזה פרט שנצטרך נצרף לאיזה עדות מדבריו דאפשר שכיר הוא בא בשכרו וכיון שנוטל שכר על שליחותו אפשר דהוי כנוטל שכר להעיד: והנה בענין ספק הא' שלא הזכיר רק שמו ולא הזכיר אביו ושם עירו המעיין בספרי הפוס' יראה אגודה של חכמים ושל סופרים אחזו שער סגרו ואין פותח דלא סגי בהני תלתא שמו ושם אביו ושם עירו ומטו בה משמיה דגברא רבה הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' גירושין הכ"ד שכ' וז"ל בא אחד ואמר אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת עכ"ל, והביאו מר"ן בשלחנו הטהור בא"ה סי' י"ז סי"ח וראש המדברי'ם בסברא הלזו מוהריק"ו שורש קפ"ה דקדק כן מלשון זה מדקאמר כשתלך למקום פ' משמע דאיכא קפידא בידיעת שם עירו והו"ל כמזכיר שם עירו בפירוש עם מה שהזכיר שמו ושם אביו ובבציר חדא מינייהו לא סגי ופוק חזי מ"ש הרב חלקת מחוקק בק"ע סעיף קכ"ט וז"ל מאחר דארבעה גדולי הדור רבינו ישעיה מטראני ומוהריק"ו וריב"ש והרא"ם כ' להדיא דצריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו מי הוא שיקיל ראשו בדבר עזרה נגד המלכים האדירים האלה ובפרט בהיותם בתראי ע"כ. [נ"ב זה מתשו' הר"י סמוט ודחה דבריו מר"ן בסי' ג' יעו"ש]:
ויש עוד כת ב' גדולה וחזקה מחכמי ישראל דסגי בשמו ושם עירו בלא הזכרת שם אביו ומטו בה ג"כ שכך סובר הרמב"ם ז"ל הל' כ"ז וז"ל מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כו"ך צורתו כו"ך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פ' הוא עד שיעיד העד שהוא פ' ויכיר שמו ושם עירו ע"כ, והביאו מר"ן שם סי"ט וכתב הה"מ שדברי הרמב"ם לקוחים מהתוס' וז"ל אין מעידים עד שיהיו מכירים שמו ושם עירו עכ"ל, הרי דלישנא דתוספתא ולישנא דהרמב"ם דייקי דבשמו ושם עירו סגי וכן דקדק מהר"ם לובלין בסי' קל"ג יע"ש, [נ"ב ובתוספתא המסודרת בספר הרי"ף ספי"ד מיבמות דף ס"ב הגירסא כך היא אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו יע"ש]:
ויש עוד סברא אחרת רבתי בדעות ברוב בנין ורוב מנין מקמאי ובתראי היושבים ראשונה במלכות ההוראה דבתרי מגו תלת לעולם סגי אי שמו ושם אביו או שמו ושם עירו והביאה מוהריק"ו בשורש קע"ו ולמד כן מלשון הרמב"ם שם הלכה כ"ח וז"ל מצאו כתוב בשטר מת איש פב"פ או נהרג פב"פ ונודע שזה כתב ישראל ה"ז תנשא אשתו וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצא דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין לכתיבתו ותנשא עכ"ל והביאו מר"ן בסעי' י"א וי"ב ודקדק מכאן מוהריק"ו מדלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ש"מ דבשם אביו לחוד סגי וכתב דמה שכתב הרמב"ם בהלכה כ"ז שצריך שיזכיר שם עירו היינו היכא דלא הזכיר שם אביו הרי דמתרי לישני שהביא הרמב"ם משמע דבשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו סגי יע"ש ועי' למר"ן בב"י ובכ"מ מ"ש ליישב הב' תשובות הרב מוהריק"ו שסותרות זא"ז דכ' דספוקי מספק"ל למוהריק"ו כוונת רבינו: והנה עין הרואה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו דהאי סברא בתרייתא דבתרי מינייהו סגי נלמדת היטב מדברי הרמב"ם ודייקי שפיר לישני דהרמב"ם להאי סברא דבמקום דהזכיר שם עירו לא הצריך הזכרת שם עירו ובפי' איתא לשון רבינו בהלכה כ"ג מכריע בין ב' לשונות הנז' וסובב סובב על כוונה זו לפי גי' כל הספרים אשר בידינו ושכן גי' מר"ן הקדוש בשלחנו הטהור סעיף כ"ג וכן היא גי' הלבוש וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ או פ' ממקום פ' והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו עכ"ל ולפי גי' זו הויא שפיר ראיה גמורה להאי סברא דבתרי מגו תלת לעולם. סגי או שיזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו והדברים ק"ו אם במקום דאיכא ריעותא שנשתנית צורתו ולא הכירוהו סגי בהזכרת שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כ"ש במקום דליכא ריעותא הרי דסברה זו יפה נדרשת מהני תלת לישני שפירי דהרמב"ם וא"כ אף אם היה לשון רבינו מבואר בההיא דיצחק ן' מיכאל דבעי שלשתם איכא למימר סמי חדא מקמי כל הני כ"ש דהאי לישנא גופיה דייק שפיר להאי סברא טפי דמה שכתב כשתלך למקום פ' וכו' לא שיש קפידא בדבר אלא דמראין מקום הם לו וכ"ש שהרא"ש שהוא א' מעמודי הוראה הביא ראיה מלשון זה דבשמו ושם אביו סגי ומוכרח שכך הבין בלשון. רבינו דמראין מקום הם לו כמ"ש בכלליו כלל נ"ב סי' א' יע"ש. ואף לגי' מוהריק"ו דגריס בלשון רבינו ואמר שהוא פב"פ דממקום פ' הרי כתב שאינו מנגד להאי סברא דהתם שאני דאיכא ריעותא דנשתנה הוא דבעי שלשתם יע"ש ואפשר דמהני גי' שנזדמנה למוהריק"ו בלשון רבינו הוא שהיה מסופק בכוונת רבינו ואלו ראה גרסתינו היה מכריע שפיר כוונת הרמב"ם להאי סברא דיפה נלמדת מדברי רבינו ובאו דבריו על נכון בלא שום דוחק:
וראיתי למוהרשד"ם בשאלה ל"ה שכתב דלמעשה סמכינן אשמו ושם אביו או שמו ושם עירו שכך נראה בעיני שהיה דן מורי הרב הגדול מהר"י טאיטצאק זצ"ל וכן מצאתי לשונו הביאו הב"י בטור א"ה יע"ש עכ"ל: ומ"מ אף שערכו מלחמת מצוה מערכה מול מערכה הצד השוה שבהם דבבציר משנים לא סגי ובנ"ד לא הזכירו העדים הראשונים רק שמו לבד ואף להנהו סהדי בתראי שיש מהם שהזכיר שם עירו מ"מ לא הזכיר שם אביו ומידי ספיקא לא יצאנו כיון דאיתא לדיעה קמייתא דבעי שלשתם וא"כ נפל שריותא דהאי אתתא בעומקא דבירא ומי ירד ויקחה לנו:
אמנם כד מעיינינן שפיר משכחנא לה פיתרא מדברי הפוס' דהיכא דהזכיר כינויו עומד במקום הזכרת שם אביו כמבואר בקונטרס עגונות סעי' ק"ד וק"ה וש"ל ושס"ו משם כמה גדולים ומהם כתבו דעדיף משם אביו יע"ש וכ"ש בזה"ז שלא ראינו בהארצות הללו מי שקורא לשום אדם פב"פ בשם אביו רק פ' המכו' פ' וטפי ניכר האדם בכינויו ממה שניכר בשם אביו, וא"כ בנ"ד שהזכיר כינויו שהוא אשכנזי הו"ל כאילו הזכיר שם אביו ולדעה בתרייתא מיהא סגי בהכי אף שלא הזכיר שם עירו ומאחר שבעדויות אחרונות הזכירו שם עירו כמבואר בדבריהם והיינו מתא מוסתאגאנים שהוא המקו' שיצא משם יצאנו אף ידי דיעה קמייתא וכ"ש לפי עדותו של הר"ש שנתן סי' בתוך סי' אלא משום דבעיקר עדותו שהעיד שמעתי סתם ולא פירש ששמע מאחרים לא אתיא ככ"ע וכמו שיובא לקמן בע"ה בהיתר הספק הג' יע"ש לכן לא לקחתי ראיה מאותן סימנים:
ואנכי תולעת עם שאין ידיעתי מכרעת רואה אני לאף להעדויות הראשונים שלא הזכירו שם עירו הוי נ"ד ככ"ע ואפי' לדיעה קמייתא מדחזינן האי מלתא דתמיהא שהזכיר העד הג' מפעולותיו מענין שבירת האגוז באצבעו שע"י פעולה זו ניכר על מי הם מדברים. תדע שכן הוא שהרי האורחים כשומעם ענין פעולה זו ידעו על איזה ר' יונה הוא מדבר והשיבוהו בזה"ל האדאך ר' יונה מאת מגדור שמשמעותו שאותו הר' יונה הידוע בפעולה זו מת, וא"כ אפי' לדיעה קמייתא דבעי שלשתם שמו ושם אביו ושם עירו נוקים להני תלת שהוזכרו בנ"ד דהיינו שמו וכינויו ופעולתו במקום שמו ושם אביו ושם עירו כשיתברר שבעירו היה ידוע בפעולה זו וגם בעדות השניה שלא הזכיר פעולה זו הזכיר דכוותה דהיינו מלאכתו שהיה רופא. וכ"ש שמוהריק"ו שהוא מרה דהאי ס' קמייתא כתב בשורש קפ"ה דאף לדיעה זו כל שיש אומדנא והוכח' שזה הוא לא בעינן שיזכיר שם עירו והביאו מור"ם בהגה סי"ח:
וגדולה מזו כתב מר"ן הב"י בסי' י"ז בשם תשובת הר"ן דכל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו אע"פ שלא הזכיר שמו וכ"כ מהרשד"ם בתשו' פ' ושם הסביר הענין שהרי מה שצריך להזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו או שלשתם יחד פשיטא דלאו מילתא בלא טעמא היא דנימא דבר זה הוא חק וגזירת מלך והבו דלא לוסיף עלה אלא טעמא רבא איכא והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר עד שאפי' לא הזכיר שם המת כלל אלא שנתן בו סימנים מובהקים די בהכי ומשיאין את אשתו וא"כ נראה שאין הכוונה רק שנכיר על איזה איש מדבר יע"ש ונמשך אחריו הרב דרכי נועם בשאלה כ"ט וכמה מהאחרונים ולאו ריבותא לממני גברי והרי הותר הספק הא':
ועתה נבוא להתיר הספק הב' דאיכא לאיסתפוקי במשמעות מאת מגדור, חדא שמא נפלו עליהם לסטים והוא נהרג והם ניצולו וא"כ היו צריכין למימר וקברנוהו כמו במלחמה ועם היות שהרב מהריב"ל הובאו דבריו בקונטרס עגונות סי' ט' כתב דאפשר לומר דוקא במלחמה גדולה צ"ל וקברתיו אבל כשנפלו לסטים על שיירא א' אפשר דאין צריך לו' קברתיו ע"כ מ"מ כיון שלא החליט הדבר מידי ספיקא לא יצאנו וצ"ל קברתיו. ולא נכניס עצמינו לשאת ולתת בס"ס שהרי כמה רבוותא סוברים דבעיגונא דאתתא חדא ספיקא הוא ס' מת ס' לא מת ע"ע, וכ"ש שהרב מוהר"ם לובלין בשאלה ח' נעל בפנינו כראוי והחליט הדבר לאידך גיסא דגם במלחמה קטנה דלסטים צ"ל וקברתיו ושייך בה בדדמי שמתיירא העד לעמוד שם לראות עד שימות מפני פחד הלסטים ומכי חזא דמחו ביה בגירא או ברומחא סבר ודאי מת הרי ודאי דפשיט"ל למוהר"ם לובלין דצ"ל וקברתיו ולא שבקינן פשיטותיה מקמי ספיקא דמהריב"נ וא"כ בנ"ד דאיכא לספוקי שמא נהרג ע"י לסטים והם ניצולו היו צריכים למימר וקברנוהו:
אמנם אי מהא לא איריא שהפה קדוש שאסר הוא הפה שהתיר שהרי בשאלה קכ"ח כתב דכל דאיכא דעות במלחמה גמורה להתיר בלא קברתיו אף דלא קי"ל כוותייהו במלחמה גמורה מ"מ סמכינן עלייהו להקל בלסטים שאינו מלחמה גמורה יע"ש:
א"כ איפה בנ"ד כל כהאי מלתא רבתי בדיעות דלא מצריכי וקברתיו אפי' במלחמה גדולה. חדא דכמה רבוותא סוברים דלא בעינן וקברתיו אלא באשה עצמה במלחמה אבל בעד א' במלחמה א"צ קברתיו אלא דקי"ל להחמיר הואיל ונפק מפי עמודי עולם הרי"ף והרמב"ם וכתב מהריב"ש סי' שע"ז דלפי ההלכה ועיקר השמועה נדחו דבריהם לפי הסכמת כל האחרונים אלא משום דנפק מפומייהו וכו' יע"ש, ומוהרשד"ם בח' צ"ה בשאלה י"ח כתב דכל טצדקי דאית לן למימר דבכה"ג לא מיירי הרי"ף והרמב"ם כדי למצוא פתח להתיר האשה מכבלי העיגון אין לן למימר יע"ש, ועכשיו הא אית לן למימר דלא אמרו אלא במלחמה גמורה והבו דלא לוסיף עלה:
ועוד איכא טיבותא אחריתי בנ"ד מדחזינן בהעדויות הא' שכ"א מעיד מה ששמע מפי שנים ובשנים איכא להקת נביאים מקמאי ובתראי דלא בעינן למימר וקברנוהו דלא שייך בהו דאמרי בדדמי דבתר סהדותא דתרי סהדי לא בדקינן:
וסברא ישרה היא שהרי שנים מעמודי הוראה מחזיקים בה והם הרמב"ם והרא"ש וכ"נ דעת מר"ן בסעי' ג' מדנקט עד א' כלשון הרמב"ם מכלל דבשנים לא אמרינן הכי דאל"כ לא הי"ל לסתום אלא לפרש וכמו שכן דייק ה"ה מלישניה דהרמב"ם וכמו שסיים מור"ם בהגה אבל שנים וכו'. הרי דבמלחמה גמורה הוי והרי"ף יחיד בדבר וכדאי הם החולקין עליו לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וא"כ כ"ש בנ"ד דאיכא למי' דלא אמרה הרי"ף למילתיה רק במלחמה גמורה ואתיא ככ"ע:
ועוד איכא טיבותא אחריתי בנ"ד להקל שמעידים מה ששמעו מאחרים ומצינו רבים מהאחרונים סוברים להקל בעד מפי עד אפי' במקום דאיכא תיוהא כגון בהיכא דהעד צ"ל קברתיו וכגון במצאנו פ' הרוג או מת ולא פירשו שראוהו תוך ג"י עיין בק"ע סל"א וג' ומ' ומ"ח. וכתב מהר"ם אלשיך סי' מ"ג ומ"ד דלמדו כן מלשון הרמב"ם ה' ט"ו דבאומר שמעתי לא דייקינן בתריה וסמכינן ע"מ שאמר שמעתי שמת פ' עם שאפשר שהאומר הראשון ראה אותו במלחמה וכיוצא מדברים שרובן למיתר יע"ש, וא"כ דאפי' במלחמה גמורה מקילין בדלא אמר האומר ראשון קברתיו כ"ש בנ"ד דאינה מלחמה גמורה דאיכא למימר גם החולקים בפרט זה במלחמה גמו' יודו בנ"ד שאינה מלחמה גמורה:
ובר מן דין פתח פתוח מצאתי דנ"ד אתי ככ"ע דאף מאן דמצריך וקברתיו במלחמה קטנה דלסטים היינו היכא דאמר בפי' יצאו עלינו לסטים הוא נהרג ואני ניצולתי וכל שלא אמר בפי' יצאו עלינו לסטים אין לנו להסתפק דילמא ע"י לסטים היתה הריגתו אלא מכיון שמעיד סתם פ' מת או נהרג תלינן הריגתו בדבר ברור דכמה בדקי הריגה אינהו בלא הריגת לסטים והראיה שהרי במלחמה גמורה עצמה לא מצרכינן לומר וקברתיו רק באומר בפי' ראיתיו שמת במלחמה כדמשמע מדברי מר"ן סעי' מ"ח ומ"ט ונ' יע"ש ומינה דבלא פירשו שראוהו תוך ג"י נמי אין לנו להסתפק כל שלא העידו בפי' מצאנו פ' הרוג וכ"נ מדברי מר"ן סכ"ד מצאתי וכו' ע"ש:
וכל המסתכל היטב בענין יפה בדברי הפוס' יראה בעיניו ולבבו יבין דכל שמעיד סתם איש פ' מת איש פ' נהרג אמרינן בדבר ברור העיד שנהרג ודאי ולא תלינן לומר דילמא מחמת שמצאו הרוב לדומן על פני האדמה הוא שמעיד שנהרג ויצטרך להעיד שראהו תוך ג"י, וגם לא תלינן הריגתו במלחמה קטנה דלסטים והוא נהרג והם ניצולו שיצטרכו לומר וקברנוהו דהא קי"ל בגיטין דכ"ח איש פ' מת איש פ' נהרג משיאין את אשתו ולא מספקינן במידי דדוקא היכא שמעיד בפירוש מצאתי פ' הרוג הוא דדייקינן אבתריה אם עיין יפה בצורתו ואם הוא תוך ג"י שאין פרצוף פניו משתנה תוך ג"י אבל כל שמעיד בסתם איש פ' נהרג אזלינן בתר סתם ולא דייקינן אבתריה אלא תלינן לומר דידע בודאי שנהרג בדבר ברור וכן גבי ספק דילמא הריגתו היתה במלחמה גדולה או קטנה לא תלינן בהכי, ומבואר הדבר בתשו' מהר"ם במיימין השייכים להל' גירושין בתשו' המתחלת חזרנו על כל צדי צדדים וכו' וז"ל ושכתבתם הואיל ומעיד עליו לאחר ג"י משנהרג שמא אין להאמינו מדתנן אין מעידין אלא עד ג"י להאי נמי ליכא למיחש שהרי העיד בסתם על פ' שנהרג וכיון דאמר סתמא פ' נהרג נימא דברור לו שנהרג דחזייה תוך ג"י או שהיה עם ההורגים וראה שהרגוהו יע"ש וכ"כ מהר"ר איסרלן בעל תה"ד בכתבו סי' קצ"א הביא דבריו מוהר"ם לובלין סי' ז' וז"ל וא"כ כיון שאמר אותו עירו'ן בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן בתריה היאך ידע שהוא הרוג אלא אמרינן ששמע בבירור מהורגיו או מאותו שהיה עם הורגיו שנהרג יע"ש, וכן מבואר בפסקיו בתה"ד סי' רל"ט וז"ל ועוד כתב רבינו שמחה זצ"ל ורבינו נתן דאין מסיח לפי תומו נאמן אלא כשאמר נהרג או מת משום דלא צריך טביעות עין אבל מצאתי פ' הרוג היכא דאיכא למיחש דילמא אחר וצריך טביעות עין וכל טביעות עין צריך עיון ומל"ת שאין דעתו להעיד לא סמכינן על טב"ע דידיה יע"ש, הרי מבואר דכל שמעיד סתם איש פ' נהרג כנ"ד שמעידין סתם מאת מגדור שמשמעותו שנהרג ליכא למיחש למידי לומר שמצאנוהו חלל באדמה שיצטרכו להעיד שראוהו תוך ג"י אלא אמרינן בדבר ברור העידו שנהרג וכן לא מסמכינן דילמא נהרג ע"י לסטים ואמרי' בדדמי מאחר שמעידין סתם שנהרג לא תלינן בשום דבר מסופק אלא אמרינן שבדבר ברור העידו שנהרג ודאי כגון שראוהו מיד והכירו או שהיה עם ההורגים באופן שאין לו פחד או ששמע בבירור מהורגיו או מאותו שהיה עם הורגיו וזה פשוט וכ"ש דמשמעות הקרוב יותר בלשון מאת מגדור דקאמרי היינו שבגד בוגדים בגדו בו והוא יושב לבטח אתם וכגון שהלך עם איזה חמר או נתלוה עם איזה גוי ובגד בו והרגו ואיכא למימר שהעדים ראו שהרגו כשנזדמנו לשם או שמעו מהרוצח וא"כ ליכא לספוקי בההיא דנפלו עליהם לסטים בשום אופן והרי הותר הספק השני:
ופש גבן הספק הג' מכריע הוא את כולם דדלמא כל השומעים מקול הברה בעלמא שמעו שאינו כלום, והאדם יראה לעינים שבספק זה נתלבטו גדולים חקרי לב מחכמי ישראל שהרי הרב מהריב"ל הובאו דבריו בק"ע סעיף נ"ח נסתפק בזה וז"ל יש לספק במה שאמר ששמע מפ' נהרג אולי קול בעלמא שמע מפי הבריות או נאמר דשמע מפי עד איש או אשה או גוי מל"ת ע"כ, וכן נסתפק מהר"י סמוט שהביא דבריו מר"ן בתשו' הובא דבריו בק"ע סעי' קל"ט וז"ל ויש להסתפק מאד בעד שאמר שמעתי שמת פ' ולא פירש ממי שמע אי גרע מעד מפי עד מאחר שלא פירש דבריו ממי שמע אע"ג דלא חיישינן לשד ולצרה מ"מ יש לחוש שמא שמע קול הברה קלא דלא פסיק וזה לא מהני דאם איתא דשמעתי מהני הו"ל למשנה לומר רבותא דאפי' עד אמר שמעתי סתם נאמן מכ"ש עד מפי עד ודבר שאינו מפורש בתלמוד אין ראוי להקל וכ"כ מהרי"ו בתשו' יע"ש:
אמנם ראיתי והנה מנורת זהב כלה מר"ן הקדוש בתשו' הרמתה שדחה דברי מהר"י סמוט הנז' בב' ידים ופשטיה להאי ספיקא מדברי הרמב"ם הובאו דבריו בק"ע סי' קמ"ח יע"ש, וז"ל מר"ן הביאו הרב מטה יוסף בסי' ט' וז"ל ומה שנסתפק לכת"ר מפני שלא הזכיר הגוי ממי שמע דבר זה אלא אמר שמעתי סתמא מאן לימא לן דלא אמר כן ע"פ שמועה בעלמא מפי קול דלא פסיק והיי' קול הברה דאין משיאין על פיו כת"ר אזיל לטעמיה לחוש בדברי ערוה ולספק בהם לומר דילמא הכי והכי הוא בענין שאינו מועיל להתיר אשה וכבר הקדמתי דאין לעשות כן אלא כל שפשט דברי העדות הם כדאי להתיר אשה על פיו אין לנו לבדות דברים מלבנו לומר שמא כו"ך היה אלא מתירין את האשה ע"פ אותו עדות ודברי הרמב"ם מבוארים דכשהעד אומר שמעתי שמת פ' משיאין את האשה על פיו ואם איתא דדוקא באומר שמעתי מפי אחר אבל באומר שמעתי סתם לא, לא הוה שתיק מינה הרמב"ם מלומר שהעד שמעתי מפי אחר אלא ודאי דשמעתי סתם משיאין ע"פ וכן הגיה מור"ם בסי' י"ז ס"ה עכ"ל והוסיף לנו לקח טוב הרב מטה יוסף הנז' שגם מהרדב"ז ומהרשד"ם שהיו בזמנו של מר"ן דחו דברי מהר"י סמוט הנ"ל וכתב שזה לשון מהרדב"ז ז"ל:
עוד העלה לאסור את האשה הזאת וסמך ע"מ שמצא בתשו' מהרי"ו ואני אומר שאין לסמוך על הוראה זו לעגן את האשה שהרי הרמב"ם ז"ל חולק ע"ז שפסק בפ"ג מהל' גירושין האומר שמעתי אין חוקרין אחריו והחכם האוסר דחה ראיה זו בהבל פיו וכתב דה"מ כשיאמר מפי אחר אשה או עבד או גוי אבל האומר שמעתי סתם ודאי דגרע טפי ע"כ. וחזי כמה האי מרבנן מהדר אאנפי דאיסורא לעגוני האי אתתא דהא הטעם שמחלק הרב בין האומר שמעתי לאומר ראיתי הוא משום דאין דנין אפשר משאי אפשר וכ"כ הה"מ וא"כ מה לי שיאמר שמעתי או שמעתי מפ' הכל הוא אי אפשר כיון דליתיה קמן וזה ברור. גם מתשו' שהשיב לעכו משמע נמי שכל מי שאומר נהרג פ' או שמעתי שמת פ' לא אמר בדדמי ואין חוקרין אחריו עכ"ל, וכתב עוד הרב מטה יוסף שכך סובר מהר"ם גלאנטי ז"ל והביא לשונו יע"ש ושכך סובר הרב מהרח"ש ובסוף העלה מכיון שרבים אשר אתנו דס"ל ז"ל דהאומר בסתם שמעתי שמת פ' או נהרג דלא חיישינן שמא קול הברה שמע או דלמא האחר ששמע ממנו היה מקול הברה פשיטא דהכי נקטינן ולא חיישינן להא דמהריב"ל ומהר"י סמוט אף אי הוה פשיטא להו לאיסורא וכ"ש דספוקי מספק"ל ולא שבקינן פשיטותייהו דכל הרבנים הנז' מקמי ספיקייהו דמהריב"ל ומהר"י סמוט ואין ספק מוציא מידי ודאי יע"ש שהרחיב הענין ברוחב מבינתו ודחה חששת הרב משאת בנימן דצריך שיאמר העד שמעתי מפי פ' שאמר שהוא יודע בודאי שפ' מת או נהרג דאלת"ה אין לך אשה שאינה ניתרת אפילו אינו רק קול הברה בעלמא דמיד כשהקול יוצא שמת פ' רבים הם אפי' ישראלים כ"ש גוים שמספרים בפני אחרים שפ' מת או נהרג ואפי' בלא קול כשנאבד אחד ואין יודעין היכן הוא מסתמא כל אדם גומר בלבו שמת או נהרג ומספר דרך שמועה שפ' זה מת או נהרג יע"ש, ודחה דבריו מעיק' דאף למהריב"ל ומהר"י סמוט לא חששו אלא באומר שמעתי סתם אבל באומר שמעתי מאחר כ"ע מודו ולעיקר קושייתו כתב דמר"ן וסיעתו ס"ל דליכא למיחש להכי דאעפ"י שהקול יוצא ומתפשט בפי כל אדם ואומרים פ' מת או נהרג מ"מ כשאדם א' שואל לחבירו אם ידע מפ' אם הוא חי או מת ומשיב לו שמת מסתמא אינו אומר כן אלא כשנודע לו בודאי שמת דאי מחמת הקול הי"ל לומר בפי' שכך אומרים העולם שמת כדי להשיב שואלו דבר תשובה נצחת מדלא פירש מוכח שיודע בבירור ממיתתו וכו' וכן באומר שמעתי שמת פ' ודאי שאינו מחמת הקול דהא הכל שמעו זה והכל אומרים פ' מת ומה חידש אלא כוונתו לומר ששמע ממגידי אמת שמת בודאי וז"ש מר"ן בתשו' למהר"י סמוט וז"ל ומ"ש כת"ר דמטעם אחר אין להתיר ע"פ עדות הנשים משום דכיון דנפק קלא שנהרג שלמה כרוב אפשר שאותם היהודים שאמרו שנהרג פ' היה מצד הקול והבאת ראיה מתה"ד סי' ר"מ וחילק א' מהחכמים דלא קאמר בתה"ד אלא גבי טביעה דוקא יפה חילק ותמה על עצמך שהרי אורחא דמלתא על הרוב כשמתעלם איזה אדם אומרים העולם באומד הדעת פ' נהרג והקול יוצא ע"י כן שנהרג פ' ולפי דברי כ"ת לא שבקת חיי שיועיל שום עדות עכ"ל:
הרי מבואר היטב דאפי' בעד אומר שמעתי שמת פ' אין חוששין שמא קול הברה שמע אלא אמרי' בדבר ברור העיד וכ"ש באומר שמעתי מאחר דבהא כ"ע מודים דלא חיישי' לקול הברה וכמ"ש ג"כ בק"ע סי' רל"ג מתשו' הרב המבי"ט וז"ל אם אמר שמעתי מיהודים שנהרג פ' לא הוי כקול הברה רק כעד מפי עד ומשיאין אשתו אבל אם אמר איני יודע ממי שמעתי זהו קול הברה עכ"ל, הרי מבואר שאף שחולק בשמעתי סתם מודה בשמעתי מאחר ולדברי מר"ן וסיעתו אפי' בשמעתי סתם לא אמרינן מקול הברה ואפי' בהיכא דיצא הקול תחילה שפ' נהרג ובא א' ואמר שמעתי שמת פ' לא תלינן בהברה שיצאה כבר ודוקא בקול דטביעה הוא דחיישינן דאמר בדדמי מחמת הקול שיצא כבר שפ' נטבע משום שרוב הנטבעים מתים ורגילי אינשי בהכי להחזיק הנטבע במת וכההיא דאשתבע רב נחמן האלהים אכלו כוורי לחסא וא"כ כל שמעיד אפשר ע"פ הדימוי הוא מעיד אבל בקול דהריגה אין מעיד ע"י כך מת פ' אם לא שרצה וידע בודאי שמת:
ולפ"ז הוי נ"ד ככ"ע מחמת שיש עדים שמעידים מה ששמעו מאחרים ובעיקר הדין יש בכל אחת מהעדויות הנז' די והותיר להתיר האשה הלזו מכבלי עגונה, ואפי' עדותו של הרי"ץ פוזיאילו ואין לספוק במאי דמספקינן בה דילמא חשיב כנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה שהרי כתב הרשב"א הביאו מר"ן בטור חו"מ ס"ס כ"ח וז"ל נ"ל שלא אמרו אלא בעדים שנעשו כבר שהם מצווים להעיד ולא רצו להעיד עד שנטלו שכר אבל מי שאינו מחוייב ונוטל שכר לילך ולהיות עד אינו בדין זה ע"כ, והביאו מור"ם בהגה בש"ע סי' ל"ד סי"ח יע"ש, ועיין מהר"ם מלובלין סי' נ"ו:
ומעתה קם דינא בשריותא דהאי אתתא ע"פ כ"א מהעדויות הנז' וכ"ש בהצמדם יחד כי יוסיפו תת כחם להתירה מכבלי העיגון אליבא דכ"ע וזאת תורת העולה ממה שכתבתי אם יסכימו בעלי הוראה, החותם פה צפרו בשבט ש' ונות בית תחל"ק שלל לפ"ק וקיים:
ישועה ס"ט: