אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן כב

סימן כא

נדרשתי ללי שאלו על עסקי יחוד שנתייחד יהודה ן' שלם אלערבי עם אשת מסעוד אחיו שהיה לו קטטה עם אשתו והלכה לבית אביה והוא נתאכסן אצל מסעוד אחיו הנז' והיה לן עמהם בבית ואף בזמן שהלך אחיו לכפר אחד ולן שם נשאר הוא בבית אחיו הנז' וילן שם בלילה ההוא אשת אחיו הנז' שם בבית וחזר עוד ולן שם לילה אחרת שהיה אחיו בבית האסורים כבראשונה, ויהי בבקר הרגיש אחד מן השכנים שהוא גיסו של יהודה הנז' ושאל אותו היום שאין האיש בביתו היכן אתה לן והשיבו שלא שינה את מקומו ובבית אחיו הוא לן אפי' בזמן שאין האיש בביתו ובא גיסו הנז' לפני ולשאו'ל הגיע אם מותר האח להתייחד עם אשת אחיו ובפרט לינת לילה ונומיתי לו דלא התירו רז"ל אלא לאב עם בתו ואשה עם בנה אבל בשאר קרובים אסור להתייחד אפי' יחוד בעלמא וכ"ש לינת לילה ותכף שלחתי אחר יהודה הנז' ואחיו ואשתו הנז' להוכיחם על ככה והודו על יחוד כנ"ל ונתנו אמתלא לדבר שלא ידעו ולא שמעו שיש איסור לאח להתייחד עם אשת אחיו ובעל האשה הנז' ידע ולא מיחה בחשבו גם הוא שאין בו צד סרך איסור ומחשש דבר אחר לבו בטוח וקים ליה בגוייהו דלא יבואו ח"ו לידי דבר אחר דלאו אחיו דיים מאשתו הנז' ולא היא דיימא מיניה כלל דנימא דיבוא לבלבל יצועי אחיו:

והיתה תשובתי בענין זה דודאי איסור גדול הוא לאח להתייחד עם אשת אחיו לא מבעיא לסברת התוס' והטור דסוברים דאיסור יחוד מדאורייתא וקרא דכי יסיתך אחיך בן אמך להכי הוא דאתא. אלא אפי' לדעת הרמב"ם וסיעתו דסוברים דאיסור יחוד העריות מפי הקבלה מ"מ איסור גדול הוא שרמזתו תורה וכההוא דקידושין דף פ' דאר"י רמז ליחוד מן התורה מנין כי יסיתך וכו' ופירש"י דלהכי נקט קרא בן אמך לומר שהבן מצוי אצל האם ג"כ ולאשמועי' דהבן מותר להתייחד עם אמו וה"ה האב עם בתו ומינה דבשאר כל העריות אסור כדפסק מר"ן באה"ע סי' כ"ב יע"ש:

אבל לענין להוציאה מבעלה אין לנו אלא פסק מר"ן דאין מוציאין אשה מבעלה אלא בעידי טומאה או ע"י קינוי וסתירה כדאי' בסי' י"א ס"א וקע"ח ס"ד דאין אוסרין על יחוד אפי' נסתרו יחד על דעת ערוה אא"כ קינא לה תחילה בפני שנים יע"ש בב"י, אלא דאיכא לספוקי בנ"ד שהדבר מכוער הרבה כי איך אפשר שידור אדם עם נחש בכפיפה א' על מוקדה כל הלילה עד הבקר ובגדיו לא תשרפנה. מ"מ מדלא פלוג רבנן בשיעור יחוד בין מרובה למועט דכל שהוא משיעור צליית ביצה ולמעלה הוי יחוד האוסר בקינוי וסתירה ואינו אוסר בלא קינוי:

וכמו שהדבר מבואר בשו"ת הרב מטה אהרן ח"ב שאלה צ"ה דאין חילוק בין דירת קבע לדירת עראי דבהיכא דאסרו אין חי' בין קבע לעראי ובהיכא דהתירו נמי אין חילוק יעש"ב וכן משמע מתשו' הרא"ש כלל ל"ב ס"ז וט"ו יע"ש:

ומה גם בנ"ד דאיכא טעמא דלא תקיף יצריה עלה דאהנו ביה אנשי כנה"ג דלא מיגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה וכמ"ש רש"י בההיא דדף פ"א ע"ב ודר עם אמו וכו' ומ"מ לכתחילה אין לסמוך ע"ז לדור בקביעות דאיהו ניהו דקא מיגרי יצה"ר אנפשיה ונותן אצבע בין שיניו ולהכי אסרינן יחוד קרובות לכתחילה אבל באמו ובתו דאפי' מקמי כנה"ג אין להחמיר בהם בעיקר יחוד משו"ה מותר אף לדור עמהם דירת קבע ומיהו לאסור אשה על בעלה אין אוסרין אפי' ביחוד דדירת קבע ובזה א"ש לשון רש"י שם בד"ה ודר עם אמו דלא תקיף יצריה וכו' והשתא דהותרה האשה אף דלאו שפיר עבדי בההוא יחוד ואיסור גדול הוא כדכתיבנא עכ"ז אין מלקין ואין קונסין אותם שלא להוציא לעז עליה שזינתה כדכתב מר"ן בסי' כ"ב ס"ב יע"ש וכ"ש הוא בנ"ד שאין כאן עדי יחוד כלל אלא עפ"י הודאתם והיו יכולין לומר לא נתייחדנו מעולם אלא משום דלבם ברור להם אמרי אמת ואיכא למימר בכה"ג מודה בקנס פטור, הח"פ צפרו בשבט שנת ולך אתן פתחו"ן פה לפ"ק ושריר וקיים. ואפי' לסברת האוסרין בעידי כיעור יודו הכא דליכא עידי יחוד דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואפי' אם קדם קינוי בנ"ד כיון דליכא עידי סתירה אינה נאסרת כדאיתא בסי' קע"ח יע"ש וצויי"מ:

נאם שאול ישועה ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה