אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן כג
טופס והעתקת שטר ק"ע שנתקבלה פה צפרו יע"א וז"ן בתלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הר' שמעון בר הר' יוסף צבע נ"ע בתע"ג אן אלעאם די פאס מאת בוה הנז' די בקאת פיידו אסאק'א די טאבא אגיר כמס סהור כאן באע הר' יוסף הנז' אסאק'א די צפרו להר' יששכר ן' גזלאן ומתקרי ן' עדאדא בסך מייאתאיין וארבעין מתקאל ועמל מעאה פסת קנאטר די טאבא בסך כמסא ותלאתין מתקאל וזדא עליה כולסי וכתב עליה סך תלת מייא אלארוב עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתימנא תמ"ת בה' בשבת כ"ד בתמוז משנת רשם כתבא דנא לפ"ק ושריר וקיים. וח"ע החה"ש הדו"מ כמוה"ר שאול ישועה אביטבול יש"ץ וישראל יעקב י"א והכרנו חתי' כדחזי:
וס"ל נמ"ך וז"ן עוד בתלת הוינא ואסהיד קדמנא הר' מכלוף בן שרביט בתע"ג אן בשנתינו זאת סרא סי טאבא מן פאס ליששכר בן גוזלאן הנז' ואשעה די ג'א יכרזהא קבדוה מוואלין אסאק'א קאלולו מא תכרזהא גיר אידא תעטינא עליהא אסאק'א לאיין יששכר מאהוואסי דאכל מעאנא פסאק'א די תינמכתו ולא כרזהא חתא כלם עליהא אסאק'א עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת באב משנה הנז' וקיים וח"ע החה"ש כמוה"ר שאול ישועה הנ"ל וישראל יעקב הנ"ל:
וס"ל נמ"ך וז"ן עוד בג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הר' שמעון פראנקו בתע"ג אן אשעה די כאן וואקף שמואל בכמוה"ר יעקב ה"ן אדהאן על אסאק'א די טאבא פפאס יע"א ושרא יששכר הנז' תמא סי טאבא וחב יכזהא וקבדו שמואל הנז' קאלו מא תכרזהא גיר אידא עטית אסאק'א עליהא מן זאנב די מא דכלסי פסאק'א די תינמכתו ולא כרזהא חתא עטא עליהא אסאק'א עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת באלול שנה הנז' וקיים וח"ע החכם הנז' וישראל הנז' ונתקי' לנו חתימו' כדחזי.. וז"ן העדויות שנתקבלו בפאס יע"א. במותב ג' כחדא הוינא ואסהידו קדמנא ב' עדים כשרים בתוע"ג בזה"ל אן דאך לעאם די פאס נלב"ע הר' יוסף צבע נ"ע ובקאת פיידו אסאק'א די טאבא אגיר כמה סהור כאן באע הרי"ץ הנז' אסאק'א להי' יששכר ן' גזלאן וידי"ן עדאדא בסך ש' מתקאל אלארוב וויעטיה הרי"ץ הנז' סת קנאטר די טאבא, חשבו לטאבא הנז' ל"ה מתקאלים ולסאק'ה סך ר"מ מתקאלים עכס"ע העדים הנז' ולראיה שכך העידו בפנינו בהיותינו בג' כחדא חת"פ תמ"ת בא' בשבת י"ב יום לח' אב הרחמן יה"ל משנת כי ישר דבר ה' לפ"ק פה העירה יע"א והשו"ב וקיים וח"ע כהה"ר יוסף אשרקי ויוסף ן' לחזאן: ובנייר אחר נמ"ך וז"ן בג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא עד כשר בתע"ג ברורה בזה"ל אן דאך לעאם די פאס מאת הרי"ץ ובקאת פיידו אסאק'א די טאבא גיר כמס סהור באע הרי"ץ הנז' אסאק'א להי' יששכר ה"ן גוזלאן וידי"ן עדאדא בסך ש' מתקאל לארוב וויעטיה הרי"ץ הנז' סך סת קנאטר די טאבא חשבו לטאבא הנז' סך ל"ה מתקאלים ולסאק'א ר"מ מתקאלים עכס"ע וקבלנוה כדחזי ולראיה שכן העיד בפנינו בג' כחדא חת"פ תמ"ת בשלישי בשבת כ"ט יום לתמוז יה"ל משנת כי ישר לפ"ק פה פאס יע"א והשו"ב וקיים וח"ע כהה"ר יוסף אשרקי הנז' והר' שלמה ן' דוד ויוסף וחתי' ע"ה תמ"ת: יעקב בלא"א כהה"ר יוסף זלה"ה אדהאן ס"ט אהרן אפרייאט ס"ט טופס מעשה ידיהם של צדיקים חכמי מקנאס יע"א וז"ל להיות שהאלסאק'א של טאבא וטאבאק ולכיף ולחסים של כל ערי המערב והכפרים והשוקים הנלוים אליהם היתה קנויה ביד הר' יוסף צבע בכהה"ר מרדכי ז"ל מאת המלך יר"ה בסך כ"ד אלף רייאליס לשנה וכשנלב"ע הרי"ץ הנז' יצא דבר מלכות מאת יר"ה לסידנא לקאייד מוחמד וואעזיז עז"א להטיל האלסאק'א הנז' על כל הקהלות בסך שבו היתה קנויה ביד הרי"ץ הנז' ושלח השר שלוחיו להביא יחידי הקהלות למה"ז ואחר שנקבצו באו יחדיו יחידי הקהלות גזר עליהם אומר השר הנז' שיטלו האלסאק'א הנז' בסך כ"ד אלף רייאליס הנז' כי כן צוה לו המלך יר"ה. ובהיות יחידי הקהלות נבוכים בענין כיצד יעשו בזה שכמה יתנו כל קהלה מהקהלות הוסכמו יחד להוציא פנקס הר"י צבע הנז' ועפ"י הפנקס שבו מכר הרי"ץ האלסאק'א לכל מקום באותה שנה עצמה שנלב"ע הרי"ץ הנז' ככה יפרעו כל קהלה מהקהלות האלסאק'א של מקומם לפי שלא נמצאו באותו ועד בני קהל צפרו יע"א אמר השר לקהלות שיראו בפנקס של הרי"ץ הנז' בכמה מכר הרי"ץ הנז' אסאק'א של צפרו יע"א וגם כמה יעלה להם בחלקם של האלסאק'א של תינמכתו ויחשב הסך ההוא על השר ובכן אחר שראו יחידי הקהלות בפנקס הרי"ץ הנז' בכמה מכר אותה שנה בכל מקום ומקום ועלה סכום המכר לסך כ' אלף רייאליס מכ"ט ונשארה האלסאק'א של תינמכתו בסך ארבעת אלפים רייאליס מכ"ט הוסכמו שתתחלק האלסאק'א של תינמכתו עפ"י חשבון דהיינו שכל מקום ומקום יטלו חלקם בה לפי ערך הדמים של האלסאק'א של מקומם של כל אלף רייאליס יוסיפו עליה מאתים רייאליס וכן היה שחשבו לכל קהלה דמי האלסאק'א של מקומה בסך שבו מכר הרי"ץ הנז' האלסאק'א של הקהלה ההיא והוסיפו על הסך שנים לעשרה מפאת אסאק'א של תינמכתו ומכלל הקהלות חשבו לקהל צפרו דמי האלסאק'א שלהם בסך שבו מכר הרי"ץ הנז' האלסאק'א של המקום ההוא והוסיפו עליהם ב' לעשרה ככל הקהלות, ובכן באו לפנינו יחידי קהל צפרו תובעים לבני קהלינו באומרם שהי"ל לבני קהלינו להודיעם תחילה ענין זה בעת שבאו כל הקהלות לחשוב לכל המקומות שומתם עפ"י פנקס הרי"ץ הנז' ובני קהלינו השיבו שלא עלינו תלונותיכם כ"א על השר שהוא הוא שהי"ל להודיע לכם יען שהוא נטפל ע"ז במאמר יר"ה אבל אנן ככל המון ישראל שנקבצו יחדיו וכל א' נטל את שלו, ואחרי שמוע דבריהם ונתברר לנו כ"ז בירור גמור שכך היה מעשה פסקנו להם שפטורים ומותרים בני קהלינו מתביעה זו ואין עליהם בזה אפי' תרעומת דברים יען שהם לא נתפסו מתחילתן רק בשביל האלסאק'א של מקומם כשאר הקהלות ועמדו בשלהם לאחריותם ומה איכפת להו בדבר שאינו שלהם ולראיה שכך פסקנו להם חת"פ בט"ו לסיון שנת את הרש"ם בכתב אמת ליצי' פה מקנאסא יע"א ושו"ב וקיים. ונתאחרה החתי' עד היום כ"א לאלול שנה הנז' וק"ש וחתו' עליו החכ' השלימים הדיינים ומצויינים כהה"ר שלמה טולידאנו י"א וכהה"ר יקותיאל י"א ונתקיי' לנו חתי' כדחזי:
וזה מה שהשיב עליהם משי"ח נר"ו בתשובתו הרמתה וז"ן בהיות שבסיון מש' תוכיח את עמית"ך לפ"ק הלכו מיחידי קהלינו אצל השר אדוננו אלקאייד מוחמד וואעזיז לפרוע האלמסאהרא ובחזרתם ספרו לנו דברים מבהילים איך תבעו אותם יחידי ק"ק מכנאסא יע"א לפני השר תחלה לפרוע פרעות דמי האלסאק'א של טאבא של השנה הזאת בעד הקונה אותה מהר' יוסף צבע על לא חמס בכפם ולא דמי המקנה לבד אלא שהוסיפו סך ש"ם נ"ם על דמי המקנה, שהקונה מיוסף צבע קנה בסך בו'ו ת"ם והם תובעים סך בוו תש'ם נ"ם באומרם שכן מצאו כתוב בפנקסו של יוסף הנז' וכ"ז לא שוה להם אלא שתבעו אותם להוסיף גם בהפסד האלסאק'א של תינמכתו שנים לעשרה וכאשר לא עלתה בידם מאת השר ולא נכנסו דבריהם באזניו כי למה יומתו מה עשו חזרו ותבעו אותם לפני דייני עירם החה"ש יש"ץ וחייבו אותם בשלשה מיני פורעניו'ת הנז' וכתבו חיובם על ספר חוקה ואשתומם על המראה באין מבין מאין מצאו מקום להקהות שיני בין קהלינו מבוסר שאכל הקונה מיוסף צבע הנז' עד היום באלול שחזרו לשם והביאו פתקא מבדי"ץ ואפן אליה ואראה והנה היא גופה גזירה ולא מצאתי לה בתולי'ם דחזי לכתופי עלייהו להוציא ממונא מיד המוחזק בו וניצולים הם בני קהלינו מג' פורעניות הנז' ואין כאן מקום לחייבם כלל, דאי ממה שהציעו בהצעה וז"ל וכשנלב"ע הרי"ץ הנז' יצא דבר מלכות מאת יר"ה אלסידנא לקאייד מוחמד וואעזיז עז"א להטיל האלסאק'א הנז' על כל הקהלות בסך שבו היתה קנויה ביד הרי"ץ הנז' ושלח השר שלוחיו להביא יחידי הקהלות וגזר עליהם שיטלו האלסאק'א בסך כו"ך כי כן צוה לו המלך עכ"ל, נראה שכוונתם בהצעה זו לחייבם מדינא דמלכותא באשר דבר מלך שלטון שגזר על הקהלות לשאת במשא האלסאקא הנז' סתמו כפירושו שגם קהל צפרו בכלל הגזירה עם הקהלות, ואי מהא לא איריא שהרי מודעת זאת שכמה גזירות גוזר המלך על הקהלות הידועות ומעולם לא הכניס לקהל צפרו לשאת במשא הקהלות כי לב המלך ביד ה' ורוח ה' דבר בו שהעיר קטנה ואנשים בה מעט יושבים בעמק הבכא בהיכא דשפיך נהר דינור גלותא ושרא דעניותא והגם שלפעמים היו הקהלות מתלחשים להכניסם לשאת עמהם באיזה הטלה לא היתה עולה בידם כי המלך יר"ה פיטרם בפי' מכל משא מלך ושרים זולת אלמסאהרא כמו שיש בידם כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך וז"ן תב"ת. יעלאמו מן האד לכיתאב אנא אהלא אדמאתי מלאחי צפרו אסקטנא ענאהום ג' אתאכלוף אלמכאזאנית באיג'מאנויהא וואזעלנא לאהום אנא ידפאעו אלוואלידינא אלרצ'א מולאנא עלי חפצ'אהו אלאה כמשאתו עשר מתקאלין מן כולי צהרין מן גירי זייאדאתין וואלא סכראתין וואלא עאמאלאתין ליצ'עפיהם וואמן ג'אדא עאליהום שייאן ג'יאדאתין עלא מא דוכירא תלחאקוהו אלעקובאתי עכ"ל הכתב:
הרי שהוציאם המלך בפירוש שלא לשאת במשא הקהלות בלשון כולל ג'אמיעא אתאכלוף אלמאכזנייאתי באג'מיעהא ומי הוא זה שיכניסם עם סתם הקהלות כל עוד שלא הזכירם המלך בפירוש ובנ"ד אדרבא נראה מתוך ספור המעשה שלא נכללו בכלל גזירה זו מדשלח השר לכל הקהלות הרחוקות מהם ולהם לא שלח ה"ז מורה באצבע שאינם בכלל הגזירה דאם איתא שאדונינו המלך ייחד לו הדבור להכניסם בכלל הקהלות למה לא שלח להם מכלל הקהלות הקרובים והרחוקים. ומה שכתבו החכמים יש"ץ בהצעה הנז' וז"ל ולפי שלא נמצאו באותו מעמד בני קהל צפרו יע"א אמר השר לקהלות שיראו בפנקס של הרי"ץ בכמה מכר הרי"ץ האלסאק'א של צפרו וגם כמה יעלה להם בחלקם של האלסאק'א של תינמכתו ויחשב הסך ההוא על השר עכ"ל. מלבד שדבר זה הוא זר ורחוק מן השכל שכל כך מצאו קהל צפרו חן בעיני השר שלא שלח אחריהם ושהכניס עצמו בחיוב בעדם בלתי ידיעתם ושאילתם ובקשתם ועוד דאם איתא שהבטחת השר שהבטיחם לחשוב עליו הסך העולה בהאלסאק'א של צפרו בעד הקהל היתה הבטחה אמתית למה כשתבעו אותם ק"ק מקנאס והעמידו אותם לפניו ליפרע מהם לא הטה אוזן לדבריהם ולא פנה לתופשם שישלמו לו מה שנתערב בעדם ואדרבא יצאו מאתו פטורים אלא ודאי דאפלוגי הוא דקא מפליגן בדברים באומרם אליו שגם קהל צפרו מכלל הקהלות ומשום דרפיא בידיה ולא נתייחד אליו הדיבור מאת המלך להכניסם בכלל הגזירה אמר להם דבר זה שיחשבו עליו מה שיעלה להם ואינו אלא כמפליגן בדברים: א"נ כוונת הבטחת השר שהבטיחם לחשוב עליו דמי האלאסק'א של צפרו לאו אדעתא שיחזור הוא לגבות מהקהל אלא אדעתא לגבות מהנושא ונותן בה בכחו ועצם ידו ומעולם לא קבל דברי הקהלות להכניס קהל צפרו בכלל גזירה זו ולחייבם במה שלא שמע מפי המלך ולפכח צערם הוא שהתחיל לנחמם בהבטחה זו שהוא ישתדל לגבות מהקונה וכגבויים דמו מרוב אימתו המוטלת על הכל ושכך היה שתכף שבא מאמר השר נשתדל הקונה והשלים דמי המקנה ברביתות ובהקפות עד שפרע הרי דאין כאן מקום לחייבם מדינא דמלכותא ולא עליהם גזר המלך וגדול כח המוחזק והמע"ה:
שבתי וראה דאף אם יביאו ראיה קהל מכנאס יע"א שהכניס המלך בפירוש לקהל צפרו בכלל הגזירה ונתנם בידם וביד הקהלות להפשיט ולנתח בהם כרצונם מ"מ יש לקהל צפרו טענה הנשמעת שלא הודיעום ענין זה מתחילתו שעליהם מוטל לפרוע דמי האלסאק'א כדי שיתנו לב לדעת ועינים לראות אם להניחה ביד הקונה מהרי"ץ ולהעמיד שומרים להשגיח על גבייתה ולגבות ממנו קמא קמא דמטי לידיה ולא יניחוהו לרצונו לנתוש ולנתוץ ולהאביד כל הבא לידו או להסירה מידו ולהעמיד אחר תחתיו וא"כ פשיעה רבתי פשעו הקהלות בדבר הזה שלא הודיעום ע"י מעשה ב"ד ענין זה ולכן הם לישתעו דינא בהדי הקונה מהרי"ץ שהרי נתרצו בהעמדתו ובמקנה שקנה מאת הרי"ץ דאם איתא דלא נתרצו הי"ל להודיע ולהוציאו ולהעמיד הקהל בחריקיה לשאת ולתת בהאלסאק'א ואחר שכבר עבר הזמן והקונה הוא שנשא ונתן בה ואכל מטובה מה מקום לתביעתם היום שהגיעו ימי הפקודה ובאו ימי השילום שהקהל ישלמו מה שאכל הקונה ולא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה משלם: והנה החכמים יש"ץ הביאו טענה זו בדבריהם והבליעוה בנעימת טענת בני קהלם וז"ל ובכן באו לפנינו יחידי קהל צפרו תובעים את בני קהלינו באמרם שהי"ל לבני קהלינו להודיעם תחלה ענין זה בעת שבאו כל הקהלות וכו' ובני קהלינו השיבו שלא עלינו תלונותיכם כ"א על השר שהרי הוא שהי"ל להודיע לכם יען שהוא נטפל ע"ז במאמר יר"ה אבל אנן ככל המון ישראל שנקבצו יחדיו וכל א' נטל את שלו. ואחרי שמוע דבריהם וכו' פסקנו להם שפטורים ומותרים בני קהלינו מתבי' זו ואין עליהם בזה אפי' תרעומת דברים יען שהם לא נתפסו מתחילתם רק בשביל האלסאק'א של מקומם כשאר הקהלות ועמדו בשלהם לאחריותם ומה איכפת להו בדבר שאינו שלהם עכ"ל, אחד הרואה ואחד השומע כדברים האלה כל אשר בתוכו יתמ'ה דמה טעם ותבלין מצאו בטענת בני קהלם לדחות בה טענה אלימתא שטוענין קהל צפרו שהי"ל להודיעם וכו' ולא טענו טענה זו בני קהלינו עד שתבעו אותם לפני השר ולפני ב"ד ליפרע מהם ככל האמור לעיל ואחר שהם שבאו עכשיו לתובעם ליפרע מהם ולהכניסם עמהם באותה גזירה א"כ עליהם היה מוטל להודיעם תחילה ומה זו תשובה שמשיבין להם לא עלינו תלונותיכם כ"א על השר דמה להם עם השר ומה מבקש מהם השר ואם כדברי הקהל מקנאס שהמלך צוה לו להביאן ועבר את מצות המלך ולא הביאן כי מצאו חן בעיניו מ"מ חיוב ההודעה הוא על הרוצים להכניסם עמהם באותה גזירה וכיון שלא הודיעו אותם איבדו זכותם, וגם במה שסיימו בדבריהם ואמרו שהנם ככל המון ישראל שנקבצו וכו' דהנראה כוונתם בטענה זו שלא להם לבדם מגעת שאת בני קהלינו עמהם במשא האלסאק'א אלא לכלל הקהלות וא"כ אין עליהם חיוב ההודעה דסמכו על הקהלות שיודיעום וככה תאמר כל קהלה וקהלה ואם זה כוונתם אינה כלום דאטו משום דסמכו זע"ז ופשעו פשיעה רבתי יאבד בר עלובתא ביניהם להתחייב שלא כדין בלתי הודעה, ומהתימא על החכמים י"ץ שעשו טענ' זו עיקר וסמכו עליה את ידיהם ועליה דנו את הדין לפטור בני קהלם ושאין עליהם אפי' תרעומת דברים ונתנו טעם לדבר דמה איכפת להו בדבר שאינו שלהם ואין זה אלא טעם לפגם דאם הדבר אינו שלהם ומה איכפת להם בו א"כ למה הם תובעים אותם היה להם להניח אותם שהדבר שלהם לתבוע אותם, ונראה דמשום תמיהא זו שינו את הידוע וכתבו בתחילת דבריהם ובכן באו לפנינו יחידי קהל צפרו תובעים לבני קהלינו כאלו בני קהלם יושבים בטח ובני קהלינו תבעו אותם להעמידם ליפרע מהם ולהכניסם באותה גזירה ופשוט אצלי שאין אלו דברי החכמים י"ץ אלא לשון הסופר מהיר להטעים ולהנעים דברי בני קהלו, ומעתה אין צריכים לפוטרם מן הב' פורעניות הנשארים דבנפול היסוד יפול הבנין וגם החכמים יש"ץ אף שחייבו בני קהלינו בע"פ בג' מיני פורעניות הנז' לא העלו חיובם על ספר חוקה בפורענות הפסידה של תינמכתו שהוא דבר שאין השכל סובלו שיתחייבו ליכנס בהפסידה של תינמכתו אשר מעולם לא אכלו מטובה כספה וזהבה נזמה וחלייתה איך יהיו עכשיו נתפשים ברשתה להרע להם מרעתה, והיינו דאמרי אינשי מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי, ולגבי הקונה מהרי"ץ כבר יש בידו ק"ע מב' עדים כשרים שכאשר היה רוצה להוציא איזה משא של טאבא מפאס היו מעכבין עליו העומדים על האלסאק'א בפאס יע"א שלא להוציאה מחמת שלא נכנס עמהם בהאלסאק'א של תינמכתו ולא היה מוציאה עד שהיה פורע עליה מס, ובענין מה שהוסיפו בדמי המקנה ע"פ פנקסו של הרי"ץ הנה יש בידו ק"ע מב' עדים כשרים שלא היה המכר אלא בסך בוו ת'ם אלא שצירף סך ש'ם נ'ם דמי סת קנאטר די טאבא וכתב בפנקסו סך בוו תש'ם נ'ם וא"כ קם דינא שהקהל פטורים מכל וכל והקונה מהרי"ץ אין עליו חיוב לפרוע רק דמי מקנתו שהם סך בוו ת'ם שבהם קנה מהרי"ץ הנז' וכבר בא אלי מאמר השר עז"א באלול הנז' ופרע הסך הנז' ואיש על מקומו יבא בשלם ולראיה חתמתי באלול הנז' וח"ע החה"ש הדו"מ כמוה"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו ונתקיי' לנו חתי' כדחזי וחתי' הכא ע"ה תמ"ת וקיים:
יעקב בלא"א כהה"ר יוסף אדהאן זלה"ה ס"ט ישראל יעקב א"א מרדכי עולייל נ"ע ס"ט: