אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן כה

סימן כד

שאלה ראובן נתן סחורה לשמעון למוכרה בעיר אחרת אגב אורחיה שהלך לשם לסחור וכאשר מכרה שלח להודיעו שיוציא נגדו ליטרא למי יתן הדמים וביני ביני לוי שותף שמעון רצה לעשות סחורה למוכרה במקום שהוא ראובן ולקח משותפו גם סחורות ראובן והוא יפרע לראובן ובלכת לוי לדרכו בא שליח ראובן והוציא ליטר'א והשיבו כבר לקח לוי הדמים כדי לפרוע לראובן ומאן לימא לן דלא פרע ואמ"ל השליח לכתוב לו ראיה איך לא קבל ממנו כלום ואח"ך מת ראובן והניח יורש קטן ועמדו קרובי היורש וא' מהם אבי אמו וכתבו אגרות קשות לשמעון על שלא שלח וחזרו ושלחו לו הליטר'א שנית ע"י אחר והודיעוהו שלוי שותפו לא פרע כלום והבטיחוהו שהם אחראים בסך הנז' דלא לימטי ליה שום פסידא ודררא דממונא מאותו פרעון כלל וכראות שמעון דברי קרובים והם המפקחים על נכסי המת וידוע שהם ממנהיגי העיר ופרנסיה ועמד ופרע ליד השליח מוציא הליטרא וקבל מידו הליטרא וגם ראיה ראשונה ששלח לו בראשונה כנ"ל ולא היו ימים מועטים עד שמת גם מקבל הליטרא ובחזרת שמעון למקום ראובן עמדו הקרובים הנז' ותבעו ממנו דמי הסחורה והשיבו שכבר פרע וקבל הליטר'א משלוחם וראיה א' הנ"ל וטענו עליו מדלא חתם בה מקבל המעות שהתקבל דמי הליטר'א ואפשר גנבה והשיבם דלא נתן המעות עד שקבל הליטר'א והבטיחו לחתום בה כשיפנה וביני ביני נשתהה ואח"ך מת ומה בידו לעשות:

ע"כ ענין השאלה:

וראשונה השיב כמוה"ר אברהם ישראל לפטור את שמעון כיון שפרע ליד מוציא ליטר'א נגדו וגם כתבו לו שהם אחראין וכתב שיועיל זה אפי' היתה מלוה בשטר נגד שמעון מההיא דסי' קכ"א ס"ח ושיש על שמעון ח"ם כמ"ש בסי' ר"ט ס"ו בהגה ובדברי מר"ן וש"ך שם סקמ"א והאריך בראיות ועל טענת הקרובים אם איתא דפרע היה מקבל המעות חותם בכ"י כנהוג במקומם והאריך הרבה דאין מנהג זה כלום דלאו מנהג ותיקין הוא והביא תשו' מהרי"ע חו"מ סי' א' ודברי הרב פ"מ ח"א סי' כ"ה והאריך והעלה לפטור לשמעון:

ואחריו כתב כמוה"ר רפאל בירדוגו שאין חיוב לשמעון ממה שלא חתם מקבל המעות ונ"ל לחייבו ממקו' אחר דהאליטר'א אין בה ממש וכמאן דליתא דמיא דכיון דמת המפקיד ביני ביני נתבטלה הליטר'א וכמ"ש ריש סי' קכ"ב כיון שמת המשלח נתבטלה שליחותו. וכתב שזה פשיעה גמורה שהרי כתב בסי' ר"ץ ס"י אין שולחין מטלטלין של יתומים דרך ים ולא בדבר שיש ספק אונס וא"כ בנד"ז אף שנאמין לשמעון שפרע ליד השליח הי"ל לתתם לו בסופר ועד גם כמוה"ר פתחיה נמשך אחר דרך זו, וחכמי פאס כ' לפטור שמ' וא"צ סופר ועד:

עמדתי על דבר השאלה הנ"ל ואשר נגזר עליה מהחכם הפוסק נר"ו ודשרן סמיכין עלוהי ואחזה אנכי אשית לבי כי יפה הורה ויפה זכה את שמעון הנתבע לפוטרו מהתביעה שתובעין ממנו קרובי היורש קטן של ראובן לחזור ולפרוע ליורש הנז' דמי סחורת ראובן מורישו שהיו מופקדים אצל שמעון הנז' דודאי סגי ליה בפרעון שפרע ליד שלוחם של הקרובים הנז' שהוציא נגדו הליטר'א השלוחה לו מהקרובים הנ"ל לפרוע דמי הסחורה הנז' ליד שלוחם וכלי זיינה עליה שהם אחראים בהסך שיתן לשלוחם הנז' דלא לימטייה שום פסידא דאע"ג דנתבטלה הליטר'א הא' ששלח לו ראובן המפקיד בחייו אם מצד שהחזירה ריקנית וכתב ראיה ביד השליח המוציאה נגדו שלא נתן לו כלום שאפי' אם היה ראובן עדיין קיים היה צריך לחדש לו ליטר'א אחרת אם מצד שמת ראובן שאפי' אם לא החזירה ועודנה ביד השליח המוציאה אדעתא לגבות בה ועד שלא נתן מת המשלח נתבטלה השליחות ולא יתן כלום לאותו שליח ואם נתן ל'ו עכב, מ"מ הליטר'א שחדשו קרובי היורש הקטן של ראובן ושלחו אותה לו ע"י אחר היא קיימת שהרי הקרובים הנז' הם המדברים ומפקחים על נכסי היורש הנז' ואחד מהם אבי אמו דודאי דין אפוטרופוס להן מצד הקורבה וכל הקרוב קרוב קודם וכמ"ש מור"ם בסי' רפ"ה ס"ח בהגה דעדיף טפי בקרוב מברחוק יע"ש ונוסף היותם ממנהיגי העיר ופרנסיה והו"ל תרתי לטיבותא מצד קורבתם ומצד חשיבותם על בני עירם וקי"ל אפוט' עושה בנכסי יתומים כל מה שנראה בעיניו טובת היתומים כעושה בשלו ומעשיו קיימים כמ"ש הרמב"ם פי"א מה' נחלות הל' ד' וכ"כ הטור בסי' ר"ץ סי"ב והביאו מור"ם בהגה בסי' הנז' ס"ט ועי' עוד שם סעי' י"א ובסי' רל"ה סכ"ו מ"ש מר"ן יע"ש ואין לך טובת היתומים גדולה מזו ששלחו האפוטרו' להביא מעות היתומים המונחים במקום רחוק יושבים ובטלים ולא פשעו להביאן דרך ים ולא דרך יבשה כדאיתא בסי' ר"ץ דלא מצו עבדי אלא על צד היותר טוב ובטוח בהאליטר'א שאין בה ספק אונס ולא סכנת דרכים כלל רק שהשליח מקבלם שם במקום שהם ומוציאם בהוצאותיו ונותן ליורש במקומו תמורתם ואם יד ה' פגעה בשליח ומת מיתה פתאומית ואשתקל מלוליה ונשתתק מלצוות כדרך כל הארץ מה הי"ל להאפוט' לעשות דלאו נביאי נינהו למיחש חששא רחוקה דלא שכיחא כזו וכ"ש שמעון הנפקד ששלחו לו האליטר'א ופרע על פיהם לשלוחם מה בידו לעשות למיחש חששות רחוקות מה שלא התנו עליו בהאליטר'א ששלחו לו ומה גם ששלחו לו שהם אחראים וכו' דהוי כאומרים לו אל תחוש שום חששא וסמוך אדידן ואנן אחראין דלא למטייך שום פסידא והרי פרע על פיהם ליד שלוחם וכל שפרע ליד השליח ונאבדו פטור כדפסק מר"ן בסי' קכ"א ס"א וקבל הליטר'א ששלחו לו לראיה בידו שפרע וגם קבל הראיה הא' ששלח עם שלוחו של ראובן שלא נתן לו כלום:

ומה גם שכך היה התנאי בין הנפקד והמפקיד שישלח לו הליטר'א ויפרע ליד השליח דודאי מכי נתנם ליד השליח נפטר בהכי ואין עליו שום חיוב אם אבדו או נאנסו וכמ"ש הרמב"ם בהדיא ה' שלוחין פ"ב ה"ג וכ"כ הטור קכ"א ס"ח, ומה שטענו הקרובים דאם איתא שפרע אע"ג שלקח הליטר'א מהשליח הו"ל לשליח לחתום בכ"י שקבל מה שכתוב בה ולזה יש להשיב דאף אם נהגו כן במקומם אינו לעיכובא דאם לא חתם השליח יחזור ויתן אלא לרווחא דמילתא דלא ליפול בינו ובין השליח שום כפירה ויבואו לידי חשש שבועה, וכן מצינו בהא דפ' הגוזל עצים דק"ד דקאמר לשמואל מאי תקנתא ומסיק כי הא דר' אבא הוה מסיק זוזי בדרב יוסף בר חמא א"ל לרב ספרא בהדי דאתית אייתינהו ניהלי כי אזל להתם א"ל רבא בריה מי כתב לך התקבלתי א"ל לא א"ל זיל ברישא ויכתוב לך התקבלתי לסוף א"ל אי כתב לך התקבלתי נמי לאו כלום היא דילמא אדאתית שכיב ר' אבא ונפלו זוזי קמי יתמי והתקבלתי דר' אבא לאו כלום הוא א"ל ואלא מאי תקנתא זיל נקני ליה אגב ארעא ותא את כתוב לי התקבלתי והקשה הנמק"י וז"ל והא דאמרינן ולשמואל היכי נעביד הוה מצי לתרוצי שעשאו שליח אלא דבעי לאשכוחי גוונא אחרינא רווחא, וכ"כ הלח"מ ד' א' מה' שלוחין ה' ח' יע"ש, הרי דתקנתא דאיתמר בש"ס אמרי' בה לרווחא דמלתא עביד כ"ש במנהג זה אם איתיה דנימא לרווחא וכו' (כ"ש במנהג זה) אנא הוא דעבדי, וחזינא מלתא חדתא לרב רחומאי כמוה"ר רפאל בירדוגו נר"ו דמהפך בזכות היתום וחשיב ליה לנפקד פושע במה שנתן לשליח מעות הליטר'א בלי סופר ועד וממאי דכתיבנא מוכח דדוקא היכא דשלחו לו האפוט' והתנו עליו לתת מעות הליטר'א בסופר ועד והוא שינה ונתן בינו לבינו הויא פשיעה אבל כששלחו לו ליתן ונתן ולא שינה מדבריהם אין עליו פשיעה של כלום, תדע שכן הוא דהא קי"ל בסי' קכ"א ס"ח אם השליח כופר בנפקד או בלוה שאומר לא נתתם לי והם אומרים שנתנו לו נשבע השליח ללוה או לנפקד וכו' ונפטר והלוה או הנפקד נשבע למלוה או למפקיד שבועת היסת ונפטר עכ"ל ואם איתא למה יפטר הנפקד או הלוה בשבועה נימא להו שזו פשיעה היא שהיה לכם לתת בסופר ועד אלא ודאי כיון שפרע כדברי המשלח ולא שינה אין כאן פשיעה של כלום לא לאפוט' ולא לנפקד. ונראה שהרב הבין בשאלה שהליטר'א ששלח ראובן בחיי חייתו היא עצמה שחזרו הקרובים הנז' שלחוה והרי היא בטלה ולא היא הליטר'א מחודשת שלחו הקרובים שזה לשון השאלה וחזרו לשלוח הליטר'א שנית ע"י אחר עכ"ל אין הכוונה על הליטר'א הא' מדקאמר בה"א הידיעה אלא הכוונה המתוקנת וידועה בשאר כל הליטרו'ת והראיה שסיים בה ע"י אחר פי' שליח אחר ואם איתא שהיא הליטר'א הא' הכתובה ע"ש שליח א' איך יפרענה וכו' שאינו כתוב בה, גם כמוהריש"ו הבין דרך אחרת ששלחו ליטר'א הא' עם ליטר'א מחודשת ונמשך לו ממ"ש בלשון השאלה ופרע הליטר'א לאיש המוציאה וקבל בידו הליטר'א וגם ראיה א' ששלח לו בראשונה כנ"ל וסבר שראיה א' היא הליטר'א ולא היה אלא ראיה א' היא הראיה שכתב הנפקד לשלוחו של ראובן המפקיד. גם רב חביב'א כמוה"ר פתחיה בירדוגו נר"ו תפס לו דרך דודו המה דברי דודי'ם עריבים ורואה אני שהרב נר"ו לא חתם ע"מ שכתב נראה דרפיא בידיה גם כהר"ף נר"ו סיים שהנכון לעשות פשרה וכו' משום דרפיא בידיה והתי' על חכמי פאס יע"א שכתבו הלכה מבוררת ולבסוף כ' לעשות פשרה ומה מקום לפשרה במקום שהדין ברור אינו אלא גזלנותא ויתמי דאכלי דלאו דידהו וכו'. קנצי למלין נראה ברור ממאי דכתיבנא דאין כאן מקום לחייב שממון הנפקד בכלום ואין כאן מקום לשום פשרה מאחר שדינו ברור הח"פ צפרו יע"א בשלהי טבת מש' א"ף נחל"ת שפרה עלי לפ"ק וקיים:

שאול ישועה:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה